פרשת עקב – קליטת עולים חדשים / הרב שוחן
כשחזרה לביקור בארץ ישראל, אמרה אחת לבעלה: ״רבותיי, באמת צריך להודות – אין בשוויץ כמו בארץ! ״ וכשאתה שומע את זה, הלב נחמץ. ישראל היא לא היפה מכל הארצות.
אין כפסוקים מופלאים שהתורה משבחת עוד ועוד את ארץ ישראל, כדוגמת הפסוקים המופיעים בפרשתנו: ״כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש… לא תחסר כל בה. ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת. ״
אבל עם כל הכבוד, בתכל׳ס – לא האגמים של שוויץ, ולא הדולמיטים באיטליה. כל מי שעיניו בראשו יעיד שנופי חו״ל יפים, וגם ארץ ישראל שלי פורחת ויפה – אבל ספק שיש יפות ממנה.
התשובה לתמיהה הזאת נמצאת ממש בפסוק הבא, יתרון רוחני שמיוחד לארץ ישראל: ״ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. ״ אין לנו משאבי טבע אדירים, אנחנו לא תלויים בטבע – אלא במה שמעבר לטבע. ארץ שיש בה האפשרות לחיות את חיי התורה והרוח במלאה, כדברי הכוזרי – אדמת הנבואה. כמו שמביא הרבי מליובאוויטש את הפסוק בירמיה: ״אֶרֶץ אֶרֶץ אֶרֶץ שִׁמְעִׁי דְבַר ה׳״ – זו הארץ שמאפשרת לשמוע את דבר ה׳ אלינו.
מסופר על הרבי מקוצק, שקרא את דברי רש״י המפורסמים בפרשת ״והיה עקב תשמעון״: ״מצוות קלות שאדם דש בעקביו. ״ פניו של הרבי מקוצק החמיצו ואמר: ״וכי יש דבר כזה מצוות קלות? וכי דעת שיש יהודי שיזלזל בכלשהם מצוות? ״ אלא – לאדם שגר בארץ ישראל, יש מצווה שקלה לביצוע: עצם הליכתו בארץ ישראל, כדי תוך ד׳ אמות בארץ ישראל מקיימה. וזו הכוונה ״דש בעקביו״ – הרי זו מצווה גדולה, ההליכה בארץ ישראל, אפילו לצורך עסקיו ועניני היום-יום. רק מי שנולד וגדל כאן חושב שהיא מובנת מאליה.
אבל בשביל מי שנולד וגדל בחו״ל – העלייה לארץ היא מצווה כבדה, קשה בכתב ומסו.
כאן נכנסת לתמונה קהילת אורות נחלים. עוד שנה, בדיוק בקיץ הבא, נקבל משפחות חדשות המצטרפות לקהילתנו – כ-10 משפחות. העלייה משם היא צו השעה: האנטישמיות העולה, מכת ההתבוללות שלא פוסחת על אף אחד. יש בדיחה עצובה שמספרים: כשעלו היהודים ממרוקו לצרפת, התהדרו כולם שיש להם סבא שהיה רב. כיום כל משפחה יכולה לומר: יש לנו דוד שהתחתן עם גויה. הפסוק בתחילת הפרשה: ״וְלֹא תִׁתְחַתֵּן בָם, בִׁתְּךָ לֹא תִׁתֵּן לִׁבְנוֹ וּבִׁתּוֹ לֹא תִׁקַח לִׁבְנֶךָ״ – בצרפת זה נשמע נוסטלגיה, בארץ זה אקטואלי. אסור לנו לשכוח את אחינו שבגולה: ״הֲתִׁשְכַח אִׁשָּה… וְאָנֹכִׁי לֹא אֶשְכָחֵּך. ״
אז איך זה קורה? דרך עמותה בשם ״שלום״, העוסקת כבר מעל 40 שנה בהעלאת יהודים מצרפת, בשיתוף פעולה עם הרב יהושע, הרב אבינר, הרב קרמן וצוות. המשפחות שנבחרו ילוו לאורך הדרך: סמינרים והכנה, סיורי שטח, היכרות מקדימה עם הקהילה – והכל בשיתוף פעולה.
אכן הארץ טובה, ״אֶרֶץ טוֹבָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִׁיאֲךָ״ – אבל אנחנו נקרא ״מחר״. ארץ ישראל נקנית בייסורים, וה׳ זקוק לשליחים. בוודאי יש אתגרים: קשיים מצד העולים החדשים – שפה, מצב ביטחוני, חינוך, הרגלים, כלכליים ועוד. זאת המשימה שלנו, בעזרת השם.
חשובה היא הדרך – ״וזכרת את כל הדרך״. לא מספיק לעלות לארץ, המיזם הזה מעלה קבוצות של עולים להיטמע בתוך קהילה תורנית בהתאמה מדוייקת. מהדהדים לנו דברי הרשב״ם בפרשה: ״כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות, ורעה לשומרים ללא מצוות. ״
מעבר לקיום חזון ישעיהו בהפטרתנו: ״הִׁנֵּה אֶשָּׁא אֶל גּוֹיִׁם יָדִׁי וְאֶל עַמִׁים אָרִׁים נִׁסִׁי וְהֵּבִׁיאוּ בָנַיִׁךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִׁךְ עַל כָּתֵּף תִׁנָשֶאנָה״ – אנחנו מצילים אותם ואת זרעם אחריהם גם מבחינה רוחנית, ואולי אפילו פיזית. לעצמנו שמנו מטרה להיות מגדל אור של תורה בעם ישראל. ״כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָּאוּ לָךְ״ – והנה השנה, האור הזה מגיע עד צרפת.
נעשה ונצליח בשם ה׳!
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה