בס״ד
תשובה עילאה, תשובה תתאה.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף ריט עמוד ב
ת״ח בשאר חייבי עלמא לא כתיב וירע בעיני יי' וכאן כתיב וירע בעיני יי' אשר עשה מ״ט משום דכתיב ושחת ארצה, תנן אמר ר' יהודה לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייביא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע כלל [י״ג בר בתשובה סגיאה]
תניא איגרת התשובה פרק ד
אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה' באמת ובלב שלם. ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור. בהקדים מ״ש בזוה״ק בביאור מלת תשובה ע״ד הסוד. תשוב ה'. ה' תתאה תשובה תתאה. ה' עילאה תשובה עילאה. וגם מ״ש בזוה״ק בקצת מקומות שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא ז״ל. והוא דבר תמוה מאד שאין לך דבר עומד בפני התשובה ואפי' ע״ז וג״ע וכו'. ופי' בר״ח שכונת הזהר שאין מועלת תשובה תתאה כ״א תשובה עילאה וכו'.
זוהר במדבר קכג.
כל צדיק ייעול כפום דרגא דיליה ורזא דמלה (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו' כען צריך לאהדרא על פתח התשובה, וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא כלהו טבין אבל לאו כל אפייא שוין, אית ב״נ דאיהו רשע גמור כל ימיו ואיהו עובר על כמה פקודין דלא תעשה ומתחרט ומודה עלייהו ולבתר כן לא עבד לא טב ולא ביש, לדא ודאי ימחול ליה קודשא בריך הוא, אבל לא דיזכה לתשובה עלאה,
אית ב״נ לבתר דייתוב מחטאיו ומתכפר ליה איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא, דא זכי לתשובה תתאה דאתקרי ה', ודא איהו תשובה תתאה,
ואית ב״נ לבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא ולא ע״מ לקבל פרס … יראה ואהבה דאינון במוחא ולבא, בחללא דגופא
חוזרים בתשובה על מה שאינו חטא [זוהר מחטאיו, מחובוי]
דרושים לשבת תשובה סו עמודה ג'
"כי הנה תשובה אינה מעבירות שבידו דוקא, אלא תשובה היא להשיב נפשו שירדה מטה מטה ונתלבשה בדברים גשמיים אל מקורה ושרשה לדבק בו יתברך לבטל רצונו מפני רצון עליון, ולכן נתקנו עשרת ימי תשובה ויום הכפורים גם לצדיקים גמורים, כי זה כל האדם, ועיקר התשובה הוא כמש״כ "לך אמר לבי בקשו פני כו'", פי' כי פנימית הלב שהלב אומר "בקשו פני", והוא בחי' תשובה עילאה מעומקא דליבא כאדם המעמיד במוחו ולבו ומחשבתו בדבר שחייו תלויין בו ונוגע עד הנפש ממש, כך ישים אל לבו אהבת ה' מקרב איש ולב עמוק כו' אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת שאינו רוצה ליפרד מיחודו יתברך כי חלק הוי' ממש עמו כו', והיא היא בחינת תשובה וחזרת הדברים למקורן
עליה כללית לכל מדרגתו- [זוהר מחטאיו מחובוי]
אורות התשובה פרק ג תשובה פרטית מפורשת ותשובה סתמית כללית
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. …
וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל ככלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עון, שאין אור ד, מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, לבו אטום, מדותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאת חיים הגונים לנפש טהורה.
לימוד תורה- [זוהר, מצוות, תורה]
כתר ראש (להגר״ח מוולזין) אות קלג
תשובה לנכשל בעון קרי כמעט בפשע ר״ל הוא שעוסק בתורה אין צריך לדאוג כלל, וכזה שאל מרבו הגר״א והראה לו מאמר בתיקונים ובספרי מוסר המחמירים בזה מאד … אבל בסוף המאמר בתיקוני זוהר … שכ' בתיקון כא' כב' אבל אורייתא אורך ימים בימינה וכו' פי' שמצלת מן המיתה, בשמאלה עושר וכבוד שמצלת מן היסורים קשים כמיתה …
יותר מכוחו- [זוהר, בכל כוחו, לעומת הדרגה השניה שלא רשום דווקא בכוחו]
נתיבות שלום נתיב התשובה מאמר ח', אות א' (עמ' רכא')
בפשטות הדברים יש לפרש תשובה תתאה היא עם הכוחות הטבעיים שבאדם, ותשובה עילאה היא בכוחות העל טבעיים שבאדם… ובלשון אחרת תשובה תתאה היא בתוך העולם והמציאות שחטא, ותשובה עילאה שמתרומם למעלה מהעולם שחטא בו לעולם אחר ומציאות גבוהה ונעלה יותר. שהוא בכלל משנה מקומו שאז תשובתו חזקה ומתקיימת.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב
ומפני מה נברא העולם הזה בה״י? מפני שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא; ומ״ט תליא כרעיה? דאי הדר בתשובה מעיילי ליה. וליעייל בהך! לא מסתייעא מילתא; כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב: אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן? בא לטהר מסייעין אותו, בא לטמא פותחין לו.
התלהבות- [זוהר במוחא ולבא ובחללא דגופא]
נתיבות שלום נתיב התשובה מאמר ח אות ד' (עמ' רכג')
במהות תשובה עילאה עד״מ לנמצא במקום חיות טורפות ונחשים ועקרבים וכל מיני חידקים מסוכנים, כשרוצה לטהר את השטח מהם הרי כל כמה שילחם נגד המחנה הזה לא יצליח לגרש את כולם, ועצתו שידליק של אש גדולה מאד שתשרוף את הכל ולא ישאר כלום מכל מחנות המשחיתים …משל לאחד שהיה צריך לפנות יער מעציו לבנות עיר מושב והיה חוטב עץ אחר עץ, עד שראה שימי יכלו ולא יספיק לגמור את כולם, מה עשה, הדליק אש גדולה, עד שהלהבה שרפה כל עצי היער בפעם אחת. כמו יהודי יהודי הנלחם עם מחשבותיו הרעות וכו' העצה שילהיב לבבו באהבת ה' וכו' …
הכרת מקור החטא-
ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות ק
תשובה היינו שמשיב אותו דבר אל השם יתברך, רצה לומר שמכיר שהכל פועל השם יתברך וכוחו אפילו המחשבה טרם נוצרה בלבו של אדם, כמו שאמרו ז״ל (בראשית רבה ט' ג') נמצא השם יתברך נתן לו כח אז גם בהעבירה ועל ידי זה אחר התשובה הגמורה הוא זוכה שזדונות נעשין זכויות כי גם זה היה רצון השם יתברך כך כמו שאמרו (שבת פ״ט ב) אם יהיה חטאיכם כשנים וגו' (ישעיה א' י״ח), וכענין שאמרו ז״ל (תנחומא וישב ד') על פסוק (תהלים ס״ו ה') נורא עלילה על בני אדם, וכדרך שאמר דוד המלך ע״ה (שם נ״א ו') למען תצדק בדברך רצה לומר לכך ניטלה ממנו הסייעתא, ואם כן הוא ממש כזכויות מאחר שגם זה רצון השם יתברך:
אורות התשובה פרק טז' פסקה א*.
אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם אותו בעצמו. …
ואחרי הידיעה הבהירה, שהשאלה על-דבר שני הפכים בנושא אחד היא רק תכונה יחסית לנו, לגבי שכלנו המוגבל, ואינה שייכת כלל בחק בורא כל, אדון כל החקים, וסבת כל הסבות, מקור החכמה ובונה התבונה, ברוך הוא, הננו נכונים להבין שיש מקום גם לההשקפה של בחירתו של האדם וחופשו וגם לאי-בחירתו ואי-חופשו, והדברים נמשכים מכל הזרמים שבהויה. אך כל זמן שלא שב האדם מחטאו, לא סידר לו את ארחות תשובתו, הרי הוא מונח תחת הסבל של בחירתו והאשמה של כל מעשיו …
ההבדל בין ראש השנה ליוה״כ
ר' צדוק הכהן מלובלין - תקנת השבין עמוד קלז
וזמן תשובה לכל הוא בעשרת ימי תשובה שאז נקרא בהמצאו כמו שאמרו בראש השנה (י״א א) שהוא מצוי אצל כל יחיד כי אז הוא ביחוד הזמן שה' יתברך מעורר כל יחיד מישראל בחדרי לבבו לשוב אליו יתברך, וההתחילה על ידי קול השופר בראש השנה דפשוטו כמו שכתב הרמב״ם (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ז') עורו ישנים מתרדמתכם והיתקע בשופר ועם לא יחרדו היא תשובה מיראה שהוא כל התחילת התשובה שמצד האדם, וזהו פעולתו בלבבות דבני ישראל וכן פועל למעלה בקיום מצוה זו דהשמעת קול שופר שהוא הקול קול יעקב קול פשוט המעורר על הפנימיות הנעלם שכל רצונינו רק לעשות רצונו יתברך ועל ידי זה יעלה זכרונינו לפניו יתברך לטובה כי יסתלק כורסיא דדינא וישב על כסא רחמים להתנהג בחסידות ומוחל עוונות עמו כי מביט על הפנימיות ולא על חיצוניות המעשים הנגלים:
ושבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הם ימי תשובה לתקן כל מה שפגם בכל השנה [או השנים שעברו] כל יום יומו כידוע מהאריז״ל בספר הכוונות, והיינו דשבעה ימים אלו שהם כוללים כל ימי השבוע הם נגד שבעה ימי הבנין הכוללים שבע מדות הידועים שהוא כלל קומת אדם בכל מדותיו ופעולותיו הנגלות, דהנסתרות הם שלוש ראשונות שנגדם שני ימים דראש השנה שהוא קומת הראש חכמה שבמוח וכתר שעל גבי הראש הוא העומק ראשית דמחשבה הנעלם מהאדם עצמו מקום לידת המחשבה דעל כן נקרא יש מאין והחכמה מאין תמצא כנודע והם קדושה אחת ויומא אחריתא כי האין אין תפיסה בו אלא מצד היש הנמשך ממנו, ויום הכפורים הוא נגד הבינה שבלב דלבבו יבין ושב ורפא לו כנודע והם תיקון הנעלמות ההתחילה בראש השנה בתשובה מיראה והגמר ביום הכפורים בתשובה מאהבה תשובה עילאה תשובה דאתחזיא לחפאה על כל עובדוי, ושבעה ימים שבינתים הוא בתיקון הנגלות במדות ומעשים:
ושבת שבינתים נקרא שבת תשובה שבו מפטירין שובה ישראל שהוא התעוררות התשובה בלבבות דבני ישראל על ידי קריאת דברי הנביאים המזהירים עליה, כי לעולם בשבת הוא זמן תשובה שהוא זמן החזרת העולמות למקומן כאדם המשיב נפשו וממשיך רוחו אליו כנודע ובשבת זה ביותר, ויום הכפורים הנקרא שבת שבתון כי הוא ה' ראשונה דשם מה שאין כן כל שבת הוא ה' תחתונה, וה' היא הפתח לבעלי תשובה כמו שאמרו במנחות (ק״ט ב) וזהו תשובה תתאה היינו תשובה מיראה שמצד האדם, וה' ראשונה היא הפתח לבעלי תשובה בתשובה עילאה דמצד ה' יתברך דאשובה אליכם שעל ידי זה נתעורר רוח טהרה בלבבות דבני ישראל דלפני ה' יטהרו מכל חטאתיהם:
ויום הכפורים שחל בשבת אז האתערותא ביתר שאת תוקף ועוז על כן אז הגיע הבת קול גם לאחר ומבית קודשי קדשים ששם הוא מקום הכפרה והסליחה לכל ישראל בכניסת כהן גדול לפני ולפנים, והסליחה היינו רק על ידי התעוררות התשובה באותה שעה באמת בכל הלבבות מעומקא דליבא ומאהבה גמורה, ואף על פי שבת קול המעורר לתשובה יוצא בכל יום וכל שכן בעשרת ימי תשובה וכל שכן
ההבדלים בין הדרגות.
א' מחילה בלי תשובה
ב' תשובה תתאה
ג' תשובה עילאה.
עובר על פקודין- לא מרגיש כלל שיש כאן חטא.
ישוב מחטאיו ועושה מצוות.
ישוב מחובותיו ויתעסק באורייתא
https: //www. etzion. org. il/he/holidays/studies-repentance/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%94-%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%AA%D7%AA%D7%90%D7%94
תיקון השורשים וכדומה
דרגה שונה של יראה-
ראשית חכמה שער הקדושה הקדמה
הנה בעל תשובה צריך לאחוז ביראה שהיא התשובה אם ביראה התחתונה שהיא תשובה התחתונה או ביראה העליונה שהוא תשובה עליונה כדפי' בתיקונים (תיקון כג) שיש יראה עליונה כענין אם אין יראה אין חכמה ע״ש
א. אצל הראשון מדובר בחטאים, ואצל השני מדובר בחובות.
ב. אצל הראשון אין תיאור של התחושה המלווה את תהליך התשובה, בעוד שאצל השני מתוארת חרטה.
ג. אצל הראשון מתוארת כפרה, בעוד שאצל השני היא נעדרת.
ד. הראשון הולך בדרך המצוה, והשני מתעסק בתורה.
ה. הראשון פועל 'בכל כוחו', ואצל השני לא מתוארת התאמצות.
ו. מכלל לאו אתה למד הן, ואצל השני מודגש כי הוא איננו עושה על מנת לקבל פרס.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה