במדרש תנחומא פרשת בשלח:
"וחמושים עלו בני ישראל" אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמשים, ויש אומרים אחד מחמש מאות. רבי נהוראי אומר… אחד מחמשת אלפים. ואימתי מתו? בימי האפלה שהיו קוברין ישראל מתיהן ומצרים יושבין בחשך, ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן.
מגילת אסתר ג׳ יג׳:
וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז.
דברים פרק כה׳:
"יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."
היטלר יש״ו: המאבק על השליטה בעולם הוא ביני ובין היהודים, כל השאר הוא חסר משמעות.
"אני הולך בנתיב שההשגחה האלוהית הכינה לי בביטחון של אדם המהלך בשנתו."
זכריה פרק ב׳:
ה וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה. ו וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ. ז וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ. ח וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ. ט וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה׳ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ.
י הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה׳. יא הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל. יב כִּי כֹה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.
נוסח התפילה:
רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
דניאל פרק יב׳ פסוק א׳:
וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר.
ישעיהו פרק ד׳ פסוק ג׳:
"וְהָיָ֣ה ׀ הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ כׇּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים בִּירוּשָׁלִָֽם."
ויקרא פרק כו פסוק מד׳:
וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם.
הרמח״ל מאמר הגאולה פרק ח׳:
…דע כי הנה, פתח גדול היה נפתח בראשונה על הארץ הקדושה, והוא השער שממנו היו יוצאים כל הברכה וכל השלום – בריוח ולא בצמצום. וכאשר גרמו העונות והבית הקדוש חרב, אז נסגר השער הזה ונפתחו תחתיו חלונות קטנים …ועליהם נאמר "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". והנה, החלונות האלה מאז נפתחו – ניתן להם חק וגבול לעמוד פתוחים כל ימי הגלות ולא יסגרו פן יחרב העולם רגע אחד, וכאשר תבוא גאולתינו במהרה בימינו, הנה יפתח השער הסגור שנית, והחלונות לא יזכרו. . .
בעת בניית השער למעלה תסתם ממשלת החלונות וע״כ למטה יגבר החושך בסוד "בצר לך".
ונמצא שכשיגיע זמן הגאולה יתחיל השער ויתעורר להפתח, ובהתעוררו יזרח אור הגדול ויצא דרך החלונות עצמם כי אין מקום לממשלה אחרת בזמן ההוא, ומאותו היום והלאה יהיה השער הולך ונבנה בכל פרטיו ומשפטי בנינו, והחלונות יהיו הולכים ומסתלקים.
…והבן מאד כי הדברים עצומים ומושרשים בעמקי החכמה. ועל כן האור יהיה הולך ומחשיך כי החלונות נסתמים, ואור השער לא נגלה. והנה בשעה אחד ישלימו להסתם החלונות ותתגלה מיד פתיחת השער. ונמצא שאין בין זה לזה כלום – אלא זה נכנס וזה יוצא, שאם לא כן באותו הרגע היה העולם חרב. אך עם כל זה, כיון שכבר יגיעו החלונות לסתימה הזאת נראית פעולתם למטה, והיא עת חשכה גדולה, והוא לא יעמוד הרבה כי פתיחת השער יתחזק וישוב האור חזק מבראשונה.
…ועל כן היה דוד מחזיק את ישראל בדבריו ואומר "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳" כי באמת חוזק לב ואומץ גדול צריך לתוחלת הזאת מפני תוקף הזמן הצר והחשוך שזכרתי.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה