ב ס״ד הרב שוקרון חנן נייר — מיחזור או גניזה
**1. ** יח, ב ר״ה: גמרא שלא שמד יון מלכות שגזרה מלכות וכשגברה פיהם, על שמים שם להזכיר שמים שם מזכירין שיהו התקינו ונצחום, חשמונאי וכך כך ׳בשנת כותבים: היו וכך בשטרות. אפילו לא — גדול כהן ליוחנן חכמים וכששמעו עליון׳. ל שטר ונמצא חובו את פורע זה למחר אמרו: בדבר טוב יום עשאוהו היום. ואותו יום וביטלוהו, ומוטל באשפה.
**2. ** סה לרמב״ם: מצוה המצוות ספר ומאבד האל. עבודת בתי ומאבד מנתוץ שהזהירנו הנכבדים השמות את נמחוק שלא הנבואה, ספרי אמרו הוא הענין בזה אזהרה ולשון לזה, והדומה יב (דברים ד) ׳לא כן תעשון׳ שקדם אחר יכם א-לה בתיה ולהרוס שמה את ולמחות ע״ז לאבד הצווי. האזהרה ובאה כלם ומזבחותיה יב (דברים ד) ׳לא כן תעשון׳ כגון זה דבר על שעבר מי וכל לה׳, או לזה והדומה והמזבח ההיכל מן דבר שהרס (דברים יב) ׳ואבדתם את שמם׳ וגו׳ ואזהרתיה מהכא, ה׳ משמות שם שימחה לוקה. וכבר התבארו משפטי זו מצוה ברביעי (דברים יב) ׳לא כן תעשון׳ לה׳. במ. שבועות.
**3. ** ו, ח התורה. יסודי: כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן — אָסוּר לְשָׂרְפָּם אוֹ לְאַבְדָּם בַּיָּד. וְהַמְאַבְדָּן בַּיָּד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
**4. ** שו״ע יורה דעה רפב, ה: אֵין זוֹרְקִין כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. וְאָסוּר לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ עַל פְּנֵיהֶם. וּכְשֶׁמֹּצְאוֹ כָּךְ — צָרִיךְ לְהָפְכוֹ.
שו״ע אוח קנד: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה, מְנִיחִין אוֹתוֹ בִּכְלִי חֶרֶס (ח) וְגוֹנְזִין אוֹתוֹ בְּקֶבֶר תַּלְמִיד חָכָם.
**5. ** קנד מגן אברהם: ספרים הדין והוא שבלה. ס״ת [ב״ש] ואסור לשורפן ונ״ל דה״ה בכל תשמישי קדושה. וכן כתב הרמב״ם במל״ת ס״ה סימן כמ״ש לא כן תעשון דהוי בכלל ׳לא כן תעשון׳ וכו׳ יכם א-לה ססי׳ קנ״ב: שהמאבד כתבי הקודש עובר בלאו.
**6. ** נודע ביהודה תניינא יז: אמנם אני תמה על הטור והש״ע למה השמיטו הך ברייתא דינא כלל הביאו ולא הך ברייתא שהיה כתוב ובפרט לפי מה שפסק בשרו על שם דטבילה סימן שפ״א ובזמן הזה דליכא טבילת מצוה עיין בא״ח סימן תקנ״ד וסימן תרי״ג וא״כ צריך לכרוך עליו גמי לכ״ע, ופשיטא דהוי דצריך לכרוך עליו, ולא מהני אם מניח ידו על השם, ולהטור וש״ע להביא הברייתא דצריך לכרוך עליו גמי. וגם למה לא הביאו הפוסקים הך דינא אם מותר גמי. ונ״ל דס״ל להנך פוסקים כיון דאיתא במגילה דף כ״ו ע״ב ס״ת שבלה אותו גונזין בקבר ת״ח ומסקינן שם דצריך כלי חרס למען יעמוד רבים ימים, א״כ מוכח. וכן פסקינן בש״ע י״ד סי׳ רפ״ב. הואיל דאסור מחיקת השם מסוגיא דמגילה, ולגרום דאסור.
וידעתי וצ״ע דסותר לסוגיא דשבת יא דאסור בדרך אחר, וצריך כלי חרס. אך לפי גודל התמיה לא ידעתי לישב זה דין על עצמם סמכו דהפוסקים, שזה קצת דוחק לומר. לכן לענ״ד נראה דמוכח עכ״פ מזה דאסור לגרום מחיקת השם שלא לצורך מצוה. אשר נכתב על הכתלים בחדר הזה לשרוף יי״ש בשריפת יין שרף המשחיר הכתלים וגורם שאינן שמות נמחקים עשוי שע״י הענש הוא גורם מחיקת השם. ומפני הטרדא אני צריך לקצר.
**7. ** תשב״ץ א, ב (דוראן): שאלת אם מותר לכתוב לתינוקות שלשה או ארבעה פסוקים או פרשה שלימה בלוחות שאין להם ספר כמו שנהגו באלו הארצות שדעתו של בן שבוע בכל שבוע והמלמד כותב להם ובסוף השבוע מוחק יכולה לקבל ושבוע בכל שבוע וחוזר וכותב פרשת אחרת.
ואחר שנתפרש זה יש לי לפרש כי מחיקת השם אסורה מן התורה בכל ענין אפילו בכתב בלא שרטוט ואפילו יכתב לבדו ובכ״מ שנכתב כי מה ענין דברים אלו לענין ׳ואבדתם את שמם׳ וגו׳ ׳לא תעשו׳ אסור בכ״מ שנכתב שם מן השמות, והמוחקו לוקה. מיהו אפילו שם כתוב בס״ת אין אסור למחקו אלא כשמתכוין למחקו, אבל כשמתכוין לתקן הרי זה מותר. וכ״כ בעל הלכו ׳שאם נפלה טיפת דיו על השם הרי זה מוחק ולאבד׳ ועוד יש להביא ראי׳ לגדולו ׳ומתקן׳ שלא נתכוון אלא לתקן.
ולזה מענין נתיצ׳ המזבח שהיא בלא ו מדכתיב ׳ונתצתם את מזבחותם׳ וגו׳ ׳לא כן תעשון׳ הדין והוא וכ״כ לסתיר׳ אבן אחת מן ההיכל או מן העזרה.
ב ס״ד הרב שוקרון חנן
ומצינו שמותר לסתור ואפי׳ לסתור ההיכל כלו כדי לתקן, כדאשכחן לבבא בן בוטא שהשיא עצה להורדוס להורדת אבנים בהן לתקן ולמסתרי׳ להיכלא ולמבנייה. כדאיתא בריש בבא בתרא (ג׳ ע״ב). והדין נמי להמחיקת השם שאם הוא מתכוון לתקן מותר שהמחיקה שהרי ונתיצת המזבח וההיכל בחד לאו לא נפקי מלא ׳לא כן תעשון׳ וגו׳.
ואחר שנתפרש זה יש לי לפרש שלא נאמרו דברים הללו אלא בשם מן השמות שבכ״מ שהוא כתוב המוחקו והמאבדו לוקין. אבל בשאר כתבי הקדש שאין בהם אזכרות כלל אין המוחקן והמאבדן לוקין, דמהיכא תיתי דקרא לא אמר אלא ׳ואבדתם את שמם׳ וגו׳ ׳לא כן תעשון׳ אבל כתבי הקדש שאין בהם שם. מנ״ל דאסירי.
אבל לצורך כתיבת פרשה אחרת ה״ז מותר שכיון שעבר זמן שאינו אסור למוחקן אלא לצורך שלא. ולפ״ז אפילו היכא שיש שם פרשה זו מותר הי׳ כהיכל שצריך תיקון שמותר לסותרו ולבנותו. אלא שהדבר קשה להתיר כן באיסור תורה ומפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה.
**8. ** מהרשד״ם יוד: קפד: בין הקושרים קושרי ספרים פה שאלוניקי לעשות טבלה ומשיירי דפים שהם מאותם עלים הנשארים ממלאכת הדפוס ומאותם גם שהם מתורה נביאים וכתובים ומדרשות פירוש על בעלה ועושים בזה האופן מדבקים עלה על עלה גסה עד שנעשה כדמות טבלה ידי אינגרודו ואח״כ משימים זו טבלה למשמרת הספרים הנקשרים וכפי הנר׳ ולא מאבדים אותם בידים ידי האינגרודו. אלא שאלו הטבלאות חותכים אותם לחתיכות קטנות למשמרת ספרים קטנים ומאותם חתיכות דקות שעושים משליכים ונרמסים ברגלים כדי להשוות הטבלה אל הספר.
כי מבורר שאין זה מה שעושים אלו הקושרים בחתיכות הדקות שמאבדין אותם בידים שכבר עשו בעדם יכפר וה׳ שהוא עון פלילי ספק. גם במה שמדביקים אותם ע״י דבק הנקרא אינגרודו נראה בעיני איסור כי ודאי נמחקים האותיות ואין לך איסור בידים גדול מזה.
**8 המשך. ** אגרות משה אוח לט, ד: אם מותר לתת אותם לכלים שבלו ספרי קודש נדפסים אותם וטוחנים אותם ומוחקים משם אותם שלוקחים לעשות נייר חדש.
ולענין מעשה הוא ברור אצלי כמו שכתבתי ויש לאסור בחומשים וספרי תנ״ך שבהם נמצאים שמות ממש, וכן סידורים מאלו שמדפיסים בשמות ממש. אבל מהספרים שבתורה שבע״פ שהם משניות וגמ׳ משני וכל ספרי רבותינו הראשונים והאחרונים וכל התלמודים הירחונים וכל הספרים הנדפסים מחכמי הזמן — ואף ששייך שילמ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה