כתיבת צוואה על פי ההלכה 13.7.20

ההלכה פי על צוואה כתיבת

א. נוחה חכמים רוח "אין בבי' הראשונים ומח' בב״ב "הסוגיא

ע״ב קל״ג ב״ב 1.

… 'מתני נכסיו את הכותב לאחרים את והניח

בניו - חכמים רוח אין אבל עשוי שעשה מה

הימנו. נוחה אם אומר גמליאל בן שמעון רבן

לטוב זכור כשורה בניו: נוהגין היו לא

2. רשב״ם שם

עשוי- שעשה מה מתני'. נקט סיפא ומשום היא דפשיטא מילתא

כן לעשות דאסור. לה הימנו- נוחה חכמים רוח אין אלא ממעשיו רוח נחת לחכמים אין

להן גורם אף חרון דאורייתא. נחלה עקר דקא עליו שכועסין

ע״ב קל״ג ב״ב 3.

לא שיננא, יהודה: לרב שמואל ליה דאמר ת״ש,

בישא מברא ואפילו אחסנתא עבורי בי תיהוי לברתא. מברא וכ״ש טבא, לברא

4. רשב״ם שם

כו- שמואל דא״ל 'ת״ש עליה, רבנן פליגי אלמא מדקאמר

הכי, שמואל כמאן. דאמר שמואל הכי תימא לא דאי והכי

כוות שמואל דקם כרבנן הלכתא ייהו…

ח פרק בתרא בבא מסכת (וילנא) ירושלמי תלמוד 5.

עצמותם על עוונותם ותהי כז] לב [יחזקאל אומ' הוא עליו בניו את והניח לאחרים נכסיו הכותב ממל בר בא. א״ר

6. צד דף קמא בבא מסכת בבלי תלמוד ב עמוד

שהחזירו- ברבית ומלוי הגזלנין רבנן: תנו מהן- והמקבל מהן, מקבלין אין רוח אין

אחד באדם מעשה: דתניא זו; משנה נשנית רבי בימי יוחנן: רבי אמר הימנו. נוחה חכמים אינו אבנט אפילו תשובה, עושה אתה אם ריקה, אשתו: א״ל תשובה, לעשות שבקש

שהחזירו- רביות ומלוי גזלנין ה אמרו: שעה באותה תשובה; עשה ולא ונמנע שלך! אין

מהם- והמקבל מהם, מקבלין הימנו נוחה חכמים רוח. אין

7. רש״י שם

נוחה חכמים רוח אין

הימנו- כמה ח רוח אין בקרבו. וחסידות

ב עמוד יז דף קידושין 8.

שנתגיירו הגר מן מעות לוה דתנן:

עמו- בניו ואם לבניו, יחזיר לא

החזיר- הימנו. נוחה חכמים רוח אין

ב עמוד יז דף קידושין מסכת רש״י 9.

לבניו- יחזיר לא האב מת. אם

הימנו- נוחה חכמים רוח אין כלומר במעשיו עליהם נוחה חכמים דעת אין

לכך הצריכוהו שלא טובה לו מחזיקין. אין

11 ב עמוד קכא שבת.

דרבא קמיה תנא תני ההורג הונא: רב בר בשבת ועקרבים נחשים נוחה חסידים רוח אין ואותן לו: אמר הימנו.

חסידים- רוח אין

מהם נוחה. חכמים

11. רש״י שם

הימנו- נוחה חסידים רוח אין בעיניהם הגון שאינו עמו, מעורבת אינה חסידים של דעתן

שעשה מה. על

נוחה- במעשיו מתרצין אין. עריבה,

ליה- אמר לתנא. רבא

חסידים- ואותן כך- על אותו השונאין נוחה להיות עמהם, עריבה חכמים רוח אין

השתא- מזיקין לא דאי עביד, דשפיר הללו, חסידים במדת אין שרו במה ומיושבת להזיק סופן

כעסן. בשעת

12 יא הלכה ו פרק נחלות הלכות רמב״ם.

שאין פי על אף היורשין, והניח לאחרים נכסיו הנותן כל וזכו הימנו, נוחה חכמים רוח אין כשורה נוהגין היורשין

שלא היא חסידות מדת להן, שנתן מה בכל חרים הא מן הירושה בו שמעבירין בצוואה חסיד אדם יעיד

היורש ונוהג חכם לאחיו כשורה נוהג שאינו מבן אפילו

. כשורה

13 שם לרמב״ם בפי' זצ״ל קאפח הגר״י.

דרגות: לשתי ההעברה את מחלק רבנו כי לי נראה מן

אין לאחרים כשורה בו נוהגין שאין היורשים חכמים רוח

לשני מאחד עצמם היורשים ובתוך הימנו. נוחה - ת מד

העדים על כן כתב שרבנו אע״פ בלב. ד חסידות - אין לה והמסייע אסורה עצמה שהפעולה לומר סברא

ר ומקיימה חסיד. אינו ק

14. , י ט ומתנה זכיה רמב״ם׳הל

שזה לו, שומעין אין מתנה לעכו״ם ליתן שצוה מרע שכיב אבל. מנכסיו עבירה לעבור שצוה כמי

בנימין הרב ועריכה: כתיבה טבדי ■ © "לשמה רבנים להכשרת מדרש בית ע״י "יו״ל שמורות■ הזכויות כל קשר053-7544056 ליצירת

15. משנה מגיד שם

לעכו״ם לתת שצוה שכ״מ אבל

במתנה… מתנה לתת שאסור כ' אין הוא שכן וכיון כוכבים לעובד הוא ופשוט עבירה לעבור לו. שומעין

בגמ מבואר מצאתיו לא:'אבל

16. המלך שער שם

… כל שנתן ש״מ מתנת דבריו כפי אמר לא בניו לשאר והניח לבנו נכסיו נכסיו כל הכותב אמרו שהרי כלום רוח אין בניו את והניח לאחרים

איכא נמי ואיסורא הימנו נוחה חכמים נמי ובירושלמי שם רשב״ם כמ״ש

ותהי אומר וב הכת עליו אמרינן

עצמותיו… על עונותיו

מה בפ״ו ז״ל רבינו כתב 'ובהדיא בין לבן נכסיו כל שנתן דש״מ נחלות מתנתו הבנות בין לבת או הבנים

. ע״ש מתנ' שאף לומר ע״כ וא״כ בנותן דוקא אלא כן כתב לא רבינו

מתנה דאורייתא איסורא דאיכא לגוי ובמקום בשעריך אשר מלגר כדנפ״ל תקין לא דוקא דאורייתא איסורא והם אמרו הם דרבנן באיסור' אבל

אמרו.

17 רפב חו״מ כנה״ג הג'.

נ״ב וכו'. הימנו נוחה חכמים רוח: אין בית- אין אבל. עבריינא ולקרותו הזה, הדבר לעשות למנוע דין לבית ויש איכא, נמי ואיסורא על לא כופין, דין

שי״א סימן משפט חושן בחלק ז״ל הרשד״ם וכ״כ קי״ח. סימן ח״א הראנ״ח שבעולם. כפיה בשום ולא נדוי. ידי

היורשים של בהסכמה העברה ב.

18 עח סימן הרמ״א שו״ת.

והניח לאחרים נכסיו הכותב: נוחלין יש פ' אמרו חכמים רוח אין אלא עשוי שעשה מה בניו, את שמואל ליה דאמר התם אמרינן וכן הימנו. נוחה אחסנתא בעבורי תהוי לא שיננא יהודה, לרב להעביר שאסור אמרו במוריש זה כל הרי כו'. על למחול שרוצה עצמו יורש אבל נחלה,

נוחה חכמים רוח בזה יהא שלא ירושתו הימנו שפתה אבינו ליעקב מצינו והנה שמענו. לא בזה לומר לנו וחלילה ירושתו. חלק לו שימחול לעשו זקן אב לנו ויש הימנו. נוחה חכמים רוח שאין המדמה זה שתיקת יפה ולומר, כבודו על לחוס

מדיבורו. בחכם

19 א עמוד יג דף סוטה.

אמר מעכב, קא עשו אתא המכפלה, למערת שהגיעו כיון

חברון- היא הארבע קרית ממרא: להן יצחק רבי: ואמר

ארבע- קרית ושרה אברהם וחוה, אדם היו: זוגות, ארבע והאי בדידיה, ללאה קברה איהו ולאה, יעקב ורבקה, יצחק דזביני נהי להו: אמר זבינתה. ליה: אמרו הוא. דידי דפייש בקברי דכתיב: אין, ליה: אמרו זביני? מי פשיטותא בכירותא,

כירה אין יהוצדק: בן ר״ש משום יוחנן וא״ר לי, כריתי שר א אמר כירה. למכירה קורין הים בכרכי שכן מכירה, לשון אלא דמצרים בארעא איגרתא ליה: אמרו איגרתא, לי הבו להו: דכתיב איילתא, כי דקליל נפתלי, ניזיל ניזיל? ומאן: היא.

תקרי אל אבהו: א״ר שפר, אמרי הנותן שלוחה אילה נפתלי

ספר אמרי אלא שפר. אמרי

21. עמשכ״ב מתנה שורש מאייו, רפאל יצחק לרבי הי״ם– שרשי

שכבר לדחות יש אע״ה מיעקב שהביא שהראיה ואע״פ ועשו יעקב לידת קודם נבואה ברוח אמנו לרבקה נאמר

צעיר יעבד ורב וכל כו' דמאן עבדא נכסים דקנה ועבדא ערעור מפני הוא בכורתו את לקנות יעקב שהוצרך מה

דלא דכיון דרכו יורה האמת מ״מ עשו… של בעלמא אין משום המוחל ביורש דאיכא שאמרו לרז״ל מצינו כן לומר לנו דאין ודאי הימנו נוחה חכמים רוח

מדעתינו…

ג. הנכסים– של חלקית העברה גרשום ורבנו רשב״ם [שי' אחסנתא עבורי משום בזה יש ]האם

21. גרשום רבינו שם ב״ב

בניו את והניח. פיס' כלום הוריש שלא נתנן אלא

במתנה: לאחרים

22. רשב״ם שם ב״ב

אחסנתא- עבורי בי הראוי מן נחלה האב מעביר ש מקום

לה לאחד. ולמעט לאחד להרבות ואפילו

23. רש״ש שם ב״ב

בניו" את דמתני״והניח דלישנא זה מנליה תימה לכאורה כו'. להרבות ואפי' אחסנתא. עבורי בי 'ד״ה משמע

י״ל אך כלל. ירושה בלא שהניחם נקיט עשוי שעשה דמה דלרבותא. כן כן צ״ל ע״כ לאחרים דנקיט דבהא. תדע

עבורי" אמנם״בי לבתו" נחלתו את דקרא״והעברתם בלישנא כמו הכל שמעביר משמע. דכרין בנין וכתובת

כדבריו: מוכח נ״ג) (ר״ד בכתובות. אולם יוכיחו רבנן דתקינו דבנות נכסי ועישור

הסוגיות סתירת ד. בכתובות העיטור ובבעל ברא״ש והסתירות

24 ב סז, כתובות.

עוקבא… מר דינרי אלפי שבעת ביה כתיב דהוה אשכח דצדקה, חושבנאי לי אייתו אמר: נפשיה, ניחא קא כי אילעאי ר' והאמר הכי? עביד היכי ממוניה. לפלגיה בזבזיה קם רחיקתא, ואורחא קלילי זוודאי אמר: : סיאנקי,

המבזבז- התקינו, באושא בה לן לית מיתה לאחר אבל מנכסיו, ירד שמא מחיים, מיל. י הני מחומש! יותר יבזבז אל

25 ב עמוד נב דף כתובות מסכת בבלי תלמוד.

מה מפני יוחאי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי אמר ויכתוב אדם שיקפוץ כדי דכרין? בנין כתובת התקינו

כבנו. לבתו

לירות ברא אמר דרחמנא מידי, איכא ומי לא ברתא

ברתא דתירות ומתקני רבנן ואתו? תירות,

בנים והולידו נשים קחו דכתיב: הוא, דאורייתא נמי הא לאנשים תנו בנותיכם ואת נשים לבניכם וקחו, ובנות בידיה קיימן מי בנתיה אלא קיימי, בידיה בנים? בשלמא כי מידי, לה וניתיב וניכסה דנלבשה לן, משמע קא הא

ורבא אביי כמה? ועד לה נסבי. ואתו עלה דקפצי היכי נכסי. . לעישור עד תרוייהו: . דאמרי

אזיל סוראה, אבא בי לבריה ליה איעסק פפא רב נפק מרימר, בר יהודה שמע כתובתה, לה למיכתב מפטר קא הוה לפיתחא מטו כי ליה. איתחזי אתא

הוה דלא חזייה בהדאי מר ניעול ליה: אמר, מיניה, ניחא שמואל ליה דאמר משום דעתיך? מאי ליה: אמר ליה,

אפילו אחסנתא בעבורי תיהוי לא שיננא, יהודה: לרב נפיק זרעא מאי ידיעא דלא טבא, לברא בישא מברא דרבנן תקנתא נמי האי לברתא, מברא שכן וכל מיניה,

יוחי בן שמעון ר' משום יוחנן רבי דאמר! היא,

מי אטו א״ל: נמי? וייה לעש מדעתיה, ה״מ ליה: אמר קאמינא תעשייה ולא עול ועשייה? דעול לך! קאמינא ועול אכפייה עשייה. היינו דידי מעלאי ליה: , אמר

ויתיב. אישתיק

ליה דהוה מאי לכל כתביה רתח, מירתח ההוא. סבר דמר חיי מר? מישתעי לא נמי השתא ליה: אמר, לסוף

לנפשאי מידי שביקי! לא

לא דכתבת נמי האי אפי' דידי, י מינא אי ליה: אמר

לי. ניחא

לא הדרנא נפשך שוייה א״ל: בי! אהדר נמי השתא א״ל:

. קאמינא

26 כד סימן ד פרק כתובות מסכת רא״ש.

אדם שיקפוץ כדי אלא הטעם שאין כיון הזה בזמן דיכרין בנין כתובת דנין שאין אומר היה ז״ל גאון מתתיה רב ויתן

כבנו לבתו ז״ל העיטור בעל כתב וכן ויותר. יותר ליתן נהגו ועכשיו כמה היום ז״ל יהודה ברבי חנינא לרב תשובה

כתובת בטלה שנים … בטלה ולמה מישיבתינו דיכרין בנין שיתן הלואי והיום לה ויתן שיקפוץ כדי דתקנתא דעיקר

כבתו לבנו במתנ שירבה מי כל לנדות הדבר הוצרך וכמה בתו. ת

27 ד טור נט משמ״ע מ, אות העיטור ספר.

מה בנו את והניח לאחרי' נכסיו כל הכותב הימנו נוחה חכמי' רוח אין אבל עשה שעשה עליו תבא כשורה נוהגין היו לא בניו אם רשב״ג לרב שמואל ליה דאמר כת״ק לן וקיימא ברכה

שיננא יהודה אפי אחסנתא עבורי בי תיהוי 'לא הכותב ירושלמי וכו' טבא לברא בישא מברא אומר הכתוב עליהן בניו את והניח לאחרי' נכסיו

דווקא מסתבר' ו עצמות' על חקוק עונות' ותהי להן שייר אבל כלום להם שייר לא ודווקא בניו

בידו… הרשות מממונו ולעשירים לעניים ונתן

28. פה כלל הרא״ש שו״ת ג סימן

… נתון שהיה הרי גזרות דייני שני פרק בירושלמי דגרסינן

לבני- אלו ינתנו אמר הים במדינת בכלל, בנותיו בשעת אם

לבני אלו ינתנו אמר מיתתו - בכלל… בנותיו. אין

י מותו, בשעת בין בחייו בין אחר בטעם לחלק ש שהוא דבחייו

להנחיל שבא מיתה בשעת אבל בכלל, הכל מתנה נותן - הבנים מן הנחלה להעביר רוצה שאינו דעתו אומדין אנו (ב״ב יהודה לרבי שמואל כדאמר היא, עברה כי לבנות בישא מברא אפילו אחסנתא באעבורי תיהוי לא קל״ג:)

לברתא. . מברא כ״ש טבא. לברא

הסתירה- יישוב אי למרות לפסוק כיצד החושן ות וקצ החת״ס מחלוקת ה. האג״מ והכרעת

29. שו״ת ח קנא סימן חו״מ ת״ס

… מבואר שם ע״ב קל״ג ב״ב מש״ס מקורו זה דין רוח אין בניו ומניח לאחרים נכסיו דהכותב במתני'

הימנו… נוחה חכמים דר״פ בעובדא נ״ג בכתובות וכח ומ מקצת אפי' אלא נכסיו כל דוקא דלאו סוראה אבא בי

מבניו, להפקיע אין נכסיו ולא הכל יהיב דבעובדא דנהי

כלום לעצמו השאיר - בתחלה שגם שם מבואר מ״מ אלא חושש הי' שלא אעפ״י תמן למיעל בעי הוה לא

ע״ש… הבן ויפסיד מנכסיו קצת שיוסיף

ראית ואמנם וז״ל: כ' קמ״ז סס״י ח״ג בתשב״ץ י לא זהוב רביע ליורשותיו מניח א' שכל בשטר ומ״ש נוחה חכמים רוח אין שאמרו מפני ואם לזה צריך הי' חכמים רוח תהא לא כזה ממעטת הנחה מפני הימנו ד שיור יש ז״ל לראשונים שטרות ותופס וכו' 'נ״ה

דמשום ז״ל גאון וכ' זוזי נ״ה חכמים רוח שתהא כדי

הלשון וזה שכ״מ במתנת סופרים עיטור בס' כמ״ש

עכ״ל מתוקן. ממש דעת הראוי חלק עכ״פ להם שהניח היכי מזה מבואר ודעת לעיל שהוכחתי כמו דלא הימנו נוחה חכמים

מדעתינו. רחבה הגאונים

ת לעשו מצווה בנים לו שאין מי יום בכל …מעשים ו קיימת קרן מנכסי' … טובים דברים חל המתנה שאין בשכ״מ אלא אינו הנאמרים כל ואולי והוא יורשים לפני נופלי' הנכסי' ואז מיתה בשעת אלא לאחר ופרי מהיום גוף בריא מתנת אבל להפקיע בא בשלו לעשות אדם כל יכול דבחיים בה לן לית מיתה

המנהג. ליישב נכונה וסברא שירצה. מה כתובות אבל

תיובתי'. נ״ג

31. ח״ב חו״מ אג״מ נ סימן

לברא בישא מברא ואפילו אחסנתא עבורי בי תיהוי לא שיננא יהודה לר' דאמר כשמואל איפסק שלדינא אף והנה

בקצוה״ח איתא אבל רפ״ב סימן חו״מ ובש״ע הי״א מנחלות פ״ו ברמב״ם כן ואיפסק ע״ב קל״ג דף בב״ב, טבא

מהתשב סק״ב "ץ הימנו נוחה חכמים רוח שתהא כדי דמשום גאון וכתב זוזי ד' שיור יש ראשונים שטרות, דבטופסי לעשות כלום אינו זהוב רביע להיורש שהניח שמה קמ״ז סס״י ח״ג מתשב״ץ שהביא קנ״א סימן חו״מ בחת״ס ועיין

נוחה חכמים שיהיה. רוח שעושה הגאון שכתב שיור הוא זוזי ד' אבל הימנו נוחה חכמים רוח שיהיה עליו שהקשה ואף

… מדעתנו רחבה הגאונים דדעת מסיק מ״מ מבניו להפקיע אין נכסיו מקצת דאפילו דמשמע ע״א נ״ג דף מכתובות

עביד. שפיר דלאו עליו לומר אין לדינא הקצה״ח הסכים וכן גאון בשם כהתשב״ץ העושה לכן

הסתירות ליישוב דרכים ב' ו.

31 סי משפט חושן השולחן ערוך. רפב מן ב-ג סע',

… שהבנים הוא יתברך ה' דרצון כן לעשות אין ג״כ דאורייתא נחלה לקיים לבניו מעט מניח גם דאפילו ונראה לאחרים יתנום ולא אבותיהם יירשו … א נ״ג בכתובות ][וכ״מ להעביר רוצה אם יורשים דבשארי לומר אפשר ומ״מ

בזה קפידא אין חלק להיורשים גם להניח רוצה אם אבל ורייתא דא נחלה עקר דקא משום כן לעשות אין נכסיו כל בשוה, לכולם כחלק וחלק לו יש אשר כל להם ליתן וצריך קפידא יש בזה גם ובבנים לצדקה ליתן שרוצה מה לבד לא לאחרים אבל העולם מנהג וכן כן לעשות לעשיר שראוי ודאי דזהו העניים ולקרוביו נשמתו לזכות עולמית

מנחלת יתן לבניו… יתן עזבונו ועיקר ו

32. הלוי שבט שו״ת רט״ז ד,

הנ״ל ראשונים דדעת יראה ומזה הימנו נוחה חכמים רוח אין דדין דוקא הוא בירושלמי הנזכר ואיסור ובאמת ממש, נכסיו כל במעביר דאין הדין מוזכר לא נ״ג בכתובות מה אלא הימנו, נוחה חכמים רוח תהא לא לר״י שמואל דא״ל ב כולל וזה אחסנתא, 'בעבורא שהוא נכסיו כל במעביר א' נושאים ר״פ דשיער במה ב' הדין, מעיקר חומרא דרך דס״ל דמרימר ברי' נכסיו מקצת במעביר גם וחסידות על אף כזאת להעברה ללכת שלא שכ נ״ג 'כתובות במאירי מצאתי זה לדרכינו וראיה וכו', חכמים רוח דאין יסודותם בכלל לא הדין מעיקר שהיא פי להעברת צד כאן שיש מפני מדאי יותר להם ליתן שלא ביותר להזהר ראוי מיהא זכרים בנים שיש ובמקום וז״ל אין בכלל שאינה שם דכתובות בסוגיא שנתחדש חומרא גדר וה״ז נחלה, להעברת צד רק לה דקרי הרי ע״כ, נחלה

הימנו נוחה חכמים. רוח

בכתיבת כן שגדרו לשמוע וקרוב נכסים דעישור חכמים תקנת בי' אית וגם מאד, שכיח דבר הוא היות, כתובות מקום והי' דקרא, מאסמכתא חז״ל תקנו ואפ״ה הבנים, של דאורייתא ירושה עקירת ע״ב נ״ב שם לה קרי והש״ס

וא״כ במקצת, גם בזה עצמן החמירו ע״כ לגמרי, הבנים זכות שלילת עד וכהנה כהנה דיוסיפו קרובה, הגזרה אין

דכתובות… לסוגיא כלל חשו שלא והתשב״ץ העיטור דעת הי' זה ואולי למק״א, ראיה

זכר חצי שטר מנהג ז. – זה שטר למנהגי החת״ס וביאור

33 רפא סימן חו״מ רמ״א.

קודמין וכתובה חוב ובעל בעלמא כירושה דינו זכר, חלק כחצי מותו לאחר שתקח לבתו הכותב עשור וכן זו למתנה אלא נוטלת הבת ואין מיתה, ולאחר מהיום לה: שכתב פי על אף הנכסים, למכור יכול הנותן חיי ימי וכל הבת; נכסי

אח״כ לא אבל נתינה, בשעת לו שהיו, בנכסים לעולם בא שלא דבר להקנות יכול אדם דאין נוחלין יש פ'.)(מרדכי

החוב מן יפטור זכר חצי חלק לבתו יתן שאם ולהתנות לבתו חוב, טר ש לכתוב עכשיו שנוהגין דמה נ״ל מיהו המנהג וכן החוב, ישלמו או תנאו לקיים צריך ולכן החוב. . הוא דעיקר לו, אשר בכל לה ליתן צריך

34 קמז סימן ח״א אה״ע חת״ס.

… זכר י כחצ דוקא שהנהיגו ונ״ל כמעלת הבת על הזכר מעלת שיהי' וכעין תורה בדין הפשוט על הבכור

הנהיגו דאורי', ירושה ולעולם

עיקור, שהנהיגו נ״ל ומה״ט וספרים מקרקעו' לבר להתנות והוה עיקור הירושה שעשו מפני דרחמנא התורה מן דבר כעובר ח״ו

תירות לא ברתא אמר גונא האי וכי

ובות אכת נערה פרק הש״ס פריך נמי דהא שם הש״ס ותי' דכרין בנין עלי שיקפוץ היכי כי 'דאורייתא בטלו כבר וזה לגברא דתינסבו נותן אדם שבזה״ז שראו הגאונים שם הרא״ש כמ״ש מבנו יותר לבתו

בטל קמייתא וא״כ הראשונים וכל

כח״ז ירושה ותקנו בתרייתא. ואתו

נחלות דפ' קרא שעיקור ראו ע״כ

קאי, אקרקע

אבנות קשה דאלה״ה לך תדע אבינו שם יגרע למה דאמרו צלפחד נחלות פ' נאמרה לא אכתי הא דלמא תירות לא דבת ומנ״ל כי להם הי' ומה יורשת הבת באמת

נצעקו,

א״י חלוקת ששמעו מפני אע״כ ואם אבותם לבית למשפחותם למטה הנחלה תיסוב הבת תירוש כן לעשות ראוי שאין ומסברא אחר

פ בסוף יוסף בני 'באו ש ראינו כאשר מסברא נחלה הסבת על פנחס הוא כן חיצונה דסברא ש״מ שלהם

נחלה, תסוב שלא

הארץ חלוקת ששמעו מיד ע״כ והבינו ידעו מיד אבותם לבית תירות לא בן במקום בת דעכ״פ אם שעכ״פ ושאלו באו וע״כ נחלה אמר וע״ז הבת תירוש בן אין צלפחד בנות כן הוא ברוך הקדוש

דובר ות.

אלא בקרא מפורש אין נמצא הבת תירוש לא הקרקע בירושת בירושת אבל הבן במקום

נמי הא דודאי נהי המטלטלין ואין קרא פלוג ולא דאוריתא תורה בדיני מלבנו חלוקים לבדות מפורש דבקרקע לן תיסגי מ״מ

. ממטלטלין טפי בקרא

פעמים כמה ט״ז שהשריש מה וידוע

כח אין בקרא בהדי' שמפורש דבמה התורה מן דבר לעקור חכמים ביד סי ובי״ד שופר הלכות בא״ח 'עיי' לדבריו ורמז ב' סי' ובח״מ קי״ד

וכו, משיך ד״ה ע״ב ע' ב״מ 'בתוס'

בפשיטות הש״ס דפריך הא וא״כ לא ברתא לירות ברא אמר רחמנא

דברתא ותקנו רבנן ואתו תירות דכרין בנין אכתובות היינו לירו'

דבימיהם קרקע נכסיהן עיקור הי' ומיסב קרקע לברתא איניש ויהיב בנין כתובות וגם דקרקע נחלה בן בירושת שינוי הוה גופא דכרין בקרקע אחסנתא ועבורא הבנים בין באורייתא דכתי' מאי עוקר נמצא פריך ע״כ חכמים ביד כח ואין בהדי'

בפשיטות, הש״ס

זכר חצי שטר הנהיגו בתרייתא אבל

במטלטלין תיקון שראו כיון דוקא דבר לעקור בידם כח יש בכך הדור

לכך צריכא כשהשעה התורה מן בתורה מפורש אינו כשהדבר מטלטלין… כירושת

בספרים שעכ״פ ג״כ ראו וא״כ ניקנים אינם שעיקרם האב שהניח לעקור אין בתורה לעוסקי אלא דעסקי דזכרים הפשוטה הסברא

מיפקדי דלא ובנות לירות בתורה

לירות, לא את״ת

המחברים מצאו שלא במה כנלע״ד האמת ולפע״ד המנהג בטעם ידיהם

. כמ״ש

ה שיטת ח. אג״מ – למעשה הלכה

35. שו״ת אג״מ ב חו״מ מט סימן

אחים ובני אחים כגון לו ידועין יורשין לו יש שאם לידע כתר״ה צריך אבל

רוח דאין אחסנתא דאעבורי ענין איכא הא נמצאין היכן אחיות ובני אחיות דסגי מתשב״ץ שהביא משמע סק״ב רפ״ב סי' שבקצה״ח ואף נוחה חכמים מרימר בר יהודה רצה לא דהא תמוה דבר הוא הנה היורשין עבור זוזי ד' בשיור בעבורי יהיה שלא מטעם נדוניא פסיקת בדבר ר״פ שבא בשעה ר״פ עם ליכנס

נ בכתובות א אחסנת זוזי… מד' יותר לעצמו השאיר שודאי אף ע״ב "ב

נראה איסור ליכא לירושה משאיר דאם התשב״ץ מדברי שחזינן מכיון אבל

שיניח לע״ד ומסתבר חשוב דבר ליורשין כשהשאיר עליו לסמוך שיש חומשין וד', שהוא כפי מוריש לכל ודאי חשוב דבר שזהו חומש להיורשין

למוסד השליש מהם יתן האחרים תורה… בני לקרובים שלישים ושני התורה ות

36 נ סימן ב חו״מ אג״מ שו״ת.

לדינא לסמוך ויש לצדקה נכסיו לחלק יכול בנים לו שיש מי שאף קא ומצוה כדכתבתי הגאון בזמן זוזים דד' כהא וליורשיו לבניו חשוב דבר שיניח אך עביד

גיהנם יראת בלא ואף לעיל. גדולה טובה הוא נמי זכיות להוסיף רוצה אם

דהחת״ס זו לסברא וליורשיו לבניו שקדים. לעצמו יותר בזמננו אף חשוב דבר ודאי הוא דאלאר אלף בן לכל שהשאיר כיון ולכן אף גדול היותר סך שהוא אף השאר ליתן רשאי היה הגאון שבזמן זוזים מד'

מזה. נוחה חכמים ורוח מעלי, בנין היו אם

37. שו״ת אג״מ א אה״ע קי סימן

אם שמותר משמע הקצה״ח שהביא שלהתשב״ץ אף כן לעשות רשאין אם אבל אבל הנ״ש שסובר משמע וכן התורה כדין לירושה קטן חלק רק גם מניח ואין בחיים הודאה חוב מכח שבא אף כ״כ נכון שלא סובר קנ״ג בסי' החת״ס

יכול עצמו הוא אבל לזה. להזדקק לאחרים ראוי דגם המתירין על שסומך לומר ממש פליגי דלא ונמצא מדעתנו רחבה הגאונים ודעת ע״ז כתב עצמו החת״ס ד ודאי אבל בידו. למחות אין לזה להזדקק ירצה אחד ת״ח אם גם ולכן 'לדינא חשוב סך הירושה לדין להניח וצריך חשיבות שום אין במדינתנו הזה בזמן זוזי

חשוב דבר ודאי שזהו ירושה לדין בעצמו שדר ת הבי שיניח וטוב מדינתנו לפי

מטעם כהמנהג הוא וגם. הנ״ש

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

לימוד תורה לשמה - הלל מרצבך - מאמר לע''נ ר' חיים ידבב - אחרי הערות הראל דביר

< 1 >

בס״ד מה? לשם – לשמה תורה לימוד

מרצבך הלל הרב

פתיחה ויטאל חיים ר' לפני אחד בא שפעם מספרים זוכה שאני זה איך שאלה. לי יש 'הרב, ושאלו: זצ״ל ותושיה עצה ממנו 'נהנין אבות: במסכת התורה ללומדי המובטח לכל זכיתי ולא תורה, הרבה ללמוד

וכו תורה רזי לו ומגלין וממשלה… מלכות לו ונותנת וגבורה… '?'בינה זצ״ל ויטאל חיים ר' לו: אמר

בתורה העוסק 'כל וב: שכת ותראה שם במשנה שוב תעיין אם רק. הרבה לדברים זוכה לשמה',

שם שכתובות ההבטחות לכל תזכה לשמה בתורה. תעסוק ההקדמות לשער בהקדמה מובא זה וכעין

ויטאל חיים ר' של חיים עץ: בספר

לשמה הוא בתורה עסקם כל כי באמרם וענוה תימה מראים האלה האנשים: ואמנם

באומרו הוא כך שלא עליהם העיד השלום עליו יר מא ר' התנא הגדול החכם והנה

תורה רזי לו ומגלים וכו' הרבה לדברי זוכה לשמה בתורה העוסק "כל כללות לשון

ולעיין לטרוח הצטרכו בלתי מאליו" המתגבר וכמעיין והולך פוסק שאינו כנהר ונעשה

בתורה ק עוס שאינו יורה זה הנה הסלע מן התורה מימי של טיפין טיפין ולהוציא בה

ורואה הזאת המשנה בראותו דמעות עיניו יזלו לא אשר האיש זה ומי כהלכתה, לשמה

ופחיתותו? חסרונו

גדולי בין שיטות מספר נראה לשמה. תורה לימוד של ההגדרה מהי בשאלה לעיין ננסה זה במאמר

בשעת עצמנו לכוון עלינו כיצד להגדיר וננסה הזאת, בשאלה שעסקו ישראל, באופן ורה הת לימוד

ביותר. המדויק

לשמה תורה לימוד מעלת חז״ל בעיני החשיבות את נראה לשמה. תורה לימוד הגדרת מהו השונות השיטות את שנלמד לפני לעומת חיים, לסם הלומד את מזכה לשמה לימוד בין מבדילה הגמרא לשמה. יהיה התורה שלימוד

כפ המוות. לסם הלומד את שמוביל לשמה שאינו לימוד א ז:), (תענית בגמרא שכתוב י

, חיים סם לו נעשית תורתו לשמה בתורה העוסק: כל אומר בנאה רבי, היה תניא

מצא מצאי כי, ואומר לשרך תהי רפאות, ואומר בה למחזיקים היא חיים עץ שנאמר

כמטר 'יערף, שנאמר: המות סם לו נעשית לשמה שלא בתורה העוסק. וכל חיים

העגלה את שם 'וערפו, שנאמר הריגה אלא עריפה, ואין 'לקחי 'בנחל.

< 2 >

שאינו ללימוד לשמה תורה לימוד בין הבחנה ), ב מט, (סוכה הגמרא בדברי לראות ניתן כן, כמו

חסד של שאינה לתורה חסד של שהיא תורה בין: לשמה,

על חסד ותורת בחכמה פתחה 'פיה דכתיב: מאי אלעזר רבי ואמר יש וכי?'לשונה

, חסד של תורה היא זו – לשמה: תורה? אלא חסד של שאינה תורה ויש חסד של תורה

חסד. של שאינה תורה היא זו – לשמה שלא

במסכת המשנה מרובה. לשכר לזכות האדם על משפיעה התורה לימוד מעלת לעיל, לנאמר בנוסף

לשמה תורה הלומד שזוכה העצום השכר את מתארת א), (ו, : אבות

שכל אלא עוד ולא הרבה לדברים זוכה לשמה בתורה העוסק ל כ אומר מאיר רבי

משמח הבריות את אוהב המקום את אוהב אהוב ריע נקרא לו הוא כדי כלו העולם

וחסיד צדיק להיות ומכשרתו ויראה ענוה ומלבשתו הבריות את משמח המקום את

ותושיה עצה ממנו ונהנין זכות לידי ומקרבתו החטא מן ומרחקתו ונאמן וישר בינה

וחקור וממשלה מלכות לו ונותנת גבורה לי בינה אני ותושיה עצה לי שנאמר וגבורה

רוח וארך צנוע והוי פוסק שאינו וכנהר המתגבר כמעין ונעשה תורה רזי לו ומגלין דין

המעשים. כל על ומרוממתו ומגדלתו עלבונו על ומוחל

רק לא לשמה, התורה לימוד מעלת ת א מתארת ב) צט, (סנהדרין הגמרא לעיל, הנאמר לכל מעבר הזה העולם כל על מגינה עליונים, בעולמות כשמשפיעה אלא בשכר. הפרטי האדם את, כמזכה חז״ל שביקשו והחשוב המשמעותי היחס את לזהות ניתן הללו, בתיאורים הגאולה. את ומקרבת

לשמה תורה לימוד אודות: להתייחס

לש בתורה העוסק: כל אלכסנדרי רבי אמר מעלה של בפמליא שלום משים מה

, מטה של ובפמליא יעשה שלום לי שלום יעשה במעזי יחזק 'או: שנאמר: אמר רב 'לי.

, מטה ושל מעלה של פלטרין בנה כאילו כסיתיך ידי ובצל בפיך דברי 'ואשם: שנאמר

'ובצל, שנאמר: כולו העולם כל על מגין: אף אמר יוחנן רבי ארץ'. וליסד שמים לנטע

את מקרב: אף אמר ולוי כסיתיך'. ידי, הגאולה עמי לציון 'ולאמר: שנאמר.'אתה

א סב, (נדרים הגמרא מדברי נראה טוב? הרבה כך כל בעולם שפועל לשמה תורה לימוד אותו )מהו לשכר לזכות כדי ולא ציווי, ומתוך ה' מאהבת התורה את שילמד מהלומד הראשונית שהדרישה

כנגד: הלימוד כלשהו

ולדבקה בקולו לשמוע 'אלהיך ה את:'לאהבה תניא: אקרא אדם יאמר שלא – 'בו

למד, אלא בישיבה ואשב זקן שאהיה, אשנן רבי שיקראוני, אשנה חכם שיקראוני

< 3 >

לוח על כתבם אצבעותיך על:'קשרם, שנאמר לבא הכבוד וסוף מאהבה: , ואומר 'לבך

דרכי 'דרכיה ותומכיה בה למחזיקים היא חיים:'עץ, ואומר 'נועם.'מאושר

תעשם, אל לשמם בהם, ודבר פעלם לשם דברים: עשה אומר 'צדוק ר בר אליעזר רבי

בלשצר: ומה וחומר, וקל בו עודר להיות קורדום תעשם, ואל בהם להתגדל עטרה

חול כלי שנעשו קדש בכלי אלא נשתמש שלא - בכתרה, המשתמש העולם מן נעקר

תורה של -. וכמה כמה אחת על

את הגדירו הם כיצד והאחרונים, הראשונים של השונות בשיטות לעיין ננסה לעיל, המקורות מתוך

המעלות בכלל כך, הלומד את שמזכה לשמה, לימוד. אותו

ציוה ה' כי שמים, לשם א– 'הבנה להכניס ומבלי ציווה, ה' כך כי התורה את ללמוד הוא לשמה, תורה לימוד שהגדרת שהבינו יש

שהבין נראה כן לכן. קודם שראינו הגמרא דברי עם היטב מתיישבת זו דעה זרים. שיקולים רש״י

מקומות בשני לשמה, תורה לימוד מצוות את: בהגדרתו

שמים. לשם – פעלם לשם דברים עשה סב)א, (נדרים

' ה צוני כאשר משום – לשמה להקרות כדי ולא, אלהי א1 ז, (תענית )רבי.

הרמב״ם בדברי גם לראות ניתן רש״י, של דבריו כעין תורה לימוד את המגדיר, ה י, תשובה )(הל'

בתורה להתעסק אותנו שציווה ה' אהבת מתוך: לשמה,

שלא עוסק זה הרי פורענות עליו תגיע שלא כדי או שכר לקבל כדי בתורה העוסק כל

הארץ כל אדון אהבת מפני אלא שכר לקבל ולא ליראה לא בה העוסק, וכל לשמה

עוסק זה הרי בה שצוה לשמה. בה

לקיים מנת על לימוד ב– 'הבנה את לקיים כדי לשמה הלימוד את מגדירה לשמה, תורה לימוד בהגדרת כאן שנציע השנייה ההבנה

בארץ התורה של הקיום לשם 'לשמה נעשה שהלימוד מילולית, מבחינה הדבר משמעות. . התורה זה באופן רק אותו. שלומד האדם ידי על בפועל מתישם אלא עצמו, בפני ועומד מנותק אינו הלימוד

מספר ידי על הובאה לשמה, המושג משמעות של זו הבנה לשמה. תורה כלימוד וגדר מ הלימוד כדלהלן החסידות וגדולי השל״ה חכמה, הראשית חסידים, ספר: גדולים:

תתקמד:) (סימן חסידים ספר

ללמוד אדם חשב אם, לשמה אקיים. שאלמוד מה כל כשילמוד בלבו יחשוב? כיצד

1 להעיר, יש בריש חיות המהר״ץ מסכת על בהוכחות והאריך תלמידו אם כי כתבו רש״י שלא הטוענים שיש כתב תענית

כך כתבו. שהריב״ן שכתבו ויש כתבו, שהרשב״ם שכתבו ויש.

< 4 >

חכמה(הקדמה:) ראשית

להביאה הוא התורה עסק שעיקר אמת, היות נודע 'ראשית שנאמר: … המעשה לקיום

לעושים לעושיהם. אלא נאמר, לא ללומדיהם עושיהם' לכל טוב שכל ה' יראת חכמה

ללמדנו נברא… שלא לו נוח לשמה שלא עוסק וכל לשמה, שלא לעושים ולא לשמה,

לק. יימה כדי לומד שאדם התורה היא לשמה, תורה שעיקר

ב:) אות אור, תורה הברכה (וזאת של״ה

(קידושין מעשה לידי שמביא גדול תלמוד, כי מעשה לידי שיבא הוא הלימוד ותכלית

וללמד 'ללמוד רבה אהבה בברכת שמוזכר. וכמו למעשה מלימוד מתפשט,)ואז ב, מ

על שלומד 'הוא 'לשמה. ופירוש לשמה לימוד הנקרא,'וזהו ולקיים ולעשות לשמור

לעשות שרוצה זה לשם המלך כתב, כקורא לומד זה ולשם בה הכתוב שיקיים מנת

המלך. שמצוה מה

קלד:) חסידות(עמ' שערי חמישים

שיבוא עד לשמה, תורה נקראת אינה אותה לקיים מרומנוב מנדל מנחם )(ר'

הלימוד שמכח היינו לשמה, תורה לימוד איזו ישיג קעט ב, הבעש״ט (ס' טובה )מדה

– ג 'הבנה בה להידבק מנת על 'ללמוד

לימוד את שמגדירים מקורות מספר נראה לשמה, תורה לימוד המשמעות של השלישית בהבנה

לא לכן. קודם שראינו למה מעבר נוספת קומה כאן יש. בה מנת׳להדבק על כלימוד לשמה, התורה בה להדבק כדי ללמוד אלא ליישם, כדי.'מוד לל רק ולא ציווה, ה' כי ללמוד רק

מובא הראשון המקור ב הקדוש זוהר כהתקשרות לשמה תורה הלימוד את שמגדיר ב) קס, (במדבר

ממש: לה'

, לשמה באורייתא דמשתדלי דאינון חולקהון זכאה הוא בריך בקודשא מתקשרי דהא

קכב (תהלים דכתיב הוא הדא ורעים. אחים ואקרון ממש, ' ח): , אדברה ורעי אחי למען

בך.' שלום נא

בקרב הובאו הזוהר, לאחר לשמה תורה לימוד הגדרת את המראים רבים מאמרים, , החסידות גדולי היא התורה לימוד שמטרת מבאר טוב, שם הבעל לה'. והתקשרות דבקות מתוך שמגיע כלימוד

לו אות ואתחנן התור:)ה, על (בעש״ט והתפילה התורה אותיות שבתוך סוף אין באור שידבק

< 5 >

אור רוחניות פנימיות אל עצמו את שידביק ותפילה תורה עסק שעיקר ממורי קבלתי

רבי אמר, שבזה לשמה לימוד נקרא, שהוא והתפילה התורה אותיות שבתוך סוף אין

,' ו 'אבות וכו( תורה רזי לו ומגלין הרבה לדברים זוכה לשמה בתורה העוסק כל מאיר

בתורה יתנהג איך, וידע התורה מתוך מאורעותיו וכל עתידות שידע לומר,)'רצה א

של עולמות שרואה מה, ומלבד 'יתברך ה ועבודת. מעלה

(ליקוטי תניא בספרו מלאדי, זלמן שניאור ר' האדמו״ר גם הביא טוב, שם הבעל של דבריו כעין

ה: )אמרים,

ע לה' נפשו לקשר כדי היינו לשמה כפי איש התורה השגת ידי ל. שכלו

נוסף במקום כתב וכן ( מג) סימן השמועה שער - הזקן האדמו״ר שו״ת

מכל לשמה… לכוון אפשר אי התורה בפשטי בלימוד היטב הדק בעיון שבאמת אף

כו'. ושכינתו הוא ברוך הקדוש ליחד לשמה הוא הלימוד התחלת כוונת עיקר מקום

לשמה התורה לימוד על דומים. דברים כתבו החסידות מגדולי עוד ראשון (קונטרס אמת2 דברי יושר

ה) עמ'

סוג הכל הנסתרת תורה הן הנגלה תורה הן באמת כוונת אחר הולך הכל כי, אחד

לשום זוכה אינו ענייניה לידע בה האדם כוונת אם בה האדם כוונתו אם אבל …דבר

והמצות התורה ידי על אם כי דרך לזה ואין לו מרכבה להיות בהשי״ת לדבק שחושק

הנסתרת שע״י, רק עצמו את ידבק הנסתרת תורה ע״י הן הנגלית תורה ע״י הן אזי

נפלא לדביקות יזכה. יותר

שלח:) עמ' (ויחי יוסף3 יעקב תולדות

ובו, וכמ״ש יתברך בו לידבק שיזכה כדי אלא ניתנו לא והמצות התורה כל תכלית

, כ). י (דברים תדבק

מזבוריז. הלר הלוי משה אהרן ב״ר פייבוש משולם לר' 2 בסניאטין ת״ק1740) בשנת בערך נולד ( בשנת נפטר שבגליציה,

תקנ״ה1795 ( בספריהם וחסידות בהלכה מתורתו הביאו ותלמידיו אבדו, ובנסתר בנגלה כתביו רוב זבוריז. בעירו ונקבר )

. השונים

3 ומשנת קהילות, בכמה כרב שימש ממזריטש. דב ר' המגיד עם הבעש״ט תלמידי גדול היה (כ״ץ) הכהן יוסף יעקב לרבי

תקמ״ב1782 בשנת נפטר שם אה, בפולנ( תק״ל1770) ( כמה כתב רחבה. לתנועה החסידות הפיכת על מאוד השפיע ). פורת ו׳בן פסים', 'כתונת פענח', 'צפנת וכן שנדפס, הראשון החסידות ספר יוסף', יעקב 'תולדות בהם המפורסם ספרים,

.'יוסף

< 6 >

ופלפול לקח ולהוסיף הרחבה לשם התורה, לשם ד– 'הבנה

התורה לימוד זו, הבנה לפי לשמה. תורה בלימוד נוספת למשמעות אותנו לוקחת הרביעית, ההבנה

התורה את שלומד משמעותו לשמה שניתן וכפי שונות, משמעויות לכך יש. עצמה התורה לשם

ב סב, לנדרים (פירושו הרא״ש בדברי:)לראות

בהן 'ודבר ה לשם יהיה תורה בדברי ומשאך דבורך. כל 'לשמן ולהבין לידע כגון תורה

לקח ולהוסיף לקנטר ולא, ופלפול. ולהתגאות

אותה להבין אותה, לדעת התורה, לשם היא לשמה התורה לימוד שמשמעות עולה, הרא״ש, מדברי עצמה התורה אל וזיקה אל חיבור להרגיש צריך שהאדם מדבריו, נראה ופלפול. לקח בה, להוסיף

לשמה תורה ללמוד זוכה. וכך

כותב הרא״ש, דברי כעין מוו חיים ר' ב-ו) (ד, החיים4 נפש בספרו לוז׳ין לשמה התורה שלימוד,

תורה שלימוד לעיל) (שהובאה להבנה מתנגד אף הוא בדבריו בה. ולהתפלפל אותה, לדעת משמעותה

דבקות לשם לימוד משמעותה: לשמה,

שסוברים כמו, דבקות פרושו אין לשמה כי הברור, האמת לשמה, התורה עסק ענין

עיקר כל תלוי בזה ורק דוקא, דבקות פירושו שלשמה נאמר ואם העולם… רוב עתה

וגם היום. כל כראוי תהילים מאמירת נפלא יותר דבקות אין הלא התורה, עסק עניין

ימיו כל בה שיעסוק אחת, משנה או פרק או אחת, במסכת הדבקות, לעניין די היה כי

פירוש 'לשמה' ין ענ כי האמת אבל בדבקות. ולהבין לידע כגון, … התורה לשם

ולהתגאות לקנטר ולא ופלפול לקח. ולהוסיף

הזקן5 אדמו״ר בדברי גם לראות ניתן זה כעין תורה שלימוד שמבאר ב), ה, ויקרא תורה (ליקוטי

עצמה התורה לשם הוא: לשמה

לשם ר״ל לשמה בתורה עוסק פירוש וזהו עצמה. התורה

ה רצון עשיית מתוך מהלימוד ל׳יהנות ה– 'הבנה האדמו״ר מביא ומקורית חמישית הבנה טל6) לאגלי (הקדמה מסוכטשוב לימוד מצוות הבנתו שלפי, מתוך ללימוד המתנגדים אותם כנגד יוצא הוא בדבריו התורה. בלימוד להתענג היא לשמה התורה

לשמה התורה לימוד הוא התורה בלימוד שהעונג ומבאר: עונג,

ומ לימוד בענין השכל מדרך טועין אדם בני קצת ששמעתי מה אזכור זכור דברי די

התורה לימוד זה אין בלימודו ומתענג ושמח חדושים ומחדש הלומד, כי ואמרו תוה״ק

החצי- ספרו הוא החיים נפש 4 וולוז׳ין העיר אב״ד מווילנא, הגאון של תלמידיו גדול שהיה מוולוז׳ין חיים הרב של קבלי התורה וגדלות התפילה גדלות האל, גדלות האדם, גדלות על נסב תוכנו וולוז׳ין. ישיבת. ומייסד

5 ההסברים בין סתירה אין שלשיטתו נראה בתורה, הדבקות לשם הוא לשמה תורה שלימוד סובר שהוא לעיל שהובא אף

מ.)וולאוזין חיים ר' של כהבנתו (ושלא

6 (ה׳תקצ״ט1839 מסוכטשוב בורנשטיין אברהם, רבי - ה׳תר״ע1910 מחבר סוכטשוב, חסידות ומייסד אדמו״ר היה ),

ו טל': הספרים׳אגלי 'אב נזר' ני שנים באותם בפולין והפוסקים הלמדנים מגדולי כאחד נודע. .

< 7 >

לשם רק והוא תענוג שום מהלימוד לו שאין בפשיטות לומד היה אם כמו לשמה כ״כ

זה. ובאמת עצמו הנאת גם בלימודו מתערב הרי בלימודו ומתענג הלומד. אבל מצוה

ומתענג ושמח שש להיות התורה לימוד מצות עיקר היא זה כי. ואדרבא מפורסם טעות

דבוק נעשה הוא תורה מדברי שנהנה. ומאחר בדמו נבלעין תורה דברי ואז בלימודו

גם כי קודש וכולו לשמה לימוד זה הרי בלימודו ומתענג מצוה לשם הלומד לתורה…

התענוג. מצוה

התורה פנימיות את להשיג – ו 'הבנה

ושמש7 המאור בעל מביא לשמה, התורה לימוד במשמעות השישית ההבנה שמבאר, שופטים )(פרשת

גילוי לשם לימוד הוא לשמה שהלימוד את להבין והכיסופים, התורה סודות התורה: פנימיות

לבוא ומתאווה, ונכסף סודותיה מחמדי לבוש יוסיף, למען לשמה התורה עסק ענין

בחצרות נכסף שיהיה מה שכל הקדוש בזוהר. ואמרו ושיעור ערך לזה אין, אשר קָדְשָה

ישלים טרם העולם מן יפטור כי, הגם התורה אור בנעימות להתעדן ויותר יותר להשיג

חוקו - הנה שְכָרו נפשו וְקִוְתָה אִוְתָה אשר אז ולהשיג הַיָמִין לְקֵץ ד לַעֲמ לְפָנָיו פְעֻלָתו ו

הִשְלִים ולא התורה. אור בנעימות יתעדן, ואז ו חֻק

בעולם ה' שם וגידול בעולם התורה הופעת לשם ז– 'הבנה זצ״ל קוק יצחק אברהם הרב לנו מביא השביעית, ההבנה שלימוד שמבאר, א ב, התורה )(אורות

לשמה התורה המושג בהבנת קומה מוסיף הוא ריו בדב שראינו). (כפי התורה לשם לימוד משמעותו

התורה' 'לשם להוציא לעולם, התורה נתנה שלשמה לתכלית מכוון להיות צריך הלימוד לדבריו, .

את ולגלות לעולם: ורצונו הבורא חכמת

לשמה– תורה ענין התורה לשם שתהיה יתברך ה' רצון הוא חכמה ה מציאות כי.

התורה וחכמת להחשב… שאפשר מה מכל ומעולה חמדה נ יותר מציאות והיא בפעל,

יא ה הרי ית רצונו כפי האלהי הגילוי כל והנה תלמודנו. ו עבודתנו מצד הבא ברך

כן ואם נפשו… מצד חכמתה מציאות את פעל ה אל מהכח מוציא הוא תורה הלומד

ב ממש התורה מגדיל הוא שהקב״ה וכיון למודו, הישר הדרך תורה, שיגדיל רוצה

ש הוא מציאותו, גילוי ב השי״ת שרוצה הגדול, האור את אהבתו מצד האדם ילמד

באור ממש התורה הגדלת ודאי שהוא תורה, ב לחדש שכן ומכל ויותר. יותר שיתגדל

. כפול

7 תקי״א1751 בשנת בקרקא נולד עפשטיין הלוי קלמן קלונימוס לר' ( אלימלך ר' של תלמידם היה אהרן. ר' לאביו )

מליז' תקפ״ג1823 בשנת נפטר החסידות. מגדולי ועוד מלובלין החוזה ושל נסק ( מספרי אחד נחשב ושמש' 'מאור ספרו ).

בחסידות. היסוד

< 8 >

רת להגב שקשור לימוד הוא לשמה תורה שלימוד ו) ב, התורה (אורות קוק הרב כותב דבריו בהמשך

ישראל כנסת של: כוחה

תורה יסוד לשמה הוא וכל בקרבנו. גנוזה נמצאת ה ישראל, כנסת של וכ חה הגברת

את מגדלים הננו ממנה, רגשות והרחבת ידיעות עיפי ס הפועל אל יותר שנוציא מה

החיים רוחניות היא ש עצמה התורה את מגדילים והרינו יפעתה, את ו, מזהירים כוחה

כנסת של האמתיים פרט ובכל כולה התורה בכל והחבויה נו, ב הצפונה ישראל,

. מפרטיה

השיטות סיכום

והובאו בה. שיש הנפלאות המעלות את לשמה, תורה בלימוד הגדולה החשיבות את זה במאמר ראינו השיטות את לסכם ננסה להלן לשמה. תורה לימוד יישום משמעות להבנת שונות שיטות שבע

שהובאו: השונות

ה בעלי לשמה' 'תורה המושג הגדרת שיטה

ורמב״ם רש״י א. ציווה ה' כי שמים, . לשם

ב. הרב שו״ע חכמה, ראשית חסידים, , ספר

חסידות שערי חמישים התורה את לקיים מנת על. ללמוד

ג. דברי יושר יוסף, יעקב תולדות תניא, זהר,

אמת בה להידבק מנת על.'ללמוד

ד. נפש תורה ליקוטי רא״ש, נתן, דר', אבות

, החיים ועמקות הרחבה לשם התורה, לשם ללמוד

ופלפול לקח. להוסיף

טל אגלי ה. ה רצון עשיית מתוך מהלימוד.'ליהנות

ושמש מאור ו. התורה פנימיות את. להשיג

ז. קוק הרב התורה– אורות בעולם, התורה הופעת לשם ה שם 'גידול

בעולם ישראל. לכלל וחיבור,

< 9 >

שיש תפילה, להלן יובא הלימוד, בשעת הרצויה הכוונה את ליישם שנצליח מנת על המאמר, לסיום

לשמה8 התורה לימוד של הטעמים עיקרי את. בה הטעמים את לזכור נוכל זו, תפילה באמצעות

הלימוד בשעת כראוי לכוון ולהצליח: השונים,

ציו כאשר תורה תלמוד מצוות לקיים תורתך, בלימוד מכוון הנני אלוקי ה' וית, ני

מצוותי כל את ולקיים לעשות מנת על ללמוד ך תור להגדיל, בעולם תך, ולהאדירה

בעולם התורה שפע את, להשפיע התורה של לפנימיותה, להתקשר בה 'דבק יהל

השלמה הגאולה את ולקרב בישראל, שכינה להשרות. ובחכמתו, רצון יהי כן. אמן

8 ורעי ידידי שכתב תפילה על מבוססת זו תפילה הי״ו שטרן יצחק הרב השיטות בירור של הסוגיה את למדתי עמו שיחד

לשמה תורה לימוד בהגדרת. השונות

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מעלת תפילה בציבור 50

בס״ד

מעלת תפילה בבית הכנסת ובמניין (שיעור נ).

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד א:

תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, "בבית הכנסת, ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב." שנאמר: לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה.

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת שנאמר: אלהים נצב בעדת אל;

ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם — שנאמר: אלהים נצב בעדת אל;

ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם — שנאמר: בקרב אלהים ישפוט; ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם — שנאמר: אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וגו׳. מאי ולחושבי שמו? אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה — מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו — שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

וכי מאחר דאפילו חד — תרי מבעיא? תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות. וכי מאחר דאפילו תרי — תלתא מבעיא? מהו דתימא: דינא שלמא בעלמא הוא, ולא אתיא שכינה — קמשמע לן דדינא נמי היינו תורה. וכי מאחר דאפילו תלתא — עשרה מבעיא? עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא — עד דיתבי.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב:

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד — הקדוש ברוך הוא משאיל בו, שנאמר: מי בכם ירא ה׳ שמע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו; אם לדבר מצוה הלך — נוגה לו, ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו. יבטח בשם ה׳, מאי טעמא — משום דהוה ליה לבטוח בשם ה׳ ולא בטח.

אמר רבי יוחנן: בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה — מיד הוא כועס, שנאמר: מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.

אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו — אלהי אברהם בעזרו. וכשמת — אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו! ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? דכתיב: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב:

אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא. אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה: טריחא לי מלתא. ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון — אימתי עת רצון — בשעה שהצבור מתפללין.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא: כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך. רבי אחא ברבי חנינא אמר, מהכא: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב — לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב: פדה בשלום נפשי מקרב — לי וגו׳. אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור — מעלה אני עליו כאילו פדאני, לי ולבני, מבין אומות העולם.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א:

אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל — נקרא שכן רע, שנאמר: כה אמר ה׳ על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל; ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם.

רמב״ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה א:

תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ:

ישתדל אדם להתפלל בב״ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב״ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ״מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים, וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ״כ יתפלל בב״ה.

כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת. (אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה וע״ל סימן מ״ח).

מי שיש לו בהכ״נ בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו.

ישכים אדם לב״ה, כדי שימנה עם היו״ד הראשונים.

בית המדרש קבוע קדוש יותר מבהכ״נ, ומצוה להתפלל בו יותר מב״ה, והוא שיתפלל בי׳. הגה: וי״א דאפי׳ בלא י׳ עדיף להתפלל בבה״מ הקבוע לו; ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי. ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן, שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מב״ה. וכ״ש שלא יעסוק בתורה בב״ה בזמן שהציבור אומרים סליחות ותחינות (הגהות אלפסי החדשים).

משנה ברורה סימן צ ס״ק כז:

להתפלל בבהכ״נ — ואפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל בבהכ״נ.

משנה ברורה סימן צ ס״ק לד:

עם הצבור אסור — אף על גב דבסעיף הקודם כתב דאפילו הוא בביתו יכוין לשעה שהצבור מתפללין היינו כדי שתהא תפלתו נשמעת אבל איסורא ליכא אי מקדים לתפילת צבור, אבל כשעומד עם הצבור ומקדים איסורא נמי איכא. ועיין באורחות חיים שכתב הטעם מפני שהוא כמבזה את הצבור, ומשמע בגמרא דאפילו אם הוא רוצה לעשות זה בשביל לימוד התורה כגון שיש לו שיעור קבוע ללמוד תורה אצל אחד. כתב הב״ח דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך יצא מבהכ״נ ויתפלל בביתו ואפשר דבשביל לימוד התורה ג״כ מותר לעשות כן, וכן משמע בספר מאמר מרדכי אך שם איירי לענין תפילת מוסף ואפשר דה״ה לענין שחרית ועיין לקמן בסי״ח.

משנה ברורה סימן צ ס״ק מז:

כדי שימנה וכו׳ — ודוקא שיתפלל שם עמהם והאר״י לא היה מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבהכ״נ וזה אי אפשר קודם היום, ובזוהר נשא איתא שיתאספו עשרה ביחד ויבואו לבהכ״נ.

ילקוט יוסף קצוש״ע אורח חיים סימן צ סעיף ט׳ — דין תפלה בצבור:

צריך להתפלל בכל יום ויום במנין עשרה, אלא אם כן הוא אנוס, שאז יתפלל בשעה שהצבור מתפללים. ויש אומרים שחיוב תפלה בצבור הוא חיוב גמור, שהרי צריך לטרוח עד ד׳ מילין להולך בדרך כדי למצוא מנין להתפלל בצבור. ויש אומרים שתפלה בצבור היא בכלל חובת השתדלות לאחר שחז״ל הפליגו בחשיבות הדבר. ומכל מקום לכל הדעות אם אין לו אונס, צריך להתפלל בצבור.

ומכאן תוכחת מגולה לבעלי חנויות או לשאר אנ

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ואהבתם את הגר ציון בן שאול

לק״י

בן- ציון, שאול התש שבועות "פ מתוך 1 עמוד 6

- י הגר'(דברים את "…"ואהבתם )'יט

היא גרות האם

האם מעלה? הבת את לשדך

? לגר

העובדים האם

הסיעודיים בגדר הם הזרים

גרים?

הערבים האם

עובדי שאינם הם זרה עבודה

? גרים

נכון האם בגיור ""להחמיר בזרועות לקבל או הבאים את פתוחות

? להתגייר

זה מה גר בכלל?

יש האם גיור לעודד?

לק״י

בן- ציון, שאול התש שבועות "פ מתוך 2 עמוד 6

גרים של מעלתם

לח לח. דף קמא בבא בבלי. : תלמוד

אית מאי להו אמר נינחמיה ניזל קום לעולא רבנן ליה אמרו ברתא ליה שכיבא יהודה בר שמואל רב

נחמתא גבי לי הוא אזל עבדי למיעבד אפשר הא למיעבד אפשר מאי דאמרי הוא דגידופא דבבלאי

מלחמה." בם תתגר ואל מואב את תצר אל משה) (אל ה' ט)"ויאמר ב, דברים א״ל( גביה לחודאי וכי

ברשות? שלא מלחמה לעשות משה של דעתו על עלה מה ומה אמר בעצמו ק״ו משה נשא אלא

" ) יז כה, במדבר תורה( אמרה מואב את לעזור אלא באו שלא מדינים והכיתם המדינים את צרור

שכן? כל לא עצמן."מואבים אותם דעתי- על עלתה דעתך על כשעלתה לא הקב״ה לו אמר שתי

שתי בשביל ומה ק״ו דברים והלא העמונית עמה ונ המואביה רות מהן להוציא לי יש טובות פרידות היא וראויה היא כשרה אם רבי של בתו החריבן ולא גדולות אומות ב' על הקב״ה חס טובות פרידות הקב״ה אין יוחנן רבי אמר אבא בר חייא רבי אמר חיה דהוה וכמה כמה אחת על טוב דבר ממנה לצאת

הקב״ה לו אמר מואב דקאמרה בכירה דאילו נאה שיחה שכר אפילו בריה כל שכר מקפח

הא דלא הוא מלחמה מלחמה בם תתגר ואל מואב את תצר )אל ט ב, דברים למשה( בהו עביד אנגריא

תתגר ואל רם תצו אל עמון בני מול )וקרבת יט ב, דברים למשה( הקב״ה א״ל עמי בן דקאמרה צעירה יקדים לעולם קרחה בן יהושע ר' אמר אבא בר חייא ר' ואמר בהו תעביד לא אנגריא דאפילו כלל בם ישי עובד לישראל דורות ארבע קדמתה לצעירה בכירה שקדמתה אחת לילה שבשביל מצוה לדבר אדם

העמונית נעמה אמו )ושם כא יד, א מלכים דכתיב( רחבעם עד צעירה ואילו ושלמה ודוד

בבלי– תלמוד גיטין–: נז

ב תורה למדו המן של בניו מבני ב תינוקות למדו סיסרא של בניו מבני ברק, בני ירושלים, בניו מבני

ואבטליון שמעיה אינון? מאן ברבים תורה למדו סנחריב של

לך– לך תנחומא. 'ו

לקיש: בן 'שמעון ר אמר שכל למה? סיני. הר על שעמדו אוכלוסין אותן מן הקב״ה לפני הגר חביב קבלו לא שופרות וקול רועשים וההרים והברקים והלפידים הקולות את שראו שאלולא אוכלוסין אותן

מלכות עול עליו וקבל להקב״ה עצמו ומשלים ובא מכולם אחד ראה לא וזה שמים. מלכות עול עליהם

מזה?" חביב יש שמים,

לק״י

בן- ציון, שאול התש שבועות "פ מתוך 3 עמוד 6

גר מיהו צדק?

יד: פרק ביאה, איסורי הלכות רמב״ם,

עילה-- ימצאו ולא אחריו ויבדקו להתגייר, כשיבוא הצדק: גרי מקבלין כיצד א ראית מה לו, אומרים

וייסורין ומטורפין, ומסוחפין דחופים דווים הזה בזמן שישראל יודע אתה אי להתגייר, שבאת באין

כדאי-- ואני יודע, אני אמר עליהן; מיד אותו. מקבלין

ומודיעין זה. בדבר ומאריכין, זרה; עבודה ואיסור השם ייחוד שהוא הדת, עיקרי אותו ומודיעין ב לקט עוון אותו ומודיעין זה. בדבר מאריכין, ואין חמורות; מצוות ומקצת קלות, מצוות מקצת אותו

עני ומעשר ופיאה, . שכחה מצוות של עונשן אותו. ומודיעין

זו-- לדת באת שלא שעד יודע הוי לו, אומרים כיצד: ג חיללת אם כרת, ענוש אתה אי חלב, אכלת אם

שתתגייר-- אחר ועכשיו סקילה; ענוש אתה אי שבת, שבת חיללת אם כרת, ענוש אתה חלב, אכלת, אם

עלי מדקדקין ואין עליו, מרבין ואין סקילה. ענוש אתה ו-- טובה מדרך ולהטותו לטורדו יגרום, שמא

אדם "בחבלי אומר הוא וכן רכים; רצון בדברי אלא האדם את מושכין אין שבתחילה, רעה: לדרך

(שם אהבה" "בעבותות כך ואחר יא, ד), (הושע.)אמשכם"

תו או ומודיעין מצוות; של שכרן אותו מודיעין כך מצוות, של עונשן אותו שמודיעין וכשם [ג] ד מצוות שעושה חכמה בעל אלא גמור צדיק שם ושאין הבא, העולם לחיי יזכה אלו, מצוות שבעשיית

וזה ישראל; והם לצדיקים, אלא צפון אינו הבא שהעולם יודע הוי לו, ואומרים [ד] ויודען. אלו,

, הזה בעולם טובה רוב לקבל יכולין שאינן להם, היא צפונה טובה הזה, בעולם בצער ישראל שתראה

כאומות-- ויבעט ישורון "וישמן שנאמר כעניין הבא, העולם שכר ויפסידו ויתעו ליבם ירום "שמא האומות כל אלא יאבדו, שלא כדי פורענות, רוב עליהן מביא הוא ברוך הקדוש ואין [ה] לב, טו). (דברים

לחבבו כדי זה, בדבר ומאריכין עומדין; והן. כלין,

קיבל-- ואם לדרכו. לקבל--הולך רצה ולא בו, חזר אם ה ואם מיד; אותו מלין אלא אותו, משהין אין אותו מטבילין כך ואחר שלמה, רפואה שיתרפא עד אותו ומשהים ברית. דם ממנו מטיפין מהול, . היה

שנייה פעם חמורות מצוות ומקצת קלות מצוות מקצת אותו ומודיעין גביו; על עומדין ושלושה, [ו]

במים עומד. והוא

תושב גר? מיהו

יד: פרק ביאה, איסורי הלכות רמב״ם,

נוח בני שנצטוו המצוות שאר עם זרה, עבודה יעבוד שלא עליו שקיבל גוי זה תושב: גר הוא איזה, ז

מקבלין זה טבל--הרי ולא מל ולא לפי תושב, שמו נקרא ולמה העולם; אומות מחסידי הוא והרי אותו,

גר מקבלין ואין [ח] זרה. עבודה בהלכות שביארנו כמו ישראל, בארץ בינינו להושיבו לנו שמותר

אחד-- מדקדוק חוץ כולה התורה כל קיבל אפילו הזה, בזמן אבל נוהג; שהיובל בזמן אלא תושב, אין

אותו. מקבלין

לק״י

בן- ציון, שאול התש שבועות "פ מתוך 4 עמוד 6

תורה, משנה י פרק זרה עבודה הלכות

ג[ או מהן, מתיירא היה ואם בשכר; אפילו זרה, עבודה עובדי לרפאות שאסור למד אתה מכאן ב]

איבה-- משום חושש שהיה תושב-- וגר אסור בחינם אבל בשכר, . מרפא להחיותו מצווה ואתה, הואיל

בחינם. אותו מרפאין

תושב-- לגר הוא נותן אבל חינם, מתנות להן ליתן ואסור ז ואכלה תיתננה בשעריך אשר "לגר, שנאמר

בנתינה. לא ): במכירה, יד, כא (דברים לנוכרי" מכור או

ט[ הגויים שיד בזמן או האומות לבין ישראל שגלו בזמן אלא אמורים, האלו הדברים כל אין, ו]

. תקיפה בינינו זרה עבודה עובד גוי להניח לנו אסור העולם, אומות על תקיפה ישראל שיד בזמן; אבל

שבע עליו שיקבל עד בארצנו, יעבור לא לסחורה, למקום ממקום עובר או עראי, ישיבת יושב אפילו

כג, לג), (שמות בארצך" יישבו "לא נוח--שנאמר בני שנצטוו מצוות שעה לפי. אפילו עליו קיבל ואם

תושב גר זה הרי מצוות, . שבע היובל בזמן שלא אבל נוהג; שהיובל בזמן אלא תושב, גר מקבלין, ואין

בלבד. צדק גר אלא מקבלין אין

לגרים– יחס ורעיוניים הלכתיים היבטים מכמה מורכב יחס

עֹולָם עַד ה' בִקְהַל לָהֶם יָבֹא לֹא עֲשִירִי דֹור גַם ה' בִקְהַל עַּמֹונִיּומֹואָבִי יָבֹא לֹא כג )'(דברים

וְשִמְלָה לֶחֶם לֹו לָתֶת גֵר וְאֹהֵב וְאַלְמָנָה יָתֹום מִשְפַט עֹשֶה י )'(דברים

וַאֲהַבְתֶם כִי הַגֵּר אֶת מִצְרָיִם בְאֶרֶץ הֱיִיתֶם גֵּרִים י )'(דברים

א ביכורים משנה-, ד

לנו'… לתת לאבותינו ה' נשבע 'אשר לומר: יכול שאינו קורא, ]ואינו [ביכורים מביא הגר

ירושלמי ד הלכה א, פרק ביכורים, ,

וקורא. מביא עצמו: גר יהודה רבי בשם תני נתתיך- גוים המון אב "כי טעם? "מה אב היית לשעבר

הגויים. לכל אב אתה והילך מיכן ועכשיו לארם,

מעשה [=בא יהודה כרבי והורי אבהו דר' קומי עובדא אתא יהודה. כרבי הלכה אמר: לוי בן יהושע רבי

יהודה כרבי והורה אבהו רבי לפני

א', ד ביכורים למשנה הרמב״ם 'פירוש

לאברהם ה' שאמר למה וסמכוהו וקורא. ביכורים עצמו הגר מביא ההלכה: שפסק אלא ברור, זה: ל כ אפשר ולפיכך כולו. העולם לכל אב עכשיו לארם, אב היית לשעבר אמרו: נתתיך". גוים המון אב "כי

והד האמונה שלימדם לפי העולם באי לכל אב שאברהם מפני לאבותינו, ה' נשבע אשר לומר גר לכל ת.

עד המברך, הכותי אחר אמן עונין ואין המברך. ישראל אחר אמן ונין: ע ח) (ח', ברכות 'משנה

הברכה כל שישמע

לק״י

בן- ציון, שאול התש שבועות "פ מתוך 5 עמוד 6

(ח', ח לברכות הרמב״ם )'פירוש: הכתוב העיד שומרון, בערי והושיבם מכותה, סנחריב שהביא שהעם הכותיים. עניין לך אפרש ובכאן

) לג יז, ב עובדים)"מלכים היו אלהיהם ואת יראים היו ה' "את בהם: התורה למדו הימים באורך אבל

בהן– החזיקו אשר והמצוות פשוטה, על וקבלוה מאד אליהם ליבם וישימו עליהם מקפידים. היו

החכמים עליהם חקרו אשר עד זרה, עבודה יעבדו ולא ומייחדים בדתינו מאמינים שהיו והוחזקו

שהיו וידעו יונה, דמות ההוא בהר להם ומצאו ההוא הדבר על וחקרו גריזים, הר מכבדים ומצאום

דבריהם. לכל גמורים גויים בחזקת החזיקום אז זרה, עבודה עובדים

הגוים מן נכבדים שהכותיים מהם תבין אשר הכותי, בעניין הדברים מן במשנה שתמצא מה וכל

" המברך( ו״כותי א), ז, "ברכות הכותי( עם "מזמנין שאמרו: כמו מישראל, ופחותים ח, ברכות

) ח הם זכרנו, אשר ומצאו עליהם שחקרו מעת אבל עליהם. שחקרו קודם אלא זה אמרו לא וזולתו,

כותי: שנזכר מקום בכל העיקר, זה לשנות נצטרך ולא אותו דע כן ועל מאד. הגוים מן פחותים

קט: · יבמות בבלי תלמוד

זָָ֑ר כִי־עָָ֣רַב רַע־יֵֵּ֭רֹועַ טו יא, משלי דכתיב( מאי? בֹוטֵֵּֽח תֹקְעִָ֣ים ַוְשֹנֵֵּ֖א

תבא רעה אחר רעה חלבו כר' גרים מקבלי הלכה לדבר עצמו ולתוקע שלציון ולערבי גרים למקבלי

כספחת לישראל גרים קשים חלבו ר' דאמר

והיתר:' באיסור עליהם סומכין או מהם, ישראל ולומדים הראשונים מעשיהם רש״י׳שאוחזין:

יט יג ביאה איסורי תורה, הלכות. משנה

את ומטעין דבר בשביל חוזרין שרובם צרעת, כנגע לישראל גרים קשים חכמים: אמרו זה ומפני ובקברות העגל במעשה במדבר ארע מה ולמד צא שנתגיירו. אחר מהם לפרוש הדבר וקשה ישראל,

תחילה. בהם חיו האספסוף הניסיונות- רב וכן התאווה,

תורה. משנה י ביאה איסורי הלכות י׳ז ט,

ביותר לו חוששין חסד, להם גומל ואינו הבריות את ושונא אכזריות או פנים עזות בו שיש מי כל הוא ובגבעונים חסדים. וגומלי רחמנים ביישנין הקדושה האומה ישראל שסימני הוא. גבעוני שמא

שאול בני על רחמו ולא נתפייסו ולא פניהם שהעיזו לפי המה, ישראל מבני לא והגבעונים אומר

ו. בתחלה והחיום חסד עמהם עשו והם מלכם, לבני למחול חסד לישראל גמלו לא

כו- א' לריה״ל'(מאמר הכוזרי ספר )'כז

" שווה יהיה לא אך אלינו, הבורא ייטיב אשר הטובה מן יגיעהו בפרט האומות מן אלינו הנלווה וכל

כו-כז). א, מאמר הכוזרי (ספר עמנו"

. יתברך האל אל הקורבה מן גדול חלק ולזרעו לו יהיה הזה בדרך שדבק "ומי הגר ישתוה לא זה כל ועם

האזרח, עם בתורתנו הנכנס שיקבלו ענינם תכלית וזולתם, לנבואה, ראויים הם לבדם האזרחים כי א מאמר הכוזרי (ספר נביאים". לא אך וחסידים חכמים ושיהיו, מהם )קטו

לק״י

בן- ציון, שאול התש שבועות "פ מתוך 6 עמוד 6

רצג ס' בלאו, הגר)(מהדורת עובדיה לר' הרמב״ם תשובת מתוך

…י הכל לומר לך ש לך ראוי כך מישראל, אזרח כל ויברך שיתפלל כמו אלא דבר. תשנה ואל כתקנם, שלימד הוא אבינו שאברהם הדבר, ועיקר צבור. שליח שהיית בין יחידי שהתפללת בין ולהתפלל, לברך

והכניס עבודתה, והפר זרה, בעבודה ובעט הקב״ה, של וייחודו האמת דת והודיעם והשכילם העם, כל

שכתוב כמו ה', דרך לשמור אחריו ביתו ובני בניו וציווה והורם, ולימדם השכינה, פי כנ תחת רבים יט יח, (בראשית וגו' ה'" דרך ושמרו אחריו ביתו ואת בניו את יצוה אשר למען ידעתיו "כי.)בתורה:

בתורה כתוב שהוא כמו הקב״ה של שמו המייחד וכל הדורות, כל סוף עד שיתגייר מי כל, לפיכך,

שהחזיר כשם למוטב. אותם החזיר והוא כולם, הם ביתו ובני השלום, עליו אבינו אברהם של דו תלמי ביתו בני ואת בניו את שציווה בצוואתו להתגייר העתידים כל החזיר כך ובלימודו, בפיו דורו אנשי את

וכל יו לתלמיד ואב בדרכיו, ההולכים הכשרים לזרעו אב הוא השלום עליו אבינו אברהם נמצא אחריו. לך ויש אביך, הוא השלום עליו שאברהם אבותינו", ואלהי "אלהינו לאמר לך יש לפיכך, שיתגייר. גר כי ולרחבה לארכה בארץ התהלך "קום שנאמר: הארץ, נתנה שלאברהם אבותינו", "את שהנחלת לומר

לשנות רצית ם א לאבותינו", נסים "שעשית או ממצרים" "שהוצאתנו אבל יז). יג, (בראשית אתננה" לך בכך אין שנית, לא ואם אמור. ישראל", עם נסים ו״שעשית ממצרים" ישראל את "שהוצאת ולומר הנסים וכל ובינך. בינינו הפרש כאן אין אליו, ונלווית השכינה כנפי תחת שנכנסת מאחר כלום, הפסד

הבדל לאמר ה' אל הנלוה הנכר בן יאמר "ואל בישעיה: אומר הוא הרי נעשו. ולך לנו כאילו שנעשו

ג- נו, (ישעיהו וגו' עמו" מעל ה' )יבדילני דבר לכל ובינך בינינו כלל הפרש שום. אין

והיה שאמר למי מתייחס אתה ויעקב, יצחק לאברהם מתייחסים אנו אם בעיניך. קל ייחוסך יהא אל

ה). מד, (ישעיהו וגו' יעקב" בשם יקרא וזה אני, לה' יאמר "זה בישעיה: מפורש וכך העולם.

בידו גדולה עבירה כסיל, וקראך והכלימך, והעציבך כהוגן, שלא ךבר השיבך ואשר חטא גדול. וחטא

מחילה, ממך לבקש לו וראוי הוא, ששוגג בעיני וקרוב ויזעק יצום כך ואחר תלמידו, שאתה פי על אף

וששה שבשלושים ידע] א [ול זה היה שיכור וכי יתעלה. האל לו וימחול לו, יתכפר אולי וייכנע, ויתפלל האמת הוא אמר אפילו דברים? אונאת והיא תונה", לא "וגר דבר ואיה הגר? על תורה הזהירה מקומות

התועה והוא האמת שאמרת שכן כל רכות. לך ולדבר פנים לך להסביר לו היה התועה, אתה …והיית

בעין והבין הנטויה, וידם עמו כות ומל ומולדתו אביו שהניח אדם הוא. גדול תֵּמה כסיל- לך שקרא וזה וצדק אמת דת שדתם וידע והכיר מושלים, עבד גוי למתעב היום שהיא זו באומה ונדבק ובא, לבו, על ומחפה מכזב וזה משנה זה גורע, וזה מוסיף זה מדתם, גנובות הדתות שכל וידע ישראל, דרכי והבין

הקדש בדרך ועבר ה' אחר ורדף הכל והכיר כות, תהפו מדבר וזה יסודות הורס זה כן, לא אשר דברים ה' וחפץ השלום, עליהם הנביאים כל של רבן רבנו, משה רגלי בעפר ונתאבק השכינה, כנפי תחת ונכנס בשמחת ולהתענג ולשמוח המלאכים במעלת ולהעלות החיים באור לאור לקרבה לבו ונשאו במצוותיו,

כזב- ושטי הבים ר אל פנה ולא מלבו, הזה העולם והשליך הצדיקים יקָרא כסיל מעלתו, שזו? מי אבינו אברהם של תלמידו נכוחות, והולך ופיקח ומבין משכיל אלא שמך, ה' קרא כסיל לא לך! , חלילה

ולעולם הזה בעולם שכרו לו ונתן רבך אברהם את שברך ומי ה'. אחרי ונטה ומולדתו אבותיו שהניח

במשפטי שתורה עד ימיך ויאריך הבא, ולעולם הזה בעולם כראוי שכרך לך ויתן אותך יברך הוא הבא, ה ייטיב אשר ההוא הטוב "והיה לישראל. העתידות הנחמות בכל לראות אותך ויזַכה עדתו. לכל 'ה'

כט). י, (במדבר ישראל" על טוב דבר ה' "כי לב), י, (במדבר לך" והטבנו עמנו

יא ד', '(רות ) יִתֵן׳ה עֵדִִ֑ים וְהַזְקֵנִִ֖ים כׇּל־הָעָָ֧ם֩אֲשֶר־בַשַַּׁ֛עַר וַיֹֹּ֨אמְרּ֜ו הַבָאָָ֣ה אֶֶֽת־הָאִשָ֜ה

בְאֶפְרֵָ֔תָהּוקְרָא וַעֲשֵה־חַָ֣יִל יִשְרָאֵֵ֔ל אֶת־בֵָ֣ית שְתֵיהֶם֙ בָנֵּ֤ו אֲשֶֹּ֨ר כְרָחֵֵ֤ל ׀ ּוכְלֵאָה֙ אֶל־בֵיתֶֶָ֗ך ־

לֶָֽחֶם׃ בְבֵֵ֥ית שִֵ֖ם

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שבועות תשפ

תיקון ליל שבועות תשפ

מגן אברהם תצד- ואפשר לתת טעם ע״פ פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה:

ברכות כח: - מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים - אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים - אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים - אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.

ראש השנה טז- אמר רבי יהודה אמר הקדוש ברוך הוא: ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת - מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא;

רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. רבי יהודה אומר: חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר: תאנה היה, שבדבר שקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה.

בראשית ג- וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן:

סנהדרין לח: - אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך. רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כתיב הכא והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם את בריתי הפר. רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה, כתיב הכא עברו ברית וכתיב התם (את בריתי הפר) ואמרו על אשר עזבו (את) ברית ה' (אלהי אבותם)

חגיגה יב. - דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה. - אי הכי קשו קראי אהדדי! - אידי ואידי חד שיעורא הוא.

אורות הקודש- ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו, חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איך, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב. … וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה. רוח אפינו משיח ד', זהו גבורתו הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, א ת ד' אלהינו ודוד מלכנו נבקש, אל ה' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא, הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה' אלהיכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, אני ה'.

מלכים א יא- וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת:

מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה:

משה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, והלא דברים ק״ו מה ארון ד' שלא הי' מרוחק אלא י״כ מיל אמרה תורה והי' כל מכקש ד' יצא אל אוה״מ, ת״ח שהולכים מעיר לעיר כו'".

כדי להעיר את הקדושה הצפונה בנפשות ישראל, אחרי שכסה עליהם אבק עון העגל, היתה התרופה ההרחקה של אהל מועד מן המחנה, כדי שתצא אל הפועל התשוקה הפנימית לאור ד' הצפונה בלבן של ישראל ע״י השתדלות ההליכה בצמאון. ומזה נראה מה רב הוא כח הגילוי של התשוקה לדברי תורה המתגלה בפועל ע״י הנדידה והגלות לשתות בצמא את דבריה. כי התשוקה נובעת מעומק לב המרגיש את נועם התורה, מה שהוא יותר נשגב מכל יקר שיוכל להתכנס בפה ולשון. כי תשוקת הנפש ואהבת הנשמה העורגת לדברי אלהים חיים אין להכניסה במושג של ביטוי שפתים. ע״כ אין ערוך לגודל מעלת עצם הטורח של ההליכה מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, המורה על חמדת הנפש הפנימית לאהבת ד' ודבר קדשו. כי מצד עצם מצות התורה מתגלה בכל ענין ודיבור של עסק בתורה רק פרט אחד מיוחד בענינו, והאהבה נובעת מרחיפת הנשמה המשכלת על הוד כללה של תורה ואור חמדתה מצד אלהיותה וכללותה, שהיא אור עולם באוצר חיים.

בבא מציעא פד. - יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא, חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה, אמר ליה: חילך לאורייתא! - אמר ליה: שופרך לנשי! - אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך אחותי, דשפירא מינאי. קביל עליה. בעי למיהדר לאתויי מאניה - ולא מצי הדר. אקרייה ואתנייה, ושוייה גברא רבא.

ויקרא כו- אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:

רש״י- אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה:

ויקרא רבה לה- אם בחוקותי תלכו, חוקים שחקקתי בהם את השמים ואת הארץ, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג, כה). חוקים שחקקתי בהן את השמש ואת הירח… חוקים שחקקתי בהן את הים… חוקים שחקקתי בהן את החול, … חוקים שחקקתי בהן את התהום,

תהילים קז- הֹדוּ לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

תהילים א- אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְקֹוָק חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:

רש״י- בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו:

תהילים פד. - נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְקֹוָק לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי:

כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המתשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת הבהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית, חסרון הזלת טל החיים היסודי, של הרצון וההרגשה, ההכרה והתשוקה, ממהותה הפנימית. על ידי מעשים רעים ונטיות עכורות מתחשכת אורה של הנשמה, ומעינה נכבש, והאדם סופג לו את רוחניותו מכלים אחרים, מרשמי חוץ, של עולמים, ספרים, נפשות ומעשים, ורשמי החוץ פועלים עליו בצורה מדולדלת. אז התוכן הפראי של הגוף מתגבר, בצורה של שממון ושל הריסה והאדם הולך בלא כח לפני רודפיו, אבד אז את היסוד, הצינור המשפיע לעצמיותו ממקור החיים המיוחד לו, את הפסוק שלו, את האותיות של שמו שבתורה. ודמיון הבשר הולך ומרעיש, חובט בו בכל שוטי ברזל, והוא קבור באדמת עפר קברו החומרי, וכבול בכבלי זוהמא, ענן השכחה החשוך סובב את כל מלא קומתו, ואת שמו לא ידע. חיבוט קבר זה עם כל בהלותיו ישנו בכל עת וזמן, בין בפרטיותו של כל אחד, בין בכללות האומה. … הנה תבוא הגאולה, גאולת הכלל וגאולת הפרט, הרוח הפנימי יצא ממחבואו, יעמד על בסיסו העצמי, יזכר ימים מקדם שנות עולמים. עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, יחפש וימצא, בנר ד' נשמת אדם יחפש, ומחשבתן של ישראל, הקודמת לכל, תאיר בראשית עז מקורה על כל אותיותיה של תורה. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, הנני פותח את קברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ונתתי רוחי בכם וחייתם, לשעבר תורה נתתי בכם, לעתיד חיים אני נותן לכם. נשמת ישראל, מקורה של תורה, תמצא את עצמה, ובמצאה את עצמיותה, יתנוצצו לפניה כל אותיותיה של תורה, בתפארת זיו החיים שלהם, ויקרא בהם שם עולם, שם חדש אשר פי ה' יקבנו. . .

במדבר רבה א- וידבר ה' אל משה במדבר סיני למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה, באש, ובמים, ובמדבר, באש מנין (שמות יט) והר סיני עשן כולו וגו' ובמים מנין שנאמר (שופטים ה) גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים ובמדבר מנין וידבר ה' אל משה במדבר סיני ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים, ד״א וידבר ה' אל משה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני.

יומא עו. - שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

רמב״ם שמיטה ויובל- ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י״י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה״ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. .

קהלת רבה ז- חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה, והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה, המתין להם שיבאו אצלו ולא באו, כיון שלא באו בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו, אמרה מי צריך למי, אמר לה הן צריכין לי, אמרה לו חמת העכברים מי דרכו לילך אצל מי, העכברים אצל החמת, או החמת אצל העכברים, שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו, מאחר זמן באו אצלו שאלו אותו פת חטין או פת שעורים מי טב אוכלה בלפתן ולא ידע להשיבן…

במדבר רבה כא- תורה ניתנה לו במתנה, שלכך נמשלה [התורה] למים, מה המים אינם יכולים לעמוד במקום גבוה, ואינם הולכים כי אם במקום נמוך, כך אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים את עצמו כמדבר:

ברכות ו- השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו.

ברכות סא. - פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

רמב״ם רוצח ושמירת הנפש- תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין רבו עמו, שנאמר, וחי, עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין, וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו.

שופטים ה- שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיקֹוָק אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: רש״י- אנכי, אנכי - כפול שמעתי מדרש אגדה לא קפח הקדוש ברוך הוא שכר תבור וכרמל שבא למתן תורה לתת עליהם את התורה וחזרו בבשת הפנים אמר להם הקדוש ב״ה סוף שאני פורע לכם כפלים נאמר בסיני אנכי ה' אלהיך בתבור יאמר אנכי אנכי, נאמר בסיני אנכי ה' אלהיך בכרמל יאמר כפול ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים בימי אליהו:

רות א- וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ שׁוּבִי אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ:

וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי:

בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ:

דברים כט- וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה:

תמורה טז. - אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ״כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו. .

הוא עתניאל הוא יעבץ. . עתניאל - שענאו אל, יעבץ - שיעץ וריבץ תורה בישראל. ומנלן שענאו אל - דכתיב ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך (עמדי ועשה מרעתי) לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל. אם ברך תברכני - בתורה, והרבית את גבולי - בתלמידים, והיתה ידך עמדי - שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשה מרעתי - שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי - שלא ישגבני יצה״ר מלשנות, אם אתה עושה כן - מוטב, ואם לאו - הריני הולך לנסיסי לשאול, מיד - ויבא אלהים את אשר שאל

טור או״ח מז- ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש.

תהילים כט- קוֹל יְקֹוָק חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:

רש״י- שהיה הדבור של עשרת הדברות יוצא בלהבות אש מפיו ונחקק על הלוחות כתבניתם:

תנחומא יתרו טז- את מוצא כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה הכל היה של אש שנאמר (דברים לג) מימינו אש דת למו, אר״ל התורה של אש עורותיה של אש כתבה של אש חייטה של אש שנאמר מימינו אש דת למו והסרסור נעשו פיו של אש שנאמר (שמות לד) וייראו מגשת אליו, והמלאכים שירדו עמו של אש שנאמר (תהלים קד) עושה מלאכיו רוחות וגו', וההר בוער באש, ונתנה מן האש אוכלת אש שנאמר (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ואף הדבור יצא מתוך האש

דברים רבה ז- א״ר כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם והיה עשן המערכה ועשן הקטורת עולה והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפים לפניהם את הנחשים ואת העקרבים והיו או״ה =אומות העולם= רואים אותם והיו אומרים אלוהות הן אלו כל תשמישן אינו אלא באש

ברכות יז. - אמר רב אשי: בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו, דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זמני בשתא ולא קמגייר גיורא מינייהו.

תוספות- וראיתי בספר העתים שחבר הרב רבי יהודה בר ברזילי ששמע שהיה עמוד של אש יורד מן השמים עליהם בכלה דאלול ובכלה דאדר.

תיקוני זהר- בראשית ברא. ברית אש. .

הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל

חגיגה כז. - אמר רבי אלעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא; ומה סלמנדרא שתולדת אש היא - הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים, שכל גופן אש, דכתיב הלוא כה דברי כאש נאם ה' - על אחת כמה וכמה

דברים רבה כי תבא ז- א״ר כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם והיה עשן המערכה ועשן הקטורת עולה והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפים לפניהם את הנחשים ואת העקרבים והיו או״ה =אומות העולם= רואים אותם והיו אומרים אלוהות הן אלו כל תשמישן אינו אלא באש

. סנהדרין לט. - אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אלהיכם כהן הוא, דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה - במאי טביל? וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים. - אמר ליה: בנורא טביל, דכתיב כי הנה ה' באש יבוא - ומי סלקא טבילותא בנורא? - אמר ליה: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים.

ילקו״ש האזינו תתקמב- כן היה רבי סימאי אומר כל הבריות שנבראו מן השמים נפשן וגופן מן השמים וכל הבריות שנבראו מן הארץ נפשן וגופן מן הארץ חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות שלמעלן שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים [הרי הוא כבריות של מטן שנאמר] אכן כאדם תמותון,

ילקו״ש תהילים תתעג- השמים שמים לה', אמר רבי יוסי מעולם לא ירדה שכינה למטה מי' כו'. השמים שמים לה', משל למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך הקדוש ברוך הוא כשברא העולם אמר השמים שמים לה' וארץ נתן לבני אדם, וכשנתן תורה לישראל מיד בטלה גזרה ראשונה, והתחתונים עלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, שנאמר וירד ה' על הר סיני, ומשה עלה אל האלהים,

בבא בתרא טז. - אמר רבא: בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו: רבונו של עולם, בראת שור פרסותיו סדוקות, בראת חמור פרסותיו קלוטות; בראת גן עדן, בראת גיהנם; בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך! ומאי אהדרו ליה חבריה [דאיוב]? אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל - ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

חלאקה - סדר והסבר

לה״ו: ערך שוקרון חנן הרב – ראשונה תספורת סדר 'חלאקה'

ציצית: לבישת כיפה חובש, הילד ב אותו מלבישים ציצית

ו חדשה א מלמדים לברך: הילד ת

, הָּעוֹלָּם מֶלְֶך אֱלוֹהֵינּו אֲדֹנָּי אַתָּה בָּרּוְך

צִיצִית. מִצְּוַת עַל וצִּוָּנּו בְּמִצְּוֹתָּיו קִדְּשָּנּו אֲשֶר

, הָּעוֹלָּם מֶלְֶך אֱלוֹהֵינּו אֲדֹנָּי אַתָּה ב ָּרּוְך

הַּזֶה. לַּזמַן והִגִיעָּנּו וקִּימָּנּו שֶהֶחֱיָּנּו

יאמרו: העטיפה אחרי

כִי בֵאלוֹהַי, נַפְּשִי תָּגֵל אב, ַדֹנָּי אָּׂשִיׂש ׂשוֹׂש יְּעָּטָּנִי, צְּדָּקָּה מְּעִיל יֶשַע בִגְּדֵי הִלְּבִישַנִי

ְּו פְּאֵר יְּכַהֵן כֶחָּתָּן תַעְּדֶה כַכַלָּה ָּכֵלֶיה:

וא הבן אבי הילד: את מברכים מו

: וכִמְּנַשֶה כאֶפְּרַיִם אֱלוֹהִים יׂשִמְָּך

אֵלֶיָך פָּנָּיו אֲדֹנָּי: יָּאֵר ויִשְּמרֶָך אֲדֹנָּי יבָּרֶכְָּך

: שָּלֽוֹם לָך ויָּׂשֵם אֵלֶיָך פָּנָּיו אֲדֹנָּי: יִשָּא ָּוִיחֻנֶך

בנֵי עַל שמִי אֶת וׂשָּמּו ְּיִׂש אֲבָּרכֵם: וַאֲנִי רָּאֵל

בלִבָך שֶּיִתֵן שֶבַשָּמַיִם מִלִפְּנֵיָאבִינּו רָּצוֹן וִיהִי ימֵי כל פָּנֶיָך עַל אֲדֹנָּי יִרְַּאת. ותִהְּיֶה ַֹאהֲבָּתו

, בַתוֹרָּהּומִצְּוֹת חֶשְּקָך. וִיהִי תֶחֱטָּא שֶֹּלא ח יי ַָך ידַבֵר, פִיָך תְּבּונָּה יֶהְּגֶה לִבָך ְּחכ מוֹתּולְּשוֹנְָּך

, תוֹרָּה בִמְּאוֹר יָּאִירּו, עֵינֶיָך רְּנָּנוֹת יַרְּחִיש

כְּזוֹהַר יָּזְּהִירּו ּופַנֶיָך יָּבִיעּו, ׂשִפְּתוֹתֵיָך ַהַרָּקִיע

, ּופְּעֲמֵיָך מֵישַרִים תַעֲלוֹזְּנָּה, וְּכִלְּיוֹתֵיָך דָּעָּת יָּרּוצּו: בְָּך, וִיקּויָּם יוֹמִין עָּתִיק דִבְּרֵי ַלִשְּמוֹע

אֲשֶר מָּיִם פַלְּגֵי עַל שָּתּול כְּעֵץ וְּהָּיָּה יִתֵן ֹפִרְּיו

יַעֲׂשֶה אֲשֶר וְּכֹל יִבוֹל וְּעָּלֵהּוֹלא ֹבְּעִיתו ַיַצְּלִיח

עָּלָּיו: וְּנָּחָּה וכן, אֲדֹנָּי ַרּוח, חָּכְּמָּהּובִינָּה ַרּוח

, עֵצָּהּוגְּבּורָּה ַרּוח. ויִתֵן אֲדֹנָּי וְּיִרְַּאת דַעַת ַרּוח

עוֹסְּקִים וצַדִיקוֹת צַדִיקִים בָּנִיםּובָּנוֹת לָך. בָּרּוְך מקוֹרְָּך. וִיהִי ימֵיהֶם כל בַתוֹרָּהּומִצְּוֹת

מִתַחַת בנַחַתּובְּרֶוַח פַרְּנָּסָּֽתָך לָך ויַזְּמִין ֹיָּדו

. השם לַעֲבוֹדַת פָּנּוי שֶתִהְּיֶה. פַרְּנָּסָּה הָּֽרחָּבָּה

, ו בְּרִיאּותְָּך וְּיָּתְּמִיד תִכָּתֵב טוֹבִים לח יי ַם

, ָאמֵן: יִׂשְּרָּאֵל צַדִיקֵי כל בתוְֹך וְּאֲרֻכִים

א- סדר הילד את 'מלמדים 'ב

יש: ער גזירת

, הילד מש י ער מעט לגזור חכם תלמיד מכבדים

כך. אחר תפילין הנחת מקום מקדימה- ועדיף

ת א מברך אחד. וכל המשפחה קרובי כן יעשו הטוב. כליבו שמים ויראת בתורה הילד

לת קודם לומר טוב ספורת:

, הּואּושְּכִינְּתֵיּה ברִיְך קֻדְּשָּא יִחּוד לְּשֵם שֵם, ליַחֲדָּא בִדְּחִילּוּורְּחִימּוּורְּחִימּוּודְּחִילּו

שלִים ביִחּודָּא ֵה״א וָּא״ו באוֹתִּיוֹת ֵה״א ֹיו״ד הַּיוֹם מּוכָּןּומְּזֻמָּן. הֲרֵינִי יִׂשְּרָּאֵל כל בשֵם

, לְּסָּפֶרׂשְּעַר הַּזֶה מכַּוֵן וַהֲרֵינִי הַיֵלֶד שֶל ֹרֹאשו

לקַּיֵם מכַּוֵן, וַהֲרֵינִי הַקָּשִים דִינִים להַעֲבִיר

מִצַד, פֵָאהַאחַת הָּרֹאש בִפְַּאת מִצְּוֹת שתֵי יִהְּיֶה שַדַי. ואֵל מִצַדׂשמֹאל יָּמִיןּופֵָאהַאחַת הילד את מֵכִין. וַהֲרֵינִי תָּמִיד בעֶזְּרָּתִי ְּלִה יוֹת

: וַּיִבְּרָּא, כַכָּתּוב הַקָּדוֹש אֶלָאדָּם וכִסֵא מָּדוֹר הָָּאדָּם אֶת אֱֹלהִים בצֶלֶם: כִי, ונֶאֱמַר ֹבצַלְּמו

לִי: וַּיֹאמֶר, ונֶאֱמַר הָָּאדָּם אֶת עָּׂשָּה אֱֹלהִים

: וִיהִי אֶתְּפָָּאר בָך אֲשֶר יִׂשְּרָּאֵל אָּֽתָּה עַבְּדִי

, אֲבוֹתֵינּו וֵאלוֹהֵי אֱלוֹהֵינּו אֲדֹנָּי מִלְּפָּנֶיָך רָּצוֹן מִצְּוַת לְּפָּנֶיָך חֲשּובָּהּומְּקֻבֶלֶתּורְּצּויָּה שֶתִהְּיֶה

הַכַּוָּנוֹת בְּכל כִּוַנְּתִי כְּאִלּו עַתָּה מְּקַּיֵם שֶאֲנִי ֹזו ֹזו מִצְּוָּה. וְּתַעֲׂשֶה ֹזו בְּמִצְּוָּה לְּכַּוֵן הָּֽראּויוֹת

לְּמַעְּלָּה פְּרִי ֹבְּמָּקו כִרְּצוֹנֶָך: הָּרָּאּוי ם

לה״ו: ערך שוקרון חנן הרב

זה: מזמור אומרים הש י ער שגוזרים בשעה

: לְּדָּוִד מִזְּמוֹר הַגִתִית עַל ַלַמְּנַצֵח

אֲשֶר הָָּארֶץ בְּכָּל שִמְָּך אַדִיר מָּה אֲדֹנֵינּו אֲדֹנָּי

וְּיֹנְּקִים עוֹלְּלִים: מִפִי הַשָּמָּיִם עַל הוֹדְָּך תְּנָּה לְּמַעַן עֹז ָּיִסַדְּת ֶצוֹרְּר אוֹיֵב לְּהַשְּבִית יָך

אֶצְּבְּעֹתֶיָך מַעֲׂשֵה שָּמֶיָך אֶרְּאֶה: כִי ּומִתְּנַקֵם

כִי אֱנוֹש: מָּה כוֹנָּנְּתָּה אֲשֶר וְּכוֹכָּבִים ַיָּרֵח מְּעַט: וַתְּחַסְּרֵהּו תִפְּקְּדֶנּו כִי תִזְּכְּרֶנּוּובֶןָאדָּם: תְּעַטְּרֵהּו וְּהָּדָּר וְּכָּבוֹד מֵאֱלוֹהִים ַת מְּשִילֵהּו

: צֹנֶה רַגְּלָּיו תַחַת שַתָּה כֹל יָּדֶיָך בְּמַעֲׂשֵי שָּמַיִם: צִפוֹר בַהֲמוֹתׂשָּדָּי וְּגַם כֻלָּם וַאֲלָּפִים

: יַמִים עֹבֵרָארְּחוֹת הַּיָּם ּודְּגֵי

הָָּארֶץ: בְּכָּל שִמְָּך אַדִיר מָּה אֲדֹנֵינּו אֲדֹנָּי

לומר: טוב הש י ער גזירת אחרי

וֵאלוֹהֵי אֱלוֹהֵינּו אֲדֹנָּי מִלפָּנֶיָך רָּצוֹן יהִי, שֶכשֵם אֲבוֹתֵינּו לקַּיֵם הַּזֶה הַבֵן את ָּשֶּזִכִית

, לתוֹרָּה תזַכֵהּו כְָּך קדוֹשִים יִׂשְּרָּאֵל מִנְּהַג ח ַיי ולִבְּנֵי טובים ולמעשים לחֻפָּה לְּמִצְּוֹת

וִיקּויָּם רוִיחֵי, ּומְּזוֹנֵי: שֶכָּתּוב מִקְּרָּא ֹבו

, ח יי ַם שנוֹת לָך ויוֹסִיפּו יָּמֶיָך יִרְּבּו בִי כִי

לָך, יוֹסִיפּו ושָּלוֹם ח יי ַם יָּמִיםּושְּנוֹת אוֹרְֶך כִי וְּכָּבוֹד עֹשֶר בִׂשְּמֹאולָּּה בִימִינָּּה יָּמִים. אֹרְֶך

רָּצוֹן. יהִי כֵן ָאמֵן

ושרים: יחד סידור לילד נותנים

הַנעָּרִים אֵת יבָּרְֵך רָּע מִכל אֹתִי הַגֹאֵל הַמַלְּאְָּך

ויִצְּחָּק אֲבֹתַיַאבְּרָּהָּם ושֵם שמִי בָּהֶם ויִקָּרֵא

: הָָּארֶץ בקֶרֶב לָּרֹב ויִדְּגּו

ויַרְּבֶָך ויַפְּרָך אֹתָך יבָּרְֵך שַדַי ו ְּאֵל לִקְּהַל והָּת ָּיי

: מֵאֵלָאבִיָך עַמִים שַדַי ואֶת ָּויַעְּזרֶך ָּוִיבָּרֲכֶך

תָּחַת רֹבֶצֶת תהוֹם בִרְּכֹת מֵעָּל שָּמַיִם בִרְּכֹת וָּרָּחַם. שָּדַיִם בִרְּכֹת

יָּבֹא מֵַאיִן הֶהָּרִים אֶל עֵינַי אֶשָּא לַמַעֲלוֹת שִיר: ַאל וָָּארֶץ שָּמַיִם עֹׂשֵה אֲדֹנָּי מֵעִם: עֶזְּרִי עֶזְּרִי

יָּנּום: הִנֵהֹלא שֹמְּרֶָך יָּנּום רַגְּלֶָךַאל לַמוֹט יִתֵן יי וְֹּלא אֲדֹנָּי שֹמְּרֶָך: אֲדֹנָּי יִׂשְּרָּאֵל שוֹמֵר שָּן

יַכֶכָּה הַשֶמֶשֹלא: יוֹמָּם יְּמִינֶָך יַד עַל צִל ְָּך אֶת יִשְּמֹר רָּע מִכָּל יִשְּמָּרְָּך: אֲדֹנָּי בַלָּיְּלָּה ַוְּיָּרֵח וְּעַד מֵעַתָּה צֵאתְָּךּובוֹאֶָך יִשְּמָּר: אֲדֹנָּי נַפְּשֶָך

עוֹלָּם:

הַהֹלְֵך אֲדֹנָּי יְּרֵא כָּל אַשְּרֵי הַמַעֲלוֹת שִיר: בִדְּרָּכָּיו וְּטוֹב אַשְּרֶיָך תֹאכֵל כִי כַפֶיָך ַיְּגִיע

בָּנֶיָך בֵיתֶָך בְּיַרְּכְּתֵי פֹרִּיָּה כְּגֶפֶן: אֶשְּתְָּך לְָּך כֵן כִי: הִנֵה לְּשֻלְּחָּנֶָך סָּבִיב זֵיתִים כִשְּתִלֵי

מִצִּיוֹןּורְּאֵה אֲדֹנָּי: יְּבָּרֶכְָּך אֲדֹנָּי יְּרֵא גָּבֶר יְּבֹרְַך בָּנִים: ּורְּאֵה ח יי ַָך יְּמֵי כֹל יְּרּושָּלַיִם בְּטּוב עַל שָּלוֹם לְּבָּנֶיָך ֵיִׂשְּרָּא. ל

לה״ו: ערך שוקרון חנן הרב

'חלאקה זה?'מה נכון לא זה האר״י. מתקופת קבלי מנהג שזה לומר נוהגים, הרבה

של תלמידו שהרי האר״י לגזור בנו את הביא "הרב עליו מעיד

כמנהג". שערו ביותר קדום מנהג שזה לדעת חשוב. אז

ח במהלך בקשר מאוד ברורים שלבים עובר הוא היהודי של ו יי בגיל8 לאישיותו: וארצו ישראל עם של לברית נכנס, הוא ימים

בגיל31 המנ מן עונשין" ל״בר והופך רשמית מתבגר הוא. ן יי לא רגיל, אמריקאי מדוע. ונסביר מאוד חשובים הללו המעברים

המסו היום על להצביע יכול יי ב ם על ת אחריו לקחת החל הוא ו

קרה זה מתי בדיוק מבין היהודי לעומתו. מעשיו,

ללידה. נחזור עצמו בצורכי מרוכזים התינוק של ימיו ראשית

מורכב העולם; הסביבתית תודעתו מתפתחת שלוש בגיל ובגופו, האדם על מגן השיער גידול סובבי וכל מחברי ממשפחתי, . ממני,

גזיזת כא. תרוג בקופסא להישאר החיצוני, העולם השפעות מפני לסביבה. והיפתחות הבודד האני מתוך היציאה את מבטאת השיער גדולים נפש בכוחות בתמיכה, מלווה להיות צריכה הזו היציאה

חזקה. ובאמונה ועוטפים ישראל, לגדולי הילד את לוקחים ולכן

הזה הצעד לקראת משפחתי בחום. אותו

הנקראת בעצים הלכה ישנה: , לכך בנוסף ערלה השנים ש בשלו.

לח הראשונות טבע הוא מפירותיו, לאכול אסור האילן, של ו יי

גם ה. טהור אדם אינד לבד, הוא, יבי. דואל מתבצע שלוש, בגיל

ה בין החיבור עץ, לאדם ו לאינד העולם בין מקבל והוא ידואל בי

על גם אמיתית אחריות חבריו, משפחתו, בני הבריאה על ובהמשך

כולה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

איפה אלוהים היה בשואה

במדרש תנחומא פרשת בשלח:

"וחמושים עלו בני ישראל" אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמשים, ויש אומרים אחד מחמש מאות. רבי נהוראי אומר… אחד מחמשת אלפים. ואימתי מתו? בימי האפלה שהיו קוברין ישראל מתיהן ומצרים יושבין בחשך, ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן.

מגילת אסתר ג׳ יג׳:

וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז.

דברים פרק כה׳:

"יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."

היטלר יש״ו: המאבק על השליטה בעולם הוא ביני ובין היהודים, כל השאר הוא חסר משמעות.

"אני הולך בנתיב שההשגחה האלוהית הכינה לי בביטחון של אדם המהלך בשנתו."

זכריה פרק ב׳:

ה וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה. ו וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ. ז וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ. ח וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַ‍ִם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ. ט וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה׳ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ.

י הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה׳. יא הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל. יב כִּי כֹה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.

נוסח התפילה:

רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

דניאל פרק יב׳ פסוק א׳:

וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר.

ישעיהו פרק ד׳ פסוק ג׳:

"וְהָיָ֣ה ׀ הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔‍ִם קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ כׇּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים בִּירוּשָׁלָֽ‍ִם."

ויקרא פרק כו פסוק מד׳:

וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם.

הרמח״ל מאמר הגאולה פרק ח׳:

…דע כי הנה, פתח גדול היה נפתח בראשונה על הארץ הקדושה, והוא השער שממנו היו יוצאים כל הברכה וכל השלום – בריוח ולא בצמצום. וכאשר גרמו העונות והבית הקדוש חרב, אז נסגר השער הזה ונפתחו תחתיו חלונות קטנים …ועליהם נאמר "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". והנה, החלונות האלה מאז נפתחו – ניתן להם חק וגבול לעמוד פתוחים כל ימי הגלות ולא יסגרו פן יחרב העולם רגע אחד, וכאשר תבוא גאולתינו במהרה בימינו, הנה יפתח השער הסגור שנית, והחלונות לא יזכרו. . .

בעת בניית השער למעלה תסתם ממשלת החלונות וע״כ למטה יגבר החושך בסוד "בצר לך".

ונמצא שכשיגיע זמן הגאולה יתחיל השער ויתעורר להפתח, ובהתעוררו יזרח אור הגדול ויצא דרך החלונות עצמם כי אין מקום לממשלה אחרת בזמן ההוא, ומאותו היום והלאה יהיה השער הולך ונבנה בכל פרטיו ומשפטי בנינו, והחלונות יהיו הולכים ומסתלקים.

…והבן מאד כי הדברים עצומים ומושרשים בעמקי החכמה. ועל כן האור יהיה הולך ומחשיך כי החלונות נסתמים, ואור השער לא נגלה. והנה בשעה אחד ישלימו להסתם החלונות ותתגלה מיד פתיחת השער. ונמצא שאין בין זה לזה כלום – אלא זה נכנס וזה יוצא, שאם לא כן באותו הרגע היה העולם חרב. אך עם כל זה, כיון שכבר יגיעו החלונות לסתימה הזאת נראית פעולתם למטה, והיא עת חשכה גדולה, והוא לא יעמוד הרבה כי פתיחת השער יתחזק וישוב האור חזק מבראשונה.

…ועל כן היה דוד מחזיק את ישראל בדבריו ואומר "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳" כי באמת חוזק לב ואומץ גדול צריך לתוחלת הזאת מפני תוקף הזמן הצר והחשוך שזכרתי.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות