בס״ד
מקצת דיני אפיית מצות | חניאל יהודה דרמון
הקדמה – מעלת המצווה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תס סעיף ב הרא״ש היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתה ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן, וכן ראוי לכל אדם לעשות להטפל הוא בעצמו במצוה.
משנה ברורה סימן תס ס״ק ז (ז) בעצמו - ויטריח עצמו במצת מצוה עד שיתחמם ויזיע וזה תיקון גדול לעון החמור [האר״י ז״ל]:
של״ה מסכת פסחים פרק נר מצוה
וכדי שיהיה הרושם קבוע בלב להיות זהיר וזריז בעסק המצות, היטב אשר דיבר מהרי״ל (שם סעיף ו'), לומר בכל פעולה של מצות 'לשם מצת מצוה'. הן בעשיית המצות של מצוה, הן בשאיבת מימיו, הן במדידת קמח, הן בנותן מים תוך הקמח, כי המים והקמח נחשבים כאחד. וראיה, דהתם מסופק באחד הנותן מים ואחד נותן קמח, ללוש מצות עירוב, אם עולה העירוב לשניהם (עכ״ל מהרי״ל).
א' – דיני קמח
שמירה בחיטים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנג סעיף ד: החטים שעושים בהם מצת מצוה טוב לשמרן שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה, ולפחות משעת טחינה. ובשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק.
משנה ברורה סימן תנג ס״ק כב: (כב) משעת קצירה - ר״ל שישמור מעת ההיא והלאה שלא יפול עליהן מים לשם מצת מצוה אבל קודם קצירה שעדיין היו מחוברים אין לחוש אפילו שידעינן שירד עליהן גשמים. ועיין לקמן סימן תס״ז ס״ה דאפילו מחובר אם נתייבשו לגמרי ואין צריך עוד לקרקע מקבל חימוץ אם ירדו עליהן גשמים וע״כ המנהג לקצור דגן של שמורה בעודן לחין קצת:
משנה ברורה סימן תנג ס״ק כה: כתבו האחרונים דאף דמדינא א״צ שימור לשם מצה רק למצות של לילות הראשונות אבל לשארי ימים די כשאין בהם חשש חמץ ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור לשם מצה בכל המצות משעת טחינה ולפחות משעת לישה ועיין לקמן סימן ת״ס במה שכתבנו בזה:
ההקפדה על אחסון ושינוע הקמח
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנג סעיף ז: כשמוליכים השקים שיש בהם קמח מהרחיים אסור להניחם על גבי בהמה שאין אוכף או עור עב תחת השק. הגה: וכן יזהר לכתחלה שלא להניח הרבה שקין עם קמח זה על זה, במקום שאפשר (מרדכי ס״פ אלו עוברין).
משנה ברורה סימן תנג ס״ק לד: (לד) ע״ג בהמה - כי הקמח מתחמם מגוף הבהמה שהוא חם ועי״כ הוא ממהר להחמיץ בשעת הלישה ועוד שרגילות הבהמה להזיע תחת כובד המשא ואפשר שזיעת הבהמה מחמצת כמו מים ואם עבר והניח ע״ג בהמה אין לאסור בדיעבד ועכ״פ צריך להמתין מעל״ע עד הלישה שיתקרר הקמח וכדלקמן ס״ט:
סעיף ט: צריך לטחון החטים יום או יומים לפני הלישה; ואם טחנו בערב פסח, יש אומרים שאסור ללוש מצה בו ביום לפי שהקמח בשעת טחינה רותח ומחמם המים והעיסה נוחה להחמיץ.
ב' - דין המים שלנו
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מב עמוד א: אמר רב יהודה: אשה לא תלוש אלא במים שלנו. דרשה רב מתנה בפפוניא. למחר אייתו כולי עלמא חצבייהו ואתו לגביה, ואמרו ליה: הב לן מיא! אמר להו: אנא במיא דביתו אמרי. דרש רבא: אשה לא תלוש בחמה, ולא בחמי חמה, ולא במים הגרופין מן המולייר, ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמור את כל הפת.
רש״י מסכת פסחים דף מב עמוד א
שלנו - בלילה, מפני שבימי ניסן המעיינות חמין, שעדיין ימות הגשמים הן, כדאמרינן במי שהיה (פסחים צד, ב): בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולו של רקיע, לפיכך כל העולם צונן ומעיינות חמין, הלכך מלינן בלילה ומצטננין.
דרשה רב מתנה - ובלשון הקודש היו דורשין, וכסבורין השומעין שמים שלו הוא אומר. דביתו - תרגום של לנו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנה הקדמה - סעיף א אין לשין אלא במים שלנו, בין שהם מי בורות ומעיינות, בין שהם מי נהרות, ושואבין אותה מבעוד יום (סמוך לבין השמשות), (ד״ע והגהות מיימוני פ״ה), או בין השמשות. ואין לשין בהן עד שיעבור הלילה כולה. ויכולים לשאוב יום אחד לימים הרבה; ואם הזמן חם יניחם במרתף שהוא קר. ואם הזמן קר, יניחם באויר כי המרתף הוא חם. וצריך להשכים ולהכניסם לבית קודם שיזרח השמש, ואפילו ביום המעונן. הגה: ואם לא הכניסם בהשכמה, אם לא עמדו כל כך עד שהוחמו, אינו מזיק. ויותר טוב להעמידם תחת התקרה, שמא ישכח להכניסם בהשכמה (ב״י בשם א״ח). וכשמוליך המים תחת אויר הרקיע, יש לכסותן. .
חשש חימוץ במים ובעיסה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנה סעיף ה – ו: נוהגין שלא ליתן מלח במצה, ונכון הדבר; (ואפילו בדיעבד יש לאסור) (מרדכי וד״ע). לש המצה בקצח ושומשמין ובמיני תבלין, כשרה כיון שיש בה טעם מצה; ומ״מ אין ליתן בה תבלין, לפי שהוא חד ומחמם העיסה. הגה: ופלפלין, אפילו בדיעבד אסור; וכן אם נפל בה סיד (מהרי״ב).
מה הדין במים מהברז? הרצי״ה היה נוהג ליקח מים מהברז, וכן נהגו רוב הגדולים. ואמנם יש שהחמירו בגלל החומרים הנוספים למים ע״י הרשויות, לכן יש שלקחו דווקא מים מינרלים. זה גם עוזר מבחינה מעשית.
ג' - דין שיעור העיסה ללוש
סעיף א: אין לשין לפסח עיסה גדולה משיעור חלה, שהיא מ״ג בצים וחומש ביצה בינונים והוא עשרון, . . הגה: ולא ידחק הקמח במדה, דא״כ לא ילוש יפה. וטוב לומר בשעת נתינת הקמח למדה, שעושה לשם מצוה (מהרי״ל).
סעיף ב: אם לש יותר משיעור זה, מותר בדיעבד.
משנה ברורה סימן תנו ס״ק א
(א) אין לשין וכו' - לפי ששיערו חכמים שהעסק שאדם אחד מתעסק בידו בעיסה בלישה ועריכה אינו מצילה מחימוץ כשהיא גדולה ביותר מהשיעור המוזכר כאן לפי שאין הידים מספיקות להתעסק בה מכל צדדיה מתוך גדלה:
משנה ברורה סימן תנו ס״ק ז
ויש פוסקים שהקילו בעיקר דין זה בימינו ולדעתם לא חששו חכמים בזה רק בימיהם שאדם אחד היה לש ועורך והיו עורכין בידים בלי עמילין של עץ והיה הדבר משתהה הרבה וגם תנוריהם היו קטנים שלא היו יכולים לרדות לתוך התנור הרבה מצות בב״א והיה משתייר הרבה מצות על הדף בלי עסק ולהכי מנעו חכמים מללוש שיעור גדול בפ״א אבל בימינו שאופין מצות בעוזרים רבים וגם תנורינו גדולים מאד ולשין ועורכין ואופין בזריזות גדול אין להחמיר אפילו בלשים במדה גדולה בפעם אחת שבודאי לא יבא לידי חימוץ והעולם נהגו לכתחלה כדעה זו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מי לסמוך מ״מ כל ירא שמים יראה להחמיר כדעה ראשונה אף בימינו ובפרט בישובים קטנים שאין להם מתעסקים הרבה בודאי יש ליזהר שלא ללוש יותר מכשיעור המבואר בכאן.
ד' - ניקיון הכלים והידים כל י״ח רגעים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף ד
הגה: והכלים שמתקנים בהם המצות, והסכין שחותכין בו העיסה, יגררם תמיד בשעת עשייה שלא ידבק בהם הבצק, ולאחר עשייה ידיחם וינגבם היטב לחזור ולתקן בהם פעם שנית (מהרי״ל)… והעריבות שאפשר לתת דבר בתוכו, מותר להדיח; וכן כל כיוצא בזה. ויש ליזהר בעריבה שלשין בה שלא יהיה בו שום גומא או סדק שלא יוכל לנקרו אחר הלישה ותחמיץ, ואח״כ כשחוזר ולש בו מתערב בבצק (מהרי״ל).
משנה ברורה סימן תנט ס״ק לב: והכלים - היינו העריבות ועצים העגולין שעורכין בהם המצות והרעדלי״ך שמנקרין בהם המצות ועיין בפמ״ג שכתב דנכון לפעמים לבדוק ולראות גם המרדה שמכניסין בה המצות לתנור אם אין עליה בצק [דלפעמים כשהעיסה רכה נדבק עליה בצק]:
משנה ברורה סימן תנט ס״ק לג
ומנהגנו כהיום לרחוץ אשה הלשה את ידיה וכן הכלים שלשין בו לאחר שעשו בו שנים או ג' עיסות עד שלא יהיה מהתחלת הלישה יותר משיעור מיל וכן המגלגלים ישגיחו אם מודבק בידיהם עיסה וירחצו ידיהם ג״כ משיעור מיל לשיעור מיל וכן ישגיחו על עצים המגלגלין והרעדליך שיהיו נקיים ולהחליפם או לגרד החמץ מהם בזמן הנזכר… והמנהג הנכון להעמיד משגיח בבית אופי המצות להשגיח על הכל כי רבה המכשלה מאד:
משנה ברורה סימן תנט ס״ק לט
גם במרדה שרודים בו המצות לא יהא בו סדק או חריץ וכן על הדף שעורכין ומגלגלין עליו המצות ג״כ צריך שיהא חלק בלא סדקים וחריצים ואם יש בהם נקבים צריך לסותמן שהבצק נכנס בהם ויש שעורכין מטעם זה על סדין אכן על הסדין ג״כ אין טוב שהבצק נכנס בנקבי האריגה [אם לא שיחליפם בחדשים בכל שיעור מיל] ולהפכם לעבר השני אינו מועיל ג״כ וע״כ יותר טוב לערוך על דף חלק ואנשי מעשה נוהגין לצפות השולחנות בטס של מתכות חלק או על אבנים חלקין וגם יש שמגלגלין בוועלגע״ר העלצע״ר שמצופין בטס של מתכות או בשל זכוכית:
ה' - ההרחקה מתנור ושאר דברים המחממים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף א
אין לשין במקום השמש. וביום המעונן אסור תחת כל אויר הרקיע, משום דיומא דעיבא כוליה שמשא. הגה: וע״כ נהגו ליזהר מללוש נגד החלון הפתוח אפילו אין שם שמש, שמא יהיה מעונן ולאו אדעתיה (ת״ה סימן קצ״ג /קכ״ב/). וכן יש ליזהר מלהוליך המצות לתנור תחת הרקיע מגולה; וכן המים או הקמח (הגהות מיימוני פ״ה בשם סמ״ק ומהרי״ו). ולא יתקרב ללוש אצל התנור, מפני חום התנור.
משנה ברורה סימן תנט ס״ק א
במקום השמש וכו' - שהשמש מחמם העיסה וקרוב להחמיץ. ודעת ח״י שכל שאינו מתקרב ללוש במקום השמש ממש רק שהוא קרוב אל השמש אין לחוש אבל דעת כמה אחרונים להחמיר גם בזה ואין מותר רק במקום הצל:
משנה ברורה סימן תנט ס״ק ט
(ט) אצל התנור - היינו פי התנור. ובצדדים או מאחוריו לית לן בה שאין החום גדול שם… וה״ה בסתם תנור רק שאופין בו כל היום ומוציא חום הרבה בכל הבית ג״כ אסור ללוש בכל אותו בית אא״כ יפתח הדלת והחלונות ומ״מ הכל לפי הענין אם החדר קטן והחום רב או בחדר גדול והחום מעט:
משנה ברורה סימן תנט ס״ק י (י) מפני חום התנור - ובדיעבד אם לש נגד פי התנור דינו כלש במקום השמש ומבואר לקמן סעיף ה' עיין שם. ודע דיש שנכשלים בזה כגון האופין שיש מהן שבשעה שהמצות בידם על המקל להורידן לתנור ומקרבין אותה לפי התנור הם שוהים ומתישבין באיזה מקום להניחה בתנור או גרוע יותר מזה שפונים ראשם ומשיחים עם העורכים ובין כך המצה מתחמם מאד כנגד פי התנור והוא איסור גמור לפי המבואר כאן וכן עוד יש ליזהר להחליף המקלות שמשימים עליהם המצות כפעם בפעם דאנו רואין בחוש שמתחממין הרבה מחמת שהיו בתנור ומחמת זה נתחמם המצה עוד טרם שמקריבה לפי התנור ובעו״ה הרבה נכשלין בזה:
כל זה שהובא עד כאן הינו לכתחילה, אבל בדיעבד יש להתיר כאמור:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף ה: "עברה ולשה תחת השמש, הפת מותרת".
באר היטב אורח חיים סימן תנט ס״ק ו (ו) מלהוליך. ובתשובת הרשב״א סימן קכ״ד כתב שהרמב״ן שלח המצות להפורני רחוק הרבה יותר מט״ו בתים ועיין ח״י:
ז' - ח״י רגעים ושיעור הזמן לחימוץ
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תנט סעיף ב
לא יניחו העיסה בלא עסק ואפילו רגע אחד. וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום אינו מחמיץ; ואם הניחו בלא עסק שיעור מיל, הוי חמץ. ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה. הגה: ויש להחמיר למהר בענין עשיית המצות, כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו לשיעור מיל, או שיהיה במקום חם (יז) שממהר להחמיץ (הגהות מיימוני פ״ה ומרדכי פרק אלו עוברין). ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידים, אם יניחוהו בלא עסק (יח) מיד יחמיץ. ואם התחילו בשתי עיסות כאחת והחמיצה האחת, בידוע שהחמיצה גם השנית אפילו אין רואין בה סימני חימוץ. ואם החמיצה עד שיש בה סדקים, אפילו לא נתערבו הסדקים זה בזה אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה, הוי חמץ גמור והאוכלו חייב כרת. ואם אין בו סדק אלא הכסיפו (פי' נשתנה מראיתו ללובן ערוך) פניו כאדם שעמדו שערותיו, האוכלו פטור. הגה: ואם המצה עשויה וירא שלא תבא לידי חימוץ, מותר לשברה ולחזור לעשותה כדי שהעסק יבטל החימוץ; מיהו טוב ליזהר לכתחלה (מהרי״ל בשם אגודה ורוקח).
משנה ברורה סימן תנט ס״ק יז (יז) שממהר להחמיץ - כי שיעורא דמיל לא נאמר אלא בסתם בתים שאין בהם חום גדול אבל ביש בו יתרון חמימות ממהר להחמיץ בפחות משיעור זה: משנה ברורה סימן תנט ס״ק יח (יח) מיד יחמיץ - ולפי זה צריך ליזהר מאד לאחר שערכו ורידדו המצה ומניחים אותה לפני המנקר שינקר אותה מיד וגם אחר הניקור יראו לרדותה תיכף לתנור כיון דלאחר שנתעסקו בה מחמצת מיד שמסלקין את הידים ממנו והעולם אין נזהרין בזה כ״כ ואפשר דמיד דקאמר המחבר לאו דוקא אלא ר״ל שיעור מועט ומ״מ לכתחלה בודאי יש ליזהר מלהניחה כך אפילו רגע אחד אם אפשר וכנ״ל.
ח' - בעיות בזמן האפיה וחשש חימוץ | שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תסא סעיף ה
אם אפו חמץ עם מצה, לא נאסרה אא״כ נגעה בחמץ ונוטל ממקום שנגעה כדי נטילת מקום, והשאר מותר.
כפילות והתקפלות של המצה
הגה: מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה עד שאין שולט שם האש, אוסרים אותה תוך הפסח אבל שאר מצות שבתנור מותרים; וקודם פסח אין לאסור רק מקום דבוקה (תה״ד סי' קנ״ז /קכ״ז/ ופסקיו סימן קמ״ה). . אם שני מצות שוכבות זו על זו בתנור קודם אפייתן, אסורים דהוי כמצה כפולה (מהרי״ו). וכן יש ליזהר שלא יגעו זה בזה בתנור בעודן לחין, כי אין האור שולט במקום נגיעתן ובאין לידי חימוץ (ב״י בשם ארחות חיים).
משנה ברורה ס״ק כה: ודבוקה - אבל באינה דבוקה ממש אין לאסור. ומ״מ אם לא קרמו פניה דלמטה במקום הכפל ואפילו יש לו ספק בזה אסור: משנה ברורה ס״ק לב: וטוב להוציא מצה כפולה או נפוחה במרדה אחרת אם יש באפשרו:
התנפחויות וכיסי אוויר
הגה: מצה נפוחה באמצעיתה, אסורה. אבל אם עלה עליה קרום כדרך שעולה על הפת בשעת אפייה, מותרת (מהרי״ל). משנה ברורה סימן תסא ס״ק לג: נפוחה - יש בזה שני פירושים א) שנחלקה עובי המצה באמצע וחלק העליון עלה למעלה ב) שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה באמצעיתה ועלה כמו בלחם חמץ שמתחמץ ומתנשא למעלה באמצעיתה והסכימו האחרונים בשניהם להחמיר:
שערי תשובה סימן תסא ס״ק [יז]
ובשם מהרי״ל מפראג כתב דאין חושש כלל לנפוחה כו' ע״ש … ע' בבר״י שכ' בשם תשו' מהר״ם זכות שכ' בשם מהר״מ באסן דמצה נפוחה לאו ברקיקין מיירי אלא במצה שעבה קצת ויש ממש באמצעיתא ומהר״ם זכות הסכים עמו וע' בדבר שמואל שדחה בשתי ידים דברי האוסר ברקיקין ג״כ עכ״ל הבר״י ונראה שגם הוא מסכים לזה וכן המנהג כאשר כתבתי בפנים), ע״כ הג״ה, וכבר כתבתי שהדבר שמואל כתב שברקיקין אין חשש נפוחה וכן נוהגים עתה שלא לדקדק כלל במצות רקיקין רק כשרואה האופ' בביאת המצה לתנור היא מנפח ועולה כדרך עוגות חמץ והם בקיאים במעשה ידיהם להכיר אי הנפוח מחמת חימוץ או לא אך במצות עבות קצת יש ליזהר ולדקדק בחילוקים שנזכרו בפוסקים ובמקומות שאוחזין מעשה עבות בידיהם מוטל על המורה למדרש בפרק' שיזהרו שלא תהיה עבה טפח וגם שאם יהיה שם איזה נפוח או בשעת שחיקה אם המצה ימצא בפנים מקומות שיש להסתפק בהם אם נאפית כראוי שיעשו שאלת חכם ולא ישענו על בינתם ובארצינו האידנא אכשור דרי דרובא דעלמא מונעים עצמם מלאפות מצות עבות רק אופין רקיקין ואשר צריך לשחיקה טחנו ברחיים או דכו במדוכ' אך אם אירע ברקיקין שנראה בה שמקום הנפוחה אשתני לגריעותא ופני' איננה כשאר פני מצה זו יש לספק בה אם נאפית כהוגן כשאר חלקי המצה יש לאסר' ולנהוג בה דין מצה שנתכפלה וכן נראה מדברי הדבר שמואל שהבאתי לעיל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה