יום רביעי, 12 בפברואר 2020

באור פניך תשפ - פרשת יתרו - יראת שמים

ל מאמר פרשת יתרו

' פניכם על יראתו תהיה '

התבוננויות סיני, הר מעמד בתכלית

קניינה ודרכי שמים יראת ובמהות

בס״ד מאת ששון ראובן הרב

© שמורות הזכויות כל

ידי על לאור יוצא מרכז דעה' הארץ 'מלאה

053-6240891 להזמנות: טלפון

להצ טרפ ששון ראובן הרב מאת שבועיים תורה דברי לתפוצת ות

דעה' הארץ 'מלאה למערכת פנייה שלח

053-6240891 במספר או בכתובתuh. deah1@gmail. com

עניינים תוכן

שמים יראת - סיני הר מעמד תכלית … … … ה

לכל ראש … … … … … ה

סיני הר מעמד – שמים ויראת תורה … … … … ה

שופר וקול וברקים קולות … … … … ו

שמים יראת מהי … … … … … ח

היראה מהות … … … … … ח

שמים יראת - הלב אל והחדרתה האמת הכרת … … … ח

ה' בגדולת בחינות חמש … … … …. ט

רב … … … … … … י

שליט … … … … …. . י

עיקר … … … … … יא

שורש … … … … … יב

חשיבין' כלא 'כולא … … … … … יג

שמים יראת – ה' כלפי הנכונה העמדה … … … טו

שמים יראת וקניין ה' בגדולת ההתבוננות … … … … טו

שמים יראת – לבוראו האדם יחס … … … … טו

שמים יראת – התורה כל עיקר … … … … טז

שמים' ירא אדם יהא 'לעולם … … … … יז

קניינה ודרכי שמים יראת … … … … יח

ה' בגדולת ההתבוננות – פעולותיו דרך … … … … יח

שמים יראת – פעולתו דרך הפועל את לראות מכוונת … … … יט

וחכמה תורה יראה, … … … … כא

והיראה החכמה … … … … … כא

העולם דרך ה' הכרת - המציאות על טהורה בעין להביט … … … כב

שבתורה האיכותי היסוד – חטאין' 'דחיל … … … … כד

מק ור שמים יראת – סיני הר מעמד … … … … כד

ימים' תוסיף ה' 'יראת … … … … כו

לה'' 'ביטול במושג ושגויה נכונה הבנה … … … … כו

לה' התבטלות – ה' להופעת כלי להיות … … … … כז

הא עצמיות דם – ה' מאור ניצוץ … … … … כח

דעהו' דרכיך 'בכל … … … … … כט

לחיים סופי אין ערך לצקת … … … … ל

והמצוות התורה תכלית … … … … לא

יתרו פרשת ה |

- יני הר מעמד תכלית שמי יראת

לכל ראש

פרשת יתרו ב נוגעת נשמה הכל ובשורש התורה את לקבל זכינו שבה, . שתוכן הדבר ידוע לבבנו. תוך אל אותו לקנות אנו שמסוגלים עד השבוע, באותו מאיר השבוע פרשת

וממילא יתרו פרשת בה. הדבקות וחשק התורה אהבת את מחדש בלבנו לעורר מסוגלת

בפרשה מאיר מאוד, וגדול יקר נוסף, תוכן ואמנם, אדם כל שיתפלל שראוי תוכן זהו זו.

ויום, יום בכל מישראל, יסוד זהו שמים. יראת הוא הזה התוכן לבו. בתוך לקנותו לזכות

הלבבות. לב והוא עליו, עומד שהכל השורשים, ושורש היסודות ו יראת שנראה, כפי

סיני. הר למעמד מאוד עמוק באופן קשורה שמים

זה במאמר כן, על נעסוק בהתבוננ בירא ות ובין בינה וביחס מהותה, בהבנת שמים, ת

ויה התורה, לזכות הלב תפילת עם זה, קדוש בעניין וההתבוננות שהעיסוק רצון י האדם צורת שהיא שמים, יראת של תגבורת תוספת בליבנו להוסיף יועילו לקנותו,

חיי ותמצית אמן ו, .

סיני הר מעמד – שמים ויראת תורה

הוא, ומפורסם ידוע דבר זכינו סיני הר שבמעמד את רק לא ואולם, התורה. את לקבל

זכינו גם אלא זה, במעמד לקבל זכינו התורה יתברך ה' יראת בנו שתחקק אבן שהיא,

ה'. עבודת לכל היסוד שעיקר מבואר מהפסוקים כן, על יתר מטרת עלינו ה' התגלות

הי סיני בהר ת שמים יראת שתקבע בשביל ה אומר וכך בקרבנו. הכת וב טו- כ )שמות יז: (

" וַיַרְא ָשֵ הָהָר וְאֶת הַשֹפָר קול וְאֵת הַלַפִידִ וְאֶת הַקולת אֶת רֹאִי הָָ וְכָל

מֵרָחֹק וַיַַמְדו וַיָנֻעו הָָ. יְדַבֵר וְאַל וְנִשְמָָה עִמָנו אַתָה דַבֶר משֶה אֶל וַיֹאמְרו

ִע ל א. מָנו ו פֶ הִי נָמות. תִירָאו אַל הָָ אֶל משֶה וַיֹאמֶר אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי אֶתְכֶ נַ/ות בור לְבַ1 כִי

ל הָא. בָא ל הָא. בָא ל הָא. בָא ל הָא. בָא ו הִי הִי הִי הִי טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 טָאו תֶח. לְבִלְתִי פְנֵיכֶ ַל יִרְאָתו תִהְיֶה בור ובַ1 ".

האלוקי הדבור את ישמע שהוא ממשה מבקש ישראל שעם הפסוקים, את לבאר נראה

ו אך אליהם. אותו ימסור להם, אומר בתגובה משה אליהם הישירה ה' התגלות שסיבת

פני על יראתו תהיה 'בעבור נועדה כ ם'. שמשה אפשר היה תורה, מתן מצד אומר, הווה

ישראל לבני וימסרה ה' מאת התורה את יקבל רבנו זה, באופן ניתנה התורה שרוב כפי,

| ו פניך באור - תש״פ שמות

לי מסרה ומשה למשה, ה' התגלות ידי על שראל אולם. , שתח בשביל ירא בהם קק ת

ה' התגלות של הזה, הנורא במעמד לעמוד הם צריכים שמים, ישירה בצורה ע ליהם.

שופר וקול וברקים קולות

עשרת רק היה לא סיני הר שמעמד מראה בפסוקים ההתבוננות ה סביבו אלא דברות,

אלה, כל הוצרכו מה ומפני שופר, וקול כבד וענן וברקים קולות באו חלק אינם ולכאורה

מת לי שהתגלה התורה וכן יראת קניין היא העיקרית והמטרה שהיות אלא בסיני. שראל

יתברך. רוממותו ליראת ישראל לבבות להכשיר כדי אלה, כל הוצרכו לפיכך שמים,

הסיבה הבסיסית לכך שבלא בגלל היא תורה מתן למעמד צורפה שמים יראת שדווקא

תורה. אין שמים יראת התורה של תוקפה עיקר שכן אך ה'. דבר שהיא מצד הוא בלא

יחס שום אין שמים, יראת לדבריו. מיוחד ערך אין וממילא לאלוקים, האדם בלב מיוחד

את תקבל שהתורה כדי התורה, בשביל נועדה היראה זה, במובן לה הראוי המשקל מבואר בחז״ל והן בפסוקים הן ואולם, שמים. יראת בנו שתהא צריכים אנו בתוכנו,

אי שהיראה שאומר וזהו התורה. של והעיקר התמצית היא אלא לתורה, הכנה רק נה

הכתוב חכמה", היא ה' יראת "הן שה חכמים ודרשו שהיא להורות אחת, לשון הוא ן

החכמה. לבדה חכמים אמרו וכך ב( לא )שבת:

"ש יראת אלא בעולמו הוא ברו4 להקדוש לו אי אלעזר רבי משו יוחנ רבי אמר

בלבד שמי, שנאמ ר ' ה' מה ישראל ועתה אלוהי ליראה א כי מעמ4 שואל 4

וגו' ', וכתיב ' וגו' חכמה היא ה' יראת ה לאד ויאמר ', קורי יוני בלשו שכ

ה לאחת ".

ש מבואר וכן יראה כאומרו החכמה, ראש היא "יראת אומר וכן ה'", יראת חכמה "ראשית

דעת". ראשית ה' שהו "ראשית", המושג את המהר״ל ומבאר מלשון וכן התחלה מלשון א

ותמצי שורש ת. שהיראה מבואר עוד "סוף כאומרו האדם, בחיי הסופית המסקנה היא

כל זה כי שמור מצוותיו ואת ירא האלקים את נשמע הכל דבר חכמים אמרו עוד האדם".

מלפניו" שיראו עשה "והאלקים כאומרו שמים יראת בשביל נברא שהעולם. א

א "א ר" יודן גדולה היא היראה ששמים וארץ לא נבראו אלא בזכות היראה הה ד" וה אלוהי ם עשה שייראו

מלפניו א״ר ירמיה גדולה היא היראה ששני ספרים שכתב שלמה לא חתמן אלא ביראה הה ד" בספר

משלי ) משלי א״ל ( שקר החן והבל היופי אשה י ראת ה ' היא תתהלל ובסיפרא הדין כתיב סוף דבר הכל

נשמע את ה אלוהי ם מדרש ירא" רבה קהלת פרשה ג פסקה יח. "ולא אמרו: עוד ברא הקדוש ברוך הוא

יתרו פרשת ז |

קודמת שהיראה העובדה את לרא ניתן לחכמה במעלתה שהעדיפו חכמים, מדברי ות

חכם, תלמיד אדם פני על שמים ירא אדם חכמים אמרו וכך ) ילקוט שמעוני קהלת ג המשך

רמז תתקסח(:

"אמר רב יהוד ה לא ברא הקב ה" את עולמו אלא שייראו מלפניו שנאמר

וה אלוהי עשה שייראו מלפניו, כי הא דרבי שמעו ורבי אלעזר ברבי ימו ה וו

יתבי, חל9 ואזיל רבי יעקב בר חמא אמר ליה חד לחבריה ניקו מקמיה דגבר

דדחיל חטאי הוא, אמר ליה איד4 ניקו מקמיה דבר אוריי הוא, אמר ליה

אמינא ל4 אנא דגבר דדחיל חטאי הוא ואת אמרת לי בר אוריי הוא". ב

כן, אם נו כך ומתוך שמים, יראת במהות להתבונן לנו יש מדוע מעט להבין גם בע״ה כל

ראש כמו נערכת היא לתורה. ושורש

לקנותה, והדרך שמים יראת מהות הבנת בשביל רק לא מאוד, היא חשובה זו התבוננות

גם אלא שורש היא היראה שכן בלימודה. התכלית ועיקר התורה מהות את להבין כדי

המבוק מהו גם ממילא נבין היראה, מהות בהבנת ולכן החכמה, שאנו ביותר העמוק ש

תורה. ללמוד ניגשים שאנו בשעה מבקשים,

עולמו אלא בשביל ישראל שיהיו יראים ממנו שנאמר למען תירא את ה ' ואומר וה אלוהי ם עשה שיראו

בתי מלפניו" מדרשות חלק מדרש - א יתברך.

ב תרגומו וזה – רבי לפניהם ועבר יושבים, היו סימון רבי בן אלעזר ורבי שמעון שרבי המקרה כאותו ראוי חברו, לו אמר חטא. ירא אדם הוא שכן לכבודו, נעמוד בא לחברו, אחד אמר חמא. בר יעקב

לו השיב חכם. תלמיד שהוא בגלל לפניו שנעמוד – יר שהוא בגלל לפניו שנעמוד לך אומר אני ח א טא,

ממנה? פחותה מדרגה זהו חכמים, תלמיד שהוא בגלל לפניו שנעמוד לי אומר ואתה גדולה, מעלה שזו

| ח פניך באור - תש״פ שמות

שמי יראת מהי

היראה מהות

דברינו בתחילת הירא של בעניינה מושגים שלושה שישנם נציין יראת הוא האחד ה, בדבר נעסוק כאן ובדברינו חטא. יראת הוא והשלישי הרוממות יראת הוא השני העונש,

ה היראה שהיא הרוממות, יראת העליונה שורשית יראה, של לגמרי אחר סוג היא העונש )ויראת

ביאורם( מקום כאן ואין הרוממות, מיראת המשתלשל סניף היא חטא ויראת.

ב מהות ביאור הרוממות יראת אומר לשונו וזו הקדוש הזוהר )א ב( יא:

"יראה דאיהי עיקרא, למדחל בר נש למאריה בגי דאיהו רב ושליט עיקרא

ושרשא דכל עלמי, וכלא קמיה כלא חשיבי, כמה דאתמר ) דניאל ד לב ( וכל

דיירי ארעא כלא חשיבי, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי א״נ) ב ( יראה".

וזה תרגומו החופשי: שכן מהקב״ה, האדם שיתיירא הוא ועניינה העיקר, היא היראה

נחש והכל העולמות, כל ושורש עיקר והוא ושליט, גדול הוא הקב״ה לפניו, כאין ב כאין חשובין העולם דיירי כל כלומר חשיבין, כלא ארעא דיירי וכל הכתוב כמאמר

לכ האדם וצריך יתברך. לפניו יר שהוא זה, עליון לשורש ליבו וון שמים. את

אומר, הווה מתוך נחקקת היראה ב התבוננות עיקר הוא שהקב״ה והאדירה, הגדולה אמת

ממ והכל כולם העולמות כל ושורש וכאפס, כאין לגביו חשוב ש להתבונן לנו ויש

אלו. קדושים בדברים

- שמים יראת הלב אל והחדרתה האמת הכרת

לביאור שניגש קודם נציין הדברים מורכ שמים שיראת, למעשה שהם חלקים משני בת יתברך רוממותו את לשער כדי ה', בגדולת ההתבוננות היא הראשון החלק שלבים. שני

מכן, לאחר שמו. וזהו הלב. אל הזו הגדולה האמת החדרת של העמוקה העבודה באה

ש ליבו בתוך הנמצא דבר היא יראה כי שמים. יראת קניין באמת רק ואינה האדם, ל

ומחשבות רעיונות לבבו, תוך אל הזו האמת את הטמיע לא האדם עוד כל מופשטים.

בא לא עוד ה', בגדולת נשגבים בעניינים והוגה חושב שהוא אף שמים. יראת מידת לידי

שמים יראת מעלת עיקר ובאמת נחקקו כמה עד האדם, של לבבו במדרגת נבחנת

ולא בקרבו, הדברים ברוחב ב ו המחשבות היקף העיוניות ה' בגדולת.

יתרו פרשת ט |

האדם בעבודת שלבים שני הם אלו – והשניה ה', בגדולת התבוננות עבודת היא האחת

היסוד את להניח עמוקה, נפשית עבודה היא שיהיו עד האדם, לב בתוך ה' גדולת של ות

היראה בשערי יבוא אז מבשרו. ובשר מעצמיו עצם זו, קדושה למעלה ויזכה הטהורה,

חמודות. כל חמדת שהיא ה כתב כך ועל לשונו וזו מאוד יסודיים דברים זצ״ל קוק רב

קח( ה א ברכות איה )עין:

" לצייר ישתדל אבל אמתיות בהשכלות האד שישכיל יש עומדי שה מה לפי

יבא לא עוד ובזה לנפש, מחו= האמתית ההכרה של העומק לתכלית. שאי מפני

כ נשגב כל לדעת מוכשר האד א י ביחושו מצויר שהדבר הער4 כפי לנפשו.

וע כ ל אל בהשגה המשכילי ו מחו= השקפת נקודת את קובעי וה הית,

כ היראה. מעלת על החכמה מעלת תגדל בה לנפש, בקחת רק תבא היראה י

את האד בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ בנפשו המושכלות שינוחו ההנחה אופ ג מענפי לענ9 כ ההכרה

כל אל הפנימי ביחו רק ימצא האמת שנקודת משיג ובהיותו האמיתית. השגה,

א כ אל את הדעת שהיא ההשגות, כל של התכלית ו להיות ודאי צריכה הי,

אלי יחו מצד בתוכו נקבעת ה יהי וזה, ה עומק האמת בהשגה."

הם ואלו מעשי, ברובד גם ביטוי לידי תבוא היא אז בלב, נחקקת שהיראה שלאחר נציין תוכו ובצניעות, בנחת שהילוכו שמים, ירא שהוא האדם של ומעשיו הנהגותיו דרכי כל ובישרות, באמונה ומתנו משאו בתורה, ושוקד במצוות הוא מדקדק ואהבה, ענווה רצוף

נ תמיד תהא והאמת י ה' לרגליו. ר באמת אלוקים יראי עם חלקנו תן אמן. ג

ה' בגדולת בחינות חמש

הקדוש. הזוהר לדברי ניגש הזוהר מורכבת שהיא ומציין ה', בגדולת מהתבוננות מתחיל

בחינות, מחמש - שאומר מה והוא "למדחל בר נש למאריה, בגין דאיהו רב ושליט

עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשי בין ". כאן יש הבנויים דברים, חמישה

רב האחד - הם ואלו זה, גבי על זה, שליט השני, עלמין דכל עיקרא השלישי, הרביעי

חשיבין. כלא קמיה כלא והחמישי עלמין דכל שרשא

ג שהוא וכו'", דאיהו בגין מיניה "למדחל שכתב הזוהר, בדברי רמוזים הללו הדברים ששלושת נראה

" הגדולה, האמת את מבאר מכן ולאחר היראה, לידי שבא עד האדם, בנפש העניין חקיקת דאי רב הו

האדם של נפשו לנקודת חוזר מכן ולאחר וכו'", ושליט - יראה דאקרי אתר בההוא רעותיה.""ולשוואה

שמים. יראת לאור החיים הנהגת כל ניתוב שזהו

| י פניך באור - תש״פ שמות

גדולה. לשון שהוא רב, עניין זה כי הקב״ה. של גדולתו עניין הוא 'רב', הראשון, העניין

בוא ה' גדולת ועניין שם. וראה א, פרק היראה שער חכמה, ראשית בספר בהרחבה ר

השע מצד הוא ה' גדולת שעניין נציין, תמציתי ובאופן ה' רוממות בדבר האדם רת

וכוחו חקר, לה שאין וגדולתו יתברך, כי ותכלית. סוף להם שאין שמו, יתברך ואדירותו

ובמציא בכוחם מוגבלים הנבראים כל כי יתברך, אליו ערוך אין בגדר ומצומצמים ותם,

בורא כן שאין מה ממנו. לצאת בלי הויתם, נ שאין מאוד, ומהולל גדול כי שמו, יתברך ו

ב מכל למעלה שהם ענייניו, לכל שיעור ואין ולכוחו, ליכולתו סוף בלי הנבראים, חינות

ותכלית. חקר שום

הוא, ברוך סוף אין שלמות בגדולת האדם השערת היא הגדולה שעניין נמצא מעל שהוא

כולם. הנבראים לכל ומעבר

שליט

עניין שהוא ה', בגדולת האדם השערת מתוך ' רב ' חקר שום בלי והגדלה הפלגה לשון,

'שליט', סוד שהוא השני לעניין בא אזי ותכלית, לנבראים. הראשונה היחס נקודת והוא

כל ובין בינו ההבדל בהפלגת רוממותו, מצד ה' בגדולת עסק שבתחילה והיינו הנבראים, ואין בעולמו, היחיד השליט שהוא הנבראים, ובין יתברך בינו היחס לעניין בא וכעת

כ גדול. שהוא רב, בחינת של הראשון העניין מתוך נולד זה ודבר מבלעדיו. שליט י

בעולמו. והיחידה הבלעדית שליטתו את היטב מכיר ה' גדולת מתוך

שום שאין ההכרה את הלב אל מחדיר זה עניין לממשלתו מחוץ לצאת שיכול נברא

יתב ושליטתו האדם בא ומכאן בכל. מושל יתברך שרצונו בשליטה', 'יחיד וזהו שמו, רך

א לאדם להרע שיכול נברא שום אין כי בה', גמור לביטחון יתברך. ברצונו לא מכאן וכן את לעצור יוכל לא גורם ושום בשלמותו, הפועל אל יצא ה' שרצון להכיר האדם בא

המ ועילויה. שלמותה אל ההויה גלגלי את שמניעה האלוקית גמה

להשגת הנתפסת בצורה שהם כפי לעולמות עדיין מתייחסים הראשונים העניינים שני

שעניי והיינו האדם, של נם ושלי רב ע ט ו על ובשליטתו ה' בגדולת כביכול סק המציאות.

עניין אך ההוויה האדם, של השטחית ההשגה בצורת כביכול נותר שה יא עומד ת לעצמ ה,

בעל ת ובאמת, כביכול. יתברך ממציאותו נפרדת ישות ב עומד עדיין היראה עניין תחילת

בהשגת האדם הנבראים ע להשגה עולה כך ומתוך לאדם. נתפסים שהם כפי יותר מוקה

היחס את גם ממילא שמשנה ה', בגדולת עצמה למציאות גדולתו מצד באמת כי.

יתרו פרשת | יא

שי דבר שום אין ורוממותו הב במדרגות שיתבאר כפי יתברך, מעניינו חוץ וצא של אות

היראה.

עיקר

בא כאן ות על גם מדובר כבר כאן עלמין'. דכל ושורשא 'עיקרא הבאות, המדרגות שתי

ההוויה להורות ובא, כבר כאן שיש והיינו העולמות, כל ושורש עיקר הוא שהקב״ה

ה' אל שלהם וביחס העולמות בהשגת מאוד עמוק ביאור שבמדרגה והיינו יתברך. הקב״ה של הבלעדיות זה, במובן עליהם. שליט והקב״ה נפרדים, העולמות היו הקודמת

באה לעלות מתחילים כבר אנו מכאן אך היחידה. בשליטתו ביטוי לידי לבלעדיות

מדרגות בשלוש מופיע זה ועניין ממנו. חוץ מציאות שאין והיינו יותר, נשגבה -, עיקר

וכ שורש, ו לא כלא חשיבין.

מתייחס עיקר למעשה, העולמות. כל עיקר שהוא מהם, הראשונה במדרגה נתבונן

למעשה שהוא העיקר, עניין זה כי הדבר. למהות המרכז טפל בחינת הוא השאר וכל,

ה כולם העולמות של העיקרית שהנקודה לנו, להורות ובא העיקר. אל י אלקי. עניין א

המה העולמות, של העצמי היש זהו אלא אינם העניינים, שאר וכל היחיד, והתוכן ות

זו. עצמית למהות מעטפת

הרבה בה שיש חתונה, כמו משל דרך אחד 'עיקר'. המושג בהבנת רבדים כמה ישנם

ומלצ אוכל - דברים העיקר אך וריקודים, תזמורת מפוארים, שולחנות נאים, כלים רים,

וכ העיקר, זה מתחתנים. והכלה שהחתן העובדה הוא הערך את לבטא בא השאר ל החתן ובהעדר נאים. ובכלים ערבים, במאכלים בניגון, שונות, בצורות הזה, העיקרי

והכלה, ה התוכן לעולמות, ביחס כן השאר. לכל משמעות שום אין את יוצק אלקי

דהוי היא ובלעדיו ההויה, לכל המשמעות י לה ואין מהות, חסרת וממילא טעם, וחסרת ה

שאין כמו קיום. וכלה. חתן בלי לחתונה קיום

התמצית הוא עיקר יותר, עמוק באופן ש שהחתן פי על אף החתונה, במשל כי הכל. ל

הם והכלה ה בלא גם מקום יש העריבה ולמנגינה הטעים, לאוכל מקום מכל עיקר, ומשמעות 'ישות' להם יש מקום מכל אך והכלה, החתן בשביל הובאו הם אמנם חתונה,

כשלעצמם שאין מה. בנמשל כן - העולמות כל עיקר ה', אור לא כ רק ' מרכז ש ', באופן

עקרוני המרחב לכל יש ש אך עצמו, מצד קיום סביבו צ הוא וטפל דדי הוא ה' אור אלא.

נשמת היופי את הנותן הצבע כמו הכל, המראות בכל בכל ההנאה את הנותן והטעם,

הנגינ כלי בכל הערבות כל את הנותנים והצלילים המאכלים, האור, כמשל והוא ה.

יב | פניך באור - תש״פ שמות

המובן זהו וממשות. ישות מתמלא הכל ובהופעתו, חשוך, הכל שבהעדרו תמצית, של

שה י ו העונג נקודת א והדר ה' אור בלא עניין. ובכל דבר שבכל והשגב והפאר והחן היופי דבר של יחס הוא ה' אור אל ההויה כל של שהיחס ונמצא במציאות. מאומה אין כבודו,

המשמ את היוצק דבר. שום אין בלעדיו כי אליו, בטל הכל וממילא לכל, עות

ל ביחס ולב מוח כמו הוא הראשוני במובן שה׳עיקר' לומר ניתן שעדיין האברים, שאר אל הנשמה יחס כמו הוא יותר העמוק במובן ה׳עיקר' ואילו לעצמם, מקום לאברים יש

הנשמה. בלעדי קיום שום לגוף שאין הגוף, צרי בתחילה ובאמת, את לשים האדם ך

הקש שיתעלה וככל כטפלים. החיים מערכות ושאר חייו, כעיקר הקודש ענייני וכל לה' ר

יוכ כן ה', בעבודת ומבטאים הקודש אל קשורים החיים מערכות כל שבאמת להכיר ל

דעהו". דרכיך "בכל הכתוב וכמאמר אותו,

שורש

כי יותר. עליון הוא שורש של המובן ה שורש על מצביע כבר מתקיי שהכל כך מכוחו ם

ממנו ומופיע קיומו מקור הוא שלו שהשורש האילן, כמשל. . ובאמת מתקיימת המציאות

מכוח ש יובן ומכאן אותה, שמחייה עליון השורש הוא נקודת ה למקור חיבור ה עליון

חיים שמעניק. המושגת, למציאות שממעל הרובד אל מתייחס שורש שבחינת נמצא

שב האלקי למקור והיינו כולם. ההויות כל ומושרשים נעוצים ו

ש לנו להורות בא שורש המושג זה, במובן ל עליונה, הוויה יש הנבראים כל שורשם שהיא

ו נברא הווית לכלל ממנו שיצאו טרם העליון, במקור ובלועים כמוסים היותם בחינת היא

לנו. המוכרת בצורתו העומד העליו השורש שהיא באב, שבלועה הזרע לטיפת משל ן

כך, עצמית. לישות ונפרד שיצא טרם הילד, של ל הנבראים כל אלוקי שורש יש ובבחינה,

המד הוא האלקי הרובד זו ו המקורית רגה ה יצאו ממנה שרק הנבראים, של עיקרית

הנפרדת. ותבניתו בצורתו דבר כל עומד בו לנו, המוכרת במתכונתם והופיעו

בא שורש שבחינת נמצא ה מק אל ההויה את להעלות ורה, ולכלול וכבודו, ה' באור הכל

ש ולהורות ב היא הנבראים של העיקרית והמהות העצמי התוכן אמת אלוקי ניצוץ.

לעיקר. שורש המושג בין נבחין מכאן המושג ' עיקר ' ל מתייחס בתוך האור התגלות

בגוף, נשמה בין יחס מעין הנבראים, של ההויה טפל, והגוף עיקר שהנשמה כך

בחי הם שהנבראים הו והעיקר הגוף, נת בהם. שמופיע ה' אור א ' זאת, לעומת שורש ' הוא

מהוויתם מתבטלים הנבראים שבו יותר, עליון רובד שהוא האילן, של השורש כמשל,

הוא שורש בחינת עצמו. מהאילן יותר ועליון נעלם בחינת הנבראים כלולים שהם כפי

יתרו פרשת | יג

במקורם העליון לצורתם שממעל במדרגה ביטולם בבחינת, הנגלית הזרע כטיפת,

ועובּ לאב, לגמרי הבטלה לעצמו ישות ואינו אימו, ירך שהוא ר.

חשיבין' כלא 'כולא

שה העליונה, המדרגה באה אזי זו, בחינה מתוך י 'כ בחינת א ו שה חשיבין', כלא לא י א

בבחינת כי מתבטלת. כולה ההויה שכל עד האלקי, האור הופעת תוקף כבר ' שורש ' אף,

שביטלנו פי על במקורם, הנבראים את בבחינת הוא זה כל מקום מכל אל ההתעלות

ה אך שורש, מציאות הענפים קיימת עדיין כ. אינו השורש אך שורש, לו שיש האילן, מו עליון, שורש לנבראים שיש באומרנו הנמשל, בבחינת גם כך האילן. צורת את מוחק

שב הנעלמת, המדרגה אל התוודענו אזי ה מ בטלים הנבראים מצי אות ונכללים ם

באלקות. עדיין אך ב הגלויה מדרגה עומד הנבראים את רואים אנו ים וקיימ ים בצורתם,

ונ הגלויים. ברבדים לא אך בנסתר, רק הוא הנבראים שביטול מצא

מכאן לאחר אך בה למדרגה עולים אנו האלקי באור הביטול מופיע עד תוקפו, בכל

רואי שאנו הגלויה המציאות שגם להורות שבא וקיימים נפרדים הנבראים את בעיננו ם

זה באמת עצמם, מצד שא שמו, יתברך ייחודו בעוצם ומבוטל בטל מלבדו. עוד ין כי

ומבוטלים בטלים כולם הנבראים וכל כלל, מלבדו עוד אין יתברך, רוממותו מצד באמת.

זוהי היחיד השליט שהוא בשליטה, יחיד רק לא הקב״ה שבה העליונה, הייחוד מדרגת

מלבדו. עוד שאין במציאות, יחיד גם שהוא אלא רצונו, מול שיעמוד מי ואין

להורות שבא מה זהו ' כול חשיבין כלא קמיה א ' ואפס מבלעדיו דבר שום אין שבאמת,

מלבדו. עוד ואין זולתו, לעמוד שיכול נברא שום שאין מאוד נעלמת השגה זוהי ובאמת

והיא עליה, מכל נעלמת או ןי ונל םוש הגשה הב לכ ל רקיעו, קרו בשעה כמימרא, ברגע

שמע בקריאת ב׳אחד' לה' נפשנו מוסרים שאנו ן ו י על סוד לי נעלמת בצורה נקשרים אנו,

ז. דה

ד - מדרגות חמש כאן נמצאו מדרגות לחמש מקבילים והם חשיבין. כלא וכלא שורש, עיקר שליט, רב,

סו כי יחידה, חיה נשמה רוח נפש ב ד חינ ו מקביל נרנח״י ת ות כנודע, בעולמות האלקות אור להופעת

ה נפש ובחינת י ה רוח ובחינת רב, בסוד בתחתונים, העולמות את המחייה הכוח א י אל השולט, הכוח א

ה הרוח כי ילכו, הרוח שמה ילך אשר י התמצית היא כי עיקר, בחינת היא והנשמה וההנהגה. הכיוון א

בס הכל, של העיקרי והתוכן וד המקיף, האור בחינת החיה, הוא והשורש העולמות, בתוך ה' התגלות כלל זולתו ואין יחיד שהוא חשיבין, כלא כלא בחינת הוא והיחידה הנבראים, של העליון השורש

יד | פניך באור - תש״פ שמות

חמשת הן אלו ה' גדולת מהכרת החל בקרבנו, ומתעצמות שהולכות ה', גדולת מדרגות את להכיר אנו באים ומשם בעולם, ושליטתו ממשלתו להכרת ומשם עצמו, מצד במקורם הנבראים שורש את להכיר אנו מתעלים ומשם בגוף, כנשמה בעולם נוכחותו

מלבדו עוד שאין הגמור, לביטול אנו באים ומשם העליון, ש יתברך מו.

כמאמר ואתחנן, בפרשת שמתואר מה כפי סיני, הר מעמד של השיאים שיא זהו והנה

הפסוק – מלב עוד אין האלוקים הוא ה' כי לדעת הראת "אתה דו". 'כי הראשון, החלק באים ומשם ושליט, רב בחינת ולשליטתו, ה' לגדולת מתייחס האלוקים' הוא ה'

מלבדו' עוד 'אין יותר, העליונות למדרגות כלא ו׳כולא ו׳שורש' 'עיקר' בחינת שהוא,

חשיבין'.

שב נציין ובאמת ועיקר. בחינו וה עצמה, המציאות בתפיסת שינוי אין עדיין ושליט רב ת ן הנפש עניין

שה והרוח ן שיעור עדיין קו המבט את לרומם גם ה' גדולת הכרת באה ולמעלה, ומשם עצמו, האדם מת

עצמה, המציאות על והוא עניין בחינת ו הנשמה ל בחינת שהם מעלה, שורש בקרבנו. אלוקי

יתרו פרשת | טו

שמי יראת – ה' כלפי הנכונה העמדה

שמים יראת וקניין ה' בגדולת ההתבוננות

כן, אם הזוהר של מדרגות חמש בבחינת ה', בגדולת להתבונן כיצד אותנו לימד הקדוש

ה' גדולת מול אל הנבראים ביטול את גם ומבארות ההולכות רוממותו, מציאותו. ותוקף

זו התבוננות לקניין השורש היא שמים יראת.

- בעצמה? שמים יראת מהי מתוך הנולדת הקב״ה, ובין האדם בין יחס נקודת היא האמת

רב שהוא מציאותו, ותוקף ה' גדולת בדבר הגדולה עלמין דכל ושורשא עיקרא ושליט,

חשיבין. כלא קמיא וכלא

היראה. עצם איננה עדיין הכל, וקיום מקור שהוא הזו, הגדולה שהאמת לומר, ברצוננו השלכה לה שתהיה בלי האדם, של לנפשו מחוץ ידיעה של בגדר להיות יכול זה דבר כי

הא על היא שהיראה והיינו הקב״ה, ובין האדם בין יחס נקודת שהיא היראה, כן לא דם.

אותה למעשה ה הופעת אמת ה עליונה הזו האדם עוד וכל האדם. של וליבו נפשו בתוך

בלי האלוקות, בדעת זו, עליונה באמת ישכיל ש הדבר ל יתורגם האדם של נפשו עמדת

לאלוקות ביחס עדיין, בכלל אינו ב אלא יראה, חכמה בחינת בלבד. שהאדם כשם כי בדעת להשכיל יכול להבדיל כן הטבע, איתני על נפלאות השכלות להשכיל יכול בא לא האדם, חיי על ממשית השלכה יוצר אינו התוכן עוד כל אך ובגדולתו, אלוקות

ועיקרה. החכמה תמצית שהיא יראה, לכלל

שמים יראת – לבוראו האדם יחס

המ אותנו מלמד זה דבר יחס היא שהיראה הר״ל, ומי עילה בין יחס שהוא לקב״ה, האדם

המהר״ל: כתב וכך ממנו. שעלול

" כי זה עצ הירא כאשר ה- האד הוא עלול אל העלה … אמרנו כי עצ היראה

מה שהאד עלול אל העלה והוא אמיתת היראה, ובמה שהאד הוא עלול אינו

נחשב לכלו, במה שהוא עלול תולה בעלתו ".

דב שראינו, מה לאור מתבארים אלו רים הכל את ומקיים מחייה שהקב״ה לשום ואין,

היוצ אור אלומת כמו הנבראים ונמצאו מבלעדיו. וקיום חיות נברא א שאין האור, ממקור

רגע. בכל אותה שמהווה המקור מצד אלא עצמה, מצד קיום שום זו לאלומה בשעה

טז | פניך באור - תש״פ שמות

ונחקק האדם לב אל חודר הזה הגדול שהיסוד ממשית, בצורה חש האדם אז בקרבו,

נוב קיומו שכל ותודע מהקב״ה, ע כאותה היא חייו ת היונק עלה כמו או אור, אלומת

מהעץ. חיותו

שמים יראת זוהי – ומעמיד מקיים שמהווה כמי האלוקים, אל האדם יחס את עת בכל

הגמור מהאפס. הא צריך לו, מעניקה שהקרקע היציבות את חש שהאדם ממה יותר דם

לה'. ביחס לחוש בא כי שמיא, כלפי מוחלט ביטול מוליד זה דבר שום לאדם אין מת

האלוקי. מהמקור תמיד מתחדשת הוויתו וכל עצמית, ישות האדם צריך הבורא, מול

כלל. שאינו כמי לחוש

הקב״ה ובין האדם בין הקשר ו האדם, מחיי צדדי עניין אינו הוא לא אפילו דבר רק

הנוגע 'מרכזי' בכמ ע ה האדם, של והקיום הישות בעצם נוגע הוא אלא חשובים, ניינים

ו חייו כל את מקיף ממילא להחיותם הגוף אברי בכל המתפשטת כנשמה, . ובמדרגת רק אינו לה' שהיחס מזה, יותר אף מתברר שמע, קריאת ברגעי שמתעצמת השיא,

אלא הגוף, את המחייה כנשמה אין באמת לאדם ועיקר, כלל ישות אי כי עוד ן מלבדו,

ו 'כ ו חשיבין'. כלא קמיה לא

ה שהיראה מלמד, שהמהר״ל מה זה י ביחס כלל, שאינו כמי עצמו מחשיב האדם היות א

ו לבוראו. כ כל יוצרת היא כך מתנפחת, האדם של עצמו שהרגשת ובין האדם בין חציצה

קונו, מ לו ומחסירה מהאמת האדם את מרחיקה ה והגמורה. השלמה שמים יראת

שמ יראת ים – התורה כל עיקר

האדם קיום שעצם כשם הוא וסעיפים כענפים שהם החיים, ענייני לכל והמקור השורש

זה שורש של, כך שמים יראת אי ננה ' התחומים אחד ' האדם חיי תחומי כל מבין. היחס

לה' שמים, יראת שזהו, בחייו לאדם שיש היחסים ממערכות אחד אינו שורש הוא אלא,

ענייני וכל הכל, שלו ביטויים הם החיים.

שבלעדי כמו ממש ה' מציאות לתורה משמעות שום אין ול מצוות ול כי הטובות, מידות

הדבר כן יתברך, שלו גילויים הם בחינת היא שמים יראת נקודת שמים. ליראת ביחס

זה לאלוקים, היחס עצם האדם. של הנפש בעבודת מלבדו', עוד 'אין של הנציגות ו עניין

שמים יראת. ומידות ומצוות כתפילה הקודש, ערכי מתוך פרט אינה שמים יראת כן, על

היא אלא טובות, ויסודית שורשית מנקודה ענפים הם הקודש, ערכי אלה. כל של הנשמה

כלל. מאומה אין שבלעדיה הערכים, כל ערך זו,

יתרו פרשת | יז

שמים' ירא אדם יהא 'לעולם

הו עצם היא אלא לאדם, מעלה 'תוספת' איננה שמים יראת אומרים אנו כך השלמה. ויתו

שחרית בתפילת – יהא "לעולם אדם לא אנו מדוע שמים". ירא בקיצור אומרים – 'לעולם

שמים' ירא יהא –? האדם הווית את משלימה שמים שיראת אלא שכן. האדם מהות הפנס, ובין האור אלומת בין לנתק אפשר שאי כמו שורשו. אל מחובר בהיותו היא השלם

קיו אין כי ב לאלומה ם הפנס, לי שמים, יראת בלא האדם מהות את לצייר אפשר אי כן

נקודת בלא היינו לאלוקות שלו הקשר שה, י חיותו מקור א.

נמצא ש אינ שמים יראת ה האדם, צורת עצם היא אלא האדם, מהות עצם על נוסף דבר

ובלעדיה יש "סוף שאומר מפורש, מקרא הוא זה ודבר האדם. בצלם מהותי חסרון דבר

האדם" כל זה כי שמור מצוותיו ואת ירא האלקים את נשמע הכל שזהו להורות ובא,

מהו אדם. וצורת תואר לו אין אלו עניינים ובלעדי האדם, ת שיראת קוק, הרב מבאר כך

האדם, של צורתו את שמשלימה זו היא שמים לשונו: וזו

" ב החדורה המלאה, שמי יראת שמי, יראת היא האד של מהותו מהותו כל

להב כדי עד חזקה, חיה השפעה בעלת ושהיא הפנימית כל על תכונתה את ליט

ה "את חייו. מפעלי א-לוהי והאד האד". כל זה כי שמור, מצותיו ואת ירא, העצמית, מצורתו משולל חייו, מרגעי רגע בשו פע, בשו להיות שלא מוכרח

השלמה השמי יראת שהיא. ה"

ה וכישרונות. חכמה מלא שהוא פי על אף העיקר, את חסר שמים, יראת מחוסר שהאדם מלמד, המהר״ל

שז מבאר המהר״ל ו הכתוב כוונת ו החן "שקר והיופי החן תתהלל". היא ה' יראת אישה היופי הבל

שה האדם, שלמות של הצדדים בשני נוגעים ם ה החן כי הדעת, ושלמות המידות שלמות ו ההנהגה א והקיום העיקר את חסרים אלו שכל להורות הפסוק ובא החכמה. הוא והיופי ומידות, במוסר הטובה

שה שמים, יראת מחוסר האדם אם שלהם, ב נרמזה יא ה האישה כי ה'', יראת 'אישה מילים י ביטוי א

שז להורות ובא כנודע. מקבל בבחינת והתבטלות, קבלה של נפשית לעמדה ו ובלי הקיום, וזה האמת משורשיו, שנותק נאה אילן כמו טובים. ובמעשים בחכמה האדם מלא אם אף חסר, העיקר שמים יראת

כעת שפרותיו אף וקיום, עתיד לו שאין וכ מתוקים. לשונו וזו המהר״ל כתב ך ) נתיבות עולם נתיב

יראת ג(: "יראת שמים היא המעלה שהיא עיקר כל המעלות, וכך אמר הכתוב ראשית חכמה יראת

השם, ור ל" כמו שפרשנו למעלה כי יראת שמים מה שהאדם הוא עלול אל השם ית ' והוא ראשית

ולהודיע החכמה… מעלת יראת שמים אמר הכתוב )מ שלי א״ל ( שקר החן והבל היופי אשה יראת ה '

היא תתהלל, פירוש דבר זה חן נקרא כאשר האדם נראה שכל מעשיו ישרים וטובים מאוד, והבל היופי

הוא החכמה שנקרא יופי משום שהיופי מאור והחכמה מאירה דכתיב ) קהלת ח '( חכמת אדם תאיר פניו

ואין צריך ראיה על זה. ואמר כי אם האדם הוא י שר במעשיו עד שהוא נושא חן בעיני הכל עדיין אין

יח | פניך באור - תש״פ שמות

קניי ודרכי שמי יראת נה

ה' בגדולת ההתבוננות – פעולותיו דרך

ובין שמים יראת בין ביחס להתבונן נשוב שמים, יראת עניין בביאור מעט שנגענו לאחר כל של והשורש התמצית כמו נערכת שמים יראת שראינו, כפי התורה. שהיא החכמה,

להבין וצריך חכמה". היא ה' יראת "הן הכתוב כמאמר החכמה, בין הקשר עומק את

הירא ובין החכמה ה.

יח היא שהיראה ראינו ה'. בגדולת התבוננות מתוך הנולד לה', האדם ס איך ואולם,

ל ניתן בכלל שמו, יתברך אליו ביחס השגה השיג הוא הלא כלל מושג אינו הוא ו׳לית,

כלל' ביה תפיסה מחשבה שההשגה היא, התשובה והנה. ב בו אינה אמת יתברך אלא,

בנב היינו בפעולתיו, ברא. אשר ראים שכן מעיד הפעולות ות על פו עלן שאם באופן.

או מאוד, עמוקה חכמה מלאת פעולה נראה או מופלא טוב כבירה גבורה - שהם בוודאי

זו, פעולה שפעל המקור על ילמדונו כ להכירו חכם וטוב וגיבור. בו נשיג שלא ואף

וגבורתו בחכמתו ולא מאומה, סופיים האין מקום מכל, הפעו דרך המע לות, על ידות

הפועל. של וחכמתו מגדולתו רושם בנו יחקק הפועל,

הן אלו כל והחכמה. התורה של וכן הבריאה של האמיתית התכלית מהי יובן מכאן

שבה פעולות ן לגדולתו ולהתוודע להשיג נוכל ידן שעל עבורנו, הופיע הקב״ה

סופי האין ולרוממותו ים. מכך ולעילא שבטבע, ה' חכמת – החכמה האין שבתורה, סופית

הוא. ברוך הבורא של ואמיתו חסדו וגבורתו, חכמתו על מעידות וכל הבריאה מהות כל

שז והיינו זה, עליון עניין בשביל נועדו והחכמה התורה עניין והי המבוקשת התמצית

הנבראים והשגת החכמה מכל דרכם יתברך ה' את לדעת, .

לו בזה דבר שהוא עיקר הכל, וכן היופי היא החכמה כ״ג אין החכמה עיקר ושורש לאדם כמו שאמרו

באבות ג״פ) ( כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת, ור ל" כי החכמה אינה עיקר

והדבר שאינו עיקר אין לו קיום בעצמו, אבל יר את השם ית ' המדה הזאת היא עיקר ושורש ולכך אמר

אשה יראת ה ' תתהלל, כי אשה ר״ל שהאדם הוא עלול ולכך נקרא אשה כי האשה נחשבת עלול יותר

בזה תתהלל כי יש לו דבר שהוא שורש ועיקר".

שבוודאי שורשיו, בלא האילן כמשל והוא בעצמו', קיום לו 'אין יראה בלא שחכמה מראה המהר״ל

ח סר שמים. יראת עניין שהוא לה', העמוקה הזיקה עצם היא הכל של הקיום נקודת כך, הקיום. לו

- ועימה מאומה, אין בלעדיה, הכל. יש

יתרו פרשת | יט

רוממותו מצד הקב״ה סופית האין א נתפס ינו וכ כלל. וקשר זיקה לנבראים שיהיה די

א ה במידות, התלבשותו ידי על הנבראים אל עצמו המציא אזי ליו, ן מקום של מידותיו

- המידות בזה. כיוצא וכל וגבורתו חסדו ובינתו, חכמתו הן המאציל של התגלות

העליון ו, ומע מצוות ה', וחכמת כתורה הקודש, ערכי כל הופיעו אלו ממידות שים

טובי כל אך ם. בהם. סוף אין רוממות התעצמות מצד הוא קדושתם שורש

הבריאה דרך ה' גדולת את יראה האדם תמיד לא אולם, רק מרוכז יהיה ולפעמים,

דרכה שמתגלה במי ולא בבריאה. לעמוד אדם יכול כך, הנקרה בראש ולראות את

ו הגלים, עוצמות להי בעוצמ מרוכזת מחשבתו מהם. תפעל הים ת ל הנראית ול עיניו, א ואילו הטוב, מטעמה ומתרגש טעימה, עוגה שאוכל לאדם משל אותה. שהיווה במקור

האופה. של מכשרונו ויתפעל העוגה, את יאכל אחר אדם התעניינותו בנקודת תלוי הכל

האדם של – אותו את שפעל במי מרוכז שהוא או עיניו, שלנגד ברובד רק מרוכז הוא אם

הדבר.

בי גם כך חס רב לכל התג די - ה' לות הגלוי ברובד רק מרוכזות מחשבותיו שכל אדם. יש הקשר להעמקת אותו תביא לא החכמה אך ממנה, והתפעלות חכמה מלא יהיה הוא

לא הוא כי ה', לגדולת י את והיווה שחולל מי כלפי יחס לבניין הגלוי הרובד את תרגם

הגלוי. הרובד פ העולם על שהמבט אדם יש לעומתו, אותו ותח גבורת אל של מלכו נעלם שהוא מי אל ממשי, פנימי יחס בתוכו יבנה הגלוי, ברובד המבט ידי ועל עולם,

רעיון. מכל

שמים יראת – פעולתו דרך הפועל את לראות מכוונת

שמים. יראת זוהי את פועלת היא אלא ההתגלות, רבדי אל מכוונת איננה שמים יראת

העצומה, הפעולה בכל להעמיק מושג דבר את ונתפס, היחס לכל שמעבר מי כלפי

תפיסה. מתוך גדולתו את ולהכיר ה', פני נוכח לעמוד האדם את שמכוונת זו היא התפקוד חכמת מתוך חכמתו ואת הים, גלי גבורת מתוך גבורתו את שבטבע, הגדולה

בזה. וכיוצא הגופני

שבאדם המידות כל – קולטים והגבורה, החסד החכמה, האהבה, הרבדים את הגלויים,

הקורא המקורות, מקור הנעלם, מהאין התנוצצות התוך, נקודת היא שמים יראת ואילו ת מצד שהוא בתוכו, שמתלבש מי את הלבוש, מבעד ולהכיר למעלה, מבטו לכוון לאדם

נעלם. מכל נעלם עצמו

| כ פניך באור - תש״פ שמות

ש נבין, כן על סוף האין אל העצמי היחס נקודת היא שמים יראת. ו השגה שאין אף תפיסה

בו מתוך כלל, ומקיים מחייה שהוא מי אל היחס נקבע המושגים, בעולמות התבוננות

כל שבאמת באופן אותם. ומעמיד הגלויים, ברבדים היא בפועל האדם השגת ולא

אך האלקית, בעצמות הנעלם. מקורם אל הלב נפתח דרכם

כתו הנגלים, המושגים עצם הוא האחד פנים, שני בה יש הגלויים במושגים ההשגה רה

אל ומצביעים מעידים היותם הוא השני והפן בזה, וכיוצא והבריאה ומצוות, מקור כל שבהשגת הפסגה נקודת הוא זה ודבר אותם, וברא והאציל שהיווה נעלם, מקורות

הג המושג עצם את משיג רק שלא והיינו דבר, יחס נקודת בלבו חוקק מתוכו אלא לוי,

ההשגה נקודת שבראו. העליון המאציל אל ותפיסה השגה איננה שהיא הזאת, הנעלמת

נפתח הבריאה מתוך אלא בבורא, עצמית הבורא מציאות אל להתוודע הלב.

ה'", יראת חכמה "ראשית שאומר והוא חכמה. שבכל שמים היראת נקודת היא זו השגה

שהתמצ והיינו ממקורה עדות היותה הוא ומהותה, מגמתה שהיא חכמה, כל של ית לבדה שהיא שבחכמה, היראה נקודת זוהי והופיעה. נאצלה היא שבעבורו הנעלם,

החכ כל כי חכמה, בעבורה. באה כולה מה

התורה הן בוראה, על עדות בעבור היא הבריאה כל מהות שבאמת הוא, העניין ויסוד

והמצוות, ה' התגלות שהם בפנימיות, והן ב ה' התגלות שהיא כולה, הבריאה חיצוניות, מתוך מופיע הוא ברוך סוף האין כי הוא, ברוך הבורא גדולת את להופיע נועדו כולם

וז ופעולותיו. מעשיו ו נמצא בוראם. על מעידים להיותם הנבראים, של התכלית

ונו מציאותו בדבר הנעלמת, ההשגה הוא השגה שבכל הפנימי שהגרעין וגדולתו כחותו ונמצא הבורא, מכוח הופיע וכוחותיו תכונותיו בכל נברא, כל כי הבורא, של וגבורתו

נעלמת. בצורה בגרעין חקוק הפרי כי מקורו, על מעיד

יתרו פרשת | כא

תורה יראה, וחכמה

והיראה החכמה

מכ א נבין ן השגת לסוד היינו שמים, יראת להשגת המבוא היא החכמה דווקא מדוע

דרך ה' מציאות הנבראים, כל של הפנימי הגרעין היא החכמה כי נבראיו. הכתוב כמאמר השער היא נברא, שבכל העמוקה בחכמה שההתבוננות באופן עשית", בחכמה "כולם ובין הבריאה בין החיבור חוליית היא שהחכמה נמצא הנברא. אותו את שברא מי אל

רבדים שני בחכמה שיש אלא מקורה. – ההתבוננ עצם הוא האחד ובחכמה בנברא ות

בו, שטמונה וכדומה, האדם גוף של התפקוד חכמת כמו הנעלמת ההכרה הוא והשני אכן, בריאתו. מתוך הבורא השגת שבחכמה, היראה נקודת זוהי שבראו. מי חכמת בדבר רק מסתכלים אנו המבטים ובשני מושג, אינו הוא כי בעצמו, בבורא התבוננות כאן אין

התוכ שהיא הבריאה, על הלב, התעניינות בנקודת הוא ההפרש אלא לנו. המושג ן לבריאה, מבעד ומביט צופה שמים ירא ואילו הבריאה, את רק משכיל החכמה שאוהב דרך שמו, יתברך כלפיו ועמוק חי יחס בונה והוא וטובו, גדולתו חכמתו על בוראה, על

אלינו. התגלותו

בין הקשר בביאור המהר״ל דברי את נבין זאת לאור לשונו וזו ליראה החכמה:

" ועוד פי ' ראשית חכמה יראת ה ', ל״ר כי העיקר מ החכמה יראת הש כי

ראשית הדבר עיקר הדבר, ור ל" כי עיקר החכמה מה שקונה האד ע״י החכמה

יראת הש. וכ מוכח בפרק היה קורא ) ברכות ז, י, א '( שאמרו ש שלא יהיה

האד קורא ושונה ויהיה בועט באביו או ברבו או במי שגדול ממנו בחכמה

ובמני שנא ' ראשית חכמה יראת ה ' שכל טוב לכל עושיה כ״ע, משמע דפי רשנו,

ראשית חכמה היינו כי עיקר החכמה היא היראה ולכ4 אמר דוד ראשית חכמה

יראת ה ', שר ל" שעיקר החכמה מה שעל ידה מגיע ליראת הש י" ובלא זה אי

החכמה נחשבת, ושלמה רצה לומר כי התחלת החכמה היא יראת הש כמו

שבארנו."

לשונו: וזו זצ״ל קוק הרב כתב בדבר כיוצא

" פנימית, היותר העול השקפת על מיודת עמוקה, היותר החכמה היא ד' יראת

את נותנת והיא העמקני היוד והחול בחול. בי בקודש בי תורה, וכל מדע, לכל

ה את דורש כשהוא עצמו, היודית עמקנות זו, למקנה לבוא מוכרח הוא הרי,

כב | פניך באור - תש״פ שמות

השטח על מרפר9 רק כולו הוא הרי המדע, את מבת ד' יראת שאי זמ שכל שכ חכמה היא ד' יראת ה חכמה, בכלל אינ שבאמת המושגי, של החיצו

הינא לאחת קורי יונית בלשו. "

בש נוגעת שהיא מצד עמוקה, היותר החכמה היא ה' יראת שבכל הנעלם ורש כי דבר.

אינ המאציל שעצמות פי על אף באמת ה מושג ת עצמ מצד ה איזושהי קיימת מקום מכל, שהציור כשם כל, ראשית בחינות. משתי והוא נבראיו. דרך עימו יחס ונקודת השגה הבריאה כל כן נוכחותו, של והתגלות הופעה מהווה מסויים ובמובן הצייר, על מעיד

זה, במובן כולה. הצ מציאות עצם במה ורצונו כוונתו וכן וכשרונותיו, חכמתו וכן ייר, שציירו, באומן להתבונן בלי בציור, שיביט ומי הציור. דרך מופיעים אלו כל שצייר, לכל ביחס הדבר כן מאוד. שטחית היא הסתכלותו בוודאי הלא בזה, וכיוצא ובכוונתו

על בוראה, על מעידה כולה היא והמציאות. ההויה חכמת מציאותו, על וכן וגדולתו, ו באומן הוא שמים הירא של העיקרית ההתעניינות ונקודת בזה. כיוצא וכל וכוונתו רצונו

ביצירה. ולא

זו דבר. כל של העמקני' 'היסוד זהו הי וההשגה החכמה עצם על חיצונית תוספת לא

בע הנעלמת הפנימית התמצית אל פנימה, חדירה זוהי אלא ההויה, שבכל ההשגה מקי

כ של ודבר. דבר ל

המציאות על טהורה בעין להביט - העולם דרך ה' הכרת

אך האדם, בדעת ונתפס לעין שנראה מה רק הוא שמושג הדבר שבאמת לומר, ברצוננו במה ההתעניינות, בנקודת היא חיצונית השגה ובין שמים יראת של השגה בין ההבדל

אנ שני במשל, כמו שמעבר. במה או שמוצג מב שים י בצי טים הציור על מסתכל האחד ור, שמים ירא כך, בציור. ולבטא להביע ביקש ומה הצייר מיהו להבין מנסה והשני לבדו, עת ובכל הכל, את שברא במי שמעבר, במה דבר כל של ההשגה תמצית את חוקק מציאות תוקף כך, משום הנעלם. האין אל ואספקלריא כחלון במציאות דבר בכל מתבונן

הב ח הוא ברוך ורא האדם, בחיי נוכחת בוודאי שהבריאה כשם כי עז. ברושם בלבבו קוקה וגדולתו טובו ה', למציאות ביחס כן חושיו, כל דרך ממציאותה, מתמלא פינה שבכל פנימיות היא אלא המציאות, להשגת חיצוני דבר איננה ה' השגת כי בזה, כיוצא וכל

כשם במציאות. דבר בכל התמידית, ההשגה מצבי ציור שכל שציירו. האומן על ע

מנכיחה כולה ההויה שני מצד יתברך, בו השגה שום אין אחד שמצד פי על שאף נמצא צריך שהאדם אלא ועניין. דבר בכל תמיד, אדירה, ובעוצמה בתוקף יתברך מציאותו את

יתרו פרשת | כג

פנימיות אל ורוחו בנפשו להיפתח כדי לבבו, ערלת למול וצריך אטום, להיות שלא

ההש ב שהיא הזו, גה בעבורה. בא שהכל היש, כל של העצמי הגרעין אמת

שאי לחוש האדם עלול ומכך והשגתו, מהאדם מוחלט באופן נעלם הקב״ה אחד מצד

ירא השגת ליצור לאדם לו אפשר ה מספרת כולה ההויה הלא שני, מצד אך יתברך. כלפיו

ל א- כבוד מספרים "השמים כאומרו יתברך, עליו ותוקף עוז בכל מ ידיו ומעשה גיד שלא. או מבוראו, במנותק העולם על מביט האדם האם בשאלה תלוי זה כל אך הרקיע". זה ודבר הבריאה, מציאות את רבה בעוצמה וחווה מרגיש אזי במנותק, רואהו אם כי פותח אם אך שאינו. כמי שהוא וסובר בוראה, אל ויחס השגה שום לו גורם לא כלל

החכמה תמצית אל לבבו והיי ותכליתה, יתברך, פעולותיו כהופעת בבריאה שמביט נו ובכל עוז בכל וגבורתו, וגדולתו ה' מציאות נוכח הוא עומד במציאות פינה שמכל נמצא

ממש. חושיו בכל וממשות, תוקף

ומנותקת אטומה בצורה הבריאה על יביט שלא האדם, לב טהרת בנקודת תלוי הכל אך

בגדי שרואה מי כמשל ממקורה. וארמונו המלך הלא המלך, את רואה שאינו אף העצום,

עצמו. המלך יראה בלבו יחקוק זה דבר

ה היש שבבחינת והסכנה 'יש', בחינת היא החכמה כי האדם, של העבודה נקודת וזוהי י א

עשיתיני ואני יאורי לי שאמר כפרעה ההיפרדות, , הכל. את שהיווה מהמקור עצמו ואטם

וע אוזניו לפתוח האדם צריך זה וכנגד תדיר הביט כי עברי, שנקרא אבינו כאברהם יניו, שאו סוד והוא כולה. ההויה כל דרך ה', פני נוכח ועמד ולנראה, לחוש שמעבר מה על

עיניכ מרום בזה כיוצא וכל אלה, וישמור חכם מי וסוד אלה, ברא מי וראו ם.

והיא שמים, אצולת היא בקרבנו, המתלהטת הקודש נשמת ג אותנו ממלאת ל עגועים ה',

ו לנו קוראת כל בתוך יתברך ה' את לבקש אלא החיצוניות, על רק להביט שלא כל דרך ומופיע אלינו יורד האדירה, ברממותו שמו, יתברך שהוא ולדעת הלבושים,

א ומתוך כיריעה, שמים נוטה כשלמה אור עוטה החיים, לבושי זיו תורה, של ותיותיה

הדבק התורה הוגי כל ומחייה מתעצם סוף אין ה' יתן שמים, וביראת בקדושה בה ים

עמהם חלקנו. ו

ו לשונו: וזו זצ״ל קוק הרב כותב שמים יראת שורש וזה כולה ההויה דרך היא ה' שהופעת ובכך " מקור

הנפלאה ההרכבה מפני הנשמה בעומק מצטייר הוא ד' יראת ה בההשגה אשר ההפכים שני של אלוהי ת, של נפלאה והתמזגות השלמה, במציאותה הידיעה וודאות האלוהות במהות המוחלטת הידיעה העדר

והו הזה, המקום נורא מה שאמר יעקב, זה והנורא, מאד. היא מאיימת הופכיים אדירים ערכים שני א

כד | פניך באור - תש״פ שמות

שבתורה האיכותי היסוד – חטאין' 'דחיל

חקיקת שעניין והיינו בחכמה. כמותי עניין ויש איכותי יסוד שיש לראות צריך זה במובן

שה האדם, בלב היראה י האלק השגת סוד א תלוי איכותי, עניין היא חכמה, שבכל ות

יות הרבה ההתקשרות, בעומק הוא לכך, מסייע שהריבוי ואף החכמה. ריבוי מאשר ר השתרשות עומק הוא הכל עיקר כן על היראה. השגת של האיכותי לתוכן ביחס משני שירא המהר״ל, שמלמד והוא והבינה. החכמה סעיפי ריבוי ולא האדם, בלב שמים יראת

שמי אמר ולכן מרובה. חכמה מבעל יותר גדול ם " דדחיל גברא מקמי איקום חטאין, "

לשונם וזו היראה בשבח חכמים שאמרו זהו אוריין. מבר לעילא שהוא דברים רבה )מדרש

ו יא: (

" תחלה בתורה משה שביר4 הברכה היא איזו ר״א אמר – אלוקינו ה' אתה ברו4

העול מל4 ו וקדשה הזאת בתורה בחר אשר בעושיה רצה, בעמליה אמר ולא

בהוגיה אמר ולא, בעושיה אלא, ש באלו ד את עושי ה תורה ברי בעושיה. אד

ש אני אעשה מה תורה למדתי ולא חכמה למדתי אומר, לישראל הקב״ה אמר

הוא קל אחד דבר התורה וכל החכמה כל חייכ, ועושה אותי שמתיירא מי כל

ד תורה, ברי ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל ב התורה וכל החכמה כל לבו לבו לבו לבו. ראשית קיא( )תהלי שנאמר מני

עו לכל טוב שכל ה' יראת חכמה לעד עומדת טהורה ה' יראת יט( )ש שיה

וגו' חכמה היא ה' יראת כח( )איוב ".

שמים יראת מקור – סיני הר מעמד

לשאול יש אמנם – שלא קריאה בתוכנו באה מהיכן שמים. יראת בנו נולדת מהיכן הלא בהם? המתלבש הנעלם ה' אור אל פנימה, להביט אלא הלבושים, את רק לראות

בתפא המתמזג יצחק, ואוהל אברהם אהל אהלים, יושב תם איש שלילת יראה. חכמה הדר ישראל, רת הטשטוש מפני אותו, מבררת שהיא כשם הידוע, את מטשטשת ידיעה שכל מפני מוכרחת, היא הידיעה הם הרי החיים ועצם ראשית. לה שיש מוגבלת הויה כל של מדע בכל הדין והוא האדם במדע הנמצא

היח ב רק הנתפשת הנעלמת, בידיעה אצור וזה ההויה, של האלוהי ש ואי כמוסה. היותר דליבא רעותא המציאות. קשר יבוטל ובזה ההגבלה, ע״י שתטשטש מפני מובלטת, בידיעה מוגלמת להיות לה אפשר

ה הידיעה את שתתפוס הויה, לשום אפשר אי כן על אלוהי ותכלית מציאותה, תתבטל שלא כדי ת,

הידיעה, והוי החיים חיי מקור ובין בינה שאין וההויה החיים ממשכת ושום מבדיל מסך שום ההויה ית שלילת של עצמותה כ״א ידיעתנו העדר של הציור לא כלומר נדע, שלא מה דוקא הוא חוצץ, דבר הממעטת מוגבלה, יד מגע שום בלא היא מונחת האמיתית הידיעה עצמות העליון שבחשכה הידיעה,

דיוקנה את ד' אמר מלא אני הארץ ואת השמים את כי, ."

יתרו פרשת | כה

היא שלנו ההשגה בנו תוולד מהיכן כן, אם יתברך. ברממותו ולא שנתפס, במה רק

במציאות? שמופיע סוף האין אל להביט העמוקה, התביעה

והתגלה השמים את הקב״ה קרע זה, ונורא קדוש במעמד סיני. הר מעמד היא, התשובה אין בוודאי כי הלבוש, דרך ההתגלות היתה זה במעמד שגם אף ברוממותו. אלינו

תו מחשבה פס בהר ישראל על שהופיעה האדירה ההארה מקום מכל פעם, אף בה' ת

האלוקי הדיבור את ששמענו בעת סיני, – א ה' "אנכי אז שמים, יראת בנו חקקה לוקיך", מאיתנו. יצאה לא ומעולם ומאז וטהרתה, עוזה בכל בקרבנו האלוקית הנשמה הופיעה

שי שמי חכמים, שאמרו זהו עולמים. לנחלת קבלנוה כי שעמדו בידוע פנים בושת לו ש בירושת העת באותה לנו ניתנה שמים שיראת לנו להורות סיני. הר על אבותיו רגלי

עולמי ם.

היא התורה של מהותה כל כי שמו. יתברך לפניו לעמוד ושורשה, התורה נשמת זוהי ועל ובקדושתו. בשמו ולהדבק יתברך עימו להתקשר ביותר והעליונה הפנימית הדרך

כן, ונשמתה התורה שורש עלינו הופיע תורה, מתן בעת – אל העצומה ההתוודעות

כולה התורה שכל וההכרה שמו, יתברך גדולתו וזהו להכירו. והדרך יתברך שמותיו היא

סיני הר מעמד על הכתוב שאמר – עוד אין האלוקים הוא ה' כי לדעת הראת "אתה

מלבדו".

התורה לקדושת אנו זוכים זה מעמד מתוך בנו תעצים לומדים שאנו שהתורה בתמידות,

התו שעסק יודעים, אנו הלב בעמקי כי וקדושתו. אורו את האלוקי, היקר את מכוון רה

מילת על חכמים כמאמר בקרבה. עצמו שנתן התורה, נותן אל להתוודע ' אנכי ' – " אנא

יהבית". כתיבת נפשי

לישראל רבנו משה שאומר זהו – א לשמוע יכול אני אכן, אך לכם. ולהעבירו ה' דבר ת

שתעמד כדי שמים, יראת בכם שתהא כדי ו ותשכילו ותדעו העולם, והיה שאמר מי לפני

ה שכל עסק עומק בפנימיות תבקשוהו שתמיד כך הגדול, לאורו לבושים היא תורה

שלכם התורה – תעמד שאתם צריך זה בשביל ו תהא ובכך העליונה. האלוקית בהתגלות

פניכם על יראתו מי ובין הלבוש בין תפרידו ולא תחטאו, ולא עולמים, לעולמי

כולם. החטאים שורש סוד שהוא בקרבו, שמתלבש

' ה גדולת נו בלב ולעורר, זה ון עלי למעמד לחזור יום, בכל שמע קריאת ין עני הו וז, ותאריו ךכ לכבש םוי דימת ררוענ תא תדוקנ שדוקה וזה ו הבלנ התוא ייחב ונ.

כו | פניך באור - תש״פ שמות

' תוי9 ה' יראת ימי'

נכונה הבנה ושגויה לה'' 'ביטול במושג

ובחיים. בנפש ביטוי לידי באה שהיא האופן את להבין צריך היראה, מהי שראינו לאחר

מאוד חשובה סוגייה וזוהי.

מוחלט, ביטול של יחס והוא לה', האדם יחס היא שהיראה ראינו חשיבין'. כלא 'כולא

ה של השורשית העמדה זוהי תנועות בכל ביטוי לידי לבוא צריכה והיא בוראו, מול אדם

החיים. לא תחושה גורם הוא שגויה, בצורה נתפס לה' ההתבטלות כשמושג אמנם,

למחוק באה שמים יראת כאילו נעימה. משמעות חסר הכל את ולעשות החיים, את

וערך. האדם חיי את ומעצימה מגדילה דווקא שמים יראת האמת, שמצד בעוד, וכמאמר

ה' "יראת הכתוב ימים תוסיף להתבונן צריך כן, על ". ה', לפני ההתבטלות של במהותה

ב ביטוי לידי באה וכיצד מהי כלל האדם. כוחות

ש נדמה שטחית בהבנה 'התבטל המושג ות', ו שאינו', כמי עצמו 'עושה המהר״ל בלשון

ומוחק מדלדל בכוחו ללחום צריך כביכול חייו. כוחות ואת האדם את כדי ולדכאם, תיו וביטול יראה המושג בהבנת יסודית טעות הוא זה דבר אך קיים. שאינו כמי עצמו שיחוש

האלוקות לפני. ה זו טעות ושורש ו ה ובתפיסת האלוקות בהבנת בסיגים א בין הנכון יחס

הקב״ה ובין האדם הדברים את ונבאר, .

קיימים כאשר נפרדים גופים שני, אחד, במרחב הנמצאים ואנ לאחד מורים ו עצמו לבטל

הרי השני, בפני המרחב כל את לתת כדי מציאותו, את וימחק שימעך דרישה שזוהי

לשני. בש כשמדובר זאת, לעומת ת מהויות י ביניה שהיחס, ן כמו הוא הי נשמה בין חס

קיומו, מחיקת איננה לנשמה הגוף התבטלות אז וגוף, סותרת איננה מציאותו עצם כי כוונת אלא המרחב. לאותו שייכים אינם שניהם שכן הנשמה, מציאות את ומצמצמת דרכו. אותה ולהופיע הנשמה, של לתוכן וביטוי כלי להיות צריך שהגוף היא, הדברים

שנים כאן אין המתמו גופים ד ש אלא המרחב, אותו על דים ת את זו המשלימות הוויות י

זו.

בין ליחס זאת להמשיל ניתן המחשבה ובין הדיבור - למחשבות ביטוי כלי הוא הדיבור.

המחשבה את לגלות בשביל נועדה מהותו שכל זה במובן למחשבה, 'בטל' הוא באופן,

ש שצריך למחשבה בנאמנות יפעל לבטאה כדי ק סתם ימלמל ולא, ו חסרות והברות לות

ותוכן מחשבה, וא עיביש כות ן רחא הבשחמהמ. תיתימאה

יתרו פרשת | כז

הם והאדם שה' נדמה ואז מוגדר, כמישהו ה' את מציירת באלוקות, השגויה התפיסה

ה לה' שביטול ונתפס 'עצמים', שני כביכול ו יודעת הנכונה, ההבנה אך האדם. מחיקת א

כך העולם, של החיים מקור והוא בו, השגה שום ואין רעיון מכל נעלם שה' שאורו

הגדול נערך ביחס ודוגמת מעין המציאות יחס עלמין', כל 'ממלא הגוף, כלפי הנשמה

בגמרא חכמים אמרו וכך הכל. את ומחייה א( י )ברכות:

" דוד אמר מי כנגד נפשי ברכי חמשה הני? ברו4 הקדוש כנגד אלא אמר לא

נשמה וכנגד הוא. העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה העול כל מלא הוא ברו4 הקדוש מה, את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9 את מלאה נשמה א9

הגו9 כל הגו9 כל הגו9 כל הגו9 כל. נראית ואינה רואה נשמה א9 נראה ואינו רואה הוא ברו4 הקדוש מה.

כ העול כל את ז הוא ברו4 הקדוש מה ו לו, הגו9 כל את זנה נשמה א9. מה

טהור הוא ברו4 הקדוש, טהורה נשמה א9. בחדרי יושב הוא ברו4 הקדוש מה

חדרי, חדרי בחדרי יושבת נשמה א9. הללו דברי חמשה בו שיש מי יבא

ו הללו דברי חמשה בו שיש למי ישבח. ז"

לה' התבטלות – ה' להופעת כלי להיות

מכאן ניגש ל לה' התבטלות מושג. אלא וכוחותיו, האדם מחיקת איננה לה' התבטלות

שלה. וגילוי ביטוי כלי שיהיו כדי האלוקית, הנשמה אל חיבורם היא האדם מהות כי

וזה בעולם, ה' אור גילוי ו וסוד הוויתו שורש קיומו. שהאדם פירושה לה' התבטלות

נשמתם סוד אל אותם פותח שהוא עד אותם, ומטהר חייו כוחות כל את מזכך ה' שאור, ומכוון ה', כרצון רצונו עושה האדם בו המתוקן, המצב זהו דרכם. ויתגלה בהם יופיע

הנ הדיבור כמו הוא הרי אז, שבקרבו. ה' אור נשמתו, סוד אל בנאמנות חייו כל את אמן

בעולם אותה ומגלה המחשבה, אל ח.

ז הרב שכתב זהו " לשונו: וזו זצ״ל קוק ה דעת של ומתוקה שלמה היותר הבינה אלוהו היחש הכרת היא ת

ה אלוהי הרוחני הצד הנשמה, יחש והרוחניים, החמריים מפרטיו, ופרט פרט כל ואל הכללי העולם אל

א הגוף, אל והפרחה, קיום אור והממלא המחיה הזה היחש ולהפרחה. לאורה לחיים הנדרש הדבר ל

מתמלא כשהוא ממרירות יותר ושלוה הגיון ונעימות מיראה, יותר אהבה אותם ממלא הוא ונפש, בלב

הזדעזעות ". א התחיה אורות.

ח חיה", לנפש האדם "ויהי הכתוב כמאמר הדיבור, הוא האדם שעיקר מהעובדה להבין נוכל זה דבר

ומתרגם אונקלוס – חייו? בסיפור מספר ומהו מדבר, האדם ומה ממללא'. 'לרוח – האלוקות. נוכחות את המחשבה בחינת הוא האלוקות ואור דיבור, בחינת הוא האדם, יספרו". תהלתי לי יצרתי זו "עם בחינת

האדם. דהיינו הדיבור, באמצעות שמתגלית והנסתרת, הכמוסה

כח | פניך באור - תש״פ שמות

מלמדת בעולם ה' אור את לגלות נועד שהאדם העובדה ש, להיות צריך האדם שלם שכלי ככל כי כישרונותיו. בכל ומפותח חיים בגווני עשיר חייו, כוחות בכל ומלא כמשל יותר. עשירה בצורה להופיע יכול דרכו המתבטא התוכן כך יותר, מפותח הביטוי

נגי כלי ובצלילים ובחן ביופי דרכו מובעת המנגינה כך יותר, משוכלל שהוא שככל נה,

ונאים. עשירים

כן על יתר ה – כוחותיו שכלול את מחייבת האלוקי, לתוכן ביטוי כלי הוא שהאדם עובדה מילואו. בכל להתגלות מוכרח אליו, ערוך שאין יקר, מכל היקר התוכן כי מילואם. בכל

ככלֵ זה והרי נגינה י המשובחים להיות צריכים שהם המלך, הכתרת בטקס לנגן שמובאים

ביותר.

בטומאה ששקוע מי אמנם, בקרבו, להופיע שצריך האלוקי בתוכן ובוגד וברשעות, ישותו את מגדילה החיים הופעת אצלו, כי חייו. הופעת את מאוד שימעיט ראוי באמת

ירא שהוא מי זאת, לעומת אך המקולקלת. התנהלותו ואת לה', חייו את ומקשר שמים,

צ כן ועל האדם, לחיי גדול ערך גם יוצר העליון האלוקי שהערך הרי להיות הוא ריך

ויכולתו. כוחו בכל ה' אור את לגלות כדי בחייו, מפותח

ירא אדם כי האדם. כוחות את ומפתחת מגדלת דווקא שמים שיראת הגדול, היסוד זהו

שם הופעת הם חייו שכל מכיר שמים, חייו פרטי וכל מתעלה, חייו ערך וממילא שמים,

א הוא כך, משום ומרוממת. נצחית משמעות מקבלים כישרון בשום כלל מזלזל ינו מופיע הוא ברוך העליון שהמלך מלכות, בגדי הם אלו שכן ה'. לו שנתן כוח ובשום

בהם.

האדם עצמיות – ה' מאור ניצוץ

הו הביטול עניין של הפנימי השורש למעשה, בעצם האדם, של קיומו נקודת בעצם א

נפ עצמית ישות לאדם אין כאמור, כי עצמו. של הזהות תפיסת אלא רדת, אלוקית נשמה

בקרבו חייו עצמיות שהיא, .

לה' הקשר דבר איננו הוא צדדי. לזולתו, האדם בין היחסים מערכות כשאר אינו בהם

ישות לאדם יש עצמית זולתו. עם במגע הבאה אוטונומית, הקשר לקב״ה האדם בין הוא

והנשמה, הגוף בין כקשר העצמיות שורשי שורש, ש לצייר כלל אפשר אי האדם את ממנו. המשתלשל וענף חיים שורש אלא שניים, כאן אין נשמתו. משורש בנפרדות עומד

יתרו פרשת | כט

לה' האדם בין היחס כך – המשתלשל ענף היא שלנו וההויה שלנו, החיים מקור הוא ה'

ב החיים ממקור חייך" הוא כי בו "ולדבקה הכתוב שאמר זהו הוא. רוך. ט

דעהו' דרכיך 'בכל

נבין, כך מתוך אפ שאי האדם מחיי קטן חלקיק אפילו להפריד שר במנותק ולהעמידו האדם חיי סעיפי כל כך מהנשמה, ומתקיימים ניזונים הגוף אברי שכל כשם לה'. מזיקתו

ל כלים בחינת הם וממילא מה', חיותם מקבלים הגדול. אורו את ולהופיע גלות שום אין

לגל באה שהיא עמוק אלקי תוכן לה שאין האדם מחיי נקודה תנועה שכל כמו אותו. ות

האדם, של החיים לעצם ביטוי איזה היא האדם מחיי היא כך להיות צריכה ביטוי גם

אלקי ואור לתוכן והופעה ל כ ש עד נו, קו בקדושת המתקדש האדם מדרגת וזהו.

ת במסיל מבואר וכ קודש, ל ש מימד מקבלות הגשמיות, ו אפיל לותיו, ופעו אכילותיו

םירשי תדימב, השודקה 'ה זי ונכ.

סעיפי כל האדם של החיים המשפחה בחיי והנפש, הגוף בחיי, וברוח, בחומר והחברה,

ובפרנסה, בבריאות הכל בשורשו מת בא אלקי, לתוכן מחובר להוות נועד דבר וכל

גילוי בחינת והופע אלוקית ה בגדי וילבש חול בגדי ויפשוט ויטהר, שיתקדש לאחר,

החיים וקדושת המצוות ושפע התורה הארת מכוח קודש, . ביטול, שמושג עומק זהו בו חייו, תוכן שכל מבין וממילא אלקית. והופעה שביב היא חייו הווית שכל משיג האדם

וצריכים ראויים ומעשיו, סעיפיו ובכל כוחותיו בכל להיות "כי אלקית. הופעה של עניין

זה. מעניין חוצה לצאת שיכול סעיף שום בלי חייו, מכלול כל האדם", כל זה

ט עצמו, את חווה אדם כל למעשה, מ זו חוויה ומתוך עז תנועה רגיש לנוע עצמו, את לממש רצון של ה

אוש אל שהרגשת היינו, בזה. וכיוצא ושלמותו רו במרכז עצמו את האדם של ברוחו שמה העצמיות

העצמי. מימושו את חש שבה בדרך אחד כל עצמו, למימוש הם תנועותיו וכל שאיפותיו, בשעה

זו, גדולה אמת קרבו אל וסופג מבין שהאדם חייו שעצמות אלו חלק היא ממעל, ק בעומק שיחוש הרי

את לבבו התנוע מעומק הנובע פנימי הכרח כעין העצמי, המימוש תנועת כאותה ה', רצון לעשות ה

בהכנעה ולא האדם, של מהותו ש גורם לפני הבאה נמ מ רק צא אליו. חוץ של הפנימית הדחיפה האדם

שלמותו, אל עצמו לממש האמיתי בשורשה היא א דחיפה הנע ה' רצון הופעת פנימית, לקית בתוך לם

האדם, של עצמיותו ו ומימושו, העצמי האני בקשת של התנועה טיב כל לעשות עזה דחיפה הוא באמת

בהוויה. חפצו ולהשלים ה' רצון לרצון רצונו בין מהותי ניגוד ם שו ש יחו לא שוב האדם, זאת יבין וש

העצמיות רצון א שהו, ה' ן כרצו ש ממ שייעשה ד ע ולרוממו, ' ה לרצון רצונו לבטל ויתאמץ ה', האמיתית.

| ל פניך באור - תש״פ שמות

לחיים סופי אין ערך לצקת

ההתבוננות בצורה האדם מהות כל את שמקיף כמי האלקי העניין את הרואה הזאת,

אך האדם. של וקיומו חירותו את ששולל מאיים, כדבר להיתפס עלולה מוחלטת, תפיסה אלא ומחיקה, צמצום כאן אין אדרבא, הקב״ה. ובין האדם בין ביחס מטעות נובעת זו

כוח בכל נועד, שהאדם מתברר כי אדירה, והעצמה עילוי אור לגילוי כלי להיות ותיו, קץ שאין משמעות ולקבל בנצח, מושרשים להיות מתעלים חייו כל סופי, אין אלקי

ורוממותה לגדולתה י.

משל לשליח ובמהלך תשלום, תמורת למקום ממקום סגורה מעטפה להעביר שנשלח

כ חיי גורל את להציל שעתידה אינפורמציה מכילה זו שמעטפה לו מתברר השליחות ל הגדול המעשה על וישמח ויגיל מאוד, פעולתו יקרת תגדל בוודאי הלא המדינה. בני

לעשותו. שזכה וביטלה מחקה לא הפעולה משמעות ידיעת במשל, המעשה, את אלא

לו הוסיפה עצומה משמעות מצד שנתפס למה מעבר הרבה גדול, תוכן בו ויצקה,

לבדו המעשה. כי המעשה, על מאוד תשפיע זו ידיעה מעשיו, ערך את כשיבין יזדרז

ואף בה, ימעל ולא בשליחותו, מאוד השליחות, ותשלום משכורתו על כלל יביט לא

למרות מכ השכר. משלם מאת שיקבלה גדולת מול אל בעיניו, קל הדבר יהיה מקום ל

המונים. חיי להציל הקודש, משימת ערך

מצי וביטול מהחיים ניתוק אינו לה' שהקשר מובן זה באופן התקדשותם אלא אותם,

העליון. האלוקי האור את וההוד, הנצח את הקודש, את דרכם שיופיעו ועילויים, כך

י עניין הוא לאשתו, האדם קשר לדוגמא, חייו את מנהל וכשהזוג מאוד. וחשוב קר שהוא הרי התורה, של הדרכותיה פי על ורעות, ושלום ואחווה באהבה ובטהרה, בקדושה

שורה והשכינה העליון, המקור אל כלי להיות זוכה החיים ערך מחיקת כאן אין ביניהם.

של עילוי אלא הזוגיות, של הפשוט בח ו, ש ומגלה מבטא שהוא העליון, ערכו יפת

השכינה. אור את בהוויתו ומכוח האומה, של הכללי מאור ניצוץ הוא בישראל בית כל

נבנ הפרטי, הבית הבניין ית דוגמא זוהי הקודש. עיר בירושלים הכללי, בבניין אבן עוד

" י ההכנ עה ה מפני אלוהו להתבטל בקרבה, מתגלה שפרטיות הויה בכל נברא, בכל טבעי דבר שהיא ת, לגבי קץ אין של עליונות בו חש שהוא הכללות, של ההויה מקור בפני וחומר וקל הכללות בפני

פנימית וגבורה שלטון וקוממיות, עונג -אם כי בה, יש ודכדוך צער לא הכלליות, יפי. בכל מעוטרת. .

הקטנתה יו לפני הנשמה של מצמיח הזאת הטבעית ההקטנה צרה. הוד של שלטון אדירה, גדלות ה הולך ומתרחב, ההולך בחלקה ועליזה מצואותה עדנת בענג עת בכל המשחקת מעליא, ונהורא מלכות

עולם גבעות תאות עד קץ, אין חקר, אין עד ומתגדל " אורות, ממרקים יסורים.

יתרו פרשת | לא

אות ומרומם שלנו, החיים מציאות בתוך המופיע עליון ניצוץ של ה לערכ ה ה גדול.

החי כל את לרומם באה התורה ובאמת, שיתגלה האלוקי הנצחי לערך אותם ולחבר ים,

סופי. האין לערכו ולרוממו בו, להתגלות בשביל העולם את היווה ה' באמת כי בהם.

והמצוות התורה תכלית

אינ חייו ותוכן האדם מהות שעצם להבין לה', ההתבטלות של השורש זהו כן, אם ם אלא

לגילו כלי האדם, חיי כל את מקיף זה ודבר האלקות, י בהם למצוא ממש, פרטיו בכל התוכן שהוא יתברך, וקדושתו אורו מגלים הם כיצד ולהבין לאלוקות, זיקה נקודת של חייו מפרטי ופרט פרט בכל יתברך ה' את לדעת דעהו", דרכיך "בכל בפסוק המכוון

האדם.

תכל ומצוותיה. התורה עניין מהו יובן מכאן שהיא במובן שמים, יראת היא התורה ית

מכו האדם את וימלא יתפשט שהאור עד האלוקי, מקורו עם להתאחד האדם את ונת עצם ראשית, בחינות. בכמה נעשה זה ודבר הגוף. כל את הממלאת כנשמה והעולם, סוף, אין אור התגלות היא התורה חכמת כי ה', את לדעת מכוון הוא הרי התורה, עסק

וההתבוננ באדם מעמיקה שמים, יראת מתוך בתורה, ות יתברך מציאותו רושם את

קיומנו. ויסוד חיינו שורש והיותו וגבורתו, ואהבתו וחכמתו, וגדולתו

לגילוי כלי שיעשה כזו בצורה האדם חיי אורח את לנהל מכוון המצוות עסק שנית,

האור. בה הדרכים הן המצוות ם כל את מקיפות המצוות לכן בגוף. תתפשט הנשמה

החיים – הפר והחברה, המשפחה את המאכלים והממון, נסה בגדים וה והשנה, היום מעגל,

חיי מסעיפי סעיף אין ועוד. החיים מאורעות ולכן האלוקי, מהמקור שמנותק האדם

ה כי החיים, פרטי לכל חודרות המצוות ן יופיע למען הראויה, ההתנהגות דרך את מורות

בחיינו. האור לפיכך ישראל את לזכות הקב״ה שרצה עקשיא, בן חנניא רבי שאמר הו ז

בה, מרו טרחה עליו העמיסו ש ויסבור במצוות, האדם יקוץ ואל וות. ומצ תורה להם הרבה מהחיים סעיף וכל סוף. אין שפע אל האדם חיי ערך את לרומם ונות מכו המצוות כי שחקים, מרחבי אל ומצם, ומצ מוגבל ממימד מתרומם הוא הרי מצווה, לאור שזכה

תשודקו וכלמ לש ע םלו תמצעתמ וב.

יופיע כך ומתוך באמת, שמים יראי להיות וטהרה, קדושה מתוך בתורה להגות שנזכה

ואמן! אמן במהרה, שלמה בגאולה אורו, בגדולת אלוקינו ה' עלינו

שבועיים תורה דברי לתפוצת להצטרפות

ששון ראובן הרב מאת דעה' הארץ 'מלאה למערכת פנייה שלח

במספ 053-6240891 ר

או בכתובתuh. deah1@gmail. com


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שבת, 18 בינואר 2020

מידת הביטחון - הרב סיטבון

1. הורביץ יוזל יוסף רבי מנובהרדוק' 'הסבא ( 1919 - 1850 ) / בטחון דרכי מאמר האדם', 'מדרגת

אֶל "בְּטַח בְּכָל 'ה ָלִבֶך וְּאֶל אַל ָבִינָתְּך תִשָע ן" ג )(משלי – שלא הלב. במקצת ולא הבטחון, במידת שלם ליבך שיהיה היינו

אמר ולכן שכלי, על גם ולהשען לעשות מחויב אני אך בה', אבטח תאמר: " לך יהיה לא משענת בתורת אפילו ", ן תִשָע אַל

שכלך )(הגר״א עת ח״ו יארע, אם גם העולם …ות טרד מכל הבוטח נפש מנוחת היא… כי נמצא הבטחון, במהות כשנתבונן …

לבבו– ינוד ולא הפרטי מצבו בעד יפחד לא, כלל ללבו זה יגע לא בעולם, חרום אליו יגיע לא עליו נגזר שלא שמה בבטחונו,

לרעה. דאגת דואג ואינו בהווה, כלום לו חסר לא כי כלל, ועצבות דאגה בלי בחלקו, ושמח בֶטח בעולמו הולך שהוא ונמצא

אליו– יבואו אשר החיים, שאלות כי הכל, לו יש בטחון, לו יש שאם בנפשו, שמרגיש ני מפ מחר בגדרי יפתור כולם את

הבטחון– שבעל מצינו וכן … הבטחון כדי להשיג יכול לא האדם שכל שלפי למקום, בא הוא אם שאפילו עד חזק, כ״כ כוחו

לו– יחסר אשר מחייתו, הוא אם כלל, המקום עם מתחשב ואינו לו, שצריך מה כל שישיג ח, בטו והוא לבבו, יפול לא שמה גם כל השיג כבר כאילו חזק, כ״כ דרכו על ועומד בה' בטוח הוא אלא המקום, על עצמו ומטיל בוטח אינו כי לו, אם השגה מקום

מאומה. . לו יחסר ולא הרגלו, לפי לו שצריך מה כל שישיג בטוח, והוא לו, שנחוץ מה העובדה וכמו. שהיה אחד, על הידועה להבאת סיבה שום שם היתה ולא בחושך, וישב הלילה, באמצע בלילה. ויהי נר לעצמו הכין לא ולכן הביטחון, בהתלמדות עוסק

קכא צילך)(תהילים, "ה' פשוט: הוא והעניין בצאתו. ולא בבואו לא אותו הכיר ולא נר, לו והביא אחד בא כך ובתוך "הנר, – מה

הזה– הצל אם האדם כן אצבע, לך מראה הוא אף אצבע, לו מראה אתה ואם יד, לך מראה הוא אף יד, לו מראה אתה

דרך שהוא אף ונעלמות רחוקות בסיבות צרכיו ישיג אזי מהסיבות, למעלה והסכמתו בדעתו, עצמו את המעמיד בבטחונו,

לו יחסר אשר אליו יבוא בה' בטחונו ידי שעל פלא… השתדלות בלי ומופלאות נעלמות סיבות."י ע ואף,

5. )(רמב״ן נחמן בן משה רבי ( 1194 - 1270 ) והבטחון, האמונה א לחברו צריך שהאחד עניינים, שני הם והבטחון, האמונה

לו צריך חברו ואין – ומתקיימת לבטחון קודמת שהאמונה

עמה… הבטחון שאין אע״פ המאמין בלב הוא הבטחון אבל

להתקיים ולא לה קודם להיות לו אפשר י שא עליה, מורה

. בלעדיה יקרא המאמין כל לא אך מאמין, יקרא הבוטח וכל

. בוטח והפרי הפרי, כמו והבטחון האילן, כמו האמונה כי האילן ואין ההוא. הפרי את האילן…שגידל על לאות הוא אין אבל פרי, עושים שאינם אילנות, יש כי הפרי. על לאות

לפי מאמין הבוטח כל והאמונה: הבטחון. וכן אילן בלא. . פרי בידו שהיכולת בו שמאמין במי אלא בוטח אדם שאין

שאלתו, למלאות בוטח… המאמין כל ואין

3. קרליץ ישעיה אברהם הרב 'ה איש' חזון ( 1953 - 1878 ) / ועוד ביטחון אמונה, ענייני על טז עמ' תשי״ד, ,

נסתובבה החסידים, בפי ועיקרית מהוללה למידה המשמש ביטחון, ם ש 'ביטחון'. ושג במ רבים בלב נתאזרחה נושנת טעות

)(של במושג להאמין, חובה והעִמַיד האדם שפוגש מקרה בכל תּו אחת בעתיד, )(לפניו דרכים ושני מוכרע בלתי עתיד לקראת

ולא)(ה טובה שניה )(טובה. ביטחון' הוא׳מחוסר, הטוב היפוך על וחושש מסתפק, ואם הטוב. יהיה בטח כי, זו הוראה ואין

יתברך? וגמולותיו ד' משפטי יודע מי כי מוכרע, העתיד אין העתיד גורל בנבואה, נתברר שלא שכל נכונה, ב׳ביטחון' עניין אבל

הוא הביטחון האמון האמון יתברך מאתו בהכרזה הכל השמש, תחת הנעשה וכל בעולם, מקרה. שאין

4. יועץ פאפו''הפלא יצחק אליעזר הרב ( 1828 - 1770 ) / יועץ''הבטחה,''הפלא

לפעמים מבטחו, יהיה כה שאם רעה אליו תאונה ושלא כרצונו צרכו כל לו שיעשה בה', שיבטח אינו ההבטחה. עניין ל המתרגשות וצרות, רבות רעות וכהנה קשים… בייסורים ומדוכים מעונים צדיקים כמה כי תוחלתו, תכזב, בעולם בא ולתיקון שמו, יתברך ה', לעבודת לו טוב מהו יודע ה' לטב… שמיא מן דעבדי דכל ה', בשם שיבטח ההבטחה עיקר אלא

כי ונשמה… רוח נפש שלמה באמונה יאמין שמים בידי שהכל שלמה. , באמונה יאמין

6. , טוב שוחר מדרש כה תהילים,

ם ש לו והיה גדול, אדם שם והיה אחד, [כרך] בקיסטון מעשה עוברין המדינה שומרי והיו אחר, אדם שם והיה במדינה. ביתו בן כי תכוני, אל ואמר: ותפסוהו, אחד אכסנאי ומצאו

הבוקר עד: הו ושמרו הניחוהו כן, ששמעו כיון אני, מלך של אמש מצאנו ביתך בן לו: ואמרו המלך אצל הביאוהו. בבוקר כן ואם לאו. לו: אמר אותי? אתה מכיר בני, המלך: לו, אמר

ביתך בן, איני ממך בבקשה לו: אמר ביתי? בן אתה, היאך

אותי מכים היו כן, אמרתי לא שאלמלא. , בטחתי בך אלא

לו הניחו בי, ובטח הואיל להם: אמר וכן. א- אומר: דוד " לֹהַי

"א כך ובשביל בָטַחְּתִיַ", ָבְּך לִי אֹיְּבַי יַעַלְּצּו ל בלבד אני לא ו ",

: אלא " כָל גַם." יקָם ר הַבוֹגְּדִים בֹׁשּו י בֹׁשּו י לֹא ָקֹוֶיך

2. קוק( הכהן יצחק אברהם הרב 1935 - 1865 ) / עמ166 א, שבת, אי״ה", '"עין קצב. פסקה

תוכל שלא בעולם מידה לך אין הגדולים האנשים לעולם צריכים ע״כ. שלה מהמכוון היפך ולגרום הבריות בידי להשתבש בגבולם הטובות והמידות התכונות מהם ילמדו הנהגתם שע״פ באופן הדרכים, את לישר איך בחיים בדרכיהם למופת להיות

טהרתן. ועצם הביטחו מידת היא קדושות היותר המידות אחת ן השי״ת, בשם להיות הראויה האדם בנפש והולכת. מתרחבת

אמנם אלוקים קרבת היא תכליתה ממנה… הנמשכת צר בעת ממנה הנמשכת ה' בעז הנפש, וגבורת תמיד לו מוצא האדם ש

ה בשם.'מחסה ישגבהו ה' עז מרעתן, להצילו הן כח חדלי כבר הטבעיות המסבות כל אשר בעת. וגם האדם צריך כמה אבל

לרועץ תהפך לא העולם אור שהיא, ת הזא היקרה שהמדה נזהר להיות שהוא, ידיים ולשפלות לעצלות הסבה תהיה שלא

כן על האדם. של האמיתית מההשלמה ההיפוך לו ראוי ה', בשם הביטחון במידת נאזר ויותר בקונו דבק יותר שאדם מה כל

ו זהירותו להראות ביותר העטרה כי העם כל ידעו, למען אדם לפעולות הנוגע בכל זריזותו ככל הביטחון, מדת של הגדולה

מכשול עמן ואין באמת ה' בדרך להולכי יביאו הטוב את רק הטהורה, ויראתו ה' מדעת הנמשכות הקדושות. המידות

טוב יהיה ה', "בעזרת טוב? יהיה ה', בעזרת "… "…

עיון עיון מידת מידת ב הביטחו הביטחו ן 'בה 'בה

סטבון מיכאל

11. ולד1933 (נ ליכטנשטיין ן אהר הרב ) / ' הבטחון,'מידת תשל״ה הכיפורים, יום מלחמת בעקבות שנתנה שיחה

סוגי שני ומייחל יציב ביטחון וגם וציפייה, תקווה מלאת באמונה, שמקורה הסתמכות היהודית: במסורת מוכרים, טחון בי - האהבה מן היונק פ הוא האם אמו? על בהתרפקו התינוק חושב …"מה אמו עלי "כגמֻל אותו שתחלץ כמי אליה ה ונ

? ממצוקה… רוצה פשוט שהוא מפני אליה פונה הוא וראשונה בראש התינוק של מעייניו שבראש היא המעשית הציפייה. לא

בה דבק. להיות והבטחות חזונות להגשמת מצפה אינו עתידיות, תכניות על חושב אינו הוא. כרגע אחד דבר רק יודע: הוא

אותו ומנחמת מלטפת אף האם וביטחון. חמימות תחושת ישנה האם, במחיצת כאן, ואילו, ם, ומאיי קר מקום הוא העולם מצִדה פעולה לכל פרט אך, תנחמנו"; אמו אשר,"כאיש נגרר היונק ממילא, . אותו ומחזקת מחייה במחיצתה, הנוכחות עצם

המסוגל בעולם גורם שאין מפני אלא ה, למענ נפש למסירות מחושבת נכונות מתוך זה אין מקרה. ובכל מקום בכל אמו אחרי מאופיינת כאן שמלתה. בכנף הקטנות באצבעותיו אוחז אחריה, הוא שתפנה, לאן תפנה ממנה. להפרידו האהבה בטחון הנדודים בשנות ישראל עם את שהניע הוא האהבה בטחון עולם". ועד מעתה ה' אל ישראל יחל אמו… עלי "כגמֻל בדימוי:

"לכתך במדבר: אלא נפש, למסירות מובהקת נכונות בהכרח כאן אין ושוב, . ב ב', זרועה)(ירמיהו לא בארץ במדבר "אחרַי

הקב״ה מן להתרחק האפשרות. חוסר פשוט ומעבר מעל וקיומי, חווייתי חיבור על מלמדת לאמו המתגעגע לתינוק ההשוואה

. . נזק או רווח של תועלתיים. לחישובים לבין ותקווה, אמונה על המבוסס האופטימי הביטחון בין יזון לא לחתור עלינו ככלל,

מאהבה. . הנובע המסור הביטחון.

הדבר הביטחון. סוגי שני בין האיזון בארץ הלאומי הדתי לציבור אבד ברורה: כשלעצמה העובדה יהיה, אשר ההסבר יהיה

החינוך במערכת משתקף, ועדיין. השתקף, אמונה של לביטחון היטב, חינכנו בישרנו תקוות, בנינו גאולה, תהליכי על דיברנו עצמנו ואת בנינו את חישלנו לא תמורה. וללא סייג ללא בקב״ה לדבקות האהבה, לביטחון מספיק חינכנו לא אבל גדולות;

. . בבל נהרות על אף ה' שיר את לשיר שיש לימדנו לא משבר, של אפשרות. לקראת לב תשומת יתר להפנות מחובתנו

לביטחון אנחנו שתהיינה. מה התוצאות ותהיינה מבטחנו, צור שהוא מפני פשוט בקב״ה להיאחז נכונות לפתח האהבה, תמצית את מבטא זה פסוק איחל". לו יקטלני "הן תחושת מחדש לעורר הביטחון, של הטרגי המימד עם להתמודד חייבים

צפויים אינם שייסורים לו נדמה אם אף לאדם, חשובה ים ייסור כדי תוך לבטוח …היכולת טרגיים מצבים מול היהודי הביטחון

. . . באופק שהקב״ה משוכנע שיהיה האדם, מן תובעת היא אחד, מצד מנוגדות. משמעויות בעלת כן, אם היא, הביטחון מידת

ושלום חס שבה, שעה לקראת עצמו את שיכשיר ממנו דורשת היא שני, מצד לו; , יעזור לא לו. יעזור

לקראתה לחנך קל שלא הרי מנוגדות, משמעויות בעלת; בהיותה קיים זאת בכל המודל. אבל

והרואית- נשגבה דמות אותה על שלנו במסורת המסופר את נזכור הבה כולו כל האמונה, בביטחון היה מלא עקיבא. רבי

בארצה… ישראל כנסת לתחיית מצפה "הן ובדמו בנפשו הוא קיים שכן האהבה, לביטחון מופתית דוגמה היוו חייו שני, מצד

איחל לו."יקטלני מיתה עליו ונגזרה התקווה, התגשמה משלא ברם, שיבוא. והאמין לטוב, ציפה הוא קיווה; עקיבא רבי

ואכזרית- משונה משום חיוכו היה לא הרומאי, הנציב הרשע, לטורנוסרופוס שהסביר כפי חייך. והמרה, האחרונה בשעתו עקיבא רבי של המופת בעקבות ללכת מצליחים אנחנו האם הגדול. בטחונו לאיתנות אות אלא ביסורין", "מבעט? שהוא רבי של שבביטחונו הראשונה הגישה את להדגיש יותר נוטים מעריץ, שאני תנועה שמו, את הנושאת שבתנועה חוששני

השנייה. . הגישה חשבון על. עקיבא,

מעשיות מצוות בשמירת שבלב, בעבודה תלוי קיומה לקב״ה. האדם של זיקתו ממכלול חלק היא, חון הביט תכונת ח ט״ז, תמיד.)(תהילים לנגדי ה' "שִויתי בבחינת הקב״ה, של המתמדת נוכחותו בתחושת תורה, לתלמוד "בהתמסרות זו דרך

מסיסמאות בורחת היא דרך, קיצורי מציעה אינה היא וארוכה. קשה. אמנם שהיא ארוכה דרך בבחינת שהיא דומני, אך להקהות לפחות היא יכולה אך השאלות, כל על לענות מתיימרת זו תפישה אין אחרת. מכיר אינני אני פנים, כל על קצרה;

. . עוקצן. את לא שהקשיים שתבטיח תורה, חיי מערכת להקנות היא כמחנכים אחריותנו לשאול תלמידינו את לעודד. יש

. קות לספ ייהפכו נעמיק בכללותם. התורניים חיינו למצב להתייחס עלינו הביטחון, בתחום שאלות עם להתמודד ברצוננו ם א. . אך אחד, מצד ביותר לטוב לצפות לנו שיאפשר ביטחון, הדרוש: בביטחון נזכה כך ואגב אהבתנו, את נרחיב אמונתנו, את

יעשה הוא שלו שאת בקב״ה בוטחים אנו מאמינים, ב. ני מאמינים ובתור שני. מצד ביותר, הרע לקראת אותנו יחשל

7. פקודה אבן בחיי ר' ' הלבבות,'חובות

( 1120 - 1050 ) / הלבבות, חובות שער הבטחון

הבוטח נפש רגיעת היא הבטחון למהות, אשר עליו שבטח מי על לבו, והשענות לו שיעשה בו בוטח שהוא בענין לו ומתאים טוב היותר

, עליו לו שמתאים מה את וידיעתו יכולתו. כפי

8. ' ר חלואה אבן אשר בן בחיי ( 1255 - 1340 ) / ' ' הקמח כד עב עמ' 'בטחון',

… הביטחון מעניין, ועוד ית ה' אל נפשו אדם שימסור מחשבתו ותהיה, ברך התורה על שיעבור או להרגו, באים היו אילו זה: בדבר תמיד, משוטטת השלום עליו דוד אמר זה ועל יעבור. ולא המיתה על עצמו מוסר: שיהא אל בטחתי בך 'אלֹהַי וכתיב: א), כ״ה, (תהילים אשא' נפשי ה' 'אליך

כי ב), (שם, אבושה' הנפש המוסר מעניין. הביטחון הוא זה בעניין

9. קכא פרק תהלים

יָבֹא מֵאַיִן הֶהָרִים אֶל ינַי ע אֶשָא לַמַעֲלוֹת ׁשִיר מֵעִם עֶזְרִי עֶזְרִי: ָו שָמַיִם עֹשֵה 'ה ן יִת אַל: אָרֶץ

לַמוֹט יָנּום אַל ָרַגְּלֶך וְּלֹא יָנּום לֹא ה הִנ ָׁשֹמְּרֶך:

ל: יִשְּרָא ר יִיׁשָןׁשוֹמ 'הָשֹמְרֶך יַד עַל 'הָצִלְך

י: ָיְמִינֶך יַכֶכָה לֹא הַשֶמֶׁש וֹמָם בַלָיְּלָה: ח ַוְּיָר 'ה

אֶת יִׁשְּמֹר רָע מִכָל ָיִׁשְּמָרְּך ָנַפְּׁשֶך: יִׁשְּמָר 'ה

אתְּך ָצ עוֹלָם: וְּעַד עַתָה מ ָּובוֹאֶך

10. פרק תהלים קלא

לְּדָוִד הַמַעֲלוֹת ׁשִיר בִגְּדֹלוֹת הִלַכְּתִי וְּלֹא ינַי ע רָמּו וְּלֹא לִבִי גָבַּה לֹא 'ה

עֲלֵי כְגָמֻל נַפְּׁשִי וְּדוֹמַמְּתִי לֹאׁשִּוִיתִי אִם מִמֶנִי: ּובְּנִפְּלָאוֹת עָלַי כַגָמֻל ִאֹּמו

אֶל ל יִשְּרָא ל יַח נַפְּׁשִי: עוֹלָם: וְּעַד עַתָה מ 'ה

[ליקוט הגר״א: ]אורות לנו פירש כבר אמר: בה'? הבטחון יהיה איך הגר״א, לרבנו שאלו שבעו די ינק כאשר אמו, משדי היונק הגמול, כמו פירוש, אמו". עלי "כגמול המלך: , דוד

הזה "כגמול" ירעב: כאשר שתיים או שעה אחר לינוק מה יהיה אם בו, לי אל ושם דואג אינו

– נפשי.""עלי


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שלישי, 17 בדצמבר 2019

תורה בעבודה - חנוכה

בעבודה – תורה חנוכה

כמה מילים בהדלקת הנרות בעבודה — מתבקשים מאיתנו. רבים אומרים שזה לא הזמן לענווה, אלא קודם כל, פשוט להיענות בשמחה. כדי להתכונן כראוי — זוהי הזדמנות נהדרת שיהיה משמעותי לכולם, עם קשב ורצון להתקרב למסורת היהודית. הבאנו כמה רעיונות לדיבור קצרצר ותואם לציבור הכללי.

**1. פרסום הנס**

כל איש שיווק יגיד שהמטרה של הדלקת נרות היא גרועה בשיווק. להניח נר קטן ליד הבית — זאת הביאה הגרועה ביותר לפרסם; מדליקים נר במקום מדורה, ודווקא בבית ולא בחוצות העיר. אלא שזה שיעור בסוד הנצחיות — בזכות הנר הקטן, העם היהודי. אמנם היו רבנים גדולים לאורך הדורות, אבל בסופו של יום הוא הגדול — הפשוט, ששר שירי שבת על שולחן ביתו, שאכל מצה קשה בגטו. הוא הנושא את הנצח על כתפיו. אנחנו האורות הקטנים.

**2. שותפים לא-להים**

אחת מגזרות אנטיוכוס הייתה: לא לקדש את החודש. ולמה חשוב לו לבטל את קידוש החודש? קביעת התאריך על פי עדות בשר ודם בבית דין — העדות היא הקשר לאמון שבין האדם לבורא. האם יהיה חודש מלא או חסר, קידוש החודש קובע מתי יחול הצווי לה'. שותף בין האדם לא-להים — וזה בעצם כל חיינו: לברר את הקשר שבין עולם בורא לאדם. ואת זה רצה אנטיוכוס לגדוע. אנחנו היום מבינים — הוא מאמין בנו שנהיה לו שותפים לעשות את עולמו טוב יותר. אמונתך רבה, בורא עולם.

**3. מלחמה רוחנית**

את המלחמות שלנו אנחנו מנמקים בדרך כלל בגלל איום פיזי. החשמונאים יצאו בחנוכה על רקע ניסיון כיבוש חלקים מהארץ, או איום בתחום הדעות, התפיסות, ערכי שינוי שמנסים להטמיע בה. אומה, אם רואה שמנסים לשנות את ערכיה המקוריים, צריכה להתאמץ לעמוד עליהם. לדוגמא, אם אנחנו רוצים לחנך את ילדינו לסולם ערכים — עלינו לדבר ולהיאבק בתפיסה החומרנית שמנסה לחנך אותם שהכי חשוב זה איזה פלאפון יש לך, או כמה גדול הבית. ההתקדמות הפנימית היא בראש.

**4. להעלות שלהבת**

על המנורה בבית המקדש נאמר: ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ — מדליק עד שתהא שלהבת עולה ״מֵאֵלֶיהָ. ״ הכהן מביא ניצוץ, ובורא עולם משלים את הפעולה. אנחנו רק הכלי, א-לקים מעצים ומגדיל. כך אנחנו מאירים ועושים את פעולת הנתינה בחיינו — הוא דואג שהשלהבת תעלה למעלה, תחילה ״מאליה. ״

**5. אור בתוך החושך**

חנוכה חל בזמן הכי חשוך בשנה. המדרש מספר שאדם הראשון, שנולד בספטמבר, ראה איך העולם הולך ונהיה חשוך. כשהגיע ליום הקצר בשנה, שם לב שהוא תיכף הולך להיעלם, ונחרד. ביום שלאחר מכן — הימים מתארכים ושוב חוזר הגלגל. כאות תודה לבורא עולם, יצר גם הוא חג. יוצא שחג חנוכה הוא חגו של אדם הראשון — שמלמד אותנו: גם כשנראה חשוך, גם בתוך החושך, אור גדול עומד להגיע. היו אופטימיים.

**6. לא רק השכל**

היום מאוד פופולרי לומר: ״השכל בראש הכל. ״ אבל מי שידבוק בדוגמה הזאת, ימצא את עצמו בלי אישה, בלי חברים, ובקושי עם קולגה. התרבות היונית בזמן החשמונאי מגדירה שמה שחשוב הוא רק מה ששכלי — ביקשו להוציא את כל הרגש והרמה הרוחנית של האדם מהחוויה. יהדות זה לא רק רמב״ם — זה גם קבלת שבת, ליל הסדר עם מחבואים, הדלקת נרות חגיגית עם סופגניות, ושירה ושמחה. רחמנא ליבא בעי — א-להים רוצה את הלב.

**7. אור כמו חכמה**

המנורה ביהדות מסמלת את החכמה, לעומת השולחן שמסמל את העושר. בשולחן יש לחם, ובמנורה יש אור. אם אני מרוויח אלף בחודש ונותן מהם אלף שקל לעניים — עשיתי מעשה טוב, אבל עכשיו יש לי פחות אלף. לעומת זאת, חכמה היא כמו אור — כשאני נותן לחבר עצה טובה, חיוך, מחמאה, אמירת שלום, או דיבור טוב — לא חסר לי כלום. מהאור שלי מדליק נר חדש. גם מלאכת המורה היא אור — לשון הוראה.

חנוכה שמח לכל בית ישראל

חנן שוקרון, רב קהילת ׳אורות-נחלים׳ פ״ת

5543892345 | hanan. bsd@gmail. com


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שני, 16 בדצמבר 2019

חנוכה- תקציר הלכות

מדליקים נרות מדליקיםכמה נרות מדליקיםכמה נרות כמה מדליקים נרות כמה

, הדין מעיקר בית בכל להדליק די, לילה בכל אחד נר, אחד נר עוד לילה בכל ולהוסיף בהידור המצווה את לקיים ישראל כל נהגו שכבר אלא ידי שעל

, יותר הנס ומפורסם ניכר הנרות מספר. נרות שמונה מדליק השמיני וביום נרות חמישה מדליק החמישי, ביום הימים כמספר נרות יום כל ומדליק

נקרא הראשון הנר לילה בכל נקראים הנרות ושאר החיוב נר. חובתו ידי יצא היום אותו של הנרות כמספר הדליק ולא טעה אם, ולכן ההידור נרות השמש השמש השמש השמש, חנוכה לנרות בסמוך נוסף נר להדליק נוהגים, הנר לאור ישתמש שאם כדי לשם שהודלק הנוסף הנר לאור זה יהיה חנוכה נרות כך, שהרי

. בהנאה אסורים " נקרא זה ונר ׁשַמָש". השמש נר להניח ויש, הנרות מכל גבוה מהם רחוק או הכר שיהיה כדי. המצווה מנרות אינו זה שנר ויש

זה נר להדליק בסיום, תחילה השמש נר והדליק טעה אם. ובדיעבד ההידור נרות הדלקת שסים אחר ההדלקה, המצווה נרות את אחריו מדליק

. ולברך לחזור צריך ואינו, הנרות את מדליקים שממנו הנר הוא שהשמש נוהגים ויש. בחנוכייה דלוק, מניחו הנרות את בו להדליק וכשמסיים

בחנוכייה. הנרות להדלקת "שמשמש שמו״שמש מקור גם ומכאן חנוכה נרות בהדלקת החייבים חנוכה נרות בהדלקת החייבים חנוכה נרות בהדלקת החייבים חנוכה נרות בהדלקת החייבים ––– – " " " " וביתו איש נר וביתו איש נר וביתו איש נר וביתו איש נר " " " "

 הספרדים מנהג, ופוטר מדליק הבית מבני שאחד. מעטים ובין רבים בין בהדלקתו הבית בני כל את בשעת בבית נמצאים אינם אם ואפילו

בהדלקתו. חובה ידי יוצאים, הם ההדלקה

חיבות נשים, חנוכה נרות בהדלקת באותו היו הן שאף, לבדה בביתה המתגוררת אישה הנס. ולכן הברכות עם הנרות את להדליק חייבת

כולן, אבל, אינן הוריהן בבית רווקות בנות או נשואות נשים. כלל חנוכה נרות להדליק צריכות הנרות את להדליק יכול אינו הבעל אם ולכן

, בביתו ראוי ונכון, במקומו הנרות את להדליק שלוחתו שתהיה אשתו את שימנה בשעת נמצא אינו אם אפילו חובה ידי ויוצא אף ההדלקה. ו

האישה מברכת הנרות. הדלקת קודם הברכות

, מאוחרת בשעה לביתו הלילה שיגיע שיודע אדם, בזמן שתדליק לאשתו שיאמר, עדיף לישון ביתו בני ילכו וכבר בעצמו שידליק מאשר

בלילה. מאוחרת בשעה

, שמדליק השני, בלילה והדליקה ברכה, ואשתו הראשון בלילה בביתו היה שלא מי גם״שהחיינו." יברך

 וחיילים ישיבות בני ספרד בני בביתם. עליהם שמדליקים בהדלקה חובה ידי הם יוצאים החנוכה בימי בביתם נמצאים שאינם

, בביתו עליו שמדליקים, אף כלל חנוכה נר שם רואה שאינו למקום שנקלע אדם במקום הוא גם להדליק צריך הימצאו ויברך. לו שיהיה כדי

הנס. פרסום

, שם וישנים הוריהם בבית המתארחים זוג האב. בהדלקת חובה ידי, יוצאים ההוצאות עבור משלמים שאינם כיון

 לפי נקבע ההדלקה מקום חיוב, האכילה מקום לפי ולא השינה מקום לביתם וחוזרים שבת ליל בסעודת הוריהם בבית המתארחים זוג ולכן

החנוכה נרות את להדליק, חייבים לישון בביתם השבת. קודם

 הוריהם בבית המתארחים זוג לחזור מתכוננים בשבת, ובמוצ״ש החנוכה נרות את לביתם, ידליקו לביתם בשובם דווקא.

 מלון בבית המתארח, מלון בבית כולה המתארחת משפחה, או בביתו עליו מדליקים ולא עם במלון בחדר חנוכה נרות להדליק חייבים

ברכה. עם שם להדליק, שחייב לעצמו דירה או חדר השוכר אדם ברכה. כמו

, חנוכה נר זו בלילה להדליק עתיד שאינו, באופן וכדומה בנסיעה החנוכה מלילות באחד, ונמצא לבדו המתגורר שידליק מי בביתו אין וגם

, הכנסת בית או בית מאיזשהו דולק חנוכה נר רואה, שכאשר. והיינו חנוכה נר ראיית על שיברך חז״ל לו, תקנו עליו הראשון בלילה זה אם

, הלילות בשאר זה,'ואם 'ו׳שהחיינו ניסים:'שעשה ברכות שתי מברך, הראיה על יברך לא מקום 'בלבד. ומכל ניסים מברך׳שעשה דווקא אלא

יברך. , לא השעה חצי שעברה חשש יש אם, אבל להדלקתם הראשונה השעה חצי בתוך, והוא עתה הדליקום הללו שהנרות כשיודע

 שבבית הנרות בהדלקת חובה ידי יוצאים אין, וביתו" איש היא״נר חנוכה נר שמצות הכנסת, מכיוון ובית. אדם של ביתו נחשב לא הכנסת

כל עם בשנית בביתו ולהדליק לחזור חייב הכנסת בבית נרות שהדליק אדם כן על הברכות. אך, בהדלקה וכיבדוהו לבדו דר הוא אם כשחוזר

חנוכה." נר ברכת״להדליק את רק יברך לביתו

אין להדליק מצוה בר מגיל פחות לקטן לתת את להדליק חינוך לגיל שהגיל לקטן לתת טוב אך הראשון החיוב נר

. ההידור נרות ילד חינוך מגיל פחות ידליק לא, ההידור נרות את אפילו אך רשאי קדושה. בו שאין השמש את להדליק

מקום מקום מקום מקום נרות הנחת נרות הנחת נרות הנחת נרות הנחת חנוכהחנוכהחנוכה חנוכה

 פרסומי לקיים כדי היא חנוכה נרות הדלקת מצות עיקר הנס את לפרסם יכול ששם במקום להיות צריכה החנוכייה מיקום ולכן ניסא

, שאת ביתר, הרבים לרשות פתח או חלון שם ויש בבניין שגר מי כן על עוברים ישנם שבו לרחוב הפונה לחלון סמוך חנוכה נרות יניח

פרסומי לקיים כדי לרחוב הפונה במרפסת או ושבים. ניסא

, הרבים לרשות פתח או חלון שם שאין בדירה שגר מי מוקף שהוא נמצא ובזה המזוזה מול הבית פתח של שמאל בצד החנוכייה את יניח

, לבית נכנס הוא כאשר במצוות: נאמר ועליו גופו על וציצית משמאל חנוכייה מימין מזוזה ", הַמְשֻׁלָּש ׁוְהַחוּט " יִנָּתֵק. בִמְהֵרָה לֹא

 מצוה )בתוך החנוכייה(השלהבת את להניח לכתחילה הבית( מרצפת טפחים עשרה ) 80ס״מ, יניחה וכמוכן טפחים משלושה למעלה

( ) 24ס״מ, , אך חובה ידי יצא טפחים מעשרה למעלה הניחה אם מקום ומכל טפחים( משלושה למטה שהשלהבת דהיינו למטה היתה

טפחים) משלושה, , החנוכייה, להגביהה את לכבות ועליו חובה ידי יצא לא שנית ולהדליקה ולחזור ברכה. בלי

 טפחים( מעשרה למעלה גבוה שבבית החלון אם ) 80ס״מ, רשאי, החלון בגובה החנוכייה את להניח לכתחילה לעוברים שייראה כדי

בחוץ. ושבים

 הבית. בפתח הנרות יניח כך ואחר ביתו בתוך ידליק לא, ולכן הנחתם במקום חנוכה נרות להדליק צריך

( הרחוב, משטח אמה מעשרים למעלה גבוהה בקומה הדר = אמה עשרים את, יניח ומעלה רביעית מקומה 9. 60מטר), ולערך החנוכיה, ביתו ממול גבוה בנין יש אם. אך שמאל בצד הפתח יד על ביתו בפנים החנוכה נרות את לראות יכולים שממולו והדיירים

ממול. שבבניינים לשכנים וגם הבית לבני גם הנס פרסום יהיה, שאז ביתו בחלון שידליקה יותר, עדיף שבחלונו

בס״ד

חנוכה נרות להדלקת והפתילות חנוכההשמנים נרות להדלקת והפתילות חנוכההשמנים נרות להדלקת והפתילות השמנים חנוכה נרות להדלקת והפתילות השמנים

 ולהדליק להדר מצוה בחנוכיה, מאוד יפה להדליק שיכול ומי בחנוכיה, באפשרותו שאין. ומי מאוד עד גדולה, מעלתו זהב של דמוי או כסף בחנוכיית ידליק

, כסף להדר המרבה וכל במצוה משובח. זה, הרי יפה ולעשותה

שאורו מפני וכן המקדש בית במנורת משתמשים היו שבו זית בשמן להדליק המובחר מן. ומצוה חנוכה נרות בהם להדליק כשרים והפתילות השמנים כל. יותר צלול

הנס. נעשה ובו הואיל זית בשמן נרות להדליק עדיף אולם חנוכה נרות בהם להדליק הדין מן כשרים שעווה נרות חנכה נרות הדלקת חובת ידי יוצאים אין או חשמל במנורת ברכה. בלי ידליק לזה פרט לו אין, ואם הגז באמצעות

צף." ב״פתיל ישתמש כראוי בעשייתם בקי אינו אם, ואולם גפן מצמר עשויות הפתילות שיהיו המובחר מן מצוה  הפחות לכל דולק הנר שיהיה כשיעור בנרות שמן שייתן צריך שעה חצי, שהדליק מהרגע זו מכמות ובפחות חובה. ידי יצא לא

, צבעוניים דקים נרות בחניות שמוכרים מה, בהם להדליק שלא להשתדל יש שעה חצי דולקים הם תמיד שלא כיוון

, להיכשל ויכול לבטלה ברכה באיסור המצווה. חובת ידי יצא לא וגם

, שוב בו ולהדליק שמן עליו להוסיף למחרת, רשאי ההדלקה של הראשונה השעה חצי בתוך הנר, כבה החנוכה מלילות באחד אם כבה אם אך, שמיני בליל

הנותר בשמן להשתמש אסור או לאכילה, אחר לדבר או להדלקה אלא אותו ישרוף, אופן. ובכל למצוותו שהוקצה מפני הנר כבה אם כבר שדלק לאחר

, שעה חצי מצוותו. ונגמרה, מאחר שהוא צורך לכל בשמן להשתמש רשאי

זמן זמן זמן זמן חנוכה נרות חנוכההדלקת נרות חנוכההדלקת נרות הדלקת חנוכה נרות הדלקת

 חנוכה נרות הדלקת זמן מתחיל, הכוכבים בצאת ההדלקה וקודם, ערבית להתפלל יש שהיא, חנוכה נרות הדלקת ממצות יותר תדירה יש וגם

שהיא שמע קריאת מצות בה התורה. מן עשה מצות

 מסתיים חנוכה נרות הדלקת זמן אחר לכתחילה שעה כחצי. הכוכבים מצאת הלילה כל והולך מדליק הלילה בתחילת הדליק לא אם מקום ומכל

, השחר עלות עד ברכה עם השחר עלות לאחר אך ברכה. בלא ידליק

מבעוד והפתילות השמן את להכין נכון בצאת הכנסת מבית בבואו שמיד יום, כדי הכוכבים, ידליק. בהכנתם יתעכב ולא הנרות את

הזמן הזמן הזמן הזמן ההדלקה שקודם ההדלקה שקודם ההדלקה שקודם ההדלקה שקודם

 יותר עוגה או לחם כשאוכל הוא והמדובר חנוכה נרות הדלקת קודם לאכול אסור הנרות את שידליק עד ההדלקה זמן שקודם שעה מחצי מכביצה

. הנרות את להדליק וישכח אכילתו אחר ימשך שמא מחשש המשקאות כל וכן ובשר אורז פירות כמו דגן ממיני שאינם מאכלים מיני שאר אולם

נרות. הדלקת קודם מותרים

 אסור או במלאכה להתחיל אף או תורה בלימוד לישון. הנרות הדלקת קודם שעה חצי בתוך מעט לעשות רשאי הנרות את שהדליק אחר אבל

ההדלקה. מזמן שעה כחצי עד מלאכה לעשות שלא נהגו הנשים, ורק כאן המוזכרות הפעולות כל את

סדר סדר סדר סדר חנוכה נרות הדלקת חנוכה נרות הדלקת חנוכה נרות הדלקת חנוכה נרות הדלקת

 הדליק הינו״ל הנכון הברכה נוסח ח ר נ " נוכה, חנוכה של ולא כנגד וצר נ סד ל ח אלפים, וכן פשנו נ כתה ח לה' (. תיבות ראשי נחל)

, הראשון בלילה חנוכה נרות כשמדליק הנר את ידליק הקיצוני. ימין שבצד ) הנוסף(החדש הנר את ידליק השני ובלילה, תחילה את ידליק כך ואחר

, אתמול שהודלק הנר הוא ההדלקה שסדר אפוא ויוצא. לימין משמאל, הנוסף הנר את תחילה מדליק לילה בכל וכן הנרות להדליק ממשיך ואחר

, לימין משמאל שלפניו בלילות שהודלקו הימים בתוספת כי הנוסף הנר בהדלקת מתחיל שתמיד ונמצא נתווסף הנס.

 הנרות ידליק הברכות שסיים אחר ידו יסלק ולא. הנר מן היוצאת הפתילה רוב את ידליק אשר עד מההדלקה ומיד, הראשון הנר שהדליק לאחר

" הללו ה״נרות באמירת יתחיל הנרות. כל את להדליק סיים שלא אף לאומרו. ויכול הראשון נר הדלקת סיום קודם באמירתם להתחיל אין, אבל

, הראשונה השעה בחצי דולקים כשהם בנרות להסתכל מצוה בנס להתבונן כדי העיניים. את, מקדשת מצוה של בנרות ההסתכלות כי. וגם ולזוכרו שבת ומוצאי חנוכה של שבת שבתערב ומוצאי חנוכה של שבת שבתערב ומוצאי חנוכה של שבת ערב שבת ומוצאי חנוכה של שבת ערב

, נרות הדלקת קודם חנוכה שבת בערב מנחה להתפלל להחמיר טוב, יקדים מוקדמת מנחה המתפללים מנין מוצא אינו אם מקום ומכל

יחיד מנחה יתפלל, ולא בציבור מנחה לתפילת הנרות הדלקת נרות. להדלקת להקדימה כדי

שבת(. שו״ע נר כך ואחר תחילה חנוכה נר מדליקים שבת בערב הקבלה.) פי על הוא 'וכן, א סעיף תרע״ט סימן

 שמן כמות לתת צריך שבת בערב, מרובה לפחות לדלוק שיספיק כדי. הכוכבים צאת אחר שעה חצי, שעווה בנרות מדליק הוא אם וכן נרות ייקח

. הזה הזמן כפי לדלוק שיספיקו גדולים הנרות ידליק הזה בשיעור שדולקים נרות לו אין ואם ברכה. בלי

 שבת במוצאי, בבית חנוכה. נרות מדליקים כך, ואחר תחילה היין על מבדילים חנוכה בימי תפילה ודקדוקי מנהגים חנוכה בימי תפילה ודקדוקי מנהגים חנוכה בימי תפילה ודקדוקי מנהגים חנוכה בימי תפילה ודקדוקי מנהגים

, מת על הספד בהם להספיד אסור, מותר חכם לתלמיד כן אם אלא. ולשנה לשלושים לשבעה אזכרה לעשות

החג. שאחרי לימים אותם יאחרו או החנוכה חג שלפני לימים יוקדמו האזכרה לימי הקברות לבית עליה בארי. בת יהודית של בהקשר במדרש המוזכר למעשה זכר החנוכה בימי וגבינה חלב מאכלי לאכול נוהגים . במנורה שהיה השמן לנס, זכר בזה וכיוצא סופגניות, כמו בשמן המטוגנים מאכל מיני לאכול נהגו

, המזון בברכת, חנוכה של העמידה בתפילת התפילות ובכל." הניסים של״ועל הנוסח את מוסיפים

 לומר׳ו יש, 'החיבור ו 'עם הנסים על. הנסים' ולא׳על ההם יאמר׳בימים בזמן,' הזה יאמר׳ובזמן ולא הזה'.

 לומר' יותר נכון ֹחַשְמו לומר' 'נחה, מאשר א 'כשהאות נַאי ֹחַשְמו חנוכה ימי שמונת לומר׳וקבעו נַאִי'. צריך אלו ובהודאה'. בהלל

. עניים ונערים לילדים, ובפרט החנוכה בימי לעניים ובצדקות מצוה בסעודות להרבות נוהגים

 החנוכה ימי משמונת יום בכל ההלל את גומרים, שחרית בתפילת בברכות ונשים פטורות מכך.

 השנה כל לומר ספרד בני מנהג ' ה שחרית״ארוממך בתפילת בחנוכה וגם כי " דליתני. הפסוק תוספת ללא

 מנהג הנס. את לפרסם, כדי שחרית בתפלת הכנסת בבית ברכה בלי חנוכה נרות להדליק ונכון הגון כשמגיעים להדליקם ונהגו

' ה למזמור״ארוממך כי, ובערב בבוקר יום בכל פעמיים המנורה את המקדש בבית מדליקים, שהיו בזוהר המבואר, לפי זה למנהג יש טעם דליתני". ועוד וכן

כתב הרמב״ם, לזה כזכר בבוקר. 'גם מעט שהם׳מקדש כנסיות בבתי להדליק נהגו נרות הדלקת במצות מאוד להיזהר צריך נרות הדלקת במצות מאוד להיזהר צריך חנוכה חנוכה, , מאוד עד חביבה זו מצוה מאודכי עד חביבה זו מצוה כי, , לפרסם לפרסם יתברך להשם בהודאה הנס יתברךאת להשם בהודאה הנס את. .

ואמרו ואמרו חז חז" " חכמים תלמידי לבנים זוכה כהלכתה זו מצוה שהמקיים חכמיםל תלמידי לבנים זוכה כהלכתה זו מצוה שהמקיים ל, , שנאמר שנאמר "" אור ותורה מצוה נר כי אור ותורה מצוה נר כי "", ,

והיינו והיינו יותר יפה לעשותו חנוכה ושל שבת של בנר שיהדר ידי שעל לעש ידי רדהיש רנב לש תבש לשו הכונח ותושעל הפי רתוי, , התורה של לאור התורהיזכה של לאור יזכה. .


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

כוונות לפני ההדלקה

סדרסדר ע עההדלקה ההדלקה "" הסוד פ תורנ תורנהכונח תורנהכונח הכונח הסוד פ

חנוכה נרות

בס״ד

קודם קודם יאמר הפתילה יאמרהנחת הפתילה הנחת: :

, רוחנית פתילה בקרבה, להניח נפשי תוך אל חודרת זו פעולה, ותהיה חנוכה נר, בסוד השמן בתוך הפתילה הנחת, עת הזאת בעת לבבי את ותעורר שתזכני לפניך תחינתי מפיל, הנני האדונים ואדוני העולמים ריבון אשר

. אליהם קרוב אתה, אשר באמת מקוראיך, להיות הלב, מעומק באמת לתפילה הלב לפתיחת. ואזכה רבה ונהייה ואהבה בעוז אליך ולכסוף ולהתגעגע להשתוקק לבבי ויתכונן, שאזכה תפילה אור היא שעת זו שעה הנה כי

, סביבך מתפתלת כפתילה היא, אשר חמדתך שכינתך תשוקת לפניך, שתעלה לפניך אתחנן כן, ועל ישראל נפשות בעומק, ופועלים עולם לרום עולים ודקדוקיה פרטיה כל, אשר חנוכה נר מצוות, בקדושת היא רצון, בך להתקשר ודביקה בחשיקה, אליך מנהמת, וכיונה לעולם ממך לזוז, שלא וחפיצה ומבקשת, אלינו קרוב נא היה כן. ועל ותחינתה נהימתה, לשמוע בניך ישראל ידי על עולה זו. ותשוקתה קרבתך סגולת עלינו למשוך

, נאמן, בלב ובתמים באמת ישראל כל אליך, ויתפללו ישראל לבבות בכל הפתילה אור יאיר כך ידי, ועל אליך והגעגוע והרצון התפילה עבודת אל לבבנו, לכוון הלב ופתיחת התפילה פתח, סוד הפתילה ובכוונה אמיתית

, מקדש וכונן מזבח ייסד, ובזכותו לשכינה אושפיזין להיות, וזכה בחלקו, שיהיה המזבח יסוד על הצטער ימי כל, אשר הצדיק בנימין זכות לנו, זכור הפתילה הנחת. ובזכות וזכה התקשרות ומקום תפילתך בית את להקים

, בקדושתך תקדשנו כך ידי, ועל ולקדשו, להדליקו בחוזקה במרוצה הטוב השמן יעלה, ובכך לפניך מבקש לבבנו אשר, כפי באמת תחינתנו, לשמוע הזאת בעת לבבנו עומק לפניך לרצון, ויעלה עמך נשמתנו ותדליק

, להבהיקה מאורך, וליראתך לעבודתך לבבנו, לייחד טובה שאינה פניה וכל תאווה כל, לנצח מאוד כוחה, ולהגביר ולהאירה הפנים לזיו ונזכה ולנהירו, קודש אש להיותו השמן, בעילוי עלאה השכינה תתעלה כך ידי ועל

, בימינו במהרה שלמה בגאולה ארץ מחשכי כל, להאיר יחדיו תחתונה ואש עליונה אש, להיות בך, ותייחד מאוד נועם ויהי וכו'.

טדםטדם הנחתהנחת החנוכיההחנוכיה יאמריאמר: :

'א־להינו, ה מלפניך רצון יהי וא־להי, אבותינו להשראת מכון להכין שתזכני שכינתך, לפרסם א־להותך, לשכינה מקום להכין בזאת אני, ומכוון לפתח הסמוך בטפח החנוכה נרות את להניח בא אני. והנה כולו העולם בכל

המנורה בסוד העומדת והחנוכיה, ולהשליטה, ארץ מחשכי על ולכלול הרבים רשות לבטל של יחידו ברשות הכל עולם, ולקשר, המקדש מקום אל העולמות כל שיבקע הגדול האור לקראת להכינם עולם ממנו, לתקן

, הנבראים כל בקרב מציאותך והכרת אמונתך, ולהגביר שדי במלכות אתה כי פעול כל וידע אתה כי יצור כל ויבין פעלתו, תחתונה לדיוטא, שנפלו נידחים אותם. ואפילו יצרתו טפחים מעשרה למטה היורד האור יהיה

, ההם בימים. וכמו שלם בלבב רצונך לעשות אחת אגודה כולם, ויעשו ומזככם בהם חודר לשכחם בקשו אשר יוון קליפת על חנוכה נר של אורו גבר, השוק מן רגל מכלים אלו, אורות הזה בזמן, כן תורתיך ההרגלים המה

המשכיחים א־להותך, הרדומים ולבבנו עינינו בעפעפי, ומכים תורתך ונועם להזכירם אותם ומעוררים א־להותך, הגדול אורך עלי, שתמשיך לפניך תחינתי מפיל, הנני הרחמן אב אבינו. ובכן משלה בכל אשר ונוכחותך

, להאירם מלכותך אל, ולשעבדם הנפש בתי לכל להכניסו, האדם את ומזככת אלו בנרות המאירה קדושתך באור ' ה, נֵר הזאת' בעת לנו נתת קודש סגולת."כי בך יתאמץ אדם ובן ישכחך שלא איש בי״אשרי שיקויים עד

. הטוב השמן, ובזוך הנרות באור, לטהרם לבבי ודם, חלבי ובשרי עצמי לתקן אזכה. כן לתקנם ובבשר בנפש המה, ומאירות ולהדליקה הנשמה לעורר אדירה,'ופעולתם אָדָם נִשְׁמַת וליבי עיני יהיו בנרות ההבטה ובסגולת

, מקדשך את, שטיהרו החשמונאים בניך של נפשם מסירות, מכוח אחריך ובוער יוקד לבבי יהיה כן האש. וביקוד לקדושתך חיי כל ולמסור לך עבד, להיות בי נתת אשר הנשמה בקדושת, לייחדם הימים כל שם ופעולתם

, ליחד אוון ומחשבות גילולים, להסיר לך מקדש להיות עצמי לטהר אזכה, כן ישראל לכל טהרה ורוח מסירות, להמשיך הזאת בעת מתעוררת. בעולם שמך לקדש רצונותיי כל בעולמות ואורך זיווך יתרומם כך ידי ועל

. הזאת בעת המאירה הקודש, באש העולם מן, ולהעבירם מלכותך תחת והטומאה הרשעה כוחות כל, לשעבד כולם הנחת ובכוח החנוכיה, בשכינה כוח לעילא, יתעורר קרת מרומי גפי על, להמליכה עיר ברחובות להמשיך

, המקודש המקדש למקום פינה אבן הנחת סגולת כי אשר המנורה אור אל העליונים חשק לעורר החנוכיה, ותפארתנו מקדשנו בבית הנרות שבעת יאירו,'ומהרה ה בבית סלה נצח אמן ועד. ויהי עלינו 'א־להינו ה נועם

כוננהו. ידינו ומעשה עלינו כוננה ידינו ומעשה יאמר השמן יציקת יאמרקודם השמן יציקת קודם: :

, הטוב השמן אוצרות תעורר הגדול, ובטובך בזה לכוון הראויות הכוונות בכל כיוונתי כאילו לפניך, ויעלה חנוכה לנר שמן לצקת עצמי מזמן, הריני העולמים ריבון להמשיכם זְקַן הַזָּקָן עַל יֹרֵד הָרֹאשׁ עַל הַטּוֹב לארץ', כַּשֶּׁמֶן

פִּי עַל שֶׁיֹּרֵד אַהֲרֹן,' מִדּוֹתָיו, נשמתא השכינה,'אור ה׳נשמה שפע תמשיך 'זה ובסגולת׳השמן דכל. העולם מן הרע ולהעביר הקודש ניצוצות כל וללקט, לברר בם ולשלוט העולמות בכל, להאיר נשמתין הארת ומכוחה

, ִּב' הראשון מקומם אל לשוב, ויאספו וקלקול בטומאה המעורבים הטובים הנפש כוחות וכל הקדושה ניצוצות כל יאספו כך ידי, ועל הנפש בתי בכל, ותימשך בקרבי נשמתי, תאיר השכינה ֹזְרֹעוְי׳קַבֵּץְט׳לָאִים( יכוון

בלבד' במחשבה, וקדושתו הטוב השמן בכוח.)אנא ְבָיָט' לזרים אין אשר איתו, הקליפה על שהיא מקום בכל הקדושה, תתגבר תדיר ועולה צף כי לראש לכל, ומתנשא יתערב לא שונים ועם ניצוצות כל ולהעלות לברר

, המחשבה סוד שהוא השמן. ובכוח מקומה מרומים בגבהי אשר עוזנו, כשכינת יתנשא וכארי יקום כלביא, ועם תורידו, משם כנשר שהגביה אף, כי עבד ולהוריד תחתיה שפחה להכניע הגבירה יד, ותגבר הקודש נברר ובו

, האור ונקודות הזרע טיפי, סוד למאור כתית זך זית, שמן הכל ישוב הכל, הראשון לאיתנו אשר כל ויתוקן פזרנו, קלקלנו אשר וכל, בפיו יזכירו הקדוש(לא השם בסגולת,' )'טפטפי״ה בלבד- בהרהור אלא ללקט כוחו אשר

טיפות, הנפזרות עוז( בכל החנוכה בחג ומאיר עולה חנוכה, ומזוכך טהור בגוף אלא מאירה איננה היא, אשר בקרבנו נשמתנו, אור הנרות את להדליק, ונוכל ומזוככים טהורים נהיה כך ידי, ועל הזה) השם ראשית, שהוא ט״פ

, מצבה שם אשר האבן ראש על שמן יצק אשר ע״ה אבינו יעקב זכות לנו ותזכור רחמיך תעורר זו שמן יציקת. ובכוח בה מום, ואין לעולם היא וצחה זכה, אשר הנשמה כקדושת וטהור זך הוא ויהיה בית חנוכת ועורר

, הא־להים משה וזכות רעיא, המנורה והאיר הטוב משמן והדליק מקדש טיהר אשר גדול כהן מתתיהו, וזכות הקודש כלי כל המשחה בשמן משח, אשר מהימנא המקדש חנוכת לעורר במעשינו כוח יהיה ובזכותם

, ומשיחתו בית ולפאר ולרומם לטהר א־להינו, ואמן אמן עולמים, בקדושת במהרה נועם ויהי וכו'.

נטילת נטילת ידיםידים ההדלקה קודם ההדלקה קודם: :

יִחוּד לשׁם, הוּאּוּשְׁכִֽינְתּיה קֻדְשָׁאְבּרִיך יו", ליַחֲדָאֹשֵׁם וּרְחִימוּוּרְחִימוּוּדְחִילו ּבִּדְחִילוּ ה" ֵד בּאוֹתִיּוֹת א וָא״וֵה" א ) י-ה-ו-ה בלב שׁלִים(תהרהר בּיִחוּדָא בּשֵם. יִשְׂרָאֵל כּל עֶשֶר יָדַי לִנְטוֹל וּמְזֻמָן מוּכָן הֲרֵינִי יָמִין ליַד נטִילוֹת

שׂמֹאל ליַד נטִילוֹת ועֶשׂר הויה שֵם שֶל אוֹתִיּוֹת עֶשֶר כּנֶגֶד בּסִירוּגִין בּמִלּוּי הויה שֵם שֶל אוֹתִיּוֹת עֶשֶר כּנֶגֶד שׂמֹאל ליַד רצוּפוֹת פּעָמִים ועֶשֶׂר יָמִין ליַד רצוּפוֹת פּעָמִים עֶשֶר נוֹטֵל אֲנִי ועוֹד יוֹדִין בּמִלּוּי זֶה כּל ה אֲשֶרֶעוֹל יוֹדִין

וַחֲמִשָה שִׁשִּׁים מֵאוֹת אֵבָרִיםׁוּשְלש וּשְׁמוֹנָה אַרְבָעִים מָאתַיִם שֶהוּא גּוּפִי כּל בָזֶה לטַהֵר כּדֵי סֵאָה אַרְבָּעִים כּנֶגֶד אַרְבָּעִים מִסְפָּר ’אֱלֹהַיֵוֵאלֹה ה מִלּפָנֶיךָ רָצוֹן וְיהִי רָעָה ורוּח טוּמְאָה וּמִכּל קֶרִי מִטוּמְאַת גִּידִים י אֲבוֹתַיּשֶׁיִהְיו

שֶאָנֹכִי אֵלו נטִילוֹת לפָנֶיךָ ּחֲשׁוּבִים, רָעָה ורוּח טוּמאָה מִינֵי וּמִכּל קֶרִי מִטוּמאַת לטַהֲרֵנִי בּמַיִם גּוּפִי טָבַלְתִּי כּאִלּוּ יָדַי לִטּוֹל מוּכָן מִלְּמַעְלָה גּמוּרָה מחִיָה הַקֶּרִי מִן הַנַעֲשָׂה הַטֻמְאָה ויִמָחֶהַכֹּח, וּמִלְּמַטָה ע וִיתוּקַןֲוֹן, הַכּעָס

שבת.) קדושת ואקבל חול בגדי: ויופשטו שבת (בערב בּרָא־לִי טָהוֹר לֵב. אֱלֹהִים נָכוֹןׁחַדֵש ורוּחַ ’ ה לפָנֶיךָ: ויַעֲלֶה בּקִרְבִּי ּאֱלֹהֵינו כּאִלּו וֵאלֹהֵיּאֲבוֹתֵינוּ בּכָל כּוּנְתִּי הָרְאוּיוֹת הַכּוּנוֹת נטִילַת בּסֵדֶר לכַוּן יָדַיִם. זֹאת אֶרְחַץִבּנ קּיוֹן

. וַאֲסֹֽבבָה כַפָּי,' ה מִזְבַּחֲךָ אֶת־. עָלֵינו אֲדֹנָיּאֱלֹהֵינוּ נֹעַם וִיהִי. עָלֵינו כּֽוֹננָה וּמַעֲשֵהּיָדֵינוּ כּֽוֹננֵהו: וּמַעֲשֵהּיָדֵינוּ

: כך הוא הנטילה סדר 20 נטילות ימין יד על מים יערה בסירוגין אחת אות ויכוין אחת אות ויכווין שמאל יד על יערה מכן ולאחר מע״ב מע״ב: 1 י, 2 -, 3 -ו, 4 -ד, 5 -ה, 6 -י, 7 -ו, 8 -י, 9 -ו - ה, 10 י. -

יערה10 מכן לאחר זו אחר בזו ימין יד על פעמים אחת באות פעם בכל ויכוין דעשר ע" שם אותיות, ב יערה10 מכן ולאחר זו אחר בזו שמאל יד על פעמים אחת באות פעם בכל ויכוין דעשר. . ע״ב שם אותיות יאמר כך אחר

: הפסוק את פעמים עשר בּרָא־לִי טָהוֹר לֵב = הוְּבָאר: ויכויןֵבלָטֹר בּקִרְבִּי חַדֵּשׁ נָכוֹן. ורוּחַ אֱלֹהִים " תיבות״טבל ראשי." תיבות״אבר וסופי אחד אבר שבטבילת נטהרים אבריו. כל

הלב בכוונת זו תפילה יאמר נרות הדלקת הלבקודם בכוונת זו תפילה יאמר נרות הדלקת קודם: :

יחוד לשם קוב״ה ורחימו בדחילו ושכינתיה ורחימו באותיות שם״ה י, ליחדא ודחילו ו״ה ביחודא שכינתה, לאקמא ישראל כל בשם שלים מעפרא, עוזנו שכינת ולעילוי סופרים מדברי עשה מצוות לקיים בא אנוכי הנה

למעלה ולהעלותה ולחזקה ולהאדירה, להאירה עוזנו בשכינת גדול אור ימשך זו מצווה, ומכוח השלהבת ובעליית השמן וביציקת הנרות בהטבת לכוון הראויות הכוונות בכל כיוונתי כאילו לפניך, ויעלה חנוכה נר להדליק

, הכהן אהרון אדוננו עם עצמי מקשר, ואהיה רצון שעת עתה שיהיה מלפניך רצון. ויהי ישראל של ישועתם, ולהחיש ובניינה קומתה, לחדש אצילות אורות שפעת, במילוי למעלה השמיני ביום הנרות הדלקת ובכוח

, למילואים, פעולתנו ולחזק ולהאדירנו, לסייענו עלינו אורו יאיר, כן המקדש חנוכת מלאכת ולחזק ישראל לב בכל, להאיר עולם לדורות אורו נשמר,'כי משלהם גדולה כי׳שלך והודעתו בשרתו אשר כוח ממשיכה שתהיה

, השלישי הבית ולבניין המקדש לחנוכת אמת תורת כי היתה, השני הבית, ונחנך המשכן מלאכת נסתיים הזאת בעת, כי ונעשים נזכרים, אשר האלה הימים סגולת. ובכוח לעד עומדת, ופעולתו בפיהו טיהרו הזאת ובעת

, ליסד טומאה ולנקות מקדש, לטהר ותקומה ישועה אור, להמשיך הזה בזמן יהיה, כן העמים טומאת וכל גילולים כל והסירו המקדש את החשמונאים, בציון יסוד קרתא ולבנות, דירושלם מהרה ואורם הנרות ובסגולת

, העליונה ירושלים שערי יפתחו הנרות את להטיב. המקדש ובניין ישראל גאולת, יום היום נכון עד ואור והולך המוסיף, באור המנורה, סוד בשכינה, ולהמשיכם דלעילא ישראל על ולבקש להתחנן לבבי כל מייחד והנני

, מלוכה ועיר ירושלים כבוד, ועל וכבודם מעפר להעלותם, ישראל כל לבבות מחזקת תהא כך ידי, ועל מאוד בלבבי מתגברת זו התעוררות. ותהיה מקדש מקום, ולפאר וברוח בגשם העמים, משלטון ומבזיון ויהיו

, השוק מן רגל, ומכלים רואיהם כל בקרב והדרו יופיו, ומפרסמים המקדש סוד מאירים הנרות אור. כי והקדוש הגדול בבית שמו ששיכן למי כבוד, לתת ולרצותו, לבקשו המקדש אל לב בכל מתקשרים שפלות ומבטלים

, האהבה עוז, ומגבירים וטומאה בבית אשר הקודש ופאר ה'. ובכן, ציוויתנו אשר במצוותך לפניך ערכתי אשר אלו נרותיי, שיהיו הרחמן אב, אבינו לפניך תחינתי אפיל בעוז מפרסמים, קדושתך בגאון, ומודיעים א־להותך

, מלכותך, לפרסם וינהרו יראו יצפו ורבים אשר ניסך ואור עימנו, בה הצופה כל נשמת שלהבת ומדליקה מבריקה זו שלהבת, ותהיה אהוביך בניך בלבב רוממותך ותוקף קדושתך ויאירו, וירבו תמיד הקודש נקודת לעורר

, דרכך לדעת דעתנו, ולגדל תורתך במאור עינינו, להאיר הטוב השמן שפעת בנו נסוך רחמך. וברוב היכלך ובניין מלכותך, ולצפות ומצוותיך, תורתך קרבתך, לבקש קדושה וגעגועי תשובה הרהורי בו, ולעורר שבו ולדבוק

, המעשים לכל ויעשה, עושה ומנהיג, בורא ומשגיח מצוי אתה, הנה טפחים עשרה תחת, אף משלה בכל אשר מציאותך, בהכירו בך ובוטח שמח לבבנו, להיות באמונתך עוד ואין מלבדך, כי אל־הי ' ה עולם הארץ קצות בורא

. לתבונתו חקר ואין יגע ולא יעף לא שתגביר מלפניך אבקש כן על בטחוננו, כלל נירא ולא נפחד, ולא בך בטחון ויהיה ולקומם ישראל קרן, להרים עוז בכל לפעול מנשאנו זה, עולם חורבות

הרבים לזיכוי ונערך נלקט הרבים לזיכוי ונערך נלקט

" עע "י י שיח רובין שיחשי רובין שי ' ' וב אדלה בת שירן ובלהצלחת אדלה בת שירן להצלחת ""ב ב

, יקום, וכלביא עם יתנשא ובגאון,' רשעים׳רנה באיבוד. אור׳הנר' מכוח ובסגולת, חנוכה נר, להדליק הברכה הקדוש( השם ויזריח יתנוצץ בליבו- יהרהר, לנשמתנו קודש געגועי אור יאיר,'ומכוחו )'נח״ל נפשנו להיות

עזרנו תהיה,'ומלעילא לה חכתה, הזאת בעת המתעוררת זו אהבה. ומכוח עזה, באהבה לאלפים חסד נוצר אתה, כי ומגיננו על קנאה תעורר צרינו, ניסים שעשה ברכת. ובכוח ואכלום בהם ודלקו קש, ויהיו רעתנו ומבקשי

ש" יאירו ע נהורין, עילאין ויעוררו גדולים ניסים, ועצומים מצרים מארץ צאתך כימי אראנו, מכסים לים 'כמים ה את דעה הארץ מלאה, להיות בערות וכל הסתר כל ויסיר הגנוז האור, וימשך וישועות נפלאות משיח בביאת

צדקנו ובבנין, רבנו משה דעת על מכוון, והנני כהוגן ומכוונים היודעים הקדושים בניך נרות כל עם זו הדלקתי ותצטרף. ותעלה בימינו ה׳במהרה בבית אשר המנורה, תאיר החנוכה קדושת. ומכוח חיינו בית רבי דעת ועל

עלינו כוננה ידינו ומעשה עלינו 'א־להינו ה נועם. ויהי וגואלי 'צורי ה לפניך לבי והגיון פי אמרי לרצון. יהיו ועד סלה נצח, אמן שמו כבוד דבר על יזכנו ברחמיו, המקום אשכנזי לוריא יצחק רבי דעת, ועל יוחאי בר שמעון כוננהו. ידינו ומעשה חכמים לשון מספר יחוד לשם יאמר כך חכמיםואחר לשון מספר יחוד לשם יאמר כך ואחר: :

יחוד לשם קודשא הוא בריך ורחימו בדחילו ושכינתיה ודחילו ורחימו ליחדא ה" ואות יו״ד אות שם אות בשם א וא״ו ה" ואות א ) י-ה-ו-ה בליבו שלים(יהרהר ביחודא מדברי עשה מצות לקים בא אנכי הנה ישראל כל בשם

. עליון במקום זו מצוה שרש לתקן חנכה נר להדליק סופרים יי מלפניך רצון ויהי א־להינו וא־להי, רצון עת עתה שיהא אבותינו עתה לקים מוכן אני אשר חנוכה נר הדלקת מצות לפניך ורצויה ומקובלת חשובה ותהיה

, הנר בתוך הפתילה ובהשמת בפתילה לכוון הראויות הכוונות בכל כוונתי, וכאלו הנחתה ומקום חנוכה בנר לכוון הראויות הכוונות בכל כוונתי כאלו לפניך ויעלה השמן בהשמת לכוון הראויות הכוונות בכל כוונתי וכאלו

( בליבו- יהרהר אותיות בחלוף אשר א״תב". ורמזיה וסודותיה השלהבת בעלית הפתילה בהדלקת לכוון הראויות הכוונות בכל כוונתי )וכאלו בָיָט בשם הוא ְש יי לפניך ויעלה א־להינו בכל כוונתי כאלו אבותינו וא־להי

חכמים לנו שתקנו בברכות לכוון הראויות הכוונות זכרונם, אור נגה דרכינו ועל ידיהם על הנמשכים העליונים ואורות ורמזיהם וסודותיהם חנוכה נר הדלקת של זו מצוה על לברך לברכה אל״י י מלך פני באור לנו ויאר

. החיים באור לאור חיים יי לפניך ויעלה א־להינו בשלשה כוונתי כאלו אבותינו וא־להי בחינת של היחודים הוי״ה אהי״ה מ" שמספרם ובחינת ז הוי״ה שמספרם אלקי״ם, יב״ק ובחינת הוי״ה, צ״א שמספרם אדנות

נח" הנקרא הקדוש בשם כוונתי כאלו לפניך. ויעלה חנוכה בנר הנרמזים נ״ר מספר שעולים אותיות כ״ה הם ושלשתם בראשי הרמוז ל,' לאלפים חסד תבות׳נצר בראשי ונרמז תבות. חנוכה נר להדליק כאלו לפניך ויעלה

שם בהם, ויתמתק נסים שעשה של ש״ע באותיות ונרמזים ש״ע למספר )שעולים למ״ד אל״ף למ״ד במלואם(אל״ף אל״ל א" שמות שני שהם העליונים הפנים הארת בהמשכת כוונתי למ" במלואו(אל״ף א־להים דה״י

. נסים שעשה של ש״ה באותיות ונרמז ש״ה מספר הפשוטות אותיות חמש עם )שעולה מ״ם יו״ד א־דני נעם ויהי א־להינו, כוננהו ידינו ומעשה עלינו כוננה ידינו ומעשה עלינו א־דני נעם ויהי ידינו ומעשה עלינו א־להינו

כוננהו. ידינו ומעשה עלינו כוננה תפילה לומר ראוי תפילה לומר ראוי מהגהמהגה ""ק ר ק ' ר ' אלימלך צבי אלימלך צבי מדינובמדינוב זצוק יששכר בני זצוקבעל יששכר בני בעל ""ל: ל:

יִחוּד לְשֵם, הוּאּוּשְכִינְתֵה קֻדְשָאְבְּרִיך ה״ה שֵם״בְּו י, לְיַחֵד ּבּדְחִילוּוּרְחִימוּוּרְחִימוּוּדְחִילו כָל בּשׁם שׁלִים בְּיִחוּדָא. יִשְְרָאֵל כַאֲשֶר בּוֹרְאִי מִצְוַת לְקַיֵם חֲנוּכָה נֵר בְהַדְלָקַת מְכַוֵן הִנְנִי ז" חֲכָמֵינוּ צִוּוּנִי בְּמָקוֹם רְשָה אֶתֹשׁו לְתַקֵן ל

עֶלְיוֹן: יְיּאֱלֹהֵינו מִלְפָנֶיךָ רָצוֹן ּבְכֵןָיְהִי חֲנוּכָהּכְּאִלּו נֵר הַדְלָקַת מִצְוַת לְפָנֶיךָ וּמְרֻצָה וּמְקֻבֶלֶת חֲשׁוּבָה שֶתְהֵא וֵאלֹהֵיּאֲבוֹתֵינו כָל כִּוּנְתִּי הַכּוּנוֹתּשֶכִּוְּנו שׁמְך כּבוֹד בִשְׁבִיל נָפְשׁם אֲשׁרּהֶעֱרוַלַמּוֶת בְּעֵת הַשֵׁם מְשׁרְתֵי הַכֹּהֲנִים

הַגָדוֹל הַגִבּוֹר. וְהַנּוֹרָא, בּיתָיְי מְלֶאכֶת עַל וּלְנַצֵחַ אוֹיְבֵיהֶם אֶת עֲלֵיהֶםַלְנַצֵח עוֹרַרְתָנִצְחֲך הָרַבּים בּרַחֲמֶיךָ ָוְאַתָה וְעַל דּעְתּם עַל עוֹשְה וְהִנְנִי לָהֶםָנִסֶיךּוְזָכו הַדּוֹרׁשׁהִשּפּעְת בְּאוֹתוֹ וְהַחֲסִידִיםּשׁהָיו הַצַדִּיקִים כּל דּעַת וְעַל כּוּנָתָם

בְאוֹר לֵאוֹר, הַחַיִּים, וְהַחֲסִידִיםּשֶבְדוֹרוֹתֵינו הַצַדִּיקִים כָל דַעַת וְעַל וַעֲשְִיָתִי כְפִיהֶם וּפִי, כַעֲשְִיָתָם וּבִזְכוּת, בּיתָיְי מְלֶאכֶת עַל אוֹיְבֵינוַוּלְנַצּח לְנַצּחּאֶת הַזֹּאתַתְּזַכּנוּ הַמִצְוָה הַתּוֹרָה מוּשׁ י וְלֹא מְהֵרָה עָלֵינוּ מַלְכוּתְךָ וְגַלּהָכְּבוֹד

מֵעַתָה זַרְעֵינו וּמִפּיּזֶרַע וּמִפּיּזַרְעֵינו מִפִינוּ, עוֹלָם וְעַד כֵן אָמֵן חֲכָמִים תַלְמִידֵי לְבָנִים וְנִזְכֶה. רָצוֹן יְהִי וְטַהֵרּלִבּנוָלְעָבְדְךֶבּאֱמ בִּישׁוּעָתֶךָ נַפְשׁנו בְּתוֹרָתֶךּשְבּעֵנוָמִטוּבֶךּוְשְמּח חֶלְקֵנוּ וְתֵן ּקַדּשׁנוָבְּמִצְוֹתֶיךָ. ת הָעוֹלָםֹכֻלּו כָל עַל מְלֹךְ

ָבִכְבוֹדֶך, אַרְצֶך יוֹשְבֵיָתֵבֵל כָל עַל גְּאוֹןָעֻזֶך בַהֲדַר וְהוֹפַע בִּיקָרֶךָ הָאָרֶץ כָל עַל וְהִנָשֵא ) 'חנוכ״ה נְשׁמָהּבְאַפ״ֹו(בגי אֲשׁר כֹּל וְיֹאמַר אַתּהֹיְצַרְתּו כִּי יְצִיר כָּל וְיָבִין אַתּהֹפְעַלְתּו כִי פָעוּל כָל וְיֵדַע ָיְהֹו" לֶמֶל״ְך הֵאֱלֹה״יֵיִשְרָא" וּמַלְכוּת״ֹו

'כ" לָמָשָל״ה(בגי ּבַכ" פעמים ו אותיות חנ״ה 'מתתיה״בו״ן, ובגי חנוכ״ה ן״ן יוחנ״כה גדו״ל חשמנא״י חנוכה נר הדלקת קודם זו תפלה לומר וָעֶד: ראוי סֶלָה נֶצַח.)אָמֵן ובני״ו חנוכה נר הדלקת קודם זו תפלה לומר ראוי (( צדק משפט צדקמספר משפט מספר ): :)

יחוד לשם קודשא ורחימו בדחילו ושכינתה הוא בריך ה״ה שם״בו י ליחד ביחודא 'אלקי ה מלפניך רצון. ויהי עליון במקום שרשה את לתקן חנכה נר הדלקת מצות לקים בא, הריני ישראל כל בשם שלים שיהיה אבותי

, בה חתומים הם אשר הנוראים הסודות כל השגתי כאלו חנכה נר הדלקת מצות עולה להיות לפניך רצון עת עתה עם לפניך ותעלה הקדושים שמותיך כל המכונים ידידיך בני ידי על הנעשית זאת מצוה מעשה כונת

, הגדולים המאורות עזך בשכינת, ולהאיר העליונות הקדושות מדות וזווג יחוד, המעלים זו בהדלקה לבא הראויים ) פלונית בן עבדך(פלוני אני לי שפע ישפע ומשם יגיה 'אלקי ה נרי תאיר אתה החיים״כי באור לאור

." חשכי המה ואמתך אורך שלח ינחוני חנכה נר סגולת. ובכח ויתעלה יתברך שמך ולכבוד גדולה בהתמדה פה שבעל ותורה שבכתב תורה הקדושה תורתך את וללמד וללמוד שמך את ולאהבה ליראה באור תחכמנו

, זרענו וזרע וזרענו אנו תורתך, למטה ונחמדים למעלה אהובים חכמים תלמידי זרעי וזרע זרעי,'ויהיו עולם ועד 'מעתה ה אמר זרעך זרע ומפי זרעך ומפי מפיך ימושו שכתוב׳לא מקרא בי ויקים לתורה לבבם את ותחזק

ועבודה הכל, נפלאות הראנו ובניו גדול כהן מתתיהו. ובזכות וסודותיה תורה של לאמתה לכוון הקדושה מתורתך נפלאות ונביטה עינינו. גל באמת ומצות בתורה עוסקים בנים ובני בנים לראות, ואזכה הטוב כרצונך

, אור נראה ובאורך זרות ומחשבות רעות ממידות והרחיקנו לעבודתך לבבנו את וטהר פי אמרי: יהיולרצון קדמוניות וכשנים עולם כימי ביראה נעבדך, ושם הנרות את בהעלותך ברחמים לציון בשובך עינינו,'ותחזינה וכו

' ה לך תפלתי. ואני וגואלי 'צורי ה לפניך לבי והגיון רצון עת באמת ענני חסדך ברב אלקים ישעך: ויהי 'אלקינו ה נעם כוננהו. ידינו ומעשה עלינו כוננה ידינו ומעשה עלינו חנוכה נר הדלקת קודם זו תפלה לומר ראוי חנוכה נר הדלקת קודם זו תפלה לומר ראוי (( יועץ פלא יועץמספר פלא מספר ))

יחוד לשם קדשא בריך, חנוכה נר הדלקת מצוות לקיים ומזומן מוכן, הריני הוא רבותינו לנו שתיקנו כמו זכרונם. לברכה יי מלפניך רצון ויהי אלהינו ואלהי לכוון הראויות הכוונות בכל כוונו כאילו עלינו שתעלה אבותנו

. ובכח לכוון הראויות הכוונות בכל והמכוונים היודעים בניך של חנוכה נר הדלקת מצות עם שלנו חנוכה נר הדלקת מצוות לפניך ויעלה, אור ותורה מצוה לנר ולזרענו לנו תזכנו חנוכה נר הדלקת מצות סגולת ויאירו

וישלמו, בימינו במהרה המקדש בית, ותבנה ונשמתנו רוחנו נפשנו איברי רמ''ח ידי על המנורה נדליק ושם כהניך. הקדושום מן והצילנו וקבצנו הושיענו עתה כן לאבותינו ניסים שעשית וכשם, לשמך, להודות הגוים

, בתהילתך להשתבח ' ה נעם. ויהי ותרצנו בנו תחפוץ הרבים, וברחמיך בזכות-ברחמים לא אם עלינו וכו':

יכוין י" כנגד תיבות י״ג שיש הראשונה בברכה, רחמים של מידות ג וכן בשניה דעולים, אחד מספר יחד שניהם ב״ה. הויה שם 'כ״ו גימ

נֵר לְהַדְלִיק בְּמִצְוֹתָיוּוְצִוָנו אֲשֶׁרּקִדְשָנו הָעוֹלָם מֶלֶךְ אֲדֹנָיּאֱלֹהֵינו אַתָה בָרוּךְ חֲנֻכָה: (יכויין ) נחל ר״ת

הָהֵם בּיָמִים לַאֲבוֹתֵינו שֶעָשָהּנִסִּים הָעוֹלָם מֶלֶךְ אֲדֹנָיּאֱלֹהֵינו אַתָה בָרוּךְ הַזֶה: בַזְּמַן

: ברכת׳שהחיינו' את מוסיפים הראשון ובערב לַזְּמַן וְהִגִּיעָנוּ הָעוֹלָםּשֶהחֱיָנוּוְקִיְּמָנו מֶלֶךְ אֲדֹנָיּאֱלֹהֵינו אַתָה בָרוּךְ הַזֶה:

בו שיש יפה המתוקן בנוסח הללו הנרות יאמר הראשון נר שידליק אחר תיבות( ל״ו )" הללו למילים״הנרות מחוץ: הַלָלוּאֲנַחְנו ּהַנֵרוֹת מַדְלִיקִין עַל

הַנִּפְלָאוֹת, וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִסִים יְדֵיָכֹּהֲנֶיך עַל לַאֲבוֹתֵינוּ ָשֶעָשִׂית. הַקְדוֹשִים יְמֵי שמונת וְכָל. חֲנֻכָה. הַנֵרוֹתּהַלָלוׁקֹדֶש רְשׁוּת לָנוּ וְאֵין. בּהֶם לְהִשְׁתַמֵשׁ

אֶלּא. בִּלְבָד לִרְאוֹתָם עַלָנִסּיךָוְנִפְלְאוֹתֶיךָויְשׁוּעוָתֶך. לְשִׁמְךָ לְהוֹדוֹת כְּדֵי

הַבַיִת חֲנֻכַת שִׁיר מִזְמוֹר: לְדָוִד כִּי אֲדֹנָי ָאֲרוֹמִמְך וְלֹאּשִׂמַחְת דִלִּיתָנִי אֹיְבַי: לִי אֲדֹנָי אֱלֹהָי שִׁוּעְתִּיָאֵלֶיך: וַתּרְפָאֵנִי נַפְשִׁי שְׁאוֹל מִן הֶעֱלִיתָ אֲדֹנָי חִיִּיתַנִי מִיָרְדִי: בוֹר

: קָדְשׁו לְזֵכֶר וְהוֹדוּ חֲסִידָיו ּזַמְּרוֹלַאֲדֹנָי. בִּרְצוֹנו חַיִּים בְּאַפּוֹ רֶגַע ֹכִּי בּעֶרֶב: רִנָּה וְלַבֹּקֶר בֶּכִי יָלִין אָמַרְתִּי וַאֲנִי בַל בְשַלְוִי אֶמּוֹט: לְעוֹלָם הֶעֱמַדְתָּה בִּרְצוֹנְךָ אֲדֹנָי ל

ְהַרְרִי. עֹז ָּהִסְתַרְת: נִבְהָל הָיִיתִי פָנֶיךָ אֲדֹנָי וְאֶל אֶקְרָא אֲדֹנָי אֵלֶיךָ: אֶתְחַנּן עָפָר שׁחַתָהֲיוֹדְך אֶל בְּרִדְתִּי בְּדָמִי בֶצַע מַה: הֲיַגִּידָאֲמִתֶך עֹזֵר הֱיֵה אֲדֹנָי וְחָנֵנִי אֲדֹנָי שְׁמַע לִי:

שַקִּי פִּתַחְתָּ לִי לְמָחוֹל מִסְפְדִי הָפַכְתָּ וַתְאַזְרֵנִי: שִׂמְחָה אֲדֹנָי יִדֹּם וְלֹא כָבוֹד לְמַעַןָיְזַמּרְך לְעוֹלָםּאוֹדֶךָ אֱלֹהַי:

. אֱלֹהִיםּיְחָנֵּנוּוִיבָרְכֵנו שִׁיר מִזְמוֹר בִּנְגִינֹת לַמְנַצֵּח אִתּנו יָאֵרּפּנָיו. סֶלָה. יְשׁוּעָתֶך גּוֹיִם בָּאָרֶץָדּרְכּךָבְּכָל לָדַעַת עַמִּים ָיוֹדוּך עַמִּים אֱלֹהִיםָיוֹדוּך. כּלּם ּיִשְׂמְחוּוִירַנְּנו כִּי לְאֻמִּים מִישׁוֹר עַמִּים תִשְׁפֹּט וּלְאֻמִּי תַנְחֵם בָאָרֶץ ם

. סֶלָה עַמִּים ָיוֹדוּך אֱלֹהִיםָיוֹדוּך. כֻּלָּם עַמִּים יְבָרְכֵנו יְבוּלָהּ נָתְנָה ּאֶרֶץ. אֱלֹהִיםּאֱלֹהֵינו ּיְבָרְכֵנו כָל אֹתו אֱלֹהִיםֹוְיִירְאוּ המנורה.) בצורת במחשבתו לצייר זה מזמור כשאומר. וטוב אָרֶץ( אַפְסֵי

"ו" נועם ויאמר״ויהי שבע בסתר יושב: פעמים כּוֹנְנֵהו: יָדֵינוּ וּמַעֲשֵׂה עָלֵינוּ כּוֹנְנָה יָדֵינוּ וּמַעֲשֵׂה עָלֵינוּ אֲדֹנָיּאֱלֹהֵינוּ נֹעַם וִיהִי

שׁדּי בְּצֵל עֶלְיוֹן בְּסֵתֶר יֹשׁב: יִתְלוֹנָן וּמְצוּדָתִי מַחְסִי לַאֲדֹנָי אֹמַר: בּו אֱלֹהַיֹאֶבְטַח מִפַח יַצִּילְך הוּא ָכִּי: הַוּוֹת מִדֶּבֶר יָקוּשׁ תֶּחְסֶה כְּנָפָיו וְתַחַת לָךְ ֹבְּאֶבְרָתוְיָסֶך: וְסֹחֵרָהֹאֲמִתּו צִנָה י מֵחֵץ מִפַחַדָלָיְלָה תִירָא לֹא: יוֹמָם עוּף מִדֶבֶר

מִקֶטֶב בָאֹפֶלְיַהֲלֹך יָשׁוּד: לֹאׁיִגָש אֵלֶיךָ מִימִינֶךָ וּרְבָבָה אֶלֶף מִצִּדְּךָ: יִפֹּל צָהֳרָיִם תַבִּיט בְּעֵינֶיךָ רַק: תִּרְאֶה רְשִָׁים וְשִׁלֻמַת: עֶלְיוֹןָּשַמְתָמְעוֹנֶך מַחְסִי אֲדֹנָי אַתָה כִּי: יִקְרַבָבְאָהֳלֶך לֹא וְנֶגַע רָעָה אֵלֶיךָ תְאֻנֶה לֹא מַלְאָכָיו כִּי יְצַוֶהְלּך

: דְּרָכֶיך בְּכָל ָלִשְׁמָרְךָ פֶן כַפַיִםָיִשָאוּנְך עַל: בָאֶבֶןָרַגְלֶך תִּגּוֹף תִּדְרֹך שַחַלְוָפֶתֶן עַל תִּרְמֹס: וְתַנִּין כְּפִיר חָשַקּוַאֲפַלְּטֵהוּאֲשַׂגְּבֵהו בִי כִּי: אֲחַלְּצֵהוּוַאֲכַבּדֵהו בְצָרָה אָנֹכִי עִמּוֹ: יִקְרָאֵנִיּוְאֶעֱנֵהוּ שְׁמִי יָדַע כִּי אַשְׂבִּיעֵהו יָמִים ּאֹרֶךְ

בִּישׁוּעָתִי: וְאַרְאֵהוּ אַשְׂבִּיעֵהוּ יָמִים: אֹרֶךְ בִּישׁוּעָתִי וְאַרְאֵהוּ


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019

וישלח - פכים קטנים

למה יעקב נשאר לבד?

וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)

ויותר יעקב לבדו. אחר שהעביר כל אשר לו, חזר לראות שמא שכח כלום. לימדתך תורה דרך ארץ, שאם תהלך בדרך אשר טעון משאך, קודם שתיסע מן המקום ההוא, חפש מקום חנייתך, שמא שכחת כלום.

רד״ק בראשית פרק לב פסוק כד

״ויקחם ויעבירם את הנחל״ — אחר שעבר הוא ונסה המים, שב על שפת הנחל ולקחם והעבירם. מי שראוי שישאם על כתיפו היה נושא, ומי שהיו ראויים שיוליכם בידו היה מוליך ומעביר זה אחר זה עד שעברו כולם. בבראשית רבה: רב הונא בשם רב אידי: עשה עצמו כמין גשר נטל מכאן ונתן לכאן, נטל מכאן ונתן לכאן.

מסכת חולין דף צא עמוד א

״ויותר יעקב לבדו״ — אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? — לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

רש״ר הירש בראשית

לדעת חז״ל ״נשתייר על פכין קטנים״ (חולין צא ע״א). אחרי שהעביר בנחל את כל אשר לו, חזר עוד פעם, לראות אם לא שכח דבר. ״מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל״. רכוש, שצדיק זכה לו ביושר, אפילו אינו אלא שוה פרוטה, הרי הוא קדוש בעיניו. הוא לא יבזבז אותו, אף לא ישחית אותו לריק, והוא אחראי על שימושו היעיל.

אלפי זוזים הרי הם בעיניו כשרוך נעל, בשעה שיש להוציא אותם למטרה נעלה. אך ערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים, בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה. מי ״שאינו פושט ידו בגזל״, והוא קורא את שלו, רק מה שהצליח לרכוש במאמציו הישרים, זה יראה את חסדי ההשגחה בכל קנין שרכש; אם מחוט ועד שרוך נעל, הכל בא לו בזיעת אפים ישרה, שנתברכה בידי שמים, וערכו לא ישוער.

עמר נקא על רש״י

וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו, שכח פכין קטנים וחזר עליהם. קשה, מנא לו? יש לומר: משום דצריך להוציא מקרא זה ממשמעו. שאין לומר שנשאר יעקב לבדו יחידי כמשמעות המקרא, דהא אמרינן: ״המהלך בדרך יחידי הרי זה מתחייב בנפשו״. לכך אית למימר: אל תקרי לְבַדּוֹ אלא לְכַדּוֹ, כלומר: על כדו. והיינו ששכח פכין קטנים וחזר עליהן.

רבי בחיי בן אשר בראשית לב כה

וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו. דרשו רבותינו ז״ל: לְכַדּוֹ קרי ביה, מלמד שחזר על פכין קטנים, ללמד שממונם של צדיקים חביב עליהם כדי שיתרחקו מן הגזל, כך פירש רש״י ז״ל. והכוונה כדי שלא יסתכנו הבנים הקטנים בדרך אם לא ישתו. ולכך שם עצמו בסכנה לחזור, והמקטרג נזדווג לו מיד.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות