אברהם של הזקנה בקשת
פרשת אגדה, במדרשי שיעור שרה חיי תשפ״ד│ טבדי בנימין הרב
ובעולם בעצמו זקנה חידש אברהם
ב עמוד כח דף יומא מסכת בבלי תלמוד 1.
במצרים- היו מהם. ישיבה פרשה לא אבותינו של מימיהן חנינא: ברבי חמא רבי דאמר ואספת לך שנאמר עמהם, ישיבה
במדבר- היו ישראל זקני, את בישיבה ויושב זקן אבינו אברהם ישראל. מזקני איש שבעים לי אספה שנאמר עמהם, ישיבה ויושב זקן אבינו יעקב יצחק, זקן כי ויהי שנאמר היה בישיבה ויושב זקן אבינו יצחק בימים, בא זקן ואברהם שנאמר היה,
אברהם עבד אליעזר מזקן. כבדו ישראל ועיני שנאמר היה, בישיבה אל אברהם ויאמר שנאמר היה, בישיבה ויושב זקן
אליעזר- דמשק הוא רבו. בתורת שמושל אלעזר: רבי אמר לו, אשר בכל המשל ביתו זקן עבדו שדולה אלעזר: רבי אמר
לאחרים רבו של מתורתו. ומשקה
א עמוד פז דף מציעא בבא 2.
מאן זקנה, היה לא אברהם עד אברהם בהדי למשתעי בעי דהוה
- בהדי יצחק, בהדי עי משת יצחק- אברהם בהדי. משתעי והוה רחמי בעא אברהם, אתא בא זקן ואברהם שנאמר זקנה, חולשא הוה לא יעקב עד, בימים. והוה רחמי בעא יעקב אתא ליוסף ויאמר שנאמר חולשא,
חלה אביך. הנה
3. מהרש״א שם
ובאברם זקן ו ואבינ וכתיב זקן ועד מנער סדום באנשי כתיב דכבר ק״ק זקנה. והוה מכל זקן ואברהם קרא האי אולמיה מאי זקנים ושרה ואברהם זקן ואדוני כתיב גופיה בעולם היה שלא אלא בעולם כבר היה שנים רוב ע״ש הזקנה דודאי וי״ל קראי הני
שיער… בליבון הניכרת הזקנה שיער. בליבון ניכרת הזקנה להיות רחמים בקש וע״ז
זקן ואדני יצחק שנולד מקודם כתיב דכבר גו' בא קן ז ואברהם מדכתיב לה ודריש גו בא זקן ואברהם קרא האי 'אבל שנה ק' בן אברהם אז שהיה זקנים ושרה ואברהם זקן, בחתימת גם יצחק אז שהיה לפי זה אחרי היה וע״כ כו' למשתעי דבעי ומאן
וק״ל: שיער בליבון הזקנה לו שיהיה רחמים אברהם בקש
(בובר תנחומא מדרש 4. ד סימן שרה חיי פרשת )
ולא בנים, ובני בנים מולידים היו בו, אלא זקנה בהן כתיב ואין דורות עשרים אברהם ועד מאדם וראה בא זקן]. [ואברהם בבהלה ושנותם ימיהם בהבל ויכל שנאמר יודעין, היו ולא האבות את מכים הבנים והיו האב, ואיזה הבן איזה ניכרים היו
שוין. הכל שהיו לג), עח (תהלים כשהוא עליו באה ואימתי, מזקין כשהוא לאדם עיטור שהוא הזו העטרה את הוא ברוך הקדוש לו ונתן אברהם שבא עד מי ל״א/), ט״ז /משלי (שם תמצא צדקה בדרך מוצאה, את והיכן לא), טז (משלי שיבה תפארת עטרת שנאמר צדקה, עושה
ראוי שאתה חייך הוא ברוך הקדוש א״ל יט יח (בראשית וגו' את,)וה יצ אשר למען ידעתיו כי בו שכתיב אברהם זה היה
זקן. ואברהם נאמר לכך לזקנה, שעשה למה א), א א'= =מלכים (מ״א זקן דוד והמלך שנאמר הזו, העטרה נטל דוד ואף
תפארת. שיבה עטרת נאמר לכך טו), ח ב'= =שמואל (ש״ב עמו לכל וצדקה משפט עשה דוד ויהי שנאמר אברהם, כמדת
ה סימן שרה חיי פרשת (בובר) תנחומא מדרש 5.
אב אברהם אמר הזקנה תבע אברהם תחילה, התחילו ומהם בפיהם, דברים שלשה תבעו אדם בני שלשה זקן. ואברהם, ד״א
אני בך חייך בפיך, זקנה תבעת אתה הוא ברוך הקדוש אמר, הקטן ואיזהו הגדול איזהו ניכרין ואינן לעיר נכנסין ובנו
מתחי זקן. ואברהם שנאמר ל,
החכמה להשפעת כלי המתגלה– הזקנה של הערך
הקדמה ישר שערי 6.
אדם כל ולא בעלמא, בהבטה מבין בלב גם יתפסו ולא ויגיעה, עיון הדרושים ענינים הם בו המתבארים הענינים שרוב
הרה״ג המנוח גיסי ם בש ומתקבל נאה דבר ושמעתי המשיג. וחסרון המושג עומק מחמת בעצמו החסרון לתלות רוצה חסדא דרב חסר, לא וזה נהנה דזה בסוגיא א) (כ ב״ק בגמרא דמסופר בהא מטעלז, אבעל קלמן בהר״ר זלמן שלמה מוה״ר שהענין הנ״ל הרב וביאר מתמיה, ראשונה דבהשקפה ליה, כרך סודרא שקל לי, תשמש לכי לו והשיב חמא בר מרמי בעי
יתלה בראשונה, יבין לא אם אז המלמדו, במעלת מאמין המתלמד אם הדבר עיקר תלוי ויגיעה עיון שצריך שבדבר הוא להתאמץ לו שוה ולא בעיניו קלים המלמדו דברי אם אבל באחרונה, יבין ואז עצמו את ליגע אומץ ויוסיף בעצמו, החסרון
עומק את חמא בר רמי דע י כאשר ולכן ודיו, בלבו יבטלם או יניחם הראשון במשקל הדברים יקבל לא אם אז בהם, לעמול
למדו לא ולכן מרב, כתלמיד ממנו להתלמד משתוקק חסדא שרב לו שיתאמת עד ללמדו רצה לא ללמדו, שרצה הענין
ודפח״ח לרב, כתלמיד אותו שישמש עד. הדבר
ברבי חמא רבי אמר בימים, בא זקן ואברהם הכתוב על כ״ח דף ביומא חז״ל שדרשו מה לבאר אפשר זה דרך פי ועל חנינא
בישיבה ויושב זקן אברהם מהם, ישי. בה פסקה לא אבותינו של מימיהם
זקנה הוי לא אברהם עד איתא, פ״ז דף ב״מ בגמרא דהנה י״ל דברינו פי ועל זה, מקרא זה ענין למדו מהיכן נתבאר ולא
זקנה ובעי, רהם אב אתא באברהם, משתעי הוי ביצחק יצחק, בהדי משתעי הוי אברהם בהדי לאשתעי בעי דהוי ומאן
שהיה מזה חז״ל למדו ולכן רואה, עין לכל המתגלה שיבה הוא בזה, האמור זקנה וענין בימים בא זקן ואברהם, שנאמר בדבר עיונו להעמיק לפניו שראוי יכיר שאם למתלמד, הוא הזקנה מעלת להכיר התועלת שעיקר בישיבה, יושב אברהם
שכתבנו. כמו הנרצה התועלת ישיג אז מלמדו,
7. יח טז- פסוק עא פרק תהלים
נִפְלְאוֹתֶיך אַּגִּיד הֵנָּה וְעַּד מִנְּעוּרָי לִמַּּדְתַּּנִי אֱלֹהִים: ָ(יז) לְדוֹר זְרוֹעֲךָ אַּגִּיד עַּד תַּּעַּזְבֵנִי אַּל אֱלֹהִים וְשֵיבָה זִקְנָה עַּד וְגַּם (יח)
גְּבוּרָתֶך יָבוֹא: ָלְכָל
נט, (וילנא) רבה בראשית 8. ג
זקנה עד וגם עא) (תהלים פתח יצחק ר' לא אחא א״ר תעזבני אל אלהים ושיבה
שאם אלא שיבה היא ולא זקנה, היא אתה ממי עמה שיבה לי תן זקנה לי נתת
ושמרו בו שכתוב ע״י, מאברהם למד זכה ומשפט, צדקה לעשות ה' דרך
זקן ואברהם. לזקנה
9. הקודש נזר שם
ג״כ דוד ביקש אורחיה דאגב מר כלו עמה, שיבה לי תן זקנה לי נתת אם דה״ק
דהיינו בשיבה, הזקנה תואר לו שיהיה על, לאיש כבוד שהוא השער הלבנת
והוא שיבה זקנים והדר שיבה תפארת עטרת לא] טז, [משלי שנאמר מה, דרך
השיבה. הדר בהם יתראה ולא ימים שיאריכו אנשים יש כי אלהים, מתת. .
לדרוש רב בקהל צדק לבשר דוד שבא בעבור בין בפומבי התורה בנפלאות נאים דבריו יהיו למען והשיבה הזקנה תואר על אז ביקש רב, עם המון
הדור. לאנשי זרועו יגיד כאשר ומקובלים
האדם על החל רוחני הוד היא הזקנה
11 ג סימן שרה חיי פרשת (ורשא) תנחומא מדרש.
מי את יודע אדם אין כן שאלולי ושיבה, זקנה לו שנתת האדם עם שעשית בנפלאות אתה גדול מאד גדלת אלהי ה' ד״א
זקנה אלא מאד ואין לכבד … ב א (שמואל מאד זקן ועלי )שנאמר של לראשו הלבשת והדרך מהודך לבשת והדר הוד ד״א
זקן. ואברהם שנאמר זקנה הדרת לו שנתת אברהם
11 א עמוד פז דף מציעא בבא מסכת למהר״ל אגדות חדושי.
כי פירוש בארנו, זה דבר וכו'. זקנה הוי לא אברהם עד אלא זקן אין אמרו כן שהרי והחכמה השכל בו יש הזקן כחות נחלשו זקנתו [לעת] (לדעת) כי חכמה שקנה תורה אמרו וכן השכליים, כחות ומתגברים הגופניים
בהתגבר כי, אדם של כחו מתשת שהיא תושיה נקראת מבואר שהוא וכמו הגופני אדם של כחו מתיש השכלי שהיה אברהם, עד ולפיכך לקיש דריש עובדא גבי למעלה שעה באותה בוראם מכירים היו שלא חכמה חסר הדור הסתלקות הוא זקנה, היה לא ולכך בעולם השכל חסר והיה העולם מקבל שהיה עושה היה אברהם אבל הגוף, כחות
העולם כל היה לא כי אף הזקנה. הוא זה ועם השכל מעלת העולם אל היה סוף סוף כלום, זה אין ונבונים חכמים מן לכך הגוף. כחות אל מתנגד השכל אשר השכל מעלת בעולם זקנה נוהג היה בעולם שכל שהיה ואילך, אברהם זקנה והוי רחמי בעי אמר ולכך מאוד. האלו הדברים והבן
מאוד היא עליונה מדה. כי ביחד והזקנה הגר הכתוב שסמך ממה זה דבר תבין ועוד יגור וכי ליה וסמך זקן פני והדרת תקום שיבה מפני דכתיב
זקני ועל הזקנים, עם הגרים כללו בתפילה וגם גר, אתכם ראשון גר שהיה אברהם ולכך הצדק, גירי ועל ישראל עמך ה גבורת בחבור זה דבר וביארנו בעולם, הזקנה מביא 'היה
ע״ש ט' פ. רק בימי שאף החמרי הגשמי בעולם גובר היה כ״כ כי ומפני זקן האדם נראה היה ולא החמרי הגשמי נסתלק לא, הזקנה כי זקן פני והדרת תקום שיבה מפני בתורה ציוה כך ומפני נבדל והוא הגשמי מן מסלק היה כאשר כאלו הוא הזקן
בסלוק חפץ והיה אברהם היה וכאשר לכבדו. יש ולפיכך רחמים מבקש היה בעולם כך כל יהיה ולא החמרי הגשמי לאשתעי בעי דהוה מאן שאמר וזה בעולם הזקנה שיהיה שוה הוה כי כלומר יצחק בהדי משתעי הוי אברהם בהדי היה הוא הכל ממנו מסולק אינו ואשר הגשמי מן המסולק היו ולא הגשמי גובר היה זמן באותו כי בשביל היה זה וכל
מכירים ג״כ והיה בוראו את להכיר התחיל אבל בוראם, את ולא והחמרי השכלי בין הבדל שיהיה רחמי בעי ולכך שכלי השכלי אל ודומה שוה החמרי סלוק לו שיש הזקן, יהיה
הזקנה. ניכר שהיה בימים בא זקן ואברהם כתיב ולכך
שרה עם שעשה החסד הלבן–בזכות לזקן זכה אברהם
12. פרשה (וילנא) רבה בראשית ט סימן נח
ושמרו שנאמר אברהם זה צדקה רודף וכבוד, צדקה חיים ימצא וחסד צדקה רודף כא) (משלי הה״ד אברהם, קבר כן ואחרי צדקה שנים, וחמשה שנה ושבעים שנה מאת אברהם חיי ושני חיים, ימצא לשרה, חסד שגמל וחסד צדקה, לעשות ה' דרך
לבושי לבוש בא אומנותי, תפסת חסדים, גומל אומנותי אני הוא, ברוך הקדוש לו אמר יצחק בר שמואל רבי אמר וכבוד,
בימים בא זקן. ואברהם
13. ט סימן נח פרשה בראשית הקודש נזר
וכן יבנה, חסד עולם ג] פט, [תהלים כדכתיב בחסד העולם שבראתי חסדים גומל אומנותי אני הוא ברוך הקדוש שא״ל
לאברהם חסד כ] ז, [מיכה כדכתיב החסד בעמוד להחזיק אומנותי תפסת, ואת בריותיו לכל טובים חסדים גומל הוא, תמיד ט ז, [דניאל כדכתיב שיבה, לבוש בדמות לנביאים ומתגלה יומין עתיק נקרא יתברך הוא גם כי לבושי, ולבוש בוא ]לפיכך
כזקן ולדניאל בסיני ה שנתגל ה] בחדש יתרו, [מכילתא בעלמא אמרינן וה״נ חיור, כתלג לבושיה נקי כעמר רישיה ושער [כ ד״ט שמות בזוהר וכמבואר והרחמים, החסד הארת בחינת מצד הוא הלבן בגוון שהוא השיבה כי והטעם רחמים. מלא בעטרת יתברך לבושו לגוון זכה החסד, בעמוד להחזיק יתברך אומנותו שתפס אברהם גם ולכן דוכתי, כמה ובשאר ע״א]
כנזכר ושיבה זקנה של פנים להדרת שזכה דהיינו בימים, בא זקן ואברהם נאמ. ר זה ועל חיור, כתלג שיבה תפארת
14 א פרק חסדים גמילות נתיב עולם נתיבות.
הטוב כי והזקנה, החיים להם ראוי כך ומפני לאחרים, טוב עושים הם כאשר הטוב בהם יש חסדים גומלי כי זה דבר ופירוש
גמילות כי בשביל זה וכל הזה. בעולם הקיום שהוא לזקנה זוכה ר ההעד מן מסולק הוא וכאשר רע שהוא ההעדר מן מסולק הטוב. הפך והוא רע שהוא ההעדר מן מסולק הוא כאשר קיום, לו יש טוב שהוא דבר וכל טוב הוא חסדים
15 תרעד שנה שרה חיי פרשת בראשית משמואל שם.
וכו וכבוד צדקה חיים ימצא לשרה, 'סד ח שגמל וחסד צדקה לעשות ה' דרך ושמרו אברהם זה צדקה רודף נ״ח) (פ' במד״ר ואברהם לבושי לבוש בוא אומנותי תפשת חסדים גומל אומנותי אני הוא ברוך הקדוש לו אמר יצחק בר שמואל רב אמר הכוונה ואם אשתו. את לקבור בדין חייב הי' הרי חסד, גמילות שרה לקבורת קרא למה להבין ויש בימים. בא זקן
שעושה כלל זכר לא שעשה מה כל דאברהם ונראה עצמו. צורך נמי הי' זה הרי המכפלה, במערת אותה לקבור להשתדלותו היתה שכך ומורה יותר, רבותא זוהי ובאמת חסד. לגמילות פשוט רק עצמו לצורך נמי או מחיוב עצמו את לפטור כדי
ואני ולא תפילה ואני ק״ט) (תהלים שאמר בדהמע״ה ומצינו החסד. איש וצורתו מהותו צורתו היתה שכך היינו, מתפלל,
שמחויב מה אפי' וע״כ חסד, ועשה שנתפעל ולא חסד איש נעשה עצמו שהוא באברהם נאמר וכך למבינים ידוע. והדבר פירוש אומנותי, תפשת המדרש שמסיים וזה החסד. מצד הי' הכל אלא כלל מזה זכר לא עצמו תועלת בו יש או הדין מצד
נחשב שלא עד החסד איש אברהם שהי' ובזה היחוד, בתכלית הכל אלא לו חוצה אינן מדותיו כל הוא ברוך הקדוש שאצל הוא: עמוק כי ודו״ק מה. בצד התדמות היא שמבחוץ ועשי' להתפעלות אצלו
16. התורה- על הרקאנאטי פירוש אמור פרשת
והשנים בלוים ולא בכהנים וסל פ שהמום ז״ל רבותינו מאמר על העירותיך כבר וגו'. יקרב לא מום בו אשר איש כל כי למדת והזקנה הדין למדת רמז המום בכהנים. פסול בלוים כשר בלוים פסול בכהנים כשר נמצא בכהנים ולא בלוים פוסלים
מלחמה כאיש הים ועל רחמים מלא כזקן בסיני נגלה מאמרם והבן. החסד.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה