יום רביעי, 1 ביוני 2022

שבת פרשת נשא 2

וישמעאל אברהם של מותם את התורה מציינת הפרשה בסוף אישה, לו. מוצא במיל לשתות לו שתתן ממנה מבקש אליעזר כאשר רבקה של מעשיה את מתארת התורה

"חד ב שבת״י

עלו יעקב ין | ע השבת-מושב ן 'ה סיוון | התשפ״ב נשא- פרשת שבועות חג

בס״ד

ה רה– תו דבר ל איי רב קנטרוביץ- מ רב ה ושב

שהתחיל ארוך תהליך אחרי נשא. פרשת שבת עם שבועות חג את לחבר זוכים אנחנו השנה

במשך49 העומר את ספרנו הפסח, חג במוצאי שבועות- חג הגדול לרגע והגענו ימים, מתן חג

. תורה אינו גדול כזה יום מדוע והשאלה, התורה קבלת חג הוא שבועות שחג מזכירה לא התורה

בתורה ברמז ולו? מוזכר שאר שבועות. חג הוא בתורה מוגדר תאריך לו שאין היחיד שהחג מתעצמת, יותר עוד השאלה

חל50 שבועות חג ואילו תאריך, להם יש החגים אינו התאריך אבל הפסח, חג לאחר יום

שבו חג עדים, ידי על הלבנה את קידשו (כאשר מוגדר. ב- דוקא חל לא עות בסיוון )ו לתורה ביחס חשובה מאוד נקודה לנו להדגיש באה שהתורה לומר, ניתן אלו לשאלות: תשובה

רק בתורה, יעסוק שהוא להגיד יכול אדם. מסוימים ובזמן במקום תלויה לא התורה זמן לו אין ועבודה, בפרנסה עסוק שהוא עכשיו אבל והמקום, הזמן מבחינת לו שיתאפשר

תורה ל. למוד אחד לכל להדגיש כדי מדויק, תאריך נותנת ולא ניתנה, היא מתי אומרת לא התורה לכן

ללמוד יכול אחד כל זה, ברגע ממש עכשיו, הוא תורה ללמוד ביותר הטוב שהזמן, מאיתנו וכו הלכה אגדה, משנה, תהילים, חומש, בתורה, נמשך שליבו.'דבר

ובכל יום בכל בעצם היא התורה קבלת תורה וללמוד להתחבר אפשר תמיד שעה, ובכל. עת

של תורה שיעורי השבוע: במהלך המתקיים התורה ללימוד להצטרף מוזמן היקר, הציבור

אייל הרב, רביעי בימי במעלות ההסדר ישיבת בשיתוף ערב מדרש בבית לימוד, לו ולזכות

פירותיהן אוכל שאדם דברים 'אלו א): א, (פאה המשנה כמאמר רבות בזכויות ולמשפחתו

והבאת חסדים, וגמילות ואם אב כבוד הן ואלו הבא לעולם לו קיימת והקרן הזה, בעולם

כולם כנגד תורה לחבירו׳ותלמוד …אדם בין שלום! שמח וחג שלום שבת

זמנ תפיל י שבת- מוצאי ( שבועות חג ולימוד- ות ) ראשון

חג20: 10 של: ערבית

שבועות22: 30 ליל לימוד: תחילת

אייל24: 00 הרב של: תורה שיעור

חג8: 00 של שחרית: תפילת

: תמר הרבנית בבית רות במגילת לנשים שיעור 17: 00

: הכנסת בבית לילדים ופעילות הדיברות עשרת קריאת 18: 15

: חג של מנחה 19: 00

קר: אזהרות יאת 19: 30

ערבית החג: צאת 20: 10

הזמני לוח: ם

: ת8 השב כניסת 1: 19

השבת9: צאת 2 20:

מ השירים שיר, נחה רשה ד

שב קבלת 8 וערב: ית ת, 1 19:

של שחרית: שבת7: 30

שבת13: 30 של: מנחה

א פרקי מנחה לאחר ו פרק בות

לילדים19: 00: שיעור

שיעור: תורה 19: 30

ל חו יום תפילות זמני

: שחרית5: 30, : מנחה19: 30

: ערבית5 0 20:

: לרפואת אק םר דוד דביר חתון, בן

בן אתי נעימ חנה, ב ה ת נעימה חתון,

יע חנה, בת, אסתר בן קב בת רחמה

מרי בת רבקה קרן, חנה, ם בת ליהי

שולמ, ת י רחמים ולו, ל ןב אורי

רפא נועה, בן דניאל ל האני, בן

, מרסל בן בועז רבק, ה בת אסתר בת נעימה חתון ו מתיתיה בן משה,

חדשות הקהילה:

משה ומור ג לאלמו טוב מזל 1. לתורה לגדלו תזכו הבן. להולדת

טובים ולמעשים, לחופה

ושמחה אושר. בבריאות,

2. אטיאס וליאת לשימי טוב מזל

ל אור בן ה של המצווה בר רגל

. ל שמוא ו הצלחה ברכה. אושר

ה בשבת, תתקיים לתורה עלייה

. התפילה ר לאח יערך קידוש

3. שבועות בליל לנשים לימוד

בשעה23: 00 תמר הרבנית בבית הרימון. ברחוב

נשמת ל: עילוי הלן שמעון, בן שלום

ן ב מדמון ימימה שו, ל בת מית

סעידה, רה ש בן דוד, סתר א בת

, (גבריאל מזל בן מש)ה, פרחה

גברי בן עופר ), (רביבו סימי בן אל

בת חיה רבקה ותי, ר בן משה נזימה,

מ מזל, בן מאיר איטו, , סמרה בת דלן

בת נעימ בת שבע ה, מרים בן אליהו,

מ סעדה בת זל, גורג׳יה בן אברהם,

בת נרקיס עזיזה. רוזה בת חננה,

סיפור לשב זכות לכף לדון ועות- טובה )(עין

בלתי בצורה וצדיק עצום, חכם תלמיד היה פראג העיר של המוערך רבה ביהודה", "הנודע בעל של חתנו פוזנר, יוסף רב

אותו ולהשפיל להקטין הזדמנות כל שניצלה טורדנית, מאישה סבל הוא חייו, כל במשך. רגילה דרשה כל אחרי כל. לעיני

הייתה היא מוערכת, מאוד דעתו חוות הייתה שבהן חשובות, שות בפגי אותו. ומשפילה נכנסת, הייתה היא מבריקה, הגן לא הוא מעולם הגיב. לא מעולם הוא האלה, ההתפרצויות כל על לו. ללעוג שכחה לא אבל למשתתפים, אוכל מגישה

שלה הבוז למילות מסכים הוא כאילו הראש, את הוריד הוא למעשה, עצמו. . על

מרשעת לאשה נשוי הקשים, חייו ועל גדולתו, על דיברו כולם בהלווייתו. השתתפו מאות פתאום. נפטר פוזנר יוסף רבי

אשתו פתאום הופיעה ההספדים, בתום אותו. מקברת שעכשיו מר בבכי ממררת כשהיא הארון, . ליד אישור ביקשה היא

ועקב בעלה. רצון את לעשות כלומר לפעול, צריכה כשרה ישה שא בדרך פעלתי הללו, השנים כל " בבכי. פרצה ושוב לדבר,

מה כל עשיתי לגדולתך, והוקרתי נאמנותי יכולה סוף סוף אני האמת, בעולם נמצא שאתה עכשיו אבל ממני. שביקשת

האמת את."להגיד ולחמלתו לחיבתו ולסבלנותו, לצדיקותו ולענוותו, לגדולתו שרכשה הכבוד על סיפרה. ואז

ההלם פרץ ואז ומתאבלת. אוהבת אלמנה פתאום נעשית הזאת האישה את לראות הזדעזעו הארון יד על שעמדו האנשים בקול הרהורה את המשיכה היא: האמיתי.

כבוד ברחשי אליך שהתייחסו פעם כל ממני. שביקשת וההתחייבות ההבטחה על שמרתי בשבילי, העצום הקושי למרות,"

הכבוד שגינוני פחדת ביותר. הגסה בצורה אותך ולהשפיל להיכנס ממני דרשת רתי, יוק תפקיד למלא ממך שביקשו או רק היה זה האמת. את להגיד יכולה סוף סוף אני עכשיו, אבל רצונך! היה זה שכן צייתי, רק ומתנשא. ליהיר אותך ייהפכו

לה שאבד לחיים ושותפה. דול הג הצדיק על לבכות המשיכה היא אותך והערכתי אהבתי כמה יודע אתה האנשים! "! לפני למלא כדי ונודניקית טורדנית של שם לעצמה שרכשה הרבנית, של העצומה מהמסירות המומים היו ההלם מוכי הנוכחים

בעלה. רצון

בית האלף סדר לפי ותשובות לאש ות לפרשת ל כל מדבר ב המשפחה

. א לְפִי תַּאֲרִיְך בְאֵיזֶה רש״י, פֶרֶק)'ז'/א הַּמִשְכָּן אֶת לְהַּעֲמִיד? ה מֹש( ֶסִייֵם

. ב פָּסּו / ו' (פֶרֶק בַּפָּרָּשָּה מֹופִיעָּה מְפֻרְסֶמֶת בְרָּכָּה? אֵיזֹו ) כ״ג-כ״ז קִים

שֶהַּנָּזִיר הַּדְבָּרִים אֶחָּד. ג לְה ִצָּרִיְך מֵהֶם י. מָּנַּע ד )'פָּסּוק ו '(פֶרֶק /

. ד ה שַּל זָּהָּבֶ" "עֲשָּרָּה הַּמִשְקָּל מְסַּמֵל מָּה רש״י פֵרּוש: לְפִי? כַּף( /'ז׳כ)

. ה מִמִנְח (חֶלַּק) עִם הַּכֹהֵן עֹושֵה ֵמָּה ת- יֵימ-הַּנְזִירּו יּוְם בִס ְהַּנָּזִיר? ת )'(ו'/ג

. ו בַּפָּרָּשָּה הַּמֹופִיעָּה הַּכֹהֲנִים' בְ׳בִרְכ? ת הָּאַּחֲרֹונָּה הַּבְרָּכָּה ַּמָּהִי '(ו/ ו) "כ

. ז קְל י נִקְרָּאִיםִפֹות כֵיצַּד ד פָּסּוק / ו' (פֶרֶק בְאֲכִילָּה? לַּנָּזִיר )'אֲסּורִים הָּעֲנָּבִיםַּה

. ח נִקְרָּאִים כֵיצַּד גַּרְעִינֵי ד פָּסּוק / ו' (פֶרֶק בְאֲכִילָּה? )'נָּזִיר אֲסּורִיםַּל הֵם שֶגַּם הָּעֲנָּבִים

לִשְל צָּרִיְך מִי אֶת. ט ל מִחּוץ ֹוַּחַּ מִשְכָּןּומִ׳מַּחֲנֶה- ב פָּסּוק / ה' (פֶרֶק )'ה'? שְכָּנ ִי

. י ג פָּסּוק / ו' (פֶרֶק לִשְתֹות? לַּנָּזִיר אָּסּור )'מָּה

. כ הַּמִשְכָּן לֲח? נֻכַּת הַּנְשִיאִים שֶהֵבִיאּו וְהַּמַּזְרֵק הַּקְעָּרָּה עֲשּויִים הָּיּו ְמִמָּה פַּסּוק / ז' (פֶרֶק ) פ״ד

. ל שֶבֶט אֶיזֵה לֹא (פֶרֶק הַּמִשְכָּן בְחֲנֻכַּת הַּנְשִיאִים קָּרְבָּנֹות בְהֲבָּאַּת? הִשְתַּתֵף )'ז

. מ סְחִיבַּת עַּל אַּחְרָּאִית לֵוִי מִשֶבֶט מִשְפָּחָּה אֵיזֹו קַּרְשֵי- הַּמִשְכָּןֵוְעַּמּוד י-? הֶחָּצֵר ( כ״ט- פְס' / ד' פֶרֶק )ל״ב

. נ מ ִמֵאֵיזֹו הַּמ לָּהִהִגִיעָּה י "כִי_ פֵירּושָּה? 'נָּזִיר', ּומָּה לָּה י_ עַּל- א-ֹלהָּיו __ "רֹאשֹו. ז פָּסּוק / ו' )'(פֶרֶק

. ס הַּמִשְכָּן לֲח? נֻכַּת הַּנְשִיאִים שֶהֵבִיאּו בַּקְעָּרָּהּובַּמַּזְרֵק שֶהָּיְתָּה הַּמִנְחָּה עֲשּויָּה הָּיְתָּה ְמִמָּה '(ז / י״ג)

הַּנְשִיאִים בְקָּרְבָּנֹות שֶבַּצֹאן) הַּתְיָּשִים? הַּגְדֹולִים מְכֻנִים ד ֵכַּיצ=(. ע )י״ז פַּסּוק / ז' (פֶרֶק

. פ ב אֶת ִהַּשְלִימּו רְכַּת- ה_ "יָּאֵר 'הַּכֹהֲנִים: _ ה_ 'א יִש_ וִיחֻנֶךָּ, אֵלֶיָך ָּ_ כ״ה-כ״ו) ' פָּס / ו' (פֶרֶק אֵלֶיָך."_

הַּמ הָּעֲגָּלֹות יצַּדְנִקְרָּאֹות ֵכ. צ לְחֲנֻכַּת- הַּנְשִיאִים שֶהֵבִיאּו כּוסֹות, ג פָּסּוק / ז' (פֶרֶק ְהַּמִש)'כָּן?

. ק ֵבָּמ לְחֲנֻכַּת- הַּנְשִיאִים הֵבִיאּו אֹותָּּה שֶגַּם כַּף-הַּכֶסֶף מְלֵאָּה הָּיְתָּה ה? הַּמִשְכָּן פָּסּוק / ז' (פֶרֶק פ״ו)

מִקָּרְבָּן חֶלֶק. ר מ הּוא כַּאֲשֶר לְהָּבִיא צָּרִיְך הַּנָּזִיר שֶאֹותֹו ְהַּנָּזִיר, ט״ו / (ו' שֶלֹו. הַּנְזִירּו)ת תְקּופַּת אֶת סַּיֵם

. ש מ מְפֻרְסָּם נָּזִיר אֵיזֶה ֵעַּל ר ּסּוַּפ " פָּרָּשַּת שֶל בַּהַּפְטָּרָּה?" נָּשא

. ת לְה צָּרִיְך הָּיָּה שֶהַּנָּזִיר נֹוסַּף ִדָּבָּר מַּמְנּו י. מָּנַּע ה פָּסּוק / ו' )'(פֶרֶק

תשובות:

. א. בְנִיסָּן א' כֹוהֲנִים. בִרְכַּת. ב. ג גֶפֶן ) ה. ד(ָּעַּשֶרֶת ד בְרֹו. ת ". ה 'ה לִפְנֵי" תְנּופָּה הַּכֹהֵן אֹותָּם הֵנִיף

שָּלֹום לְָך. ו""וְיָּשֵם. ז זָּג. ח חַּרְצַּנִים ". ט לָּנָּפֶש "טָּמֵא. י ְ(ו יַּיִן שֵכָּר). . כ כֶסֶף. ל לֵוִי מְרָּרִי. מ

כֶתֶר = נֵזֶר. נ ע ס. לֶתֹוס עַּתּודִים. . פ ""פָּנָּיו צָּב. צ קְטֹרֶת. ק. ר מַּצֹות ""רְקִיקֵי שִמְשֹון. ש. ת עַּל יַּעֲבֹר לֹא "תַּעַּר תִסְפֹורֶת-

"רֹאשֹו


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים הקדוש 31- פרשת נשא תשפב

בפי שבועי 'שיעור וש- הקד החיים אור טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪ שבועות וערב נשא פרשת

פסו ז פרק במדבר פט ק

לְדַבֵּר מוֹעֵד אֹהֶׁל אֶׁל מֹשֶׁה וּבְבֹא מִדַּבֵּר הַקּוֹל אֶׁת וַיִּשְמַע אִתּוֹ אֲרֹן עַל אֲשֶׁר הַכַּפֹּרֶׁת מֵעַל אֵלָיו וַיְדַבֵּר הַכְּרֻבִים שְנֵי מִבֵּין הָעֵדֻת

: אֵלָיו

החיים אור שם

אליו. מדבר הקול דבור כי א'), כ' (שמות אחרים במקומות שכתבנו מה לפי תיבת כל ישבתי זה פי ועל לנביא, המדבר והוא מלאך ממנו נוצר היה מה' היוצא

אליו מדבר הקול אומרו והוא ה' בדיבורי האמור לאמר הקדוש של קולו פירוש עצמו הוא שהקול לצד מתדבר, כמו דגושה שהתיבה והגם לו, מדבר הוא ברוך

יבין והמשכיל זה, כסדר לי: אמר יוצדק הדיבור

א פסוק כ פרק שמות

לֵאמֹר הָאֵלֶּׁה הַדְּבָרִים כָּל אֵת אֱלֹהִים: וַיְדַבֵּר

יתרו פרשת החיים אור

א: כ״ד (מכות ז״ל אומרם דרך על יתבאר )אכן

שמענום הגבורה מפי לך יהיה ולא אנכי

עשרת ה' דיבר כאשר כי יובן הדיבור בתגבורת פירוש

בסמוך- שכתבנו כמו אחד בדיבור הדברים האוזן אין

גו השי לישראל וכשהשמיעם הגבורות. כל לשמוע יכולה דיבור שהם מהם דברות ב' שמוע הם אנכי לא ודיבור וגו'

לך יהי' –

ה (שה״ש כאומרו נשמתם )'ויצתה בדברו יצאה נפשי ולא מקולו אש להבות נחצבו הדברות ושאר עוד הבין יכלו

ישראל נשמת שחזרה עד סיני הר על סדורים ועמדו יתברך ו והי הוא ברוך האדיר קולות שהם הדברות באו חיים בטל

מישראל. א' לכל מדברות

ש תמצא ולזה כסדר בתורה נחקקו לך יהיה לא ו אנכי

הוצאתיך אשר אלהיך ה' אנכי ה 'שאמרם האלוה כי כן וכמו הוא ברוך עצמו בעד לישראל נוכח מדבר בכבודו

זה. כסדר ידבר כן גם לך יהיה לא במצות

יתברך קולו ידבר ואילך משם אבל כאומרו מלאכו בעד

אל לה' שבת היך, ה, עשה ימים ששת 'כי ברך כן על

וגו ', 'ה וגו לי שבת לומר הקול יכול אינו כי,', כולם וכן ית מלאכו אלא אינו 'כי וגו ונתתי וגו' השמים את,'עשיתי

לחכך. ויערב והבן

לישראל אמרם משה כי ב) כ״ג ז״ל, מכות שאמרו והגם (

הקולות וכשבאו כולם ושמע כח בו היה משה כי אפשר

ל ליש דבר מדבר. כן גם משה של קולו היה ראל

משה י״ט י״ט (לעיל באומרו הכתוב רמז לזה כי )ואולי

בקול יעננו והאלהים. ידבר

דיבור שכל ישקני) פס' (שהש״ר ז״ל שאמרו ותמצא לו ואומר מישראל ואחד אחד כל על עומד היה ודיבור ועולה ומנשקו ומחבקו הן לו אומר והוא עליך תקבלני

ומתע ראשו. על טר

הדרך זה על לאמר אומרו יתיישב זה ולפי וידבר אלהים

ה בתגבורת פירוש וגו' כל את אלהים בדיבור כולם ודיבר

אחד, לישראל יאמרו בעצמם שהם בדברות כח עשה גם לשמוע ישראל יכלו כשלא כי היה שכן כמו כשיצטרכו

אליהם הם דברו מהגבורה כולם שכתבנו: כמו

דבר יב פסוק ד פרק ים

קוֹל זוּלָתִי רֹאִים אֵינְכֶׁם וּתְמוּנָה שֹמְעִים אַתֶּׁם דְּבָרִים קוֹל הָאֵש מִתּוֹךְ אֲלֵיכֶׁם ה': וַיְדַבֵּר

יב פסוק ד פרק דברים החיים אור

שומעים אתם דברים קול על יתבאר, דברים קול אומרו.

דיבור שכל שאמרו קני) יש פ' (שהש״ר ז״ל דבריהם פי על עומד והיה מלאך ממנו נוצר היה ה' מפי יוצא שהיה

ע״כ וכו' מחבקו והיה וכו' מ, קבלני אתה לו ואומר האדם

דברים קול נכון על הכתוב יתבאר זה וכפי פירוש הדברים

אותם קול מלאכים מהם נבראים שהיו ה' דבר אשר

שנקראים מלאכים שומעים. אתם דברים

מה ועיין מפי ישראל שמעו שלא יתרו בפרשת שכתבתי השמנה אבל וגו' לך יהיה ולא וגו' אנכי אלא הגבורה יכלו לא הדברות עשרת יחד כאחד שיצאו הגם דברות שנחצבו המלאכים עמדו והח' ב' אלא לשמוע לסבול מפי ושמעום וחזרו נשמתם שחזרה עד בהם יתברך מקולו

ומצוה מצוה כל והיתה עצמן הדברים שהם המלאכים אתה לו ואומר האדם על עומד ומלאך מלאך שהוא

וכו:'מקבלני

על לאמר יוצדק איך קשה. וגו רואים אינכם 'ותמונה

ה תמונה - השמיעה. שהיא קול זולתי

שהוא שהמלאך זה שלפני בפסוק שכתבתי מה ולפי

רואים ישראל והיו אחד כל עם מדבר היה עצמו הדיבור

אותו וכל בפסוק (מכילתא) ז״ל ותינו רב שאמרו תמצא וכן,

הקולות. את רואים העם

ישראל אלהי הוא זה כי ח״ו שיחשבו משה חש ומעתה

אמר לזה עיניהם, ראו אשר זולתי רואים אינכם ותמונה

קול שהיה תמונתו רואים שהייתם הוא הקול לבד פירוש

וכו מקבלני אתה ואומר עמכם:'מדבר

לו פסוק ד פרק דברים

הָאֵש מִתּוֹךְ שָמַעְתָּ וּדְבָרָיו הַגְּדוֹלָה אִשּוֹ אֶׁת אֲךָ הֶׁר: הָאָרֶׁץ וְעַל לְיַסְּרֶׁךָּ קֹלוֹ אֶׁת הִשְמִיעֲךָ הַשָּמַיִם ְמִן

ואתחנן פרשת החיים אור

שפירשתי מה לפי הוא, הכתוב כוונת. וגו השמים 'מן עליו והעירותי א') (כ' אלהים וידבר בפסוק יתרו בפרשת

יתישב וגו' רואים אינכם ותמונה (י״ב) בפסוק למעלה על

נכון.

הדרך: זה על הדרגות בב' להם באו הדברים עשרת כי

שהם דברות ב' לך יהיה לא ו אנכי ל לישרא הדברים הגיעו

ובתגבורתם. הדברים בכח להם מה'

ליסרך והטעם - קולו את השמיעך השמים מן אמר וכנגדם

פירוש זוהמא כל ם מה להעברת סיבה היה זה זוהמתך למרק פעמים. כמה שכתבנו כמו

עצמן מהדברים אותם שמעו העשרה תשלום דברות וח'

אמר וכנגדם הוא, ברוך מהאדון שיצאו הראך הארץ ועל

אשו את שנחצבו אש להבות שהם הקולות ראיית הוא

ט״ו כ' (יתרו דכתיב ישראל אותם וראו ה', )בדבר העם וכל

ותמונה (י״ב בפסוק שפירוש וכמו ), הקולות את רואים ודברי ואומרו וגו', האש מתוך שמעת ו נכון על יבא לדברינו שהוא האמורה האש מתוך אותם שמעו דברות הח' כי

ותמונה (י״ב) בפסוק שפירשתי וכמו לוהט אש: מלאך

י פסוק ד פרק דברים

ה לִפְנֵי עָמַדְתָּ אֲשֶׁר 'יוֹם ה בֶּׁאֱמֹר בְּחֹרֵב 'אֱלֹהֶׁיךָ הָעָם אֶׁת לִי הַקְהֶׁל אֵלַי אֲשֶׁר דְּבָרָי אֶׁת וְאַשְמִעֵם כָּל אֹתִי לְיִרְאָה יִלְמְדוּן עַל חַיִּים הֵם אֲשֶׁר הַיָּמִים בְּנֵיהֶׁם וְאֶׁת הָאֲדָמָה

ַיְל: מֵּדוּן

החיים אור שם

א קמו (שבת ז״ל אומרם דרך על יתבאר ). הימים כל אותי ליראה וגו' דברי את ואשמעם

סיני הר ל ע שעמדו ישראל זוהמתן פסקה ופירשתי, היתה זוהמתן שפסיקת יתרו בפרשת מהם זוהמה הסרת וזהו נשמתם שיצתה עד אלהים דברי גבורות מאמצעות מאמר והוא,

דברי את ואשמיעם וידבר א') כ' (שמות דכתיב בגבורות שבאו הדברות עשרת פירוש

הי כל אותי ליראה זה שעשיתי וטעם הדברים, כל את אלהים מים זוהמתן הפסק באמצעות

ה את מלירא האדם את המונע שהוא,'מהם וסבלו כבודם את מרו לא שישראל סיבה וזה נפשם וטבע זוהמתן פסקה כי עומדים ה' יראת משמרת ועל מספר אין רבים ימים צרות כמה

ב״ה: הנכבד ה' לירא מטבעו ה' לבין בינו מבדלת זוהמא שאין כל כי ה', את ליראה

הברכה וזאת פרשת החיים אור

קדושיו כל ואומרו 'וגו (ילקוט ז״ל ם אומר דרך על פירוש

בפסוק קדושים) פ' סוף העמים מן אתכם ואבדיל אילו לאומות תקומה היתה לא מכם העמים את ואבדיל אמר

ומאומרו אתכם ואבדיל מהעמים יבואו שאם מכאן 'וגו ישראלי כאחד מקובלים הם הנה להתגייר אומרו והוא, כל

קדושיו שהבא להתגייר פירוש להם עודנה זו מעלה פירוש

תחת ומקובל נכנס הוא פירוש בידיך מהם דש להתק כנפיך…

חובב אף הדרך זה על הכתוב כוונת תהיה חיבה פירוש

כמו בידיך קדושיו כל ש והוא לעמים נשארה אחת

והם ואומרו שפירשתי, כל הוא שבהם ישראל עם פירוש של קדושיו על להתגדר הפרש להם יש המאמר עיקר

שישראל הגוים, שאר מן הבאים ת פירוש, לרגלך וכו

ב: קמ״ו (שבת ז״ל )כאומרם

ישר זוהמתם. פסקה סיני הר על שעמדו אל

הדיבור כח ידי על נתמרקו פירוש שתוכו מה מצד היה וזה ב פ״ח (שבת ז״ל ואמרו ), האלהים דברי ששמעו המופלא יצאה )נפשי ה (שה״ש בפסוק כרמוז נשמתם 'שיצאה

שהגם הגרים כן שאין מה זוהמתם פסקה ובזה, , בדברו כידוע מהם זוהמא פסקה לא ישראל שבטי כאחד שיתקבלו

מדבריהם י״ד ח״ג:)(זוהר

מדברותיך ישא אומר וגמר דרך על ממשלה, לשון פירוש

מ״ז (תהלים )אומרו שאין בזה הכוונה, תחתינו עמים ידבר

מזרע שהוא למי אלא ישראל על ממשלה שום נותנים

(קידושין ז״ל שדרשו וכמו, הגרים ממשפחת ולא ישראל י״ז (לעיל מפסוק ב) )ע״ו מלך עליך תשים שום כל ולמד וצא אחיך, מקרב אלא יהיו לא עליך שתשים משימות בבית כשקרא המלך אגריפס של א) מ״א (סוטה מברייתא

אומרו והוא הענין, וכל דמעות עיניו זלגו המקדש ישא

כול י הוא ישראל בני עם מזרע שהוא כל פירוש מדברותיך ישא ואומרו עמך, ישראל על שישנם בגדולות להתרומם שני ולא לדור א' דבר א) ח' (סנהדרין כאמרם יחיד לשון

: דברים

ב עמוד קמה דף שבת מסכת בבלי תלמוד

שבשעה סיני- הר על שעמדו ישראל זוהמא. בה הטיל חוה על נחש שבא

סיני- הר על דו עמ שלא כוכבים עובדי זוהמתן, פסקה זוהמתן פסקה. לא

מאי גרים אשי: לרב דרבא בריה א? חא רב ליה אמר

- דכתיב" הוו, מזלייהו הוו, לא דאינהו גב על אף ליה: אמר ישנו אשר את

פה" איננו אשר ואת אלהינו ה' לפני היום עמד עמנו פה.'וגו

שבת מהרש״א שם

לבא העתידים דורות כל. כו הוה 'מזלייהו כדאמרי וגו' פה איננו אשר בכלל נמי 'הוו ישראל לגבי אלא הדיינין שבועות בר״פ הוו לא דגופן גב על אף למימר איכא הוו החיים בצרור הצרורות נשמותיהן

אלא הכי ימר למ שייך לא בגרים אבל

וק״ל הוה: דמזלן

א עמוד לט דף שבועות מסכת בבלי תלמוד

דעו להן: אמר ישראל את כשהשביע רבינו, במשה מצינו, שכן ועל המקום דעת על אלא אתכם משביע אני דעתכם על שלא

פה ישנו אשר את כי; ו' וג לבדכם אתכם ולא שנאמר: דעתי, וגרים הבאים דורות סיני, הר על העומדין אותן אלא לי אין

איננו אשר ואת ת״ל: מנין? להתגייר; העתידין

מהרש״א שם

. כו פה איננו אשר ואת ת״ל כו' וגרים הבאים 'דורות

שבועה לענין קאמר גרים ולגבי הכא לה מייתי סיני דהר אבל הוו מזלייהו הוי לא דאינהו גב על אף חבית פ' אלא הכי למימר צריך הוה לא מישראל הבאים דורות

שם… היו הטהורים דנשמותיהן

מלובלין- הכהן צדוק ר' ב עמוד השבין תקנת

האדם שורש הוא ומזל הוו מזלייהו ע״א) ריש (קמ״ו בשבת שאמרו כמו סיני הר במעמד היו הגרים נפשות גם דבאמת דאף כ״ח קטן (מועד במזלא דתליא ומזוני חיי ובני מזלא ליה דאית אדם ב) נ״ג (שם שאמרו מה על אחר במקום שכתבתי כמו

וזה וכו' ששיהו בשורש זה חסרון להם ויש כך אחר רק בלידה מיד השכינה כנפי תחת נכנסו לא מקום מכל אבל ), א כלל בם נתרפא לא: החסרון

פעמים כמה הגר אונאת על תורה הזהירה כן ועל ב (נ״ח מציעא בבבא שאמרו כמו וכו' נבילות שאכל פה יאמר,)שלא

עליו יאמרו אם לאדם איכפת לא כלל שאינו דמה אונאה משום בו דיש ליאמר, ניתן ש דבר דהוא משמע להזהיר ומדהוצרך לזה. עוד שייכות שום לו דאין כיון מתרח שיצא ולאברהם מלבן שיצאו ואמהות עשו אח לו שהיה ליעקב איכפת שלא וכמו

שורשן לומר רצה רע, שסורן הגרים על תורה הזהירה מה מפני ע״ב) סוף (נ״ט מציעא בבבא ואמרו באמת ויסודן כן על רע שיוכל עד הרבה בו פועל אז שבו אמת דבר אומר כאשר הוא דעיקרה גדולה דברים אונאת בו שיש אונאתו על אזהרה צריך

מקומו כאן ואין קיבלתי וכך בעצם כן באמת שהוא החסרון שמזכיר ידי על כן גם בעצמותו שינוי זה ידי על בו: לפעול


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מתן תורה

משנה אבות א׳, א׳

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.

מדרש תנחומא כי תישא טז:

ככלתו. וכי כל התורה למד משה, והלא כתיב ארכה מארץ מדה (איוב יא ט). אלא כללים כללים למדה הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמר, ככלתו.

מהר״ל דרך חיים אבות א' א':

אמר אצל משה לשון קבלה, כי המקבל הוא מקבל כפי כוחו, ולא קיבל משה כל התורה כולה. אלא קיבל בתורה מה שאפשר לו לקבל. כדאיתא במסכת שבועות ה. : אלא מעתה דכתיב גבי תורה: ״ונעלמה מעיני כל חי״, מי איכא מאן דידע לה? והא כתיב ׳לא ידע אנוש ערכה׳, אם כן אי אפשר לומר שקיבל משה כל התורה כולה עד שידע כל התורה. אלא קיבל מה שאפשר לו לקבל.

מדבר שור דרוש ד':

ע״כ כשסדרו במשנה סדר הקבלה כדי לאמת לנו ענין תורה שבע״פ למען נלך בדרכי השי״ת ע״פ התורה, לא דיבר כ״א על התורה המושגת לנו עכשיו, ואמר: ״משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע״, ולא כתוב שמה משה קבל את התורה מסיני, דהתורה משמע המיומנת שבתורה כמו ״העולה — עולה ראשונה״ כו׳ ו״הירך — המיומנת שבירך״. על כן אמר תורה, בלא ה' הידיעה. ובהגדה אמר: ״אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה״…

קהלת רבה פרשה יא', ח':

״תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח״

השל״ה הקדוש ספר תולדות אדם:

״רצה לומר שאף על פי שאינו מעניש על מחשבה, מכל מקום ה' יודע אותה אף כשעדיין לא יצא אל הפועל והיא הבל של דבר שלא נגמר נקרא הבל״

יבמות קט ע״א:

כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי פשיטא אלא דאפילו תורה אין לו

עבודה זרה יז:

״דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. ״

הראי״ה קוק, חדריו מהדורה ראשונה עמ' קיא

״שאיפתי הגדולה היא לחבר את התורה הרוחנית עם התורה המעשית. בימים הראשונים, בימי הנביאים בודאי, היו שתי התורות מחוברות בחיבור גמור, וגם בימי התנאים והאמוראים ג״כ, ומהלך התלמוד הירושלמי הוא בודאי בצורה של איגודם של שני חלקי התורה הללו. אמנם חתימת הבבלי באה לתן האפשרות לאור התורה שיאיר גם במחשכים, והזמן דורש כעת להחזיר את ההופעה לאיתנה. ״


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

איך מובילים שינוי בעם

בעם שינוי מובילים איך

ד לעבודת הנפש חיי של חיזוק ע״ד ישאל, בעצתי ואשר הגיעני. היקר מכתבו׳

גם קצרים בדברים לברר מאד קשה ובגבורה, בשמחה העבודה מאדני אחד יסוד

אחד. גדול כלל להציב הטוב אמנע לא. בכ״ז. הטהורה

לעשות עת בכל הוא שיכול לפניו יציעו אם שבאנשים הירוד שגם הוא פשוט זה כי

בשמחה יתעורר תכלית, אין עד הויות כ״כ בתוכו הכולל, כולו העולם כל על חסד

טוב לעשות, ובגבורה אמנה בגודל מחוסר כ״א בא אינו והרפיון העצלות וכל

וזכיכות העבודה, המצות, התורה, בעסק היקום כל עם ממש שעושים הטוב

האמת קבלת בעלי עליון קדושי בדברי עינינו את ד׳ האיר זה עבור אשר, המדות,

את ידה על מעלים ואיך העבודה יקרת גודל את להודיע המשכיות הרחיבו אשר

פרטיה וכל ההויה. כללות

והשמחה אמיץ הזירוז שיהי׳ כדי השכלי, הציור אל להתקרב הדבר צריך אמנם

שאור להשכיל דהיינו הרוחנית, האחדות של ההבנה ע״י בא הציור וזה. מבוססה

שממנה כולה, ההויה כל של הכללית הנשמה עם מקושר הוא יחיד כל של הנשמה

בנשמה אור להוסיף הוא ובידינו השלמתו, אור את פרטיו לכל היקום כל שואב

ובכל, ורגע עת בכל הטובות, והמדות העבודה, המצות, החכמה, התורה, ע״י שלנו

דעתנו נשים רק אם בנשמתנו אור מוסיפים שאנו רגע אנחנו בלבד עצמנו על שלא

וחיים השלמה אנו מוסיפים למענהו״, ד׳ פעל ״כל כי, ההויה כל על אם כי חשים

באיזה רשעתו מתמתקת והרשע בעבודתו, אומץ ידינו על מוסיף והצדיק בכל.

ערכן לפי מתבסמות והחיות, הבהמות ואפילו לו, באים תשובה והרהורי מדה,

הנוספת הקדושה מזיו ומזדככים, מתעדנים ולהחריב להזיק הנוטים היצורים ואפילו

נשמה ע״י כולו. הכלל על באמת לב השמה אחת איש לכל והגון נכון. וזה ביחוד

קדוש עם מזרע קודשנו. אדמת על היושב וביותר ש״א סימן ראי״ה, (אגרות

הרמתים. מן אחד איש ויהי מן שלשה בשנה, פעמים ארבעה עולה אלקנה היה

ימימה. מימים מעירו ההוא האיש ועלה שנאמר עליו, שקיבל ואחת התורה למה

עמו? הכל את מעלה האנשים מתקבצים עיר, של ברחובה ולנין בדרך עולין כשהיו

גדול עם גדול האשה, עם אשה האיש, עם מדבר האיש שכן לבד, והנשים, לבד

קטון עם קטון והיו מרגשת. המדינה והיתה להן שואלין ואומרים תלכו? להיכן אל

תבואו לא למה אתם ומצוות, ומשם תורה תצא שמשם שבשילה האלהים בית

ביחד? ונלך עמנו מיד דמעות משגרות עיניהם עמכן? נעלה להן אמרו, להן אמרו

אחת לשנה בתים, עשרה אחרת לשנה בתים, חמשה הבאה לשנה עוד הין.

זו שנה עולה שהיה ובדרך בתים כששים הימינה עולין והיו לעלות, כולה, הרגישה

אחרת. בדרך אלא עולה אינו אחרת לשנה זכות לכף ישראל את הכריע אלקנה

אלקנה לו, אמר וכליות לבות בוחן הקב״ה ידו, על רבים וזכו במצות, אותם וחינך

במצוות וחינכתם זכות לכף ישראל את הכרעתה, את אני ידיך, על רבים וזכו

על רבים ויזכה במצוות אותם ויחנך זכות לכף ישראל את שיכריע בן ממך אוציא

רבה (אליהו ״ידיו ט) פרשה

ואת נפשו ערך את יודע ואינו בעבודתו, העולמות את מתקן שהוא בדעתו, שמצייר מי

שיודע מי כוזבים. ודמיונות הזיה מלא הוא בכללה. הנפשית הרוחניות, סדר

בקטנים הקטן גם טוב. מעשה וכל הגון למוד כל טובה, מדה וכל מוסרי. תקון שבכל

כל יסוד היא הלא והרוחניות שבנפשו, הרוחניות את מרומם הוא נאה, שיחה ואפילו

בהויתה נפשו כללות מתרוממת שבנפשו הרוחניות הרמת שע״י ונמצא, מציאותה,

וממילא הכללית, ההויה אל מאד אמיץ קשר ביחוש מתיחשת הפרטית וההויה

באמת מתקנים ובזה כולה. ההויה היא מתעלית ההויה, של אחד חלק בהתרוממות

מתרחבת דעתו הזה הרעיון בדרך האדם כשהולך טוב. דבר בכל חקר אין עד עולמות

תיקון) ראי״ה, (מידות האמת אל ומתקרבים הולכים. ודמיונותיו


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

רבי רפאל בירדוגו

רפאל המלאך בירדוגו רבי רפאל

על פסוק ז פרק טז קהלת — על לב משמחי

הרבה צדיק תהי אל — לנו די כי התורה, שאסרה ממה יותר תאסור לא. לנו והם לנו המוסכמים החכמים להקת שהסכימו מה או התורה בחומרות הנזכרים החומרות וזולת התלמוד, חכמי הזה בזמן הוא עליהם בתלמוד פי לא האשכנזים רבותינו שכל לי וכמדומה הרבה, צדיק תהי אל אומר מסייע יוה״כ וידוי וגם בחומרות המדה על והפריזו שהרבו, כן הזה הפסוק שאין ודאי אלא בכך? ומה וק״ק אסרתי התרת אשר את שאומרים פירושינו ויפרקו מקבליה על התורה עול יכבד בזה כי, המותר לאסור יתברך רצונו ח״ו עולה, והכתוב אומר דרכיה דרכי נועם והרבה קרא תגר רבינו הרמב״ם ז״ל בח׳ פרקיו על המרבים בתעניות ובסיגופים חנם ואמרו לבסוף למה תשומם עול. תפרוק החומרות שע״י.

עם שכבר רז״ל פירשו (סנהדרין ב.), שפירשו מי מנוחות פרשת מש וכו׳. רבים אחרי תהיה לא — גם רש״י ז״ל כבר פתח פתח לפרש חוץ מדרכי רז״ל, כי תורה דברי כפטיש יפוצץ סלע. ונראה שתחלה הגיד ענין שרבים שגו בו, והוא כי יראה מנהג פשט בעיר והוא בעיניו לפי עיונו נראה לו אסור או שאינו הגון, מכל מקום הוא נמשך אחרי הרבים ותולה בעצמו חסרון, עם היותו ברור בעיניו. וכן לא אמרו רז״ל (שו״ת הרא״ש כלל נה סי׳ יו״ד משם הירושלמי) כי הם אמרו ׳כשהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג׳, אבל כשאין הלכה רופפת רק ברורה בעיניו כשמש, לא יתלה חסרון בעצמו רק יעשה לפי דעתו מה שנראה לו.

והוא שרמז באומרו ׳לא תהיה אחרי רבים לרעות׳, שדבר שנראה לך רע — לא תמשך אחרי הרבים, רק עשה מה שנראה לך. ואמר ׳לא תענה על ריב לנטות׳, רצה לומר, אם ישאלוך מה דעתך, לא תשיב שנראה לי כדברי הרבים, אלא לא תאמר אם כי הנראה בעיניך לפי עיונך, ולא תסתייע כלל מחמת הרבים, אם כי אמור מה שנראה בעיניך, כאילו לא שמעת דברי שום אדם.

ודבר זה רבים שוגים בו מבתי דינין, שבראותם רבים לצד אחד נמשכים אחריהם וחותמין עמהם, מבלי הבין משרשי המשפט, כי לא יסתייע האדם כלל אם כי מדעתו ושכלו, ואז יצא הדין מתוקן. ולפי סדר הדברים היה לו לסמוך זה למאמר ׳לא תטה משפט אביונך׳, אלא שבא לרמוז ענין אחר, ודל הוא מכלל הסנהדרין. אמר שאם ראית אחד שהוא עני ׳בדעתו׳ ואמר דברים שאינם, לא תהדרנו בדבריך לומר ׳אחר המחילה׳ או ׳יש פנים לדבריך׳ וכיוצא, אלא לומר ׳שקר דחהו אתה באמת הבנין׳, כי בזה לא יעמוד על דבריו אם שקר הם, וגם השומעים יקחו הלכה ברורה, מה שאין כן בכבדך אותו בדברים יראה הדבר מסופק.

וכבר אמרו שזהו טעמו של הראב״ד ז״ל בהטיחו דברים קשים כנגד רבינו ז״ל בהשגותיו, לא מזלזולו לרבינו ז״ל חלילה, אלא לברר האמת ולפרסמו ולומר כי הדבר חזק בעיניו כסברת ז״ל.

מי מנוחות וישב מ


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שבועות תשפב הר חומה

ב״ה תשפ״ב שבועות חומה הר

דדון אמיר

! הַבֹּקֶר בִּהְיֹת

מקור א׳ – שמות יט

מקור ב׳ – שם משמואל

מקור ג׳ – קדושת לוי על שבועות

יֶ וַיֹּאמ רֶֶ 'ה. יאֶוְהָיּוֵֶ לֶהָעָםֶוְקִדַשְתָםֶהַיֹוםֶּומָחָרֶוְכִבְסּוֶשִמְֹלתָם הֶלְֵךֶא לֶמֹּש א

נְכֹּנִיםֶלַיֹוםֶהַשְלִישִיֶכִיֶבַיֹוםֶהַשְלִשִיֶיֵר דֶֶ 'הֶָלְעֵינֵיֶכָלֶהֶָעָםֶעַלֶהַרֶסִינ י… ר טוֶוַיֹּאמ

תֶיָמִיםֶאַלֶתִגְש לֶהָעָםֶהֱיּוֶנְכֹּנִיםֶלִשְֹלש א לֶאִשָה… ּוֶא

רֶוַיְהִיֶקֹֹּלתֶּובְרָקִיםֶוְעָנָןֶכָבֵדֶעַלֶהָהָרֶוְקֹּלֶשֹּפָר טזֶוַיְהִיֶבַיֹוםֶהַשְלִישִיֶבִהְיֹּתֶהַבֹּק תֶהָעָםֶלִקְרַאתֶהָאֱֹל הֶא וַיֹוצֵאֶמֹּש. יז ה רֶבַמַחֲנ חֱרַדֶכָלֶהָעָםֶאֲש חָזָקֶמְאֹּדֶוַי קיםֶ

רֶיָרַדֶעָלָיוֶ וְהַרֶסִינַיֶעָשַןֶכֻּּלֹוֶמִפְנֵיֶאֲש. יח הֶוַיִתְיַצְבּוֶבְתַחְתִיתֶהָהָר מִןֶהַמַחֲנ 'הֶָ

בָאֵשֶוַיַעַלֶעֲש וַיְהִיֶקֹולֶהַשֹופָרֶהֹולְֵךֶֶוְחָזֵק. יט חֱרַדֶכָלֶהָהָרֶמְאֹּד ןֶהַכִבְשָןֶוַי ש נֹוֶכְע

דֶֶ וַיֵר. כ יַעֲנּנּוֶבְקֹול הֶיְדַבֵרֶוְהָאֱֹלֶקים מְאֹּדֶמֹּש 'ה לֶרֹּאשֶֶהָהָרֶָ עַלֶהַרֶסִינַיֶא

וַיִקְר אֶֶ 'ה רֶֶ וַיֹּאמ. כא ה לֶרֹּאשֶהָהָרֶוַיַעַלֶמֹּש הֶא לְמֹּש ןֶ הֶרֵדֶהָעֵדֶבָעָםֶפ לֶמֹּש 'הֶא

רְסּוֶא ה י לֶֶ 'ה. כבֶַוְגַםֶה לִרְאֹותֶוְנָפַלֶמִמּנּוֶרָב לֶֶ כֹּהֲנִיםֶהַּנִגָשִיםֶא ןֶ 'הֶיִתְקַדָשּוֶפ

יִפְרֹּץֶבָה םֶ 'ה…

אֱֶוַיְדַבֵרֶא לֶקים אָנֹּכִיֶ ב הֶלֵאמֹּר אֵתֶכָלֶהַדְבָרִיםֶהָאֵּל …'ה

מקור ד׳ – העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

מקור ה׳ – פלא יועץ

**** ***************** ************************ ******************************

מקור ו׳ – משנה ברכות ה׳ ע״ב וראשונים

מקור ז׳ – שמות יט, שוב

כן כי הנה מצוה. חשובה גופה היא מצוה לדבר מכין שאדם הכנה כל וכן מעשיו שכל מי

במצוה. עסוק ימיו שכל נמצא שמים לשם…

אלקיך לקראת הכון יב): ד (עמום דכתיב דרך על בגופו שהיא אחרת הכנה מין יש רגליו גם לרחץ צריך יחף עומד ואם שחרית תפלת קדם פניו לרחץ כגון דהינו ישראל.

בביתו יחידי בלילה לל כשמתפ אפלו במלבושיו, אלקיו לקראת יכון וכן מטנפים, יהיו ושלא כשעוסק הדין והוא גדולים, בפני לעמד המקום ומנהג כדרך אלא להתפלל יעמד לא וגם המלך. לפני כיושב כבוד בדרך וישב בלבושו הדור יהיה כנגדו ששכינה בתורה בדרך לישב שצריך הכבוד למלך המזון ברכת כשמברך ובפרט שלחנו על כשמסב כבוד…

וי בפתע וגדול קטן דבר שום יעשה שלא בדעתו, הכנה דהינו ורבה, רת אח הכנה מין ש בדעתו… ויחשב לבו אל יתן מעשה כל עשותו קדם אלא פתאם,

תעשה הסכות חג דכתיב יומי ז׳ בה ומיתב מטללתא למיעבד ב״י דמחייבין

למיעבד דבריו רבינו כפל למאי כן ם דא הכי. רבינו לשון משמעות לפרש לי קשה אבל קרא תרי הביא וגם ולמיתב. תשבו. בסכות תעשה הסכות חג י… הביא למאי רבינו אבל

עצמה בפני וישיבה עצמה בפני בסוכה עשיה: מצות

דעיק גב על דאף רבינו. מלשון ללמוד נראה אלא והעשיה ישיבה. ה הוא סוכה מצות ר

משאר וחשובה בתורה כתיבא זו הכנה באשר מצוה בה יש מקום ל מכ הכנה. אלא אינה דכתיב תו״מ וכתיבת סוכה עשית דומה ואינו בתורה. כתובין שאינן דמצות הכנות

וכדומה, דשבת והכנה המצות את ושמרתם דכתיב מצוה מצת ושמירת וכתבתם

המצוה… גוף אלא הכנה שום בהו נזכר שלא וכדומה שופר ותקון לולב לאגידת

בתורה… כתובה לאינה בתורה הכתובה הכנה בין בדין נ״מ מכ״מ דיש ונראה

1. ֶ וַיֹּאמ רֶֶ לֶהָעָם הֶלְֵךֶא לֶמֹּש 'הֶא

2. ֶוְקִדַשְתָם

3. ֶהַיֹוםֶּומָחָר.

4. וְכִבְסּוֶשִמְֹלתָם

5. וְהָיּוֶנְכֹּנִיםֶלַיֹוםֶהַשְלִישִי

6. ֵֶכִיֶבַיֹוםֶהַשְלִשִיֶיֵר דֶ 'ה

7. ֶָלְעֵינֵיֶכָלֶהֶָעָםֶעַלֶהַרֶסִינ י…

8. וַיְהִי בַּיֹום הַשְלִישִי בִהְיֹת הַבֹקֶר

9. וַיְהִי קֹֹלת

10. ּובְרָקִים

11. וְעָנָן כָבֵד עַל הָהָר

12. וְקֹל שֹפָר חָזָק מְאֹד

13. וַּיֶחֱרַד כָל הָעָם אֲשֶר בַמַחֲנֶה.

14. וַּיֹוצֵא מֹשֶה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱֹלקים מִן הַמַחֲנֶה

15. וַּיִתְיַצְבּו בְתַחְתִית הָהָר.

16. וְהַר סִינַי עָשַן כֻּּלֹו מִפְנֵי אֲשֶר יָרַד עָלָיו 'ה בָאֵש

17. וַּיַעַל עֲשָנֹו כְעֶשֶן הַכִבְשָן

18. וַּיֶחֱרַד כָל הָהָר מְאֹד.

19. וַיְהִי קֹול הַשֹופָר הֹולְֵך וְחָזֵק מְאֹד.

20. מֹשֶה יְדַבֵר וְהָאֱֹלקים יַעֲנֶּנּו בְקֹול.

21. וַּיֵרֶד 'ה עַל הַר סִינַי אֶל רֹאש הָהָר.

22. וַּיִקְר א 'ה לְמֹשֶה אֶל רֹאש הָהָר.

23. וַּיַעַל מֹשֶה….

24. וַיְדַבֵר אֱֹלקים אֵת כָל הַדְבָרִים הָאֵּלֶה לֵאמֹר.

25. אָנֹכִי …'ה

ראש כובד מתוך אלא להתפלל עומדים אין

הכנעה. : רש״י

: רמב״ם וההתכוננות הרצינות ראש, כובד, ענין

כאמ שוהין, וענין ביראה". ה׳ את "עבדו רו התפלה לפני ממתינים שהיו כלומר ממתינים,

ואז והמחשבות השיחה מפסיקים ובה שעה

להתפלל. מתחילים

מאירי: איך לנו תבאר ממנו הראשונה והמשנה לבו יפנה ושלא בתפלתו לכוין צריך האדם

לזולת הוא מי לפני בעצמו ושיתבונן התפלה אלא להתפלל עומדין אין זה: על ואמר עומד,

מתוך הלב הכנעת מתוך כלומר ראש, כובד ובעזות זקופה בקומה לא הקומה ושחיית

מצח.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שלישי, 31 במאי 2022

הרחבות על נוסח הכתובה לחג השבועות

פתיחה – חיזור החתן אחרי הכלה:

יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ

שה״ש ו, ב: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים" לְהִתְעַלֵּס לחיות יחד עִם בַּת נָדִיב וְלִפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מלך שהשלום שלו

שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים נָטַשׁ וּפָרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ וּבֵין שְׁדֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׂם מְסִבּוֹ משלי ה, יט: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ

פניה לכלה – הצעת נישואין: רַעְיָתִי יוֹנָתִי בֹּאִי אִתִּי לִדְבִיר וְאוּלָם כִּי לְמַעֲנֵךְ אֶעֱזֹב כָּל הֲמוֹנֵי מַעְלָה אלו המלאכים שבהמוניהם נקהלים למעלה וְחֵילָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם

תשובת הכלה: אָמְרָה אֲיֻמָּה אֶת שִׁמְעַת דּוֹד שְׁמַעְתִּיהוּ וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהוּ יִשָּׁקֵנִי מִנְשִׁיקוֹת פִּיהוּ

הכנות לחופה: לְחֻפָּה נִתְרַצְּתָה מְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם – נמשלו עם ישראל היושבים במחנות סביב המשכן וּכְנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע לָקְחָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲדִי עֲדָיִים – שבת פח. : "דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע". בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

מתן תורה – מעמד החופה: וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ עִם עַם זוּ קָנָה בְּסִינָי וְאֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְהֶחָתוּם ספר הקניין החתום - כתובה אֶקְרָא בְּאָזְנֵי הֲמוֹנָי הִנֵּה הִיא כְּתוּבָה לְפָנָי.

נוסח הכתובה: בְּשִׁשִּׁי בַשַּׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן הכתב שהשתנה מכתב עיברי לאשורי כבמתן תורה. יוֹם לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה אֵל חַי נִתְכַּוָּן שִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדֶשׁ סִיוָן

בְּיוֹם מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר אֵל נֶעְלָם הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן עַל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וָשֵׁשׁ לִבְרִיאַת עוֹלָם

חידוש מעמד בכל שנה:

לתקן: התורה מחברת שמים וארץ לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין וּקְהַל עֲדָתִי בְּכָל תְּפוּצוֹתֶיהָ פֹּה בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ בְּיַד אֵל נִתְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ – יסודותיה (ירמיה נ, טו) כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ

אמר החתן: אֵיךְ הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא מוֹשִׁיב יְחִידִים – ביטוי לקב״ה המכנס את ישראל למקום אחד מהיותם פזורים יחידים (רש״י תהילים סח, ז) חִכּוֹ מַמְתַּקִּים - דבריו מתוקים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים – ומעשיו חמודים

אָמַר לַיְקָרָה וּנְעִימָה הַבַּת רַבַּת מַעֲלוֹת נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו מִכֹּל הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת (שה״ש ו, י)

יָמִים רַבִּים תִּהְיִי לִי וַאֲנִי אֵלַיִךְ לְגוֹאֵל הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לָךְ פְּקוּדִים (זו התורה והמצוות על פי הפסוק – "פקודי ה' ישרים…") נֶחֱמָדִים מִזָּהָב עַל יַד יְקוּתִיאֵל – משמותיו של משה הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

ההתחייבות: וַאֲנָא אוֹקִיר וְאֵזוּן יָתִיכִי וַאֲכַסֶּה כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ לְמִסְתּוֹר וּלְמַחֲסֶה וְלִמְכַסֶּה וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא – כסא המלוכה (ישעיה טז, ה)

וִיהִיבְנָא לֵיכִי מֹהַר תשלום מהבעל לכלה על בְּתוּלַיְכִי נתתי את התורה, תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים תִּחְיִי אַתְּ וּבָנַיְכִי הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי

הסכמת הכלה: וּצְבִיאַת כַּלְתָא דָא ורוצה כלה זו וַהֲוַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ וּבְרִית עוֹלָם לְקֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינֵיהֶם שׁוֹת שָׁתוּ יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ

תוספת התחייבות: וּצְבִי חֲתָנָא דְנָא וְהוֹסִיף עַל עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ והסכים חתן זה והוסיף עוד על סכום הכסף המוגדר כעיקר ההתחייבות הממונית שבכתובה - התוספת על התורה שבכתב שניתנה בסיני מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגָּדָה וְתוֹסֶפְתָּא

הִקְדִּים לָהּ בְּתוֹרַת מֻקְדָּם רְמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה מֵהֶן לֹא יְמִישׁוּן כִּי אוֹתָם יוֹם יוֹם יִדְרוֹשׁוּן אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן

וְעוֹד כָּתַב לָהּ בְּתוֹרַת מְאֻחָר מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה נִקְדָּשׁוּ לְמִנְיַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּשׁוּ מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ

נדוניית הכלה: וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעֵלַת שהכניסה לֵיהּ כַּלְּתָא דָא לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת – מצוות עליה לרגל מֵאֵת אָבִיהָ אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת הכלה מבקשת לקבל מאת הקב״ה איברים קשובים כדי שתזכה לראותו בהם ולהשיגו בדעתה

נִמְצָא סָךְ הַכֹּל בֵּין כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְחֵקֶר כְּבוֹדָם וְתוֹסֶפֶת וּמְאֻחָר וּמֻקְדָּם אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

הסכמת החתן: וְרָצָה הֶחָתָן לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל עַם גּוֹרָלוֹ – עם נחלתו וּלְהַעֲלוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּפְרִי יְשַׁוֶּה לוֹ שֶׁאִם פִּחֲתוּ פִּחֲתוּ לוֹ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לוֹ -  הקב״ה זיכה את ישראל באופן כזה ששינוי בהיקף ה׳נכסים' הרוחניים במהלך הנשואין, יהיה 'על חשבונם', ולכן יהיה להם אינטרס להשתפר במעשיהם ולזכות במצוות.

התחיבות החתן וְקִבֵּל עָלָיו הֶחָתָן אַחֲרָיוּת שְׁטַר כְּתֻבָּה לְאִתְפְּרָעָא מִכֹּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין אִישׁ לֹא יֶהְנֶּה בָּהּ מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה

הסכמת הזוג וְקִבְּלוּ תַרְוֵיהוֹן תְּנָאִים נָאִים הַכֹּל בִּכְתָב נֶאֶסְפוּ אָסוֹף כָּל אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר יִכְסוֹף תְּנָאֵי בֵּית דִּין מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף

מעשי ידיה לחתן:

מַעֲשֶׂה יָדֶיהָ לוֹ וְעָלָיו כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמָּהּ וּבַיּוֹם חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלֲלוּהָ בַּשְׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ

התחייבות החתן לכלה: וְהַיְרֻשָּׁה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ חֲרוּתָה מִטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים עַיִן לֹא רָאָתָה עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ

וְהַדִּירָה תּוֹרָה בְּקֶרֶן זָוִית מְעוֹנָהּ כֹּל הָרוֹצֶה לִטּוֹל יִטּוֹל סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה

וְשֶׁלֹּא יִשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת כִּי אִם בְּבַת שַׁעֲשׁוּעִים יִדְבַּק וְאוֹתָהּ יָשִׂים בַּלֵּב וּבֶחָזוֹת לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקָּחָה זֹאת

וְשֶׁלֹּא יַנִיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת נוֹהֵג בְּחָכְמָה וְלֶאֱחוֹז בְּסִכְלוּת

וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלֵי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכּוֹר אַךְ לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכּוֹר אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּוֹר

וְשֶׁלֹא יֵצֵא לְמָקוֹם רָחוֹק אוֹ בַיָם יָשִׂים נְתִיבוֹ כִּי אִם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח נֶגֶד לִבּוֹ וְהָיְתָה עִמוֹ וְקָרָא בוֹ

קיום התנאים: וְכָל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים כִּצְבָא הַשָּׁמַיִם בַּשַּׁחַק נִרְשָׁמִים לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן לְקַיֵם כָּל דָּבָר לַהֲמוֹנוֹ וּלְהַנְחִיל יֵשׁ לְאוֹהֲבָיו וּלְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ נִשְׁבַּע אֲדֹנָי בִּימִינוֹ

וְקָנָה הֶחָתָן קִנְיָנִים חֲמִשָּׁה וּמֵהֶם תּוֹרָה וּתְעוּדָה וּסְגֻלָּה מְאֹרָשָׂה וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה

חתימה: יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם בִּתְעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָם

וַיָקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ וְאָמַר לְהָקִים גְּדֵרֶיהָ מֵאֵין פּוֹרֵץ פֶּרֶץ וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ

יִשְׂמַח חָתָן עִם כַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ וְיִשְׂמַח לֵב כַּלָּה בְּבַעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר לְמַהֲלָלוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ

מכאן פירוש הלקוח מתוך אתר הפיוט והתפילה:

· וְקִבֵּל עָלָיו הֶחָתָן אַחֲרָיוּת שְׁטַר כְּתֻבָּה לְאִתְפְּרָעָא מִכֹּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין אִישׁ לֹא יֶהְנֶה בָּהּ – הקב״ה קיבל על עצמו אחריות לפריעת שטר הכתובה מכל מיטב נכסיו, כך שאיש אחר, או עם אחר, לא יוכל ליהנות מן העושר השמור לישראל-כלתו. נוסח הטור הוא על פי נוסח הכתובה הרגילה. · מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה – כינוי לקדוש ברוך הוא, על פי תהלים (קי, ו): יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. · וְקִבְּלוּ תַרְוֵיהוֹן תְּנָאִים נָאִים הַכֹּל בִּכְתָב נֶאֶסְפוּ אָסוֹף – וקבלו עליהם שני הצדדים את כל התנאים הרשומים ומקובצים בשטר הכתובה. · כָּל אֶחָד מֵהֶם כַּאֲשֶׁר יִכְסוֹף – כל אחד מן הצדדים, בהתאם לחשקו בצד השני. · תְּנָאֵי בֵּית דִּין מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף – הכתובה כולה היא חיוב המוטל על הזוג ממילא על ידי בית דין; משמעות הדבר היא שגם אם זוג לא הכין כתובה, האשה זכאית לקבל את כל המגיע לה כאילו היתה כתובה חתומה ביניהם. כלל הלכתי זה נועד למנוע מצב שבו בעלים מתחמקים מאחריותם כלפי נשותיהם; אלא שבמקרה של הכתובה שלפנינו מגדיר הפייטן את כל ענייני הכתובה, לרבות התוספות המיוחדות ('מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף'), כחלק מ׳תְּנָאֵי בֵּית דִּין', ולפיכך כחלק מהסכם שכולו אינו בר-הפרה. · מַעֲשֶׂה יָדֶיהָ לוֹ וְעָלָיו כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ – מעשה ידי ישראל-הכלה יהא שייך מעתה לקב״ה-החתן, והוא יהיה חייב לספק לה תכשיטים. · בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמָּהּ וּבַיּוֹם חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלֶיהָ – בלילה נהנית ישראל-הכלה משירו-תורתו של הקב״ה, וביום היא זוכה לחוט של חסד ממנו. הטור מיוסד על דברי חז״ל בתלמוד הבבלי (חגיגה יב, ע״ב): "אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר: 'יומם יצוה ה' חסדו' (תהלים מב, ט); ומה טעם 'יומם יצוה ה' חסדו' [=מדוע מעניק ה' חסד ביום]? משום 'ובלילה שירֹה עמי' [=משום שבלילה למד האדם תורה, דבר הנלמד מן הפסוק מתהלים]". · תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלֲלוּהָ בַּשְׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ – מעשי ישראל-הכלה, ופרי ידיה, הם המשבחים ומכבדים אותה בקרב הבריות. שיבוץ פסוק מלא כצורתו מפרק 'אשת חיל' שבספר משלי (לא, לא): תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. · וְהַיְרֻשָּׁה כְּמִנְהַג דָּת וָדִין עַל לוּחַ חֲרוּתָה – גם הירושה השמורה לישראל כתובה ומתועדת בשטר. · מִטּוֹבָה הַצְּפוּנָה לַצַּדִּיקִים עַיִן לֹא רָאָתָה – ירושה זו אינה אלא הטוב השמור לצדיקים לעתיד לבוא, טוב כזה שעין איש עוד לא חזתה כמותו. מיוסד על תהלים (לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם – פסוק שעליו דרשו חז״ל במדרש תנחומא (פרשת ויקהל, סימן י): "אמר הקב״ה על כל הדברים והמצוות שעשיתם אני פורע לכם לעולם הבא… ואני מטיב לכם הטובה הצפונה לצדיקים". 'עַיִן לֹא רָאָתָה' – שיבוץ קטע פסוק מישעיהו (סד, ג): וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ – פסוק שנדרש על ידי חז״ל במקומות רבים כמתייחס לעתיד לבוא ולימות המשיח (ראו למשל תלמוד בבלי, ברכות, לד ע״ב). · עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אוֹתָהּ – הפייטן מכריז, בשם העם, כי טובה זו היא ברת-השגה, בדיוק כשם שארץ ישראל היתה ברת-השגה עבור בני ישראל הנודדים במדבר, ככתוב (במדבר יג, ל): וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. · וְהַדִּירָה תּוֹרָה בְּקֶרֶן זָוִית מְעוֹנָהּ כֹּל הָרוֹצֶה לִטּוֹל יִטּוֹל סַחֲרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ – בדירה שמעניק הקב״ה-החתן לישראל, מונחת התורה בקרן זווית, כך שכל הרוצה לבוא וללומדה יכול לעשות זאת. הטור מיוסד על מליצה רווחת בכתבי חכמי ישראל: "תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול" (מליצה שראשיתה כבר במדרש התנאי מכילתא דרשב״י, יט: ב). · וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה – התורה נתונה מן המדבר לבוא וליטול אותה, וזה אחד ההסברים על פי חז״ל לכך שהתורה ניתנה במדבר דווקא ולא בארץ ישראל (ראו מכילתא דרשב״י הנ״ל). שיבוץ קטע פסוק מספר במדבר (כא, יח): בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. ברקע הטור עומדים גם דברי חז״ל על פסוק זה בתלמוד הבבלי (עירובין נד, ע״א): "אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו, תורה ניתנה לו במתנה". · וְשֶׁלֹּא יִשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ מִיַלְדֵי נָכְרִים הַנְּלוֹזוֹת – מחרוזת זו וכמה מהבאות אחריה ניתנות לפרשנות דו-משמעית: אפשר שהן מתייחסות עדיין להתחייבויות הקב״ה כלפי ישראל, ואפשר שהן מתייחסות להתחייבות ישראל לתורה, כך שמעתה ישראל היא כביכול החתן של התורה-הכלה. על פי האפשרות הראשונה, נאמר כן כי הקב״ה מתחייב שלעולם לא יעזוב את ישראל לטובת אשה אחרת מן הנוכרים; על פי האפשרות השנייה, ישראל הם אלה שמתחייבים שלא להחליף את התורה בתורה אחרת. כך או כך, ברקע הטור עומדים דברי ישעיהו (ב, ו): כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ; הפסוק מתאר דווקא את נטישת ישראל על ידי הקב״ה, וכאן בכל מקרה הפייטן מזכירו כדי ללמוד ממנו את ההיפך, את איסור הנטישה. · כִּי אִם בְּבַת שַׁעֲשׁוּעִים יִדְבַּק וְאוֹתָהּ יָשִׂים בַּלֵּב וּבֶחָזוֹת – בהתאם לשתי האפשרויות: הקב״ה ידבק תמיד בישראל, או לחילופין ישראל עצמם ידבקו תמיד בתורה. בטור עצמו יש רמז לאפשרות השניה, משום שהתורה מכונה לעתים 'שַׁעֲשׁוּעִים' במקרא ובדברי חז״ל. ראו למשל משלי (ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת – פסוק שנדרש על התורה שהיתה כחמדה גנוזה אצל הקב״ה דורות רבים לפני נתינתה לישראל. · לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקָּחָה זֹאת – לפי שתי האפשרויות הפרשניות: לישראל יקרא שם אישה, או לחילופין לתורה יקרא שם אישה, משום שנלקחה מן האיש (= הקב״ה); שיבוץ קטע פסוק מסיפור בריאת האישה (בראשית ב, כג): וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת. · וְשֶׁלֹּא יַנִיחֶנָּה מִתּוֹךְ כַּעַס וְהִתְרַשְּׁלוּת – בהמשך למחרוזת הקודמת, גם כאן שתי פרשנויות אפשריות: לפי הראשונה, הקב״ה מתחייב שלא להניח את ישראל לבדה מתוך כעסו עליה; ולפי השנייה, ישראל מתחייבים שלא להניח את התורה, אלא לעמול בה. · וְלֹא יֹאכַל עִמָּהּ לֶחֶם עַצְלוּת – בהמשך לאמור בטור הקודם: החתן, ויהא זה הקב״ה או ישראל, מתחייב שלא יאכל עם כלתו – ישראל או התורה, בהתאמה – לחם עצלות, אלא תמיד לחם שמקורו בעמל ובעבודה. פרפראזה על מזמור 'אשת חיל' שבספר משלי (לא, כז): צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל. · נוֹהֵג בְּחָכְמָה וְלֶאֱחוֹז בְּסִכְלוּת – תמיד ינהג עמה הבעל בחכמה; שיבוץ קטע פסוק מקהלת (ב, ג): תַּרְתִּי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶם. במקורו מתאר הפסוק את ההתלבטות הפילוסופית של קהלת בין החכמה לכסילות, אך ברור מה הבחירה של החתן על פי הכתובה. · וְשֶׁלֹּא יְמַשְׁכֵּן כְּלֵי חֶמְדָּה וְלֹא יִמְכּוֹר – החתן מתחייב לשמור על הרכוש המשותף, ולא לאבדו עבור רווח-ממון. · אַךְ לְהַרְבּוֹת סְפָרִים תָּמִיד יִזְכּוֹר אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּוֹר – בצד השמירה על הרכוש, מתחייב החתן להרבות ברכישת ספרים – תורה – ולא במכירתם. הטורים מיוסדים כשילוב של שני פסוקים – הראשון מקהלת (יב, יב): וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ… (אמנם בפיוט הוא משמש בהיפוך חלקי של המשמעות), והשני ממשלי (כג, כג): אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. · וְשֶׁלֹא יֵצֵא לְמָקוֹם רָחוֹק אוֹ בַיָם יָשִׂים נְתִיבוֹ כִּי אִם סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח נֶגֶד לִבּוֹ – החתן מתחייב שלא להרחיק נדוד מבלי שהתורה עמו. · וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ – התורה תהא עם החתן תמיד, כדי שלא יפסיק מלימודה וישכחנה, כפי שמצוּוה גם המלך, על פי הכתוב בדברים (יז, יט): וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. · וְכָל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ שְׁרִירִים וְקַיָּמִים – כעת מגיעה הכתובה לשלב הסיכום: כל התנאים הכתובים בה עומדים בתוקף. לשון הטור מיוסדת על נוסח חתימת הכתובה הרגילה: "והכל שריר ובריר וקיים". · כִּצְבָא הַשָׁמַיִם בַּשַּׁחַק נִרְשָׁמִים לַעֲדֵי עַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים – תוקף תנאי הכתובה קבוע כפי שהכוכבים קבועים בשמים, ואינם זזים משם לעולם. · וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן לְקַיֵם כָּל דָּבָר לַהֲמוֹנוֹ – החתן התחייב בשבועה לקיים את כל התחייבויותיו להמון בית ישראל. · וּלְהַנְחִיל יֵשׁ לְאוֹהֲבָיו וּלְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ – ולהעניק להם מכל טובו וחסדו. מיוסד על מאמרו של ר' יהושע בן לוי על הפסוק במשלי (ח, כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא: "עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה [=ש״י] עולמות" (משנה עוקצים ג, יב). · נִשְׁבַּע אֲדֹנָי בִּימִינוֹ – כך נשבע הקב״ה, כביכול ביד ימין שלו, ככתוב בישעיהו (סב, ח): נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ. · וְקָנָה הֶחָתָן קִנְיָנִים חֲמִשָּׁה וּמֵהֶם תּוֹרָה וּתְעוּדָה וּסְגֻלָּה מְאֹרָשָׂה – לאישור הכתובה והענקת התוקף לה, מקובל לערוך הליך של 'קניין' סמלי, באמצעותו מבטא החתן את מחויבותו לשטר הכתובה. קנייניו של החתן-הקב״ה הם חמשת חומשי התורה, המעידים על נישואיו לישראל. 'חמשה קניינים' מיוסד על פרקי אבות (ו, י): "חמשה קנינים קנה לו הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן: תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד". בפרקי אבות חמשת הקניינים הם של הקב״ה והתורה היא אחד מהם, וכאן בפיוט חמשת הקניינים הם של החתן - חמשה חומשי התורה על שלל כינוייה. · וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה – שיבוץ קטע פסוק מזכריה (ד, ז): מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ. בהקשר של פיוטנו כוונת הפייטן, כנראה, היא שעל התורה יווסד הבית המשותף של הקב״ה וכנסת ישראל, ואותה ישבחו כל הבריות, כפי שנאמר בפסוק. 'אֶבֶן הָרֹאשָׁה' היא האבן הקבועה בראש כל שער, וכאן – בפסוק ובפיוט – משמשת כסמל וכעדות ליפי הבית כולו. · יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְיֹאכְלוּ אֶת פִּרְיָם – הצדיקים ישמחו ודאי בכתובה זו ובחוזה המופלא שנרקם בין הקב״ה לישראל, והם שיזכו לאכול מפרי כל הטוב שעתיד הקב״ה להרעיף על ישראל. לשון הטור מיוסדת על תפילת מוסף לימים נוראים: "ובכן צדיקים יראו וישמחו / וישרים יעלוזו / וחסידים ברנה יגילו…". ברקע הטור עומד גם הפסוק מתהלים (כב, כז): יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ ה' דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד. · בִּתְעוּדָה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם – התעודה המעידה על חתונת ישראל והקב״ה היא התורה, הארוכה ורחבה יותר מן הארץ והים. על פי הכתוב באיוב (יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם. · וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָם – וכל תנאי הכתובה עומדים בתוקפם ומבוררים היטב. כך לשון חתימת כל כתובה. · וַיָקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל בְּמֶרֶץ – מחרוזת זו מסכמת את הכתובה בחתימת עדים, כפי שמקובל בכל כתובה בישראל. העדות על הנשואין היא התורה; מיוסד על תהלים (עח, ה): וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם. במקורו, כוונת פסוק היא שהתורה מעידה על נסי ה' ונפלאותיו עם ישראל במצרים ובמדבר, וכאן הפייטן מסב את התורה כעדות על החתונה בין ישראל לאביהם שבשמים. · וְאָמַר לְהָקִים גְּדֵרֶיהָ מֵאֵין פּוֹרֵץ פֶּרֶץ – העדות נועדה לגדור ולשמור את קדושת הנשואין, כדי שלא ייפגעו; פרפראזה על פסוק שמשמש דווקא כקובלנה על הקב״ה, ומובא בתהלים (פ, יג): לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ. · וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ – לא רק התורה מעידה על הקשר בין ישראל והקב״ה, אלא גם השמים והארץ בכבודם. הטור מיוסד על שילוב בין שני פסוקים, הראשון מישעיהו (ח, ב): וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ, והשני מדברים (ל, יט): הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. · יִשְׂמַח חָתָן עִם כַּלָּה לְקָחָהּ לוֹ לְגוֹרָלוֹ וְיִשְׂמַח לֵב כַּלָּה בְּבַעַל נְעוּרֶיהָ וְתֹאמַר לְמַהֲלָלוֹ – הפיוט נחתם באיחולי הפייטן לזוג, שיזכו לשמוח זה עם זו, החתן עם הכלה שלקח לנחלה לו, והכלה עם בעל-נעוריה המוכר משכבר, הראוי לכל שבח והלל; המחרוזת בנויה כתמונת ניגוד לתמונת האבל המתוארת בנבואת יואל (א, ח): אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ. · אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ – ואכן, שבח לו לעם שזכה לכך, להתאחדות של נישואין עם הקב״ה, ככתוב בתהלים (קמד, טו): אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות