אכילת צלי בליל פסח

א בס״ד ניסן ' ד "תשפ פסח בליל צלי אכילת

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

המקדש בית בזמן פסח קרבן

1. – יב פרק שמות בא פרשת

הַכְבָשִיםּומִן מִן לָכֶׂם יִהְיֶׂה שָנָה בֶׂן זָכָר תָמִים שֶׂה )(ה תִקָחּו: הָעִזִים יוֹם עָשָר עַדַארְבָעָה לְמִשְמֶׂרֶׂת לָכֶׂם וְהָיָה (ו)

הָעַרְבָיִם בֵין יִשְרָאֵל עֲדַת קְהַל כֹל אֹתוֹ: וְשָחֲטּו הַזֶׂה לַחֹדֶׂש עַל הַמַשְקוֹף וְעַל הַמְזּוזֹת שְתֵי עַל וְנָתְנּו הַדָם מִן וְלָקְחּו (ז)

הַבָשָר אֶׂת וְָאכְלּו (ח): בָהֶׂם אֹתוֹ יֹאכְלּו אֲשֶׂר הַבָתִים יֹאכְלֻהּו מְרֹרִים עַל אֵשּומַּצוֹת צְלִי הַזֶׂה: בַלַיְלָה )(טַאל רֹאשו אֵש צְלִי אִם כִי בַמָיִם מְבֻשָל נָאּובָשֵל מִמֶּׂנּו ֹתֹאכְלּו

קִרְבו וְעַל כְרָעָיו: ֹעַל וְהַּנֹתָר קֶׂר ב עַד מִמֶּׂנּו תוֹתִירּו וְֹלא ֹ(י)

תִשְרֹפּו בָאֵש בֹקֶׂר עַד: מִמֶּׂנּו אֹתו תֹאכְלּו וְכָכָה ֹ(יא) וַאֲכַלְתֶׂם בְיֶׂדְכֶׂם בְרַגְלֵיכֶׂםּומַקֶׂלְכֶׂם נַעֲלֵיכֶׂם חֲגֻרִים מָתְנֵיכֶׂם

לַה הּוא פֶׂסַח בְחִפָזוֹן:'אֹתוֹ

2. – יב פרק שמות בא פרשת

נֵכָר בֶׂן כָל הַפָסַח חֻקַת זֹאת וְַאהֲרֹן מֹשֶׂה אֶׂל ה' וַיֹאמֶׂר (מג) אֹתו כָסֶׂףּומַלְתָה מִקְנַת אִיש עֶׂבֶׂד וְכָל (מד) בוֹ: יֹאכַל ֹֹלא בְבַיִת (מו) בוֹ: יֹאכַל וְשָכִירֹלא תוֹשָב (מה) בוֹ: יֹאכַל ָאז

וְעֶׂצֶׂםֹלא חּוצָה הַבָשָר מִן יִת הַב מִן תוֹצִיא יֵָאכֵלֹלא ַאֶׂחָד יָגּור וְכִי (מח) אֹתוֹ: יַעֲשּו יִשְרָאֵל עֲדַת כָל (מז) בוֹ: תִשְבְרּו לַעֲשֹתו יִקְרַב וְָאז זָכָר כָל לוֹ הִמוֹל לַה' פֶׂסַח וְעָשָה גֵר ֹאִתְָך

תוֹרָהַאחַת (מט בוֹ: יֹאכַל עָרֵלֹלא וְכָל הָָארֶׂץ כְאֶׂזְרַח )וְהָיָה

בְתוֹכְכֶׂם הַגָר וְלַגֵר לָאֶׂזְרָח: יִהְיֶׂה

3. אמור פרשת – כג פרק ויקרא הָעַרְבָיִם בֵין לַחֹדֶׂש עָשָר בְַארְבָעָה הָרִאשוֹן בַחֹדֶׂש (ה) הַמַּצוֹת חַג הַזֶׂה לַחֹדֶׂש יוֹם עָשָר (ו)ּובַחֲמִשָה לַה': פֶׂסַח

תֹאכֵלּו מַּצוֹת יָמִים שִבְעַת: לַה'

4. ראה פרשת - טז פרק דברים כִי אֱֹלהֶׂיָך לַה' פֶׂסַח וְעָשִיתָ הָָאבִיב חֹדֶׂש אֶׂת שָמוֹר (א) (ב לָיְלָה: מִמִצְרַיִם אֱֹלהֶׂיָך ה' הוֹצִיאֲָך הָָאבִיב )בְחֹדֶׂש ה יִבְחַר אֲשֶׂר בַמָקוֹם צֹאןּובָקָר אֱֹלהֶׂיָך לַה' פֶׂסַח 'וְזָבַחְתָ

שָם שְמוֹ: לְשַכֵן … בְַאחַד הַפָסַח אֶׂת לִזְבֹחַ תּוכַל )(הֹלא אֲשֶׂר הַמָקוֹם אֶׂל אִם כִי (ו) לְָך: נֹתֵן אֱֹלהֶׂיָך ה' אֲשֶׂר שְעָרֶׂיָך בָעָרֶׂב הַפֶׂסַח אֶׂת תִזְבַח שָם שְמוֹ לְשַכֵן אֱֹלהֶׂיָך ה' יִבְחַר

מִמִצְרָיִם צֵאתְָך מוֹעֵד הַשֶׂמֶׂש: כְבוֹא

5. א הלכה א פרק פסח קרבן הלכות רמב״ם ניסן לחדש עשר בארבעה הפסח את לשחוט עשה מצות העזים מן או הכבשים מן אלא שוחטין ואין חצות, אחר

חייבין האשה ואחד האיש ואחד שנה, בן זכר בלבד

זו. במצוה

6. א הלכה ח פרק פסח קרבן הלכות רמב״ם שנאמר עשה מצות עשר חמשה בליל הפסח בשר אכילת

, יב (שמות ' )ח אֵש צְלִי הַזֶׂה בַלַיְלָה הַבָשָר אֶׂת וְָאכְלּו

' יֹאכְלֻהּו מְרֹרִים עַל ּומַּצוֹת

מקולס– גדי וחכמים ר״ג מחלוקת

7. א עמוד עד דף פסחים מסכת בבלי תלמוד פסח בלילי לאכול דאסור מקולס גדי איזהו רבנן: תנו

? הזה בזמן אבר ממנו נחתך כאחד. כולו שצלאו, כל

אבר- ממנו נשלק מקולס גדי זה. אין

8. - ו משניות ב פרק ביצה מסכת משנה כב דף ז;

ע״ב … שמאי בית כדברי מחמיר גמליאל רבן דברים שלשה

להקל… דברים שלשה אמר הוא אף מקולס גדי ועושין

אוסרין. וחכמים פסחים בלילי

9. ב עמוד כב דף ביצה מסכת רש״י

- מקולס כשצולהו בצדו לו חוצה תלויין מעיו ובני, כרעיו

קרבו ועל כרעיו על בו שכתוב למקדש, זכר עושין, והיו בצדו לו תלוין זיינו שכלי מזויין גבור לשון, ומקולס

- נחשת וכובע כדמתרגמינן א (שמואל דנחשא וקולסא

.)יז

אוסרין… וחכמים מקולס- ובגדי לקדשים שדומה, מפני

בחוץ קדשים ולאכול להקדיש מותר. ויאמרו:

המקדש בית חורבן לאחר צלי בשר אכילת

10. נג דף ד; משנה ד פרק פסחים מסכת משנה א "ע

, אוכלין – פסחים בלילי צלי לאכול שנהגו מקום מקום

. אוכלין אין – לאכול שלא שנהגו

11. א עמוד נג דף פסחים מסכת בבלי תלמוד שיאמר לאדם לו אסור רב: אמר יהודה רב אמר גמרא.

הוא- לפסח זה בשר ואוכל בהמתו, כמקדיש שנראה מפני

חיטי- אבל בשר, דוקא פפא: רב אמר בחוץ. קדשים, לא

לא- ובשר קאמר. לפסחא? דמינטר רבי אמר מיתיבי גדיים לאכול רומי בני את הנהיג רומי איש תודוס יוסי:

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

אתה- תודוס אלמלא לו: שלחו פסחים, בלילי מקולסין בחוץ קדשים ישראל את מאכיל שאתה נדוי, עליך. גזרנו

אימא אלא דעתך? סלקא: קדשים את להאכיל קרוב

מקולס- בחוץ. קדשים ישראל מקולס- שאין אין, -! לא

מקולס- אמרי: שאינו אמר. לא שנא לא אמר שנא לא

פירש- מקולס, לא… פירש- לא אין, תודוס להו: איבעיא

הוה- אגרופין בעל או הוה, רבה גברא רומי? איש תא מישאל חנניה ראו מה רומי: איש תודוס דרש זו עוד שמע,

האש- לכבשן השם קדושת על [עצמן] שמסרו ועזריה שאין צפרדעים ומה מצפרדעים, בעצמן וחומר קל נשאו

ובאו בהו כתיב השם קדושת על מצווין בביתך [ועלו] מצויות משארות אימתי ובמשארותיך. ובתנוריך [וגו']

תנור- אצל שמצווין אנו חם, שהתנור בשעה אומר הוי

השם- קדושת על אבין בר יוסי רבי וכמה: כמה אחת על דאמר היה, חכמים תלמידי של לכיס מלאי מטיל אמר:

חכמים- תלמידי לכיס מלאי המטיל כל יוחנן: רבי זוכה

בצל החכמה בצל כי שנאמר מעלה, של בישיבה יושב ו. הכסף

12 א עמוד נג דף פסחים מסכת רש״י. - זה בשר גמרא. כבר שחוטה. ואפילו - חיטי אבל דמו לא

לפסח- אלו חיטין קאמר וכי לקדשים, מידי לפסח דמנטר כמאן מיחזי אמרינן ולא לאוכלם, לפסח אצניעו קאמר,

דאמר בדמיהן פסח ולקנות. למוכרן גרסינן: הכי ר 'אמר

- רומי איש תודוס יוסי ברומי שהיה חשוב. ישראל

מקולסין- כצליית קרבו ועל כרעיו על ראשו צלויין עקיבא ר' א): עד, (פסחים צולין בכיצד דתניא הפסח, כנושא בצדו לו חוצה כרעיו שתולה לפי מקולס, קורהו תרגומו יז) א (שמואל בגלית נחושת כובע בצדו, זיינו כלי

. חשוב אדם - אתה תודוס אלמלא דנחושא. קולסא קרוב

להאכיל- לקדשים. דומה - לא מקולס שאינו לרב, וקשיא על אף מקולס ומשני: בפסח, מיחלף גרידא בשר דאמר

- השם את עליו מזכיר ולא לפסח, זה בשר אמר דלא גב

לפסח- זה ר בש הרי אמר: מקולס, שאינו אבל אסור,

שם כקורא דנראה משום. אסור,

13. ד פרק פסחים מסכת (וילנא) ירושלמי תלמוד

ד הלכה מקום אוכלין פסחים בלילי צלי לוכל שנהגו מקום מתני'

אוכלין… אינן לוכל שלא שנהגו 'גמ: ר קומי בעא בא 'ר'

עגל. בשר אפי' א״ל עגל בשר אפי' אימי עוף בשר אפי' קולקס אפי' ביצה אפי' מימר סברין עוף. בשר אפי' א״ל

השחיטה מן ובלבד חנין ר' בי יודן א״ר

14. ד הלכה ד פרק פסחים מסכת משה פני

עגל בשר אפילו. גמ' אוכלין אין ממנו בא הפסח שאין צלי

. צלוי כשהוא ניכר שאינו לפי ביצה אפי' מימר. סברין

: צלויה וצולין ירק מין והוא קולקוס. ואפי' בשמן: אותו

. א״ל שחיטה הטעון מן בשר מין שיהא אלא היא לא

. הפסח מבשר שהוא ולומר לטעות שיכולין

15; יא הלכה ח פרק ומצה חמץ הלכות רמב״ם.

א תעו, או״ח שו״ע ועיין מקום אוכלים, פסחים בלילי צלי לאכול שנהגו מקום בשר יאמרו שמא גזירה אוכלין אין לאכול שלא שנהגו כאחד כולו צלוי שה לאכול אסור מקום ובכל הוא, הפסח היה ואם בחוץ, קדשים כאוכל שנראה מפני זה בליל מחובר והוא אבר בו שלק או אבר ממנו שחסר או מחותך

. גו שנה במקום מותר זה הרי

16. תעו סימן פסח הלכות חיים אורח טור צלי עוף בשר שאוכלין אדם בני ראיתי העזרי אבי כתב מבושל ודאי בירושלמי כדאיתא חילוק ואין פסחים בלילי

ואשכנז צלי לאכול שלא שנהגו במקום הוא כשר מנהג

. הוא צלי לאכול שלא שנהגו מקום

17. תעו סימן פסח הלכות חיים אורח ערוך שולחן

- א סעיף אוכלים פסחים, בלילי צלי לאכול שנהגו. מקום יאמרו שמא גזירה אוכלין אין לאכול, שלא שנהגו: מקום כולו צלוי שה לאכול אסור מקום ובכל הוא. פסח בשר ואם בחוץ; קדשים כאוכל שנראה מפני זה, בלילה כאחד והוא אבר בו שלק או אבר ממנו שחסר או מחותך היה

שנהגו. ם במקו מותר זה הרי מחובר,

- ב סעיף שחיטה שטעון דבר כל ועוף, עגל בשר, אפילו

צלי לאכול שלא שנהגו במקום צלי לאכול. אסור

מנהג מ חלק למעשה הספרדים

18. ב ס״ק תעו סימן החיים כף א בליל כמו בו שנוהגין שני ליל לרבות בלילי לומר.'דייק

יהודה בית ' בתשו כתב הימים ובענין א'. או' ח״ב יפ״ל

נ״א סי' דבמקום ובין בלילה בין הוא לאכול שלא שנהגו וסיים ממש פסח דאכילת דומיא דוקא בעינן דלא ביום ימים בשני לדידן צלי שאיסור ז״ל הרב ממורי קבלתי וכן ולהנהיג לנהוג צריך וכן ביום בין בלילה בין ראשונים

ס״ג או' תע״ג סי' לעיל כתבנו כבר ומיהו שם …יעוין ז״ל מור״ם דעת וכ״ה מ״א כדברי אחרונים כמה דדעת

בד לאכול… מותר דביום משה רכי דנקט התנא לשון וכ״מ

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

אינו לאכול שלא שנהגו במקום דאף משמע פסחים לילי

בכל מותר דביום ג' או' השו״ג כתב ן וכ בלילות. אלא אטו ביום לגזור ואין בלילה אלא נאכל אינו דהפסח מקום המנהג וכן מנהג אלא אינו איסורו שעיקר כיון לילה הפו כל מסתמיות דמוכח ב' או' הנה״ש וכ״כ 'עכ״ל. אין דראיותיו הנז' יהודה בית דברי על וכתב שרי דביום

נמי כי וסיים מנהגא הוי לא נמי נהגו אם ואפי' מכריעות דאין פשוט מ״מ איסור שנהגו במקום להקל דאין נימא כיון היתר שנהגו במקום וכ״ש חדשה בעיר איסור להנהיג יעו״ש נהוג דנהוג מאי במקומות תלוי הדבר. דעיקר

פסח של לילות ב' צלי לאכול שלא יע״א אזמיר ומנהג בסי כנסיות בתי הרב כמ״ש אוכלין ב' וביום לבד א' 'ויום

א או' רו״ח יעו״ש. .'זה

19 צו פרשת ראשונה שנה חי איש בן. ל אות ואם במים, שלוקה והביצה צלי הזרוע לעשות ומנהגינו פסח בליל לצלותו מותר פסח בערב הזרוע צלה ולא, שכח וכמ״ש ראשון, ביום גם צלי אוכלין דאין גב על אף

. מקבציאל בסה״ק

20. ב סעיף קג עמ' ב, חלק פסח, עובדיה חזון

פסח בליל צלי לאכול שלא נהגו הללו. ובמקומות

21. מרדכי- מאמר יד סעיף יא (פרק וימים; למועדים

קכה סעיף גם עיין )אמנם

רוב פסח בליל צלי לאכול לא נהגו והאשכנזים, הספרדים

פסח ביום גם צלי לאכול לא שנהגו …ויש

1 רט״ז ה״א שנת לפני בגרמניה שחי (מהרי״ו), וויל יהודה בן יעקב רבי

( 1456 אשכנז מגדולי אחד והיה מולין) יעקב (ר' המהרי״ל אצל למד ),

. בדורו

2 כתב וכן כא) סעיף תעג (סימן הרב בשו״ע זלמן רבינו הגאון פסק וכן (תעג חדש והפרי ד) ס״ק (תעג לט״ז עוד ועיין יז). ס״ק (תעג יעקב, החק שאין מדבריהם שמשמע ד) ס״ק זהב (משבצות מגדים ופרי ד) ס״ק והובאו לפסח. זכר שהוא בקערה שמניחים הצלוי הבשר את כלל לאכול

בכה״ח דבריהם ג ס״ק תעו סימן ועיין סא; ס״ק תעג.)(סימן

אף פסח בליל צלי הזרוע את לאכול שאין פסקו דורנו מאחרוני גם והנה (חלק דעת יחוה בשו״ת יוסף הגר״ע פסק כן צלי, לאכול שנהגו במקום אור (שו״ת זצ״ל שאול אבא ציון בן והרה״ג לקמן, שהבאתיו כז) סימן ג את פסח בליל לאכול אפשר האם נשאל: כ) שאלה טו פרק ג חלק לציון

לאכלו אין צלי הוא הזרוע בשר "אם והשיב: הסדר? , קערת שב הזרוע במקור זצ״ל הלוי דוד חיים הרה״ג פסק וכן לאכלו". מותר מבושל ואם לקרבן זכר שהוא הזרוע "בשר יג): סעיף קנח, פרק ד, (חלק השלם חיים גדולי "רוב דעת שזוהי במקור וציין פסח" בליל לאכלו אסור פסח

הגר״מ נשאל וכן ד]". סעיף [תעג שם שו״ע ב מרן דברי על האחרונים "הנכון והשיב: זה מנהג אודות ת) סימן ב, חלק נאמן, מקור (שו״ת מאזוז הסכימו וכן לפסח. זכר שהוא לפי פסח בליל הזרוע את לאכול שלא

יג סימן ב (חלק למשה תפלה בשו״ת עוד ועיין עכ״ל. .)האחרונים"

פסח בליל צלי זרוע אכילת

22 ד סעיף תעג סימן פסח הלכות או״ח שו״ע.

מצות שלשה בה שיש קערה הבית בעל לפני מביאין מלח מי או וחומץ ( אחר ירק או וכרפס וחרוסת )ומרור ונהגו לחגיגה, זכר ואחד לפסח זכר אחד תבשילין, ושני

וביצה. . . בבשר שהבשר ונהגו זרוע, שיהיה נהגו והבשר

מבושלת תהיה והביצה הגחלים על צלי. יהיה

23. קצג1 סימן ווייל מהר״י שו״ת

בין לאכול שאסור נ״ל הכי משום הזרוע. לצלות ונהגו לפסח זכר שהוא כיון השני בלילה בין הראשון בלילה

צלי2. לאכול שנהגו במקום ואפי'

24. תעג סימן חיים אורח ב״ח ואין ולצלותם וביצה זרוע ליטול אשכנז שמנהג ודע ב לג תרח (סי' במרדכי כמ״ש שנהגו לפי אותם )אוכלין

אוכלין דאין ביצה אפילו לילות בשני צלי

צלויה… כתב פח) סי' מהרש״ל (שו״ת לוריא ומהר״ש וחגיגה פסח אכילת לזכר לאכלם צריך התלמוד דין שלפי ויחלקם יאכלם הכריכה אחר ומיד לבשלם צריך ולפיכך כל צלי אוכלין דאין אותם יצלה לא אבל המסובין לכל

נוהג. אני וכך נכונים ודבריו עיקר

25. חיים ארץ א סעיף תעו או״ח סתהון עיין וכו'. אוכלים פסחים בליל צלי לאכול שנהגו מקום מקום מכל צלי לאכול שנהגו במקום דאף סק״א יעקב חק

הגר״מ הראש״ל למרן מצאתי לא עתה ועד דעתו שהביע זצוק״ל אליהו צלי באכילת היתר שנהג למי לאכלה מותר יהיה האם הזרוע, בנושא הנהגותיו הובאו ישראל" של "אביהם פסח של ובהגדה פסח. בליל

עמ65 תשע״ד, (מהדורת הספר 'בראש לא זצ״ל שהרב כתוב ושם )

צלי אוכלים שלא (כיון ביום ולא הסדר בליל לא הזרוע את אוכל.)היה חדש והפרי מהרי״ו לדעת הרב חשש ולא היחידי הטעם זה אם והנה ניתן זצ״ל הרב שיטת לפי צלי, לאכול שנהגו שבמקום יוצא אז וכו', שליט״א הררי משה הרה״ג דייק בזה וכיוצא הזרוע. את אף לאכול המשנה דברי על תקט) עמ' תשע״ה, (מהדורת קודש מקראי בספרו

זה בלילה הצלויה הזרוע אכילת, לאסור שכתב לב) ס״ק (תעג, ברורה זה "ולפי וז״ל: הררי הרב שם ודייק צלי, איסור משום הטעם וכתב וכו הזרוע אף לאכול רשאים צלי באכילת להיתר שנהגו.'במקומות

. עיי״ש את שמעתי זמן, לאחר אליהו הגר״מ הראש״ל מרן האמת "קול "ברדיו מנהגו שכך טוען כי הזרוע לאכול רוצה שאביו בן ע״י שאלה שנשאל

שאסור טוען והבן שאין לו השיב אליהו הגר״מ מרן. הזרוע את לאכול שכן נהגו אביו אצל אם אך צלי, אוכלים שלא כיון הזרוע את אוכלים

– לאכול שנהגו "מקום הזרוע את גם לאכול לו מותר צלי אוכלים

."אוכלים

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

מ״ש ועיין לפסח זכר שמביאין צלויה הזרוע לאכול אסור

תעג סימן לעיל האחרונים מלכי הרב מורינו אך ד'. סעיף כתב דבריו ובסוף זה דחה ע״א ריש כא דף בקודש

. לאכלה נוהגים שאנחנו

26 כורך, דיני ע״א קלה (דף הבחירה בית סידור.

): טו אות

סימן בש״ע כמ״ש הזרוע אוכלין הכריכה אכילת אחר אוכלין פסחים בלילי צלי לאכול שנהגו מקום, תעו

לאכול נהגו חל״ב אר״ץ. ובארצנו

27 כתר ספר. טוב שם ' עמ "ג (ח גאגין 165 ): באמצע הצלוי הזרוע לאכול ישראל בארץ הספרדים מנהג

. הסעודה

28 שבתאי הרב. ', עמ לאל (השבח "ל זצ חיים בן

102 ) לאכול שנהג מי ה את צלוי זרוע ה פסח– בליל יכול

להמשיך. במנהגו: כגון, כך שנהגו במקום דווקא זה אך

ותימן כורדיסטאן יוצאי ל ואין. זה אדם שהוא לחשוש

בחוץ, קדשים כ""אוכל מכיוון ש אכילה ש מדגישים אנו

היא זו פסח. לקרבן "זכר "רק וחכמיה כורדיסטאן ורבני

ל נהגו בליל הזרוע את ל אכ ו לילות (משתי הראשון פסח ה

חששו ולא שבגלויות,)יו״ט לספקות האחרונים שהעלו

המנהג. על ז״ל פסח ליל בכל לאכלה נוהג אני. וכן

29. כז סימן ג חלק דעת יחוה שו״ת לשלחן להגיש פסח, בליל נהגו שלנו במושב שאלה: בתוך אותו ואוכלים צלי, זרוע בשר הסדר בקערת עליו לברך גם שנוהגים ויש פסח, לקרבן זכר הסעודה רשאים האם הפסח, אכילת על וצונו במצותיו קדשנו אשר את לאכול מותר פנים כל על והאם זה, במנהג להמשיך

בסעודת צלי, שהוא הזרוע בשר הפסח יום של? הבוקר

שנהגו מקום ע״א): נ״ג (דף בפסחים שנינו תשובה: שלא שנהגו מקום אוכלים, פסחים בלילי צלי לאכול שלא שנהגו המקום למנהג והטעם אוכלים. אין לאכול הוא פסח בשר יאמרו שמא גזירה משום צלי, , לאכול כרת איסור זה על שיש בחוץ, קדשים אוכל. ונמצא

נהגו שבארצותינו באחרונים ומבואר צלי לאכול שלא מהרי״ו וייל, יעקב רבינו בשו״ת עוד ומבואר פסח. , בליל בליל צלי לאכול שנהגו במקום שאפילו קצ״ג), (סימן שהואיל צלי, שהוא הזרוע בשר את לאכול אסור פסח, יש פסח, לקרבן זכר והמרור, המצה עם לשלחן והוגש כאוכל ונמצא הוא פסח בשר יאמרו לשמא יותר בו לחוש

וכן תע״ג). סימן (בסוף חדש הפרי כתב וכן בחוץ. שים קד בשלחן זלמן רבי והגאון י״ז), ס״ק (שם יעקב החק כתבו זהב במשבצות (שם מגדים והפרי כ״א), (סעיף ערוך

בליל לאכול שלכם במושב שנהגו מה לפיכך ועוד. סק״ד) הוא הסדר, בקערת המוגש צלי, שהוא הזרוע בשר פסח המברכים לאלה שכן ומכל לבטלו. ומצוה בטעות, מנהג מלבד הפסח, אכילת על וצונו במצותיו קדשנו אשר עליו

מנשוא עונם וגדול לבטלה, ברכה מברכים, שהם לשוא אלהיך ה' שם את תשא לא משום, שעוברים על מוסיפים הם עוד ע״א), (ל״ג ברכות במסכת וכמבואר קדשים כאוכלי שהם בעליל שמראים פשע, חטאתם

, בחוץ בזמן אבותינו שהיו כמו עליו מברכים הם שהרי נידוי בר כן והעושה פסח. קרבן על מברכים המקדש בית ע״א (נ״ג בפסחים בזה כיוצא שאמרו וכמו ח״ו. )הוא גדיים לאכול רומי בני את הנהיג רומי איש תודוס צלויים שלמים גדיים (כלומר, פסחים, בלילי מקולסים

אלמלא חכמים, לו שלחו קרבם ועל כרעם על,)ראשם נידוי עליך גוזרים היינו חשוב), אדם (שהיה אתה, תודוס ומבואר בחוץ. קדשים ישראל את להאכיל קרוב שאתה לאכול שנהגו במקום שאף ע״א) נ״ג (פסחים בהרא״ש פסח לקרבן יותר שדומה מקולס גדי פסח, בליל, צלי

'ב חלק זרוע באור כתב וכן שם. המאירי כתב וכן אסור. פסח שם עליו להזכיר מבלי אף וזאת ע״ש. ר״ל), (סימן אסור מקולס אינו אפילו פסח, שם עליו במפרש, אבל אמרו ולכן ע״ב/). נ״ג /פסחים (שם בגמרא כמבואר בשר יאמר אל הפסח, לצורך בשר שהקונה שם, בגמרא ערוך בשלחן פסק וכן טוב. ליום זה בשר אלא לפסח, זה

בהמה שום על לומר אסור א'): יף סע תס״ט (סימן /א״ח/ שנראה לפי לפסח, זה בשר שחוטה, בין חיה בין בחוץ קדשים אוכל ונמצא פסח, לקרבן מחיים, שהקדישו בזה כיוצא אמרו וכן טוב. ליום זה בשר יאמר אלא זו מצה פסח של בהגדה שהאומר ע״ב), (קט״ז בפסחים

ה ז מרור וכשאומר המצה, להגביה צריך אוכלים, שאנו פסח כשאומר ואילו המרור, להגביה צריך אוכלים, שאנו עוד ולא הבשר, להגביה צריך אינו אוכלים, אבותינו שהיו כאוכל נראה יהיה פן בדבר איסור יש יגביהנו שאם אלא תע״ג (בסימן /א״ח/ הטור פסק וכן בחוץ. ,)קדשים בשר על הפסח ברכת שהמברך שכן ומכל שם. והאחרונים

מברך זה ואין בחוץ, קדשים כאוכל נראה שהוא הזרוע, יומלץ ועליו בורות, מנהג שהוא ספק ואין מנאץ, : אלא לבטל שחובה ברבים לפרסם ומצוה גהנם. אותיות מנהג שאסור שכן וכל פסח, בליל לאוכלו שלא הזה, המנהג תבוא ועליהם ינעם ולשומעים הפסח. ברכת עליו לברך

טוב. ברכת

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

5 עמוד

הוא אם אבל צלי, הזרוע כשבשר זה שכל לבאר יש ברם מבלי הסעודה בתוך פסח בליל לאוכלו ורוצים מבושל

להתיר יש כלל, פסח שם עליו. להזכיר

30. - צג סימן חבר לך "וקנה "קונטרס זרוע אכילת

- פסח בליל צלי מחוברת / כהן יגאל הרב מאת

שבט- יג סי' ד') (שנה תשס״ד אייר

תשס״ב צו פ' עש״ק בס״ד

אודות הע״י תימן עדת מבני מקשיבים מחברים נשאלתי אותו את הסדר ליל בסעודת לאכול אצלם, שנהגו מה לקרבן זכר הסדר ליל בקערת אותה שמניחים צלוי הזרוע בשר יאמרו שמא חשש משום בזה לפקפק יש האם פסח.

לא או בחוץ קדשים אוכל כאילו ונמצא הוא? פסח

מקום בכל צלוי בשר לאכול איסור שאין הרי תשובה: אבל ממש פסח כקרבן שהוא כאחד כולו צלוי בשר אלא מקצתו שלוק או מחותך שה בשר או עגל בשר הוא אם שנהגו במקום מותר פסח קרבן לבשר דומה זה שאין מן שהם הי״ו תימן בני וא״כ פסחים. בלילי צלי לאכול

רשאים פסחים, בלילי י צל בשר לאכול שנהגו המקומות השה מן חלק שהוא הזרוע את. לאכול

לאכול ונהגו וז״ל: כ' קצג) (סי' מהרי״ו בשו״ת אולם

הראשון בלילה בין לאכול שאסור נ״ל הכי משום הזרוע. במקום ואפי' לפסח זכר שהוא כיון השני בלילה בין

עכ״ל… צלי. לאכול שנהגו הזרוע דין ז״ל שלדעתם נמצא כדין דינו פסח, לקרבן זכר פסח בליל והונח צלי שהוא הנ״ל הגמרא מסוגיית ברם אסור. מקום שבכל מקולס, גדי אע״פ שם לו קרא שלא כל מקולס גדי אינו שאם משמע דודאי שנהגו. במקום מותר פסח, לקרבן זכר שעשאו

לא אעפ״כ ו פסח, לקרבן זכר כן הנהיג רומי איש תודוס וכן מקולסין. גדיין כשעשאן אלא מנוח הקפידה מצאה שהביא ע״א) (דקע״ח קודש מקראי בס' למהרח״א ראיתי זכר עושהו אם שאף עליו, וחלק הנ״ל, הפר״ח דברי

לאוכלו מותר לפסח, זה בשר בהדיא אמר לא ש כל לפסח וגם (נג:). בפסחים וכדאמרינן מקולס. שאינו כיון צלי, דמההיא ע״ז, וכתב הפר״ח, דברי הביא בקודש מלכי בס' מקולס גדי לאכול שהנהיג רומי איש דתודוס עובדא מוכח חכמים, עליו ונחלקו לפסח, זכר פסחים בלילי

אינו אם פסח, קרבן לשם נעשה שאפי' הסוגיא מפשט צלי לאכול שנהגו במקום הדין מן לאכלו מותר מקולס מ״ש הביא סתהון חיים ארץ ובס' ע״ש. פסחים. בלילי וכ לפסח. זכר שעושין הצלי הזרוע לאכול שאסור 'הח״י וכתב זה, דבר דחה הקודש מלכי הרב מורנו אבל ע״ז,

ע״ש לאוכלו. נוהגים. שאנו כח מו שכן מגיד, אני וחדשות תעג בסימן שהרי הוראותיו, שקבלנו הש״ע מרן מדברי בסי ולהלן גחלים. על צלי יהיה שהבשר שנהגו כ' 'ס״ד מחותך היה שאם הנ״ל הרמב״ם לשון עתק צדיק ס״א תעו את הכלל מן הוציא ולא שנהגו. במקום מותר זה הרי משמע פסח, לקרבן זכר בקערה ושמו שצלאו, הזרוע

ופשוט. כאמור. ו ההיתר בכלל זו שאף

(סי ח״ג יחו״ד בשו״ת נר״ו הראש״ל למרן ראיתי 'אמנם צלי זרוע בשר לאכול מושבו מנהג על השואל ששאל ז״ך)

הסדר. שבקערת לאכול שלא נהגו שבארצותינו והשיבו, שבשר וסיעתו מהרי״ו בדברי ומבואר פסחים בלילי צלי שנהגו מה לפיכך מקום, בכל אסור צלי, שהוא הזרוע שהוא הזרוע בשר את פסח בליל לאכול שלכם במושב ומצוה בטעות, מנהג הוא הסדר, בקערת המוגש צלי,

דברי כאן שר זכר שלא קשה וקצת ע״ש. לבטלו. ב כרך ח״א חזו״ע בשו״ת שהזכירם הנ״ל 'האחרונים

תשע״ז– עמוד. תשע״ח צלי זרוע בשר לאכול שהתירו הוא ושכן פסח לקרבן זכר שנעשה ואע״פ שנהגו במקום

(שם בפסחים ה.)שמועה פשט מרן שהבין ונראה ולכן במושבו, חדש מנהג שזהו השואל מן נר״ו הראש״ל בלילי צלי לאכול שלא נהגו שבמקומותינו ע״ז העיר במקום אף וסיעתו מהרי״ו דעת שלפי ועוד, פסחים.

הראש״ל מרן ידע שאילו אלי, והקרוב לאוכלו אין. שנהגו אומרים ויש התימנים עדת קהל כל של מנהג שזהו נר״ו בשתי הנ״ל מנהג דוחה היה לא כן, נהגו בטריפולי שאף האחרונים דברי על לסמוך נרחב כר להם יש כי ידים, בפסחים הגמרא סוגיית פשט הוא שכן שכתבו, הנ״ל

בסמוך בעליל. נו שהוכח כמו ז״ל מרן הוא גבן תורה וספר ח״ב חזו״ע בספרו נר״ו הראש״ל למרן שראיתי ואע״פ

והרב כ' שם ובהערה בנ״ד, לאסור שפסק קעו) מוד (ע ע״ש מוכרח. אינו אמ״א, וכעת ע״ז חולק בקודש. מלכי מלכי הרב ראיית לדחות אפשר כיצד ידעתי לא עני ואני ז״ל מרן דעת נראה שכן גם ומה הגמרא. מן הנ״ל בקודש

הוראותיו. שקבלנו

צלי לאכול תימן בקהילת שנהגו מה כי ברור נלע״ד לכן בקערת שהניחו הצלוי הזרוע בשר את ואף פסחים בלילי הדין עפ״י הוא נכון מנהגם פסח, לקרבן זכר. הסדר הנלע״ד זהו הם. נביאים בני נביאים שאינם אע״פ וישראל הדור גדולי לזה יסכימו אא״כ למעשה ולא להלכה

. ן וימ וציי״מ "שליט״א.

השיעור: סיכום

. א אוכלים פסחים בלילי צלי לאכול שנהגו. מקום יאמרו שמא גזירה אוכלים אין לאכול שלא שנהגו מקום

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

כולו צלוי שה לאכול אסור מקום ובכל הוא. פסח בשר ואם בחוץ, קדשים כאוכל שנראה מפני זה בלילה כאחד והוא אבר בו שלק או איבר ממנו שחסר או מחותך היה

א תעו, (שו״ע שנהגו במקום מותר זה הרי.)מחובר

. ב וכן פסח. בליל צלי לאכול שלא האשכנזים מנהג ויש פסח, בליל צלי לאכול שלא הספרדים עדות רוב נהגו

פסח ביום גם צלי לאכול לא. שנהגו

. ג בליל צלי לאכול שנהגו הספרדים אצל עדות יש המנהג היה וכן חלאב, טריפולי, תימן, (כורדיסטאן, פסח להמשיך יכולים עלמא ולכולי צפת) הקודש בעיר

צלי ולאכול. במנהגם

. ד לאכול אין אחרונים ועוד זצ״ל יוסף הגר״ע לדעת שנוהג ומי פסח, בליל הסדר בקערת המונח הצלי הזרוע ממנו לאכול מותר פסח ביום אך מנהגו, לבטל עליו. כך הזרוע את לאכול מותר מהאחרונים כמה לדעת אמנם למעשה נהגו וכן חשש שום בזה ואין פסח בליל הצלי

וכן חלאב, טריפולי, תימן, כורדיסטאן יוצאי, בקהילות צפת הקודש בעיר המנהג. היה

ונאכל הבחירה בבית ולהיראות לעלות שנזכה רצון ויהי על חדש שיר לה' ונודה הפסחים ומן הזבחים מן שם

אכי״ר קריב ובזמן בעגלא נפשנו פדות ועל. גאולתנו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מדוע אין לברך ברכת האילנות בשבת

אליהו בן אלעזר הרב בס״ד

תכר תונליאה בתבשב

רזעלא, םולש הכרבו ברה: ואני םויב, ישימח

רב לנו (אין בשבת האילנות ברכת את במושב אצלנו הכנסת בבית לברך

)בשומל? םאה רתומ רבדה

: מצד הן ההלכה, מצד הן טוב ויום בשבת האילנות ברכת לברך אין

והן הקבלה, דצ, , גהנמה ןכו גהנמה בורב לככ תוליהק םידרפסה מםיזנכשאהו

דברי: ואפרט

ההלכה: מצד טוב ויום בשבת לברך שאין הפוסקים כתבו יד1. אלש חכשי כשולתיו

םימכחהו" הלאה ועדי תא ללכה לש: ןיא" םירזוג תוריזג וניתעדמ ו 2, כתבו זאת ובכל

תאז, לגזור שאין האומרים לדעת ואף - מדעתינו גזירות הם גם ביותר קרוב בחשש

מםידו3.

קרפ') טי דומע (גסר אלכסנדריה שמנהג היה, רחאש תכרב תונליאה ןישלות חרפ ןמ ץעה ידכ ךרבל וילע תא תכרב םימשבה

ןכ4, וגהנ ידוהי ובול אצמנ5. שיש רכ בחרנ ששחל לש אמש ושולתי

הקבלה: מצד נעשים הקדושה ניצוצות של הבירורים כל רוחנית מבחינה חול ביום

בחינת לכו ךותמ אתלוספ של הוא הבירור ובשבת, לכו ךותמ אלכוא

ונייה רוריב לש םוי, לוח ד לש, תכרב תונליאה השענ רוריב לש לכוא ךותמ תלוספ

ןכל6. ןיא המוקמ תבשב

ןכ' בתכ ברה םייח גאלפ 1 ב חלק חיים לב בשו״ת בו שחזר א״עיולמרות דעומב לכל יח ןמיס א תוא, ח ז י ן, דמ ומעט, דמוע ןכו בתכ רוסאל ןרמ ונבר ףסוי םייח א״עיז תדגהב חרוא םייח דומע ףיעס´ז, ´ז סימ החיים כף בסיפרו זיע״א סופר חיים יעקב רבנו הגאון כתב וכן ז, אות צו פרשת מקבציאל הקדוש ובספרו

ח״וא מיס ן ´ - ממה ראיה להביא שאין תבין ובין

רכו´ סימן

2 שופטים פרשת א שנה חי איש בן, כה סימן או״ח א פעלים רב שו״ת כו, כלל ג מערכת חיים גנזי ראה

3 דש הי דמ ורפיסב בתכמ והיקזחל קלח תובושתה ףוס ןמיס חד א´ עמודה כה´סוף דף מקום ומכל ד״ה

4 - הדג לש חספ תנש ך״רת הספדוהש הוילב רקח יעקב הרב המפורסם והגאון ורנו,

´ איבמ ךכש וגהנ םלצא הישנה) (במהדורה בול בב

5 שאר( תבישי רדסהה בל תעדל תורדשב

ינא) הכוז דמלל הנשב יצחו תונורחאה 1 היא האילנות שברכת שהוכיח, תשפ״א סיון, שמברך דבר שכל ד סעיף רו סימן חיים באורח ערוך השולחן מרן פסק ולפי השבח, ברכת ולא הנהנין ברכת

וי ולכואל וא חירהל, וב ךירצ וזחואל ודיב אוהשכ, ךרבמ יפלו הז שי ששח ישממ אמש, שולתי ןייע, םש על

ןייע וע ווע רפס ץר יבצכ ילגעמב הנשה ב ןמיס ט דומע בחכק

6 האר״י לרבנו הליקוטים בספר עיין האלו דברים ולביאור יז´, בסימן בהשמטות ח´ חלק עבדי ישכיל בשו״ת

א״עיז' תשרפב רהב ןמיס, ´הכ רהנבו םולש ףד הכ הד, ´א עמו ישרים סוד א´ חלק פעלים רב ובשו״ת

אליהו בן אלעזר הרב בס״ד

המנהג: מצד הרב ף כםייחה ןכ" אמע: דורבד מעי" -, כן גהנמה7ו אל ךרבל שתבשב

בןורבח8, סינות' בגו ראב9, בל10, מנהג וכן מוקור11,

ןכ אוה גהנמ וידוהי לבו12 ב נהגו וכן, ארימז13, נהגו וכן לכ תוצרא בדרפס לבד

אטשוקמ14, ש ראה שכך ע״ה זליכה יוסף הרב העיד וכן נםיגהו, םיס הפר

, םיאטילופירט' הגלאה, םיאר15. םיאסינותה יםיאקורמהו

המנהג הוא וכן תוצרא16 בזנכשא ןכו17. בתכ רפסב העדותה

בזה שכתב מה ועיין הלכות, חי איש בן הקדוש הספר של שניה בשנה בשלח לפרשת ובהקדמה ד´, סימן

´, בל הארו ךרד ךיתווצמ ףוס הוצמ - ףד צ דומ עא

רלז´ עמוד יג´אלול שיעורי מרדכי במאמר האילנות בברכת הניצוצות בירור לגבי נפלא סיפור וראה

ח״הכ ח״וא וכר ק״ס ד 7

8 ישנה (מהדורה )

9 תי הנוהכ תכרעמ ב תוא, כ בר עלי תנז, עמוד פב סימן תשנג תורה באור שליט״א מאזוז מאיר הרב

השעמ םיסינ

םלועמש, אל וניאר אל ץראב אלו ץוחב ץראל וכריבש תכרב תונליאה תבשב םויו בוט בספרו עוד ועיין

הוא מדוע ומסביר בחוה״מ, לברך שנוהג כותב קסז´, ושם בסימן ספרו של א קלובחלק ´ב הלאש ´זמק בח

מחכמי ע״ה הכהן כליפה הרב השלם החכם של וששון" "שמחה פסח של בהגדה וראה אל, םידקמ ךרבל אבר׳ג. תוכלהב תכרב, תונליאה בתכש ןיאש ךרבל תבשב

10 הא תראפת ףסוי הכילז תויגוס ס״שב רדומע םי ´ זטת תוא ת - תוי-ז ה

11 הרודה )הנשי (מ 157 הוא וכן דש, עמוד המערב בנר כתב וכן שם,

, - רפסבו ןחלושמ וניתובא רעש ג םיפיעס 729וע במרוקו נהגו, שלא םשו: בתכ עז

ךרבל הכרב וז תבשב םויו בוט, ןכו תרטעבו תובא קלח ב דומע טלר

12 תלח תובא יגהנמ חספ תוא נג

13 דעו לכל יח, א מח

14 אבומכ תודע דעומב לכל יח ל״נה

15 תראפת' ףסוי, ל״נה ןייעו דוע ח״הכב צת עח ס״ק

16 סימן חיים בפרי הובא ערה´, ד´דף רכו´הלכה ג´סימן ההלכות אוצר בסיפרו פרידמן הרב שמעיד כפי

שליט״א. סופר חיים יעקב הרב הגדול ב´לגאון

17 שדוחב ןסינ, תחת תרתוכה שדוח עבוקש הכרבל זה בספר ההלכות שאת תורודהמוכנודע )תונשיה (ב

, התודעה בספר עשו אשר המעשה בעיני שרע ודע

הרודהמב, השדחה ונישש תא הכלה, וז אוהו םוחר רפכי ןווע במהדורה כהלכתה שבת שמירת גם ועיין

411 עח´ הערה

הערה תתקכה עמוד ג אות רכו בסימן תשובות בפסקי שכתב למה מוצאת תשובה ומכאן 37 שהגרש״ז

-, , מדוייק אינו זה ניסוח אמנם לכתחילה, שהוא זה מנוסח שמשמע

10 אף שברכה שאירע שם שכתב יראה

תועמשמ רבדה וניאש. הליחתכל ו תבשב,

לכתחילה לברכה זצ״ל קנייבסקי יעקב הרב שדעת משמע שם תשובות הפסקי של לשונו ממשמעות וכן

תבשב- הכנסת לבית בא היה ולא מאוד חלש שהיה עליו מסופר רבנו, שבאורחות אלא הדבר, מדוייק ואינו

ללכ, ימיב, לוחה קר תבשב היה עיגמ תיבל, תסנכה היהשכו האור ךרדב תונליא היה ךרבמ הדבר ומשמעות

אי וניאש הליחתכל הה

אליהו בן אלעזר הרב בס״ד

למאה להשלים כדי בשבת האילנות ברכת לברך נוהג היה זצ״ל האדר״ת שהגאון ומה

תוכרב18 פרי בסיפרו שליט״א סופר חיים יעקב הרב הגדול הגאון עליו כתב כתב

שאין המקובלים שכתבו מה את רואה היה האדר״ת הרב שאם ןמיס) דומע´ב (טי היה. רזוח וב ךרב- הכרב וז לתבשב

ךל אנ האר המ תכש ב דומע) (זל אחר שהלך

תטובהמשך ויבא היוולהב אלו עמש ירבדל, םילבוקמה רעטצמו אוה לע, ךכ מי

דומעב) (הנ ב ברה ת״רדאה ילואש ללגב הז ותמ וינב וייחב םשה רומשי כת.

הגאון של מדרשו בבית נהגו וכן בר לאומש יולה הרנזאוו את מברכים שלא זצ״ל

תכר19. תונליאה בתבשב

כו ן בר הדוהי היחימע זו ברכה מלברך להימנע יש שלכתחילה שליט״א

תבשב20.

בר קחצי הירודכ בשבת זו ברכה מברכים שלא ע״ה

כתב ושם רעש) םידעומ םינמזו ןמיס דומע´א (זיק שמענו לא שמעולם

אל. וניאר וכריבש ותבשב

ןכו בתכ לבוקמה בר בקעי הלליה א״טיל21. ןיאש ךרבל שתבשב

בר קחצי האדרב אתבונן: א״ט״ומזקנים שלי לא שמעולם

בשבת" באילנות ברכת בירכו 22.

ויום בשבת האילנות ברכת לברך שאין כותבים בדורנו הפוסקים םרוב: רמאנו נסכ, בו. ןכו טגהנמה

יקספ) ש״ירגה (בישילא אפשר מלשון בשבת, לברכה שכה´שאפשר עמוד

העדה על השעמלואיש ברה בישילא אל גהנ ךרבל תא תכרב תונליאה תבשב ( עמשמ, ןיאש הז הליחתכל 127 )

18 138 ת״ושבו תנשמ ףסוי ןמרביל קלחב ןמיס´א ראשנ´אס ע״צב םא שי תושעל, ךכ

19 ץבו תיבמ יולה דומע´ג ףיעס´וט קא

20 תשנז´גליון עיתך אמונת 16 עמוד 36

21 ירבד' םולש גפע( ב קלח ´ז ן)

´ - רכו´

22 ´ - מטה פרח לספר בהסכמתו גם וראה כד´, ט´סימן בחלק וכן כד´,

ו״יה הכהן אדיר הרב של אהרן 119

הגאון הרבים מזכה לא שהמנהג לו שאמרתי שליט״א רייזמן צבי הרב

תרנט´ עמוד האילנות

אליהו בן אלעזר הרב בס״ד

כתב וכן םכ ןב ןויצ אבא חלואש (ב קלח ג רו אןויצל סןמי הבושת) ה ןכ שגהנמה

הרב

אליהו מרדכי זא״עי23, היה בשבת ניסן חודש ראש חל שאם בעצמו נוהג היה וכך

ךרבמ24. םויבה ןושאר, יפכ יתיכזש יתיארו ינא בתוכה

ו ה שכאשר יקר, קורא לך דע יה הי״ו משה בן רן הרב דודי השיירה נתיב במושב רה

רש- אוה בשומ איתרוסמ, בשבת רק הכנסת לבית באים שם והאנשים חילוני שאל

מרן של דעתו את בזה הןושאר לןויצ לו וענה האילנות, ברכת לגבי עושים מה זיע״א

: הרב הכותב אני שם נהגתי וכן בטו, אלש וכרבי, ללכ רשאמ וכרביש מתבשב

, רזעל יתייהשכ בר בשומה ביתנ אהריישה

בר המלש השמ הראמע שאין שליט״א

ךרב25. לתבשב

לציון הראשון עדודעת ש בר הידבוע הףסוי לברך יש טוב מהיות שלכתחילה זיע״א

לו נזדמן לא אם ורק הברכה, את שיפסיד חשש כשאין חול ביום האילנות ברכת

ךרב- אלא תבשב הכומסה ףוסל שדוח, ןסינ ששוחו אמש דיספי הכרב וז לירמגל אז

ךרב26. תכרב תונליאה יתבשב

יתיארו ןושארל ןויצל ןואגה ברה קחצי םיסינ ה״ע א ) שהתיר

101 בשנת שנים,

- למעשה כן על האילנות ברכת את ולברך להזדרז יש ניסן חודש ראש מגיע כאשר

שאר27. בשדוח

23 רמאמב יכדרמ םידעומל עמוד 32 ףיעס ד

24 וכן עמוד פניך באור בספר מובא 263

25 41 עמוד, 16

: בשבת", שיברכו ראינו ולא שמענו לא בחו״ל, והן בארץ הן במקומותינו "גם הלכה הרב ברך וכן

םויב. ןושאר 'ב ןסינ

26, מספר תשפג´מה עמוד מרן אורחות וראה

ןוא הגה בר. דוד ףסוי א״טילש לע ויבא, ה״ע ךיא גהנ תכרבב תונליאה

הש השעמ שארב שדוח ןסינ לחש תבשב ךריבו תכרב תונליאה, תבשב ןוחריבו רוא הרות עיס( תשס״ז ון

דומע )הלשת הלעה הימת ה הזהב רביד (בשו״ת ברדא דוד הרב הגאון ותירץ החול? בימות זו ברכה לברך יש טוב מהיות שלכתחילה

בילקוט אחר תירוץ ה״נוראה התיה הנש, תרבועמ ששחו ברה אמש םא הכחי אל ואצי םיחרפ. ןליאב תש

ףסו חספ תרודהמ ה״עשת ךרכ א דומע יאפק

27 ע״ה דוד חכם על תטז´מספר בעמוד לעיל הנזכר זליכה יוסף ובתפארת מב´, סימן א´ חלק חכמים לשון

לגינות איתם ויוצא אנשים מנין אוסף היה ניסן חודש ראש שביום זקינו על שסיפר זיע״א הטוב הרי״ח נכד

זה וכעין דיומא, םיסדרפלוני ךרבמו םש תכרב, תונליאה םישועו םש דומיל, הדועסו היהו ברה שרוד ינעב

, דגב א הרב בנו של בציון פסח בספר הובא ע״ה מוצפי סלמאן הרב הצדיק המקובל

´ רכא עמוד יא סימן ו כרך (זביחי) פז עטרת שבשו״ת ודע, רפ לע ןושארה ןויצל ברה הידבוע ףסוי ה״ע ךריבש תכרב תונליאה דימ תליחתב, ןסינ וליפא ילב, ןיינמ סי

יד תויהל ןמ םיזירזה כדקמה י כו עמוד דעת יחוה פסח של בהגדה כי בירור, צריכים ודבריו םימ, תווצמל

לע: ויבא א״טילש את לדחות מורי אבי נהג בשבת, חל ניסן חודש שראש בשנה

אליהו בן אלעזר הרב בס״ד

םיזירז28. םימידקמ תווצמל ףידע לע בורב םע תרדה וךלמ

- בשבת ניסן חודש ראש וכשחל לחוש ואין ראשון, ביום רק הברכה את מברכים

לעשותה כדי מעכבה אם כי בעשייתה, מזדרז ואינו המצוה את שמחמיץ זה מצד

- יותר טוב רתו29. מרבדה

ששאלו מורשת ברשת

בר ןב ןויצ היפצומ ראשון ביום לברך לשואל והורה לברך, מתי שליט״א

אל, תבשב ןכו יתעמש יאצומב תבש שדוק תשרפ ועירזת תנ שו״עשת קול ברדיו

בר ריאמ הזוזאמ ולא ראשון ביום שמברך אמר שליט״א

תבשב.

תמא30 רבדה שיש תודע וגהנש ךרבל הכרב וז לוחב דעומה ורסיאב גח, המודכו או

םלו31. רומאכ ףידע אםידקהל

קונם, עם המתחסדים החסידים מן להיות אתה רוצה אם כן על "חסיד תהיה אל

- שוטה" לא32 ךרבת תכרב תונליאה ותבשב, ורוב הפוסקים ככל שרוב שראית אחר

ל33 תוליהק לארשי אל וכריב כתבשב, גהנמה.

" יבוא ואפילו ושמאל, ימין יטה ולא אבות במעשה לאחוז, השלם האדם תורת זאת

בקיאין היו הראשונים כי ןיא, ןיעמוש ול והיל- איבנה רמאיו אוהש גהנמ אתועט

רתו34 יונממ ".

בספרו זיע״א שאול אבא ציון בן חכם הגדול הגאון שכתב מה

): " שיש במקום אפילו להחמיר משתדל שאינו מי

- םיקסו, םירימחמש אלא ךמוס לע ןרמ ןחלושה ךורע לכב םוקמ פריתהש לא זו

ערוך! השולחן יראת אלא שמים יראת

הואיל עימו, ונימוקו בשבת, האילנות ברכת לברך שניתן שפסק אף על חודש, ראש למחרת האילנות ברכת

רבסו. תלעמש תכרב תונליאה בורב םע הפידע לע תלעמ תכרב תונליאה שארב שדוח

28 ןכ בתכ א״דיחה יכרבב ףסוי ח״וא ןמיס א תוא, ז קיזחמבו הכרב ח״וא, ז, טכר חורבו םייח גאלפ( או״ח י')

תכ ללכ´ז, ´ז ןכו בתכ ןואגה ברה השמ יול ל״צז ורפסב תכרב קלח´ה ´ד מער

29 29 114

ז אות יח´ סימן יו״ד ב´ חלק אומר יביע

30 119

31 הערה קלז´ בעמוד אהרן מטה בפרח ראה 120 למה שהסביר לעיל הנזכר ניסים המעשה דברי את שדחה

אלבז אלעזר הרב שכה´בתשובת עמוד חמד במעשה וראה כן, לפני ולא לברך המועד בחול דווקא עדיף

שלי ךרבל לוחב, דעומה ןכו גהנמ קלח ידוהימ, וקורמ ןייע תורוקמב ליעל ל א״ט לע גהנמ ידוהי םורד יגלא

32 ו´ ב´סימן

33 - וכן א, אות ב´ מערכת ב´ חלק כהונה בזכרי כתב כן בשבת, יברך לא

קמב´ סימן או״ח בתרא מהדורה כהן בשמחת הוא

34 252 ועמוד 249 249 וכן,

272 ´ - בענין כג´

וחו לש, גהנמ תוריהזהו אלש כותונשל

אליהו בן אלעזר הרב בס״ד

םדא- בתכהליכשמה דוע םש רעשב תווצמה קרפ: ´ג וכן מצוה כל לקיים צריך

ובהידור לכתחילה אלא ערוך, השולחן שכתב במה להסתפק ולא צריך האדם תמיד

תאצ. אבילא ילוכד לאמלע

): יתפוס ולא ימין, לצד יפנה האדם של חלדו ימי "כל

תא35 תולוקה ".

- טרפבם ןכש תעד ימכח, הלבקה לכו םוקמ הכלההש הלבקהו ויקלוח הלכה

, םילבוקמ36. טרפבו וקלחנש םיקסופה םהיניב הלבקהש כעירכת

הכלה, השעמל לא ךרבת תא תכרב תונליאה םכלצא בשומב, תבשב יתצע, ךל לכן דקות כמה תברכו הכנסת, בבית מתכנסים כולם כאשר שבת, לפני שישי ביום מחר

ךרובת, םימשמ תליפת. ןמא החנמ לפני

35 הנק ףיע ןטק סהכ

36 לציון הראשון למרן מרדכי מאמר ובשו״ת ח מו´סעיף סימן באו״ח שם וכן יג, כלל סיתהון

לבוקמה יקולאה ברה יכדרמ והילא א״עיז אובמב קלחל ת״וש םכח יבצ ןמיס, ´ול ןכו ןמיסב א, , ´זע כה״ח

סימן או״ח ´ ´ - וראה שם, יד´ובמילואים

םולש, בקעי )רפוס( ןמיס, א ןכו ןמיסב, ´ב ןמיסו תוא´ו ו ול״מכא.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור במדרשי אגדה שיעור 25 - פרשת שמיני-החודש תשפד - אומות העולם אוכלים שקצים ורמשים לעומת ישראל בגלל ש

לישראל ונתינתם מהאומות המצוות פריקת

תשפ״ד שמיני פרשת אגדה שבועי, במדרש יעור ש │ טבדי בנימין הרב

העולם לאומות ורשים שקצים של ההיתר משמעות? מה

ב סימן יג פרשה (וילנא) רבה 1. ויקרא

ארץ וימודד עמד ג פתח)(חבקוק רשב״י מדד אומה מצא ולא האומות כל הוא ברוך הקדוש

המדבר. דור אלא התורה את לקבל ראויה שהיתה

הר מצא ולא ההרים כל הוא ברוך הקדוש מדד

סיני. אלא התורה את בו שתנתן

מצא ולא העיירות כל את הוא ברוך הקדוש מדד

בהמ״ק בו שיבנה עיר ירושלים. אלא

ארץ מצא ולא הארצות כל הוא ברוך הקדוש מדד

ישראל. ארץ אלא לישראל לינתן שראויה הה״ד

ראה ארץ וימודד עמד גויים. ויתר התיר. וממונן התיר כנענים של דמן אמר רב דמן

נשמה כל תחיה לא כ התיר)(דברים התיר ממונן

אויביך. שלל את )ואכלת כ שנאמר(דברים הונא ר'

אמר יב כדכתיב)(איוב שלהן זונין התיר מוסר

פתח. מלכים

אמר, רשב״י בשם ביראה עולא שיצא לאחד משל

עמו. וחמורו וכלבו לגורן

סאין, שני ולכלבו סאין חמשה לחמורו הטעין

מלחית. והכלב מהלך החמור והיה

החמור, ע״ג ונתן אחד ממנו נטל היה כן פי על אף

– טעון את א״ל מלחית. טעו את לית מלחית, – ן

מלחית.

שלא כיון נח בני שקבלו מצות שבעה אפי' כך

בהן לעמוד יכלו לישראל. ופרקום עמד

חנילאי בר תנחום רבי אמר שנכנס לרופא משל

למיתה. ואחד לחיים אחד חולים, שני לבקר אמר

תאכל. לא וזה תאכל זה - חיים של לזה ושאינו

ליה. הבו דבעי כל אמר- לחיים

בהם כתיב עוה״ב ה לחיי שאינן כוכבים עובדי כך

, כל את לכם נתתי עשב כירק ט )(בראשית אבל אשר הבהמה זאת הבא העולם לחיי שהם ישראל

תאכלו.

2. יוסף עץ שם

כו ארץ וימודד עמד.'פתח כדמסיים קאי תאכלו אשר החיה זאת קרא על

קרא לכולא ליה דריש ואגב זה. סימן: סוף

זו, מדידה טעם כו. הוא ברוך הקדוש 'מדד טעם עלינו יקשה שלא לומר ובהר האומות מכל בישראל שבחר מקום. זולת ומקום עם. זולת עם ה' בחירת מזולתם ובירושלים לקדושה. המקומות מכל ובא״י למ״ת. המקומות מכל סיני

ל שהכ יתברך אצלו אחד ביחס הכל היות עם השכינה וקביעות בהמ״ק. לבנין

. ידיו מעשה אמר לכן אחר. מדור טפי המדבר לדור התורה ניתנה למה וג״כ

וכך: כך אלא ראוי שאין וראה בדעתו י״י מדד שכבר

כתיב ארץ וימודד דקרא גב על ואף האומות כל הוא ברוך הקדוש מדד

ארץ יושבי וימודד כמו: מדריש הוא ברוך הקדוש ומדד ישראל אלא התורה את לקבל ראויה. שהיא כל את כצ״ל המדבר. דור אלא התורה את לקבל ראוי שהיה דור מצא ולא הדורות

בילקוט הוא וכן: [יפ״ת] העיירות כל הוא ברוך הקדוש. מדד הקדוש מדד הכי מקמי גרסי' בילקוט הר מצא ולא ביפ״ת] וע' ירושלים של או א״י של [ר״ל ההרים כל הוא ברוך

הר: המוריה אלא שכינה עליו שתשרה ראוי שהיה

דלא מאידך. אתי לא דחד תרווייהו. למימר אצטריך התיר וממונן התיר. דמן אדם ויש מממונו עליו חביב שגופו אדם שיש חמור. ואיזה קל איזה ידעינן הי כתיב דסתמא כיון גוים מויתר תרתי דריש מש״ה מגופו. עליו חביב שממונו

מפקת: מינייהו

מצ ז' היינו שלהם. זיין כלי זונין. אין דהוו שכר עליהם יקבלו לא שמעתה. ות למלתא ואזיל מפרש ביראה ועולא ועושה. : מצווה

מלחית. עליו ויגהר מגזרת המלה ופי' משאו. תחת ורובץ גחונו על הולך

עלוהי ואלחית: דמתרגמינן כו מלחית טעין את.'א״ל איני הכלב בעל שאמר המשל במליצת הכוונה

לך לעשות מה יודע על וזוחל מלחית אתה טעונה היותך שבין ינו רא הלא כי. כבתחילה מלחית אתה כן גם משאך] הקלתי [שכבר טעונה כשאינך ובין. גחונך

הכל את גם מעליך לפרוק הוה טוב יותר כן על ל״ח דרוש לעתים בינה: ][וע'

ופרקן עמד מקיימים שאפילו לומר ומשני נשכר. חוטא מצינו א״כ פריך ובגמ'

מקבל אין אותה ועושה: מצווה שאינו כמי אלא ועושה כמצווה שכר עליהם ים

לישראל ופרקום כשפרקום מ״מ המצות. לישראל היו הכי שבלאו פי על אף המצות וא״כ וכל. מכל מהם שנפרדים מחמת שונאים לישראל נעשו מהם

. לישראל למשא הם ג״ה פם' כדאיתא היינו ב״פ המשא פירוק שהיה ומה

ז: ואח״כ כ״ג מתחלה ופירק שלשים׳מצות עליהם שקיבלו

תאכלו אשר החיה זאת שמפני להורות החיה זאת בלשון כאן אפקה ולהכי

הלב: את מהמטמטמים ליזהר צוום עוה״ב לחיי שראוים

ב פסוק יא פרק ויקרא בחיי 3. רבינו

אומר חנילאי בר תנחום רבי והיה גורן לו שהיה הבית לבעל דומה, הדבר למה. ורמשים שקצים האסורין את להם התיר המשוי את מעליו התיר הבית בעל עשה מה נסה, לא כי המשוי משליך היה הכלב התבואה, עליהם טען וכלב חמור, עמו לרופא דומה, הדבר למה המצות, את מקיימין ואינן לחלוחית בהן שאין האומות ז' את שראה כיון הוא ברוך הקדוש כך מאכל לו תנו להן: אמר לשני נכנס לאכול, שמבקש מה כל לו תנו להן: אמר סכנה, בו יש אחד חולים, שני לבקר שהלך

נתרפא מקצת לו ואסר מקצת לו שהתיר וזה מת, כולם, אכלים המ לו שהתיר זה לימים פלוני, מאכל לו תתנו ואל פלוני התרתי מיתה סימני בו שראיתי וזה זה, ממנו ומנעתי זה לו התרתי חיים סמנים בו שראיתי זה להן: אמר זאת, מה לו: אמרו

הכל את, לו לגיהנם מוכנים שהם לפי העברות וכל ורמשים שקצים אומות לשבעה הוא ברוך הקדוש התיר כך ישראל בל א, שישראל לפי "חיים", לשון שהוא החיה" "זאת אמר: ולכך תאכלו", לא זה ואת תאכלו זה "את להם: אמר לחיים שהם

היום." כלכם חיים אלהיכם בה' הדבקים "ואתם ד) ד, (דברים שנאמר: בחיים, דבקים

ז פסוק יא פרק ויקרא הגדול 4. מדרש

הוא ברוך הקדוש לבוא לעתיד לבעליו. שכר מתן להחזיר עתיד שהוא להם אמר חזיר שמו נקרא למה אותו שאלו ועוד היום מאותו חזיר בשר אכלו שלא העולם מאומות והרבה שכרו ויטול יבוא חזיר בשר אכל שלא מי כל ואומר כרוז מוציא

י אומר: הוא ברוך הקדוש שעה באותה שכרן, ליטול באין והן עולמים! ? בשני אלו שתכרו אלא עולמן שאכלו דיין לא

שלבני! ? עולמן לאכול עוד מבקשין שרצים וטרפות נבילות אכל שלא מי כל שנייה פעם ואומר כרוז מוציא והקב״ה ברוטב טיבל אכל לא ואם ורמשים שקצים וטרפות נבילות אכל שלא העולם מאומות לך ואין שכרו ויטול יבוא ורמשים

וישב חכם מלך רשעים מזרה אומר הוא עליו לבעליו, טוב שכר מחזיר ונמצא בקדרה בישל ברוטב טיבל לא ואם

אופן עליהם כו… כ, )(משלי

ב עמוד נח דף מציעא 5. בבא

… בדברים אונאה כך וממכר במקח שאונאה כשם משנה. הראשונים מעשיך זכור לו יאמר לא תשובה בעל היה, אם

שנאמר, אבותיך מעשה זכור לו יאמר לא גרים בן הוא אם

תלחצנו ולא תונה לא. וגר

עמיתו- את איש תונו לא רבנן: תנו גמרא. דברים באונאת

… מדבר הכתוב יאמר אל תשובה בעל היה אם כיצד? הא לו יאמר אל גרים בן היה אם הראשונים, מעשיך זכור לו

אבותיך מעשה, זכור יאמר אל תורה ללמוד ובא גר היה אם ללמוד בא ורמשים שקצים וטריפות, נבילות שאכל פה לו

. הגבורה מפי שנאמרה תורה

6. יהושע פני שם

לא דבגר נראה כו'. תורה ללמוד ובא גר היה אם בגמרא

כקטן שנתגייר דגר ונים הראש מעשיך זכור לומר שייך

דפשיטא א דמילת ניחא שכתבתי מה …ולפי דמי שנולד לו, נחשבים אינן בגיותו שעשה הראשונים שעונותיו היא

דמי, שנולד דכקטן נהי וטריפות נבילות שאכל דמצד אלא כדאמרינן מילתא מאיסא אפ״ה בגיותו ליכא דאיסורא

שבקטנותו במשה ומצינו אדם של לבו שמטמטם, בעלמא '[סי יו״ד בש״ע הוא וכן זה, מטעם הגויה מן לינוק רצה לא

פ״א בהג״ה ]ס״ז שמטמטם משום הגויה מן לינוק אסור אדם דכל

וק״ל בזה להכלימו אסור דאפ״ה וקמ״ל אדם. , של לבו

א הלכה יב פרק מלכים הלכות 7. רמב״ם

כמנהגו עולם אלא בראשית, במעשה חידוש שם יה יה או עולם, של ממנהגו דבר יבטל המשיח שבימות הלב על יעלה אל

עם לבטח יושבין ישראל שיהיו הדבר ענין וחידה, משל ירבץ גדי עם ונמר כבש עם זאב וגר בישעיה שנאמר וזה, נוהג יגזלו ולא האמת, לדת כולם ויחזרו עריהם על שוקד ונמר ישדדם ערבות זאב שנאמר, , ונמר כזאב המשולים עכו״ם רשעי

, יתו ישח ולא בענין הדברים באלו כיוצא כל וכן תבן, יאכל כבקר ואריה שנאמר, ישראל עם בנחת המותר דבר יאכלו אלא בהן רמזו ענין ומה משל, היה דבר זה לאי לכל יודע המשיח המלך ובימות משלים, הם. המשיח

ו הגמרא לאור המדרש הבנת בירור לישראל עברו האומות של שהמצוות? המשמעות

א עמוד לח דף קמא 8. בבא

- וכו ראה ארץ וימודד יוסף׳עמד: דא״ר עליהם שקיבלו מצות שבע ראה ראה? מה להם והתירן עמד קיימום, ולא נח. בני נשכר חוטא מצינו א״כ, אתגר? ! איתגורי שאפילו לומר, דרבנא: בריה מר אמר

אותן- ין מקיימ שכר עליהן מקבלין אין

[ רש״י: שם כו- אותן מקיימין שאפי' 'לומר שהרי

מצווים אינם פטרן]. לא מעונשין אבל

… אומר ר״מ והתניא, ולא? נכרי שאפילו

גד! ול ככהן הוא הרי בתורה ועוסק

כמצווה שכר עליהן מקבלים אין: אמרי ועושה מצווה שאינו כמי אלא, ועושה יותר ועושה המצווה גדול חנינא: דא״ר

ועושה. מצווה שאינו ממי

תרנז שנה שמיני פרשת ויקרא אמת 9. שפת

במד '. תאכלו אשר החי' זאת ארץ וימודד עמד מצות ז' גוים ויתר כו'

ה ע״ש מהם, פרקן כו' חמור משל מלחית המשא ממנו פרק. ע״ש

נשכר? חוטא יהי' וכי מיתגר אתגורי מקשי ו׳בגמ לין מקב שאין ומשני

ועושה כמצווה שכר עליהן המד. משל מובן אין לכאורה ו׳לפי״ז. ע״ש ישרים ה' ופקודי הרבה טעמים להם יש המצות באמת כי הוא והענין

ו האדם את ומטהרים ישרה בדרך האדם מדריכין הרבה פעולות להם ויש

מספר. עצמו שום אין לזה שלמטה מצוה ע״י שמתעורר מה למעלה המצות שורש אבל עם אבל המצות. בעשיות למעלה ית' רצונו שעושין בנ״י רק מוכן ברי' אינו אבל המשאוי שנושא הגם בעליו רצון לעשות א״י לחמור הדומה

בעליו כרצון. ו ב פועל אבל נח בבני ונוהגין נאמרה לכל ונשנית דנאמרה הגם מצות. ז' נשנו. ולכן

נח בבני זה ואין שמשמים התורה עפ. י אותן מקיימין שבנ״י לומר "נשנו

ולפי למעלה. מתקשרין מעשיהן ישראל שבני

10 יא הלכה ח פרק מלכים הלכות. רמב״ם

ויעשה אותן שיקבל והוא הבא, לעולם חלק לו ויש העולם, אומות מחסידי זה הרי לעשותן ונזהר מצות שבע המקבל כל

עשאן אם אבל בהן, נצטוו ודם מק נח שבני רבינו משה ידי על והודיענו בתורה הוא ברוך הקדוש בהן שצוה מפני אותן

מחכמיהם ולא העולם אומות מחסידי ואינו תושב גר זה אין הדעת הכרע. מפני

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שינויים בליל הסדר

השינוי — ליל הסדר

**לפני ליל הסדר**

**א. פסחים פ״ט א**

משנה — האומר: ״הריני שוחט את הפסח על מי מכם שיעלה ראשון לירושלים״ — כיוון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה ומזכה בחלקו. ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים, וקדמו בנות לבנים. הכי נמי תניא — גמרא: עמו אחיו.

**ב. פסחים ק״ח א — ק״ט א**

תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא מחלקין להן קליות ואגוזים.

רבנו חננאל גורס: כדי שלא יישנו ולא יישאלו בערב פסח. רבנו חננאל גורס: אמרו עליו על רבי עקיבא [טרפון] שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא יישנו ויישאלו בתחילת ליל הסדר.

**ג. פסחים קי״ד ב**

תרי טיבולי — למה לי? כדי שיהא היכירא לתינוקות.

פסחים קט״ו ב — תרי טיבולי, למה לי? כדי שיהא היכירא לתינוקות.

**ד. פסחים קט״ו ב**

אמרי דבי רבי ינאי: כדי שיכירו תינוקות וישאלו. תוספות — עוקרין את השולחן: דוקא שלהן שהן קטנים, אבל שלנו שהן גדולים איכא טורח גדול בעקירתו, לכן נהגו לסלק הקערה לצד אחד דליהוי כעקירת שלחן.

**במהלך ליל הסדר**

**ה. שולחן ערוך תע״ב ג**

אין לך שינוי טוב מהסיבה שאין אנו רגילים בזה ועכשיו עושין אותו, ולזה ראיה שהרי שאלת ״מה נשתנה״ לא הוזכרה במשנה שאלת ההסיבה, והטעם שבזמן המשנה לא היה שינוי, ולא היה לבן מה לשאול על זה. אבל עכשיו שואל שאלת ההסיבה ובנוסחא שלנו ישנה על השינוי…

**ו. פסחים קט״ז א**

משנה — וכאן הבן שואל. ואם אין דעת בבן — אביו מלמדו: ״מה נשתנה הלילה הזה וכו׳״.

רשב״ם — ״וכן״ הבן שואל: כלומר, דין הוא שיהא הבן שואל במזיגת כוס שני, ומזגו לו כוס שני וקיבל רבינו כמו: ״כן בנות צלפחד״, דוברות׳, שואל.

ר׳ יעקב בן יקר — ״וכן״ הבן שואל מרבו.

**ז. יעקב וק א — תע״ז**

וכתב מהרש״ל: ״ויוציא האפיקומן כשהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית ויאמר: ׳וכך היו אבותינו׳ כמו אמות ד׳ — עכ״ל, מהרש״ל (שו״ת פו).

ובפסח מעובין לבעל ״כנסת הגדולה״ (סי׳ שטו): ומנהגי ליקח וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים בידי מקל ומנעלי ברגלי ולומר: ״וכך היו אבותינו הולכים במשארותם״. ולכן נוהג אני שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר ״כי הוא פסח לה׳. ואכלתם אותו בחפזון ונעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם״ — עכ״ל. ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה.

**ח. רמב״ם חמץ ומצה ז ג**

וצריך לעשות שינוי בלילה הזה, כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו: ״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? ״ עד שישיב להם. וכיצד משנה? מחלק להם קליות ואגוזים, ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפין מצה זה מזה מיד, וכך…

הראב״ד — א״א, פירוש אחר: כדי שימהרו לאכול שלא יישנו.

ר׳ מנוח — ולשון התוספתא זו מוכיח פירוש הרב, והוא עיקר, לפי שבו יש חוטפין מצה מתינוקות כדי שישאלו ולא יישנו…

הערות: שתי הערות — הערת השינה כדי שיגמרו את ההלל, ואידך לשאול.

---

**פסחים קט״ו ב**

אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא דקא מדלי תכא (=עקרו) מקמיא, אמר להן: עדיין לא אכלינן קא אתו מעקרי קא (=עדיין? אכלנו ולא וכבר עוקרים את השולחן כבסיום הסעודה)? אמר ליה רבה: ״פטרתן מלומר מה נשתנה. ״

תוספות — כדי שיכיר התינוק וישאל. כלומר ומתוך כך יבא לישאל בדברים אחר, אבל במה שששאל למה אנו עוקרין השלחן לא יפטר ממה נשתנה. וההיא דאביי לא פי׳ הגמ׳ אלא תחלת שאילתו.

**פסחים קט״ז א**

אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי. אמר ליה: ״פטרתן מלומר מה נשתנה. ״ ופתח ואמר: ״עבדים היינו. ״

**סדר ההגדה — מהרי״ל**

והעיד מהר״י סג״ל על חמיו מהר״ר משה כ״ץ שפעם אחת שאלתו בתו אבא למה הגבהת הקערה, והתחיל ״עבדים היינו״ ולא אמר ״מה נשתנה. ״ אמר מהר״י סג״ל: יפה לשבח לאדון הכל בניגון אותו דאומר מה נשתנה.

**רמב״ם**

ואחר כך עוקרין השולחן מלפני הקורא, ומוזגין הכוס השני, וכאן הבן שואל. ואומר הקורא: ״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות…״

---

**עולת ראיה — הגדה של פסח**

נראה לי לפרש, כי השאלות האלו מיוסדות על בן שאינו יודע לשאול, ולא על החכם, כי השאר אין צריך לסדר שאלות, הם בעצמם ישאלו שאלות אלו. אך כאשר רואה שאינו מתעורר, אז מגיד ורק על שאינו יודע לשאול, שאתה תפתח לו, נסדרו השאלות אלו. וכן כל ההגדה בלי שאלתו מקודם לו.

---

**פסחים עמ׳ י, פרק ׳מנהגים׳ — שאלת מה נשתנה**

התבוננתי באמירת שאלת ״מה נשתנה״ ומצאתי בו שלשה מנהגים:

**א) מנהג ספרד ותימן** — האב הוא השואל ״מה נשתנה״ והוא המשיב ״עבדים היינו״, ואיתו כל המסובים, כלל שהבן אינו שואל ״מה נשתנה״ כלל.

**ב) מנהג אשכנז** — שהבן הוא השואל ואיתו כל המסובים, והאב הוא המשיב.

**ג) מנהג בבל, בוכרה, ועוד עדות מהמזרח** — שהבן שואל יחד עם כל המסובים, וחוזר האב ושואל ומשיב הוא, כלומר שהאב הוא השואל ומלמדו ״מה נשתנה. ״

וטעם מנהג ספרד ותימן נ״ל, שהרי מבואר במשנה שהבן שואל, ואם אין דעת בבן אביו מלמדו. והוא גם השואל וגם המשיב, ומסבירו ומלמד הבן גם את השאלה וגם את התשובה. שהרי מפורש בברייתא בבבלי, בן חכם — הוא השואל, ואם אינו חכם — מלמדו להיות השואל. כשאין בן חכם האב הוא השואל והוא המשיב. ואמנם בזמן שיש שם בן חכם — שואל להיות חכם.

והכי מסתבר שקשה ללמד בן שאינו חכם אחת רגל על אחת בעת אמירת ההגדה. אבל היות שברוב פעמים אין דעת בבן, חילקו בדבר וחכמי ספרד והנהיגו שיהיה האב גם השואל וגם המשיב ואיתו כל המסובים תמיד.

**ב) מנהג אשכנז** — הרי הדין שיהיה הוא השואל בזמן שיש שם בן. ואם אי אפשר ללמוד בזמן שאינו חכם אחת רגל על אחת בעת אמירת ההגדה, אכן לפני הסדר בפסח יש לאב לדאוג ללמד את שאלת ״מה נשתנה״ עד שתהיה שגורה בפיהם בליל הסדר בפסח. וכשהיה אנוס ולא היה אפשר ללמדו, אז הוא שואל ואומר ״מה נשתנה״ וחוזרים המסובים ואתו. וכזה הוא גם דעת הרמב״ם בפ״ח.

**ג) מנהג כמה עדות מהמזרח** — שואל שהבן יחד עם כל המסובים, וז״ל מהלכות חו״מ ה״ב: ״וכאן הבן שואל, הקורא ואומר מה נשתנה וכו׳. ״ לכן שאחרי טעמם שבהרבה פעמים אין שם בן חכם, הנהיגו שיהיה האב אומר ״מה נשתנה״ תמיד.

---

**אם הבנים שמחה — פירוש להגדה של פסח לרבי אלתר מזוז**

נולד ביום י״א אב תרצ״ב (1932) באי ג׳רבה שבתוניסיה. מאחר שהוריו שכלו את ילדיהם בעודם רכים בשנים, ניתן לו בילדותו כסגולה שלא ימות, שמו ביידיש — ׳זקן׳, אלטר.

למד מפי חכם שאול מקיקץ שלי ומפי דודו חכם שלמה מאזוז. זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב במושב איתן, ליד קריית גת, ושימש כרב המושב בשנת תשט״ז (1956). נפטר ביום י״ט תשרי תשמ״ח (1988).

ספריו: ״אם הבנים ש

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ברכת האילנות – החקירה היסודית והנגזרות ההלכתיות

– האילנות ברכת החקירה והנגז היסודית ההלכתיות│ רות טבדי בנימין הרב

א– חלק דין וזמנה מהותה הברכה,

ה רכ ב ה ה מ על נים שו הרא טות שי י פ: על או ה הפריח, פה קו הת ש? חידו ת-ה שמח

ב עמוד מג דף ברכות מסכת בבלי 1. תלמוד

שלא ברוך אומר: מלבלבי, דקא אילני וחזי ניסן ביומי דנפיק מאן האי יהודה: רב אמר

אדם בני בהן להתנאות טובות ואילנות טו. בות בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר

2. רש״י שם

להתנאות-. ליהנות

יג הלכה י פרק ברכות הלכות 3. רמב״ם

ואילנות ביותר ומתוקנות נאות בריות הרואה

היוצא בעולמו לו שככה מברך, טובות אילנות וראה ניסן ביומי לגנות או לשדות

עולים וניצנים פורחות יי אתה ברוך 'מברך

כלום בעולמו חיסר שלא העולם לך מ אלהינו ונאות טובות ואילנות טובות בריות בו וברא

אדם בני בהן ליהנות. כדי

כח סימן ב חלק קטנות הלכות 4. שו״ת

ברוך אומר מלבלבי דקא אילני וחזי דניסן ביומי דנפיק יהודה דא״ר הא שאלה

בפי 'ה תשוב ציץ: או פרח הוי אי מ״ג:) (ברכות וכו' כלום בעולמו חיסר שלא שהם הניצנים וגם השושנים דהיינו הפרחים הוי לבלוב דבכלל הוכחתי הש״ע

. מאכל אילני על אלא לברך דאין מוכח, ושם גפנים לולבי כמו יוצא ומאמרו

לברך, אין ניסן קודם הרבה שממהרים השקדים פרחי דעל משמע ניסן בימי גם

אילנות ריבוי על אלא לברך אין הי״ג דברכות (פ״י )ם הרמב מדברי שם "ודייק

ולגנות לשדות. היוצא זו. לברכה מקום אין הפירות דמשגדלו שם דייק עוד

5. הריטב״א חדושי א יא, ר״ה

פי ניסן. ביומי דנפיק 'האי אלא ומלכות בשם זו ברכה

ניסן ויומי קצר, שהתלמוד

דוקא לאו מקום כל אלא שהוא מה לפי ומקום. דמלבלבי

6. הלכות הרוקח ספר שמ״ב

פרח שהוציאו אילנות אה הרו כגון ה ב״א אומר 'בניסן שלא העולם מלך אלהינו בו וברא כלום בעולמו חיסר טובות ואילנות טובות בריות

אדם בני מהן. ליהנות

7. ס ברכות הלכות האשכול פר

שהוציאו פי' דמלבלבי אילני והוי ניסן ביומי דנפיק מאן

ת בריו וברא בעולמו דבר חסר שלא ברוך אומר פרחים

דוקא ולאו אדם בני בהם להנות טובות ואילנות. טובות

ניסן ביומי בזמן אלא, בשנה ראשון פעם הפרח שרואה

ראה לא ואם הפרח גדול התחלת ראה שנפל אחר אלא

מברך. אינו הפרי

קמח רמז מברכין כיצד פרק ברכות מסכת 8. מרדכי

דמלבלבי אילני וחזי בשנה ראשונה בפעם

ראה לא אם דה״ה יוסף "ר ה וכתב פרח, שמוציאין כך: לברך שצריך הפירות גדלו כי עד

יג הלכה י פרק ברכות הלכות מיימוניות 9. הגהות

שיחיה רבינו מורי וכתב כשרואה ראשונה פעם דדוקא יוסף רבינו וכתב

לברך שצריך נראה האילנות פירות גדלו כבר כי עד יראה לא שאם 'כו.

ע״כ.

ה- לכ הה שיטת וך ער ן ח שול, יוסף בית ב שנ" ומ

10 רכו סימן חיים אורח. טור

שמוציאין אילנות ורואה ניסן בימות היוצא בעולמו חיסר שלא אמ״ה בא״י אומר פרח טובות ואילנות טובות בריות בו וברא כלום

עד לברך איחר ואם אדם בני בהם ליהנות

עוד: יברך לא פירות שגדלו אחר

11 רכו סימן חיים אורח יוסף. בית

בסוף יהודה דרב מימרא וכו פרח שמוציאין אילנות ורואה ניסן בימות.'היוצא

): (מג מברכין כיצד פרק המרדכי וכתב קמח )(סי' פעם אלא לברך צריך שאינו

שנה בכל ראשונה ט: אות מיימון)(פ״י הגהות כתבו וכן

רבינו ומ״ש המרדכי אבל הם, טעם דברי. )(שם לא דאם כתב וכ׳ו לברך איחר ואם מימון)(שם: הגהות כתבו וכן כך לברך צריך הפירות שגדלו עד ראה

12 א סעיף רכו סימן או״ח. שו״ע

היוצא)(א אילנות וראה ניסן בימי

… בא״י אומר: פרח, שמוציאין)(ב ואינו

מברך)(ג שנה בכל אחת פעם אלא

, ושנה )(ד לברך)(ה איחר ואם אחר עד

עוד יברך לא הפירות, . שגדלו

13. לבוש שם

פרח שמוציאין אילנות ורואה ניסן בימי, היוצא אותם שרואה ראשונה בפעם אומר

טובות בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא העולם מלך הינו אל ה' אתה ברוך לא שוב הפירות שגידלו עד מלברך איחר ואם אדם, בני בהם ליהנות טובות ואילנות

כגון עצמו בפני ברכה ברכתו ופירי פירי לכל הוקבע שכבר זו ברכה עוד, יברך האכילה על העץ פרי בורא וברכת הראייה על: שהחיינו

14. ה א- ס״ק רכו סימן ברורה משנה

)(א ניסן- בימי האילנות ללבלב החמים ארצות דרך שאז נקט דמלתא אורחא מברך. ראשון פעם הלבלוב שרואה כל אחר בחודש וה״ה

)(ב לא לחודיה עלים הא פרח וקא ד פרח- לא סרק אילני אבל פרי להתגדל עתיד הפרח שמזה מאכל באילני דוקא בפרח ואף: ][אחרונים

)(ג אחת- פעם אלא משמע[שעה מדסתם … א "צ זו דברכה יברך לא אחרים אילנות על דאפי' אחת בפעם ודי הפירות פריחת על נתקנה ]

ס״י רכ״ה בסי': וכנ״ל

)(ד וכו- לברך איחר 'ואם הבר אבד אפ״ה מקודם כלל ראה לא אפילו היינו בב״י. כ״מ הפירות. שגדלו כיון כה דאם לדינא הכריע בא״ר אבל

הברכה. אבד לא הפרי גדל כבר דאפילו הגר״א בביאור ג״כ משמע וכן הברכה. אבד לא מקודם ראה לא צרכו כל ונגמר הפרי גדל כבר אם ומ״מ

זו ברכה לברך כדאי אין ששוב וח״א מפמ״ג משמע שהחיינו עליה לברך: שראוי

שגדלו- ר אח עד )(ה קמ״ג סי' מהרי״ל [תשובת ראשונה ראיה בשעת בירך לא ואפילו לברך הפירות: ]יוכל שגדלו קודם אבל

ה– ר החקי ת הגדר ו ת לכתיו ה ת זרו נג ם בהתא ות שיט ל ם רוני אח ה ם פוסקי ה

15 פו סימן ג חלק יהודה צמח. שו״ת

רק היא הזאת הברכה אם הפוסקים ונחלקו לאו או אח״כ, ולא קודם ולא ניסן בחודש אילנות שרוב בהווה חכמים דברו רק דוקא,

בניסן… פורחים בברכי החיד״א מרן ואא״ז

סק״ב יוסף(רכ)ו … 'כ דרך פי שעל שמעתי "ואני, ניסן בימי אלא נוהגת אינה זו ברכה האמת

ניסן בחודש יברך. שקדים, פרחי על גם ולכן על מברכים שהיו קשישאי לרבנן חזינן והכי

עיקר. . וכן ניסן בימי שקדים."פרחי

היא החקירה עצם כי לי, ונראה אם הברכה

אילנות לראשונה הרואה לשמחת נתקנה, או מלבלבים תקופת על נתקנה שהברכה

הטבע. חידוש חידוש על נתקנה הברכה אם כי

הטבע האילנות רוב עם התחשב ל שיש כמובן

היא אם אבל, מקום שבאותו האדם לשמחת גם יכלול זה הטבע התחדשות שרואה נחלקו ובזה באייר, וכשרואה באדר כשרואה

הנ״ל. הפוסקים

של מפסקו לזוז שאין נראה ן הקט …ולי האר הדברים נסתייעו ושכן החיד״א. לפי ז״ל י לברך להשתדל מאד יש ולכן הק'. מהזוהר

תקופת שהיא ניסן בחודש האילנות רכת ב לאחר ולא להקדים ולא הטבע. חידוש

חידוש על לברך המקילין שגם "ל נ ועוד שאם יודו התקופה בסוף או לפני האילנות של חסות תחת כלומר בחממה, גדל האילן שנעשה כיוון האילן, ובין המקום בין התאמה

, ת האילנו ברכת לברך אין טכניים אמצעים ע״י ברכת אלא האדם בשמחת ברכה זו שאין מפני

"ז אי זה ובמקרה התקופה, תקופה. של חידוש

16 קיח סימן א חיים אורח צבי הר. שו״ת

[ ניסים יצחק תשובה]להרב דמלבלבי אילני על הראיה ברכת בדין השאלה, ע״ד

ניסן חודש דוקא לאו או דניסן ביומי דוקא מברכין. אם

משה, (או״ח השיב בתשובות הנה ח )סימן … ניסן דוקא דלאו כתב, כתב זאת ולעומת

כח סימן בהלק״ט,)(ח״ב, ניסן דיומי מברכים אין ניסן חודש לפני להוציא קדמו דאם

דפלוגתא. ספיקא הוא ולכאורה הוא. דוקא

הריטב״א בחדושי אבל ע״ב) יא דף (ר״ה מקום כל אלא דוקא לאו ניסן ויומי וז״ל: כתב

ומכיון דוקא, ניסן דיומי כהפוסקים דלא וזה דמלבלב, שהוא מה לפי ום ומק דמברכים כהריטב״א דהלכה י״ל הריטב״א את ראו לא. שהאחרונים שהוא מה לפי ומקום מקום כל אלא שכתב: הריטב״א בדברי כשנדקדק אמנם כל מברך אינו לדבריו שגם נראה מברך, דחזי אימת דכל בקצרה כתב ולא דמלבלב,

שם ללבלב הקבוע זמן שיהא בעינן ומקום מקום בכל אלא רואה שהוא. מן ז יומי דאמרו הא אם (א) לשתים: נחלקת דהיא י״ל השאלה דבעיקר אקדים ולזה דכל משום דוקא, ניסן דיומי נאמר או מברך. דחזי אימת וכל דוקא לאו הוא דניסן

דאילנות. ללבלובי הטבע מצד הקבוע בזמן רק לברך נתקנה זו ברכה תקנת עיקר

באמת דשמא להסתפק בראש מקום יש עדיין דוקא ניסן דביומי את״ל דאף, (ב) החדש אותו על הוא דהקפידא אלא מילתא, תליא החדש בשם ולאו גרים שמא לאו

וכענין, דאילני ולבלובי צמוח של זה טבע לו להיות ההשגחה מצד שנבחר

ע״פ אלא אביב קרוי ניסן שאין ופרש״י האביב חדש בשם לניסן קוראת שהתורה

ע״ב יג דף בו,)(סנהדרין שמתבכרת התבואה בשול ניסן דיומי זמן עיקר דכל דנאמר ומכיון ממילא שוב האילנות, לצמיחת המיוחד בזמן לברך נקבעה דהברכה משום הוא הדין חוזר שם אחר לזמן משונה הצמיחה שטבע הרחוקות המדינות דבאותם מובן

ההיא במדינה והלבלוב הצמיחה טבע לו שיש החדש באותו וקא ד זו ברכה לברך

שם… היא באשר לבלובי שטבע הרחוקות במדינות מ״מ דוקא, ניסן דיומי למ״ד דגם י״ל ולפי״ז

ומעתה דידהו ירחא בתר נגרר הברכה זמן גם אחרים, בחדשים בהם נקבע. דאילני

דבכל היינו מלבלבי, ד שהוא מה לפי ומקום מקום דכל הריטב״א שכתב דזה י״ל הוא דלבלובי דזמנא וכדומה ובא״י דידיה, דאביבא ירחא בתר אזלינן ומקום מקום מלברך ימתין באדר האילנות פרחו במקרה ואם דוקא, ניסן דיומי אה״נ ניסן, ביומי

לגבי היינו דוקא לא דהוא ניסן ביומי בגמרא שהוזכר דמה דכתב והא, ניסן עד הוא דדוקא י״ל בא״י אבל אחר בחדש שם נקבעה הצמ. יחה שטבע אחרות מדינות

ב ת אחר ץ לאר א היוצ עה ש ש ם רחי פו ת לנו האי שם

17 ז סימן ה חלק נתן להורות. שו״ת

דרום כגון העולם, שבדרום במדינות תשרי בחודש נזדמן כך ואחר שראל, י בארץ ניסן בחודש אילנות ברכת שבירך במי השאלה וע״ד שנית… פעם אילנות ברכת יברך האם ותשרי, אלול בחודש הפריחה זמן שם אשר ואוסטרליא, אפריקה בשו״ע מבואר לברך שאין

. . שנה בכל אחת פעם. אלא לגמר ועד מהפריחה הזמן שהרי יום, שלשים כל האילנות על לברך אפשרות שהיתה דאף מבואר, ומעתה

למקום כשמגיע דאף פשוט נראה וא״כ בשנה. אחת פעם אלא לברך חז״ל תקנו לא אעפ״כ יום, משלשים יותר ב ר זמן נמשך פרי חדשה פריחה עכשיו רואה שהוא, ואף השנה לכל סגי אחת דברכה הואיל פעם עוד לברך אין מ״מ מאוחר, בזמן מתחלת. שהפריחה

בשנה… אחת מפעם יותר ויברך הדין ישתנה דעי״ז הוכחה שום אין מקום מכל שניה בפעם שיברך גוונא שום וסקים בפ מצינו דלא כל פריחת על לברך תקנו שלא כרחך ועל יום, שלשים אחר אילן לפריחת זה אילן פריחת בין כשיש ואף שנה, באותה אילנות ברכת

ה פריח דשם כרחך ועל ניסן, בחודש אילנות שאר פריחת על ולברך לחזור צריך אינו באדר השקדים פריחת על בירך ואם לחוד, אילן

, רכ והרמ״א(ה יברך לא הפריחה מתאחרת בה אשר אחרת למדינה כשבא גם וא״כ בשנה. אחת פעם אלא לברך תקנו ולא הוא. חד )ו

שם- עיין שהחיינו עליו מברכין בשנה פעמים ב' שמתחדש דפרי כתב, בזה- הסתפק שם ובב״י דידן לנדון משם ללמוד אין, ברם

רק ונתחדש מעולם היה לא הזה הזמן והרי הזה", לזמן וכו' "שהחינו הברכה וכנוסח עכשיו, שנתחדש זמן ה על הוא שהחיינו דברכת ואף לחוד רגל כל על הזמן ברכת שמברכים וכמו חדש, זמן איכא פעם דבכל בשנה, פעמים ב' אפילו לברך מקום יש ולכן עכשיו,

בכל והרי החדש הזמן על נתקנה זו ברכה כי אחת, בשנה שהוא חדש זמן איכא ושעה. שעה על ברכה שהיא טובות", ואילנות טובות בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר "שלא על להודות שנתקנה האילנות ברכת אבל ענין ונרגש הבריאה התחדשות ניכרת אז כי הפריחה, בשעת לברך ותקנו בשנה. אחת פעם אלא לברך תקנו לא הבריאה, כללות

מקום ומכל בו", "וברא וכמו אחר אילן לפריחת זה אילן פריחת בין יום שלשים שעברו ואף לחוד, פריחה כל על לברך תקנו לא

השנה. במשך הבריאה כל התחדשות על בשנה אחת בברכה דסגי כרחך ועל לעיל, שהוכחנו

18. שיד– עמ' חמד מעשה תשובה שליט״א שטרנבוך משה הג״ר מאת

בא בניסן ברך אם שאל אפריקא בדרום לדוגמא והיינו חורף, שהקיץ במדינות הפריחה זמן באלול יברך אם רץ-ישראל, כמ ה זה על ונשאלתי להיפך וכן בתשרי. שהפריחה העליון בכדור לגרים תיקנו שחז״ל והכרעתי אפריקה. בדרום פעמים וכמה

"יומי הפריחה זמן עיקר שזהו דניסן.", לאנשי שתיקון ומסתברא שמה. תשרי והיינו המקום, כפי הזמן התחתון בכדור אבל

לא לביקור שבא ישראל ארץ בן וכן בניסן. פעם עוד יברך לא בתשרי שבירך, אפריקא מדרום תייר ולכן שמה. הזמן כפי המדינה שזהו בניסן יברך להשתקע ארצה בא אם אבל בתשרי, יברך מיעשיו בישיבה תלוי והכל אצלו, הברכה זמן. עיקר

ה כ בר ה ת הו למ אם בהת ל זצ" ל וזיא ע י ח איר מ ב״ץ הגר ל ש שים דו החי

19. ו סימן חיים אורח א- כרך עוזיאל משפטי שו״ת

צמ״ס המובהק הרב ידידי לכבוד תרפ״ז. טבת כ״ח ב״ה

זצ״ל רחמים מו״ה בהה״צ נסים יצחק מוהר״ר כקש״ת

שנה תורה (בשערי בדב״ק לעיין ופניתי חפצתי רצונו לעשות

א- חוברת ז' אם האילנות ברכת בדין שנשאר במה ז') סי' ג וכל קבוע, זמן לה שאין או דניסן, ביומי שקבועה ברכה היא

שר עליהם… מברך אחריו או ניסן קודם מלבלבים אילנות ואה

הודאה… ברכת היא זו שברכה ברור ונראה אינה זו שברכה בשלימות עולמו לבורא ותהלה הודאה אלא העין, הנאת על

וח היופי, נפלאה כמה סרק. . אילני על גם היא זו. וברכה ברכת

נאמר הבריאה, יופי על מיוחדת שהיא האילנות גם ת אילני על

ביותר. נאים הם אם סרק

בעולמו חסר שלא במטבע האילנות שברכת למדים אנו ומזה

שאילנות והרעננות הפריחה עצם על הודאה היא וכו 'כלום והפראה. לפריחה שבו יבש לעץ שנדמו אלה נובלים. .

נאמרת האילנות שברכת הפוסקים כל של טעמם מתבאר ובזה

לשנה אחת פעם רכ״ו סי' )(או״ח לראייתם ראשונה ובפעם

מקור למצוא קשה דלכאורה מברכין כיצד פרק )(מרדכי נין הנה ברכות ככל דינה יהיה ולא זו, לברכה אלה להגבלות או הנאתם שעת בכל עליהם שמברך אחרות הודאה ברכות או

כמו שנאמר לא אם, יום לשלשים פעם היותר לכל או ראייתם והצמיחה הפריחה כח עצם על נתקנה זו שברכה שכתבנו המתחדשים בראשית מעשה של בטבעם בחסדו ה' שנתן ומועילה נהדרה רעננה בצורה תקופה ובכל יום בכל בטובו

"בפעם לומר המרדכי שדקדק הוא וזה אדם בני. הם ב ליהנות בפעם ברך לא ואם לעכובא שזהו ונראה,"הראשונה שוב יברך לא לראייתו הראשונה הב״ח. מדברי מוכח וכן. . .

ברכת שזו שבררנו וכיון השאלה, עצם על לדון נשוב ועתה

ך מתו הנובעת ומקיימו, העולם יוצר לה' לתהלה שבח לעינינו שמתגלות והנשגבות הנפלאות ביצירותיו הסתכלות

נותנת הפשוטה הסברא הנהדרות בצורותיה בפעם, כפעם זמן ובכל מקום ובכל זו, לברכה זמן קביעות שאין לומר ונבוא ראשונה בפעם ממנו נתפעל זה נפלא חזיון שנפגוש את שמחיה החיים מקור מרום, אלקי את לברך הכרה לידי

בעו הכל. אדם בני בהם ליהנות למו

אינה זו וברכה הואיל לומר מקום יש גיסא לאידך אולם אחרות במלים או הלב, בהבנת אלא העין ראיית עם, קשורה מהמסובב חודרת הסתכלות מתוך המתפעלת השכלית בראייה קבוע זמן חכמים לה קבעו והנפלאה, העליונה הסבה אל

ושהיא עולם של רו טבו שהיא ישראל בארץ- הפריחה תקופת

. ניסן בתקופת

להכריע נראה זו הלכה של במקורה זה על נדקדק וכאשר

ניסן ביומי דנפיק מאן האי אמרו בגמ' שהרי הראשון: כהצד

וכו ברוך אומר מלבלבי דקא אילני הרי׳וחזי מ״ג) (ברכות

שחכמים הברכה לזמן ניסן יומי זמן תלו לא תלוי הדבר אלא

האילנ לבלוב בראיית ות. לומר להם היה כן, תאמר לא שאם

, : כך ניסן שיומי היטב מובן ומזה ניסן בימי דחזי מאן האי אל לצאת ניסן ביומי הוא שרגילות אלא דוקא לאו שאמרו

מאמרם- בסיום הוא והעיקר הטבע מהדר וליהנות השדות

דמלבלבי- אילני וחזי או ניסן קודם אותם שרואה בין

אחריו. . .

לה אין האילנות דברכת ולמעשה להלכה נראה לע״ד לם או מקום ובכל קבוע זמן ברכה מברכים ומקום אילנות ברבוי זו

האילנות רוב פריחת של ובתקופה או ניסן קודם שהיא בין

. אחריו

רך לב מצוה הח״ן תורת פי על גם אם לברר לנו נשאר ועדיין

לאחריו או ניסן קודם זו. ברכה

והכי ניסן לימי דוקא שייכא זו שברכה: ב כת (שם) ובברכ״י ניסן בימי שקדים פרחי על מברכי ברוכי קשישאי לרבנן חזינן א״א מעט״ר ושמעתי ראיתי שכן מעיד הנני הקטן אני וגם ברכת לברך תמיד שדקדקו שבירושלים ומרבותינו זצוק״ל

ניסן בימי דוקא האילנות.

אפילו ו א שקדים אילנות שראו דמה עמם ונמוקם וטעמם ברכת מחייב זה אין ומלבלבים פורחים בודדים אחרים אילנות פורחים אילנות ורוב אילנות מיני רוב בעינן, דתרתי זו, אילנות אילנות מיני מיעוט יש ניסן קודם אבל ניסן בימי אלא אינו וזה רוב ניסן ואחרי לבלובם מקדימים שהם אחדים אילנות או

פירותיהם לחנוט ומתחילים פרחיהם משירים האילנות מיני ולא פרחים ונותנים מלבלבים האילנות שרוב הוא ניסן ובימי

. פירות

פרחים ימצאו בניסן שגם המקומות שבאותם ברור נראה ולכן במקום אבל, ניסן עד זו ברכה לאחר מוטב באילנות וציצים אין הח״ן תורת עפ״י שגם בודאי בניסן ופרחים ציצים שאין

הוא זו לברכה העקרי התנאי שהרי ניסן עד זו ברכה לאחר לקשר אלא באה אינה הח״ן ותורת דמלבלבי אילני ""וחזי אבל ההלכה של והמסתורין הסוד את ולגלות ופרחים ציצים

עליה. לחלוק או וצורתה, פניה את לשנות לא

אילני ראיית של זה בתנאי זו ברכה קבעה שההלכה וכיון

שוב יברך לא הפירות ו גמר שאם למדנו שממנו דמלבלבי אמרו שלא ולפרש הסוד אל ההלכה להתאים אנו מוכרחים

בניסן זו ברכה לאחר הח״ן בעלי בניסן שגם במקום אלא

אפשר שאי ובמקום, דמלבלבי אילני ראיית לקיים אפשר מברכים אין הפרחים צמחו לא שעדיין או הפירות גדלו שכבר

אילני קופת ת שהיא התקופה באותה אלא בניסן זו ברכה

טוב מה בעתו ודבר האילנות, ברוב. דמלבלבי

ב– חלק ערלה (מורכב, "בעייתיים" אילנות ברכה)על שה " ברכת ו יינ ח מור י פר על " ב כ

20 ס א, קטנות הלכות. שו״ת

שהחיינו ברך ש מי שאלה ואח״כ פירות מיני שני על משניהם מורכב פרי ראה ויברך שיחזור מהו אם תשובה שהחיינו. במינו מין הוא המורכב כאן דאין יברך דלא פשיטא מין הוא ואם חדשות פנים דאין אפשר מינו בשאינו שעשו דבר שכל עליו לברך הבורא רצון נגד אדם בני לראות שהחיינו יאמר איך

ז גב דבר על ואף ה גזירת באכילה דמותרים על לברך אבל הכתוב מסתברא. לא הראיה

21 סג סימן א חלק יעבץ שאילת. שו״ת

שם הלק״ט ][שו״ת משניהם מורכב פרי ראה ואח״כ פירות מיני ב' על שהחיינו שבירך מי ס' שאלה

מין מורכב הוא אם תשובה שהחיינו. ויברך יחזור אם מינו בשאינו עליו לברך שאין, אפשר שכל

באכילה דמותרים גב על אף שהחיינו יאמר איך הבורא רצון נגד ב״א שעשו דבר. עכ״ל

אסור שאין באכילה שמותר שכיון. האכילה מברכת שהחיינו, ברכת דין ישתנה למה יודע ואיני ברכה בלי העה״ז מן ליהנות שא״א הנאתו, על לברך צריך לאכלו כשבא א״כ הכרם, כלאי, כ״א

שהחיינו וגם בראייה… שנהנה ההנאה ברכת היא ושבח הודאה ונותן עליהן שמברך ע״א נאות בריות הרואה אלא יהא לא עליו, נברך לא ולמה לעוברי אפים ארך שנתן לא אם הבורא, רצון נגד היא ודאי בעולם שעמידתן פי על ואף לבוראם.

מדלא ממנו, יותר לה פסו הרכבה שאין פי על אף לברך. שיש נראה הנאה הממזר על ואפי' רצונו,

הוא גם אפשר אדרבה כלל. הבורא רצון נגד בעולם קיומו שאין המורכב רי בפ. . כ״ש ביה. איפליגו רק רצונו, בלתי דבר המצא אפשר אי כי ית', הבורא לרצון שנתהוה מאחר וישובו, העולם מצרכי

רצונו. עושי למקום רבים ואמצעיים ההשגחה, שלוחי הרבה כי האדם. ע״י עשייתו שנאסרה

של אינה זה של ופקודתו משמרתו, על איש מנויים שונים ידים פק לו שיש למלך דומה זה למה הא ההוא המעשה היות עם למלך, ראשו מחייב נמצא זה הרי ברשות, שלא חברו של במשמרו הנכנס זה, צורך עצמן מפאת שהן רבים דברים יש וכן המלך. דבר לכל מאתו הנתון הפקיד ע״י למלך נרצה

עליו לברך ויש בזה חשש שאין נ״ל לכן ותשכח דוק, האדם הכנת חסרון מצד עשייתן ונאסרה גדול, מהן… שהורכב פשוטין מינין על בירך כבר ואפי' האכילה, כברכת הראיה ברכת גם

22 ג סעיף רכה סימן הלכה. באור

פירות דעל הלק״ט בשם הבה״ט כתב מברכין אין מינו בשאינו מין המורכבים

עליו ][=שהחיינו נעשה שבתחלתו לפי

הבורא. מצות נגד שאילת ובתשובת בריות דלענין ע״ז חולק ס״ג) (סי' יעב״ץ הרכבה לך ואין יברך הממזר על אף נאות

ע״ש. ממנו יותר פסולה

23. משה אגרות שו״ת נח ב, או״ח

לברך שייך לא איסור ע״י בא זה שפרי כיון דאולי אחר מטעם מסופק אני אבל עוברי שאיכא לראות שזכינו כמברכין נדמה שהוא זה, פרי לראות שהחיינו אתרוג שפוסל הלבוש על שחולקין הפוסקים לרוב למצוה שכשר ואף עבירה,

מורכב לברך מ״מ תרמ״ט /סי' שם בט״ז עיין עבירה, בו דנעבדה, /מטעם לברך נאה לא אולי עבירה ע״י שבא זה פרי שאיכא על לשמוח שהוא שהחיינו

ולצאת הפרי אותו על ולברך חדש פרי עוד עם אותם לאכול טוב ולכן, זה על פיינשטיין משה ידידו, זה. פרי על גם. בזה

24 כו ס״ק רכה סימן או״ח על החיים. כף

הבורא רצון נגד שנעשו כיון מינו בשאינו מין המורכבים פירות על קטנות הלכות. הראייה ברכת עליהם לברך דאין מסתברא והוא וחשוב אהוב לאדם יש דאם מדבריו יוצא וז״ל וכתב ע״ב צ״ז דף אברהם את בירך הרב דבריו והביא ס'. סימן א' חלק

יעו״ש עליו יברך איך באיסור שנולד שכל הנידה בן הוא אם וכן ראייתו על יברך לא. ממזר ס״ג סימן יעב״ץ שאלת הרב אבל שעמידתו פי על אף דמברך עכו״ם נאות בריות כרואה אלא יהא דלא שהחיינו עליו מברך מינו בשאינו מין מורכב דפרי כתב

… יעו״ש קטנות כהלכות ודלא יברך הממזר ראיית על ואף הבורא רצון נגד בעולם דבעה״ק לאלפים החסד שם שכתב ומה ולא שמענו לא זה בזמנינו יעו״ש, פורטוקא״ל על וכן מישקוול״י הנקרא מורכב פרי על שהחיינו לברך עלמא נהוג ת״ו ירושלים

שבירך מי, ראינו לברך: ואין עדיף תעשה ואל שב בזה פלוגתא דאיכא כיון כן ועל

ב ורכ מ פרי ל ע נות האיל ברכת

25. רכו סימן או״ח על החיים כף ס יא "ק

אילנות פרחי על האחרונים כתבו כן. . לברך אין סרק אילני על וכן ערלה שני ותוך המורכבים כ״ו: אות רכ״ה סי' לעיל ועי'

26. ב- חלק פעלים רב שו״ת אור לו סימן חיים ח

מותר אם מינו, באינו מין מורכבים אילנות רק אלא פרחים, בהם שיש אילנות מצא ולא דניסן, ביומי לפרדס נכנס אם שאלה.

ושכמ״ה יורינו עליהם, לברך אין יתברך, הבורא רצון הפך באיסור נעשו אלו דאלנות כיון או״ד אלו, אילנות על. לברך

ס סי' קטנות בהלכות ז״ל חאג׳יז מהר״י להרב. תשובה׳מצאתי פרי ראה ואח״כ פירות, מיני שני על שהחיינו שבירך מי, שכתב הוא ואם חדשות, פנים כאן דאין יברך, דלא פשיטה במינו מין הוא המורכב אם תשובה, שהחיינו. ויברך שיחזור מהו משניהם, מורכב

גב על ואף זה, דבר לראות שהחיינו יאמר איך הבורא רצון נגד אדם בני שעשו דבר שכל עליו, ך לבר שאין אפשר מינו בשאינו מין עכ״ל… מסתברא לא הראיה על לברך אבל הכתוב, גזרת באכילה דמותרים הפרדא בדין ז״ל הלק״ט וכמ״ש באיסור, המורכבים האילנות על אילנות ברכת לברך דאין נראה השאלה, נידון לענין כן כי הנה

, דמברך הכא וכ״ש ס', בסי' שהחיינו ובדין רס״ה, בסי' אדם בידי עשויים אלו ובאמת אדם בני בהם להנות טובות אילנות בו וברא

יתב הבורא רצון הפך אכי״ר תורתו באור עינינו יאיר והשי״ת רך. .

27. לציון אור שו״ת ג הערה האילנות ברכת דיני פ״ו ח״ג

מברכים אם האחרונים במחלוקת תלויה מורכבים אילנות על האילנות שברכת כתב, ל״ו סימן חאו״ח ח״ב פעלים רב בשו״ת

דבר שהוא כיון שהחיינו, עליו מברכים אין ס' סימן ח״א הלק״ט בשו״ת חאג׳יז מהר״י שלדעת מורכב, פרי על שהחיינו ברכת ס״ג סימן ח״א יעב״ץ שאילת בשו״ת היעב״ץ ולדעת זה, דבר לראות שהחיינו יאמר ואיך הבורא, רצון נגד אדם בני, שעשו

."ץ היעב דברי על להשיב ושיש הלק״ט, כדברי שהעיקר שם וכתב ע״ש. טעמים, מכמה מורכב פרי על שהחיינו לברך אפשר

מורכבים אילנות על האילנות ברכת לברך אין. ולכן. י״א( אות רכ״ו בסימן בכה״ח כתב וכן להגאון פסח ערב בספר עוד וראה

ע״ש האילנות.). כללות על שמברך כיון יברך לכו״ע דהכא לחלק שכתב י״א, אות האילנות ברכת בדיני הכהן חיים רבי

ה- ערל ג אתרו אדם ני ב בהם ת נו "ליה כה בר ה ון ש ל ש "פירו

28. איגר עקיבא רבי א רכו, או״ח

מפריה. ליהנות דא״א כיון יברך, אם מסתפק אני לנטיעתן- שנים ג' תוך האילנות אם אילנות. וראה ס״ג רכ״ה דסי' בדינא וכן

ברכה, ס' מקרי ולא דיברך, נ״ל - ספק דהוי והיכא יברך. אם ערלה באיסור הוא הפירי אם חדש פרי הרואה דספק דהדין כיון

מותר בח״ל ערלה שפיר. ומברך ממנו ליהנות ראוי א״כ

29 ב סימן ג חלק מלכיאל דברי. שו״ת

להתנאות הברכה מלשון לכאורה והנה

על היא שהברכה מבואר בנ״א בהם פירש״י וכן. ההנאה אסור ללו ה שמאילנות כיון וא״כ

עליהם. לברך א״צ ליהנות

ו א״ל בהנאה לנכרי שמותרים דכיון בהם ליהנות שברא לברך שפיר שייך ביבמות התוס' לפמ״ש ובפרט בנ״א. שפיר מיקרו שנכרים דוכתי ובכמה ס״א

ע״ש. בנ״א ז״א מצינו לא דהא ורק אחרים. הנאת על לברך שיתחייבו גם בברכתו מצרף הנאה לאדם כשיש

בזה להם שיש אחרים הנאת. את

"וא לו שמותרי. ם אילנות עוד יש דהא ל

ז״א על לברך חייבוהו שלא חזינן דהא

רואה, שאינו מה האילנות כשרואה רק רק שייך זה אין וא״כ דמלבלבי. ואף ממנו. ליהנות שיכול אילן כשרואה

טובות בריות בברכתו שמזכיר אף לפי ג״כ היינו כעת. לפניו שאינם לפניו שהם האילנות עם יחד שכוללם

: כעת

30 נו סימן חיים אורח יעקב חלקת. שו״ת

ופרישא חסידא המפורסם הגה״צ ידידי כבוד ב״ה וכו וכו' וטהורים בנש״ק גדר וגודר בפרץ 'עומד

הלברשטם רבין גא שר יחזקאל שלום ר' הרב יצ״ו… בנויארק מצעשינוב האדמו״ר אי ערלה, של אילן פרחי ברואה שאלתו בדבר סי ובשו״ע בש״ס המבוארת ברכה לברך 'יאות

אומר מלבלבין אילנות ורואה בניסן, וצא הי רכ״ו, אסור דערלה כיון בעולמו חיסר שלא, ברוך…. מברך דאינו סרק לאילן דומה אפשר בהנאה דטופס כיון לברך, יכול דשפיר נראה לפע״ד הנה

קרוין ג״כ ועכו״ם, אדם בני בהם ליהנות הברכה ויבמות אלא ד״ה א' ל״ח ב״ק כבתוס' אדם בני

לחולה לישראל אף ראוין גם אין, ו ד״ה א' ס״א כתוספות כלל שכיח דלא ואף סכנה, בו שיש ולא פרטי באדם דוקא זה ע״ב, סוף מ״ו פסחים

בכל יוכיחו. . חולים ובתי כולו, . העולם על ז רמ ספר בשם שמביא לכת״ה חזיתי "אכן יעקב באר בספר וגם לברך, שלא בלק, הזוה״ק

דעתי… בטלה בזה שמסופק הגרע״א בשם ר הגדול מהגאון תשובה קבלתי כתבי 'לאחר בירושלים כעת מטשעבין וידנפלד בעריש דוב

ערלה… בשנות אף לברך בפשיטות ודעתו

31. מישרים דובב ה ג,

הגדול הגאון הרב ידי״נ כבוד מרדכי מוהר״ר וכו' המפורסם אבד״ק שליט״א ברייש יעקב

בציריך. ברואה כת״ה, שנשאל דבר על דמבואר בניסן מלבלבין פרחים דצריך [ע״ב] מ״ג ברכות בש״ס של אילן ברואה גם אם לברך,

לברך… צריך שמלבלב ערלה בפשיטות הסברא מצד הנה ענין על היא הברכה דכונת נראה נבראו שבעצם בכללה הבריאה

בני מהם להנות ופירות אילנות שמצד מה מעכב ואין אדם, ליהנות אפשר אי התורה גזירת לאחר מ״מ דהא מהם, כעת יהיו הערלה שנות שיעברו א״כ מותרין, מהאילן הפירות בני להנאת היא הבריאה ענין

אדם. . . כסברא נראה אולם

הפשוטה על לברך דמחויב הנ״ל

הבריאה. עצם

32 נ להורות. שו״ת יב סימן ה חלק תן

יברך אם מפירותיו ליהנות יכול שאינו ערלה של אילן ברואה רכ״ו) סי' (או״ח בשו״ע ז״ל הגרע״א בהגהות שנסתפק מה ע״ד

האילנות… ברכת דוקא זה אילן על נתקנה לא האילנות דברכת ערלה עצי על גם לברך כתב ח') סי' (או״ח שורק נטע בשו״ת הנה

שבח נותן שהוא אלא של אילנות על גם לברך שפיר שייך וע״כ לעולם הנאה המביאה האילנות פריחת זמן שהגיע על והודיה שבעצם בכללה, הבריאה ענין על היא דהברכה ה') סי' (ח״ג מישרים דובב בשו״ת גם כתב זו לסברא וקרוב שם. עיין ערלה

ג שמצד מה מעכב ואין אדם, בני מהם ליהנות והפירות האילנות נבראו מהם. כעת ליהנות אפשר אי התורה זרת

33. ט סימן חיים אורח ג- חלק פעלים רב שו״ת

יב אם ערלה… אילן על האילנות ברכת רכו בסי ז״ל אברהם אשל הגאון שכתב טעמי, מתרי לברך דמותר 'נראה סק״א קע״א

לשמוח וכלה חתן לפני להשליכם אותם לבזות אסור הכרם וכלאי כערלה בהנאה האסורין פירות לי יראה וז״ל אחריתי, במילתא אוכלין הפסד משום ולאו איכא ביזוי מ״מ הפרי, מגוף נהנה שאין ועוד ניתנו, ליהנות לאו דמצות גב על אף ורפש טיט במקום בהם

הראיה ברכת י״ל נמי בנ״ד וא״כ ע״ש. עכ״ל לבזו אסור אלא בה נגעו לבזותם לא אבל לשרפן ומצוה וכו' בטובה לבעט אוכלין ת איכא ועוד ליהנות, לאו מצות בהנאה אסור האילנות מן היוצא דפרי גב על ואף מצוה, היא הפרי. מגוף נהנה דאינו טעמא

אדם בני בהם ליהנות טובות אילנות שברא דמברך גב על, ואף שיעברו אחר אדם בני בהם ליהנות עומדים אלו אילנות ם ג הנה

יתברך שמו מהלל הוא ועתה, ערלה שני לפניו. האילן של פעולה כשרואה

34 א עמוד יא דף השנה ראש מסכת חמד. חשוקי

בשדה אמורה האחרונים מחלוקת שכל נראה שאינם אילנות שתי לפחות יש שבשדה בעניננו אבל, ערלה של אילנות רק שם שיש אותם מכירים לא שאנחנו פי על ואף אדם, בני להנות אפשר שבהם אליהם, בברכתו מתכוון הרי הם, היכן יודע שאינו אף, ערלה,

מהם ליהנות יכולים אינם אדם, ובני ב אבל אדם. בני בהם ליהנות אילנות יצר והוא הם, מי יודע עולם ורא

ה ן ו לרצ ד גו בני הם ה ערל ת ירו פ האם ת שי"

35. יב סימן חיים אורח ז- חלק עבדי ישכיל שו״ת

כ״ו אות רכ״ה בס' לעיל מ״ש לציין, הוסיף ו האחרונים, משם שכ״כ וראיתי הנ״ל, רכ״ו בסי' ז״ל הכה״ח בדברי עיינתי הנה א) שהחיינו (ר״ל הראייה ברכת עליהם לברך דאין ית' הבורא רצון נגד שנעשו המורכבים, פירות ע״ע שכ' כ״ו באות שם )וראיתי

דיף ע וא״ת שב בזה פלוגתא דאיכא מכיון שם הכה״ח ואסיק ס״ג, סי' יעבץ השאלת עליו, חלוק ושכנגדו ס' סי' ח״א הלק״ט כ״כ

וה״ה ית לפניו שנוי שהוא בעבירה, שנעשה ע״ד לברך דאין מבו' שמשם ז״א הנ״ל, כ״ה לסי' בציונו כוין שלזה וכנראה,'ע״ש,

דבריו בכוונת הנראה וזה עליה, לברך שלא טוב מהיות א״כ. , בהנאה אסורה שהרי ית' לפניו שנואה היא שהערלה מכיון בנ״ד

)ב יערו דמות מה מבין איני ואני … המורכב לדין נ״ד ך, רצונו נגד שהם פעולות בו נעשה המורכב המורכב, לדין דומה זה אין

כאמור שהחיינו בברכת לה' לשבח מקום אין ולכן, ית', , ערלה באילני כן לא ית רצונו נגד שהיא פעולה, שום בהם נעשה,'לא

נדע לא ואנחנו הכמוס מטעם ערלה מפרי ליהנות לא הכתוב, גזירת שכך אלא ליהנות פירות להוציא אילן לשום א״א ש ומכיון, בעתם בנ״א, מהם ליהנות טובות, אילנות שברא היינו הברכה, משמעות הרי ערלה, שנות עליהם שיעברו לא אם אדם בני מהם

מהם שיהנו בשביל אלו, אילנות שברא לה' משבחים שאנו ר״ל אלא מהם נהנים אנו ערלתם בזמן שעתה הכוונה ולא, ובזמנם,

אדם בני … כללית ברכה היא שהברכה, גם זמנם כשיגיע בעתיד זה אילן על ולא בעולמו, שברא אילן מין ע״כ היא שהברכה

ברא אשר הוא הנוסח אבל עצמו, זה מאילן נהנה כאילו לומר מקום היה, זה אילן הנאת על הברכה, נוסח היה ואם במיוחד, ליהנות שיוכל בזמן דהיינו בלעתיד שהיינו משמע ליהנות דיוק גם בעולמו, שברא אילן מין ע״כ ז״א וכו' ליהנות טובות, אילנות

לשבח יש הרי ערלה, שנות עליה ור לעב בלי אילן לשום שא״א ומכיון העתיד, שם על מברכין שאנו אלא מהם, נהנה שעתה ולא

בלא״ה שא״א מכיון הערלה, בשנות הבריאה על גם. לה'

36 י סימן מצר עזרת. שו״ת

רוחא עלייהו שריא אשתרשו לא עד בארעא דאתערעו אילנין אינון כל דא על חזי ותא ז״ל, ע״ב) רמ״ד (דף פקודי הר בזו ומצאתי לון ורחיק לגביה, תדיר דישראל חביבותא דקב״ה בגין יאכל לא וגו' פריו את ערלתו וערלתם כתיב דא ועל ערלה, דהאי מסטרא

של פרי על לברך אסור דלכן ז״ל הרש״ב בשם שם וכתוב ע״כ. דקדושה בסטרא לאתדבקא בישין וסטרין בישין ארחין מכל מיניה דאכיל ומאן דערלה, אהא וז״ל ע״ב) פ״ז (דף קדושים בזוהר בהדיא וכ״ה לסט״א. ח״ו ומברך בהנאה שאסור לפי ערלה,

ובלא דישתלים עד ה עלי שארי דלא קיימא קדישא עילאה רשותא בלא איבא ההוא דהא ובכ״י, בקב״ה חולקא ליה דלית כמאן בריך ואי ותתא, לעילא חולקא ליה דלית גרמיה אחזי מיניה דאכיל וההוא ביה, דארעא חילא אתבסמת לא דהא תתאה, רשותא דפירות הנזכרים במקומות בזוהר האמור מכל למדת הא עכ״ל. וכו' עלוי שריא לא כאן עד קב״ה דהא הוא לבטלה ברכה עליה

וכ״ש עליהם לברך אין ערלה בירך אם וגם לבטלה, ברכתו שהחיינו עליהם ובירך ערלה פירות ראה דאם ומינה מהם, לאכול

ולברך… לחזור צריך האילנות ברכת עליהם

לענ״ד למעשה הלכה מעשיות מסקנות

רי בו שיש למקום ללכת להשתדל מצווה ישראל- בארץ ניסן חודש ב פורחים אילנות בוי האילנות ברכת לברך. ושם נחלקו

ש אילנות, ריבוי צריך הדין מעיקר אם הפוסקים ל אחד באילן די או אילנות נ. י לה רבים נהגו מעשה ורו א שדי ת לן באי פילו

וה אחד, שנ שיראה עד מברך ולא ממתין אילנות י הפסיד. לא שונים ממינים להיות צריכים האילנות אין מקום. ומכל

עצי- שאפילו אומרים יש פרי עץ דווקא שצריך אומרים ויש מספיקים. פורחים. סרק הדין מעיקר לענ״ד אך סרק, בעצי די היה

הורו הפוסקים רוב פרי עצי. דווקא ומ״מ הפ סרק עצי על המברך אותו מזנ. יחין אין ורחים

 ניסן חודש אחרי לברך אין ישראל. בארץ אז פורחים העצים שרוב זמן כל מקלים, . ויש

 ישראל– בארץ היא הברכה עיקר ישראל בארץ בניסן שברך מי ולפיכך ורא אחרת בארץ לטיול ויצא פריחה שם ה בחודש

תשרי– או אלול שם לא. יברך

 בחו״ל– הדר יברך לברך צריך לא שוב כאן וברך בניסן ישראל בארץ בטיול היה שאם ומסתבר. מקומו של הפריחה זמני כפי

. במקומו

 ערלה– או מורכב, שהוא פרי עץ אפשר מקום באותו העצי. ם רוב פריחת זמן את מייצג הוא הם בראייתו, לברך

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ברכת האילנות

בס״ד תשפ״ד ב אדר 'כ״ב האילנות ברכת

נשמת לעילוי מוקדש השיעור

ז״ל שרה בן דוד עבדלנבי

תנצב״ה

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

ניסן בימי היוצא

1. ב עמוד מג דף ברכות מסכת בבלי תלמוד אילני וחזי ניסן ביומי דנפיק מאן האי יהודה: רב אמר

[ מלבלבי דקא מלבלבים] אילנות ורואה ניסן בימי =היוצא אומר: , טובות בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא ברוך

. אדם בני בהן להתנאות טובות ואילנות

2. ב עמוד מג דף ברכות מסכת מקובצת שיטה לפי זו ברכה וקבעו וכו'. דניסן ביומא דנפיק מאן האי שאדם מחודש ענין והוא לזמן מזמן שבא ענין שהוא והיא הוא. ברוך הקדוש שהפריחן יבשים עצים על מברך

ומלכות: בשם

3. א סעיף רכו סימן חיים אורח שו״ע ניסן בימי היוצא וראה אילנות אומר פרח, : שמוציאין בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא אמ״ה בא״י מברך ואינו אדם; בני בהם ליהנות טובות ואילנות טובות אחר עד לברך איחר ואם ושנה, שנה בכל אחת פעם אלא

עוד יברך לא הפירות, . שגדלו

בניסן דווקא? האם

4. ברכות- הלכות הרוקח ספר שמב סימן המשך

פרח שהוציאו אילנות הרואה בניסן כגון ה ב״א 'אומר בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא העולם מלך אלהינו

אדם בני מהן ליהנות טובות ואילנות טובות. בריות

5. ע יא״א השנה ראש מסכת הריטב״א חידושי

דנפיק האי אלא ומלכות בשם זו ברכה פי' ניסן. ביומי

ומקום מקום כל אלא דוקא לאו ניסן ויומי קצר, שהתלמוד דמלבלבי שהוא מה. לפי

1 בסביבות נולד הראשונים מתקופת רב היה זרח בן אהרן בן מנחם. רבי

ה׳ע1310 'שנת ( בגיל16.)למניינם בנימין הרב בת את לאישה נשא

אצל טולדו) (כיום טוליטולה בעיר תורה למד תורה מרביץ שהיה. עביץ רבי אצל אלקלעה ובעיר הרא״ש, בן יהודה ורבי שועיב אבן יהושע רבי

ה׳ק״י1370 בשנת זה רבו כשנפטר אלעיש. אבן יוסף ( נתמנה ) למניינם ה׳קכ״ט בשנת באלקלעה. אשר בקהילתו תורה ומלמד כרב לכהן

( 1369 ביניהם נלחמו אלפונסו בני ופדרו אנריקה האחים ) למניינם

6. א מאמר לדרך, צידה ג כלל כח1 פרק פורחות אילנות וראה ניסן בימי ולפרדסים לגגות היוצא כלום מעולמו חסר שלא מברך ופרחים נראים וניצנים בני בהם להתנאות כדי טובות ואילנות טובות בריות וברא

אדר בחדש פורחות אילנות רואה אם. וכן. אדם

7. כח סימן ב חלק קטנות הלכות שו״ת השקדים פרחי דעל משמע ניסן בימי יוצא ומאמרו

. לברך אין ניסן קודם הרבה שממהרים

8. רכו סימן חיים אורח יוסף ברכי

ראה אם וכן כתב ג' כלל סוף א' מאמר לדרך צידה והרב

שכתב ה למ סותר זה ואין אדר. בחדש פורחות אילנות

שממהרין שקדים דדוקא קטנות הרב, הלכות קודם תדיר בשאר איירי לדרך צידה והרב יברך, שלא כתב ניסן

על זו דברכה שמעתי ואני. באדר לבלבו שבמקרה אילנות ניסן לימי דוקא שייכא האמת. דרך על דגם נ״ל וכפ״ז לרבנן חזינן והכי ניסן, בימי לברך יכול שקדים פרחי

קשישאי וכן ניסן. בימי שקדים פרחי על מברכי ברוכי

. עיקר

9. אות ז סימן באצבע מורה קצח והמדקדקים ניסן בימי האילנות ברכת לברך ישתדל אילנות ב' ושיהיה דווקא, בניסן שיהיה, מקפידים

לברך לשדה. ויוצאים

10 צו פרשת מקבציאל. האילנות ברכת הל' י אות שם בלא מברכים כך ואחר דוקא בניסן רק מברכין ואין

. ומלכות

11. א ס״ק רכו סימן חיים אורח החיים כף

וע וכ בזה פלוגתא דאיכא כיון כן ל משמע ן הגמ 'מלשון

ק וגם בניסן דדוקא ס לן ימא - להקל ברכות פק לברך אין

נותר והוא רכושו כל את פורעים שדדו המלחמה במהלך בקסטיליה. ובקשריו לעזרתו, אברבנאל שמואל דון השר שבא עד כל בחוסר כמעט מהקדמתו שעולה כפי טולדו. בעיר הישיבה וראש כרב לכהן העמידו הכרת כאות הספר את חיבר הוא לדרך, צידה שלו ההלכות קיצורי לספר

היה ולא המלוכה בענייני הרבה עסוק היה ש משום לאברבנאל, הטוב ה׳קל״ד בשנת נפטר ההלכה. פוסקי ובספרי בתלמוד לעסוק פנאי, לו

שבספרד טולדו בעיר. ומנוחתו

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

דבר. עמא וכן בניסן. דוקא אלא בירך ולא שאיחר מי מיהו

אח לברך דיכול נראה בניסן כך ר ומלכות. שם בלא

12. א סימן א חלק דעת יחוה שו״ת

: שאלה אילנות פרחי אדר או שבט בחודש הרואה יוכל האם השקדיה, פרחי כגון פרי, עצי של מלבלבים אלא נוהגת האילנות ברכת אין או האילנות, ברכת לברך

ניסן? בחודש שלענין נראה לפיכך …תשובה אלא אדר, בחודש לברך אין לכתחילה למעשה, הלכה הדעות כל חובת ידי לצאת כדי ניסן, לחודש, ימתין הראש״ל הגאון וכ״כ ח). (סי' יעקב ויחי בשו״ת וכמ״ש שעינינו ו'), סי' (חאו״ח ח״א עוזיאל משפטי בשו״ת תמיד מדקדקים שהיו שבירושלים לרבותינו הרואות

עמם ונימוקם וטעמם דוקא. בניסן האילנות. ת ברכ לברך שיצא עד האילנות ברכת לברך לו נזדמן לא אם אבל ע״ש. יאבד ולא אייר, בחודש האילנות ברכת לברך רשאי ניסן, הראשונים רבותינו דברי על ויסמוך מידו. זו יקרה ברכה עדיין שיהיו ובלבד דוקא, לאו שניסן שפסקו והאחרונים

פירותיהם גדלו ולא בפריחת. ם, האילנות

13. ברכת פ״ב, וימים למועדים מרדכי מאמר

סעי האילנות, ב- ' ג ניסן… חודש בראש זו ברכה לברכה טוב יכול אינו אם

אלו- בימים ניסן- עבר ניסן. חודש כל יברך בלי יברך

ומלכות. שם האילנות שאין במקום בחו״ל הנמצא לכשילבלבו יותר, מאוחר רק אלא ניסן בחודש מלבלבים

- ומלכות שם ללא. יברך המ לדעת ו ברורה שנה עם יברך

ניסן בחודש אינו אפילו כשילבלבו ומלכות. שם

המועד בחול או חודש? ראש

14 צ פרשת מקבציאל. ו ה אות האילנות ברכת הל'

. חודש בראש למצוות][=לברך מקדימין וזריזין

15 מב סימן א חלק חכמים לשון. שמוציאין האילנות על לברך יזדרז גם זו וברכה פרח, לברך למצוות מקדימין וזריזין ניסן, חודש ימי בכל זמנה

החודש. מתחילת

16. ברכת פ״ב, וימים למועדים מרדכי מאמר

א סעיף האילנות, זריזין כי ניסן חודש בראש זו ברכה לברכה טוב מקדימים עם ברוב המועד בחול אותה מברכים ויש למצוות.

. נאים ובבגדים

17. – שמו קוראי פסח של הגדה אליהו שמואל הרב

עמ23 תשע״ד מהדורת 'שליט״א

הרב מו״ר זצ״ל אחרי רב בקהל ללכת חודש ראש כל נהג

והיה ופורחים נאים אילנות בה שיש לחצר ותיקין. תפילת

מברך התפילות כל עם האילנות ברכת את עם ברוב

היה ורגיל הנשמות. תיקון על חי איש הבן בעל קן שת י הרב מו״ר זצ״ל בחול הברכה את לברך מנהג שיש לומר

אותה לקיים מעדיף הוא אך וכו נאים בבגדים 'המועד

חודש בראש ברגע תחמיצנה". אל לידך הבאה "מצווה כי

לברך– שאפשר למצוות מקדימים "זריזים."מברכים.

18. ב סימן א חלק דעת יחוה שו״ת האילנות ברכת לברך נוהגים למצוות המקדימים והזריזים הדרת עם וברוב למחרת. או ניסן חודש בראש בצבור,

. מלך

19. רב, ח״ו לך עשה שו״ת טז סימן בקיצור שו״ת

ברכת- לברך מנהגנו יפה וכמה בחול- האילנות המועד

לנהוג ראוי וכך חגיגית, בהרגשה וגם עם, ברוב גם. פסח,

20. כ אות ת בי מערכת כהונה, ברית

ג' אי פה המנהג האילנות ברכת בכנופיא לברך יע״א רבה

הפסח בחג. המועד בחול ][נ״ב: קביעות לו יש ביהכ״נ וכל ז״ל להפוסקים ועי' מברכין אין ובשבת החג מימי באחד

בזה.

בשבת האילנות ברכת לברך מותר? האם

21. לכל מועד ח סעיף א סימן חי בשבת אפילו האילנות ברכת לברך נוהגין יע״א בקושטא ולא ראיתי לא יע״א איזמיר עירנו פה אכן טוב. ויום ברכת טוב ויום בשבת דמברכין עולם מימי שמעתי שלא נוהגין דהן דכיון תליא בהא דהא וכנראה האילנות. דנהיגנן אנן אכן מברכין, בשבת אפילו לכן החוצה לצאת

איש יצא דאל באזהרה דאיתיה בשבת כן אם לצאת, חשש משום דהוא נאמר דאם אלא מברכינן, לא ממקומו להריח הפרחים בידו יקח או האילנות את יטלטל שמא לחוש להם יש בקושטא אפילו לזה יתלוש, ושמא בהם

טוב. ויום בשבת לברך שלא

22 מד סימן ב חלק חיים לב שו״ת. טוב ויום בשבת האילנות ברכת לברך מותר אם שאלה:

לא או הפסח, חג. של

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

לע תשובה: דעתי ניות ממה וראיה גמור, דמותר נראה י סעיף של״ו סימן חיים אורח ערוך בשלחן מרן 'שכתב אתרוג אבל בו, להריח מותר מחובר הדס לשונו, וזה במחובר בו להריח אסור לאכילה הראוי דבר וכל, ותפוח

לברך דאפילו הרי שם יעוין לאוכלו, אותו יקוץ, שמא לא אם מותר היה באילן הפרי בעוד הריח ברכת בשבת בו שאין וכל ולאוכלו, הפרי לקוץ יבא שמא גזירה משום אין אומרים, שאנחנו האילנות הברכת שהרי זאת, חששא

דאפילו לומר נראה והיה. בהם מריח ואינו באילנות נוגע הריח ברכת לברך מותר היה ריח, האילנות בפרחי היה אם

אם כי אסרו דלא טוב, [ויום (ביום) בשבת גם ]ולהריח לאוכלו יבא שמא לגזור שיש לאכילה, וראוי בפרי דוקא

בשבת אותו. ויקוץ

רבה בבראשית שאמרו ממה ראיה להביא נראה ועוד

כאשר ה' אמר כה פתח, סימון רבי, ב סימן כ״ט 'פרשה בו ברכה כי תשחיתהו אל ואמר באשכול התירוש ימצא

לכרמו שיצא אחד בחסיד מעשה ח ס״ה, , ]'[ישעיה היא כדאי אמר עליה, ובירך אחת עוללה וראה בשבת,

ימצא כאשר ה' אמר כך, עליה שנברך הזו העוללה ביפה שם יפה מוהר״ש הרב ופירש וכו', באשכול התירוש שככה ברוך או שהחיינו, ברכת ראייתה על שבירך תואר,

יכול שבת שהוא דאפילו הרי שם יעוין בעולמו, , ברא כן וכמו באילן, הפרי ראיית על שהחיינו ברכת לברך נימא נמי אנן אף כן אם בעולמו. לו שככה ברוך ברכת

ספק בלי בשבת האילנות ברכת לברך דיכ. ול דקשיא אלא ברכת שבירך שכתב במה יפה מוהר״ש הרב דברי על לי לו שככה זאת ברכה שהרי בעולמו, לו שככה ברוך על לא טובות, האילנות על אם כי מברך אינו בעולמו נ״ח דף ברכות (מסכת בגמרא מבואר שכן אחת, עוללה ברוך אומר וכו' נאות ובריות טובות אילנות דהרואה ע״ב,

וצריך בעולמו, לו שככה העולם מלך נו אלהי ה' אתה

. ישוב

23 פרשת סוף, סע״א ה' דף ב חלק לחיים זכירה.

בראשית אחת עוללה וראה בשבת לכרמו שיצא אחד בחסיד מעשה

וכו עליה 'ובירך הי״ו אברהם בני ראיה הביא, מכאן …ו ח אות א' (סימן חי לכל מועד בקונטרס שהבאתי )'למה האילנות ברכת דמברכים קושטא חו״ר במנהג דפקפקתי

דלפי, ין םש עי החלון בעד א דשבת ביומא ניסן בחודש בית כאן אין הקודש, נזר הרב וביאור הלזה, המדרש לשון

כלל מיחוש

24. כף רכ סימן סופר החיים ו ד ס״ק מברר זו ברכה ידי שעל שכתבו המקובלים לדברי ונראה

דבורר נוסף איסור עוד יש הצומח מן קדושה ניצוצי ועל

דבר עמא וכן טוב, ויום בשבת זו ברכה לברך אסור. כן

25. ג חלק לציון אור שו״ת ה הערה ו פרק

אלו בדברים לדון ויש. החיים כף ][=של פי על כידוע שהרי מעשינו ידי על יום בכל ניצוצות מבררים אנו הקבלה לרבנו המצוות טעמי שער (ראה ואכילתנו, תפילותנו לא ומדוע כן, בשבת וגם ועוד), עקב פרשת האריז״ל בספר הבא״ח כתב שכבר אלא בורר. לאיסור חיישינן מבררים אנו ויו״ט שבשבת ב' סימן ח״א חכמים לשון

דשרי אוכל מתוך אוכל נקרא זה ובירור, ילות, האצ בעולם בשם ד' סימן ח״א ישרים סוד בספרו כתב וכן ע״ש. על שנעשה הבירור אם להסתפק יש וא״כ ע״ש. הרש״ש, בספר (ראה המקובלים, שכתבו כפי האילנות ברכת ידי

סימן הדביר ובפתח קצ״ט אות להחיד״א באצבע מורה אוכל או מאוכל אוכל ברירת הוא אם ב'), אות רכ״ו שאין הוא המנהג פנים, כל ועל בזה. ראיה וצריך מפסולת. שם בכה״ח גם וכמ״ש בשבת, האילנות ברכת. מברכין

לנהוג יש. וכן

26 מקבצ. הל' צו פרשת י אל האילנות ברכת ז אות

מברכין אין כתבו והטעם טוב, ויום בשבת זו ברכה בחול כי האמת, דרך ועל ויתלוש. ישכח שמא האחרונים מתוך אוכל בשבת אבל פסולת, מתוך אוכל ברור יש פסולת מתוך אוכל ברור נעשה הברכה ידי ועל, אוכל,

. טוב ויום בשבת מקומה אין ולכך

27. ב סימן א חלק דעת יחוה שו״ת אלא בשבת. האילנות ברכת לברך שמותר להלכה והעיקר בימות האילנות ברכת לברך יש טוב מהיות שלכתחילה הסמוכה בשבת אלא לברך לו נזדמן לא אם ורק החול, זו ברכה ויפסיד ישכח שמא וחושש ניסן, חודש לסוף והזריזים בשבת. האילנות ברכת יברך אז לגמרי,

בצבור האילנות, ברכת לברך נוהגים למצוות המקדימים מלך הדרת עם וברוב למחרת. או ניסן חודש. בראש

28. [בהערות כג עמ' פסח עובדיה ]חזון ניסן ר״ח שחל התשנ״ה בשנת למעשה הלכה הוריתי וכן כמנהגינו עם ברוב האילנות ברכת בשבת ובירכנו בשבת,

חודש ראש ביום לברך. תמיד

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

29. ברכת ב, פרק וימים למועדים מרדכי מאמר

ד סעיף האילנות

בשבת ר״ח חל אם ואפילו טוב. ויום בשבת לברך אין המקדימין- "זריזין בגדר להיות "ורוצה יברך. לא

30. ו- חלק רב לך עשה שו״ת ותשובות שאלות

טז סימן בקיצור בענין תשד״מ ניסן ו' מיום כת״ר מכתב קבלת מאשר הנני

- בבית בשבת שפרץ הויכוח שחלק שבשכונתכם, הכנסת

ברכת לברך רצו מהקהל טענו אחר וחלק האילנות, ומענותנותיה וכו' בשבת האילנות ברכת לברך שאסור נידון שהדבר (משום בקצרה ואשיבנו וכו', פנה דכת״ר הכת טעו. הכתות שתי כי האחרונים), גדולי בדברי רבות

ברכת- לברך שאסור שטענה השניה וגם בשבת, האילנות

כף רב ה עמ״ש סמך ובטח בהם, תמך המחי״ר אחרי כת״ר

- - מועד בספר הגרח״פ בשם סק״ד) רכו (בסימן החיים

חי… לכל– הם גם בשבת לברך שרצו הראשונה הכת וגם

יש שהלא בשבת לברך ראוי אין לכתחלה שבודאי טעו, באיזמיר כמו נהגו שלא מקומות ויש לאסור, שכתב מי לברך ראוי אין שלכתחלה פשוט ולכן הגרח״פ. כעדות

ברכת- לברך מנהגנו יפה וכמה בשבת, - בחול האילנות ראוי וכך חגיגית, בהרגשה וגם עם, ברוב גם פסח, המועד

. לנהוג

31. כא סימן ג חלק הים וישב דנהי באיפכא, הדין בשבת, האילנות ברכת לברך ולענין

דמצד האילנות ברכת לברך מניעה שום אין הקבלה שביארנו וכמו בורר, איסור חשש שום כאן ואין בשבת, לא והכרח צורך שום שאין כיון אמנם לעיל, באריכות האילנות ברכת לברך אחר, צד משום ולא הקבלה, מצד הפוסקים לחבל לחשוש יש שפיר לכן בשבת, דוקא

חשש בגלל ת בשב תשליך אמירת איסור בענין שדיברו בודאי הזה שבזמן הנ״ל חמד בשדי שכתב וכמו טלטול, כמו באריכות כן גם האילנות ברכת של הסדר אומרים תשליך דלענין ונהי לטלטל. ועלולים בסידורים, שנדפסו הסוד דרך שעל שכתבנו, הטעם מחמת להקל יש בשבת כיון האילנות, ברכת בענין אולם זה, ביום צורך בו יש

של ארוכות נוסחאות לומר כהיום נוהגים בזה שגם לכן הסידור, מתוך לאומרו ומקפידים ולימודים, בקשות מאחר חששות, ושאר יטלטל לשמא לחשוש יש שפיר בשבת דוקא האילנות ברכת לברך מכרחת סיבה בה, שאין

אחר ביום לברך שהות עדיין. ויש

ולמעשה להלכה זה בנידון להורות נראה הנ״ל כל, ולאור בתוך כשמברך אפילו בשבת יברכו לא האילנות דברכת

שאין במקום הסידורים יטלטלו לשמא דחיישינן העיר, לו אין אם ורק הפוסקים. שהזכירו חששות ולעוד עירוב, את יפסיד בשבת יברך לא ואם חול, ביום לברך אפשרות על והן ההלכה פי על הן בשבת לברך מותר אזי הברכה,

. הקבלה פי

האילנות מספר

32. כח סימן ב חלק קטנות הלכות שו״ת

אילנות. ריבוי על אלא לברך אין גם

33. אות ז סימן באצבע מורה קצח והמדקדקים ניסן בימי האילנות ברכת לברך ישתדל אילנות ב' ושיהיה דווקא, בניסן שיהיה, מקפידים

לברך לשדה. ויוצאים

34 מקבציאל. ט אות האילנות ברכת הל' צו פרשת ויש אחד, ממין שהם והגם אילנות, שני שיהיו צריך

עיכובא זה ואין מינים שני על. מדקדקים

35. החיים כף ב ס״ק רכו סימן חיים אורח

א אבל צריכים ינם שתי שיש כיון אלא מינים שני להיות

מברך. פרח ומוציאין אחד מין הם אפילו אילנות ן כ

משמע דקאמר' הגמ' מלשון ' מלבלבי דקא אילני וחזי מקום על לחזר יש לכתחלה ומיהו שנים רבים ומיעוט ע״י להעלות כדי שם ולברך ועשבים אילנות ריבוי בו שיש

שם. שיש מה מכל קדושה ניצוצי ברכתו

36. כ סימן יב חלק אליעזר ציץ שו״ת על אף לברך יש אם האחרונה כת״ר חקירת ואודות (ז)

צריך או אחד אילן הפחות לכל ההלכות הנה אילנות. ב'

קטנות ריבוי על אלא לברך דאין כותב כ״ח סי' בח״ב שם

והחיד״א אילנות, כותב קצ״ח אות באצבע מורה בספרו

וניתן אילנות ב' שיהיה מקפידים שהמדקדקים, בלשון דדינא מעיקרא לא אבל לדיקדוקא שזהו דס״ל מזה. לדייק

הדין מעיקר שזה מביא בסק״ב החיים הכף אבל דכ״מ ומיעוט מלבלבי, דקא אילני וחזי דקאמר הגמ' מלשון בו שיש מקום על לחזר עוד יש לכתחילה וכי שנים, רבים ב דצריך שם הדביר בפתח גם וכ״כ ע״ש. אילנות 'ריבוי כדקדוק דלא א' מין שניהם אפילו שמספיק אלא אילנות, ב אלא אינו דש״ס דאילני מינים, ב' המצריכים 'קצת

בא סגי,'לא ד אילנות דאפי נמי הכי ואין א מין לו חד שפיר

דמי יותר ואכמ״ל שם, . עיין

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

5 עמוד

37. נאמן מקור שו״ת א חלק של סימן אחד אילן על האילנות ברכת לברך מותר האם שאלה:

אילנות שני מוצא? כשאינו

שבירך זצ״ל אוירבך הגרש״ז על מקרוב פורסם תשובה: בעלמא דקדוק רק שזה ואמר אחד אילן על לכתחילה

קצח (סימן באצבע במורה החיד״א.)שכתב

38. ניסן ל' תשס״ד שנת בעתו דבר לוח ואף זצ״ל, אויערבך זלמן שלמה ר' בגאון שארע מעשה עומד שהוא אחד אברך מצאו פעם ניסן. בחדש ארע הוא

חסד "שערי בשכונת אחת חצר ליד עץ צומח ה שב " לרב האברך פנה האילנות". "ברכת את ומברך מלבלב שני מלבלבים ובה חצר ישנה הסמוך ברחוב ושאלו:

? שנים על לברך לדקדק ראוי שמא עצים,

- הקדש- ב״עבודת שנזכר זה דקדוק יודע אני "גם ענהו

- בנועם הרב בשכונתי עץ וכל חצר כל מכיר אני, וגם פניה נשקפות ממנו הן הסמוך! ! החלון אל נא הבט אולם

אל של מאושר הקורנות היא שנה בכל אחת נה מ צפָּה מ המלבלב העץ על ואברך אבוא בו ליום ומייחלת זו לעונה

ת לעומ הקדש" עבודת בעל של אחד דקדוק מהו בחצרה.

? ? ? אלמנה של אושר דמעת

39. קצא סימן א כרך והנהגות תשובות

אחד אילן על אפילו היינו "אילני" אם הדין, ובעיקר האילנות ברכת עניני על חמד" "מעשה בספר ראיתי הלום אילנא גרס שבמהרי״ל מציאה שמצא ט') סעיף (פ״ו שנדפס הראשון בש״ס ג״כ כן ומצא יחיד לשון והיינו הכרח אין "אילני" לגירסא גם וברם ר״מ. שנת בוינציאה

אילני נקט דוקא שלאו שיתכן ש, וכמ לעיכובא "שהוא אילנות כמה רואה מהעיר שיוצא נקט דמילתא. ואורחא בב להדר נכון לכתחלה אך אחד באילן ולברך לסמוך 'ויש החיד״א רבינו וכמוש״כ וכמ״ש, עדיף ובפרדסים אילנות, הנ״ל (ובספר בזה, נזהרין שהמדקדקין באצבע" ב״מורה

נראה למעשה ה בהכרע אך בזה, הפוסקים מדברי ליקט מינים בשני להדר וראוי שנים, שצריך שהבאנו כמו לנהוג כשאי אבל ברמב״ם, כמבואר גינות או שדות כעין והיינו

. אחד) על יברך אפשר

באיסור המורכבים עצים

40. ס סימן א חלק קטנות הלכות שו״ת ראה ואח״כ פירות מיני שני על שהחיינו שברך מי שאלה תשובה שהחיינו. ויברך שיחזור מהו משניהם מורכב פרי כאן דאין יברך דלא פשיטא במינו מין הוא המורכב אם

לברך דאין אפשר מינו בשאינו מין הוא ואם חדשות פנים יאמר איך הבורא רצון נגד אדם בני שעשו דבר שכל עליו באכילה דמותרים גב על ואף זה דבר לראות שהחיינו

מסתברא לא הראיה על לברך אבל הכתוב גזירת

41. לו סימן חיים אורח - ב חלק פעלים רב שו״ת אילנות מצא ולא דניסן, ביומי לפרדס נכנס אם שאלה. באינו מין מורכבים אילנות רק אלא פרחים, בהם שיש דאלנות כיון או״ד אלו, אילנות על לברך מותר אם מינו, לברך אין יתברך, הבורא רצון הפך באיסור נעשו אלו

ושכמ״ה יורינו. עליהם,

לברך דאין נראה השאלה, נידון לענין כן כי הנה …תשובה וכמ״ש באיסור, המורכבים האילנות על אילנות ברכת בסי שהחיינו ובדין רס״ה, בסי' הפרדא בדין ז״ל 'הלק״ט בהם להנות טובות אילנות בו וברא דמברך הכא וכ״ש ס', הבורא רצון הפך אדם בידי עשויים אלו ובאמת אדם, בני

אכי״ר תורתו באור עינינו י. איר והשי״ת יתברך.

42 עובדיה- חזון. האילנות ברכת הלכות, פסח,

ד 'סעיף שאין אומרים יש מינו בשאינו מין המורכבים אילנות רצון נגד וקיומם שהואיל עליהם, האילנות ברכת לברך חולקים ויש כך, על להשי״ת ולהודות לברך אין הבורא, יכול ולכן הבריאה, כללות על היא שהברכה ואומרים על לסמוך שהרוצה פי על ואף מורכבים. אילנות על לברך

מקום מכל בידו, למחות אין ליהם ע לברך שניה סברא להקל ברכות שספק יברך, שלא לו מורים להמלך. הבא

ערלה צי ע

43. רכו סימן חיים אורח איגר עקיבא רבי לנטיעתן שנים ג' תוך האילנות אם אילנות. וראה [שו״ע]

דא כיון יברך אם מסתפק אני אפשר י וכן מפריה ליהנות הוא הפירי אם חדש פרי הרואה ס״ג רכ״ה דסי' בדינא

והיכא יברך. אם ערלה באיסור ולא דיברך נ״ל ספק דהוי א״כ מותר בח״ל ערלה דספק דהדין כיון ברכה ס' מקרי

שפיר. ומברך ממנו ליהנות ראוי

44. או״ח החיים כף י״א ס״ק רכו

על אילני על וכן ערלה שני ותוך המורכבים אילנות פרחי

. לברך אין סרק

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

45. ג- חלק פעלים רב שו״ת ט סימן חיים אורח שיש בחצרו נטועים אילנות וג' ב' לו שיש בעה״ב שאלה בניסן לברך לעיר חוץ לצאת יכול אינו והוא פרחים בהם של אלנות הם אך אלו, על לברך ומוכרח האלנות על

ערלה שנות עליו שעברו בחצרו אחד אילן יש ולא, ערלה כיון או״ד האילנות, ברכת אלו על לברך מותר אם ברכת עליהם לברך אסור בהנאה אסורים דפרותיהם

ושכמ״ה לצדקה המורה יורינו. האלנות.

הגאון שכתב טעמי, מתרי לברך דמותר נראה תשובה.

אחריתי… במילתא סק״א קע״א בסי' ז״ל אברהם אשל גב על ואף מצוה, היא הראיה ברכת י״ל נמי בנ״ד וא״כ ליהנות לאו מצות בהנאה אסור האילנות מן היוצא, דפרי גב על ואף הפרי, מגוף נהנה דאינו טעמא איכא ועוד הנה אדם, בני בהם ליהנות טובות אילנות שברא דמברך אחר אדם בני בהם ליהנות עומדים אלו אילנות גם

כשרואה יתברך שמו מהלל הוא ועתה ערלה שני, שיעברו לפניו האילן של. פעולה

סרק עצי

46. רכה סימן וקציעה מור גם שמברכין י״ל אולי בעולמו, חסר שלא ברכת אמנם חדושן בעת ניסן ביומי בתחלה אותן כשרואה, עליהם חזו דלא גב על אף דמלבלבי, סרק אאילני שמברך כדרך

ך דקמבר הוא אחזותא אלא לריחא, לא גם לאכילה

47. כח סימן ב חלק קטנות הלכות שו״ת

מאכל אילני על אלא לברך. דאין

48. או״ח החיים כף י״א ס״ק רכו

. לברך אין סרק אילני על וכן

לנשים האילנות ברכת

49. קיח2 סימן א חיים אורח צבי הר שו״ת דוקא ניסן דיומי למ״ד לחקור, נתעוררתי בזה דברי ומדי דהוי לומר יש דלכאורה זו. בברכה איתנייהו נשים אי

ופטירי… גרמא שהזמן עשה מצות לדידן ניהדר, ומעתה דיומי להסוברים אף זמ״ג זה אין דמלבלבי אילני דבברכת נוהגת שאינה בכורים מצות מצינו שהרי נינהו, דוקא ניסן ועבדים דנשים דבכורים בפ״א תנן ומ״מ חנוכה עד אלא לא דזמ״ג ע״ב) כ דף (מגילה טו״א בספר ומפרש חייבין,

דאינו הא אבל בעצמו הזמן מצד הוא שהפטור אלא, נקרא

2 מד). הטוב(סימן יין בשו״ת זו לתשובה דומה גרסה ועיין

שדבר אלא הזמן, מצד אינו ואילך מחנוכה בכורים מביא

מצוי שאינם להם, גורם אחר י ע ם פני ל עכ״ל עוד, . השדה

זה לפי לעיל אמרנו כבר דידן ראיה, בברכת דאמר דמאן לפי אלא ניסן חדש שם על הקפידא אין דוקא ניסן יומי

הוי לא המקום, שהז עשה מצות גרמא מן נמי ונשים

זו ברכה בכלל. איתנייהו

50. מה סימן הטוב יין שו״ת

המקום חסדי על לברך ין חייב האשה ואחד האיש ואחד לתחיה שבו ים יבש לעצים נדמו אשר אילנות רואין כאשר

לרענ כמו זו בברכה חייבות פריחה…והנשים ול ננות או הראייה על הפרי בגמר שהחיינו לברך כן גם שחייבות

… האכילה על

51. ו- חלק רב לך עשה שו״ת ותשובות שאלות

יז סימן בקיצור אם תשד״מ, ניסן כ״ג מיום במכתבך לשאלתך בתשובה

ברכת- לברך יכולות או חייבות נשים ניסן בימי, האילנות ישראל לבנות חיים "מקור בספר זה מצאת שלא."והערת הלכה ממני נשכחה זה ספר שכתבתי שבשעה היא אמת ולמעשה ונו״כ. בשו״ע כתובה שאינה משום והסבה זאת,

סימן חאו״ח צבי הר (בספרו זצ״ל ק פרנ הגרצ״פ פסק כבר אם היה דיונו ועיקר זאת. בברכה שייכות שנשים קיח)

- מצות בכלל היא או פטורות שנשים גרמא שהזמן עשה היא שאין היתה כאמור, ומסקנתו באורך. שם עיין לאו

זאת בברכה שייכות ולכן גרמא, שהזמן עשה. מצות

52 א סעיף ת, האילנו ברכת הל' עובדיה-פסח, חזון. ניסן בחודש האילנות ברכת יברכו הנשים. וגם

53. ברכת ב, פרק וימים למועדים מרדכי מאמר

יז סעיף האילנות

נשים- שהזמן למצווה נחשבת זו מצווה אם מחלוקת יש וטוב תברכנה. לא נשים לכן לא, או פטורות ונשים גרמא ידי להוציאה שיכוין מבעלה הברכה את תשמע שאשה

. חובה( עקב בא״ח שתברך, כתב צבי והר החמה ברכת על, טי

. תברך) שלא מדבריו משמע

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות