בס״ד
האם מותר לצאת לטיול בחו״ל?
1. בבא בתרא דף צא. : ת״ר אין יוצאין מארץ לחו״ל אא״כ עמדו סאתים בסלע א״ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' עמדה סאה בסלע לא יצא וכן היה ר״ש בן יוחאי אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ שנאמר ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי מאי הזאת נעמי א״ר יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו״ל מה עלתה לה.
2. רשב״ם: אין יוצאין כו' - שמפקיע עצמו מן המצות.
3. ספרי פרשת ראה: וירשת אותם וישבת בארצם, מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה, והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה, וירשת אותם וישבת בארצם, אמרו שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצות שבתורה, חזרו ובאו להם למקומם.
4. תוספתא ע״ז פרק ה: כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שכך נאמר בדוד, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך שכל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה. וכן הוא אומר אצל יעקב אבינו, ושבתי בשלום אל בית אבי, ואחר כך והיה ה' לי לאלקים
5. רמב״ם הל' מלכים פ״ה ה״ט: אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו״ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
6. כסף משנה שם: [ט] אסור לצאת מארץ ישראל לחו״ל. יתבאר בסמוך. ומ״ש אלא ללמוד תורה וכו'. בפ״ק דע״ז (דף י״ג) תניא ואם היה כהן מיטמא בחו״ל לדון ולערער עם העכו״ם וכו' וללמוד תורה ולישא אשה ונתבאר שם שאפילו יש בא״י מי שילמדהו יוצא אחר רבו לחו״ל שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד:
האם דווקא למצוות אלו או גם לעוד מצוות חשובות?
7. תוס' בע״ז שם: ללמוד תורה ולישא אשה - פירוש ודעתו לחזור לא״י דאילו אין דעתו לחזור אמר בכתובות פ״ב (דף קיא.) אחיו של זה נשא (אשה) [עובדת כוכבים] ומת ברוך המקום שהרגו וזה ירד אחריו לחוצה לארץ ודוקא בהנך מצות שהן חשובות ללמוד תורה שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ״ד דמגילה (דף כז.) אבל בשאלתות דרב אחא מפורש הנך דקילי וכ״ש לשאר מצות שהם חשובות.
יש הסבורים שהאיסור מתייחס אך ורק למי שיורד מן הארץ על מנת להשתקע בחו״ל אבל טיול אין בו שמץ של איסור אולם רבותינו הראשונים לימדונו שהאיסור מתייחס גם ליציאה זמנית נציין כאן שלושה מקורות עיקריים:
8. א במסכת כתובות קיא א מסופר על אדם אחד ששאל האם מותר לו לצאת לחו״ל כדי לייבם את אשת אחיו שיצא מן הארץ ונשא אשה בחו״ל ומת שם השיב לו רבי חנינא אחיך נשא כותית (כינוי גנאי ליהודיה בת חו״ל) ומת ברוך המקום שהרגו אתה תרד אחריו? משתמע מכאן שמצות יבום אינה מתירה את היציאה לחו״ל. התוספות שהבאנו לעיל מסכת ע״ז י״ג מקשים הרי למדנו שלמטרת נישואין מותרת היא היציאה לחו״ל? תוס' משיבים רק יציאה זמנית דעתו לחזור הותרה למטרת נישואין, אבל יבם זה תכנן לייבם את אשת אחיו ולהשתקע בחו״ל. למדנו שרק יציאה זמנית הותרה למטרת מצווה מכאן שיציאה למטרה שאינה מצווה לא הותרה גם אם היא זמנית.
ב הרמב״ם גילה את דעתו בנידון כהל' מלכים פ״ה הל' ט' אסור לצאת מארץ ישראל לחו״ל לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה ויחזור לארץ וכיוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחו״ל אסור אלא אם כן חזק שם הרעב. הרמב״ם מבחין בין הגירה ("לשכון בחו״ל") ליציאה זמנית ("אסור לצאת"). הגירה לחו״ל מותרת רק במקרה של רעב קשה בא״י, יציאה זמנית מותרת רק לצורך מצווה או לצורך סחורה. ברורה היא דעתו של הרמב״ם שטיול לחו״ל איננו מותר.
ג במשנה מועד קטן י״ג ע״א נאמר שמי שחזר מהפלגה ממדינת הים בחול המועד מותר לו להתגלח בחול המועד מפני שלא היתה לו אפשרות להתגלח תוך כדי הפלגה. מוסיפה הגמרא שאם יציאתו היתה שלא ברשות אסור מהי יציאה שלא ברשות? מפרשת הגמרא לשוט - טיול כדברי רש״י: "לשוט בעולם ולראותו" אך מדוע טיול מוגדר כיציאה שלא ברשות וכי אסור לטייל? פירש שם הרא״ש שמדובר בבן א״י שיצא לחו״ל לטייל. ז״ל הרא״ש (תחילת פרק ג): הבא ממדינת הים מתני' דלא כר״י דתניא ר' יהודה אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא לשוט דברי הכל אסור לגלח. למזונות דברי הכל מותר כי פליגי להרוחה רבי יהודה מדמה לה ללשוט ורבנן מדמו לה למזונות וקי״ל כרבנן. והראב״ד ז״ל פירש דפלוגתא דר' יהודה ורבנן איירי ביוצא חוצה לארץ והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם רבי יהודה כדעתיה אסור לפרש בים הגדול מעתה כיון שיצא חוצה לארץ יהא אסור לגלח הואיל ויצא שלא ברצון חכמים.
יוצא שלפי רוב הראשונים אסור לצאת לחו״ל אף לטיול, וכך פסקו רבים מהאחרונים, נביא חלק מהם:
9. שו״ת יחווה דעת חלק ה סימן נז:
שאלה: האם מותר לתושב ארץ ישראל לצאת לחוץ לארץ לסחורה או לטיול על מנת לחזור אחר כך לארץ ישראל? .
תשובה: ומרן הבית יוסף בתשובה לאבן העזר (סימן יד) כתב, שדוקא לצורך מצות פריה ורביה התירו לצאת לחוץ לארץ, מפני שהיא מצוה גדולה, אבל למצות יבום לא התירו, מכיון שהיבם קיים כבר מצות פריה ורביה. ע״ש. וראה עוד בכסף משנה הלכות מלכים שם שכתב, שאפילו לאחד משלשה דברים הנ״ל, היינו ללמוד תורה, ולישא אשה, ולהציל ממונו מן הגוים, לא הותר לצאת לחוץ לארץ אלא דוקא על מנת לחזור לארץ ישראל, אבל להשתקע שם אסור בכל אופן… לסיכום: מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצורך פרנסה ולסחורה, ובלבד שיהיה על מנת לחזור לארץ בהקדם, אבל להשתקע בחוץ לארץ אסור. ואסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לטייל אפילו על מנת לחזור לארץ ישראל. ומותר לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה על מנת לחזור לארץ ישראל. וכן מותר לצאת בשליחות המוסדות הרשמיים בארץ ישראל, ללמד תורה לבני ישראל בגולה, ולחזקם בתורה וביראת ה'. ואפילו אם נסתיים הזמן שהוסכם עליו עם המוסדות שבארץ ישראל, רשאי להמשיך ללמד תורה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, עד אשר ימצא ממלא מקום מתאים, ואז יחזור לארץ ישראל.
והיורדים מארץ ישראל לחוץ לארץ ויושבים שם ישיבת קבע להתעשר ולהרבות נכסים ולרשת משכנות לא להם, ולהתענג על סיר הבשר, ומואסים בארץ חמדה, גדול עונם מנשוא, וגורמים גלות להם ולזרעם אחריהם. ולפעמים יגרמו לבניהם טמיעה והתבוללות. ועליהם אמרו חז״ל כל היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, ודומה כמי שאין לו אלוה. וסופם לרדת מנכסיהם ולהשאר בחוסר כל. וכמו שכתב בשער החצר סימן רפז. ומכל מקום אין להתייאש מהם, וצריכים לנסות להשפיע עליהם בדרכי נועם לשוב לארצינו הקדושה ולחנך את בניהם לתורה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל. ואם ראשיתם מצער אחריתם ישגא מאוד. ויהי רצון שיקויים במהרה הפסוק: ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם.
10. עשה לך רב (הרב חיים דויד הלוי):
11. תשובת הגאון הרב דב ליאור שליט״א:
12. הרב קוק זצ״ל אף אסר לצאת לחו״ל לקברי צדיקים (חולק על היתרו של השדי חמד). משפט כהן סימן קמז:
13. שבט הלוי חלק ה סימן קעד: מתיר בדוחק לזמן קצר לראות פלאי הטבע:
אחדשה״ט וש״ת באה״ר, אשר שאל בקצור, אם אילת ואופירה חו״ל, על אופירה כמעט אין ספק שהוא חו״ל, וגם אילת יראה כן, ואשר שאל בענין הטיולים למקומות אלה אם הם חו״ל, ואם בכלל יש לאיסור זה משך זמן איסור, ואם עובר הגבול לשעה קלה, מדברי הרמב״ם פ״ה ממלכים ה״ט יראה ברור דעיקר האיסור הוא דוקא בדירת חו״ל וכלשון הגמ' כתובות ק״י ע״ב כל הדר בחו״ל, וזה לא התירו אלא אם חזק הרעב בא״י אבל לצאת ולחזור והוא שוכן בקביעות בא״י התירו במקום צורך אפילו סחורה, ומשמעותו אפילו אינו חסר לו לפרנסתו, והיינו משום דשרש האיסור רק בדירת קבע, והא דילפינן מדוד שאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וילפינן מזה דאסור לדור ונקרא כעע״ז אף על פי שהי' רק לזמן היינו שחשב דוד שישאר שם לדור זמן רב תדע דישב שם יותר משנה עם נשיו ועבדיו כמבואר שמואל א' כ״ז.
14. הרב שאול ישראלי בארץ חמדה נוטה להקל ליציאה זמנית אף לצורך דבר הרשות: (ספר א שער א, י):
נשלח על ידי: הרב משה ישר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה