נצבים
א. ערבים זה בזה. ב. ברית גורל ג. מחוטב עציך עד שואב מימיך ד. יש גבול! ה. תשובה עד ה׳ ותשובה אל ה׳ ו. מילת הלב ז. בחירה חופשית.
. 1 ערבים זה בזה
יש הרואים באחדות אילוץ פוליטי או טקטי שהרי כל האמת אצלנו והשאיפה שכולם יהיו כמונו… הפרשה שלנו מלמדת אותנו על אחדות ישראל כערך.
אתם ניצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם, ורק אח״כ מגיע הפירוט מהמדרגה הגבוהה - ראשיכם שבטיכם ועד חוטב העצים ושואב המים, רק מתוך האחדות הזאת מגיעים למדרגה המיוחדת של הפרשה!
הפרשה שלנו מחדשת קומה חדשה בעם ישראל, לא רק ברית הר סיני אלא גם ברית ערבות מואב! רש״י מסביר לנו שכאשר עם ישראל עובר את הירדן ומקבל עליו את השבועה בהר עיבל ובהר גריזים ״נעשים ערבים זה בזה״! ! הרבים נענשים על חטא היחיד, כמו שקרה בחטא עכן שמעל בחרם ביריחו ובעקבות כך עם ישראל כולו הפסיד במלחמה בעי.
מה המשמעות של הערבות הזאת? ברית מהותה קשר ניצחי ובלעדי בין שני האנשים שכרתו את הברית, אין עוד אף אחד אחר שמעורב בקשר בניהם! רש״י מסביר שדרך כורתי הבריתות הוא ״לעבור בברית- מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בנתיים כמו שנאמר ׳העגל אשר כרתו לשניים ויעברו בין בתריו׳״ וכפי שאנחנו מכירים מברית בין הבתרים, המשמעות היא כמו ששני החצאים של העגל מרכיבים את השלם כך גם שני כורתי הברית הם דבר אחד שלם.
כריתת הברית בין ישראל לה׳ בערבות מואב היא יצירת קשר בלתי ניתן לפרוד בין כלל ישראל לה׳, מדרגה המבטאת את אחדות ישראל בחיבורם אל ה׳. עם ישראל כולו הוא צד אחד בברית.
חז״ל המשילו את זה במשל מפורסם לאחד שהיה מפליג בספינה וקודח חור בתא שלו וטוען שבשלו הוא קודח, כמובן שכל האנשים בספינה צעקו עליו שהוא מטביע את כולם… לאחר כריתת הברית מעשה היחיד משפיעים על כל עם ישראל בקשר בינם לבין ה׳.
הירושלמי ממשיל את הדבר למצב שאדם חותך ירק ובטעות יד ימין עם הסכין חותכת את יד שמאל, ודאי שיד שמאל לא תקח את הסכין ותחתוך בחזרה את יד ימין, וכך המשיל רבי יונתן איבשיץ שכאשר יהודי אחד מתגלח בתער אני צריך להרגיש שחצי זקן שלי מגולח בתער.
המדרש תנחומא על הפרשה אומר ״אתם ניצבים היום- מה היום פעמים מאפיל ופעמים מאיר, אף אתם אף על פי שאפלה לכם, הקב״ה עתיד להאיר לכם אור עולם אימתי? שתהיו אגודה אחת…״ והמדרש ממשיל את עם ישראל לקנים, כאשר כל קנה בנפרד גם ילד קטן יכול לשבור אותו אבל אם כל הקנים ביחד אף אחד לא יכול לשבור, ומסיים המדרש ״וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת וכשהם אגודים מקבלים פני שכינה״. הגאולה מגיעה רק מתוך אחדות עם ישראל, כמו שמתן תורה מגיע רק מתוך אחדות ״ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד״.
רבי חיים מוולוז׳ין בספרו ״נפש החיים״ (שער א׳ פרק י״ז) מסביר שזו מהות השם כנסת ישראל ״שורש הכנסיה של כל נשמות ישראל״, ומכיוון שיש שורש אחד לכל הנשמות, גם אם אדם חוטא הרי החלק העליון של נשמתו נשאר טהור וקדוש ולכן תמיד הוא מחובר לכללות ישראל ויכול לחזור בתשובה. ומוסיף (בשער ב׳ פרק יז) שכנסת ישראל נקראת ירושלים ״הלוך וקראת באזני ירושלים״ ״כי היא היתה כנסיית כלל ישראל בעלותם ליראות את פני האדון ה׳ ברגל״ האדם מישראל מקבל בירושלים את שפע הקדושה ע״פ מעלת חיבור נשמתו לכנסת ישראל.
הרמ״ק בתומר דבורה מסביר את מעלת אחדות ישראל ע״פ המדרש שמספר לנו על דורו של דוד המלך למרות שכל הילדים למדו תורה מגיל צעיר- מתו חיילים במלחמה בגלל שהיו בניהם מלשינים (שהלשינו לשאול היכן דוד נמצא), אבל בדורו של אחאב הרשע שרוב עם ישראל עבדו ע״ז לא מתו במלחמה בגלל האחדות שהיתה בהם (שהרי לא הלשינו על עובדיה שהחביא 100 נביאים במערה מפני רדיפת איזבל ואחאב, ופרנס אותם למרות הרעב) ולכן ״חבור עצבים (-ע״ז) אפרים הנח לו״. למרות כל הקדושה של דורו של דוד ורמתו הרוחנית הגבוהה - הפירוד והמחלוקת פגעו בעם בזמן המלחמה.
כל הקדושה של עם ישראל מגיעה רק מתוך אחדות של ציבור, פעמים רבות אמר לנו מו״ר הרב דרוקמן זצ״ל ש-9 תלמידי חכמים וגדולי דור לא יכולים לומר קדיש, ברכו, ברכת כהנים או קדושה רק שיהודי פשוט מצטרף אליהם והם עשרה אפשר לקדש את ה׳ בעולם ולומר ״יהא שמיה רבה מבורך לעולם ולעולמי עולמיה״ או ״קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות״ ומכן החשיבות הגדולה של אמירת קדושה וקדיש.
קדושה איננה רק התעלות של היחיד כפי שדתות אוניברסליות טוענות, הקדושה נובעת ממדרגת כלל ישראל ישנם תנאים שחז״ל אמרו עליהם שהיתה ראויה לשרות עליהם נבואה אלא שדורם לא היה ראוי. מדרגת הדור משפיעה גם על כל יחיד ויחיד.
גם אנחנו צריכים להבין שדווקא דרך החיבור של החלקים השונים בעם ישראל למדרגותיהן השונות נצליח ליצור אחדות אמיתית שרק בכוחה לגלות את הברית בנינו ובין ה׳ ואת קדושת ה׳ בעולם ולקרב את הצלחת עם ישראל והגאולה.
****
. 2 ברית גורל
ה׳ כורת את ״ברית ערבות מואב״ מבלי לשאול את ישראל אם הם מעוניינים בכריתת הברית. ה׳ מודיע להם שהוא כורת איתם ברית! ״אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם…לעברך בברית ה׳ אלוקיך ובאלתו אשר ה׳ אלוקיך כורת עמך היום״ בנוסף לכך ה׳ מודיע שהברית הזאת מחייבת לא רק את מי שנמצא בזמן כריתת הברית (שעוד אפשר לחשוב שהיה יכול להתנגד ולפרוש) אלא גם ״ואת אשר איננו פה עמנו היום״. כיצד ניתן לחייב את מי שלא נוכח באירוע כריתת הברית ואת מי שיוולד דורות רבים אחרי הברית? מדוע אין לכל אחד יכולת לבחור האם הוא רוצה להצטרף לברית? לכאורה בחירה מתוך רצון יוצרת הזדהות גדולה יותר ונאמנות לדרך!
לפני כמה חודשים שודרה סידרת פרקים על יהדות ארה״ב שבה הובלטה התפיסה הרפורמית שכל אחד יכול לבחור האם להיות יהודי (גם רבה שמנהיגה קהילה למרות שהיא ממוצא קוראני) ובמה לבטא את יהדותך. במהלך הראיונות הם הדגישו עד כמה בחירה זו מחברת את האדם ליהדות… האם הרווח מגישה זו לא עדיף על יצירת עם ללא אפשרות בחירה של הפרטים האם להיות חלק ממנו?
מלבד זאת ה׳ מדגיש שאין לעם גם אפשרות לא לנהוג על פי חוקי הברית! ואפילו יחיד מהעם שעלול לחשוב שמכיוון שהעם כולו מחובר לברית, הוא יכול שלא לנהוג על פי החוקים אלא לעשות כפי רצונו הפרטי ״והתברך בלבבו שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך… לא יאבה ה׳ סלוח לו, כי אז יעשן אף ה׳ בו וקנאתו באיש ההוא, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, ומחה ה׳ את שמו מתחת השמים״ כיצד עיקרון זה אינו סותר את היסוד של היהדות – בחירה חופשית? מדוע לא לתת לאדם יכולת לבחור האם הוא שייך לברית או לא שייך?
חז״ל מלמדים אותנו ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״ ה׳ הוא זה שקובע את כל המציאות לאדם, אין לאדם בחירה היכן ומתי הוא נולד, מי יהיו הוריו, האם יהיה גבוה או נמוך, זכר או נקבה וכדו׳, לאדם ישנה בחירה רק על מעשיו. גם בהשתייכות לעם ישראל - אין לאדם בחירה! זה חלק מהגדרתו. כשם שלאדם אין בחירה האם להיות אדם (גם אם הוא יחשוב שהוא הינדיק שחי מתחת לשולחן הוא עדיין יהיה אדם) כך גם ההשתייכות של כל אחד לעם ישראל היא חלק מהנתונים שנקבעים ללא יכולת בחירה של האדם.
כריתת ברית ערבות מואב משייכת את כל הפרטים בעם בצורה השוללת מהם את הבחירה החופשית בתחום זה. כך מסביר בעל ״עקידת יצחק״ את ברית זו, כשם שיש ברית על קיום עם ישראל כך ישנה כריתת ברית על כך שעם ישראל כולו לא יעזוב את ברית ה׳. כריתת ברית היא יצירת תוכן ולכן איננה תלויה בהסכמת עם ישראל, לא בדור הנכנס לארץ ולא בשאר הדורות שיוולדו בהמשך הדורות.
״עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו״- גם בריאת עם ישראל זו יצירה אלוקית, כשאר היצירות האלוקיות, שתפקידה הוא ליצור עם שכל מהותו הוא לספר תהילות ה׳, זהו העם היחידי שמהותו ותפקידו הוא לפרסם לכל אומות העולם את שם ה׳. הגמ׳ בסוף מסכת מנחות כותבת ״אמר רב יהודה אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים״ רב יהודה בשם רב מקדים את ההיכרות עם עם ישראל להיכרות עם אביהם שבשמים ומסביר המהרש״א מכיוון שרק דרך עם ישראל אומות העולם יכולים להכיר את הקב״ה!
הרמח״ל בספרו ״דעת תבונות״ מסביר באריכות את העיקרון שלמרות הבחירה החופשית של האדם (עמוד התורה והמצווה ״הנהגת המשפט״) ישנו גם עיקרון נוסף בהנהגת ה׳ והוא שהכל נובע מה׳ ולכן בהכרח יגיע למטרה שלמענה שה׳ ברא את כל הפרטים (״הנהגת היחוד״), אין סתירה בין הנהגות אלו, העולם יגיע אל מטרתו הסופית שלשמו ה׳ ברא גם אם בדרך ארוכה יותר בעקבות בחירת האדם. לאדם ישנה השפעה רק על אורך וקושי הדרך אבל לא על ההגעה ליעד הסופי, ולכן כל בחירה של יהודי היא משמעתית ״לא יאבה ה׳ סלוח לו״.
כך גם עם ישראל ה׳ ברא אותנו כעם, וברא כל יחיד ויחיד מהעם עם תכונה שאיננה ניתנת לבחירה ולשינוי. הרב קוק בפרק א׳ של חלק ״ישראל ותחיתו״ בספר אורות כותב ״ישראל מספרים תהלת ה׳, כח הגבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו, בכל מקומות ממשלתו…זהו גורל ישראל. ישראל מכיר הוא את כוח מעשי ה׳, ישראל מכיר ומעיד…׳ואתם עדי ואני אל׳… ישראל עומד הוא בקרן אורה זו ברוחו, בחיי כל נשמה פרטית ובחיי האומה כולה, בבניינה, בדורותיה וכו׳ ״ כל מה שקורה לעם ישראל כולו ולכל יחיד ויחיד נובע מאותה נשמה אלוקית אדירה המצויה בתוך היחידים ובתוך העם. זו הבריאה המיוחדת שנוצרה בערבות מואב סמוך לכניסה לארץ.
ארץ ישראל זה המקום היחידי שבו ניתן להוציא לפועל את הנשמה הגדולה הזאת, רק בארץ שמהותה היא קדושה וגילוי שם ה׳ במציאות החומרית, ניתן לספר את תהילות ה׳ בשלמות. לכן לפני הכניסה לארץ משה רבינו, ביום פטירתו, כורת את הברית הזאת בין ה׳ לישראל.
גם בתקופת הגאולה הנוכחית הכוח הפנימי המניע את תהליך החזרה של ישראל לארצו הוא בשורת הנהגת ה׳ את המציאות כדברי הרב קוק בהמשך הפרק ״אור ישראל זורח הולך ואור, מפעם בקרב נשמתו את הלמות גאולתו ׳כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים׳ וגבורת אלקי עולם אלוקי ישראל, אדון כל העולמים, מתברכת ומתגברת בתועפות הופעותיה ברוממות קרנם של ישראל״.
****
. 3 מחוטב עציך עד שואב מימיך
ישנה מחלוקת ארוכת ימים מראשית הדמוקרטיה היוונית ועד הדמוקרטיה המודרנית בימינו האם זכות הצבעתם ודעתם של פשוטי העם שווה לזכות הצבעתם ודעתם של האליטה והשכבה המשכילה בעם. הדמוקרטיה היוונית, שנחשבת כמי שחידשה את צורת קבלת ההחלטות ע״י הצבעת הציבור כולו, חילקה בין האצולה הגברית שלה היתה זכות הצבעה לבין הנשים, העבדים ושאר האזרחים הפשוטים שדעתם לא נחשבה. גם בתקופת המהפכה הצרפתית שדגלה בשיוויון נוהלו מאבקים קשים על רקע השאלה הסוציולוגית על מקור הכוח של הנהגת העם. סוגיה זו עולה לדיון הציבורי גם בימינו, למרות שזכות הצבעה לכל חלקי העם היא יסוד ברור ומוסכם, ישנם עדיין אלו הסבורים שישנו יתרון לציבור מסויים שדעותיו משתייכות לדעתם לציבור המשכיל וממילא דעתו צריכה להיות נחשבת יותר בקרב מקבלי ההחלטות למרות שהוא במיעוט בקרב הציבור ונציגיו.
לכאורה יש היגיון בטענה שמי שהוא בעל ידע ועומק מחשבתי יכול לקבל החלטות בצורה שקולה יותר ממי שפועל ע״פ אינסטינקט רגשי בלבד ללא ידע והשכלה מתאימה. גם בפסיקת ההלכה וודאי שאנו מתחשבים בדעתם של גדולי פוסקי ההלכה יותר מדעתו של הציבור (ביחד עם אמרת חז״ל ש״אין גוזרים גזרה על הציבור אם אינו יכול לעמוד בה״ וכן גזרת שמן של עכו״ם בטלה מכיוון ש״לא פשטה ברוב ישראל״) ואם כן צריך לברר מה היחס בין הציבור הרחב ודעתו לבין הנהגת העם.
ביומו האחרון של משה רבינו הוא מכנס את כל עם ישראל וכורת ברית בינם לבין ה׳. כריתת הברית נעשית במעמד כל ישראל ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶּם לִפְּנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶּם: רָאשֵׁיכֶּם שִׁבְטֵיכֶּם, זִקְנֵיכֶּם וְשֹׁטְרֵיכֶּם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶּם נְשֵׁיכֶּם--וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִבְרִית ה׳ אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. ״ ניתן היה לומר שכינוס כל עם ישראל נועד להזהיר את כולם מהמחשבה שהברית היא רק עם כלל העם, אבל מעשיו של כל יחיד ויחיד אינם משמעותיים ״וְהִתְבָּרֵךְ בִלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִי כִּי בִשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ״. משה רבינו מבהיר לעם ישראל שכלל ישראל כולל את כל השישים ריבוא נשמות ישראל, מהגדולים ביותר ועד חוטבי העצים ושואבי המים, בכולם קיימת נשמה אלוקית עליונה ולכן אף אחד לא יוכל לברוח מחובתו לקיום המצוות.
הרב קוק מבאר בספרו אורות שתפקידו של כל עם ישראל כולו ושל אחד ואחד מעם ישראל היא להופיע את אותה נשמה עליונה במציאות, ולא להשאיר את הנשמה בעולם המחשבה בלבד, יש לכל אחד השפעה משמעותית ביכולת להופיע את נשמת ישראל, אבל גם מכוח התפקיד המשותף מעשיהם של יחידים עלולים לדרדר את ההופעה במציאות הגלויה של הנשמה העליונה ולהביא רשעות ורקבון גדול בצורת ההופעה של עם ישראל, אבל ח״ו לא לפגום בעצם הנשמה שהיא כלשון המדרש ״בת מלך״. הברית בערבות מואב מגלה את חיבור כל היחידים לכלל ישראל וממילא האחריות של כל אחד מעם ישראל היא עצומה.
טעות נוספת שעלולה להתפתח מתפיסת עליונות המעמד המשכיל על פני המעמד הפשוט והטבעי היא שכל האמת נמצאת אצל השכבה האינטלגטית בעם, ולכן אין להם מה ללמוד ולקבל מציבור הרחב. הרב קוק בספרו אורות הקודש חלק ב׳ בפיסקה שנקראת ״הרוח ההמוני והאצילי״ (עמ׳ שסד-שסה) מסביר ש״זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכירה את הצד הבריא שיש בהכרות הטבעיות״ דווקא ״הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה. יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר, בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנש
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה