השינוי — ליל הסדר
**לפני ליל הסדר**
**א. פסחים פ״ט א**
משנה — האומר: ״הריני שוחט את הפסח על מי מכם שיעלה ראשון לירושלים״ — כיוון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה ומזכה בחלקו. ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים, וקדמו בנות לבנים. הכי נמי תניא — גמרא: עמו אחיו.
**ב. פסחים ק״ח א — ק״ט א**
תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא מחלקין להן קליות ואגוזים.
רבנו חננאל גורס: כדי שלא יישנו ולא יישאלו בערב פסח. רבנו חננאל גורס: אמרו עליו על רבי עקיבא [טרפון] שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא יישנו ויישאלו בתחילת ליל הסדר.
**ג. פסחים קי״ד ב**
תרי טיבולי — למה לי? כדי שיהא היכירא לתינוקות.
פסחים קט״ו ב — תרי טיבולי, למה לי? כדי שיהא היכירא לתינוקות.
**ד. פסחים קט״ו ב**
אמרי דבי רבי ינאי: כדי שיכירו תינוקות וישאלו. תוספות — עוקרין את השולחן: דוקא שלהן שהן קטנים, אבל שלנו שהן גדולים איכא טורח גדול בעקירתו, לכן נהגו לסלק הקערה לצד אחד דליהוי כעקירת שלחן.
**במהלך ליל הסדר**
**ה. שולחן ערוך תע״ב ג**
אין לך שינוי טוב מהסיבה שאין אנו רגילים בזה ועכשיו עושין אותו, ולזה ראיה שהרי שאלת ״מה נשתנה״ לא הוזכרה במשנה שאלת ההסיבה, והטעם שבזמן המשנה לא היה שינוי, ולא היה לבן מה לשאול על זה. אבל עכשיו שואל שאלת ההסיבה ובנוסחא שלנו ישנה על השינוי…
**ו. פסחים קט״ז א**
משנה — וכאן הבן שואל. ואם אין דעת בבן — אביו מלמדו: ״מה נשתנה הלילה הזה וכו׳״.
רשב״ם — ״וכן״ הבן שואל: כלומר, דין הוא שיהא הבן שואל במזיגת כוס שני, ומזגו לו כוס שני וקיבל רבינו כמו: ״כן בנות צלפחד״, דוברות׳, שואל.
ר׳ יעקב בן יקר — ״וכן״ הבן שואל מרבו.
**ז. יעקב וק א — תע״ז**
וכתב מהרש״ל: ״ויוציא האפיקומן כשהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית ויאמר: ׳וכך היו אבותינו׳ כמו אמות ד׳ — עכ״ל, מהרש״ל (שו״ת פו).
ובפסח מעובין לבעל ״כנסת הגדולה״ (סי׳ שטו): ומנהגי ליקח וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים בידי מקל ומנעלי ברגלי ולומר: ״וכך היו אבותינו הולכים במשארותם״. ולכן נוהג אני שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר ״כי הוא פסח לה׳. ואכלתם אותו בחפזון ונעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם״ — עכ״ל. ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה.
**ח. רמב״ם חמץ ומצה ז ג**
וצריך לעשות שינוי בלילה הזה, כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו: ״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? ״ עד שישיב להם. וכיצד משנה? מחלק להם קליות ואגוזים, ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפין מצה זה מזה מיד, וכך…
הראב״ד — א״א, פירוש אחר: כדי שימהרו לאכול שלא יישנו.
ר׳ מנוח — ולשון התוספתא זו מוכיח פירוש הרב, והוא עיקר, לפי שבו יש חוטפין מצה מתינוקות כדי שישאלו ולא יישנו…
הערות: שתי הערות — הערת השינה כדי שיגמרו את ההלל, ואידך לשאול.
---
**פסחים קט״ו ב**
אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא דקא מדלי תכא (=עקרו) מקמיא, אמר להן: עדיין לא אכלינן קא אתו מעקרי קא (=עדיין? אכלנו ולא וכבר עוקרים את השולחן כבסיום הסעודה)? אמר ליה רבה: ״פטרתן מלומר מה נשתנה. ״
תוספות — כדי שיכיר התינוק וישאל. כלומר ומתוך כך יבא לישאל בדברים אחר, אבל במה שששאל למה אנו עוקרין השלחן לא יפטר ממה נשתנה. וההיא דאביי לא פי׳ הגמ׳ אלא תחלת שאילתו.
**פסחים קט״ז א**
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה: עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא, מאי בעי למימר ליה? אמר ליה: בעי לאודויי ולשבוחי. אמר ליה: ״פטרתן מלומר מה נשתנה. ״ ופתח ואמר: ״עבדים היינו. ״
**סדר ההגדה — מהרי״ל**
והעיד מהר״י סג״ל על חמיו מהר״ר משה כ״ץ שפעם אחת שאלתו בתו אבא למה הגבהת הקערה, והתחיל ״עבדים היינו״ ולא אמר ״מה נשתנה. ״ אמר מהר״י סג״ל: יפה לשבח לאדון הכל בניגון אותו דאומר מה נשתנה.
**רמב״ם**
ואחר כך עוקרין השולחן מלפני הקורא, ומוזגין הכוס השני, וכאן הבן שואל. ואומר הקורא: ״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות…״
---
**עולת ראיה — הגדה של פסח**
נראה לי לפרש, כי השאלות האלו מיוסדות על בן שאינו יודע לשאול, ולא על החכם, כי השאר אין צריך לסדר שאלות, הם בעצמם ישאלו שאלות אלו. אך כאשר רואה שאינו מתעורר, אז מגיד ורק על שאינו יודע לשאול, שאתה תפתח לו, נסדרו השאלות אלו. וכן כל ההגדה בלי שאלתו מקודם לו.
---
**פסחים עמ׳ י, פרק ׳מנהגים׳ — שאלת מה נשתנה**
התבוננתי באמירת שאלת ״מה נשתנה״ ומצאתי בו שלשה מנהגים:
**א) מנהג ספרד ותימן** — האב הוא השואל ״מה נשתנה״ והוא המשיב ״עבדים היינו״, ואיתו כל המסובים, כלל שהבן אינו שואל ״מה נשתנה״ כלל.
**ב) מנהג אשכנז** — שהבן הוא השואל ואיתו כל המסובים, והאב הוא המשיב.
**ג) מנהג בבל, בוכרה, ועוד עדות מהמזרח** — שהבן שואל יחד עם כל המסובים, וחוזר האב ושואל ומשיב הוא, כלומר שהאב הוא השואל ומלמדו ״מה נשתנה. ״
וטעם מנהג ספרד ותימן נ״ל, שהרי מבואר במשנה שהבן שואל, ואם אין דעת בבן אביו מלמדו. והוא גם השואל וגם המשיב, ומסבירו ומלמד הבן גם את השאלה וגם את התשובה. שהרי מפורש בברייתא בבבלי, בן חכם — הוא השואל, ואם אינו חכם — מלמדו להיות השואל. כשאין בן חכם האב הוא השואל והוא המשיב. ואמנם בזמן שיש שם בן חכם — שואל להיות חכם.
והכי מסתבר שקשה ללמד בן שאינו חכם אחת רגל על אחת בעת אמירת ההגדה. אבל היות שברוב פעמים אין דעת בבן, חילקו בדבר וחכמי ספרד והנהיגו שיהיה האב גם השואל וגם המשיב ואיתו כל המסובים תמיד.
**ב) מנהג אשכנז** — הרי הדין שיהיה הוא השואל בזמן שיש שם בן. ואם אי אפשר ללמוד בזמן שאינו חכם אחת רגל על אחת בעת אמירת ההגדה, אכן לפני הסדר בפסח יש לאב לדאוג ללמד את שאלת ״מה נשתנה״ עד שתהיה שגורה בפיהם בליל הסדר בפסח. וכשהיה אנוס ולא היה אפשר ללמדו, אז הוא שואל ואומר ״מה נשתנה״ וחוזרים המסובים ואתו. וכזה הוא גם דעת הרמב״ם בפ״ח.
**ג) מנהג כמה עדות מהמזרח** — שואל שהבן יחד עם כל המסובים, וז״ל מהלכות חו״מ ה״ב: ״וכאן הבן שואל, הקורא ואומר מה נשתנה וכו׳. ״ לכן שאחרי טעמם שבהרבה פעמים אין שם בן חכם, הנהיגו שיהיה האב אומר ״מה נשתנה״ תמיד.
---
**אם הבנים שמחה — פירוש להגדה של פסח לרבי אלתר מזוז**
נולד ביום י״א אב תרצ״ב (1932) באי ג׳רבה שבתוניסיה. מאחר שהוריו שכלו את ילדיהם בעודם רכים בשנים, ניתן לו בילדותו כסגולה שלא ימות, שמו ביידיש — ׳זקן׳, אלטר.
למד מפי חכם שאול מקיקץ שלי ומפי דודו חכם שלמה מאזוז. זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב במושב איתן, ליד קריית גת, ושימש כרב המושב בשנת תשט״ז (1956). נפטר ביום י״ט תשרי תשמ״ח (1988).
ספריו: ״אם הבנים ש
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה