בעם שינוי מובילים איך
ד לעבודת הנפש חיי של חיזוק ע״ד ישאל, בעצתי ואשר הגיעני. היקר מכתבו׳
גם קצרים בדברים לברר מאד קשה ובגבורה, בשמחה העבודה מאדני אחד יסוד
אחד. גדול כלל להציב הטוב אמנע לא. בכ״ז. הטהורה
לעשות עת בכל הוא שיכול לפניו יציעו אם שבאנשים הירוד שגם הוא פשוט זה כי
בשמחה יתעורר תכלית, אין עד הויות כ״כ בתוכו הכולל, כולו העולם כל על חסד
טוב לעשות, ובגבורה אמנה בגודל מחוסר כ״א בא אינו והרפיון העצלות וכל
וזכיכות העבודה, המצות, התורה, בעסק היקום כל עם ממש שעושים הטוב
האמת קבלת בעלי עליון קדושי בדברי עינינו את ד׳ האיר זה עבור אשר, המדות,
את ידה על מעלים ואיך העבודה יקרת גודל את להודיע המשכיות הרחיבו אשר
פרטיה וכל ההויה. כללות
והשמחה אמיץ הזירוז שיהי׳ כדי השכלי, הציור אל להתקרב הדבר צריך אמנם
שאור להשכיל דהיינו הרוחנית, האחדות של ההבנה ע״י בא הציור וזה. מבוססה
שממנה כולה, ההויה כל של הכללית הנשמה עם מקושר הוא יחיד כל של הנשמה
בנשמה אור להוסיף הוא ובידינו השלמתו, אור את פרטיו לכל היקום כל שואב
ובכל, ורגע עת בכל הטובות, והמדות העבודה, המצות, החכמה, התורה, ע״י שלנו
דעתנו נשים רק אם בנשמתנו אור מוסיפים שאנו רגע אנחנו בלבד עצמנו על שלא
וחיים השלמה אנו מוסיפים למענהו״, ד׳ פעל ״כל כי, ההויה כל על אם כי חשים
באיזה רשעתו מתמתקת והרשע בעבודתו, אומץ ידינו על מוסיף והצדיק בכל.
ערכן לפי מתבסמות והחיות, הבהמות ואפילו לו, באים תשובה והרהורי מדה,
הנוספת הקדושה מזיו ומזדככים, מתעדנים ולהחריב להזיק הנוטים היצורים ואפילו
נשמה ע״י כולו. הכלל על באמת לב השמה אחת איש לכל והגון נכון. וזה ביחוד
קדוש עם מזרע קודשנו. אדמת על היושב וביותר ש״א סימן ראי״ה, (אגרות
הרמתים. מן אחד איש ויהי מן שלשה בשנה, פעמים ארבעה עולה אלקנה היה
ימימה. מימים מעירו ההוא האיש ועלה שנאמר עליו, שקיבל ואחת התורה למה
עמו? הכל את מעלה האנשים מתקבצים עיר, של ברחובה ולנין בדרך עולין כשהיו
גדול עם גדול האשה, עם אשה האיש, עם מדבר האיש שכן לבד, והנשים, לבד
קטון עם קטון והיו מרגשת. המדינה והיתה להן שואלין ואומרים תלכו? להיכן אל
תבואו לא למה אתם ומצוות, ומשם תורה תצא שמשם שבשילה האלהים בית
ביחד? ונלך עמנו מיד דמעות משגרות עיניהם עמכן? נעלה להן אמרו, להן אמרו
אחת לשנה בתים, עשרה אחרת לשנה בתים, חמשה הבאה לשנה עוד הין.
זו שנה עולה שהיה ובדרך בתים כששים הימינה עולין והיו לעלות, כולה, הרגישה
אחרת. בדרך אלא עולה אינו אחרת לשנה זכות לכף ישראל את הכריע אלקנה
אלקנה לו, אמר וכליות לבות בוחן הקב״ה ידו, על רבים וזכו במצות, אותם וחינך
במצוות וחינכתם זכות לכף ישראל את הכרעתה, את אני ידיך, על רבים וזכו
על רבים ויזכה במצוות אותם ויחנך זכות לכף ישראל את שיכריע בן ממך אוציא
רבה (אליהו ״ידיו ט) פרשה
ואת נפשו ערך את יודע ואינו בעבודתו, העולמות את מתקן שהוא בדעתו, שמצייר מי
שיודע מי כוזבים. ודמיונות הזיה מלא הוא בכללה. הנפשית הרוחניות, סדר
בקטנים הקטן גם טוב. מעשה וכל הגון למוד כל טובה, מדה וכל מוסרי. תקון שבכל
כל יסוד היא הלא והרוחניות שבנפשו, הרוחניות את מרומם הוא נאה, שיחה ואפילו
בהויתה נפשו כללות מתרוממת שבנפשו הרוחניות הרמת שע״י ונמצא, מציאותה,
וממילא הכללית, ההויה אל מאד אמיץ קשר ביחוש מתיחשת הפרטית וההויה
באמת מתקנים ובזה כולה. ההויה היא מתעלית ההויה, של אחד חלק בהתרוממות
מתרחבת דעתו הזה הרעיון בדרך האדם כשהולך טוב. דבר בכל חקר אין עד עולמות
תיקון) ראי״ה, (מידות האמת אל ומתקרבים הולכים. ודמיונותיו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה