בס״ד
הגבולות לעניין תרומות ומעשרות
הראשונים הביאו סתירה גדולה האם צריך להפריש תרומות ומעשרות בחו״ל, ישנם מקורות בהם נראה שאין להפריש תרו״מ ובחו״ל ומצד שני ישנם מקורות המוכיחים שיש הפרשת תרו״מ בחו״ל, אלא שהתרומה של חו״ל דינה יותר קל מתרומת ארץ ישראל. הראשונים נחלקו כיצד ליישב את המקורות הסותרים. [כמובן גם המקורות המחייבים בחו״ל ודאי שהחיוב הוא רק מדרבנן. ]
רש״י נקט שבחו״ל צריך להפריש תרו״מ רק מדגן תירוש ויצהר, אבל מירקות ופירות אין צריך להפריש תרו״מ בחו״ל. (ההסבר בין הגידולים השונים נובע מכך: כיון שבארץ ישראל הפרשה מדגן תירוש ויצהר הוא מדאו', ואילו שאר הגידולים חיוב ההפרשה הוא רק מדרבנן, לכן בחו״ל חייבו הפרשה רק ממה שבארץ ישראל חייב מדאו'.)
ר״ת כתב שבכל חו״ל חייבים להפריש תרו״מ מדרבנן, אלא שמה שמצאנו מקורות שאין חובת הפרשה, היינו במקרה של דמאי. היינו חיוב הפרשה בדמאי איננו קיים בחו״ל. אבל ודאי טבל נאמר גם בחו״ל.
ר״י כתב לחלק לפי הירושלמי כך: בירק אין חובה כלל, בפירות יש חובה להפריש תרומה אבל לא מעשרות, ואילו בגדן תירוש ויצהר חייב בין תרומה בין מעשרות. [הסברא כיוון שירק הוא רק מדרבנן לכן לא חייבו בחו״ל, אבל פירות אומנם מדרבנן אבל יש לזה אסמכתא מן הפסוק, לכן חייבו רק בתרומה, ואילו דגן תירוש ויצהר שזה מדאו' בא״י לכן חייבו בחו״ל בתרומה ובמעשר. ]
ר״ת ור״י דנו לפי שיטתם למה למעשה הם רואים שאנשים לא מפרישים תרו, מ בחו״ל, ור, י הסביר כיון שהיה שלב המבואר בירושלמי בו בטלו חיוב זה. אם כן לשי' למעשה כיום אין חובת הפרשה בחו״ל. לעומת זאת ר״ת נימק שהסיבה שבזה״ז לא נותנים מעשר בחו״ל כיון שהשדות הם לא ממש שלנו, היינו השדות הם משועבדות ברמה מסויימת למלכות שהיא נכרית ולכן אין חובה להפריש מאותם שדות בחו״ל.
הרמב״ם כתב לחלק בין מקומות בחו״ל הרחוקים מארץ ישראל שפטורים מן המעשר, לבין מקומות בחו״ל הקרובים לארץ ישראל וכן יש הרבה ישראלים ההולכים לשם באופן תדיר. לכן שנער עמון ומואב ומצרים חייבים במעשר משא״כ שאר חו״ל.
השו״ע בפשטות כתב כמו שי' הרמב״ם לכן לשי' בכל חו״ל פטור וחייב רק בשנער (בבל) מצרים ועמון ומואב.
חיוב הפרשה במקומות שהם גבול עולי מצרים ולא עולי בבל- בגמ' בחולין מבואר שהרב מקומות השאירו ולא כבשו עולי בבל כדי שיסמכו עניים על זה בשמיטה ונח' הראשונים מה כוונת גמרא זאת.
רבינו גרשום פירש שכל המקומות שלא כבשו עולי בבל השאירו כמקומות שפטורים מחיוב מעשרות ומחיוב שמיטה. לשי' גבול עולי מצרים פטור מתרו״מ.
רש״י נקט שהפטור של עולי מצרים שמקומות אלו פטורים משביעית, אבל חייבים במעשרות. בצורה כזאת אנשים יעבדו את השדות במקומות אלו ואז יתנו מעשרות לעניים בשמיטה. לפי רש״י יוצא שגבול עולי מצרים חייב במעשרות. (אומנם גם לפי רש״י יש לדון האם מה שחייבו במעשרות היינו רק דגן תירוש ויצהר או אולי כל סוגי הגידולים חייב מדרבנן, חוץ מבית שאן שהקלו בירקות.)
הרמב״ם בדבריו כתב לשון סתומה, מצד אחד הוא פתח והביא חילוק בין קדושה ראשונה שבטלה לקדושה שניה. אח״כ הרמב״ם כתב כך: 'והניחו אותם המקומות שהחזיקו עולי מצרים ולא החזירו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרו״מ כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן, מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות.
הפרשנים דנו בלשון הרמב״ם שהניחו עולי מצרים ולא פטרום מן התרו, מ, מה כוונת הרמב״ם, יש שהסבירו שהכוונה שהניחו היינו למרות שקדושה ראשונה בטלה, בכ״ז לעניין מעשרות הניחו את החיוב הראשון והשאירו את חיוב מעשרות, הסיבה שהשאירו את חיוב המעשרות כדי שעניים בשמיטה יוכלו לסמוך על פירות אלו. לפי שי' זאת למעשה בגבול עולי מצרים חייב במעשרות. [חוץ מבית שאן שיוצא דופן ופטור ממעשרות. ]
לעומת זאת מהר״י קרקוס נקט בדברי הרמב״ם הניחו אותם מקומות ופטרו אותם מחיוב מעשרות כדי לעזור לעניים בשביעית. לשי' בית שאן היא לא יוצאת דופן, אלא כל מקומות שלא כבשו עולי בבל פטור ממעשרות. [נראה שהייתה למהר, י קרקוס גירסא אחרת ברמב״ם 'ולא פטרום מן התרו״מ אלא כדי שיסמכו עליהם עניים'. משמעות הגירסא הזאת שכיבכול יש כאן נימוק למה פטרו ממעשרות אלא כדי שיסמכו עניים, אבל בגירסא שלנו לא גורסים את המילה אלא. ]
למעשה בלשון השו״ע אין התייחסות מיוחדת לגבול עולי מצרים. השו״ע כתב שחייב בתרו״מ בארץ ישראל. (והוסיף שבזה״ז חיוב מעשרות רק מדרבנן אפילו בגבול עולי בבל, מלשונו אפילו עולי בבל משמע שה״ה גם לעולי מצרים ודו״ק) כמו כן בהמשך השו״ע התייחס במיוחד לגבי סוריא, משמע שלגיב עולי מצרים אין חילוק.
כמו כן בשו״ת הרדב״ז כתב לחייב בתרו״מ בגבול עולי מצרים.
למעשה נראה שיש חיוב מוחלט להפריש תרו״מ גם בגבול עולי מצרים, אומנם יש מן האחרונים שחששו בעניין שאולי אין לברך בגבולות אלה משום שי' של המהר״י קרקוס. (כ״כ הרב יהודה עמיחי ואומנם גם הוא כתב שהמברך יש לו על מי לסמוך) אומנם למעשה נראה שהמברך יש לו על מי לסמוך וכ״כ הרב רווח וכן מביא הרב אפרתי במשפטי ארץ. וכ״כ הרב אברהם יוסף לגבי נהריה.
כמו כן לגבי העיר עכו ראוי להוסיף שהיא נמצאת בספק נוסף לחייב להפריש כיון שלא ברור מה מעכו נמצא בגבול עולי מצרים ומה בתוך גבול עולי בבל. כמו כן ודאי שאי אפשר להתעלם משי' הרב גורן שכיבושי מדינת ישראל יכולים להמשיך את תוקף כיבושי עולי בבל, ולכן יכול להיות שבזה״ז אין כ״כ הבדל בין גבול עולי מצרים לעולי בבל. לכן למעשה נראה שיש להפריש בעכו בברכה לכתחילה.
[ראוי לציין כיון שחיוב ההפרשה בגבול עולי מצרים נמוך מחיוב ההפרשה בגבול עולי בבל, לכן גם כשמפריש לא יפריש מגידולי גבול עולי מצרים, על גידולי גבול עולי בבל. ]
דין עבר הירדן, דין עבר הירדן כמו ארץ ישראל כיון שהיה בזמן עולי בבל, לכן חייב בהפרשת תרו״מ בברכה. אומנם יכול להיות שחיוב ההפרשה בעבר הירדן הוא בדרגה יותר נמוכה מארץ ישראל לכן אין להפריש מן עבר הירדן על גידולי ארץ ישראל.
דין סוריא- הרמב״ם וכן השו, ע כתבו שסוריא למרות שהיא כיבוש יחיד חייבת בתרו״מ (כמו שמובא בגמ' גיטין) אומנם ברמב, ם התחדש שפטור מהפרשת מעשר שני, שכיון מעשר שני צריך להגיע לירושלים לא חייבו אותו להפריש מעשר שני, וכ״כ השו״ע. [אומנם הרבה חלקו על הרמב״ם בעניין ותמהו על דבריו, כיצד פטר מעשר שני בסוריא וחייב מעשר שני בשנער וכדומה. ]
גבולות הארץ לעניין תרומות ומעשרות.
הפרשת תרו״מ בחו״ל- עי' בגמ' בכורות ובגמ' חולין, דייקו מהגמ' האם חייב להפריש תרו״מ בחו״ל?
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף כז עמוד א
אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב. רבה מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו. רב הונא בריה דרב יהושע, כי מתרמי ליה חמרא דתרומה, הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה, ושקיל חד, מיכן ואילך - רמי חדא ושקיל חדא. ואמר שמואל: תרומת חוצה לארץ - אוכל והולך ואח״כ מפריש. ואמר שמואל: אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו, והני מילי - באכילה, אבל בנגיעה - לית לן בה.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ו עמוד ב
העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר״מ שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו.
שי' הראשונים- עי' בראשונים כיצד הסבירו את החילוק בין המקורות, עי' ברש״י בתוס' וברמב״ם.
רש״י מסכת חולין דף ו עמוד ב
והתיר רבי - על פי עדות זו. את בית שאן כולה - לאכול ירק שלה ופירות האילן בטבלן קס״ד קסבר רבי מאיר לאו מארץ ישראל היא ומעשר דגן בחוצה לארץ הוא נוהג מדרבנן הואיל ובארץ דאורייתא אבל מעשר ירק דבארץ גופיה דרבנן לא גזור מידי בחוצה לארץ דאי מא״י היא אף על גב דרבי מאיר ורבי אחר חורבן הוו הא קיימא לן מעשר דגן דאורייתא וירק דרבנן דקדושה אחרונה דעזרא קדשה אף לעתיד לבא כדקתני התיר רבי את בית שאן מכלל דשאר מקומות נוהג בהן.
תוספות מסכת חולין דף ו עמוד ב
והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו - משמע דאין מעשר נוהג בחוצה לארץ וכן משמע בע״ז בפ' רבי ישמעאל (דף נח:) דקאמר ריש לקיש איקלע [לבצרה] חזינהו דאכלי פירי דלא עשרו אסר להו אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל אדמקטורך עלך זיל הדר [דבצרה] לאו היינו בצר [דבצרה] בחוצה לארץ היא ואינה חייבת במעשר ותימה דבפרק עד כמה (בכורות כז.) מוכח כולה שמעתתא דתרומה נוהגת בחוצה לארץ ואין לומר כדפי' הכא בקונטרס … דהא בפ״ק דביצה (דף יב:) גבי אושפיזכניה דרבה בר בר חנה הוה ליה איסורייתא דחרדלא משמע הסוגיא דחייב במעשר … ואומר ר״ת דהכא ובפרק רבי ישמעאל (ע״ז דף נח:) איירי בדמאי דאינו נוהג בחוצה לארץ כדתנן במסכת דמאי (פ״א מ״ג) מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי אבל ודאי טבל חייב בכל מקום … ומיהו במקום אחר מצא ר״י בירושלמי במסכת חלה פ' שתי נשים דירק בחוצה לארץ אינו נוהג בו לא מעשר ולא תרומה ובשאר פירות נוהגת תרומה גדולה אבל לא מעשר אבל דגן תירוש ויצהר חייבין לגמרי בין בתרומה בין במעשר … ואתא רבי אבא לאשמועינן דדוקא בדגן תירוש ויצהר היו מפרישין תרומות ומעשרות ולאו דוקא נקט תרומה דהוא הדין מעשר אבל שאר פירות לא חשו לענין מעשר אלא לתרומה גדולה כמו שמפרש רבי שילא בשם ר״ש אח״כ ר' שילא בשם ר״ש אמר לא חשו אלא לתרומה גדולה אבל לירקות אפילו לתרומה גדולה לא חשו דתני איסי בשם רבי עקיבא מעשרות לירק מדבריהם פירוש שאין להם אסמכתא מן הפסוק כמו שיש לשאר פירות דאסמכו רבנן אקרא ולפי זה לא קשיא מידי מהך דשמעתין דרבי מאיר אכל עלה של ירק … ואההיא דבירושלמי דקאמר שבאו הרובין ובטלום סמכינן עכשיו שאין אנו מפרישין תרומות ומעשרות ור״ת מפרש דאין השדות חשובות כמו שלנו לפי שנותנין מהן מס ולפי זה בימיהם לא היו מפרישין אלא מהנהו דלא יהבי טסקא דאיכא דלא יהבי כדאמר בהמקבל (ב״מ קי.) ארעא דלית לה כרגא וטסקא מאי ועוד יש לפרש שמא הרחוקים מארץ ישראל כמונו לא תקנו חכמים ועוד יש מפרשים שנמצא בירושלמי דהא דקאמר דמכזיב ולהלן פטור מן הדמאי לאו דוקא דמאי אלא אף מן הודאי ואהא סמכינן.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ו
נמצא כל העולם לענין מצות התלויות בארץ נחלקת לג' מחלוקות, א״י, וסוריא, וח״ל, וא״י נחלקת לשנים, כל שהחזיקו עולי בבל חלק א', וכל שהחזיקו עולי מצרים בלבד חלק שני, וח״ל נחלקת לשנים, ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב המצות נוהגות בהם מד״ס ונביאים, ושאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן.
המנהג כיום בחו״ל- עי' בראשונים לעיל בטעם שכיום לא מפרישים תרו״מ בחו״ל, להלכה עי' בשו״ע.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף א
התרומות ומעשרות אינם נוהגים מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ונביאים התקינו שיהיו נוהגים אפילו בארץ שנער, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם. וחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגים אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב, מפני שהם סביבות לארץ ישראל. סוריא, הקונה בה שדה חייבת בתרומות ומעשרות מדברי סופרים. ושאר הארצות, אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן.
חיוב מעשרות בגבול מצרים- עי' בגמ' חולין שהבאנו לעיל, ועי' ברמב״ם ובמהר״י קרקוס.
רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה
… והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות.
+/השגת הראב״ד/ ורבינו הקדוש התיר בית שאן וכו'. א״א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בא״י. +
ר״י קורקוס הלכות תרומות פרק א הלכה ה
ובהשגות א״א לא התיר ר' אלא מעשר ירק ופירות האילן שהם מדרבנן אף בא״י ע״כ וכן כתב רש״י ז״ל … ע״כ. ודעתם בזה הוא משום דקשייא להו כדאשכחן בכמה דוכתיה דתרומה ומעשרות נוהגין אף בח״ל ואיך התיר ר' בית שאן ולכך יש מי שתירץ דלא התיר אלא ירק אבל דגן חייב וזה דעת רש״י. ונראה שזה דעת הר״א ז״ל וכבר הקשו בתוספות על פי' רש״י ז״ל ודחו אותו ואחרים תירצו דדמאי דוקא התיר לא ודאי ויש מי שתירץ דלאו לגמרי התיר אלא חומרי ארץ ישראל שיהא נוהג בה קולי תרומות ח״ל כגון אוכל והולך ואחר כך מפריש. א״נ בטול ברוב ויש מי שתירץ בלוקח מן הגוי הוא שהתיר. ועוד תירוצים אחרים נאמרו בזה אבל דעת רבינו אינו כן אלא דלגמרי התיר ופטר מן המעשרות שכיון שהניחו מקומות אלו כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית לגמרי פטרום ועשו אותה במקומות ח״ל הרחוקים שאין תרומה ומעשר נוהג בהם כלל לדעת רבינו שהרי לא הזכיר רבינו שום חיוב אלא בעמון ומואב ומצרים ובבל וכד דייקת שפיר תשכח שאפילו מקומות שהם קרובים מאלו אין תרומה ומעשר נוהגים בהם שהרי רבינו לא הזכיר אלא מקומות אלו בלבד ולא כתב וכיוצא בהן משמע דאלו דוקא וכאשר נזכרו במסכת ידים וכן נראה גם ממה שכתב בסמוך וח״ל נחלקת לשנים ארץ מצרים וכו' ושאר הארצות וכו' וכבר הזכיר רבינו טעם דבר זה באומרו ונביאים התקינו שיהו נוהגות אף בארץ שנער מפני שהם סמוכות לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם הרי שלא בלבד בקרבה וסמיכות הדבר תלוי אלא מפני שרוב ישראל הולכים ושבים שם פי' ויבואו לטעות ולהקל גם בתרומת א״י ובהא ניחא שהנביאים גזרו על בבל ולא גזרו על מצרים ועמון ומואב לפי שבאותו זמן לא היו הולכים מבישראל למקומות אלו.
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ה
(נט) והניחו אותם המקומות כו' ולא פטרום. כי מדינא הי' צריך לפטרם לגמרי גם מתרו״מ לפ״ד רבנו שרק במצרים בבל עמון ומואב חייב ולא בשאר חו״ל אפי' במקומות הסמוכים ואפי' אותן שהיו מא״י בכיבוש ראשון גריעי מד' ארצות שחייבין מדרבנן לפי שאלו אינן מעיקר הישוב רק רבנן חייבום בתרו״מ כדי שיהא מעשר עני לעניים ויוכלו להתפרנס שם בשמיטה כי שמיטה אין נוהגת שם וכ״ז לפ״ד רבנו אבל לשאר הראשונים הנ״ל בסקי״ב שכל המקומות הסמוכים חייבין בתרו״מ מדרבנן וכ״ש הכרכים שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל הם מפרשים הניחום שלא יתחייבו בשביעית כדי שיסמכו עליהם עניים ליטול מ״ע בשביעית ולקט שכחה ופאה:
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ה
(סא) התיר בית שאן. ופטרה מן התרו״מ לגמרי כי ראה בזמנו ששם אין תקנת עניים במה שחייבת בתרו״מ ולכן נמנה והתירו כי הב״ד שגזרו לא גזרו אלא במקום שיש צורך לעניים וכ״ז לשיטת רבנו שהמקומות הסמוכים לא״י אין חייבין מדרבנן [חוץ מד' ארצות שגזרו עליהן] אבל להראשונים דס״ל דכל המקומות הסמוכים לא״י חייבין בתרו״מ מדרבנן כנ״ל הם מפרשים דרבי לא פטר בית שאן אלא מחומרות של א״י אבל מ״מ חייבין במעשרות כדין חו״ל ולכו״ע לא פטר אלא בית שאן עצמה אבל שדות שסביבותיה חוץ לתחומה כמו מה שקורין היום בקעת בית שאן חייב במעשר וגם עיקר בית שאן א״א לסמוך על מה שקורין היום כי בהמשך הזמן נהרסו וחזרו ונתיישבו ופעמים נעתקו ממקומן הראשון ופעמים נשתנו השמות ובכו״פ כתב שנוהגין בבית שאן לעשר דגן תירוש ויצהר בברכה ושאר מינין בלי ברכה ואפי' ירקות נוהגין לעשר שם והוא כדעת הראשונים הנ״ל וכתב שם דגם בלקוח ובדמאי נוהגין לעשר שם בלי ברכה:
להלכה- עי' בשו״ע שלא א'-ב', דייקו בלשונו מה הדין בגבול עולי מצרים?
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף ב
בזמן הזה, אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל, ואפילו בימי עזרא אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, אלא מדבריהם. מפני שנאמר: כי תבואו משמע ביאת כולכם ולא ביאת מקצתן, כמו שהיתה בימי עזרא. הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דחייבין עכשיו בארץ ישראל בתרומות ומעשרות מדאורייתא, אך לא נהגו כן (טור בשם ר״י).
שו״ת רדב״ז חלק ד סימן ל (אלף קה)
שאלה מעזה ילמדנו רבינו אם בני עזה חייבין להפריש תרומות ומעשרות מפני שיש קצת אנשים שיש להם קרקעות. הכלל אם היא מכלל א״י לענין זה או לא:
תשובה נראה ודאי דחייבין למ״ד א״י חייבת בתרומות ומעשרות אפי' בזמן הזה מן התורה עזה נמי חייב מן התורה ולמ״ד בביאת כלכם אמר רחמנא ותרומות ומעשרות לא מחייבי בא״י בזמן הזה אלא מדרבנן עזה נמי חייבת מדרבנן דודאי עולי מצרים כבשוה … עוד ראיה שכשמונה הרב ז״ל אותן הארצות שהן סמוכות לא״י שהן חייבות מדרבנן מונה מצרים שנער ועמון ומואב אמאי לא מנה עזה שהיא יותר קרובה מאלו וגם היא גדולה וחשובה. ואפי' אם תמצא לומר שלא כבשום עולי בבל הרי לא פטרוה כמו שפטרו את בית שאן. ואין להביא ראיה ממה שאין עושין שני ימים של גליות שאין דבר זה תלוי בארץ ישראל אלא במקומות שהיו דרין רוב ישראל והיו השלוחים הולכים להם וכן כתב הרב ז״ל בהלכות קדוש החדש…
דין סוריא- עי' בברייתא בגיטין ל. ולגבי מעשר שני עי' רמב״ם א' יד', ולמעשה עי' מה שנהגו בספר משפטי ארץ.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ח עמוד א
ת״ר: בשלשה דרכים שוותה סוריא לארץ ישראל … ובשלשה לא״י: חייבת במעשר ובשביעי' - כא״י, והרוצה ליכנס לה בטהרה - נכנס, והקונה שדה בסוריא -+ כקונה בפרוארי ירושלים.
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה יד
מעשר שני הואיל וטעון הבאת מקום אין מביאין אותו מחו״ל כבכור בהמה, לפיכך לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריא, ויראה לי שמע״ש שמפרישים בארץ שנער ובמצרים פודין אותו ומביאין דמיו לירושלים, וכן יראה לי שלא חייבו מקומות אלו במע״ש אלא כדי לקבוע מעשר עני כדי שיהיו עניי ישראל סומכים עליהם.
+/השגת הראב״ד/ מעשר שני הואיל והוא טעון הבאת מקום כו' עד מעשר שני בסוריא. א״א אין הטעם הזה מספיק דר״ע הוא דס״ל הכי ולא אמר אלא ליקרב אבל לקדש מיהא קדוש והכי איתא בבכורות פ״ב ונ״ל מה שאמרו שאין מעשר שני בסוריא מן התורה קאמר ואם גזרו עליה מעשרות לא גזרו עליה נטע רבעי. /השגת הראב״ד/ ויראה לי שמע״ש וכו' עד סומכין עליהן. א״א אלו דברי רוח. +
ר״י קורקוס הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה יד
ואנן קי״ל דאין מביאין אותו מח״ל לכך לא חייבו בסוריא ובמצרים ושנער חייבו משום שהיו עניי ישראל מצויים שם ויפדנו ויעלה פדיונו ותקנו זה מפני העניים אבל בסוריא נראה לא היו עניים מצויים שם וגם שיהיו טועים ויסברו שהיא כשאר ארץ ישראל ולא יחושו לפדותו ויעלו המעשר עצמו
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף קלא
לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריא.
שו״ת רדב״ז חלק ב סימן תרנט
ועוד למדנו שאפילו במקום שרבם מחמיר לא אמרינן להו ולא מידי כיון שנהגו כך נטה דעת חכמיהם אחר המקילים הילכך בנ״ד אפילו באותן המקומות שנהגו בשאר דבריהם כהרמב״ם ז״ל במתנות כהונה נהגו כדעת המקילים ושבקינן להו ולא מיבעיא במקומות הרחוקים מא״י אלא אפילו סוריא ודמשק ומצרים אם נהגו שלא לתת המתנות מניחים אותם על מנהגם דהא אפילו לענין תרומות ומעשרות דטבלי לא חזינן דמחו בהו כ״ש במתנות דלא טבלי.
עבר הירדן- עי' חזו״א שביעית ג' סק״כה ועי' תשב״ץ ח״ג סי' קצח- ר'. ועי' כס״מ שמיטה ד' כח',
תשובה נוספת מעשית של הרב יהודה עמיחי שם הכריע לברך גם בעכו.
https: //www. toraland. org. il/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/
אומנם יש לעיין לפי שי' הכפו״פ ודוק ואולי דבריו הם רק לגבי בית שאן ששם מעיד על המנהג.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף א
א] התרומות ומעשרות א אינם נוהגים מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ונביאים התקינו שיהיו נוהגים אפילו ב] בארץ שנער, מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם. וחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגים אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב, מפני שהם סביבות לארץ ישראל. ב ג] סוריא, הקונה בה שדה חייבת בתרומות ומעשרות ד] מדברי סופרים. ה] ושאר הארצות, אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף ב
ו] בזמן הזה, אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל, ואפילו בימי עזרא ג אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, אלא מדבריהם. מפני שנאמר: כי תבואו משמע ביאת כולכם ולא ביאת מקצתן, כמו שהיתה בימי עזרא. הגה: ד ז] <א> ויש חולקין, וסבירא להו דחייבין עכשיו בארץ ישראל בתרומות ומעשרות מדאורייתא, אך לא נהגו כן (טור בשם ר״י).
מאמר יסודי מאד של הרב רווח, למעשה הוא הורה שבמקומות של עולי מצרים יש להפריש בברכה, בזה הוא חולק על המסקנה שכתב הרב אביחי.
https: //hamachon. co. il/he/articles-index/%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%a4%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%a0%d7%9b%d7%91%d7%a9%d7%95-%d7%a8%d7%a7-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%93%d7%99-%d7%a2/
דיון לגבי תרומות ומעשרות בחו״ל עי' במקור הזה.
https: //www. etzion. org. il/he/talmud/seder-kodashim/massekhet-bekhorot/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%96-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A5-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5
לעצור כאן, בשבוע הבא נדון לגבי בית שאן וגבולות עולי מצרים וכו'.
https: //www. toraland. org. il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/
מאמר נוסף
https: //www. toraland. org. il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/
דין בבל-
תוקף חיוב מעשרות- זמן החיוב ביאת כולכם, עי' רש״י כתובות כה. ונדה מז. עי' רמב״ם תרומות א' כו'.
גמרא חולין ז.
אמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית
גבול עולי מצרים- למעשה לעניין שמיטה.
https: //bhl. org. il/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/
גדר מצוות התלויות- עי' בקידושין לו: ושם תוד״ה והרי. (יש דיון רוב הראשונים נקטו שתלוי בארץ איננו קשור לתלוי בביאת כולכם ודוק.)
זמן חיוב שמיטה- עי' תורת כהנים ויקרא כה ב-ג
http: //eretzhemdah. org/Data/UploadedFiles/SitePages/884-sFileRedir. pdf
https: //bhl. org. il/isa-yossef/%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%99%D7%96/
היתר בית שאן- עי' במח' הראשונים, שימו לב לשורש המח' לגבי חיוב תרו״מ בחו״ל.
עי' תוס' בחולין ו: דעת ר״ת, וע״ז נט. ועי' פהמ״ש לרמב״ם דמאי א' ג', ועי' רשב״א חולין
מאמר טוב
https: //www. etzion. org. il/he/halakha/yoreh-deah/eretz-yisrael/boundaries-shemitta
אנציקלופדיה תלמודית כרך ב, ארץ ישראל [המתחיל בעמוד קצט טור 1]
חיוב תרומות ומעשרות אחר החרבן מן התורה תלוי במחלוקת של קדושה ראשונה ושניה אם קידשו לעתיד לבוא180. מדרבנן חייבים בתרומות ומעשרות, אף אם לא קידשו לעתיד לבוא181, אלא שמאילנות וירקות יש מתירים שלא להפריש כלל במקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, שמעשרות אילנות וירקות אפילו בארץ אינם מן התורה182, ולפיכך התיר רבי את בית שאן183 וקסרין ובית גוברין וכפר צמח184. ויש אומרים שלא התיר אלא דמאי*, ולא טבל ודאי185. ויש אומרים שהתיר אותם המקומות לגמרי, אפילו מטבל ודאי ואפילו בתבואה שבארץ חיובה מן התורה186, אלא שלא בכל מקום שלא כבשו עולי בבל כך הדין, רק באותם המקומות שהתיר בלבד, לפי שהיו רחוקים מעיקר הישוב של הכיבוש187. ויש שפירשו שבית שאן ושאר המקומות שהתירו אינם אפילו בכלל הכיבוש של עולי מצרים, שנאמר: ולא הוריש מנשה את בית שאן188, ואף על פי [עמוד רכ טור 1] שהעלו מסים לישראל, מעלי מסים לדעת רבי אינם כמו שנכבשו189. אבל בחלה יש מחלוקת אחרת: רבנן דבי רב סוברים, שאפילו אם תרומה בזמן הזה דרבנן, חלה דאורייתא, כשם שבשעת כיבוש וחילוק היתה חלה נוהגת ותרומה לא נהגה190, ואחרונים הסבירו שהרי זה מוכיח שחיוב חלה אינו תלוי בקדושת הארץ שבאה על ידי כיבוש וחילוק, ולכן אפילו שקדושה זו בטלה עם הגלות, מכל מקום נוהגת חלה191, ו״ביאת כולכם" אינו אלא תנאי להתחלת זמן החיוב192, ורב הונא בריה דרב יהושע סובר להיפך, שאפילו אם תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דרבנן, שבשעת עליית עזרא לא עלו כולם ואין כאן ביאת כולכם193. הלכה שחלה בזמן הזה דרבנן משום החסרון של ביאת כולכם194. על ההבדלים שיש בארץ ישראל עצמה בין המקומות שכבשו עולי מצרים ועולי בבל ובין המקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל195, מטעם שהחלה נטמאה בטומאת ארץ העמים - ע״ע חלה.
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ה
(נט) והניחו אותם המקומות כו' ולא פטרום. כי מדינא הי' צריך לפטרם לגמרי גם מתרו״מ לפ״ד רבנו שרק במצרים בבל עמון ומואב חייב ולא בשאר חו״ל אפי' במקומות הסמוכים ואפי' אותן שהיו מא״י בכיבוש ראשון גריעי מד' ארצות שחייבין מדרבנן לפי שאלו אינן מעיקר הישוב רק רבנן חייבום בתרו״מ כדי שיהא מעשר עני לעניים ויוכלו להתפרנס שם בשמיטה כי שמיטה אין נוהגת שם וכ״ז לפ״ד רבנו אבל לשאר הראשונים הנ״ל בסקי״ב שכל המקומות הסמוכים חייבין בתרו״מ מדרבנן וכ״ש הכרכים שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל הם מפרשים הניחום שלא יתחייבו בשביעית כדי שיסמכו עליהם עניים ליטול מ״ע בשביעית ולקט שכחה ופאה:
ברמב״ם תרומות א' ה' ועיי״ש במהר״י קרקס.
להביא את הגמ' בחולין דף ז. ושם במתיבתא.
כסף משנה הלכות תרומות פרק א הלכה ה
וז״ל הרשב״א בפ״ק דחולין הרמב״ם סובר שאף בכיבוש עולי מצרים יש מקומות שלא הנהיגו בהם אפילו ודאי מפני שלא היו ישראל בכיבוש שני מצויים שם כ״כ והיו מקומות רחוקי' מעיקר מקומות היישוב של כיבוש והיינו מעשר דבית שאן שפטר לגמרי עכ״ל:
חידושי הרשב״א מסכת חולין דף ו עמוד ב
והקשו עליו בתוס' דבירושלמי דמס' דמאי (פ״ג) משמע דאפי' את הודאי התיר ותירצו דיש מינין אסורין ויש מינין מותרין כדאשכחן בירושלמי דפ״ב דמס' דמאי אלו הן מינין האסורין בבית שאן הקצח והשומשמין והחרובין וכו' אלמא משמע מקומות יש ומינין חלוקין יש, וצלף הי' מן המינין האסורין, ומיהו בחוצה לארץ ממש שאינה מא״י ולא מכיבוש יחיד אינו חייב במעשר כלל אלא מיעוט מקומות שגזרו בהן כגון עמון ומואב ומצרים
המנהג בחו״ל בזה״ז- עי' בגמ' בבכורות והשוו לגמ' חולין, מה הסתירה בין המקורות, עי' בדברי הראשונים.
לעיל בראשונים מה שכתבו למה בזה״ז לא מפרישים בחו״ל, ועי' עוד בתוס' בע״ז נח:
שלום לכבוד הרב
רציתי לברר האם מברכים על הפרשת תרומות ומעשרות בתחום של עולי מצרים. וכן האם מברכים על הפרשת תרו״מ שגדלו בעיר נהריה (לענין הנאמר בגמרא בגיטין לגבי הרצועה שיוצאת מעכו לכזיב).
מאמר יסודי של הרב רווח לגבי כלהמצוות התלויות בארץ https: //hamachon. co. il/he/articles-index/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A9-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%91%D7%9C-%D7%90%D7%95-%D7%A2%D7%95%D7%9C/
התשובה:
באיזור בית שאן לא חייבים כפי שרבי פטר אותם, ואם מפרישים אין לברך. בשאר איזורי הארץ, כולל איזור נהריה מפרישים בברכה.
נשלח על ידי: נריה יהודה פופר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה