ב ס״ד הרב שוקרון חנן
– העולם מסלול רמב״ם מול רמח״ל
רמח״ל
סח: אות תבונות דעת 1. הוא פשוט ובכלל בקיצור המתים תחיית ענין. הנה לעבוד ונשמה גוף האדם את הקב״ה ברא כאשר כי הקודש עבודת כל את כאחד, שניהם, ולמשא, הוא ראוי הנה להם, נתן אשר והמצוה התורה יתכן לא כי יהיו, יחדיו הנצחי השכר בקבלה שגם מקפח הקב״ה אין והרי לו, ולא עמל הגוף שיהיה
כל שכר להתבונן שצריך מה אבל. ע״א לח בריה)(ב״ק ונשמה גוף של הזה החיבור פרטי על, הוא חיבור להתחבר ובשובם בהפרדם, בהתחברם, והוא האדם, כל עם אל יפעל אלה כל הן כי גמור; הם הפרטים אלה כן על ודאי. הוא ריק דבר לא
ש ומספיק. רחב וביאור ביאור, צריכים
2. ג פרק א חלק ה': דרך יתברך דינו מידת גזרה זה, כל מלבד ואולם ט.
מעתה- העולם, ולא האדם לא יוכלו, שלא הגיע דהיינו שנתקלקלה, בצורה עודם השלימות אל אלא הרע; נתרבה שבה עכשיו, להם שיש הצורה דהיינו ההפסד, מעבר עבור בהכרח להם יצטרך ההווים שאר לכל וההפסד לאדם, המיתה
הגוף לזכך הנשמה, תוכל ולא עמו. שנתקלקלו ויפסד הגוף וימות תחילה, ממנו שתצא אחר, אלא הנשמה בו ותכנם חדש בנין ויבנה יחזור ואז עתה של מצורתו יתחרב כלו העולם וכן, ותזככהו. ועל לשלימות. ראויה אחרת בצורה ויבנה וישוב ענין והוא ויחיה, ויחזור שימות האדם על נגזר כן
ויחודש ויחזור שיחרב, ולם הע ועל המתים; תחיית הוי שנה אלפי שיתא ז״ל: שאמרו מה ענין והוא חוזר הקב״ה שנה אלף ולסוף חרוב, וחד עלמא
עולמו את: ומחדש
דהיינו האמיתי, הגמול זמן זה, שורש לפי והנה י.
ומקומו- למעלה, שזכרנו השכר קיבול זמן הוא בו יהנה והאדם שיתחדש, בעולם התחיה אחר
נשמתו ידי על מזוכך גופו בהיות ובנשמתו, בגופו ואולם ההוא. בטוב נהנה להיות ידה על ומוכן ומעלתם מדריגתם ותתחלף האנשים שם יבחנו מה וכפי העבודה, בעולם שטרחו מה השיעור כפי זה שיעור כפי כי השלימות. מן להשיג שהשתדלו ותזככהו בגוף ותאיר בעצמה, הנשמה, תזדהר
יקר שניהם ויקנו להתקרב ראויים ויהיו ומעלה,
וליהנות פניו באור וליאור הוא, ברוך האדון אל
האמיתי: בטובו
האדם על המיתה שנגזרה בהיות, ואמנם. יא ואחר מה, לזמן שיפרד צריך הזה שהמורכב ונמצא ראוי הזה, הפירוד בזמן גם הנה להתחבר. ישוב נאות המתפרדים, החלקים לשני מקום שיהיה
שנרצה למה צריך הגוף והנה ההוא. לפירוד צורתו ותפסד הרכבתו ותפרד ליסודו, שיחזור הנשמה אך ישוב. . אליו העפר, מן והיה והואיל עד לצפות אלא לה אין הנה במעשיה הזוכה ההתכה דהיינו ליעשות, שצריך מה בגוף שיעשה הזמן כל בעפר וההשאר בראשונה, וההפסד
לשתש כך אחר מחדש וההבנות שצריך, ליכנ וב ס
כך בין מקום לה שיהיה צריך ואמנם בו. כך, ובין
תכנסנה שבו הנשמות, עולם הוכן זה לצורך ואולם שם ותשבנה מהגוף, צאתן אחרי הזוכות הנשמות הענינים הגוף על התגלגל זמן כל מנוחה, במקום ההוא הזמן כל והנה עליו. להתגלגל הראוים
תשכ ו מה ין מע ובתענוג, במעלה ההן הנשמות נה שזכרנו האמיתי הגמול בזמן כך אחר להן שינתן ודאי הנשמות בעולם מעלתו גם כי למעלה. גם ימדד שלפיהן שעשו, המעשים לפי שימדד האמיתי השלימות אך בזמנו. כן אחרי הגמול ולא הגוף לא ישיגוהו לא לו, לזוכים המעותד
התחיה אחר שנית בהתחברן אלא: הנשמה,
3. כב, ל שמות: רש״י
אתו ת. שליכון לכלב הוא. אף אלא אינו או כלב ל
כמשמעו? לנכרי' מכור בנבלה׳או וחומר קל
הנאות. בכל שמותרת לטרפה תל מה א״כ וד מ
לומר׳לכלב?' מקפח הקב״ה שאין הכתוב למדך
יחרץ לא ישראל בני לכל ו שנאמר בריה, כל שכר
שכרו לו תנו הקב״ה אמר לשונו כלב
4. היהודים: ג, ח, ה מלחמות יכונו וזרעם וביתם עולם לשם יזכו האנשים אלה והישרות הטהורות ושמותיהם ימים לאורך השמים קודשי בקודש אשר גורלן בחבל תשכונה הימין לקץ טהורים גופות אל תרדנה. ומשם בנפשם יד שלחו אשר האנשים, נשמות, ואולם
צלמות. מקום שאול אל תרדנה
5. נח ישעיה ירושלמי, תרגום נא:
עלמא בחיי ייחי וגופך יחליץ- ''ועצמותיך
ב ס״ד הרב שוקרון חנן
6. אות: צב תבונות דעת זמנים ששלשה למדים אנחנו דברים של מפשוטן וחידוש השביעי; אלף שנין; אלפי שיתא והם, יש, שהוא כמו עומד העולם שנין אלפי שיתא העולם. העולם נתחדש לא עדיין השביעי אלף, עתה;
אלא המתים, ת בתחיי שחיו כמו הם והצדיקים העולם- וחידוש וכו'; כנפים להם עושה שהקב״ה ואמנם גמור. חידוש העולם את יחדש, שהקב״ה רואים אנחנו הנה עתה, שהוא כמות העולם כי בביתו, שורר כאיש השליטה כל לו יש שהגוף הנה השביעי באלף אך אחר; ולא מקומו זה חוץ הגוף ונשאר הארץ, מן מתעלים הצדיקים
ממכון ממקומו נודד כאיש אלא ואינו, שבתו, שליטה לו תשאר לא כן על ללון. נטה וכאורח שכיון ההרה, בעלותו ע״ה רבנו כמשה אלא הארץ יושבי בדרך עוד הלך לא הארץ מן. שנתעלה
"יום, ע״א צז חז״ל)(סנהדרין קראוהו השביעי לאלף וכן בו שובתים כי העולמים", לחי מנוחה שבת שכולו לא הגוף אך החול, שהם הגופניות המלאכות מכל עדיין חידוש ניתן לא כי ממציאותו, עדיין סר
(עירובין שהוא והלאה, העולם מחידוש אבל לבריאה.
)כב עוד צריך אין הנה שכרם", לקבל "למחר
רך לצו אלא צריך אינו כי כלל, הגוף לשליטת לנשמה טפל מציאותו יהיה אבל בזמנה, , העבודה
נצחים לנצח העליון בטוב. להתעדן
רמב״ם
7. חלק לפרק הקדמה: רמב״ם, הצבעים עין הסומא ישיג שלא כמו כי יודע, , הווי הסריס ולא הקולות, שמע משיג החרש ואין
המשגל- תאוות התענוגים הגופות ישיגו לא כן
האש יסוד יודעים, ם אינ שהדגים וכמו הנפשיות. אינו כן הפכי, שהם המים מיסוד שהיותם לפי
הרוחני העולם תענוג הגופני ה. עולם בזה נודע תענוג זולתי תענוג פנים בשום אצלנו אין אבל והמשתה המאכל מן החושים והשגת בלבד הגוף בלתי אצלנו הוא אלה שזולתו מה וכל והמשגל,
אותו שיג נ ולא אותו, מכירים אנו ואין מצוי, גדולה חקירה אחר אלא המחשבה. בתחילת וראוי אין ולפיכך הגופני, בעולם שאנחנו לפי כן! להיות אבל הנפסקים. הגרועים תענוגיו אלא משיגים אנו לעד עומדים תמידיים, הם הנפשיים, התענוגים התענוגים אלו ובין ביניהם ואין נפסקים, אינם
פנים בשום קורבה ולא. יחס
תמצא התענוגים אלה שני בעניין ונן וכשתתב בעולם ואפילו השנית, ומעלת האחת פחיתות
. הזה כולם האדם בני רוב מוצא אתה כי וזה שאין ויגיעה בעמל וגופותיהם נפשותיהם מייגעים וכבוד מעלה לו שיגיע כדי מהם, , למעלה מאכל הנאת אינה זו והנאה אדם. בני ושינשאוהו
להנקם בוחר אדם י מבנ הרבה כן וכמו ומשתה. והרבה הגוף. מתענוגי הרבה מהשיג יותר מאויביו הגוף שבתענוגי הגדול מן מתרחקים אדם, מבני או אדם, מבני ובושת חרפה מזה שישיגהו מיראתו כן עניינו ואם טוב. שם לו שיהא שמבקש לפי והוא הרוחני, בעולם שכן כל הגופני, הזה בעולם
מידיעת שם ת משכילו שנפשותינו הבא, העולם העליונים הגופנים שמשכילות כמו יתברך הבורא
יותר. או
. . בראשיהם "ועטרותיהם באומרו לומר,"רוצה הבורא והוא להם, המושכל בקיום הנפש השארות דבר והוא המושכל לומר רוצה הוא והיות יתברך, לומר רצונו שכינה", מזיו "ונהנים ואמרו אחד. .
במה מתענגות הנשמות שאותן ויודעות שמשיגות חיות שמתענגות כמו יתברך, הבורא מאמיתת שהם במה המלאכים, מדרגות ושאר הקודש
ממציאותו ויודעים. משיגים
אל להגיע הוא האחרון והתכלית הטובה כי הנה הזה בכבוד ולהיות הזאת, העליונה החברה
הנפש- וקיום הנזכרת ובמעלה שביארנו- כמו עד
סיבת שהוא יתברך, רא הבו בקיום סוף, אין שנתבאר כמו אותו שהשיגה לפי קיומה. הגדול הטוב הוא וזה הראשונים, בפילוסופים כי לו, שידמה תענוג ואין לו, להקיש טוב אין אשר בדבר וקץ סוף לו אין אשר התמיד ידמה איך
לט שאמר)(קידושין וזה הנפסק. לך ייטב "למען
ארוך שכולו לעולם ימים."והארכת
שתיכרת הוא הגדולה והנקמה השלמה רעה וה והוא וקיימת, חיה תהיה ושלא ותאבד, הנפש הנפש תכרת "הכרת כמו בתורה, הכתוב הכרת
צ סד, ז״ל). (סנהדרין ואמרו ההיא". הזה בעולם,"הכרת אדוני נפש "והיתה ונאמר הבא". בעולם תכרת
החיים בצרור."צרורה
8. ז תשובה, : הלכות
לָּּה שֶׁאֵין הַָּאחֲרוֹנָּה וְהּטוֹבָּה כֻּּלוֹ שָּכָּר ה כָּל וְסוֹף יְמוֹת אֲבָּל בָּא. ה הָּעוֹלָּם יֵי ח הּוא וְגֵרָּעוֹן הֶׁפְסֵק אֶּׁלָּא הוֹלְֵך כְמִׁנְהָּגוֹ וְעוֹלָּם זֶׁה ה הָּעוֹלָּם הּוא מָּשִׁיח ה
לְיִׁשְרָּאֵל חֲזֹר ת לְכּות מ שֶׁה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה