ערב ראש השנה
חג שמח שנה טובה, תזכו לשנים טובות.
ראש השנה, יום המלכת ה' בעולם. יום משפט של בני אדם. תחילת שנה חדשה לא רק במעבר הזמנים והשנים אלא בחיות האלוקית. החיות האלוקית לבריאה בשנת תשפד הסתיימה וכרגע אנו מתחדשים בחיות אלוקית חדשה, עם כוחות, עוצמות ואהבה גדולה.
ביום המשפט, בדיון על השפע שירד אלינו אנו לא מצטדקים, לא מתחרטים, לא מבקשים סליחה. למה? איך ידונו אותנו? אפילו מצוות היום – שופר, אנו פאסיביים בה. שומעים.
מרכז היום מופיע בתפילה – המלכת ה'. ה' המלך. אנו עם, בנים, עבדים וה' הוא המלך.
המשמעות הבסיסית של מלך שיש שלטון, מלכותו בכל משלה, הנהגה את העולם, אך המרכז זה הגילוי שלו אל העם. בראש השנה אנו מכריזים "אתה המלך" לא בני אדם, לא תפיסות עולם, לא יצרים, לא כלום. אתה המלך. ואני פה בשבילך.
אני פה בשביל להמליך אותך. כשזה הרצון לא משנה איך אני מגיע, מקולח או מלוכלך העיקר שהגעתי למלא את צו המלך, להמליכו. לתקן עולמו, כרצונו.
משל לחייל עם משימה לעמוד בגשר לקבל את שיירת המלך בגשר בדרך לטקס ההמלכה. החייל מחכה הרבה ויורד לטבול ואז מגיעה השיירה. אפשרות אחת להכנס מתחת לגשר במים אף אחד לא רואה ושומע אפשרות לצאת עם מגבת ללא מדים ולצעוק יחי המלך. וכך עושה שר הצבא מציע לערוף ראשו אך המלך מפרגן לו תראה למרות איך שהוא נראה הוא ממליך אותי.
אנחנו לא מדברים על הלבושים אנו מדברים על השותפות בהמלכה, על האחריות לקריאה לדגל המלכות. באנו להמליך.
יום שמחה אדיר לא עצבות. שמחה במשימה ובגודל הרגשת ה״אניות" שהמלך פונה אליי, מעוניין בהמלכתי ואפילו "צריך" אותה שהרי אין מלך בלא עם.
כי בי חשק- ואפלטהו. אשגבהו- כי ידע שמי.
משל למלך שקודחים ומחפשים נפט. אחד מהעובדים גונב. במצב רגיל מעיפים אותו אבל הוא מביא הכי נפט. המלך שופט אותו בהקשר הכללי, של צורך המלכות. עם החשבון הפרטי הוא יתחשבן אח״כ (בכיפור) עכשיו תתרום למלכות, תביא נפט.
שאלה מהדהדת נשאלה בר״ה הראשון הבריאה לפני תשפ״ה "איכה" השאלה חוזרת "איכה" איפה אתה? האם אתה שייך להמלכה? האם אתה רואה את עצמך כחייל לפני המלך? על זה הדין.
חלק מההמלכה זה המלחמה ברע העולמי "והרשעה כעשן תכלה". בעל כורחנו נכנסנו למשימה זו אך המלך נתן לנו תפקיד משמעותי וזה חלק מהמלכתו. נתפלל על זה בכוונה גדולה ובעז״ה "ותמלוך אתה ה' לבדך".
"תכלה שנה וקללותיה" השנה נפתחה בקללה, באירוע שאנו גוררים תוצאותיו עד להנה. אך גם ברכה גדולה ראינו לעיננו- ניסים עצומים, בשמחת תורה ואחריה, בהצלחת צה״ל בעז״ה, ביכולות הגנה מדהימות ובפגיעה באויב. ראינו גבורת אחינו, ערכי אחווה ואהבת העם.
מודים לה' על הטוב ומתפללים שאחינו בצפון יחזרו לביתם בבטחה ללא אויב ואורב, שה' יגזור על אחינו שבשבי, החיים והמתים שיחזרו אלינו מתוך גבורה ונקמה, ובעז״ה יהיו עוד שותפים להמלכת ה' ומחיית הרוע מהעולם.
תקיעות יום א
הפטרה אלקנה עולה למשכן שבד״כ שומם ומביא לשם אנשים. מדרש תד״א-…, היה מעלה את הכל עמו, . . בדרך ולנין ברחובה של עיר, …ואתם, למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד? מיד עיניהם משגרות דמעות, . . לשנה אחרת הרגישה כולה לעלות, והיו עולין הימינה כששים בתים, ובדרך שהיה עולה שנה זו לשנה אחרת אינו עולה אלא בדרך אחרת, אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצות הראשון שעוסק בקירוב יהודים. "שקנה את לב ישר' לאביהם".
בעש״ט אלקנה הראשון בתו' שידע לומר על עצמו שהוא טוב "הלא טוב אנכי. ." ולכן יכול למצוא טוב בכל יהודי. ר' של' קרל' מספר על אביו- כבוד לכל אדם- 1. מסדר חליפה לפני כל הגעה של יהו' אליו- יהודי מגיע, בן המלך! 2. ראה בחו' זרוקה ברח' ואמר לה "רואים עלייך צלם אלוקים". 3. יהודי שהגיע אליו וחשב שהרב שלידו הוא אביו של ר' של' וסיפר לו צרתו (אשתו בניו פרנסה) ו״הרב" שאל אם מניח תפילין, שבת, כשרות ברמז של אתה רואה למה קורה לך וכשהגיע אביו רק נתן לו יד ודמע איתו ונאנח.
וידוי מעשר' בתו' – שמעתי בקול, עשיתי ככל- מניית מעלות עצמי.
השנה נסענו לר' מאיר. אלהא דמא'. דווקא הוא! ר' יהו' אייבש' לפני מותו "מי יתן והלכה כר״מ" מי שיבין משפט זה יהיה הרב והיחיד שגילה הסביר שלמרות שרוב גוססים למיתה, ר״מ חייש למיעוט- לא מאבד תקווה, נאחז בטוב הקיים, בחיים.
כך ה' מסתכל על שארית הטוב גם אם הוא מיעוט. ה' מסתכל על השינוי, על התנועה לקראת, על הרצון, על הדמעה והאנחה.
שמואל עולה בר״ה למשכן. מוצא טוב. מוצא קול אנחה ביהודי, ללא שינוי מעשי ותשובה מלאה למרות שאנחנו בעשי״ת (על זה נעבוד ביום כיפור).
כשמסתכלים על השופר מבחוץ לא מאמינים שהוא יכול להרעים קול. מה הוא? ! למרות חוזקו החיצוני של השופר, יש בו חלל פנימי. כמונו- עומק אישיותי, בפנים אני קדוש למרות החוזק החיצוני. וכשהוא משמיע קול- ואו! איזה קול איזו עוצמה.
בשופר יש קול טוב. קול ישר תקיעה. זה האופי הטבעי שלנו. אך יש גם שברים, משברים. נפילות ואפילו בכי של תהום- לאן הגעתי? איך התרחקתי? אך לבסוף יש תקיעה. תקיעה שמחזירה אותנו ללפני החטא, שמבטאת את ההתגברות שאחרי החטא, המזכירה לי – אנחנו טובים, אנחנו ישרים אנחנו ישראל.
השנה פעם ראש' אהיה התוקע. קול השופר שמתנגן לי בראש זה השופר של שמחת תורה, צעקות אחינו בשדות הקרב, קולות התפילה שהתפללנו בדמע ובאנקה על המצב. קולות של גבורת לוחמנו, והמסירות נפש עבור ארצנו הקדושה. השנה אנו מבינים מהי צעקה, מהו הצורך במלכות ומשפט וכמה אנו רוצים לשמוע את קול שופר הגאולה.
נתקע חזק, שאחים שלנו במנהרות ישמעו, שאבא במרומים יגאל אותנו, ואנו נשמע את קולנו הפנימי הישר, הטוב, האוהב את ה' והאהוב על ידו.
תד״א-
לכיפור- כפרות, (איך כמה) אכילה (מצווה כמות לילה), טבילה (כמות כוונות אסטניסט), קבלת תענית (פה זמן), הדלקת נרות (ברכה שהחיינו כמות).
שיעור-
תרועת המלך בחרבות ברזל.
תשליך-
מימוש מלכויות של אברהם, מסירות נפש גם בדרך לא ולא רק בתוצאה, חוסר הויתור בעיכובים, בנהרות, ביצר הרע שנדמה לנו כמעביר מסר מאת ה'- לא רוצה אותך.
מים עולם התאווה, את המים נפגוש גם בכיפור עם יונה, ובשיא בטהרת המקווה האלוקי בכיפור "מה מקווה מטהר אף הקב״ה. ." אבל הכל מתחיל כאן בתשליך הקטן שזורקים, לים התאוות את הרצונות המקולקלים.
אולי זורקים גם את עצמנו, והדייג הגדול ידוג אותנו ויתן לעוונתנו להמשיך בזרימת המים אך אותנו הוא ימשה ויקח אותנו אליו בעז״ה.
ערב חג שני-
ראש השנה הוא החג היחיד שנחגג בארץ ישראל פעמיים. בחו״ל כל החגים נחגגים פעמיים. ובארץ ישראל פעם אחת חוץ מראש השנה. לבד מהרובד ההלכתי הגלוי הטעם הפנימי הוא מחמת אורו הגדול של ר״ה. האור היורד ממרומים צריך לחדור לנפשות, להאיר את העולם ובשביל כזה אור צריך הכנת הכלים ולשם כך צריך יומיים של שייכות פנימית למפעל הגדול של המלכת ה'.
גדולי ישראל היו נותנים עצות כדי לזכות בדין.
בקטנותי הייתי מיישם זאת בראש השנה ואחרי ראש השנה הייתי "שוכח" את העצות, הרי הם "רק עצות" אך נזכור את לשון הזוהר ביחס לתריג מצוות "תריג עיטין" עצות. עצות אלו גם מצוות. המטרה זה ללכת איתם כל השנה ולא רק בראש השנה.
העצה הראשונה היא כל המרחם על אחרים ירחמו עליו מן השמיים. כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. היכולת של האדם לראות את הטוב בזולתו, לרחם עליו וגם לסלוח לו- מן השמיים ידונו אותך לזכות, ירחמו עליך ויסלחו לך.
עצה שנייה לברך אחד את השני, לא סתם, מכל הלב, בשנה מבורכת שיראה רק אור וטוב הוא ומשפחתו וכו' וכל המתפלל על חברו נענה תפילה ויחולו ברכות על ראשיך. היום יצחק אבינו ברך את יעקב. הרבי מבעלז לאבא של ילד שחלה חקר אותו על לידתו וגילה שלא עשה שלום זכר ואמר לו שחסר לו מברכות הציבור עליו שילך לבית הכנסת ויבקש מהציבור ברכותיהם. לכו לביתכם ברכו ראשונה את נשותיכן ובקשו שגם הן יתפלל עליכם. תקדישו לזה כוונה ותפילה ואל תבקשו רק ש״היא תתמיד בשטיפת כלים" ו״שהוא יקום מוקדם" אלא ברכות עמוקות. כך ברכות לילדים. לכל יושבי השולחן, ולכל עמך ישראל.
עצה שלישית, כח התפילה. רבותיי להתפלל! היום! זה האש, זה היכולת ליצור ולהכריע שנה קדושה, מוצלחת ומאירה. קוראים בר״ה על שרה וחנה, 2 עקרות. לשתיהן יש "צרה" עם ילד. ושתיהן מתלוננות לבעליהן על מצבם. שרה אומרת לאברהם "חמסי עליך" הבעיה שלי בגללך. וחנה לא מוצאת את נחמתה אצל אלקנה "הלא אנכי טוב לך מ 10 בנים". תפילת חנה פועלת ישועות. הופכת את הדין, מייצרת חיים, מביאה טוב לעולם. כוחה של תפילה.
עצה רביעית קבלה. תארו לכם אדם ששוכר דירה ובעת חידוש החוזה בעה״ב רוצה לבדוק את הבית אם הדייר שומר עליו (והבעיה שהילדים של הדייר השמידו, קשקשו, מרחו וכו'). מה עושה הדייר מנסה לטשטש תוצאות, מנקה מסייד. אך לא תמיד מצליח. ה' בא לבדוק את הבית שלך, את השכירות שהוא נתן לך בגופך. שמרת? לכלכת? מה נעשה?
הרמב״ם כותב שאנו צריכים לראות עצמנו כבינונים שכף המאזניים שווה חצי זכויות חצי עבירות.
המצווה היא לא בהכרח האקטיביות שלה אלא ההחלטה. הבחירה. מחשבה אודות מצווה, ברכה, מידה טובה שהשנה לא הצטיינתי בה והשנה אני מתחזק בה. הבחירה מכריעה גורל, מגדירה אותך כצדיק.
ה' הוא בעה״ב רחמן – משלמים מראש. מכריעים את הכף עם ההחלטה ומבחינת השם הכל מנוקה ושמור- כי האדם בחר בטוב, בנקיון והכל בתשלום מראש. מבחינת ה' כשבחרת במצווה, קיבלת על עצמך להשתנות זה התשלום מראש והבית נקי וראוי למגורים.
העצה החמישית? אני חושב שאת העצה הכי טובה אתה יכול לתת לעצמך. במה להשתפר? במה להתקדם? איך להיטהר? לאיזה יעד רוחני אני כוסף? .
(דגשים הלכתיים לערב- הדלקת נרות, סדר קידוש חשיבות המחר)
שנזכה ליישם עצות אלו ומתוך כך נזכה לשנה טובה, כתיבה טובה, וה' ית' יראה השתדלותנו ויגזור עלינו גזרות טובות ישועות ונחמות.
תקיעות יום ב
סוגיית המלכות היא לא בלעדית לראש השנה. הרבה ערבוב של לידות, סוגיות הורים וילדים ואפילו זוגיות סביב הורות. לידת יצחק, גירוש ישמעאל, הגר וישמעאל, עקידת יצחק ע״י אביו, לידת שמואל, הבן יקיר לי אפרים, אם כבנים, אבינו מלכנו. את כמות התקיעות למדים מבכי 2 אמהות שרה ואם סיסרא על מות ילדהן. ניחא למדים משרה היא אמנו, אבל אם סיסרא?
יש פה אמירה נוקבת בעומק ראש השנה. סוגיית הבנים. בעומק אין הבדל אהבת אם לבן צדיק לרשע סוף כל סוף כולם בנים. כך אנו אומרים לה' יתכן ואנו לא יצחק אבל בטוח לא סיסרא אך מה שבטוח שאנו בנך.
מפליא שהיה מלאך אחד שספר עוד בכי ועוד בכי אנחה וכאב לב. למדים אנו כמה ה' מקשיב אוסף כל אנחה וצעקה של יהודי.
האם אנו שומעים במצוקת האחר? בכאבו? אפילו את ישמעאל ואת אם סיסרא ה' שומע כש״כ אנחנו.
אך השנה דבר נוסף קרה.
כמה אמהות בכו מדאגה לבניהם, כמה בכינו בלוויות יקירנו השנה? ה' לוקח דמעות אלו, אוספם צוברם ושערי דמעה לא ננעלו. הוא מושיע אותנו בזכותם. קול השופר הוא הבכי שלנו.
הגמ' מגדירה שככל שהשופר יותר כפוף הוא יותר טוב. כפיפות הלב, ההכנעה לפני רבש״ע.
לעולם לא נצליח לדמיין להרגיש מה אברהם ויצחק הרגישו וחשבו בהליכה אל היעד, ברגע שיצחק עולה למזבח ואברהם מביט לו בעיניים רגע לפני השחיטה. צמרמורת. פסגה רוחנית שהמתבטלת לרצון האלוקי. ההכנעה במדרגה העליונה ביותר.
אך השנה נוכל לומר לה'. אנחנו מרגישים מה זה כאב של בנים ואבות. אחים ואחיות.
איבדנו, בכינו, התאחדנו. עכשיו נהיה גם כפופים.
תשובת השופר השנה היא בכי הכלל, השותפות בצרת הכלל, השותפות והאחווה ותחושת האבא אחד לכולנו. אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה! לנו, לכולנו, ביחד. הכנעה, כפיפות, אהבת הכלל.
בבית סבא למדנו שרפואת הגרון, גב, שיניים, כליות וכו' נמצאת בערק. ויש כאלו ששמים בשופר כשמתקשים לתקוע. בואו נאמר – נכוון יותר, נאהב יותר, נתחבר יותר, לעם, לשורשים, לזהות היהודית שבנו ובעז״ה נשמע בחזרה את הקול של ה'- אני פה, אני שמח ששבת בני.
תד״א- לכיפור- שטיפת פנים, הרטבת עיניים, צחצוח שיניים, כהנים כדרכם, חולה כרגיל. בושם. תשמיש מגע, טהרת המחשבה, מנהג הנשיקות. .
ערב שבת שובה-
שבת שובה, השבת הראשונה בשנה בקריאה גדולה עבורנו. פרשת האזינו נקראת שירה. אך כשבאים לפסוקים לא מוצאים לא תשוב ובטוח לא שירה. חטאים, תסכול, ענישה.
עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" "וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹ-הַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ"
אמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם. והבאתי פסוקים עדינים.
היכן התשובה? בפסוק האחרון של השירה ששיננו אותו המון השנה "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ"
רש״י - לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל: "ראו מה שבחה של אומה זו – שדבקו בהקב״ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו." הגויים ישבחו שעם כל הקשיים והאתגרים אנו מאמינים, מחוברים ואוהבים אהבה שאינה תלויה.
ולצד השני, ה' עם כל מה שעשינו ועברנו, לא התייאש. פשוט משיב אותנו אליו, נוקם באויבנו ומשיבנו לארצנו. תשובה של אהבה, לא תלויה אפי' במעשים, לא תלויה, פשוט אהבה.
ר' צדוק כותב על מעלת השבת " ושבת שבינתים נקרא שבת תשובה, שבו מפטירין "שובה ישראל", שהוא התעוררות התשובה בלבבות דבני ישראל, על ידי קריאת דברי הנביאים המזהירים עליה. כי לעולם בשבת הוא זמן תשובה, שהוא זמן החזרת העולמות למקומן, כאדם המשיב נפשו וממשיך רוחו אליו כנודע, ובשבת זה ביותר"
בשבת קודש העולם חוזר לשורשו, לייעודו, כך גם בתשובה, האדם שב אל עצמו, אל מהותו ואמיתת חייו.
הראשון ששבת בשבת, זה ה', גילה את האור שבשבת, כך גם ה' מגלה את האור שבנו.
שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ. בהבנה פשוטה תשוב כי נכשלת אך בעומק אתה מסוגל להגיע עד ה' כי נכשלת, אחרי הכשלון כשתמצא את הנק' האלו' בך למרות החטא תגיע עד ה'.
ימי החול, המלאכה, העבודה, החומר קשה למצוא נק' אלו' בהם. בשבת הנק' האלו' פשוט צפה, כך באדם ששב- החיות האלו' מופיעה בו הוא מרגיש אותה ונע מכוחה.
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם־הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי־אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה׃
השפת אמת מפרש שהצרות הגיעו בגלל המחשבה שאין אלוק' בקירבי.
קשר השבת והתשובה מחופיע במדרש "המזמור הזה אדם הראשון אמרו, לפי שבא יום השבת ונעשה סניגור לאדם לפני הקב״ה, ואמר: רבון העולם, בששת ימי המעשה לא נהרג איש בעולם ובי אתה מתחיל? ! זו היא קדושתי וזו היא ברכתי! וניצל אדם הראשון מדינה של גיהינום בזכות השבת, וכשראה אדם כחה של שבת, התחיל משורר: מזמור שיר ליום השבת. אמר ליה השבת: ולי אתה אומר הימנון? אני ואתה נאמר הימנון להקב״ה: טוב להודות לה'.
השבת מסנגרת עלינו, מזמינה אותנו לשוב דרכה ובזכותה נוכל לומר "טבו להודות לה'"
נסיים בדברי הנביא "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' " אלו דברים אנו לוקחים בשנה החדשה? אלו משימות ואתגרים רוחניים? איך אני מרים קרנה של השבת בביתי?
פלא יועץ-
יום הכיפורים.
לפני קריאת התורה-
דיני וידוי. עיקר התשובה. כוונת במילים והלב. דיברנו על הפירוש שבוע שעבר אך נוסיף פרטים. 10 וידויים כנגד 10 אזכרות של כנה״ג, 10 קידושים כה״ג, עשור לחודש. לא חייב לומר עם החזן בחזרה אך מומלץ, בכל אופן לעמוד. לא חייב לפרט חטא וטוב שיפרט בלחש אא״כ זה מוריד אותו.
נוסח הוידוי כללי- שאר עמ״י, ללא ידיעה, גלגולים, בגללי, מסתעף מהחטא, שורש נשמה.
עיקר הוידוי- הכרה ואחריות בחטא, צער והתגברות על הבושה בדיבור = מטהר ומנקה.
תד״א-
קטנים בצום- שעות 9, 11 דרב' שלם אם קשה חצות. לכוון על קידוש שבת בתפילת ערב כיפור, חסר ברכות ל 100- השלמה בבשמים + עולים לתורה והפטרה (תכוונו עולים ושומעים).
דרשת שבת שובה-
הרחם של בעלי תשובה + בין הרצוי למצוי.
בין השמשות-
הלכות חזרה בתשובה באל״ח- לא מחברים אלא המסוכסכים, בכל אדל״ח יש למקום של ואהבת ולא תונו. קודם באל״ח ואח״כ למקום. דוג' לבאל״ח- צער, בושה, לשה״ר, גופו, גזל (להשיב לפני ולא לחכות). לא רוצה לסלוח- יקח ג' * 3 ואינו זקוק ויאמר בפני י' שביקש ולא מחל. פגע ברבו אין סוף סליחות. נודע לו שמחל- בכל זאת יבקש כי חסר לו בכפרה.
אם אכזרי למחול- כך בשמיים ידונך (שוגג מזיד). מחילה בלב שלם. אשתו הוריו תלמידיו רבו ילדיו.
לא צריך לסלוח על לשה״ר אך מדרך ענווה כן. בתנאי שלא ימשיך לבזותו.
בקטנותו הזיק/גנב מעיקר הדין לא חייב אך משורת הדין טוב שיקבל ע״ע כפרה.
לא יודע למי להשיב- צרכי רבים לא תשובה מועילה. האם אפשר לתת צדקה עבור מישהו שגנבתי ממנו? אמנם טוב לנשמתו אך לא לממונו.
סליחות במערת המכפלה. מי בא?
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה