רפאל המלאך בירדוגו רבי רפאל
על פסוק ז פרק טז קהלת — על לב משמחי
הרבה צדיק תהי אל — לנו די כי התורה, שאסרה ממה יותר תאסור לא. לנו והם לנו המוסכמים החכמים להקת שהסכימו מה או התורה בחומרות הנזכרים החומרות וזולת התלמוד, חכמי הזה בזמן הוא עליהם בתלמוד פי לא האשכנזים רבותינו שכל לי וכמדומה הרבה, צדיק תהי אל אומר מסייע יוה״כ וידוי וגם בחומרות המדה על והפריזו שהרבו, כן הזה הפסוק שאין ודאי אלא בכך? ומה וק״ק אסרתי התרת אשר את שאומרים פירושינו ויפרקו מקבליה על התורה עול יכבד בזה כי, המותר לאסור יתברך רצונו ח״ו עולה, והכתוב אומר דרכיה דרכי נועם והרבה קרא תגר רבינו הרמב״ם ז״ל בח׳ פרקיו על המרבים בתעניות ובסיגופים חנם ואמרו לבסוף למה תשומם עול. תפרוק החומרות שע״י.
עם שכבר רז״ל פירשו (סנהדרין ב.), שפירשו מי מנוחות פרשת מש וכו׳. רבים אחרי תהיה לא — גם רש״י ז״ל כבר פתח פתח לפרש חוץ מדרכי רז״ל, כי תורה דברי כפטיש יפוצץ סלע. ונראה שתחלה הגיד ענין שרבים שגו בו, והוא כי יראה מנהג פשט בעיר והוא בעיניו לפי עיונו נראה לו אסור או שאינו הגון, מכל מקום הוא נמשך אחרי הרבים ותולה בעצמו חסרון, עם היותו ברור בעיניו. וכן לא אמרו רז״ל (שו״ת הרא״ש כלל נה סי׳ יו״ד משם הירושלמי) כי הם אמרו ׳כשהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג׳, אבל כשאין הלכה רופפת רק ברורה בעיניו כשמש, לא יתלה חסרון בעצמו רק יעשה לפי דעתו מה שנראה לו.
והוא שרמז באומרו ׳לא תהיה אחרי רבים לרעות׳, שדבר שנראה לך רע — לא תמשך אחרי הרבים, רק עשה מה שנראה לך. ואמר ׳לא תענה על ריב לנטות׳, רצה לומר, אם ישאלוך מה דעתך, לא תשיב שנראה לי כדברי הרבים, אלא לא תאמר אם כי הנראה בעיניך לפי עיונך, ולא תסתייע כלל מחמת הרבים, אם כי אמור מה שנראה בעיניך, כאילו לא שמעת דברי שום אדם.
ודבר זה רבים שוגים בו מבתי דינין, שבראותם רבים לצד אחד נמשכים אחריהם וחותמין עמהם, מבלי הבין משרשי המשפט, כי לא יסתייע האדם כלל אם כי מדעתו ושכלו, ואז יצא הדין מתוקן. ולפי סדר הדברים היה לו לסמוך זה למאמר ׳לא תטה משפט אביונך׳, אלא שבא לרמוז ענין אחר, ודל הוא מכלל הסנהדרין. אמר שאם ראית אחד שהוא עני ׳בדעתו׳ ואמר דברים שאינם, לא תהדרנו בדבריך לומר ׳אחר המחילה׳ או ׳יש פנים לדבריך׳ וכיוצא, אלא לומר ׳שקר דחהו אתה באמת הבנין׳, כי בזה לא יעמוד על דבריו אם שקר הם, וגם השומעים יקחו הלכה ברורה, מה שאין כן בכבדך אותו בדברים יראה הדבר מסופק.
וכבר אמרו שזהו טעמו של הראב״ד ז״ל בהטיחו דברים קשים כנגד רבינו ז״ל בהשגותיו, לא מזלזולו לרבינו ז״ל חלילה, אלא לברר האמת ולפרסמו ולומר כי הדבר חזק בעיניו כסברת ז״ל.
מי מנוחות וישב מ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה