*מעלת אתרוגי ארץ ישראל*
*הרמב״ם במורה הנבוכים* (חלק שלישי, פרק מג) כותב שהטעם שהתורה ציוותה דווקא ארבעת מינים אלו כדי לעשות זיכרון ליציאה מהמדבר השמם לארץ ישראל. ודווקא מינים אלו נבחרו לזיכרון הוא *מפני שהם היו מצויים בארץ ומסמלים את המובחר* שבפירות (לולב), בריח (אתרוג), בעלים (הדס) ובעשבים (ערבה), וזה לשונו:
״ואלו הארבעה מינין הם אשר קיבצו שלושת הדברים האלה: האחד מהם – *רוב מציאותם בארץ ישראל* בעת ההיא והיה כל אדם יכול למצאם״.
במשך השנים התעוררו דיונים הלכתיים על זנים שונים של אתרוגים מכל מיני מקומות בעולם. אמנם מהפוסקים נראה *שהעדיפו אתרוגים מארץ ישראל ולא מחו״ל*, אפילו אם הם פחות מהודרים.
אחת ההתבטאויות החריפות כנגד אתרוגי חו״ל מובאת בספר *שדי חמד* (ח״ד מערכת למ״ד) שהביא דברים שכתב *בעל ׳ערוך השולחן׳*, וזה לשונו:
ומצאתי אצלי העתק מכתב ידידי הגאון אבד״ק נאוורדאק מחבר ספרים היקרים ׳ערוך השולחן׳… וז״ל: והנה בעיקר הענין *אותם המבכרים פרי בן השנואה על אתרוגי בן האהובה, * קצר עטי אשר אתי לתאר *שפלות נפשם ופחיתות דרכם, ורוע לבבם והסרת מסוה הבושה* מעל פניהם הדומים לפני הדור בעקבא דמשיחא.
מה נאמר ומה נדבר, האלהים מצא את עוונינו להיות ללעג ולקלס בפני עצמנו ובפני אחרים. מי ראה כזאת ומי שמע כאלה… *הנכון לאיש הישראלי לבלי לבכר פרי ארצנו הקדושה על פרי ארץ העמים? ! * איה כבודו יתברך, איה כבוד התורה הקדושה שבפסוקים רבים השתבחה בשבחה של ארץ ישראל?
*איה כבוד משה רבינו* שהתחנן אעברה נא ואראה הארץ הטובה? ! … ואלו האנשים מגנדרים בעפרא דארץ אחרת *ומנשקים פירותיהם וישליכו פריה וטובה של ארץ הקדושה* ככלי אין חפץ בו״.
בספר ערוך השולחן (לרב יחיאל מיכל אפשטיין או״ח תרמח, כט) מתייחס בתחילה לפסול ׳מורכב׳ ובהמשך דוחה את האפשרות שלא לקנות מאתרוגי ארץ ישראל:
״ולכן כל איש מישראל אשר נגע יראת ה׳ בליבו לא ייקח רק אתרוגי ארץ ישראל. *ואיך לא נבוש ולא ניכלם בדבר מצוה שנוכל לקיימה מפרי ארצנו הקדושה ליטול דווקא מארץ העמים? * אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ועל זה נאמר ״וימאסו בארץ חמדה״. ולכן יש להיזהר בזה מאוד מאוד״.
גם *הרב עובדיה הדאיה* (שו״ת ישכיל עבדי חלק ו׳ סימן כא) כתב על עדיפות אתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי חו״ל, בשל קדושת ארץ ישראל שבהם:
״ברור שפירות ארץ ישראל הם יש להם עדיפות מצד קדושתן, *שהם גדלו בקדושה ובטהרה, * שהרי אוויר ארץ העמים ועפרו טמא, כידוע, ואם כן כשגדל הפרי בעפר ואוויר ארץ העמים הרי גדל בטומאה. לא כן אוויר ארץ ישראל ועפרה הוא טהור וקדוש… *ואם עפר הדומם חביב כל כך, * מכל שכן המעולה מהדומם (=הצומח), שוודאי עלינו לחבבו משאר צומח שבחו״ל הגדל בטומאת ארץ העמים, ודבר זה פשוט וברור לכל״.
אליעזר מגן
רב בית הכנסת ׳היכל משה׳ ר״ג
נשלח על ידי: קרן מגן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה