בס״ד
בפעמים הקודמות ראינו את ההבדל בין כיבוש עולי מצרים שכלל בתוכו שטח גדול, לעומת כיבוש עולי בבל שהיה מצומצם. למדנו שקדושת מצוות התלויות בארץ תלויה בקדושת עולי בבל ולא בעולי מצרים. לפי זה יש לדון לגבי כיבושי מדינת ישראל. האם כיבושי מדינת ישראל מועילים כדי להחיל קדושה גם על מקומות שאינם היו בכיבוש עולי בבל.
שאלה נוספת, האם מדינת ישראל יכולה להחיל קדושה אפילו במקומות שהם לא היו בעולי מצרים, היינו האם אפשר להחיל קדושה על גבולות ההבטחה, ואולי אפילו יש לדון האם אפשר להחיל קדושה על מקומות שהם אפילו מחוץ לגבולות עולי מצרים.
בשבוע שעבר ראינו שיש כמה אפשרויות להחיל קדושה על חלקי ארץ ישראל. כדי שהכיבוש יהיה כיבוש רבים, צריך שיהיה על פי מלך או נביא ולצורך רבים. אומנם הרמב״ם ממשיך ומסביר שיהושע חילק את הארץ לשבטים לכן גם שבט יחידי יכול להחיל קדושה.
אומנם בבית שני החלת הקדושה חלה על ידי התיישבות, יש לדון האם גם בזה צריך מלך או נביא. בפשטות נראה שמה שרוצים להחיל קדושה במקום שכבר היה קדוש בקדושה ראשונה, (עולי מצרים) בזה נראה שאפשר להחיל קדושה אפי' בלי נביא ומלך, לכאורה עצם ההתיישבות מועילה. לפי יסוד זה ניתן להגיד שעצם זה שמדינת ישראל מתיישבת במקומות שונים, כל עוד מקומות אלו נמצאים בגבולות קדושה ראשונה (הגבולות של עולי מצרים ופרשת מסעי) לכאורה אפשר להחיל קדושה.
אומנם יש מן האחרונים שהבינו שהיכולת של החלת הקדושה בימי עזרא איננה תלויה רק בהתיישבות אלא היא תלויה בקדושת הפה, היינו שצריך בדווקא שעזרא יעשה פעולה של קידוש בפיו. כמו כן פעולת הקידוש בפה אפשר שצריך דווקא ב״ד היינו סנהדרין. לפי הסבר זה לכאו' אין אפשרות למדינת ישראל להחזיר קדושה במקומות שאנו כובשים שהם בגבולות עולי מצרים ומחוץ לעולי בבל.
אומנם ברמב״ם בהלכות מלכים משמע שצריך ב״ד כדי להחיל קדושה. נחלקו האחרונים בהבנת הרמב״ם יש שלמדו מכאן שזה כלל קבוע, שבכל החלת קדושה צריך בית דין כמו סנהדרין, וכ״כ החזו״א. אומנם יש שכתבו שהרמב״ם כתב דבריו דווקא על כיבוש שהוא נמצא מחוץ לגבולות של פרשת מסעי, היינו רק כשרוצים לכבוש מחוץ לגבולות הבסיסיים, שם צריך דווקא בית דין.
הציץ אליעזר האריך וכ' שאפשר שמה שצריך ב״ד כשרוצים לכבוש מחוץ לגבולות זה רק כדי להתיר את עשיית המלחמה. כיון שאילולי ההיתר של הב״ד היה אסור לצאת למלחמה. לפי זה ניתן לחדש שאם הסיבה לכיבוש הנוסף, הוא בגלל שהאויב התקיף ולא הייתה ברירה אלא לעשות מלחמה, לפי זה ניתן להגיד שהקדושה תחול אפי' במקומות שהם נמצאים מחוץ לגבולות ההבטחה, כיון שסו״ס המלחמה היא מוצדקת.
לעיל הבאנו שי' הסוברות שאפי' בגבולות של עולי מצרים צריך מלך או נביא מדעת רוב ישראל, כתב הרב קוק שאפשר שלא צריך ממש מלך, אלא כל שופט הוא נחשב מעין מלך. ולפי זה מובן למה בימי החשמונאים הכיבוש שלהם הועיל אפי' בכיבושים של מלכי החשמונאים המאוחרים. וכ״כ הציץ אליעזר. עוד הוסיפו שאפשר שכל החלטה של שישים ריבוא נחשב כאילו כל ישראל רוצה. לפי זה כיון שכיום במדינת ישראל הרוב המוחלט של ישראל מסכים להתנהגות של צה״ל ממילא יש תוקף לכיבושים אלו.
אומנם יש לדון מה יהיה במקום בו צה״ל כבש ועדיין לא החילו ריבונות, אפשר שזה מוכיח שהמדינה עדיין לא רוצה את המקומות האלה. וכ״כ הרב גורן.
דיון נוסף על דברי המור וקציעה שחקר האם מלכי החשמונאים המאוחרים הוסיפו קדושה לעוד מקומות, המור וקציעה הכריע שאם אלו מקומות שכבשו והם נשארו בידינו עד חורבן בין המקדש הם קדושים בקדושת עולי בבל. אומנם אם אלו מקומות שלא הצלחנו להחזיק עד החורבן, אלא החזקת המקומות האלה הייתה נקודתית, במקרה כזה הקדושה לא נתפסת. בכל זאת בדיוק דבריו נראה למרות שהקדושה לא מועילה לעתיד לבוא, בכל זאת כל עוד המקום בידינו יש בו קדושה. לפי זה גם לגבי כיבושי צה״ל אפשר שמקומות כמו עזה וכדומה שהם נמצאים רק בגבולות עולי מצרים, עצם הכיבוש הועיל, לפחות לזמן בו אנחנו שלטנו בעזה.
כיבושי מדינת ישראל.
קדושת המדינה- עי' בדף הקודם במח' בקדושת המשך כיבושי החשמונאים. חישבו האם מדינת ישראל יכולה להחשב בהמשך כיבושי החשמונאים? עי' בדברי האחרונים.
חזון איש ערלה סימן א סעיף יא עמוד 354
אין קידוש ארץ ישראל עד שיקדשוה בית דין. כדאמר שבועות (טז ע״א) ועיין שם בפירוש רש״י }ד״ה וקידשום{. ובטורי אבן }מגילה י ע״א ד״ה מצאו אלו{ כתב דבית דין אומרים 'מקודש'
מקדש דוד תרומות סימן ז
מדברי התוספות )יבמות פב ע״ב ד״ה ירושה( נראה דכיבוש לבד אינו מועיל, וצריכים גם כן לקדש, ואם היו רוצים היו יכולים שלא לקדש את כל ארץ ישראל. אך המהרי״ט ז״ל )חלק א, סימן כה( לא נחה דעתו בדברי התוספות וכתב כיון דעומדות רגלינו בשערי ירושלים ממילא מתקדש… אך נראה דזה דוקא בארץ ישראל עצמה, דארץ ישראל חייבת בכל מצות התלויות בארץ רק שמחוסר תנאי הכיבוש, אבל שאר ארצות נהי דאפשר להוסיף על ארץ ישראל, אך על זה לא מהני כיבוש לבד, רק צריך גם כן לקדשן בקדושת ארץ ישראל ולהכניסן לכלל ארץ ישראל. ובזה הוא החילוק בין מה שהראה הקדוש ברוך הוא למשה דחייב במעשרות, לשאר מקומות: דמה שהראה הקב״ה למשה אין צריך קידוש רק כיבוש, מה שאין כן בשאר מקומות דצריך לקדשן ולהכניסן לכלל ארץ ישראל.
. הרב זאב ויטמן - לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל פרק יא עמוד 145**
יש מקום לחלק לאידך גיסא, ולומר שגם אליבא ד״תבואת הארץ" שהמקומות שנכבשו בכיבושי החשמונאים לא נתקדשו בקדושת עזרא, הרי שאזורי הארץ שנכבשו על ידי צה״ל מתקדשים… שמקומות שנכבשו על ידי החשמונאים נתקדשו לשעתם - לכל ימי היותם כבושים בידי ישראל, וכדברי ה״מור וקציעה". דיוננו נסוב אף הוא סביב השאלה האם עצם העובדה שכיום הארץ כבושה תחת ידינו היא עצמה מקדשת לתקופתנו? ואין אנו דנים כלל על קדושת אזורי הארץ שכבושים כיום לעתיד לבוא למקרה שחס ושלום לא יהיו בשליטתנו.
הבעיות בכיבושי צה״ל- עי' בדף הקודם מה הבעיות שיש בכיבוש מדינת ישראל. עי' בדברי הרב במשפט כהן לגבי גדרי מלך.
שו״ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן קמד
וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג״כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל. ואפילו בענינים פרטיים, הרי הפלגש לדעת הרמב״ם, פ״ד ה״ד שם, שאינה מותרת כ״א למלך ולא להדיוט, שהרמב״ן בתשו' הובאה בכ״מ פ״א דאישות ה״ד, הקשה עליו בתוך דבריו גם מן השופטים, ג״כ ראיתי מי שמתרצים ששופט דין מלך יש לו בזה. אמנם עכ״פ הננו רואים שהרמב״ן לא ס״ל הכי. אבל למה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם…
וסעד לדבר הוא לשון הרמב״ם בפ״ד דסנהדרין הי״ג: ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום כו'. וק״ו שנשיאים המוסכמים באומה, בזמן שהיא בארצה ובשלטונה, באיזו מדריגה שהיא, שהועמדו בשביל הנהגת האומה, לא רק בעיקר בשביל הרבצת התורה, כבני בניו של הלל דלא נקראו שבט כ״א מחוקק, כפי הנראה מסנהדרין ה' א', דאינם עומדים במקום מלך, כ״א כח ב״ד יש להם, אבל אותם שהוסכמו בעמדתם לכתחילה בשביל האומה בהנהגתה הכללית, גם הארצית, כמלכי בית חשמונאי, וגם נשיאיהם, פשיטא דלא גריעי מראשי גליות שבבבל. וע״כ לא הוצרך קרא לרבות ראשי גליות, שהם דוקא מיהודה, ומבית דוד, כמבואר בתוס' שם ד״ה דהכא בשם הירושלמי, אלא להורות דאפילו בגלות יש להם כח של עמידה במקום מלך ישראל. אבל כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי, ע״פ דעת הכלל ודעת ב״ד, ודאי עומד הוא במקום מלך, לענין משפטי המלוכה, הנוגעים להנהגת הכלל.
שו״ת ציץ אליעזר חלק י סימן א
ג, גדר הצרכת מלך בכיבוש רבים, ולכאורה יש עדנה גורם מעכב נוסף כדי שיקרא כיבוש רבים, משום דהא התנאי של כיבוש רבים הוא גם שיהא זה ע״י מלך או נביא ובימינו אין לנו לא מלך ולא נביא.
אך גם לזה נוכל למצוא מזור בעפ״י מה שכותב לבאר לנו הגאון הגראי״ה קוק ז״ל במשפט כהן סימן קמ״ד בדברו על מלחמות החשמונאים כנגד חיילות סוריא בלא מלך, והוא, דנראים הדברים שבזמן שאין מלך ודאי גם שופטים מוסמכים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים עיין שם ביתר אריכות. וכנראה סבר כך בעצם גם הגאון יעב״ץ ז״ל במור וקציעה שם שסובר להנחה פשוטה שכיבוש החשמונאים הועילה למה שנשאר ביד ישראל עד גלותם, ורק לא אל מה שנלקח מידם עודם על אדמתם ע״ש. ויעוין בספרי הלכות מדינה ח״א ש״ג פ״ה שהארכתי להוכיח ולבסס דעת כהן יפה זאת עיין שם וא״כ גם בימינו הנשיא והממשלה והכנסת וכו' (על כל מגרעותיהם בשטח הדת, ואשר ברור שבנוגע לדת אין להחלטותיהם נגדו כל תוקף שהוא) שנבחרו מדעת רוב ישראל היושבים על אדמתם, ואשר המה גם יותר מס' ריבוא, במקום מלך הם עומדים בכל הנוגע למצב הכללי של האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם, כדברי המשפט כהן שם, ובפרט בנוגע לצבא - הכיבוש ומפקדיהם שפועלים על דעת כל יושבי הארץ (מלבד מיעוט שאינו ניכר שבטל ברובא דרובא) ועל צבאותיהם נמנים עשרות אלפי אנשי צבא יראים ושלימים וכבשו את השטחים יד ביד עם כל אנשי הצבא על כל סוגיהם וראשיהם. ויעוין להיעב״ץ בקו' ישוב א״י שם שהיה פשוט בעיניו לתת דין כיבוש רבים לכל מה שכבש ירבעם בן יואש, אף על פי שמצינו שהכתוב מעיד עליו (במל״ב י״ד) שעשה הרע בעיני ה' ולא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל. והיינו כנ״ז.
שו״ת ציץ אליעזר חלק ב סימן יג
ובכלל כל מה שבתוך גבולי ארץ ישראל עצמה אפי' אם כבש יחיד לעצמו דינו ככיבוש רבים לכל הדברים, וכמו שמבאר הרמב״ם בפ״א מה' תרומות ה״ב (שהזכרתי לעיל). שמפני זה הקדים יהושע ובית דינו וחילקו כל ארץ ישראל לשבטים, וכמו שמצינו בשופטים שיהודה ושמעון בעצמם כבשו את הכנעני והפריזי ועתניאל בן קנז לכד את קרית ספר [עיין ערוך השלחן ה' תרומות סי' נ״ג סעי' ט']. וא״כ אפי' לו יהא שדוד כבש את היבוסי רק לצורך עצמו, ג״כ לא יקרא זה כיבוש יחיד, אלא נחשב ככיבוש רבים מפני חלוקת יהושע ובית דינו.
מלחמת מצוה- חישבו מה מטרת הב״ד במלחמת כיבוש, היתר למלחמה או קידוש הארץ, שימו להבנה של הצי״א.
הרב אליעזר וולדנברג - שו״ת ציץ אליעזר חלק י סימן א
כפי שהבאנו לעיל מצריך הרמב״ם לכיבוש שטחים מחוץ לגבולות ישראל שיהא זה גם על פי בית דין… אלא דעדיין יש להסתפק בגוונא שהגוים המה המתקיפים, ומתוך מלחמת הגנה מתקיפים אותם חזרה, וכובשים רבים משטחיהם לאחר שכבשו כל ארץ ישראל, דאזי הא הרי זה מלחמת מצוה… במלחמת מצוה הא הרי אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, כנפסק ברמב״ם שם (מלכים ה, ב), ואם כן צריך תו להועיל כיבוש רבים בזה גם כשלא היה על פי סנהדרין, בהיות ונטילת רשות מסנהדרין שצריכים בזה היא לא בגלל עצם קדושת הכיבוש, כי אם בגלל היציאה למלחמה דאחרת אסורה היא, וממילא אי עביד לא מהני … אבל כשמותרת היא היציאה כבגוונא הנ״ל, תו צריך ממילא לחול על הכיבוש קדושה כדינא דכיבוש רבים… כותב בזה גם הגאון מקארלין ז״ל בקונטרס השביעית, שמבאר שם דלאחר שיכבשו הארץ ויתיישבו עליה כל ישראל בתור מושלי הארץ, כל מה שכובשים מתקדש בקדושת הארץ… גם כשלא היה על פי סנהדרין…
כיבוש לא ע״מ להחזיק בשטח- עי' בדברי הרב גורן.
הרב שלמה גורן (אמונת עתיך)
יש לעיין ביחס לשטחים המשוחררים החדשים, שהיו כלולים באזור כיבוש עולי מצרים ולא בקדושת עולי בבל. מה דינם כיום לעניין שמיטה, האם הכיבוש של צה״ל שהיה על דעת העם והממשלה החזיר את קדושת האזורים הללו לקדושה ראשונה של עולי בבל, מאחר שהיה זה כיבוש רבים, ונמצא שכיום אין הבדל בין כיבוש עולי מצרים לחזקת עולי בבל, ושני האזורים כאחד קדושתם שוה לעניין תרומות ומעשרות, וגם לעניין איסור שמיטה ששני האזורים גם יחד לא נאכל ולא נעבד… הדבר תלוי בשאלה אם הכיבוש של צה״ל נחשב לפי ההלכה ככיבוש רבים, שאז הארץ מתקדשת מאליה כמו שנראה מדברי הרדב״ז על הרמב״ם )הלכות תרומות א, ה(… לפי שיטה זו שקדושת הארץ באה מאליה אם הקדושה לפי רצון העם, נשאלת רק השאלה: האם הכיבוש של צה״ל נחשב כיבוש רבים מבחינת ההלכה… והבעיה היא כיוון שאין לנו מלך ולא נביא, שמא אין הכיבוש בר תוקף מבחינת ההלכה לענייו קדושת הארץ הבאה מכוח כיבוש רבים… אבל כבר נתבאר אצלנו על פי המקורות שלעניין זה אין צורך במלך ממש, אלא כל ממשלה השלטת לפי רצון העם זוכה לזכויות מלכות בכל הנוגע לייצוג העם מעין זה, שהיא רשאית לצאת למלחמה, וכל מה שנכבש על ידה נחשב מבחינת ההלכה ככיבוש רבים… ברם, כל זה בתנאי שכיבושו של צה״ל במלחמת ששת הימים היה על מנת… להשאירה בידינו… אבל מכיוון שהאזורים החדשים מוחזקים בידינו תחת ממשל צבאי, ועל פי האמנה הבינלאומית ביחס לשטחים מוחזקים, שמא אין בכוח כיבוש זה לקדש את הארץ כמו כיבוש רבים על דעת ישראל… ברור שהאזורים המשוחררים על ידי צה״ל במידה שהם בתוך גבול עולי מצרים, ואינם כלולים בגבול עולי בבל, תלויה קדושתם המחודשת לעניין תחולת חובת המצוות התלויות בארץ עליהם, בנו. דהיינו ברוב העם היושב בארץ… ואין הדבר תלוי רק בזמן הכיבוש, אלא בכל עת אשר החלטה כזאת תבוא מצד הממשלה על דעת העם, תתקדש הארץ מחדש בגבול עולי מצרים, בכוח החזקה שלנו שהיא יותר יעילה מאשר כוח כיבוש. חזקה זו יכולה להתבצע על ידי התנחלות יהודית באזורים המשוחררים, שכוחה עדיף לעניין קדושת המקום מאשר כיבוש… לכן, אף על פי שבזמן שחרורו של צה״ל את האזורים שמחוץ לגבול עולי בבל ובתוך גבול עולי מצרים, לא נתקדשו ממילא, משום שלא הוחל עליה חוק המדינה כי אם חוק הממשל הצבאי, יכולה החזקה וההתנחלות שתבוא אחרי כן )אם תהיה על דעת רוב ישראל שבארץ( ותחיל את קדושת ארץ ישראל על כל השטחים המשוחררים. זוהי השקפת הרמב״ם וסיעתו בנושא זה.
הרב שלמה יוסף זווין - תחומין י עמודים 25-24**
המדינה המוקמת עכשו מעוררת שאלה יותר גדולה - ביחס לכל ארץ ישראל, בגבולות המדינה: אולי כשם שנתקדשה הארץ בימות עזרא, לא מחמת כיבוש אלא מחמת החזקה שהחזיקו בה עולי בבל, אולי כך יש בכוח חזקת המדינה של עכשיו לקדש את ארץ ישראל קדושה של תורה? והרי במובן השלטון והעצמאות חזקה זו תהיה, ברצות השם, יותר גדולה מזו של עולי בבל… ובכן לשיטת הסוברים שהקדושה שנייה אף היא בטלה… אולי תתחדש עכשיו עם הקמת המדינה? … אולי תתחדש עכשיו הקדושה אף על חלק הנגב, שלא קידשוהו עולי בבל, מכיוון שהוא בגבול האבות? וכל שכן שבאופן זה אולי תתפשט על בית שאן ושאר המקומות, שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל? שאלה מעין זו עוררה מחלוקת. הדבר נוגע לכיבושי מלכי חשמונאים. ר' יעקב עמדין בספרו "מור וקציעה סובר, שכל מה שכבשו מלכי חשמונאים בכלל גבולות עולי בבל ייחשב, וחלה עליהם קדושה שניה. נחלק עליו בעל "תבואות הארץ" )פרק א( והוכיח בראיות שקדושה שניה חלה על מה שהחזיקו עזרא ובני דורו בלבד, ולא על מה שנכבש אחר כך בזמן החשמונאים והורדוס וכדומה. חזקת המדינה של עכשיו בנוגע לחלות קדושה חדשה, היא פחותה יותר מכיבוש החשמונאים, ומשני טעמים: א. קדושה שניה… הרי למדוה מפסוק… ואם קדושה זו נתבטלה, מנין לנו קדושה חדשה שלא הוזכרה בתורה? אפילו אם נאמר שכיבוש החשמונאים פעל קדושה, הרי זה בכלל הקדושה השניה והמשכה, אבל קדושה חדשה מנין לנו… ב. עולי בבל קידשוה בפירוש בפה. מסתבר שבנוגע לקדושת פה, לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ויקדש… בימי החשמונאים היו סנהדרין ובית דין סמוכים, ואם הם קידשו, מנין לנו שאנו יכולים לקדש?
שו״ת ציץ אליעזר חלק ג סימן כג
ב״ה ד' מרחשון תש״י, ירושלים עיה״ק תובב״א. אם יש חיוב הנהגת יום טוב שני באילת ובמקומות ישוב החדשים בארץ ישראל. גלל הכיבושים ומקומות ההתישבות החדשים על ידינו, בחסד ה' עלינו, נתעוררה השאלה אם יש חיוב של הנהגת יום טוב שני במקומות ישוב החדשים, ואמרתי לברר בע״ה הלכה זאת במקוריותה כפי אשר יחנני החונן לאדם דעת.
בירור שיטת הרמב״ם (א) לכאורה פשוט הדבר שבשום מקום ישוב שהוא בארץ ישראל אין חיוב הנהגת יום טוב שני, ואפילו הכי רחוקים מירושלים מקום מושב הסנהדרין מאז, ועצם השם יום טוב שני של גליות הנזכר בכל מקום בש״ס מורה על כך שהיו״ט שני נתקן רק ליושבי הגולה, וכבר נזכר להוכיח כן גם מלשון רש״י בביצה (ד' ד' ע״ב) ד״ה של גליות שכותב שאין עושין אותו אלא בני גליות וכו', ובמגילה (ד' ל״א ע״א) ד״ה ה״ג, שכותב לפי שהברייתא נשנת בארץ ישראל שאין עושין יום טוב אלא אחד.
מלך בזמננו- עי' בדברי הצי״א.
שו״ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן מו
והשתא דאתינן להכא אפשר גם לומר דבזמננו אנו שהשלטון הוא אחד (ויש לדון טובא מה דינה של אילת וכדומה מהמקומות שגם עולי מצרים לא כבשום לענין המצוות התלויות בארץ), אפשר דבכה״ג לא שייך לומר שבני "אילת" אינם נגררים אחר א״י כיון שעל כרחם יש להם להגרר בכל דבר אחר השלטון, ונמצא דמעיקרא כשגזרו על בני חו״ל דלא ליגררו אחר בני א״י היינו דוקא כשאין שלטון אחד שבא״י שולטת עליהם, משא״כ בזה״ז אפשר דכולהו כבני א״י חשיבי מבלי להתחשב כלל אם יש לאותם המקומות דין א״י גם ביחס להמצוות התלויות בארץ, כיון דלא מסתבר כלל שבאותה מדינה ותחת אותו השלטון ימצא חלק מבני המדינה שאינם נגררים אחר חשבון אותה המדינה, ושפיר מצינן לומר דעל כגון דא לא גזר הלל שיעשו את עצמם כאילו אינם יודעים כלום מהקביעות שבא״י.
שו״ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן מו
ג) והא דקשיא ליה למר דכיון שהחשמונאים כבשו גם את סוריא שלצד צפון, וכן מהנגב ועבר הירדן מזרחה (כמבואר בירושלמי ובראשונים), א״כ מה טעם אינם חשובים בכלל כבוש עולי בבל, בתחלה רחש לבי לומר, דכיון שעיקר מעליותא דקדושת עולי בבל שלא בטלה גילה לנו הרמב״ם דהוא מפני שלא זכו בהם ע״י כבוש בחרב ובחנית כי אם בחזקה של מצות המלך, וכיון שכן אפשר דכל מה שכבשו בזמן בית שני בחרבם ובקשתם אף אם נתקדשו לשעתם מ״מ לאחר שגלו משם שפיר בטלה מהם הקדושה כמו שבטלה מהמקומות של כבוש עולי מצרים, אולם חוזר אני מזה משום דא״כ היינו צריכים לחשב לכל הפחות לענין ערלה וכלאים את סוריא כדין כבוש עולי מצרים כיון דבזמן בית שני היו נוהגים בה לפ״ז כל אותם הדברים מה״ת, ואף גם לענין תרומות ומעשרות אפשר שהיינו צריכים לחושבה כדין כבוש עולי מצרים.
ולכן יותר נראה דרק מה שהחזיקו עזרא וסיעתו "קידשו", אבל מה שכבשו אח״כ לא קדשו, שהרי גם בימי עזרא הניחו הרבה כרכים מלקדשם, ועיין ביבמות דף פ״ב ע״ב תוס' ד״ה ירושה שכתבו דלא היה עליהם חובה לקדש את א״י בזמן בית שני, וא״כ כמו שהשאירו בימי עזרא מקצת מהארץ שלא רצו לקדשה, כך לא קידשו גם לבסוף כל מה שכבשו בימי הורדוס והחשמונאים, ועיין גם ברדב״ז פ״א מתרומות ה״ה שכתב דבעינן קדושת פה, אבל בכבוש גרידא לא נתקדש, ואף דמפשטות דברי הרמב״ם משמע שסובר דבכיבוש גרידא מתקדש, וכמו״ש המהרי״ט בח״א סי' כ״ה דמ״ד בשעומדות רגלינו בשעריך ירושלים הרי זה מתקדש בלא שום קידוש, מ״מ כוונת קידוש שפיר צריכים לכו״ע.
צי״א (ח״י סי' א') כ' שישים ריבוא זה נחשב כיבוש רבים.
אומנם ערבה דרומית זה כיבוש יחיד כיון שעדיין לא כבשנו את כל הארץ הבסיסית. אומנם הרמב״ם לגבי כיבושי דוד כ' שזה חייב מדרבנן. ועוד העיר הרב ויטמן אצל דוד זה היה נוגד את ההלכה אבל אצלנו הסיבה שעשו כיבוש של הערבה לא בגלל רצון אלא צורך להרחיק את האויב. ועוד אולי העיכוב קודם לכבוש את כנען ואח״כ עוד שטחים זה רק בזמן שיש את עמי כנען משא״כ כעת.
המשכת כיבושי עזרא- עי' במח' הפוסקים האם ניתן להמשיך את כיבושי עזרא, עי' כס״מ מנח״ש וצי״א.
כיבושי מדינת ישראל- לפי האמור לעיל, האם יש מקום להחיל קדושה בכיבושי מדינת ישראל? עי'
כיבוש עזרא- כיבושי החשמונאים עי' כס״מ ועי' מור וקציעה שמסכים אבל קצת חולק, היינו לפי הכס״מ כל מה שכבשו אח״כ קדוש, לעומת המור וקציעה נוקט, שמה שכדי שיתקדש צריך להיות כיבוש שהמשיך עד סוף בית שני. אומנם מה שכבשו החשמונאים ואח״כ חזרו וכבשו מהם אינו קדוש.
כיבושים בזה״ז- עי' בדברי הרב משפט כהן קמד' (שם חידש שכלל ישראל יכול להחליף מלך).
כיבוש הארץ כיום- עי' ברמב״ם הלכות בית הבחירה שהגדיר מהו כיבוש רבים. ומשמע ברמב״ם שיהיה קידוש שלישי עי' רמב״ם תרומות פ״א ה״כו. (אומנם אולי צריך רוב ועי' בתחומין ודוק)
השאלה האם יש קדושה שלישית דן הרב זווין בתחומין, והוא השווה זה לכיבוש החשמונאים, (יש להעיר שברור שגבולות עזרא שאנחנו נוהגים זה עפ"H תקופת המשנה ולא מה שהיה בזמן עזרא שזה היה יותר מצומצם. ועוד אפי' לאומרים שאין תוקף לחשמונאים אולי זה רק לא לדורות אבל לתקופתם לכאו' ברור שזה קיים)
שו״ת מהרי״ט חלק א סימן כה
ונ״מ דלר' יוסי כיון שקדשה במצות הקדוש ברוך הוא קדושת' קיימת אפי' בזמן הזה אבל לר' אלעזר דאמר מאליהן קבלו לאחר חורבן בטל' דמסתמ' לא היה בלבם לקדש אלא בזמן הבית ואף על זה קשה טובא חדא דמאי כתיבת אמנה ושבועה שייך בהא הואיל וכבר כבשו והחזיקו ועומדות היו רגליה' בשערי ירושל' ממילא כבר נתחייבה מדבר תורה דהא לא בעי כבוש כל הארץ אלא ראשון ראשון קונה ומתחיי' כדאמרי' התם בכל מקו' שהיו שם ישראל היו מחזיקים בה והיה מתחייב מיד מן התור' ומה מקום לכריתת ברית ולכתיבת אמנה ותו מאי פריך מה מקיים ר' אלעזר מאבותיך הא מצי לאוקו' כר' יוסי בר חנינא בזמן המקדש שהיתה מן התורה ואי קשיא לי' דאי ירושה דכתיב בקרא קאי אבית שני הרי נתחייבו לקדש מדבר תורה א״כ לא הו״ל למפריך מה מקיים ר' אלעזר מאבותיך אלא מה מקיים וירשתה ועוד אי ס״ל דהך וירשתה דקרא לעתיד לבא היא כדמסיק א״כ מנ״ל דירושה בבית שני מהניא אפי' לשעתה הואיל ואינם חייבים לקדש מדבר תורה דבקרא לא כתיב אלא שתי ירושות ירושה ראשונה נתחייבו לקדש מן התורה ואף על פי כן בטלה ושניה אם אתה אומר לעתיד לבא הי' אבל בבית שני לא נתחייבו לקדש א״כ אף אנו נאמ' שלא תקדש כלל אפי' לשעת' כיון דלא כתיב' בקר' ועוד לדברי' דמ״ד מאליהן היינו שלא הי' מודה לה' לקדש את כל א״י כדאמרי' הרב' כרכי' כבשו' עולי מצרי' כו' וכמו שהניחו במקצ' היו רשאי' להניח הרב' יותר והלא אף בכבוש עולי מצרי' נתחייבו להכבש כולה וכמה מקומו' הניחו כדאמרי' בדוד סמוך לפלטורא שלך לא הורשתי דכתי' ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני ישראל להורישם ואף על פי כן כבר נתחיי' במצות ואי משום דכבוש ראשו' לא נתחייבו אלא עד שכבשו וחלקו ארבע עשרה שנה ואלו בעולי בבל ראשון ראשון קונה ומתחייב אטו ר' יוסי בר חנינא דפליג ואמר מדברי תורה נתחייבו סבר דהיו חייבים לקדש הכל כדי להתחייב במצוות הא איהו גופיה דריש לקמן אבותיכם לא נתחייבו עד שקנו כולה ואתם ראשון ראשון קונה ומתחיי'
https: //www. yeilat. org/media/2773/%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%9C%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5. pdf
נשלח על ידי: נריה יהודה פופר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה