בדין ברכת הגושג׳זה שהוא מאכל בוכרי נפוץ שעושים את העיסה כבצק רגיל וממלאים בבשר עם שומן, וטעם השומן נבלע בתוך העיסה תוך כדי האפייה ואפילו קצת לפני:
לפי דעת מרן שולחן ערוך בסימן קסח סעיף ז׳ צריכה להיות ברכתה בורא מיני מזונות, מאחר וניכר טעם השומן בתוך העיסה, וגם שומן שנבלע תוך כדי אפיה נחשב כחלק מהעיסה.
ובנוסף לכך מאחר ובדרך כלל אין דרך לקבוע עליהם סעודה ונאכלים בדרך כלל לקינוח ותענוג.
וכן יש לחוש לדעת הט״ז שכל דבר הממולא דינו כפת הבא בכיסנין שברכתם מזונות, אלא אם כן קבע עליו קביעות סעודה.
ולכן מעיקר הדין ברכתם בורא מיני מזונות.
וכן דעת המשנה ברורה וביאור הלכה שכל דבר שעשוי בעיקר לקינוח כמו רקקים קטנים שמעורב בהם פתיתים של בשר ברכתם בורא מיני מזונות, אלא אם כן קבע עליהם סעודה כשאר מיני מזונות אפויים.
ואמנם יש הטוענים שצריך לברך עליהם המוציא, וכפי שכתב הרב חזון עובדיה ברכות עמוד ס׳ בשם הרב בני חיי, שאם העיסה מקבלת את טעם השומן רק לאחר שנאפתה קצת בתנור, ובאותה שעה כבר חל עליה תורת לחם כבר לפני שבלעה טעם השומן, על כן ברכתה תהיה המוציא לחם מן הארץ.
וכמו כן יש הטוענים שהיום עושים את הגושג׳זה ככיסים גדולים שנועדו גם לשביעה ולא לקינוח.
על כן למסקנה פסק הרב ילקוט יוסף (ברכות החדש עמוד תקנ״ז) שירא שמיים עדיף שלא יאכל את זה אלא תוך סעודה, או שיאכל כשיעור קביעות סעודה שיעור 216 גרם מהבצק, כדי שיתחייב בנטילת ידיים המוציא או ברכת המזון.
ומעיקר הדין מי שיברך על הגושג׳זה ברכת מזונות וברכה מעין שלוש, אם לא קבע עליו סעודה, בוודאי שיש לו על מה שיסמוך.
הרב עזרא שקלים
נשלח על ידי: E. S
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה