*תובנה לפרשת ראה*
*ממשנת רבי עובדיה ספורנו*
התורה מקשרת בין איסור לשמוע לנביא שקר ובין ענין אהבת ה': "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא, *כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם* אֶתְכֶם, לָדַעַת *הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים* אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם" (דברים יג ד). רבי עובדיה ספורנו מבאר מה הקשר בין אהבת הבורא ובין היחס לדברי נביאי השקר.
אם נדקדק נמצא, שהתורה לא ציוותה רק שלא לקיים את דברי הנביא אלא *להימנע משמיעה — הקלושה והמועטה ביותר — של דברי השקר*. לא די שהאדם מצטווה שלא לקיים את דברי הנביא השקריים, המצווה היא לא לשמוע אפילו מילה אחת מתוכם. המצווה היא לברוח לחלוטין מהנביא ולא לנסות לראות אם יש הגיון ומשמעות אפילו במקצת הנבואה.
התגובה הזו, של *סלידה מוחלטת, היא תולדה של אהבת ה'* באופן עמוק ויסודי. מי שאוהב את האחר, לא מסוגל אפילו לשמוע מילה אחת שנאמרת כנגדו. כך גם אוהב ה', שמחשיב את כל מי שמתנגד לה' כאילו היה גם האויב האישי שלו, ולכן לא מסכים לכל סוג של קשר איתו. זה עצם הניסיון של ה' כלפי האדם — אם אדם מוכן לחקור, לבדוק ולתהות על אמירות שקר, המסקנה כבר לא חשובה. *עצם הלגיטימציה להרהר בדברי נביא השקר היא הטלת פקפוק בקשר שלנו עם ה'. * אהבת ה' היא טוטלית ומוחלטת, ולכן היא לא מותירה מקום לכל ניסיון לערער על קיום רצונו בידי האדם.
_אבינדב אבוקרט_
_רב קהילת ״אבני החושן״ גבעת שמואל_
נשלח על ידי: אבינדב אבוקרט
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה