מוֹעֵד עָלַי קָרָא לבניין מחורבן - מוֹעֵד עָלַי קָרָא - לבניין מחורבן
ספר ישראל- אוהב דברים פרשת שבת שבתות מכל במעלה גדול יותר הוא חזון שבת אשר י״ל חזון שבת שבתות מכל במעלה גדול יותר הוא חזון שבת אשר י״ל חזון
יום היה לא שם דאיתא המדרש לבאר א' פעם שנשאלתי ע״ד. הנשה
השנה
פלא. . והוא ע״כ. בהמ״ק שנחרב כיום לישראל. . מועד שכל בשום אמנם.
וה בשעה אשתו את פקוד ל אדם חייב מאחז״ל ע״ד בזה י״ל לב. ערת
יבין… והמשכיל לדרך. . שיוצא והבן בשבת באב טי״ת יום כשחל ובפרט
: היטב
מוֹעֵד עָלַי קָרָא
ב עמוד לא דף מרש״י הפרדס ליקוטי ספר
שקרוי מפני במעריב ולא ביוצר 'לא בתחנוני נופלין לא 'באב בט ולעולם
מועד. עלי 'קרא שנא מועד
הכוונות שער - א דרוש השבועות חג דרושי
לקום וגם נחמות של פסוקים לומר במנחה ט״ב ביום שנהגו מה ט״ב ענין
לעת כי בבלי התלמוד מן נראה ואדרבא למעלה הספסלים על ולשבת
ראוי היה וכפי״ז המנחה בעת ונשרף ט״ב ביום בהיכל אש הציתו ערב
ע״פ בגמרא שדרשו במה יובן הענין אבל 'מבשחר יות במנחה להחמיר
' בתחי 'כי ותי מבע״ל קינה מזמור 'והקשו כו גוים 'באו אלהי לאסף מזמור
ח״ו יהיה שלא ישראל חשבו ואז ישראל בני את להרוג האויבים התחילו
בהיכל 'אש שהציתו ובראותם האויבים בחרב ח״ו 'ויכלו למפלת תקומה
וקבלו 'גדולה שמח ושמחו מזמור אמרו אז המנחה זמן שהוא ערב לעת
לא האבנים ועל העצים על חמתו משליך הקב״ה היה לא ח״ו אם כי נחמה
. בציון אש ויצת חמתו את כלה וכמשז״ל ישראל לשונאי תקומה היתה
מזמור ישראל אמרו אז בהיכל אש שהציתו ערב מנחת לעת כי ונמצא
ששמעתי. ונלע״ד ונכון טוב 'הוא הנז המנהג א״כ צרתם על נחמה וקבלו
מנחם הנקרא המשיח נולד ט״ב במנחת אז כי והוא אחר טעם ממוז״ל ג״כ
רבתי: איכה 'במדרש כנז
וּפְנֵיהֶם אָחִיו אֶל אִיש
א עמוד צט דף בתרא בבא גמרא
, עומדין הן בנס: כרובים שמואל אמר רבנאי אמר …? רבי עומדין הן כיצד
. לבית: פניהם אמר, וחד אחיו אל איש: פניהם אמר, חד 'אלעזר ור יוחנן
בזמן: כאן קשיא! לא לבית: ופניהם כתיב, הא אחיו אל איש פניהם ולמ״ד
של רצונו עושין ישראל שאין בזמן, כאן מקום של רצונו עושין שישראל
! דמצדדי אחיו אל איש: ופניהם כתיב, הא לבית ופניהם. ולמ״ד מקום
, ומצודדים הן צעצועים מעשה: כרובים אמר הגר, אונקלוס; דתניא אצדודי
כת פניהם מרבו. הנפטר למיד
רשב״ם
מקום של רצונו עושין שישראל בזמן כאן - דוגמת לזה זה פניהם הופכים הם
כך ומתחלה ישראל את אוהב שהקב״ה סימן לזה זה האוהבים ונקבה זכר חבת
מקום של רצונו יעשו וישראל בישראל שכינה שתשרה כדי פנים אל פנים נעשו
נס. ידי על לבית פניהם הופכין עושין וכשאין
צעצועים מעשה - כלומר צעצעים לשון והוא הימים בדברי בכרובים הוא פסוק
הנפטרין כתינוקות כלומר ילד כרביא כרוב ): מאי ה דף (סוכה כדאמרינן תינוקות
לעיל. דאמרן אצדודי דמצדדי והיינו מרבותיהם
גרשום רבינו
. ]כלומר אחיו [אל איש פניהם זה אל זה פונין. היו מקום של רצונו שעושין בזמן
כאח: אוהבם ידן על מתאהב כשהקב״ה
רמ״ה יד
ונקבה שזכר, לפי אחיו אל איש פניהם היו מקום של רצונו עושין שישראל בזמן
שאין. ובזמן המקום לפני ישראל חיבת להראות אחיו אל איש פניהם והיו היו
היו שלא, להראות הבית פני אל פניהם היו מקום של רצונו עושין ישראל
ביניהן. שאיבה כשנים אלא בזה זה מסתכלין
אגדות חידושי מהרש״א
אל איש ופניהם כתיב משה של באותן.'ולכך כו מקום של רצונו שעושין בזמן כאן
אבל קיים המשכן שהיה זמן כל מישראל השכינה נפרדה דלא חיבה דרך אחיו
ונח מהם נפרדה שהשכינה לפי לבית ופניהם כתיב שלמה של באותן הבית רב
משם וליפרד חוץ לילך השכינה דעת כאילו לבית פניהם ולכך ישראל כשחטאו
וק״ל:
ב עמוד ה דף סוכה גמרא
. אמר רביא לינוקא קורין בבבל, שכן: כרביא אבהו רבי? אמר כרוב ומאי
אדם פני השני ופני הכרוב פני האחד פני דכתיב מעתה: אלא אביי ליה
! אדם היינו כרוב היינו - זוטרא. ואפי רברבי אפי
ב עמוד א עמוד נד דף יומא גמרא
את להם מגללין לרגל עולין ישראל שהיו: בשעה קטינא רב אמר
: להן, ואומרים בזה זה מעורים שהיו הכרובים את להם, ומראין הפרוכת
… ונקבה זכר כחבת המקום לפני חבתכם ראו? אמר וליות איש כמער מאי
: בשעה לקיש ריש. אמר שלו בלוייה המעורה כאיש שילא: רב בר רבה
: ואמרו לשוק, הוציאון בזה זה המעורין כרובים ראו להיכל נכרים שנכנסו
? מיד הללו בדברים, יעסקו קללה וקללתן ברכה, שברכתן הללו ישראל
ערותה. ראו כי הזילוה מכבדיה כל, שנאמר הזילום
א עמוד צט בתרא בבא הריטב״א חידושי
… גוים )'כשנכנסו ב (נ״ד ביומא דאמרינן מההיא מיגש אבן הרב והקשה
קללה שקללתם זו אומה אמרו בזה זה מעורים שהיו הכרובים ראו להיכל
היו לא שעה באותה,'והא וכו אלו בדברים מתעסקים ברכה וברכתם
, מקום של רצונו עושין …
א עמוד צט בתרא בבא מקובצת שיטה
וזה קרא כדכתיב עומדים הן אחת בשורה ששניהם ז״ל הרב רבינו ופריק
בש נקבה עם כזכר בזה זה מעורים שהיו בלבד לרגל עולים שישראל עה
נקבה עם זכר כחיבת המקום לפני ישראל חיבת להראות נס מעשה הוא
נמי להיכל עכו״ם שנכנסו ובשעה מעורים היו לא השנה ימות בשאר אבל
להראות לרגל שעולים בשעה מעורים שהיו כמו נס במעשה מעורים היו
ל כדי נמי אי המקום לפני ישראל חיבת היתה מה לעכו״ם ערותם הראות
. כאן עד ערותה ראו כי הזילוה מכבדיה כל שנאמר שיזילום כדי לעכו״ם
ז״ל. 'מיגש ן הר״י
נד' יומא יעקב עין על יעקב עיון
נקבה עם זכר חיבת מדקדק דלכך נראה ולי … הנקבה מחבק שהזכר היינו
פריצות דרך הוא להיפך כן שאין מה האישה את לתבוע שדרכו כאיש
שדומין ישראל לכנסת ה' מאת החיבה שנסתלק החורבן עת ובש ועזות
חובקתו והיא באשתו שממאס זכר כמו לזכר חובקת הנקבה היה לנקבה
וזה … הללו ישראל העולם אומות אמרו לזה יתירה וחוצפה פריצות שהיא
נקבה לשון ערותה ראו כי בפסוק. מדוקדק
א עמוד צט דף בתרא בבא הדף על דף
'ונקלה הפסוק על חז״ל דרשו, דהנה )תירץ 'תרומה (פר הצבי כרם בספר
' לעיניך אחיך - סנהדרין במסכת מצינו,'וכן כאחיך הוא הרי שלקה 'כיון
ארץ לחיותו חסידך בשר השמים לעוף מאכל עבדיך נבלת את )'נתנו, א (מז
דאיקטול, וכיון דמעיקרא דינא דמחייבי 'הנך וכו חסידיך ומאי עבדיך מאי
עבדיך.' להו קרי
, עוונם להם נתכפר ענשם את שקיבלו כ, יון החורבן בשעת גם ולפיכך
אחיו. אל איש פניהם להיות וחזרו
מלובלין הכהן 'צדוק ר - אדר חודש לראש שמות צדיק פרי
הריטב״א קושית בישוב שאמרנו מה פי על בזה והענין … שתיכף ואמרנו
לה אויבים שנכנסו ישראל כשראו החורבן בשעת האמינו לא אשר יכל
רצונו עושין בגדר תיכף ישראל ונעשו תשובה כולם עשו מיד מקודם
. ובירושלמי אחיו אל איש פניהם בזה זה מעורין הכרובין ונעשו יתברך
באב שבתשעה )איתא,'נ״א א רבה (איכה רבה )'ובמדרש ד 'הלכה ב פרק (ברכות
הזמן עדיין היה אל. רק הנ״ל מטעם והוא משיח תיכף נולד החורבן ביום
של רצונו עושין בגדר ישראל היו פנים כל על אבל כהוגן התיקון להיות
מקום.
ספר יששכר- בני אב- תמוז חדשי מאמרי ג מאמר
על זצוק״ל, מקארעץ פנחס ר' הרב מורינו הקדוש הרב בשם שמעתי ) א
בן משיח נשמת להיות הוא, הטעם דוד, בן נולד באב בט' רז״ל דאמרו הא
זווג הנשמה זאת ללידת צריכין כן ואם וכוללת, גבוה היותר נשמה היא דוד
גשמ אהבה בענין להתבונן נוכל והנה עליון, היותר יות כענין הזה בעולם
האהבה כך כל תוכר לא ביחד בהיותם אשתו, עם ואיש חברים, אהבת
הנפשות יתפעלו אז רב לזמן נדוד ולהרחיק להיפרד כשרוצים משא״כ
וכו לפקוד אדם חייב כן ועל הגעגועים, מגודל עזה אהבה 'תירה י באהבה
ע״ב סב, ][יבמות לדרך שיוצא בשעה דבש לפי״ז תתבונן כן ואם עת אז הפירוד
הנשמה מזה ונולד עליון היותר זווג ומקרי ביותר יתירה באהבה הזווג הוא
בתשעה נעשה הדבקים בין הפירוד בעוה״ר להיות כן על עליונה, היותר
היותר הנשמה משיח הזווג מזה נולד לדרך, יציאה יום בעוה״ר מיקרי ב, בא
הבן וכוללת, : עליונה
בער דוב מוה״ר הקדוש הרב תלמידי שהקשו ששמעתי מה תתבונן "ז ועפי
ההוא ביום האויבים שמצאו נד ]. [יומא רז״ל דאמרו הא על לרבם, זצוק״ל
לא שזה צט ]. [ב״ב רז״ל אמרו הלא לו ז, ][מ״א וכו איש כמער הכרובים 'את
ובה מקום של רצונו עושין שישראל בזמן רק היה יפך הופכים הכרובים ח״ו
בשעה וכו' לפקוד אדם חייב הנ״ל, הקדוש להם והשיב מזה זה, פניהם
הבן ואתה וכו: , לדרך 'שיוצא
באב תשעה השלם– פנחס אמרי ספר
{שצד} מוהר״ר ע״ב,)ד וכו"(נ והראו הכרובים את הוציאו החורבן 'בשעת
שהיה וכאן וכו' יציאה ביום וכו' לפקוד חיוב כי גדול, סוד הרב בשם אמר
וכו משיח נשמת שיצא גדולה פקידה היה ע״כ רחיקא לאורחא ליזיל 'רוצה
לט פט, )(תהלים הכתוב שאמר וסיים: זה, והבן משיחך: עם התעברת
א עמוד צט דף בתרא בבא הדף על דף
, שהנה כותב דברים בפרשת שיחות בליקוטי זי״ע מלובאויטש והאדמו״ר
התרחקות זה הרי. בחיצוניות וחיצוני, פנימי מטרות שתי לה יש הגלות ענין
של הכוונה בפנימיות. אך החטאים על וכפרה, עונש חיים מלך פני מאור
את זירז השיעבוד, קושי במצרים. וכמו העתידה לגאולה הכנה היא הגלות
האור להתגלות הכנה הוא עכשיו פנים, הסתרת זו בגלות, כן הגאולה
אז כבר, ראו פנימיות הוא הקדשים שקודש. ומכיון המשיח בביאת הגדול
אל איש 'פניהם, וזהו יביא שהגלות הגילוי תכלית את לגלות ביציאתם
אחיו.'
א פסוק א פרק השירים שיר רש״י
אחר גולה לגלות ישראל שעתידין הקדש ברוח שלמה שראה אני ואומר
ולה חורבן אחר חורבן גולה ולזכור הראשון כבודם על זה בגלות תאונן
אל ואשובה אלכה לאמר העמים מכל לו סגולה היו אשר ראשונה חבה
מעלו אשר מעלם ואת חסדיו את ויזכרו מעתה אז לי טוב כי הראשון אישי
ברוח הזה ספר ויסד הימים באחרית להם לתת אמר אשר הטובות ואת
משתוק חיות אלמנות צרורה אשה בלשון הקדש מתרפקת בעלה על קת
לו צר דודה אף פשעה על ומודה אליו נעורים אהבת מזכרת דודה על
עמה נקשר בהם פעליה וכשרון יופיה ונוי נעוריה חסדי ומזכיר בצרתה
היא עוד כי שילוחין שילוחיה ולא ענה מלבו לא כי להודיעם עזה באהבה
אליה: לשוב עתיד והוא אישה והוא אשתו
באב תשעה לעקור רבי ביקש
ה דף מגילה גמרא ב עמוד א, עמוד
בפורים, נטיעה נטע: רבי חנינא רבי אמר אלעזר רבי אמר … לעקור ובקש
היה כך, לא: רבי זבדא בר אבא רבי לפניו. אמר לו הודו, ולא באב תשעה
, השבת לאחר, ודחינוהו הוה בשבת להיות שחל באב: תשעה. אלא מעשה
ונדחה: הואיל רבי ואמר - חכמים הודו, ולא ידחה
ישראל עבודת ספר - מסעי פרשת
) ע״ב ה (מגילה הגמרא פירוש אמר יצחק 'יעקב מוה אלהים איש הצדיק והנה
ידחי ואידחי הואיל, ואמר בשבת שחל באב תשעה לעקור רבי ביקש
על הקץ ולגלות ועיקר כלל באב תשעה צרת לעקור שרצה. פירוש עי״ש
לג ידחי ואידחי, והואיל הקדוש יום בשבת שחל ידי לו הודו לא. ולכן מרי
עכ״ל: הקץ את לדחוק אין, כי חכמים
בשעתו שלמה כסעודת
ג פרק ) (ליברמן תענית מסכת תוספתא
צרכו כל ושותה צרכו כל אדם אוכל בשבת להיות שחל באב תשעה
כלום מעצמו מונע ואין בשעתו שלמה 'כסעודת אפי שלחנו על ומעלה
דברים פרשת צדיק פרי ספר - טז אות
על 'ומעלה וכו בשבת להיות שחל 'באב )ט ע״ב כ״ט (תענית ]בגמרא [טז
די שהיה כך כל הפליגו למה. להבין בשעתו שלמה כסעודת אפילו שלחנו
וגם זה בשבת קינות ק רא שרבי מצינו הלא כי צרכו כל ושותה אוכל לומר
)כל 'ע״ב ל (שם ז״ל אמרם פי על בזה לומר. ויש בו נוהג שבצינעה דברים
שזוכה הפירוש אין ובוודאי בשמחתה ורואה זוכה ירושלים על המתאבל
. וגם כך כל ימים האריכו לא הם הלא, כי בחייו המקדש בית בבנין לראות
הלא אז, כי המקדש בית בנין ויראה המתים לתחיית שיזכה על המכוון אין
ירשו לעולם צדיקים כולם ועמך שנאמר כמו הבא לעולם יזכו ישראל כל
עוד ורואה שזוכה הוא המכוון.'אמנם וכו המתאבל כל דוקא זה ומה ארץ
)' א (איכה במדרש הנזכר כענין. והוא השמחה הארת מרגיש הוא האבל בעת
החורב בעת תורך שרי ליהודי שאמר טייעא ההוא על אסור לו אמר ומיד ן
השור געית ידי על זאת את והכיר משיח נולד שכבר שהרגיש מפני תורך
. . ידי על לבוא אז יוכל בודאי עצמו השבת ביום 'באב ט כשחל. וממילא
. בשמחתה בהווה מיד ורואה מרגיש להיות שבת סעודת של הדעת בחינת
שהי, היינו בשעתו שלמה כסעודת בלשון חז״ל כינו זה ועל המקדש בית ה
בריך דקודשא היחוד שלימות אז שהיה באשלמותא סיהרא היה דאז קיים
רבים וישראל יהודה שם שנאמר כמו שלמה סעודת, והיינו ושכינתיה הוא
. ושמחים ושותים אוכלים הים שפת על אשר כחול. . ביכולת יש זה. ועל
זוכה להיות באב בתשעה כשחל שבת קדושת ידי על זה מעין להגיע
כנ״ל: בשמחתה ורואה
יששכר בני ספר - אב תמוז חדשי מאמרי - ג מאמר
דאידחי כיון אמר בשבת להיות שחל באב תשעה לעקור רבי )ביקש ב
ביקש דוקא הקדוש שרבינו מה, ]ונ״ל ע״ב ה [מגילה לו הודו לא וחכמים אידחי
מבני אחד בגמרא אמרו, דהנה בשבת להיות שחל באב תשעה לעקור
נתרפאה המשפחה באותה זכר בן נולד המשפחה כל 'תדאג ו כו המשפחה
זמן חצות לאחר באב בתשעה, ]והנה ה״ז פ״ג מו״ק [ירושלמי המשפחה כל
הקדוש רבינו הנה בשבת להיות שחל באב בתשעה, והנה דוד בן לידת
כל ונתרפאה דוד בן נולד שכבר בשבת ]. הרגיש נו [שבת קאתי דוד דמדבית
לעקו, וביקש המשפחה, אידחי ואידחי הואיל אמר לגמרי התענית את ר
בזה: הרגישו לא המשפחה מאותה שאינם החכמים שאר משא״כ
התחיה אורות ה פיסקה
דְּּרָכֵינו כֵּן, עַל הֵם, רֻכִּּים וַא חַיֵּינוּ הֵם. ּרֻכִּּים א גְּּדוֹלִּים נַחְּנו ּא וּגְּדוֹלוֹת גַּם וּגְּדוֹלִּים צָרוֹתֵינוּ, הֵן גְּּדוֹלוֹת כָּךְּ וּבִּשְּׁבִּיל מְּשׁוּגוֹתֵינוּ הֵנָּה
. ּתַּנְּחוּמוֹתֵינו
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
