שו״ת בנין שלמה דברים פרק ל פסוק ט
בפ׳ כי תבא (כ״ח י״א) נמי איתא כלשון הפסוק הזה רק בה׳ שינויים. א. דשם כתב והותרך חסר יו״ד אחד תי״ו וכאן כתיב והותירך מלא יו״ד. ב׳. שם כתיב שם ה׳ לבד וכאן כתיב נמי אלהיך. ג׳. שם לא הוזכר בכל מעשה ידיך וכאן הזכיר גם זה. ד׳. שם הזכיר תיבת לטובה מיד אחר תיבת והותירך ה׳ וכאן כתיב לבסוף. ה׳. שם מסיים על האדמה אשר נשבע ה׳ וכאן אינו מסיים כן.
ונראה לי ליישב בחדא מחתא בעז״ה, דהנה המעיין שם בהמשך הכתובים שקודם זה ושאחר זה, יראה דשם מיירי בהבטחות ויעודים שעשה עמנו השם באה״ק בזמן בית ראשון ובית שני. והיינו דמסיים על האדמה אשר נשבע ד׳ לאבותיך לתת לך, ולכן כתיב והותירך חסר, משום דהיתה טובה חסירה ולא היה לה קיום לעד, לפי שאחר שגלינו מארצנו נפסק ממנו כל הטובה הזאת שמיום שחרב בהמ״ק בעו״ה אין לך יום שקללתו מרובה מחבירו. והיינו דכתיב נמי לטובה מיד אחר והותירך ה׳, משום דכל טובות של העוה״ז בתחלתן טובה ולבסוף אינן טובה, דע״י הטובה שהשפיע הקדוש ברוך הוא על ישראל גרם להם שעשו את העגל וכמו דכתיב ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, ועוד כתיב וישמן ישורון ויבעט ועוד פסוקים אחרים הרומזים על זה, וכמו דמבואר בברכות (דף ל״ב) ע״ש, ולכן כתיב לסיבה מיד. אבל לבסוף יוכל להיות דאינה טובה רק רעה ח״ו.
והיינו דכתיב שם ה׳ דהוא מידת הרחמים לבד, משום דכל הטובות שעושה עמנו הקדוש ברוך הוא בעולם הזה אינו מגיע לנו מצד הדין, משום דהיצר הרע מצוי ואין צדיק אשר יעשה טוב וכו׳ רק הכל מצד הרחמים. וכן איתא בחגיגה (י״ד) ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים דראה הקדוש ב״ה שאין העולם מתקיים בדין שיתף מידת הרחמים למידת הדין וכן כתיב בתהלים ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ועוד כתיב לא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונותינו גמל עלינו כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו. הרי דהכל מצד החסד. ולכן כתיב והותירך ה׳ לטובה כלומר, דמצד מדת הרחמים יותיר לנו לטובה.
והיינו דלא כתיב והותרך ה׳ ״בכל״ מעשה ידיך, דברכה זו דיברך ה׳ במדת כל אינו במציאות כלל בעוה״ז ולא נמסר רק לאבותינו אברהם יצחק ויעקב וכדאמרינן בסופ״ק דב״ב דשלשה הטעימן הקדוש ברוך הוא בעוה״ז מעין העוה״ב דכתיב בהו בכל. מכל, כל. והרמב״ן בפי׳ החומש בפ׳ חיי שרה כתב דיש בזה סוד והאריך בזה. וע״פ פשטיות יש לומר דברכה דכל היינו דלא יחסר לו שום דבר, וזה אינו במציאות בעולם הזה, דכל הטובות של העולם הזה אי אפשר שלא יהיה בו חסרון ואינו קרוי כל, דשם כל לא הונח רק על דבר שאין בו חסרון כלל.
משיבת נפש דברים פרק כט פסוק ט
ג׳ דרכי תשובה, א׳ באומרו ושבת עד ה׳ אלקיך ושמעת בקולו ויתחרט על הראשונות ויחשוב בלב ובנפש שלא לעשות עוד, זה תשובת החרטה סמך לו, ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקיבצך. הרי ביאר לנו שתיכף אם נשוב בכללות תשובות החרטה שיקבץ גלויות, אכן אינו מן הדין כ״א ברחמים שאמר ורחמך.
וסמוך לו כשתשוב בחרטה הבא לטהר מסייעין לו נאמר ומל ה׳ אלקיך את לבבך שתגיע לתשובה שניה שתאריך ימים שנאמר למען חייך, וזהו תשובה ב׳ שנאמר ואתה תשוב ועשית את כל מצותיו. והוסיף בתשובה עשייה שיעשה איזה מעשה עם החרטה, ר״ל כשיתחרט ויפרוש מלעשות עוד יעשה גדר וסייג והרחקה…
תשובה שלישית היא תשובות הכתוב, פי׳ שיצטער על העבירה כפי העונש הכתוב בתורה אם מיתה, יצטער בתשובה השוה למיתה, ואם כרת או מלקות כל אחד יצטער לפי ערכו. וזאת התשובה בוקעת ועולה עד לרקיע ואין חוצץ בפניה ואין צריך רחמים וטובה לבניו. ורמז באומרו והותירך ה׳ בפרי בטנך לטובה וכו׳ עד כי תשמע בקול ה׳ אלקיך לשמור מצותיו וחקתיו וכו׳ זהו תשובת הכתוב.
רבינו מיוחס דברים פרק ל פסוק ט
הו״ו יתר, וכן דרך המקר׳ לפי שמחובר לשמעלה הימנו לפי׳ יותירך ה׳. כי ישוב ה׳. לפי שיחזור עוד המקו׳ לשמוח בטובתך כבראשונה וכל זה למה, כי תשמע. לפי שתשמע. ולפי שתשוב עד ה׳ אלהי׳. ללמדך שגדול כח התשובה שלעולם הקדוש ברוך הוא מקבל שבים, שאפי׳ אדם חוטא וחוזר וחוטא הקדוש ברוך הוא מקבלו בכל פעם ופעם, וכה״א ואל אלהי׳ כי ירבה לסלוח, וכן מצינו באבותי׳ שהיו חוטאים וחוזרים ונענים, ועוד חוטאי׳ וחוזרי׳ ונעני׳ שנ׳ ויוסיפו עוד בני ישר׳, ואומ׳ פעמי׳ רבות יצילם והמה ימרו, ולא עוד אלא נותן שכר כפלים, וכה״א ושבת עד ה׳, והותירך…
אברבנאל פרשת נצבים
לפי שלא יקרה לכם כמו שקרה לאבותיכם שברבוי הטוב עזבו את ה׳ וסרו מאחריו ואתם לא תהיה כן כי תשמעו בקול ה׳ לשמור מצותיו וחקותיו יען וביען היתה התשובה אחר עשית בכל לבבכם ובכל נפשכם. ולכן לא תשובו לחטוא.
אהל יעקב במדבר פרשת במדבר
דע כי יש ג׳ דרכים מתחלפים בעושה כל מלאכה, יש עושה ואוכל היינו שהוא מתפרנס ממלאכתו אשר הוא עושה, ויש עושה ואינו אוכל כמאמר ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו (קהלת ו׳, ב׳), ויש אוכל ואינו עושה היינו שמלאכתו נעשית ע״י אחרים. והנה בחלוקה הא׳ הוא ומלאכתו מתייחסות זל״ז, כי כמו שהוא צריך למלאכתו להתפרנס ממנה כן מלאכתו צריכה אליו לעבדה ולשמרה, לא כן הב׳ החלוקות האחרות אינם כן כי אם הוא עושה ואינו אוכל הוא אך למותר כי פעולתו אינה בעבורו כ״א בעבור מי שיתפרנס ממנה ומה יתרון העושה באשר הוא עמל, ואם הוא אוכל ואינו עושה בוודאי הוא אך למותר אצל המלאכה כי המלאכה נעשית גם בלעדו, אמנם יתרון כזה היא לטובה, וזהו והותירך ה׳ לטובה כלומר שתהיה מלאכתך נעשית ע״י אחרים.
תורת משה דברים פרק כח פסוק יא
והותירך ה׳ לטובה בפרי בטנך. י״ל עפ״י דברי הרמב״ם (באגרות הרמב״ם אגרת לבנו רבי אברהם) שכ׳ לבנו אשרי אדם שחתם ימיו במהרה, שלכל אדם קצבה מה הוא צריך לתקן בתורה ובמצות, ומי שגמר הקצבה ההיא השלים ימיו, אמנם היינו אם הוא לעצמו, אבל אם יש לו בנים או אחרים הפועל עליהם להטיבם אז אין קצבה לזה. וע״ז אמר והותירך ה׳ שיתן לך מותרות חיים לטובה בפרייא בטנך כדי שתוכל לפעול עליהם.
תורת משה פרשת וילך
וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים. פי׳ מתחלה מתפללים זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים ולא יחפוץ במות רשע כי אם מאריך אף כדי שבין כך ישוב בתשובה, נמצא אלו החיים הם למעננו ולטובתנו שנוכל לתקן את אשר עוינו, ושוב מבקשים מה שהוא חשוב מזה, שנזכה להיות צדיקים כ״כ עד שתכתבנו בספר החיים לא לטובתנו כי אם למענך אלקים חיים כביכול להוסיף כח בפמליא של מעלה, ולהעמיד תלמידים הרבה ולגדל בנים לתורה, כדכתיב (דברים כ״ח י״א), והותירך ה׳ לטובה בפרי בטנך.
הפלאה מסכת כתובות דף סז עמוד ב
והוא ענין מ״ש חז״ל [שבת קיט א] עשר תעשר [עשר] בשביל שתתעשר ונאמר עוד [מלאכי ג י] ובחנוני נא בזאת וגו׳ עד בלי די ואמרו חז״ל [שבת לב ב] שיבלו שפתותיכם מלומר די והוא כי בטבע העולם אוהב כסף לא ישבע ואין אדם מת וחצי תאותו בידו ונאמר [ישעי׳ נב ב] ויגיעכם בלי לשבעה אין זה הברכה מאת ה׳ בזכות הצדקה והמעשר אלא הברכה הוא שיתן ה׳ שביעה להיות שמח בחלקו והוא העושר האמיתי. … וז״ש דוד הע״ה ה׳ רועי לא אחסר שזהו עיקר המתנה מהש״י שיהי׳ לו שביעה ולא יחסר.
פנים יפות דברים פרק ל פסוק א
וכמ״ש בסוף הפרשה דכתיב והותירך ה׳ אלהיך וגו׳ לטובה שיהיה כל טובות עוה״ז למותרות ולא יהיה נחשב לכלום בעיניהם.
קדושת לוי דברים פרשת נצבים
לבאר הלשון ׳והותירך׳, נראה דאיתא (אבות פ״ג משנה טו) ׳הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון׳… אמנם לבאר הלשון, כי תפילתנו בראש השנה ובימים נוראים שהשם יתברך ישפיע עלינו רב טובות וברכות, והנה בזוהר הקדוש הקפיד מאוד על דבר זה, כידוע מאמר הזוהר (תיקו״ז תיקון ו) בריש שתא אינון צווחין כו׳. אמנם נראה, בבקשות בני אדם יש שני בחינות, יש בחינה שמבקש מהבורא ברוך הוא שיתן לו, כי הבורא ברוך הוא שש וגיל בהשפעתו לאנשי סגולתו ולבניו החביבים, כאשר האב האוהב את בנו כשמשפיע ונותן לבנו יש לו חדוה וגילה מזה, כן הבורא יתברך, ולהיפך חס ושלום כשאינו יכול להשפיע מחמת העדרת המקבלים, כביכול השם יתברך לא ניחא ליה בזה, כמאמר חכמינו ז״ל יותר מה שהעגל רוצה לינוק פרה כו׳. ובהיות הדבר כן, אז בראש השנה ששופטים את ישראל לפניו, המשפט הוא לאלהים כביכול, כי השם יתברך מקבל תענוג מזה בהשפעתו לישראל, וכאשר ישראל ראוים ויכולים לקבל יש לו להבורא יתברך חדוה.
וזהו שכתב בזוהר (ח״ב לב, ב) ראיתי את ה׳ צבאות יושב על כסא כבוד וכל צבא השמים עומדים עליו (מ״א כב, יט), ׳עליו׳ דייקא, עיין שם, כי המשפט נוגע כביכול בעצמו, כי מגיע להשם יתברך תענוג בהשפעתו לנו, ומשום הכי המשפט נוגע כביכול להשם יתברך עצמו.
ובזה יבואר מה שכתוב בספר רזיא״ל (עי׳ פרקי היכלות פכ״ד מתני׳ ד) כי השם יתברך נקרא ׳מלך עלוב׳, כביכול לשון בושה. ויבואר על דרך משל, אם חכם גדול בא לשאול עצה אם יעשה דבר זה או לא, ויעצו אותו שלא יעשה, והחכם לא חש לעצתם ועשה הדבר, וכשעשה הדבר חס ושלום לא עלה כהוגן, ונגמר הדבר חס ושלום כעצת היועצים, אז חס ושלום החכם ההוא מתבייש. כן השם יתברך כשעלה ברצונו לברוא האדם אמר ׳נעשה אדם׳ (בראשית א, כו), שנמלך במלאכי מעלה אם לברוא האדם, והמלאכים אמרו ׳מה אנוש׳ כו׳ (תהלים ח, ה), והשם יתברך ברחמיו לא חש לעצתם וברא את האדם, ועתה כשחס ושלום הם עושין נגד רצונו, ומוטב היה להם שלא היו נבראים, אז כביכול השם יתברך נקרא ׳עלוב׳.
וזהו גם כן מה שאמר הכתוב (תהלים פא, ה) ׳כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב׳, עיין בר״ה דף ח׳ (עמוד ב). ויש להקשות, הוה ליה למימר ׳כי משפט לאלהי יעקב הוא חק לישראל׳. ובזה יבואר הפסוק כך, ׳כי חק לישראל הוא׳, כלומר לישראל עם קדוש בוודאי יהיה להם חוק, והוא לשון מזוני פרנסה, כמאמר חכמינו ז״ל ממאי דהאי חק לישנא דמזוני הוא עיין שם, והאיך מוכח שבוודאי לישראל יהיה פרנסה, על זה מתרץ הכתוב ׳משפט לאלהי יעקב׳, כלומר מה שרוצים לשפוט את ישראל אם ליתן להם פרנסה, המשפט אינו לישראל, רק המשפט הוא לאלהי יעקב, כביכול המשפט לאלהים הוא, וכמאמר הזוהר ׳עליו׳ דייקא כו׳, וכיון שהדבר כן ממילא נסתמו פי כל המקטרגים וכל המסטינים מעמו ישראל, כי לא להם המשפט, רק הדבר נוגע להבורא ברוך הוא, ואז חיל ורעדה יאחזון לפתוח פיהם, כי אז יעשן אף ה׳ ויתחיל לשפוט אותם, שאף שהם מלאכים קדושים לא יזכו בעיניו, כמאמר הכתוב (איוב טו, טו; שם כה, ה) הן צבא השמים ׳לא זכו בעיניו׳.
וזה כוונת הכתוב (נוסח ערבית ליל יום הכיפורים, ע״פ תהלים קמג, ב) ׳אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי׳, ׳עמנו׳ דייקא, כי השם יתברך כביכול נידון גם כן עמנו. והיינו גם כן ׳כי לא יצדק לפניך כל חי׳, היינו המלאכים הנקראים ׳כל חי׳ (עי׳ ד״ר ח, ב), כי בני אדם הם מורכבים מחיים ומיתה, והמלאכים נקראים כל חי…
וזהו ׳והותירך ה׳ אלהיך לטובה׳, דהיינו כשישפיע לך טובה וברכה יותיר אותך ואת מעשיך, כי לא יביט בך כלל לראות במעשיך ובזכיותיך, רק ישפיע לך מחמת רצונו הטוב, וזהו לשון ׳והותירך׳. ועל זה מסיים קרא ומפרש מחמת איזה דבר יעשה לך השם יתברך כן, על זה קאמר ׳כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך׳, דהיינו כדי שיקבל חדוה וגילה מחמת קבלתינו מאתו הטובה, אמן.
שפת אמת דברים פרשת נצבים שנה תרסא
והותירך דכ׳ מה יתרון לאדם כו׳ תחת השמש אין לו לפי שהטבע מסתיר ומתערב פסולת במעשה האדם. אבל אחר התיקון יהי׳ יתרון לאדם בכל המעשים שהרי הקדוש ברוך הוא ברא את האדם להיות שליט בכל העולם. וכשהוא ישר כראוי משתתף הקדוש ברוך הוא במעשה ידיו כמ״ש ויהי נועם ה׳ כו׳ ומעשי ידינו כוננהו.
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה