השמחה במשנת רבנו בחיי

אשר בן חיי — רבנו במשנת השמחה

דברי רבנו בחיי פרשת כי תבוא, פרק כח, פסוק מז

״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה׳ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ. ״

פסוק מז — ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ… בְּשִׂמְחָה״

הכתוב יאשימנו על עבודת הש״י בלא שמחה, לפי שהאדם חייב על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה היא מצוה בפני עצמה, מלבד השכר שיש לו. ועל כן יעניש כאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכך צריך שיעשה בשמחה ובכוונה שלמה.

וכן אמרו במדרש רות רבה (ה, ו): אלו יודע היה ראובן שהקב״ה מכתיב עליו ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ״ (בראשית לז, כא), היה מוליכו לאביו בכתפו. ואלו יודע היה אהרן שהקב״ה מכתיב עליו ״וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״ (שמות ד, יד), היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולו. ואלו יודע היה בועז שהקב״ה מכתיב עליו (רות ב, יד) ״וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע״, היה מאכילה עגלים פטומים.

ספר הקמח — שמחה

״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה. דְּעוּ כִּי ה׳ הוּא אֱלֹהִים, הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. ״ (תהלים ק, א)

אין השמחה הראויה בעוה״ז אם כי בעבודת הש״י, ולא תמצא בספרי הקדש שישבח השמחה אלא בענין העבודה וההשגה בהקב״ה. שכתוב ״רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה׳״ (תהלים לג), וכתיב ״שִׂמְחוּ בַה׳ וְגִילוּ צַדִּיקִים, וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב״ (שם), וכתיב ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ״ (תהלים קיט).

הצדיקים זריזים לעבוד את הש״י בשמחה, כי השמחה הזאת היא מצוה שנצטוה עליה האדם מן התורה, כי היא עבודה גמורה לשי״ת, חשובה יותר מן המצוה.

רמב״ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח

השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן היא עבודה גדולה, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר (דברים כח) ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. ״

רבנו בחיי, במדבר ד, כב

והנה שלמה ע״ה כוון בזה להודיענו שיתחייב האדם להיות שמח במצות כשיעשה אותן, או כשיראה אחרים עושין. וידוע כי השמחה במעשה המצות היא מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה היא עבודה לשי״ת, כך השמחה על המצוה נקראת עבודה. וכן כתיב (דברים כח, מז): ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה״, והוא שכתוב (תהלים ק): ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה״, כי השמחה היא שלמות העבודה.

ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש, והכלי שמביא נפש האדם לדרך השמחה לעבוד. ומכאן אמר הכתוב ״לַעֲבֹד בְּלֵוִי״ (במדבר ד), ודרשו רז״ל: ״עֲבוֹדָה זוֹ אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר״ (ערכין יא, א), כי הלוים היו מוזהרים ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה.

ספר הקמח — שמחה

על זה הזכיר דוד כאן ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה״, כי השמחה היא שלימות העבודה. ועל כן היה ענין השיר במשכן ובמקדש, והכלי שמביא נפש האדם לדרך השמחה לעבוד, וז״ש הכתוב ״לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה״ (במדבר ד), ודרז״ל: ״עֲבוֹדָה זוֹ אֵי זוֹ הִיא עֲבוֹדָה, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַשִּׁיר״, כי הלוים היו מוזהרים ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה.

ומצינו בפסיקתא (תהלים קיח): ״זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה׳ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ״ — אמר רבי: איני יודע אם ביום אם בך. ופי׳ שלמה: בהקב״ה, בתורתך, בישועתך — בך.

דברים פרק כו, פסוק טו

״הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. ״

רבנו בחיי

ומה שהזכיר לשון ״הַשְׁקִיפָה״, ואינו נזכר לעולם אלא בפורענות, להורות כמה גדול שכר המצות כשהן בשמחה, שהיא מהפכת מדת הדין למדת רחמים.

אוצר החיים — לאדמו״ר מקאמארנא, פרשת ויקרא

אבל אפשי ואפשי, ונפשי חשקה בה, אבל מה אעשה שבוראי וקוני גזר עלי בכל עביר, לומר אסור לומר אי אפשי בעבירה. ואני מקבל את גזירותיו ועושה באהבה ובשמחה.

---

© כתיבה ועריכה: הרב בנימין טבדי יו״ל ע״י ״בית מדרש להכשרת רבנים לשמה״ — כל הזכויות שמורות ליצירת קשר: MIGDOL100@gmail. com

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הזרעה והפריה

בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית

גופית חוץ הפריה מלאכותית/ הזרעה

1 ) יד: חגיגה באמבטי עיברה שמא חיישינן גדול? לכהן מהו שעיברה בתולה זומא, בן את.""שאלו

" פרש״י במעיה ונכנס זרע שכבת אדם שם שהטיח וי״ל הגוף, כל בו שרוחצין כלי."באמבטי,

ביאה בדרך שלא גם להתעבר מציאות שקיימת. ומבואר

2) ג (אות מהרי״ל )ליקוטי ירמיהו1 מזרע נולד סירא, בן אביה זרע וקלטה באמבטי אביה אחר רוחצת היתה ירמיהו שבת

ונתעברה הכל הסכימו אך זינתה, שלא חסידותה מרוב עליה מעידים היו והכל וילדה, וכשגדל זרע, בן קראוהו תשמיש בלא זרע מקליטת ונולד והואיל קלטה, שרחצה שבאמבטי

ע״כ ירמיהו. גימט' "סירא" בן לקראו שמו והפכו משמו, בוש היה לו. ונודע

אומר יביע שו״ת ירמיהו', אביו אחר שהתייחס סירא מבן פשטה הדר דבעיא דבתר ('ומשמע

ח״ח- א הע' כא סימן העזר.),'אבן

1 א) משנה י סנהדרין(פרק מסכת לרמב״ם המשנה פירוש מעניני בהזיות ים ספר חבר איש שהיה סירא בן ספרי וכן מינין. ספרי אמרו החיצונים וספרים הספרים אלו כגון בטלים, בדברים הזמן אבוד אלא תועלת ולא חכמה בהם שאין "אלפראסה" וכיוצא השירים וספרי הערבים שבטי ויחוסי המלכים ומנהגי הדורות מספרי הערבים אצל המצוים

בלבד. הזמן אבוד אלא גשמית תועלת ולא בהם חכמה שאין הספרים מן בהם

הרב עוללות- עמ33 יב סימן מרגליות 'ראובן - 30 בלי היהדות, לרוח מוזרה שהיא אגדה ספרותנו. לתוך סירא) בן (אגדת נשתרבבה איך אני תמה

באלפא- ומקורה מוסרי, או לימודי תוכן כל על ולהלעיג להתל תעודתה שכל חוברת סירא, דבן ביתא

עמ119-124 היהודים, 'ות מקדמוני בספרו אפשטיין אברהם החבר הוכיח כאשר חכמים, דברי. זרע שכבת באמבטיה קלטה שאמו אחרי סירא, בן לידת על הבדותא נבעה זה נרפש ממעין

אביה– שהוציא ירמיהו האלוהי. הנביא

(ב- תנינא שלמה (מנחת אויערבאך זלמן שלמה הרב קכד סימן )ג),

סירא מבן האגדה על כלל לסמוך אין דלהלכה ודאי זה והנה מפוקפקת. שהיא

ורביה פריה מצוות מקיימים מלאכותית בהזרעה? האם

1 קנייבסקי חיים הרב בשם מכתב מובא היוחסין" "מעלת )ספר על מאוד צועק היה זצ״ל ) (הסטייפלער-הקה״י שאאמו״ר ידוע הדבר הנה מבחנה, ילד אודות לדורות מזה יבואו מכשולים כמה מזה וחוץ גמור, איסור שזהו להם ואמר כן לעשות הרוצים מידות מהט' וגרועים ופושעים רשעים להיות עלולים מזה היוצאים הבנים ובודאי הבאים,

ים בנ להעמיד אני עתיד אם אברהם אמר מד) פרשה (ב״ר חז״ל אמרו וכבר ע״ב כ' דנדרים

חלקו אשרי נפשו ושמור בניסיון העומד וכל ערירי הולך ואני לי מוטב. ולהכעיסך

3 ) ורביה פריה מצוות קיים ה׳אבא' האם באמבטי'?'נתעברה

ורביה פריה מצוות קיים לא ורביה פריה מצוות קיים

. א ו סעיף א סימן העזר אבן מחוקק חלקת

וכו- ממזר הבן היה '(ח) אשה להסתפק יש ואם פ״ו האב קיים אם באמבטי שנתעברה נמצא מהרי״ל ובלקוטי דבר לכל בנו מקרי באמבטי שרחץ ירמיה של בנו היה סירא שבן הקודש עבודת בס' וע' ירמי״הו בגי' סירא כי קורדאווי״רו מוהרר״מ האלקי איש להרב יצירה ס' (וז״ל י״ז פרק התכלית בחלק זצ״ל

אומתו בין נמצא ע״ה אבינו אברהם מזמן היה הראשון בית בזמן ע״ה וירמיה הקדושה שעשה הבטחון בס' שנמצא כמו בו מתעסק ז״ל גאון חמאי רב הביאו ע״ה בתירא בן ר״י בספר ז״ל קנה הקדוש הביאו וגם היחוד בס' מתעסק היה ע״ה הנביא שירמיה הפליאה קול בת יצתה עצמו לבין בינו יצירה בספר

ירא ס אצל הלך חבר לך קנה ואמרה בנו לקיים שנים שלשה יצירה בס' ונתעסקו

עכ״ל וגו' ה' יראי נדברו אז:)הכתוב

. א ו סעיף א' סימן זצ״ל הלוי דוד רבי 'הט״ז

ח 'ס״ק הב״ש כתב…והביא בח״מ הב״ח ממ״ש ראיה על תשכב שאל מוזהרת אשה קצ״ה סי' בי״ד

מש״ז תתעבר פן אחר איש עליהן ששכב סדין

נשמע מאביו אחותו ישא שמא גזירה אחר של

דבר לכל בנו דהוי. . עכ״ל ראיה זה ואין דשמא בפרט אמרינן לא לקולא אמרינן לחומרא נתעברה והיא ועשה בקום דתלי במידי

מעצמה בזה. יוצא דאינו

. ב ו סעיף א סימן העזר אבן שמואל בית

בח״מ כתב שנתעברה אשה להסתפק יש

לכל בנו נקר' ואם פ״ו יים ק האב אם באמבטי

, דבר ראיה להביא ויש סמ״ק בהגהת מ״ש מוזהרת אשה קצ״ה סי' בי״ד הביא והב״ח פן אחר איש עליהן ששכב סדין על תשכב שאל ישא שמא גזירה אחר של מש״ז תתעבר

מאביו אחותו דבר: לכל בנו דהוי נשמע

. ב יד ס״ק החיד״א מרן יוסף ברכי

חלקת הרב סתפק נ באמבטי שנתעברה אישה ורביה פריה מצוות האב קיים אם מחוקק שערי בתשובותיו זיין מהר״י להרב וראיתי

ישועה בשם מרן שכתב ממה ראיה שהביא המצווה קיים שוטה חרש הוליד דאם מ״כ

עכ״ד דכוותא וה״נ שבת דאיכא

ההדיוט ולי ב כתו' (ביאה מתיא שמא ): לא

אי ק מחוקק חלקת והרי זה אל זה קרב ולא ואפ״ה בהגהה מור״ם שפסקו זה דין על

כמבואר הוא והרי באמבטי בנתעברה. נסתפק

סיכום הנולד כי והב״ש הח״מ בדברי איפוא מפורש ספק כל ללא הוא באמבטי שנתעברה לאישה מקיים גם ולפיכך זרע השכבת בעל של בנו

ורביה פריה. מצוות

סיכום נאמר אם דגם נראה והחיד״א הט״ז מדברי

מצוות ידי בזה יוצא אינו דבר, לכל בנו וא שה מעשה שום עשה שלא מאחר ורביה, . פריה

2 והנהגות– שובות ת )שו״ת תשע״ד שנת רמא, סימן (ח״ו שטרנבוך משה )הרב בעל של בנו חשיב זהו אם מסופק אני שלעצמי פעמים כמה כתבתי כבר מבחנה ילד בעניין

אמנם להיתר ולא לאיסור לא בזה מורה ואיני. אותי, לשואלים לענות משתמט אני ולכן הזרע,

שעשו ע״י הולידו כולו העולם בכל רבבות אפ' ואולי ואלפים, התפשט שהדבר ראותי אחרי

שאינו למי כן לעשות גמור חיוב שזהו מורה אני ושוב דעתי, שיניתי במבחנה העיבור, תחילה אחרת בדרך להוליד. יכול מהגר״ח תמוה מכתב שם ומצאתי היוחסין מעלת ספר לידי ובא

שליט״א קנייבסקי וז״ל מבחנה ילד …: אודות, אלו ילדים על פקפוק לעורר כדבריו לומר וח״ו עליהם לעז להוציא וח״ו הקדושה בדרך ומתחנכים מבחנה ע״י נולדו ישראל מבני אלפים. וב״ה

אלישיב הגרי״ש כתב וכן בקהל לבוא רים כש אשר אלו צאצאים על לעז שמוציא במי שמוחה, שזהו ואמר כן לעשות הרוצים נגד צעק יעקב הקהילות שרבינו שמה לומר ויש פקפוק. ללא ה'

סבר ולכן נס כבדרך זה והיה נדיר דבר היה המבחנה ע״י שעיבור בזמנו היינו גמור, , איסור

כן לעשות פריצות בגדר שזהו ובכל העולם, בכל נתפשט בזמנינו אבל כן. לעשות אסר ולכן, ע״י ורק טבעית, בצורה להוליד יכולים שאינם אברכים הרבים, בעוונותינו נמצא קהילה

יכול שאינו למי גמור חיוב זהו ולכן, פריצות זה אין ובנות, בנים להוליד הצליחו ב״ה מבחנה

מאוד מעולה שמירה שיהיה ובלבד, . מבחנה ע״י להוליד שישתדל טבעית בצורה להוליד

רק הביצית בחזרה וישתילו הביצית, שאבו שממנה האישה בעל של ו זרע רק בביצית שיפרו

לעשות חייב כך ורבו, פרו מצוות לקיים השתדלות לעשות אדם שחייב וכשם אישה. לאותה כב עמ' כצבי ברץ (מובא דבר. לכל גמור כבנו ודינו ), מבחנה ע״י להוליד השתדלות

3) יוסף- עובדיה הרב בשנת (נכתבה כא סימן העזר אבן ח״ח העזר אבן אומר יביע שו״ת

תשל״ח1978 )

הרופאים וקבעו כלל. להבנות זכו ולא בנים חשוכי והם רבות, שנים זה נשוי זוג אודות נשאלתי שלה שהחצוצרות מפני נורמלי, באורח להריון להכנס תוכל שהאשה פנים בשום אפשר אי כי

של הביצית אל לחדור יכול הבעל של הזרע ואין סתומות אין לדעתם ולכן להפרותה, האשה טיפול ואחר במבחנה, אותה ומניחים קל, ניתוח ע״י האשה מן ביצית נטילת ידי על אלא תקנה ואחר האשה, ברחם אותה משתילים מכן ולאחר הבעל, של בזרעו אותה מפרים במעבדה,

אם וה דבר, לכל אביו אחר מתיחס הזה הבן האם נשאלת והשאלה יולדת. ההריון תקופת ולרוב אחרת? בדרך להבנות לזוג כלל אפשרות שום שאין קובעים כשהרופאים מותר הדבר

בקצרה אשיב …הטירדות

הדעות לכל מוסכם זה היתר אין כי אכחד )ב, ולא סי (חאה״ע עוזיאל משפטי בשו״ת ראיתי 'כי

דבן דה האג ע״פ דבר, לכל כבנו הוא הולד באמבטי נתעברה שאם האחרונים מ״ש שהביא יט) ובאמת ע״ש. וכו'. האגדות מן למדין שאין וקי״ל אגדה, אלא זו שאין לדחות וכתב סירא, הלא״ה לאגדה, הש״ס מן סתירה שיש במקום אלא הכי אמרינן דלא האחרונים העלו שכבר חדש הפרי כתב וכן להלכה. הנ״ל מהאגדה ללמוד נחת פרץ שרבינו תדע משיבים. ואין למדים

הש״ס מן להיפך שיוכיח בלי המדרש על לחלוק יכול מי כי ס…כ), קכח (סי' "א״ח

בודאי ולכן בנ״ד לחוש ואין ממנה. מללמוד בראשונים שהובאה הנ״ל האגדה לדחות שאין למטרה הבעל שהוציא הזרע מן נעשה האשה של שההריון כיון לבטלה, זרע שכבת הוצאת מדין

בכך אין מ״מ מהזרע, טפין כמה לאיבוד ם הולכי שבהכרח ואע״פ לבטלה. נחשב זה אין זו, וכבר להולדה. הראוי מהזרע טיפות כמה לאיבוד שילכו בהכרח תשמיש ע״י גם שהרי כלום, הטיפה מכל נוצר האדם שאין מלמד זרית, ורבעי ארחי דכתיב מאי א) לא (בנדה חז״ל אמרו

ע״ש שבה. הברור מן …אלא

ברפואה עצומה התפתחות האחר, ונות שנים בעשרות הרואות שעינינו ובאמת זה בענין, ובפרט בנים להביא למכאובם מזור למצוא ונואשו שכמעט שנים, מעשר יותר בנים, חשוכי כמה אשר ולמשיב גדולה תשועה להם והיתה בזה, הרופאים פעולות ע״י קיימא של בזרע ונפקדו לעולם,

מן ללמוד אין רמיה, מלאכתם ם שעושי רופאים יש כי ואם יצרה, לשבת בראה תהו לא כי נפש, בזה עוד לחוש אין ולכן בם. יכשלו ופושעים בם ילכו צדיקים ה' דרכי וישרים הכלל, על הפרט

שז״ל איסור …משום

)ז דדינא מסקנא הזרקת להתיר האחרונים שהתירו למה שוה שדינו שנראה מבחנה תינוק לגבי

כל כדרך אחר, באופן להריון להכנס לאשה פנים בשום אפשר כשאי האשה, לרחם הבעל זרע על הדבר שיהיה טוב ומה אחר, איש של בזרע הבעל זרע יוחלף שלא מאד להשגיח וצריך הארץ. וראיתי הרחם. לתוך הכנסתו עד הזרע הוצאת משעת מלאה בהשגחה דתיים רופאים שני ידי

התירו שכן תי שמע ואח״כ בזה. לחלק נכון יסוד מצאתי ולא בנ״ד, ולאסור לחלק שכתב למי

אמן בתוה״ק עינינו יאיר והשי״ת בדורינו. גדולים. כמה

4 ) התשנ״ב (שנת מב ס' חאה״ע ח״ב ומגן שמש שו״ת ירושלים של רבה משאש שלום )הרב עקר בעלה או יולדת, שאינה לאישה ההזרעה, מלאכת בעניין מלאכותית, הזרעה, בעניין

האישה אם הדין מהו שואלים ותמיד ובת, בן נולד ומזה האישה, ברחם האיש מזרע ונותנים

אחר מאיש הזרע אם ממזר, הולד ואם. נאסרה, ולא לאישה, לא איסור שום כאן שאין דיין, ולית דין לית מבעלה, הוא הזרע אם הנה תשובה:

מבעלה בא שהכל כיוון, לולד, דבר. לכל בנו והוא

5 בבני-ברק גור חסידות מפוסקי שפרן מנדל )הרב לעולם התוצאות הם מה ולבדוק גבול להציב פעם כל וצריך תתקדם הרפואה איפה עד נדע, לא הסיכונים מכל בטוח שהוא לפני קדימה אחד צעד לוקח לא לו חשובים והתורה שההלכה. מי איך לראות קודם וצריך רפואי, טכנולוגי חידוש מכל יתפתח מה לדעת אפשר אי פעם אף

אין ואם בשטח, עובדים הדברים חדש דבר כל ולכן טובים. לא לכיוונים התפתחויות או תקלות זמן עבר שכבר כיום ולכן נזק. מכך שאין ויראו זמן שיעבור עד מלהתירו, הדור גדולי נזהרים בהשגחה ונעשים ולתועלת, לטובה מכוונים שהם לראות וניתן אלוף טיפולים התחילו מאז רב

כא עמ' כצבי ברץ מובא בע״פ, (שיח)ה להתירם". וניתן לחשוש אין קפדנית

6) כצבי- רץ רייזמן צבי הרב

- לא עמ' נתעברה של במקרה הפוסקים לדעת שגם ולומר לחלק נראה העיון לאחר ברם

כי ורבו, פרו מצוות מקיים לא זרע השכבת שבעל באמבטי, בהזרעה אבל, מעשה עשה לא

ורבו פרו מצוות מקיים אכן הוא מלאכותיים ובהפריה פעולה עשה שהרי, מעשה עשה כי שבהזרעה ג') אות ב' ס' (אבה״ע משה האגרות וכן לא, עמ' כצבי (רץ להזרעה מכוונת

באשתו ליתן ע״מ בכוונה הזרע שמוציא כיוון כמעשה דהוי יודה הט״ז אף. מלאכותית

- לה עמ' כחלוף35 הזרעה טיפולי שבו ובמצב למציאות, הפוריות טיפולי הפכו מאז שנה

כדבר העולם ברחבי ומרפאות חולים בתי באלפי יום מידי מתבצעים מלאכותיים הפריה ו מ- ולמעלה שבשיגרה, 4% מספר (מלבד גופית חוץ הפריה של נולדו בישראל התינוקות מכלל

של נוסף גדול באמצעות ילדים לידת כי נראה מלאכותית) מהזרעה כתוצאה שנולדו תינוקות

בלתי כפעולה נחשבת אינה וכבר הארץ", כל "בדרך ורבו פרו מצווה קיום הוא פוריות טיפולי

. טבעית

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אם פונדקאית

בס״ד זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית

אם פונדקאית

1 כא ל )בראשית

דִּינָָֽה׃ אֶת־שְמַָּ֖ה וַתִּקְרָָ֥א בַַּ֑ת יָָ֣לְדָה וְאַחַַ֖ר

יהונתן תרגום מִּנִּי דִּיהֹון יְיָ קֳדָם מִּן הּוא דִּין אַמְרַת אֲרּום דִּינָה שְמָּה יַת בְרַתּוקְרַת יְלֵידַת כְדֵין בָתַר ּומִּן אַמְהָתָא מִּן חָדָא מִּן דִּנְפָקּו הֵיכְמָא שִּבְטִּין תְרֵין יִּפְקּון אַחֲתִּי רָחֵל מִּן בְרַם שִּבְטַיָא פַלְגּות

דְרָּחֵל בִמְעָּהָּא יֹוסֵף יָּהִיב וַהֲוָּה בִמְעֵיהֹון עּובָּרַיָּא וְאִיתְחַלְפּו דְלֵאָה צְלּותָא יָ י קֳדָם מִּן ְּושְמִּיעַ דְלֵאָּה. בִמְעָּהָּא וְדִינָּא

2 ) (ס ברכות בבלי ). תלמוד

ואחר1 מאי דינה". שמה את ותקרא בת ילדה "ואחר רב? אמר דין לאה שדנה לאחר מן וארבעה ממני, יצאו ששה מיעקב, לצאת עתידין שבטים עשר שנים ואמרה, בעצמה

השפחות– נהפכה מיד השפחות. כאחת רחל אחותי תהא זכר–לא זה אם עשרה, הרי, לבת

דינה שמה את ותקרא. שנאמר:

3 ) לא נידה אגדות (חידושי ). מהרש״א

בזכרים ונקבות בנקבות, זכרים תלה ביתו דינה ואת להקשות יש ונהפכה היה זכר דינה הא תחילה הזריעה ולאה היה, זכר יצירתה עיקר כן ואם הרואה, בפרק כדאיתא לנקבה,

רזי "פענח ספר "ובשם בדחוקים תירצו והרא״ם האימהות. תפילת ידי על לנקבה. ונהפכה

לאה– שבבטן שהזכר היינו בת ל דינה דנהפכה הא לתרץ: שמעתי והנקבה רחל, בבטן ניתן

כאן עד נקבה, דינה של יצירתה עיקר שפיר אתי דהשתא, לאה בבטן ניתן רחל– שבבטן דברי מוכיחין וכן דבריו. השנה ראש של ביוצר הפייטן ביום ציבור שליח לחזרת (פיוט

אשכנז בקהילות הנאמר השנה ראש של ראשון אורחות לה ("זכור: ה") נשיי צוק חוג "אבן

עובר יושר), להמיר סילוף להאחות), זכרה היום (חישבה אחות, בבטן ביהוסף דינה

"להנחות.

1 בת- ילדה ואחר התוס מבעלי זקנים בעל:'פירוש בת– היתה לידה בשעת משמע בהריון. ולא

ח סימן ויצא פרשת (ורשה): תנחומא לנקבה שבמעיה העובר ונתהפך תפילתה הקב״ה שמע מיד

בת- ילדה "ואחר "שנא': כאן- כתיב אין נקבה) בלשון (פירוש: ואחרת ואחר. אלא

4 י מו )בראשית

בֶן־הַָֽכְנַעֲנִָּֽית׃ וְשָאַּ֖ול וְצַּ֑חַר וְיָכִָּ֣ין וְאַ֖הַד וְיָמִִּ֛ין יְמּואֵֵ֧ל שִּמְעֹ֗ון ּובְנֵָ֣י

רש״י

- הכנענית" "בן עד לצאת רוצה דינה היתה לא שכם את כשהרגו לכנעני שנבעלה דינה בן (ב״ר שישאנה שמעון לה.)שנשבע

התוספות מבעלי )(עה״ת זקנים מושב

ותימה נח לבני אסורה האם מן אחותו והלא אחותו, את שמעון נשא. איך

היה רחל בבטן דינה של הריון, שעיקר לומר יש אלא יוצר בכלי טבע הפייט שייסד וזהו

. העביר

ריב״א בשם (עה״ת השלם התוספות )ספר

שמעון נשא, ה איך בעיני גדולה ותימה האם ומן האב מן היא אחותו. הלא לומר ויש דעיקר

רחל בבטן היה. הורתה

5 ) לנדא- יחזקאל ר' קמא סימן יו״ד (תנינא ביהודה )הנודע

והכל שבהם המשלים ועל הרמזים ועל המוסר על כוונתם עיקר והאגדות המדרשים אבל

הלכות פסקי על כוונתם אין אבל הדת, , עיקר כלל. הלכה לפסק מהם למדים אין לכן

6 ) שטרנבוך– משה הרב תרפט סימן (ח״ב והנהגות תשובות )שו״ת

הסברא שיסוד נסים, ממעשה להוכיח ואין הראיה לדחות ונראה היא הביצית שבעלת הוא

הוולד– הועתק שבנס בדינה אבל כמוה. ובפרטים בוולד חלק לה שיש האמא, נקראת הרי

כלל להוכיח ואין לבד רחל של הוולד ולכן לאה, לביצית עוד זכר ואין עמו, הועתק, הכל

. ניסים ממעשה

7 ) אליעזר– ציץ שו״ת מ סימן יט, (חלק ולדינברג יהודה אליעזר )הרב

: שאלה עם שלה ביצית במבחנה ומפרים בהריון, ולהישאר להיכנס יכולה שאיננה אישה (פונדקאית שניה אישה של לרחם "התינוק" את מעבירים ימים וכעבר בעלה, של,)זרע

הזמן– בבוא ותולידו התינוק את תישא שהיא הנשים לשתי התינוק של היחס. מה

: תשובה לשאלת בנוגע ההלכה וביררתי דנתי כבר הנה לכתחילה זאת מותר אם …בנוגע

המבחנה– אותה של בגופה הביצית את זמן לאחר ולהשתיל בלחזור כשהמדובר אפילו

נוטלת– שממנה אישה העליתי זאת ובכל מה, סימן טו חלק אליעזר ציץ שו״ת בספרי נותן הבעל אחרי הוולד לייחס אפשר אם הרבה פקפקתי וגם בחינות, מכמה לאיסורא

וכדעתי אעמודה, משמרתי על ואנוכי ורביה פריה מצוות כך ידי על שמקיים ולהניח. . הזרע

עתה דעתי כן. אז נידוננו כגון לאל זאת לעשות שאסור שכן, מכל דעתי לפום כן, , ואם

של ופעילותה כוחה על נוסף בזה, מעורב אחרת אשה של אחר כח כשגם כשהמדובר

גופה אל. שירות י זרעו זרע לא הבעל אשר המבחנה,

בהוולדו התינוק את לייחס יש הנשים משתי למי המעשה, נעשתה כבר? …באם

אבן שו״ת בספר יעויין הקודם: בדור נידונה שכבר מצינו השאלה לזאת בדומה והנה ב)

, שנשאל כט ס' בח״ג והגליל) טשערנאוויץ קודש (להראב״ד יקר אשר תחבולה דבר על כך ידי ועל עקרה, אישה בגוף ולחברם חיה מאישה ההולדה כלי לחתוך הרופאים, המציאו

להוליד– מוכשרת תהיה או הראשונה זו, תחבולה ע״י יוולד אשר הילד אם היא מי

לדינא מינות נפקא כמה אשר. השניה?

לשונו וזו: , והשיב בדבר סכנה יהיה לא, אם אף, כן לעשות אסור בוודאי לכתחילה הנה

, הראשונה האישה סירוס מטעם ולדעת מדרבנן, פנים כל על אסור האישה סירוס שגם

, עשה באיסור קצת ועשו– עברו אם אך לכל השניה האישה של בן הוא הולד דעתי לעניות

דבר… אותם ומחברים אישה, של מגופה הניטלים ההולדה כלי שדין לנכון, לנו מתבאר הרי

לגופה בזקנה שסבכה ילדה כדין הוא אחרת, אישה של על שהרכיבה צעירה נטיעה (פירוש:

דין הו לזה בדומה נמי דהכי משם, ולמדים. לזקנה מתבטלת שהילדה זקנה– נטיעה )גבי שמתבטלים אחרת אישה של לגופה אותם שמשתילים האחת האישה של ההולדה, כלי

. ובלידה בהיריון העיקרית האחרת האישה של לגופה המה

ומשתילים אחת, אישה של מגופה הניטלת בביצית הדין דהוא ומינה, מינה דון כן אם

וללידה- להיריון אחרת אישה של בגופה אותה האישה של לגופה הביצית שמתבטלת

השנייה– לאישה מתייחס והוולד האחרת, והוולד הפונדקאית, זאת היא בנידוננו אשר

. אחריה אפוא מתייחס

8 ) נבנצאל– אביגדור הרב מז עמ' כצבי ברץ המובא (מכתב ירושלים העתיקה העיר )רב

אלישיב הגרי״ש מרן את לשאול פעם נשלחתי כי רייזמן) (הרב לכת״ר לספר ברצוני והשתילו בעלה, בזרע ממנה ביצית והפרו ללדת, יכולה אינה שאשתו כהן בדבר (שליט״א)

עצם על הרב וכעס גויה, בפונדקאית בנים (שלשה שהולדות הורה אבל המעשה, )עשיית

בזה הספק צד להבין זכיתי ולא ספק, הוא כהונה לעניין שדינם אמר אך כדין, . ימולו

הוא בזה והנלענ״ד אינקובטור כמו היא והפונדקאית, דבר לכל האם היא הביצים דבעלת

חולים. בבית

האם כלבלב, ותלד ישראלית, אית בפונדק שישתילו וכלבה, כלב זרע יקחו אם בעצמך, והגע

בטנה בפרי האם "ותגל ויגידו לשמונה, אותו?"ימולו

9 ) אריאל– יעקב הרב עמ355 ע סימן ח״א תורה, של באהלה (שו״ת גן רמת העיר 'רב )

אברהם סופר אברהם, הרב אברהם בנשמת ( הגרש״ז בשם כתב טז) עמ' ה' ס' אה״ע ח״ד

החומרות את עליו להטיל ויש מסופק, דינו פונדקאית לאם שנולד שילד, זצ״ל אויערבך הטבעיות התחושות מבחינת שגם (ונראה יולדתו. ואמו הורתו אמו האמהות, בשתי, שיש

הא לשתי תיהן לש העובר את המייחסת וההלכה העובר. כלפי אימהית תחושה יש מהות

לב זאב פרופ' הרב אך תחושותיהן את גם.)תואמת הגרש״ז עם כן מ לאחר ששוחח לי מסר

והגרש זצ״ל, "אויערבך הור ז ל ה ו את הקובעת היא הביצית) בעל (דהיינו: הטבעית שהאם

העובר. ייחוס

האם של ברחם ולא הטבעית האם של בביצית תלוי שהייחוס לומר יותר מסתבר למעשה

. היולדת ביצית להעדיף אולי יש ולכן אש של ה גר יהיה שיולד הילד כך וע״י. נכרית, שלא כדי נקבה, בת על זכר בן להעדיף יש מלאכותית, היא ההפריה הכי שבלאו ומכיוון ולהודיע משפחתו שם את להחליף עליו כהן, הבעל ואם לכהונה. אותה להשיא בעיה תהיה

ישא שמא החשש שאז מאחותה, ביצית תורמת להעדיף לש ואולי כהן. שאינו לבנו את אח

וצ״ע לכולם, ידוע והדבר המצומצמת המשפחה בתוך נעשה הכל כי קיים, לא. אחותו

10 ) שטייינברג– אברהם פרופ' הרב עמ856 (ח״ב רפואית הלכתית 'אנציקלופדיה - 855 )

רבים פוסקים לדעת הפעולה בעצם מהותי איסור אין אסור שהדבר סבורים הם אך

לכתחילה ישא שמא והחשש יוחסין ערבוב בעולם לאנדרלמוסיה חששות מטעמי בעיקר

אחותו את …אח

, ואמנם דורנו פוסקי רוב לדעת (הערה111 אוייערבך הרב אליעזר, הציץ אלישיב, הרב, :

הלכתיות בעיות בגלל ביצית בתרומת משימוש או מפונדקאות להימנע עדיף אליהו )הרב אלו פוריות ששיטות שונות מעוררות (הערה113 נמנע שהוא אוייערבך הרב בשם שמעתי:

לפונדקאות הנוגעת שאלה לכל.)מלהזדקק

מדובר שאם שכתב מי יש אכן עבורם היחידה הדרך היא שהפונדקאות ילדים חשוך בזוג הפיקוח שתהליך בתנאי זאת לעשות להם להמליץ מקום יש לעולם, ילדים להביא

ייעשה הפונדקאות של והרישום תורמת או הגנטיים ההורים שיירשמו היינו כהלכה,

עריות וגילוי יוחסין בעיות בעתיד שתמנע. בדרך הפונדקאית האשה או הביצית מדובר ואם להליך נזקקים הם נוספים ילדים לידת שלצורך אלא אחד ילד כבר להם שיש בזוג

, פונדקאות לכתחילה זאת לעשות להם להמליץ, אין אבל מאוד מאוד בכך רוצה האשה אם

– זאת לעשות. מותר

שכתב מי יש וכן לפרצות מחשש לאסור מקום יש זרה מאשה ביצית בתרומת מדובר שאם

בזה מורה הוא אין אך שונות איסור ולא היתר לא תז. סימן ח״ג והנהגות תשובות )(שו״ת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

רמבן ראה תשעט

עה״ת– הרמב״ן בפי' שבועי שיעור תשע״ט ראה 'פ

מצוות מקור ביאור: שיעור ב מרכזי נושא - המדוייקת תכילה על ועמידה כספים, מעשר צדקה למטרת תורה ללימוד או

1 כב-כה יד, פרק. דברים

( )כב שָּם שְּמוֹּ לְּשַכֵּּׂן יִבְּחַר אֲשֶר בַּמָּּקוֹּם אֱלֹּהֶיךָּ ה' לִפְּנֵּׂי וְּאָּכַלְּתָּּ )(כג שָּנָּה שָּנָּה הַשָּּדֶה הַיֹּּצֵּׂא זַרְּעֶךָּ תְּּבוּאַת כָּּל אֵּׂת תְּּעַשֵּּׂר: עַשֵּּׂר

בְּּקָּרְּך וּבְּכֹּרֹּת וְּיִצְּהָּרֶךָּ תִּירֹּשְּךָּ דְּּגָּנְּךָּ ָּמַעְּשַר הַיָּּמִים כָּּל אֱלֹּהֶיךָּ ה' א: ת לְּיִרְּאָּה תִּלְּמַד לְּמַעַן ֶוְּצֹּאנֶךָּ

)(כד אֱלֹּהֶיך)(כה ה' יְּבָּרֶכְּךָּ כִּי שָּם: ָּשְּמוֹּ וּם לָּש אֱלֹּהֶיךָּ ה' יִבְּחַר אֲשֶר הַמָּּקוֹּם מִמְּּךָּ יִרְּחַק כִּי שְּאֵּׂתוֹּ תוּכַל לֹּא כִּי הַדֶּרֶךְּ מִמְּּךָּ יִרְּבֶּה וְּכִי

בּו אֱלֹּהֶיךָּ ה' יִבְּחַר אֲשֶר הַמָּּקוֹּם אֶל וְּהָּלַכְּתָּּ בְּּיָּדְּךָּ הַכֶּסֶף וְּצַרְּתָּּ בַּכָּּסֶף ָּּוְּנָּתַת: ֹּה

2 ראה פרשת. רמב״ן

תעשר- עשר ל כז אמר)(ויקרא כי שיבאר, מצוה זו גם וכל לה קדש הוא לה' העץ מפרי הארץ מזרע הארץ,'מעשר

ממע איש יגאל גאל ואם לא פסוק ואמר)(שם וסף י חמשיתו שרו

. עליו

" לא יח נאמר)(במדבר בו כי הלוים, מעשר זה ואין אותו ואכלתם

מקו בכל ם" לפדיונו טעם ומה חולין, והוא. ,

זרעך תבואת כל לעשר יחייב הוא כ, י באר ועתה

– השם לפני ובניו עצמו הוא אותו שיאכל

– השם" את ליראה תלמד "למען

לפני שם העומדים והשופטים הכהנים כי התורה מורי השם

והמצות. התורה ויורוהו יראתו ילמדוהו

יהיה לפעמים כי בעבור שם, הזכיר אשר הפדיון בטעם ופירש וטוב ממנו, רב יהיה והדרך השם יברכך כי הרבה המעשר

הפדיון כסף שם ולהעלות בכסף לפד. ותו

הוזכר שכבר החומש, הזכיר: ולא

השדה- היוצא וטעם כאשר השדה, היוצא וכל מזרע אמר

הארץ היוצא׳מן' וטעמו העץ, מפרי. השדה

מכל התבואה כל שיעשר זרעך" תבואת "בכל הכונה ואין

שנה שנה השדה מן היוצא כל ולא זרע. , אשר

כל במעשר המחוייבים במינים שיעשר הכתוב, טעם אבל הבא מן יעשר שלא יזהיר השדה, מן בהן היוצא וכל תבואתו המדות בין יעשר אבל המקצת, לו ויפטור המקצת מהם בידו

באמונה הכל עליהם הנתוסף בין: שזרע

כג כך)(פסוק ואחר מעשר להתעשר, המחוייבים המינים הזכיר

ויצהרך ותירשך דגנך - יז יב מקום)(לעיל בכל יזכיר וכן לא

מעשר בשעריך לאכל תוכל ויצהרך ותירשך דגנך וכן וגו',

יב יח כהונה)(במדבר מתנות בפרשת אמר חלב כל יצהר וכל

חלב ודגן תירוש לה יתנו אשר,'ראשיתם

התורה. . מן ובמעשרות בתרומה החייבים הם בלבד אלו. כי

ופירוש׳דגן' ה בלשון קדש - הידועין המינין שת חמ

בתבואה.

' ופירוש׳תירוש - היקבים. ישיקו אשר החדש היין

' 'ויצהר - בהן השמן. אשר

מן חייבין האילן פירות ובכל הזרעין בכל אחר מין ואין ברייתות ויש במעשרות, ולא בתרומות לא כלל התורה

ט יב פרק כהנים)(בחקותי בתורת שנויות קה )(ראה ובספרי

לאס מוטעות וה. ן מכתות,

הדבר אבל המתבאר א לו הבבלי)ברכות התלמוד מן בגמרא (

ה״ד פ״ד והירושלמי)(חלה שאפילו הוא כך מקרא של, ופשוטו שיעשו עד התורה מן אינו שלהם מעשר וענבים זיתים

ויצהר. תירוש מגדולי בו טעו שכבר נזהר, בזה ותהיה

ה״א: פ״ב תרומות הלכות רמב״ם המחברים)(עי'

שנה" וטעם״שנה - כן זו, אחר זו שנים שתי אותו שיעשר

ב… יב רבותינו)(ר״ה קבלת

יח ראה חכמים)(בתנחומא ומדרש תעשר": בלשון״עשר

רמז תתחסר שלא עשר שתתעשר, בשביל, עשר

ימים למפרשי מעשרה אחד להוציא תורה. לעמלי

3. רבה בראשית עב פרשה ויצא פרשת

" תבא אלי "ותאמר - צרך לפיכך שבטים להעמיד מנת על אלא כונתה היתה שלא הוא ברוך הקדוש צפה אבהו ר' אמר

דודאין של סרסרותן היתה יפה מה וראה בוא לוי ר' אמר תבוא. אלי לומר הכתוב - ידי שעל גדולים שבטים ב' עמדו דודאים

יששכר, וזבולון, יששכר בישראל וזבולון בתורה עוסק מפרש בים (שה״ש ריח נתנו הדודאים בישראל רבה והתורה לו ונותן ובא

יד. ז השירים= )=שיר

ויצא פרשת 4. רמב״ן

אברהם״דודאים" רבי וכתב ישמעאל, בלשון יקראו וכך המתרגם״יברוחין", אמר ויש

יש כי אדם בן צורת על והם ריח נתנו הדודאים יד) ז (שה״ש כתוב וכן טוב, ריח, להן

וידים ראש דמות. להן

ויצא פרשת הטורים 5. בעל

דודאים - "כאדם": בגימטריא

6 הברכה וזאת פרשת הירש. רש״ר

יג- מט, (בראשית יעקב בברכת נאמר כבר ואילו האניות, תנועת על וחולש ימים לחוף שוכן שזבולון יד) יששכר יושב הוא

שם פי' (ראה הנפש מנוחת מתוך הרו.)ח בעבודת העוסק ארץ, שוכן בית,

אחת בברכה שניהם כלולים כאן נחל. תם בארץ גם שכנים שהם כדרך,

אולם ומוסרית רוחנית השפעה יוצאת ומשניהם וכשכנים, כאחים אחת בעצה פועלים שהם בכך תלויה בברכה ות השותפ העולמי. המסחר במסגרת במגע עמם הבאים הנכר עמי על שהוא ידי על לו גומל והלה הרוח; נכסי על בנווהו השוקד האח לשבט ברכושו מסייע והוא מסחר, לצורכי בים מפליג זבולון

ברווחה חלק נוטל וזבולון במסחרו, מפתח שזבולון וההגינות היושר ברווח חלק נוטל יששכר הרוחניים. ישגיו מה לו חולק ב המקיפה הדעת ובהרחבת הרוחנית. עבודתו את יששכר משכנות

א עמוד ט דף 7. תענית

תעשר " עשר" - בשביל עשר לינוקא יוחנן רבי אשכחיה שתתעשר.

דריש לי אימא ליה: אמר לקיש,

! פסוקיך

- תעשר עשר ליה: . אמר

תעשר עשר ומאי ליה: אמ? ר

- שתתעשר בשביל עשר ליה: . אמר

- לך מנא ליה: ? אמר

- נסי זיל ליה: . אמר

- להקדוש לנסוייה שרי ומי ליה: אמר

ה את תנסו לא והכתיב הוא? !'ברוך

- חוץ הושעיא: רבי אמר הכי ליה: אמר

שנאמר" מזו, המעשר כל את הביאו

האוצר בית אל ובחנוני בביתי טרף ויהי אפתח לא אם צבאות ה' אמר בזאת נא לכם והריקתי השמים ארבות את לכם

די" בלי עד ברכה די בלי עד מאי? ,

שיבלו עד רב: אמר חמא בר רמי אמר

די מלומר. שפתותיכם

- להאי התם מטי הות אי ליה: אמר

פסוקא- לך צריכנא הוית לא

רבך. ולהושעיא

8 תע מסכת. תוספות א עמוד ט דף נית

תעשר עשר - בסיפרי: איתא הכי

" שנה שנה השדה היוצא זרעך תבואת כל את תעשר "עשר - אלא לי אין

מנין? רווחים שאר וכל ופרקמטיא רבית במעשר, שחייב זרעך תבואת ת״ל

כל". "את

תבואתך" למימר״את מצי דהוה " מאי״כל - דבר וכל ופרקמטיא רבית לרבות

בו. שמרויח

בהגד איכא נמי והכי … ה אלף שעשתה שדה לו והיה עשיר שהיה אחד באדם מעשה

נו עשיר אותו והיה כור ימיו. כל עשה וכן ושנה, שנה כל ומפריש למעשר כורין ק' טל שנה בכל עושה לך מוריש שאני זו ששדה דע בני לו ואמר לבנו קרא למות כשחלה

כורין אלף ושנה - עשיתי, כאשר כורין ק' שתפריש הזהר הבן ועמד האיש אותו ומת

ממנה והפריש האב בחיי עושה היה כאשר כורין אלף השדה ועשה במקומו כורין. ק'

יפריש. שלא ואמר גדול דבר היה שמעשר הבן וראה נסתכל שניה בשנה אחרת לשנה

עליו. נצטער כורין מאה אם כי עשה ולא השדה נתמעט

ושמחים. לבנים מלובשים אצלו כולם באו מעשר הפריש ולא מיעט שכך קרוביו ושמעו

כל לך רמת ג כי עליך נצטער לו אמרו בקלקלתי. שמחים שאתם לי כמדומה להם אמר היטב. כראוי מעשר הפרשת לא מה ומפני הזאת הרעה

המעשר שהיה כהן והקב״ה הבית בעל היית לידך השדה כשבא מתחלה כי וראה בא

לו חלקו הפרשת שלא ועכשיו לעניים ליתן חלקו - הבית בעל הוא ברוך הקדוש היה

מא לך והפריש כורין אלף מתחלה עושה שהיה מה עושה שדך שאין כהן ואתה כורין. ה

" יהיו לו קדשיו את "ואיש ה דכתיב)(במדבר והיינו - יהיה לא כהוגן מפריש כשאינו כלומר

המעשר… כלומר הקדשים אלא לו

9 א עמוד ט דף תענית מסכת שדה. מרומי

שתתעשר בשביל. עשר ובתנחומא כספים. למעשר מקור מכאן

לעמלי מעשרה אחד להפריש ין פרגמיטיט נהגו מכאן אי' ראה פ'

. תורה מיירי זו דפרשה משום היינו תורה, לעמלי ביחוד דנהגו והא

במע שלא כ״ד דף קדושין בתוס' והובא בספרי ותניא, שני שר

מע ניתן גם ומשו״ה אלא, בד״ה שם עי', תורה לעמלי אלא "ש

תורה עמלי בשביל תכליתן כספים מעש. ר

אכן הל״א א' פרק פאה בירושלמי כספים למעשר רמז, למד

מדכתיב" מהונך ה' את כבד תבואתך" כל ומראשית … והביאו

המרדכי בשם רמ״ט סי' ביו״ד זצ״ל הגר״א - מיקרי וכיבוד

לעניים. בצדקה י״ד" במשלי כדכתיב עשהו חרף דל עשק

אביון" חנן ומכבדו.

10 ב עמוד פח דף מציעא בבא מסכת הרמב״ן. חידושי

וענבים" לפרש״זתים ויש - ויצהר, תירוש מדכתיב" הבית פני בראית אלא חייבים ואינם דאוריתא שלהם שמעשר מן הקדש בערתי

הבית" רחמנא״ביקב" דתלנהו גב על ואף, פני ראה דכבר בבית יקב עשאן א״כ אלא במעשר חייבים שאינם כלומר תלאן, שבבית ביקב,

הבית… בגור דגן אבל כלל, בבית תלויים אין הילכך בבית, ולא בשדות אלא גורן ואין רחמנא תלייה ן אלמא ומיקבך מגרנך כתיב דהא

בשדה… וזהו במעשר חייבין גורן משעת

דאפילו ואפשר תורה דבר במעשר חייבין לאכילה שחשבן וענבים זתים תבואה, בכלל שהם מפני לא מיהו אלא, דתירוש דכיון אלא

ויצה המעשר… מן נפטרו לא לאכילה עליהם שחשב פי על ואף עומדים, הם ויצהר לתירוש שהרי חייבין הן אף חייב ר

שמורות הזכויות ©כל טבדי בנימין הרב ועריכה: כתיבה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

גמרא ל-ט' באב

לד'. ברכות ירושלמי

תורה אלא אש ואין

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 2

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 3

תוכן

באב ב-ט' ללימוד המותרים דברים … … 4

א עמ' נח' ב- עמ' נה' גיטין … … 5

ב עמ' א- עמ' מט' סוטה … … 11

ב עמ' ס' בתרא בבא … … … 13

ב… עמ' צו' סנהדרין … … 14

א עמ' קה' א- עמ' קד' סנהדרין … … 15

ב עמ' ל' א- עמ' כט' תענית … … 18

ו ה', משניות ד' פרק (ירו׳שלמי) תענית … … 22

א עמ' כט' ב- עמ' יג' מגלחין' 'אלו פרק קטן מועד … 50

מקדשנו בית וחרב אימנו, שולחה בעוונותינו הן

התורה בלימוד גם ולהרבות הזה, והקדוש הקשה ום בי ובתיקון בבכיה להרבות אלא לנו ואין שכינתו ישיב גדולים, ברחמים בוראנו עלינו יתערה הקדושה, שבתורה האש בזכות ובע״ה

הבחירה בית את לנו ויבנה למקומה,

להלן ויפורטו בלימוד, היום המותרים הדברים מרן לנו ביאר תקנ״ד), (סימן בו. שו״ע

ללימוד היום המו. תרות בגמרות נתמקד זה, ובקובץ

ננוחם ירושליים ובבניין

מעפרא שכינתא ולאקמא ישראל, כל לזכות

ו נשמת לעילוי

אהרון משה בן קלמן קלונימוס צבי יעקב בן משה

פייג חנה מרדכי בת גולדא א בת הירש צבי

וכדoffice. mhv@gmail. com טעות תיקון תוספת, הארה, הערה, לכל 'אשמח

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 4

באב ב-ט' ללימוד המותרים דברים

תנ״ך

 איכה מגילת

 איוב ספר פירוש ללמוד לא שכתבו (ויש איוב )ספר

 לדלג ויש ל-לג) כז, כד, פרקים (ללא א-דמ פרקים ירמיה- ופורענות הנחמה פסוקי על

נחמה פסוקי אין.)ד, כה-מ פרקים (בין הגויים

 פ יחזקאל- הגויים ופורענות נחמה פסקי על לדלג יש (וכאמור א-כ)ד רקים

: גמרא

 כ).'ט (יג- ג' פרק קטן' 'מועד:'מסכת

 (נה- החורבן א: גדות 'גיטין– 'מסכת ). נח

 קד- (צו: , החורבן א. גדות ''סנהדרין– מסכת ). קה

 כט- (, 'תענית מסכת. סוף ): ל

 ו) ה- הלכות ד' (פרק תענית מסכת סוף ירושלמי

 המסכת סוף עד כמעט (מט'. סוטה מסכת )סוף

 ע״ב סוף ס' (דף ב״ב )מסכת

: מדרש

 איכה מדרשי

: הלכה

,)קסא ת תקנ- סימנים או״ח (שו״ע באב ותשעה המצרים בין ימי הלכות

.)ג ת שלד- סימנים יו״ד (שו״ע אבלות הלכות את וכן

לעורר שמגמתם כיוון חז״ל, ודברי פסוקים בהם שמובאים ואף מוסר, ספרי ללמוד שהתירו יש על לתשובה האדם את

תורה. שבלימוד רגילה שמחה בכך אין חטאיו,

השואה על וספרים ות״ט, ח ת פרעות לאבותינו״כגון שארעו הצרות על אף ללמוד שהתירו ויש על לקרוא אין אך וכד'.

שמחה. בדבר שיש מפני אלו בתקופות ישראל גבורות על וכן, , לגויים שארעו רעים דברים

ופלפול חידוש העמקה של בדרך לא אך פירוש, עם ללמוד מותר הנ״ל כל. את

לדלגם צריך משמחים, מדרשים או נחמה לפסוקי אם. מגיע כן, כמו

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 5

א עמ' נח' ב- עמ' נה' יטין ג

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 6

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 7

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 8

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 9

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 10

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 11

ב עמ' א- עמ' מט' סוטה

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 12

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 13

בתרא בבא ב עמ' ס'

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 14

'עמ צו 'סנהדרין ב

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 15

א עמ' קה' א- עמ' קד' סנהדרין

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 16

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 17

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 18

ב עמ' ל' א- עמ' כט' תענית

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 19

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 20

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 21

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 22

ו ה', משניות ד' פרק תענית(ירושלמי')

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 23

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 24

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 25

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 26

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 27

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 28

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 29

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 30

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 31

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 32

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 33

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 34

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 35

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 36

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 37

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 38

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 39

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 40

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 41

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 42

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 43

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 44

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 45

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 46

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 47

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 48

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 49

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 50

מו קטן עד א עמ' כט' ב- עמ' יג' מגלחין' 'אלו פרק

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 51

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 52

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 53

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 54

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 55

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 56

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 57

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 58

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 59

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 60

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 61

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 62

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 63

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 64

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 65

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 66

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 67

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 68

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 69

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 70

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 71

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 72

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 73

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 74

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 75

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 76

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 77

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 78

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 79

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 80

גמרא - באב ט' לתענית תורה לימוד בס״ד עט באב ט' 'ערב 81

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

גלות השכינה דפי מקורות

גלות וצער השכינה

1-כמה פעמים מצינו בתורה את הטיעון "למה יאמרו הגויים", טיעון שמגמתו להציל את ישראל מכליה ושמד. כמו שמצינו בשמות[לב, יא-יב] בחטא העגל. וכן בחטא המרגלים[במדבר יד, טו-טז]. ומצינו שאפילו הקב״ה משתמש בטיעון זה

1- דברים לב

אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם, לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו, פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת.

-פירוש המילה היוחדת "אפאיהם" נחלקו בו במפרשים. רש״י אומר מלשון הפקר, אשליכם לפיאות העולם כמו שמשליך אדם חפצי הפקר. הרמב״ן אומר שזו מילה המורכבת משלוש תיבות "אף אי הם" כלומר אפזרם בגויים עד שיאמרו עליהם "אי הם" היכן הם אותם היהודים כי לא יזכר להם שם ושארית בעמים [וכותב שם שזה רומז על גלות עשרת השבטים]

רמב״ן על התורה-שם.

-כלומר מדברי הרמב״ן אנו למדים שהקב״ה צריך את עמ״י בעולם למעם תתקיים רצון הבריאה, ודבר זה מצינו להדיא במדרש הבא, כפי שביארו המהר״ל פראג.

2- ירושלמי תענית, ב, ו

3- נצח ישראל למהר״ל פרק י.

-דבר זה שעמ״י הוא הפתח לפלטרין אפשר לראות בדברי הרמב״ם המפורסמים[הלכות ע״ז פ״א] על טעותם של העובדי ע״ז, שאין אולוקים בעולם עד שבא אברהם אבינו עמודו של עולם והתחיל לפרסם את דבר אלקותו יתברך בעולם.

א״כ עד כה ראינו שהקב״ה כביכול צריך את קיומו של עם ישראל בעולם. ולכן מכאן לומד בית הלוי עיקרון ונחמה גדולה לעמ״י כדלקמן.

4- בית הלוי על התורה (בראשית מו)

ודברי הבית הלוי הם בעצם עומק דברי הגמרא שכאשר ישראל גלו שכינה עמהם, וכאשר הם יגאלו גם השכינה מיד אוטומטית נגאלת עמהם.

5-מסכת מגילה[כט. ]

תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן. גלו למצרים - שכינה עמהן, שנאמר: הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו', גלו לבבל - שכינה עמהן, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה. ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר: ושב ה' אלהיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות.

ומכאן באה הביטוי "גלות השכינה", שכן כשישראל נמצאים בגלות בשפל, הרי זה חסרון בגילוי השכינה, שיש מקום לגויים לטעון "איה אלוקיכם".

ועל כן בתפילה אומרים "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" שגאולתם של ישראל היא למען פרסום שמו. [ הרב צבי יהודה היה שואל כיצד מותר לבקש "זכרנו לחיים" "כתבנו בספר חיים" והרי אין לבקש אלא אחר ג״ר? ותשובתו היתה שכיוון שאנו מבקשים זאת "למענך אלוקים חיים" אין זו בגדר בקשה פרטית, אלא למענך. ]

ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ירמיהו יג יז מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים רבי שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים חגיגה ה ע״ב

בדרך זו פרשו חסידים את הפסוק בתהילים "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירע רע, כי אתה עימדי"[תהילים, כג, ד].

הם פיסקו את הפסוק בדרך שונה, ובכך מקבל הפסוק משמעות אחרת לגמרי מהפשט.

וכך אמרו: "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא! רע- כי אתה עימדי".

כלומר על עצמי איני חושש, אבל רע לי שכאשר אני נמצא בגלות, אף השכינה מצויה עימי בגלות.

האחריות הזאת כלפי רבש״ע ותחושת הצער על גלות השכינה מיחודת היא לישראל בלבד, בשל היותם מרכבה לשכינה.

וכך ביטאו זאת חז״ל במדרש הבא[בראשית רבה יג, ב] "וכל שיח השדה - כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ עבדת ארעא לא עבדת וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ, מרי תעביד ארעא מרי תצליח ארעא, כל תפלתן של ישראל אינו אלא על ב״ה, מרי יתבני בית מקדשא מרי מתי יתבני בית מקדשא".

יש לשיח שתי משמעויות, וכן לשדה שתי משמעויות. האחת שיח- מלשון שיחה, והשדה כמשמעו. והיינו שכל שיחתם של אנשים היא על ענייני השדה ועל הקרקע, על החומריות.

ולשון אחרת היא, שיח מלשון תפילה כמו שכתוב "ויצא יצחק לשוח בשדה" ושדה- נקרא בית המקדש. שהרי יצחק קראו שדה.

ואזי שיחתן של ישראל היא אודות גילוי השכינה, ולא על צרכיהם האנוכיים.

והאריך בזה בנפש החיים[שער ב, פ״יא] שזה עיקר הגדול של התפילה, להתפלל על צער השכינה.

כמו שסיפר הגר״ח זצ״ל, שפעם אחת הגיעו הנצי״ב והגאון רבי יצחק אלחנן לפטרבורג, והיו שם גם בר״ה. והם התפלל שם בבית כנסת כל קטונסטים, שנחטפו בימי נעוריהם לצבא הצאר. ובליל ר״ה קם אחד מאותם חיילים ואמר לחבריו, "רבותי היום כל עם ישראל מתפללים, ותפילתם עוסקת רבות על בני חיי ומזוני, אבל אנו מה נבקש? בנים? אסור לנו להתחתן בפקודת הצאר. חיי? מה חיינו שווים הלא הם עלולים להיגמר בכל רגע במלחמה? מזוני? הצאר דאג לנו ומחסניו מלאים מזון. . אם כן נשאר לנו רק לבקש שיתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתגדל שמו של מלך מלכי המלכים בכל העולם, ויכירו כל העמים במלכותו יתברך".

מיד זלגו עיניהם של כל הנוכחים דמעות, וכולם געו בבכיה נוראה ואמרו "יתגדל ויתקדש שמיה רבה".

6- הסיפור הובא בבטאון הקיבוץ הדתי, "עמודים", תש״מ. הסיפור מסופר בגוף ראשון, ע״י שלמה זלמן שרגאי שהיה ראש מחלקת העליה של הסוכנות.

"בעוזבי את פולין בפעם השנייה, היה זה בחצות הלילה. ליוו אותי ידידים וחברים משכבר הימים, לתחנת הרכבת בוורשה.

בשעת הפרידה, כשעמדתי ליד הקרון בתחנה, ניגשה אלי אשה ובפיה בקשה: יש לה אחות בירושלים ואביה הזקן נוסע אליה לירושלים ברכבת הזאת. בקשתה שאכניס אותו בתא שלי, כדי שיימצא בחברה שלי יהודי.

נעניתי לה כמובן. עליתי יחד איתה לקרון, והעברנו את אביה ואת כל חפציו- מטענו הדל לתא שלי.

כשנכנסתי אח״כ לתא, והתבוננתי ביהודי, ראיתי לפני פנים צהובים כשעווה, זקן לבן, עיניים מעוצבנות, וכולו פקעת עצבים.

כשהתחלתי לשאול אותו מי ומה וכו' שתק ולא ענה דבר.

שתקתי אף אני. אחרי זמן מה בקשני לעזור לו לפתוח את המזוודה שלו.

בתוכה ראיתי שופר, פמוטים, בשמים להבדלה, טלית ותפילין, כמה ספרים וכמה כותנות, ועוד כמה חפצים.

לא ניסית שוב להיכנס איתו לשיחה, כי הרגשתי שאין זה רצונו.

לפני שהשתטחתי על הספסל, לקחתי לי משהו לשתות, ושאלתי אם גם הוא מוכן לשתות משהו.

נענע ראשו לאות הסכמה. מזגתי לו כוס. אחרי ששתה, התחיל לשוחח איתי, וסיפר לי בקיצור שהוא מגליציה, חסיד בעלז, שבע ימים, אך גם שבע צרות.

גולל לפני כל מה שעבר עליו תחת שלטונו של הצורר, איך ששיכל את אישתו ואחדים מילדיו, ואיך ניצול, ועתה עולה הוא ל״ארץ החיים".

פתאום הפסיק ונדם. לא המשיך. נשאר יושב עצום עיניים. אחרי שתיקה מדכאה זו של כמה רגעים, יצאתי מן התא. בשובי מצאתיו שטוח על הספסל. אף אני השתטחתי על הספסל השני.

לפנות בוקר עם שחר, קמתי להתפלל לפני שייכנסו ברכבת נוסעים לא יהודים. האיש ממולי לא קם ולא נע, למרות שלא ישן.

אחרי התפילה הוצאתי מאמתחתי משהו לשתות ולאכול. שאלתיו אם רוצה משהו לשתות. לא ענה. אחרי כמה שעות שאלתיו שוב, והוא נענע בראשו שהוא מוכן לשתות.

אולם לא הוציא הגה מפיו.

עיין בספר במקצת, ישב, שכב ושתק.

שתיקתו היתה איומה, והשרתה עלי דכאון נורא. לא ידעתי את נפשי.

אחרי חצות היום פתח ואמר: אחרי כל מה שעבר עלי ואחרי כל מה שראו עיני, וה' לא ריחם ולא חמל- לא אתפלל אליו, ארגיזו גם אני.

שתקתי, ולא עניתי מאומה. אף הוא חזר לשתיקתו.

לפנות ערב כמעט החשיך, התחלתי לסדר את חפציי לרדת בפראג[הוא המשיך לפריס], והנה בקשני פתאום לעזור לו להוריד את המזוודה, הוציא את הטלית והפילין, התעטף בטלית, הניח תפילין ועמד להתפלל.

נדהמתי מהשינוי הפיתאומי, ברם שתקתי ולא אמרתי מאומה.

אחרי שסיים תפילתו, פתח ואמר: "על פי דין צריך להתפלל. וכי כביכול אינו זקוק ואינו ראוי לרחמנות? ! מה יש לו עכשיו בעולם? מי נשאר לו? ואם ריחם עלי ונשארתי בחיים, זכאי הוא שארחם גם אני עליו, ולכן קמתי והתפללתי".

סיים את דבריו, ודמעות זלגו מעיניו והתחיל לבכות: "אוי רחמנות גם על ריבונו של עולם! עם מי הוא נשאר?".

אף אני בכיתי איתו.

נפרדתי ממנו מתוך דמעות ומתוך ברכה: להתראות בירושלים ונזכה לביאת המשיח.

תמונה מזעזעת זו לא תמחה ממני לעולם.

אף היום מצלצלים באוזני דבריו: "רחמנות על ריבונו של עולם, עם מי הוא נשאר"?

לקראת סיום על כוחנו בקירוב הגאולה.

פעם בבית כנסת מסוים בארצה״ב, נוצרה דליפה בגג. מי הגשמים נכנסו לתוך אולם התפילה. הזמינו קבלן מומחה שהכין תוכנית מקיפה ויסודית לשיפוץ המבנה. הצעת המחיר שהוא נתן היתה חצי מיליון דולר- סכום גבוהה מאד.

טוב, מה עושים? רב בית הכנסת כינס את עשירי הקהילה, הוא תיאר בפניהם את מצב החירום ואת הצעת המחיר של הקבלן. ואז אמר: "עכשיו שפרסתי לפניכם את כל הנתונים, יש לי שתי בשורות, אחת טובה והשניה לא כך כך. הבשורה הטובה היא שמצאתי את כל הסכום של עלות השיפוץ, חצי מיליון דולר.

והשנייה: הוא נמצא אתלכם בכיס"…

אבל האמת שונה לגמרי מהבדיחה. . כלומר האמת ששתי הבשורות טובות, כי עצם הידיעה וההכרה שהכל כבר מונח אצלך בכיס, שיש לך יכולת לעשות ולבצע, זו כבר בשורה טובה, אפילו אם בדרך להוציא את הדברים לפועל נתקלים בקשיים.

כשאדם מאמין שהוא מסוגל, הוא יכול להשפיע בתורה בלתי רגילה. זה מביא לתחושה של רחבות ופתיחת הלב…

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תשעה באב- קרא עלי מועד

מוֹעֵד עָלַי קָרָא לבניין מחורבן - מוֹעֵד עָלַי קָרָא - לבניין מחורבן

ספר ישראל- אוהב דברים פרשת שבת שבתות מכל במעלה גדול יותר הוא חזון שבת אשר י״ל חזון שבת שבתות מכל במעלה גדול יותר הוא חזון שבת אשר י״ל חזון

יום היה לא שם דאיתא המדרש לבאר א' פעם שנשאלתי ע״ד. הנשה

השנה

פלא. . והוא ע״כ. בהמ״ק שנחרב כיום לישראל. . מועד שכל בשום אמנם.

וה בשעה אשתו את פקוד ל אדם חייב מאחז״ל ע״ד בזה י״ל לב. ערת

יבין… והמשכיל לדרך. . שיוצא והבן בשבת באב טי״ת יום כשחל ובפרט

: היטב

מוֹעֵד עָלַי קָרָא

ב עמוד לא דף מרש״י הפרדס ליקוטי ספר

שקרוי מפני במעריב ולא ביוצר 'לא בתחנוני נופלין לא 'באב בט ולעולם

מועד. עלי 'קרא שנא מועד

הכוונות שער - א דרוש השבועות חג דרושי

לקום וגם נחמות של פסוקים לומר במנחה ט״ב ביום שנהגו מה ט״ב ענין

לעת כי בבלי התלמוד מן נראה ואדרבא למעלה הספסלים על ולשבת

ראוי היה וכפי״ז המנחה בעת ונשרף ט״ב ביום בהיכל אש הציתו ערב

ע״פ בגמרא שדרשו במה יובן הענין אבל 'מבשחר יות במנחה להחמיר

' בתחי 'כי ותי מבע״ל קינה מזמור 'והקשו כו גוים 'באו אלהי לאסף מזמור

ח״ו יהיה שלא ישראל חשבו ואז ישראל בני את להרוג האויבים התחילו

בהיכל 'אש שהציתו ובראותם האויבים בחרב ח״ו 'ויכלו למפלת תקומה

וקבלו 'גדולה שמח ושמחו מזמור אמרו אז המנחה זמן שהוא ערב לעת

לא האבנים ועל העצים על חמתו משליך הקב״ה היה לא ח״ו אם כי נחמה

. בציון אש ויצת חמתו את כלה וכמשז״ל ישראל לשונאי תקומה היתה

מזמור ישראל אמרו אז בהיכל אש שהציתו ערב מנחת לעת כי ונמצא

ששמעתי. ונלע״ד ונכון טוב 'הוא הנז המנהג א״כ צרתם על נחמה וקבלו

מנחם הנקרא המשיח נולד ט״ב במנחת אז כי והוא אחר טעם ממוז״ל ג״כ

רבתי: איכה 'במדרש כנז

וּפְנֵיהֶם אָחִיו אֶל אִיש

א עמוד צט דף בתרא בבא גמרא

, עומדין הן בנס: כרובים שמואל אמר רבנאי אמר …? רבי עומדין הן כיצד

. לבית: פניהם אמר, וחד אחיו אל איש: פניהם אמר, חד 'אלעזר ור יוחנן

בזמן: כאן קשיא! לא לבית: ופניהם כתיב, הא אחיו אל איש פניהם ולמ״ד

של רצונו עושין ישראל שאין בזמן, כאן מקום של רצונו עושין שישראל

! דמצדדי אחיו אל איש: ופניהם כתיב, הא לבית ופניהם. ולמ״ד מקום

, ומצודדים הן צעצועים מעשה: כרובים אמר הגר, אונקלוס; דתניא אצדודי

כת פניהם מרבו. הנפטר למיד

רשב״ם

מקום של רצונו עושין שישראל בזמן כאן - דוגמת לזה זה פניהם הופכים הם

כך ומתחלה ישראל את אוהב שהקב״ה סימן לזה זה האוהבים ונקבה זכר חבת

מקום של רצונו יעשו וישראל בישראל שכינה שתשרה כדי פנים אל פנים נעשו

נס. ידי על לבית פניהם הופכין עושין וכשאין

צעצועים מעשה - כלומר צעצעים לשון והוא הימים בדברי בכרובים הוא פסוק

הנפטרין כתינוקות כלומר ילד כרביא כרוב ): מאי ה דף (סוכה כדאמרינן תינוקות

לעיל. דאמרן אצדודי דמצדדי והיינו מרבותיהם

גרשום רבינו

. ]כלומר אחיו [אל איש פניהם זה אל זה פונין. היו מקום של רצונו שעושין בזמן

כאח: אוהבם ידן על מתאהב כשהקב״ה

רמ״ה יד

ונקבה שזכר, לפי אחיו אל איש פניהם היו מקום של רצונו עושין שישראל בזמן

שאין. ובזמן המקום לפני ישראל חיבת להראות אחיו אל איש פניהם והיו היו

היו שלא, להראות הבית פני אל פניהם היו מקום של רצונו עושין ישראל

ביניהן. שאיבה כשנים אלא בזה זה מסתכלין

אגדות חידושי מהרש״א

אל איש ופניהם כתיב משה של באותן.'ולכך כו מקום של רצונו שעושין בזמן כאן

אבל קיים המשכן שהיה זמן כל מישראל השכינה נפרדה דלא חיבה דרך אחיו

ונח מהם נפרדה שהשכינה לפי לבית ופניהם כתיב שלמה של באותן הבית רב

משם וליפרד חוץ לילך השכינה דעת כאילו לבית פניהם ולכך ישראל כשחטאו

וק״ל:

ב עמוד ה דף סוכה גמרא

. אמר רביא לינוקא קורין בבבל, שכן: כרביא אבהו רבי? אמר כרוב ומאי

אדם פני השני ופני הכרוב פני האחד פני דכתיב מעתה: אלא אביי ליה

! אדם היינו כרוב היינו - זוטרא. ואפי רברבי אפי

ב עמוד א עמוד נד דף יומא גמרא

את להם מגללין לרגל עולין ישראל שהיו: בשעה קטינא רב אמר

: להן, ואומרים בזה זה מעורים שהיו הכרובים את להם, ומראין הפרוכת

… ונקבה זכר כחבת המקום לפני חבתכם ראו? אמר וליות איש כמער מאי

: בשעה לקיש ריש. אמר שלו בלוייה המעורה כאיש שילא: רב בר רבה

: ואמרו לשוק, הוציאון בזה זה המעורין כרובים ראו להיכל נכרים שנכנסו

? מיד הללו בדברים, יעסקו קללה וקללתן ברכה, שברכתן הללו ישראל

ערותה. ראו כי הזילוה מכבדיה כל, שנאמר הזילום

א עמוד צט בתרא בבא הריטב״א חידושי

… גוים )'כשנכנסו ב (נ״ד ביומא דאמרינן מההיא מיגש אבן הרב והקשה

קללה שקללתם זו אומה אמרו בזה זה מעורים שהיו הכרובים ראו להיכל

היו לא שעה באותה,'והא וכו אלו בדברים מתעסקים ברכה וברכתם

, מקום של רצונו עושין …

א עמוד צט בתרא בבא מקובצת שיטה

וזה קרא כדכתיב עומדים הן אחת בשורה ששניהם ז״ל הרב רבינו ופריק

בש נקבה עם כזכר בזה זה מעורים שהיו בלבד לרגל עולים שישראל עה

נקבה עם זכר כחיבת המקום לפני ישראל חיבת להראות נס מעשה הוא

נמי להיכל עכו״ם שנכנסו ובשעה מעורים היו לא השנה ימות בשאר אבל

להראות לרגל שעולים בשעה מעורים שהיו כמו נס במעשה מעורים היו

ל כדי נמי אי המקום לפני ישראל חיבת היתה מה לעכו״ם ערותם הראות

. כאן עד ערותה ראו כי הזילוה מכבדיה כל שנאמר שיזילום כדי לעכו״ם

ז״ל. 'מיגש ן הר״י

נד' יומא יעקב עין על יעקב עיון

נקבה עם זכר חיבת מדקדק דלכך נראה ולי … הנקבה מחבק שהזכר היינו

פריצות דרך הוא להיפך כן שאין מה האישה את לתבוע שדרכו כאיש

שדומין ישראל לכנסת ה' מאת החיבה שנסתלק החורבן עת ובש ועזות

חובקתו והיא באשתו שממאס זכר כמו לזכר חובקת הנקבה היה לנקבה

וזה … הללו ישראל העולם אומות אמרו לזה יתירה וחוצפה פריצות שהיא

נקבה לשון ערותה ראו כי בפסוק. מדוקדק

א עמוד צט דף בתרא בבא הדף על דף

'ונקלה הפסוק על חז״ל דרשו, דהנה )תירץ 'תרומה (פר הצבי כרם בספר

' לעיניך אחיך - סנהדרין במסכת מצינו,'וכן כאחיך הוא הרי שלקה 'כיון

ארץ לחיותו חסידך בשר השמים לעוף מאכל עבדיך נבלת את )'נתנו, א (מז

דאיקטול, וכיון דמעיקרא דינא דמחייבי 'הנך וכו חסידיך ומאי עבדיך מאי

עבדיך.' להו קרי

, עוונם להם נתכפר ענשם את שקיבלו כ, יון החורבן בשעת גם ולפיכך

אחיו. אל איש פניהם להיות וחזרו

מלובלין הכהן 'צדוק ר - אדר חודש לראש שמות צדיק פרי

הריטב״א קושית בישוב שאמרנו מה פי על בזה והענין … שתיכף ואמרנו

לה אויבים שנכנסו ישראל כשראו החורבן בשעת האמינו לא אשר יכל

רצונו עושין בגדר תיכף ישראל ונעשו תשובה כולם עשו מיד מקודם

. ובירושלמי אחיו אל איש פניהם בזה זה מעורין הכרובין ונעשו יתברך

באב שבתשעה )איתא,'נ״א א רבה (איכה רבה )'ובמדרש ד 'הלכה ב פרק (ברכות

הזמן עדיין היה אל. רק הנ״ל מטעם והוא משיח תיכף נולד החורבן ביום

של רצונו עושין בגדר ישראל היו פנים כל על אבל כהוגן התיקון להיות

מקום.

ספר יששכר- בני אב- תמוז חדשי מאמרי ג מאמר

על זצוק״ל, מקארעץ פנחס ר' הרב מורינו הקדוש הרב בשם שמעתי ) א

בן משיח נשמת להיות הוא, הטעם דוד, בן נולד באב בט' רז״ל דאמרו הא

זווג הנשמה זאת ללידת צריכין כן ואם וכוללת, גבוה היותר נשמה היא דוד

גשמ אהבה בענין להתבונן נוכל והנה עליון, היותר יות כענין הזה בעולם

האהבה כך כל תוכר לא ביחד בהיותם אשתו, עם ואיש חברים, אהבת

הנפשות יתפעלו אז רב לזמן נדוד ולהרחיק להיפרד כשרוצים משא״כ

וכו לפקוד אדם חייב כן ועל הגעגועים, מגודל עזה אהבה 'תירה י באהבה

ע״ב סב, ][יבמות לדרך שיוצא בשעה דבש לפי״ז תתבונן כן ואם עת אז הפירוד

הנשמה מזה ונולד עליון היותר זווג ומקרי ביותר יתירה באהבה הזווג הוא

בתשעה נעשה הדבקים בין הפירוד בעוה״ר להיות כן על עליונה, היותר

היותר הנשמה משיח הזווג מזה נולד לדרך, יציאה יום בעוה״ר מיקרי ב, בא

הבן וכוללת, : עליונה

בער דוב מוה״ר הקדוש הרב תלמידי שהקשו ששמעתי מה תתבונן "ז ועפי

ההוא ביום האויבים שמצאו נד ]. [יומא רז״ל דאמרו הא על לרבם, זצוק״ל

לא שזה צט ]. [ב״ב רז״ל אמרו הלא לו ז, ][מ״א וכו איש כמער הכרובים 'את

ובה מקום של רצונו עושין שישראל בזמן רק היה יפך הופכים הכרובים ח״ו

בשעה וכו' לפקוד אדם חייב הנ״ל, הקדוש להם והשיב מזה זה, פניהם

הבן ואתה וכו: , לדרך 'שיוצא

באב תשעה השלם– פנחס אמרי ספר

{שצד} מוהר״ר ע״ב,)ד וכו"(נ והראו הכרובים את הוציאו החורבן 'בשעת

שהיה וכאן וכו' יציאה ביום וכו' לפקוד חיוב כי גדול, סוד הרב בשם אמר

וכו משיח נשמת שיצא גדולה פקידה היה ע״כ רחיקא לאורחא ליזיל 'רוצה

לט פט, )(תהלים הכתוב שאמר וסיים: זה, והבן משיחך: עם התעברת

א עמוד צט דף בתרא בבא הדף על דף

, שהנה כותב דברים בפרשת שיחות בליקוטי זי״ע מלובאויטש והאדמו״ר

התרחקות זה הרי. בחיצוניות וחיצוני, פנימי מטרות שתי לה יש הגלות ענין

של הכוונה בפנימיות. אך החטאים על וכפרה, עונש חיים מלך פני מאור

את זירז השיעבוד, קושי במצרים. וכמו העתידה לגאולה הכנה היא הגלות

האור להתגלות הכנה הוא עכשיו פנים, הסתרת זו בגלות, כן הגאולה

אז כבר, ראו פנימיות הוא הקדשים שקודש. ומכיון המשיח בביאת הגדול

אל איש 'פניהם, וזהו יביא שהגלות הגילוי תכלית את לגלות ביציאתם

אחיו.'

א פסוק א פרק השירים שיר רש״י

אחר גולה לגלות ישראל שעתידין הקדש ברוח שלמה שראה אני ואומר

ולה חורבן אחר חורבן גולה ולזכור הראשון כבודם על זה בגלות תאונן

אל ואשובה אלכה לאמר העמים מכל לו סגולה היו אשר ראשונה חבה

מעלו אשר מעלם ואת חסדיו את ויזכרו מעתה אז לי טוב כי הראשון אישי

ברוח הזה ספר ויסד הימים באחרית להם לתת אמר אשר הטובות ואת

משתוק חיות אלמנות צרורה אשה בלשון הקדש מתרפקת בעלה על קת

לו צר דודה אף פשעה על ומודה אליו נעורים אהבת מזכרת דודה על

עמה נקשר בהם פעליה וכשרון יופיה ונוי נעוריה חסדי ומזכיר בצרתה

היא עוד כי שילוחין שילוחיה ולא ענה מלבו לא כי להודיעם עזה באהבה

אליה: לשוב עתיד והוא אישה והוא אשתו

באב תשעה לעקור רבי ביקש

ה דף מגילה גמרא ב עמוד א, עמוד

בפורים, נטיעה נטע: רבי חנינא רבי אמר אלעזר רבי אמר … לעקור ובקש

היה כך, לא: רבי זבדא בר אבא רבי לפניו. אמר לו הודו, ולא באב תשעה

, השבת לאחר, ודחינוהו הוה בשבת להיות שחל באב: תשעה. אלא מעשה

ונדחה: הואיל רבי ואמר - חכמים הודו, ולא ידחה

ישראל עבודת ספר - מסעי פרשת

) ע״ב ה (מגילה הגמרא פירוש אמר יצחק 'יעקב מוה אלהים איש הצדיק והנה

ידחי ואידחי הואיל, ואמר בשבת שחל באב תשעה לעקור רבי ביקש

על הקץ ולגלות ועיקר כלל באב תשעה צרת לעקור שרצה. פירוש עי״ש

לג ידחי ואידחי, והואיל הקדוש יום בשבת שחל ידי לו הודו לא. ולכן מרי

עכ״ל: הקץ את לדחוק אין, כי חכמים

בשעתו שלמה כסעודת

ג פרק ) (ליברמן תענית מסכת תוספתא

צרכו כל ושותה צרכו כל אדם אוכל בשבת להיות שחל באב תשעה

כלום מעצמו מונע ואין בשעתו שלמה 'כסעודת אפי שלחנו על ומעלה

דברים פרשת צדיק פרי ספר - טז אות

על 'ומעלה וכו בשבת להיות שחל 'באב )ט ע״ב כ״ט (תענית ]בגמרא [טז

די שהיה כך כל הפליגו למה. להבין בשעתו שלמה כסעודת אפילו שלחנו

וגם זה בשבת קינות ק רא שרבי מצינו הלא כי צרכו כל ושותה אוכל לומר

)כל 'ע״ב ל (שם ז״ל אמרם פי על בזה לומר. ויש בו נוהג שבצינעה דברים

שזוכה הפירוש אין ובוודאי בשמחתה ורואה זוכה ירושלים על המתאבל

. וגם כך כל ימים האריכו לא הם הלא, כי בחייו המקדש בית בבנין לראות

הלא אז, כי המקדש בית בנין ויראה המתים לתחיית שיזכה על המכוון אין

ירשו לעולם צדיקים כולם ועמך שנאמר כמו הבא לעולם יזכו ישראל כל

עוד ורואה שזוכה הוא המכוון.'אמנם וכו המתאבל כל דוקא זה ומה ארץ

)' א (איכה במדרש הנזכר כענין. והוא השמחה הארת מרגיש הוא האבל בעת

החורב בעת תורך שרי ליהודי שאמר טייעא ההוא על אסור לו אמר ומיד ן

השור געית ידי על זאת את והכיר משיח נולד שכבר שהרגיש מפני תורך

. . ידי על לבוא אז יוכל בודאי עצמו השבת ביום 'באב ט כשחל. וממילא

. בשמחתה בהווה מיד ורואה מרגיש להיות שבת סעודת של הדעת בחינת

שהי, היינו בשעתו שלמה כסעודת בלשון חז״ל כינו זה ועל המקדש בית ה

בריך דקודשא היחוד שלימות אז שהיה באשלמותא סיהרא היה דאז קיים

רבים וישראל יהודה שם שנאמר כמו שלמה סעודת, והיינו ושכינתיה הוא

. ושמחים ושותים אוכלים הים שפת על אשר כחול. . ביכולת יש זה. ועל

זוכה להיות באב בתשעה כשחל שבת קדושת ידי על זה מעין להגיע

כנ״ל: בשמחתה ורואה

יששכר בני ספר - אב תמוז חדשי מאמרי - ג מאמר

דאידחי כיון אמר בשבת להיות שחל באב תשעה לעקור רבי )ביקש ב

ביקש דוקא הקדוש שרבינו מה, ]ונ״ל ע״ב ה [מגילה לו הודו לא וחכמים אידחי

מבני אחד בגמרא אמרו, דהנה בשבת להיות שחל באב תשעה לעקור

נתרפאה המשפחה באותה זכר בן נולד המשפחה כל 'תדאג ו כו המשפחה

זמן חצות לאחר באב בתשעה, ]והנה ה״ז פ״ג מו״ק [ירושלמי המשפחה כל

הקדוש רבינו הנה בשבת להיות שחל באב בתשעה, והנה דוד בן לידת

כל ונתרפאה דוד בן נולד שכבר בשבת ]. הרגיש נו [שבת קאתי דוד דמדבית

לעקו, וביקש המשפחה, אידחי ואידחי הואיל אמר לגמרי התענית את ר

בזה: הרגישו לא המשפחה מאותה שאינם החכמים שאר משא״כ

התחיה אורות ה פיסקה

דְּּרָכֵינו כֵּן, עַל הֵם, רֻכִּּים וַא חַיֵּינוּ הֵם. ּרֻכִּּים א גְּּדוֹלִּים נַחְּנו ּא וּגְּדוֹלוֹת גַּם וּגְּדוֹלִּים צָרוֹתֵינוּ, הֵן גְּּדוֹלוֹת כָּךְּ וּבִּשְּׁבִּיל מְּשׁוּגוֹתֵינוּ הֵנָּה

. ּתַּנְּחוּמוֹתֵינו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות