מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
למצוות מקדימין זריזין │ טבדי בנימין הרב
בחולין מהסוגיה התוספות וקושיית במצוות לזריזות המקור
ג פסוק כב פרק בראשית 1.
וַיְׁבַקַּע בְּׁנוֹּ יִּצְׁחָק וְׁאֵּת אִּתּוֹּ נְׁעָרָיו שְׁנֵּי אֶת וַיִּּקַּח חֲמֹּרוֹּ אֶת וַיַּחֲבֹּשׁ בַּבֹּּקֶר אַבְׁרָהָם וַיַּשְׁכֵּּם עֲצֵּי
לו: הָאֱלֹּהִּים אָמַר אֲשֶר הַמָּקוֹּם אֶל וַיֵּּלֶךְׁ וַיֹּקָם ָּעֹּלָה
2. רש״י שם
וישכם- למצוה: נזדרז
א עמוד ד דף פסחים 3.
אינו חמץ מאיר לרבי ובין יהודה לרבי בין מכדי,
בשית ונבדוק ולמעלה, שעות משש אל! א אסור למצות- מקדימין זריזין תימא: וכי נבדוק
בשר מול י השמיני וביום דכתיב: ! מצפרא
ערלתו, אלא למילה, כשר כולו היום כל ותניא:
למצות מקדימים. שזריזין שנ׳א אברהם וישכם
בבקר.
- אדם שבני בשעה יצחק: בר נחמן רב אמר
לבדיקה יפה הנר ואור בבתיהם, . מצויין
4. רש״י שם
- יהודה לר' ובין מאיר לר' בין רבנן דעבוד בהרחקה במתניתין דאיפליגו
שעות משש אלא ובאכילה יראה בבל התורה מן אסור אינו ץ חמ לדאורייתא, חמץ על תשחט לא ומן חלק אך מן לקמן כדיליף שעות שש. משעברו
האי… כולי לאקדומי לי למה יבערנו, איסורו וקודם שש בתחלת חמץ - נבדוק
- מצפרא נבדוק דאברהם ובזריזותיה מילה גבי כדאשכחן לזריזים הקדמה דאיכא
לא בלילה מקום ומכל החמה הנץ עד המתין שלא בבקר אברהם ם וישכ שנאמר
. הקדים - לבדיקה יפה הנר ואור הא היום לאור יבדוק תאמר ואם מחשיך ביום אבל בלילה
בנר שמצותו מחיפוש לקמן. ילפינן
5. ב א- עמוד צא דף חולין
השחר" עלות עד עמו איש "ויאבק יצחק רבי: אמר
כהנא בר אבא רבי ילה; בל יחידי יצא שלא לת״ח מכאן
השעורים." גורן את זורה הוא מהכא״הנה אמר
מהכא" אמר אבהו: רבי ויחבוש בבקר אברהם וישכם
את" 'וגו…
6. רש״י שם
כו- חכם לתלמיד 'מכאן והוזק יחידי נשאר יעקב. שהרי
זורה- הוא הנה שאחר דעי לה אמרה וגו' בשכבו ויהי דכתיב בלע״ז ווני״ר
לצאת חכמים לתלמידי הוא שגנאי לשכוב לביתו יבא לא לזרות שיגמור בגורן וישכב. בלילה
בבקר- וישכם יחידי וכ״ש הוה יחיד דלאו גב על ואף היום קודם. ולא
7. פסחים מסכת תוספות שם
וא״ת בבקר– אברהם וישכם שנאמר והיכי למצות מקדימין דזריזין קרא מהאי מוכח
בפרק והא מצפרא, טפי מקדימין ואין גיד
הנשה צא) (חולין קרא מהאי אבהו ר' יליף
בלילה? יחידי יצא לא חכם דתלמיד
לומר ויש דלא דעקידה מקרא מוכח דהכא
בלילה, יחידי מלצאת אברהם נמנע היה
נזוקין, אינן מצוה דשלוחי דשני ועוד
עמו. היו נעריו מ" מוכח והתם וישכם
בבקר" אברהם - סדום גבי דכתיב דלא
וי מצוה, היה היה, חידי שיראו רצה שלא
סדום של. במפלתן
8. תוספות שם חולין
בבקר- אברהם וישכם מהכא חמורו." את כתיב״ויחבוש ספרים ברוב וקשיא
בנו. ויצחק עמו נעריו שני דהיו יחידי היה לא ושם דעקדה, קרא דהיינו ועוד
דמקרא ד ועו ניזוקין. אינן מצוה דשלוחי המזיקין מן לחוש אין יחיד היה דאפילו
ד פסחים). (דף בריש יליף דעקדה מקדימין זריזין אמרינן דלא חמץ בדיקת גבי
- התם מוכח והיכי מצפרא, טפי אברהם השכים מדלא מצפרא טפי למצוה דילמא
הקדים? לא ולכך בלילה יחידי יצא שלא משום דהוי התם שאני
המקום" אל בבקר אברהם גרסינן״וישכם דהכא נראה לכך 'וגו יט (בר)אשית ולא
" חמורו את גרסינן״ויחבוש מסדום, קרא ומייתי - הפיכת על להתפלל שהלך
- בלילה להתפלל להקדים לו והיה בבקר, שהיתה סדום לצאת רצה שלא אלא
בלילה. יחידי בשעת עמו אדם שום שיהא רצה ולא עליהם להתפלל יחידי והלך
… תפלה להקדים צריך היה דלא אלא יחידי היה שלא דעקדה קרא מייתי ובפסחים
מצפרא. טפי
הרי״ף גירסת פי על הסוגיות יישוב
ב עמוד א דף פסחים מסכת רי״ף 9.
אלא איתסר לא חמץ מיהא עלמא ודכולי הוא אורתא אור לן דקיימא והשתא
לקמן, למימר כדבעינן ולמעלה שעות משש מאורתא ובדקי' מקדמינן אמאי
בשית. ונבדוק למחר עד נשתהי
ערלתו" בשר ימול השמיני כדכתיב״וביום למצות מקדימין זריזין מא תי וכי למילה, כשר היום שכל מלמד שנאמר" למצות מקדימין שהזריזין אלא וישכם
בבקר" אברהם - מצפרא? נבדוק אדם שבני בשעה יצחק בר נחמן רב אמר
לבדיקה. יפה הנר ואור בבתיהן מצויין
11 שם הרי״ף על ר״ן.
מקדימין זריזין כ״ת ו וכו' דקי״ל והשתא בבקר אברהם וישכם כו' כדכתיב. למצות היום שיהא עד המתין ולא בבקר שהשכים
: גדול ליה דמשמע מצפרא. נבדוק מסברא ליה דסגי
בהכי: זריזות
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
11 פסחים על הרמב״ן] תלמיד [בונפיד, דוד רבנו חידושי.
הספרים. גרסת דתני מצפרא לבדוק למצות מקדימין זריזין תימ' 'וכי אלא למילה כשר היום שכל מלמד ערלתו בשר ימול השמיני וביום
ז״ל, ופירש״י בבקר. אברהם וישכם שנ' למצות מקדימין שהזריזין ובזריזותיה מילה גבי כדאשכחן לזריזין הקדמה דאיכא מצפרא לבדוק
הקדים. לא בלילה מקום ומכל החמה הנץ עד המתין שלא דאברהם
דרך שאין מפני בלילה אברהם הקדים שלא שזה נכון זה ואין
בלילה. זמנה אין ובמילה בלילה. שיצא חשוב אדם וביום דכתי' מקדימין זריזין תימ' וכי היא כך הנכונה והגרס'
מצפרא. לבדוק וכו' השמיני הסברא בדרך מקשה הוא ועכשו זריזות דיו למצות מקדימין שהזריזין שמצינו שאע״פ
לבקר. יקדים אם והקדמה
12 חלא מהר״ם. א עמוד ד דף פסחים מסכת ווה
למצות, מקדימין זריזין תימא וכי דוקא גרס' השמיני וביום דתניא מקדימין שזריזין אלא למילה כשר היום שכל מלמד ערלתו בשר ימול
מצפרא. נבדוק - בבקר" אברהם דכתיב״וישכם למצות דגריס מאן ואיכא מצפרא, נבדוק למצות, מקדימין זריזין תימא וכי
בבקר" אברהם דמ״וישכם ומשמע - וכו השמיני וביום דתני׳א בלילה. ולא מצפרא דמקדימין יליף בלילה, יחידי יצא אל חכם דתלמיד משום התם דלמא וא״ת
- ניזקין אין מצוה דשלוחי גב על ואף ראית בהקדמת הכא
מצוה? ליכא סדום מצוה דאיכא יליף דעקידה דמקרא א״ל
ויחבוש בבקר אברהם וישכם דכתיב עמו נעריו נמי ואיכא עמו. נעריו שני את ויקח חמורו את
חיוב היא זריזות? האם
13 א עמוד כ דף יומא מסכת בבלי תלמוד.
בין לו, סמוך או הגבר בקריאת המזבח את תורמין יום בכל משנה. מאשמורה וברגלים מחצות, הכפורים וביום לאחריו. בין לפניו
מלאה עזרה שהיתה עד עת מג הגבר קריאת היתה ולא הראשונה.
. מישראל חצות- קודם המזבח, גבי מעל שפקעו אברים התם: תנן גמרא.
חצות- לאחר בהן, ומועלין יחזיר בהן מועלין ואין יחזיר, . לא
מנ אחד וכתוב והקטיר, הלילה כל אומר אחד כתוב רב: אמר? ה״מ כיצד, הא והרים, הלילה כל אומר וחציו להקטרה חציו חלקהו,
לה. רמה
- או הגבר בקריאת המזבח את תורמין יום בכל כהנא: רב מתיב וברגלים מחצות, הכפורים וביום מלאחריו, בין מלפניו בין לו סמוך
הראשונה. מאשמורה היכי היא, דאורייתא מחצות דעתך סלקא ואי
מאחרינן מקדמינן?)(והיכי
14 א עמוד כ דף יומא מסכת רש״י.
ע. יכול עושה דחצות - מילי הני מנא - והקטיר הלילה כל אלמא הלילה, כל מוקדה על העולה: היא הקטרת הויא ליליא כל אלמא, מוקדה, על להיות מצוה הלילה כל
פקע אם המוקד שעל מה ואפילו. אברים
- והרים הלילה כל אומר אחד וכתוב קרא לההוא ליה דסמיך חשיב הוא הלילה כל אלמא: הדשן את והרים בד מדו הכהן ולבש
להרימו וכשר האור, בו משמשלה דשן העולה בשר וקרי. כעיכול,
- להקטרה חציו פקעו- ואם עיכול, שאינו להחזיר צריך
להרמה- וחציו להקטיר, חצות אלמא: דשן, קרוי ולהלן מחצות
עיכול ליה. משויא - מקדמינן היכי הוא דאורייתא ואי היכי גרסינן ולא גרסינן,
להרמה, אוי ר חציו כל הלא מאחרינן, יאחר? אם לנו ומה
- מקדמינן היכי חציו אמרת והא יפה, המעוכל דשן אפילו
להרמה- לכך כשר הראשון חצי אין. אלמא
מקדמינן היכי ד״ה ב עמוד כ דף יומא מסכת תוספות
היכי ואילך מחצות וע קב דזמנו דכיון ליה, גרס דשפיר לי ונראה מאחרינן. היכי גרס לא רש״י מאחרינן- והיכי מקדמינן היכי
- מלאחריו או מלפניו לו סמוך הגבר בקרות לתרום רגילים היו שלעולם דמשמע מאחרין, היכי יום ובכל ברגלים, מקדימין המזרח, בהאיר מקדימין היו ואפ״ה שעות ד' עד זמנו שחר של דתמיד היכי וכי למצות. מקדימין זריזין והא ואמאי דהיינו
ת לו שקבעה זמן מתחילת ורה, הגבר קרות עד לכתחילה ליה מאחרינן אמאי. ה״נ
15 ב עמוד כח דף יומא.
ספרא: רב אמר כותלי משחרי מכי דאברהם. צלותיה
יוסף רב אמר וניגמר? ניקום מאברהם אנן:
: רבא אמר גמרינן לא ואנן מאברהם, גמר תנא
? מיניה ערלתו- בשר ימול השמיני וביום דתניא:
שהזריזין אלא, למילה כשר היום שכל מלמד בבקר אברהם וישכם שנאמר למצות, מקדימין
וגו.'ויחבש דתנן ליה; קשיא קא הא יוסף רב: : רבא אמר אלא שבת- בערב להיות פסחים ערבי חל בשש נשחט
משחרי מכי ונשחטיה ומחצה. בשבע וקרב ומחצה
! כותלי
- בשש המקדש דבית כותלי ודילמא קושיא? מאי
נמי אי טובא! מכווני: לא ד משום משחרי, ומחצה אי בלבו, היתה גדולה דאיצטגנינות אברהם שאני
הוה בישיבה ויושב דזקן משום. נמי:
16. רש״י שם
- דאברהם צלותיה שלו הערב. תפלת
- כותלי משחרי מכי המזרח מן הבאה החמה מהנץ שהלבינו למזרח, הפונות חומות
אדם- כל בראש יע הרק באמצע שהחמה שעות, שבע ובתחילת עליהן, ונוצצת אינה בראש אלא נוצצת חמה שאין לפי הכתלים אותן משחירין תחתיהן אלא עמוד, עושה שעתא מההיא ומשחרת, הכותל זקיפת על עוביו שפת של חודו ומיצל בעוביו, הכותל
ערב וקרוי (ג), ערב צללי. נוטים
כאברהם? זריזין להיות ללמדנו באת - ונגמר ניקום מאברהם אנן
ל חל - שבת בערב היות לפי יכולת, בכל הערבים בין של תמיד למהר הוצרך אדיניה ליה מוקמינן התם: ואמרינן יום, מבעוד לצלותן וצריך אחריו, נשחטו, שפסחים מיקרי כותלי משחרי מכי ואי ומחצה, בשש התמיד נשחט וקתני: ערב, צללי ינטו מכי
הערבים- בין מתחלת. שבע דהיינו משחרי, מכי נשחטיה
- מכווני דלא והולכת מלמטה, רחבה היתה שהחומה ולפי בצמצום, זקופים הוו לא להשחירו זקיפתו על מיצל למעלה עוביו שפת של חודו אין ולפיכך ועולה, , ומתקצרת
למערב חמה שתימשך. עד
איצטגנינות- בתרא בבבא תניא דהכי השעות, ותחילות המזלות בהליכות בקי להיות
בכל- אברהם את ברך וה ב) '(טז, מזרח מלכי וכל בלבו, היתה גדולה איצטגנינות
במזלות לשאול לפתחו משכימין. ומערב
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
17 ב עמוד כח דף יומא מסכת הריטב״א חדושי.
תנא עולא ליה אמר וניגמר ניקום מאברהם ואנן יוסף רב אמר
וכו גמר.'מאברהם ז״ל פרש״י קשיא יוסף דרב קס״ד דהשתא
להיות יוכל מי וכי ללמדנו ספרא רב, א ב מאברהם וכי ליה
עולא ליה דאהדר, והיינו כמותו זריז יליף דתנא חזינן דהא
ופירש רבא, ואתא כו כדתניא מילה לענין מאברהם 'זריזות
דמתניתין ליה קשיא אלא יוסף, לרב ליה קשיא לא דהא
שעה באותה מנחה תפלת להתפלל לו שאין משמע דפסחים
ו ז ומחצה. שעות שש עד פירושו. לפי ז״ל רש״י שיטת
פירש ז״ל ר״ת אבל קודם שהיה וניגמר ניקום מאברהם ואנן
דבעי וקס״ד עבד, לגרמיה דעבד מאי ודאי הא תורה מתן
אדאורייתא דפליג אשכחן דלא במידי דאפילו יוסף רב למימר
ונתחדשה תורה ניתנה שמא כי מאברהם, למיגמר לן לית
ואף מילה לענין מאברהם מר ג תנא דהא עולא ופריך הלכה,
יוסף דרב רבא ואמר כלל, באורייתא הכי אשכחן דלא גב על
ואנן דאברהם, הא על פליג דפסחים דתנא ליה קשיא הכי
מתן קודם שהיו האבות דברי על ולא למיסמך לן אית אתנאי
הלכה ונתחדשה תורה נתנה כי יודעים חכמים שהרי, תורה,
מן גמרינן שפיר ודאי כמים ח דברי על פליגי דלא במאי הא
, האבות ז״ל. הגאונים פירשו זה ובדרך ז״ל, ר״ת דרך זה
פירש על גם זה, פירוש על מקשים ויש הערוך, בספר וכתוב
וחד חד לכל יפה הסוגיא נתיישבה שכתבנו ובמה ז״ל, . רש״י
מצוות משאר להזדרז עניין יותר יש במילה שדווקא העמדה
18 א ד, פסחים המכתם ספר.
פי בבקר. אברהם וישכם דכתיב למצוות מקדימין זריזין תימא 'כי ו קרא [בהאי] האי) (בה דכתיב העקידה למצות בזריזות. שהשכים על אף כלומר מקדימין. שזריזין אלא למילה כשר היום כל ותניא
למילה כשר היום שכל פי. בזריזות ולמול להשכים ישראל כל נהגו
19 ב עמוד כח דף יומא מסכת למאירי הבחירה בית.
ומ״מ וכו' השמיני וביום שנא' למילה כשר היום כל כמתרשל יראה שלא בשחרית בה להקדים לזריזים ראוי
האבות בדרכי ולאחוז הבן על חמלתו מצד בה שנאמר
בבוקר אברהם וישכם בה בכיוצא: עליהם
21 א עמוד ד דף פסחים מסכת הש״ס גליוני.
מצד בה כמתרשל יראה שלא בשחרית בה להקדים לזריזים ראוי ומ״מ כו' למילה כשר היום כל דכ' ב' כ״ח יומא מאירי וע' עכ״ל. בבוקר. אברהם וישכם בה בכיוצא עליהם שנאמר האבות בדרכי ולאחוז הבן על חמלתו אבות. בדרכי לאחוז לאדם שראוי מפאת רק ועניינו גמור חיוב איננו מקדימין דזריזין מדבריו משמע דאין משום טעמו ואולי
כן, עשה שאברהם סיפר הכתוב רק כן לעשות שצריך חיוב בתורת נאמר לא וגם תורה, מתן מקודם למידין שראוי רק עניינו וע״כ
אברהם. שעשה כמו ולעשות אבות בדרכי לאחוז יראה שלא להקדים פרטיי חיוב עוד יש דהמילה חידוש מדבריו יוצא וגם
מצ בשאר משא״כ הבן על חמלתו מצד כמתרשל זה. חיוב דאין וות
21 ד פסוק כא פרק בראשית.
אֱלֹּהִּים אֹּתוֹּ צִּוָּה כַּאֲשֶר יָמִּים שְׁמֹּנַת בֶּן בְּׁנוֹּ יִּצְׁחָק אֶת אַבְׁרָהָם: וַיָּמָל
22 א עמוד כט דף קידושין.
למולו… בבנו חייב האב דת״ר: דכתיב": מנלן? יצחק את אברהם וימל
בנו". . . אשר דכתיב״כ מיחייבא? דלא מנלן: איהי אלהים" אותו צוה,
אותו- אותה. ולא כל ישמעאל: ר' דבי תנא מנלן? לדורות מיד, אשכחן
שנאמר״צו" מקום - אלא אינו זירוז זירוז- ולדורות; מיד: דכתיב" וצו
ואמצהו" וחזקהו יהושע את ולדורות- מיד, : דכתיב" צוה אשר היום מן
לדורותיכם". והלאה ה'
23. רש״י שם
אותו- צוה כאשר שרה את. ולא
- איהו מיחייב. כשיגדל
מיד- אשכחן כן נאמר. לאברהם
זירוז- לשון אלא אינו ונוהג בדבר וזריז מהיר שיהא
לדורות ונוהג. מיד
24 ד כא, , ברא' תמימה תורה. ה הערה יצחק ][מילת
הפוסקים שכתבו ודע רק אלא הדין, ועיקר מגוף אינו במילה הזירוז דענין
כשר היום כל וכמ״ש זריזין, מצות והיא המצות, את בין שמחב מצוה, הידור צו שנאמר מקום כל דריש דהכא וצ״ע למצות, מקדימין שזריזים אלא למילה הדין מעיקר דאורייתא מצוה היא במילה שהזירוז מבואר מיד, זירוז אלא, אינו הזריזות ובין המצוה מעשה זריזות בין היינו הזריזות, גדרי בין לחלק ואפשר
ב וצ״ע. זמן,
25 ג כב, ברא' תו״ת. ז הערה יצחק ][עקידת
את אברהם וימל בפסוק לעיל מש״כ עיין דלפי אלהים, אותו צוה כאשר בנו יצחק ענין הוי א' כ״ט דקדושין בסוגיא המתבאר ולכל מדאורייתא ממש מצוה במילה הזירוז
מקדימים שזריזים הלשון קצת וצ״ע. ישראל,
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
ג סימן ב חלק קדם הררי
ש״זריזי תוספות של חידושו מילה לצורך שבת לחלל מתיר ן"
26 א עמוד קל דף שבת מסכת בבלי תלמוד.
שבת- מערב כלי הביא לא אם אומר: אליעזר רבי משנה. רבי אמר ועוד עדים. פי על מכסהו ובסכנה מגולה. בשבת מביאו
שבת- מערב ה לעשות שאפשר מלאכה כל עקיבא: רבי אמר כלל ברזל. (כלי) לעשות פחמין לעשות עצים כורתים אליעזר: אינה
שבת- מערב לעשותה אפשר שאי (ומילה) השבת, את דוחה השבת את. דוחה מינה- נפקא למאי חשדא? משום דילמא או מצוה, חבובי משום אליעזר דרבי טעמא להו: איבעיא גמרא. פי על מכוסה לאתויי
מגולה- מצוה, חבובי משום אמרת אי עדים. חשדא- משום רת אמ אי אלא לא. מכוסה- אין, מאי דמי. שפיר מכוסה? אפילו רבי דברי מכוסה, מביאו ואין מגולה, מביאו הכי: נמי תניא מצוה. לחבובי אלא אליעזר רבי אמרה לא לוי: רבי אמר איתמר,
בסכנה- עדים, פי על מכסהו הסכנה ובשעת דקתני דיקא, נמי מתניתין אשי: רב אמר אליעזר. מינה: מע ש לא. בסכנה- שלא אין,
מינה שמע מצוה, חבובי. משום
27 א עמוד קל דף שבת מסכת בבלי תלמוד.
איזמל הביאו ולא שכחו אחת פעם יצחק: רבי אמר אדא רב בר אבא רבי אמר
חצירות ודרך גגות [דרך בשבת והביאוהו שבת, ]מערב אליעזר רבי ברצון. שלא
דשרי הוא! יעזר אל רבי אדרבה, אליעזר? רבי ברצון שלא יוסף: רב לה מתקיף
אליעזר- רבי ברצון שלא תימא וכי ברצון אלא הרבים, ברשות אפילו דשרי
רבנן- ומי וקרפיפות. חצירות דרך גגות דרך ושרו הרבים, רשות דרך דאסרו
הרבים- רשות דרך אותו מביאין שאין כשם והתניא: שרי? אותו מביאין אין כך
שלא אשי: רב אמר אלא צירות. ח דרך ולא קרפיפות דרך ולא גגות דרך לא
ומחלוקתו… אליעזר רבי ברצון
28 אליעזר רבי ד״ה א עמוד קל דף שבת מסכת תוספות.
מגולה- בשבת מביאו כו' כלי הביא לא אם אומר אליעזר רבי ויביאו וא״ת
עצמו? את נושא דהחי כלל שבת איסור ליכא דהשתא כלי אצל התינוק
ה ואחר הוא לאמו צריך דקטן וי״ל לאמו, להחזירו צריך היה מילה כפות הוי ואז
שאני, חולה נתן ר' תימא אפי' סו:) (דף ביומא כדאמרינן חולה שהוא לפי וגם
התינוק. אצל לבא תוכל לא מסוכנת שהיא אמו
למהר כדי ר״א שרי התינוק משיביא הכלי יביא בקל דיותר כיון י״ל ועוד
ולא שכחו אחת פעם דאמר בגמרא כדמוכח המצוה והביאו מע״ש איזמל הביאו להביא יכולין והיו וקרפיפות וגגות חצרות דרך שהביאו ברצונו שלא בשבת
על אף המצוה למהר כדי דאורייתא דהוי רה״ר דרך ר״א דשרי אלמא רה״ר דרך דרבנן. איסורא אלא דליכא [בענין] לעשות שיכול פי
תחמיצנה אל לידך הבאה מצוה
29 יז פסוק יב פרק שמות.
כִּּי הַמַּצּוֹּת אֶת מַרְׁתֶּם וּש ְׁ הוֹּצֵּאתִּי הַזֶּה הַיּוֹּם בְּׁעֶצֶם מֵּאֶרֶץ צִּבְׁאוֹּתֵּיכֶם אֶת מִּצְׁרָיִּם…
31. רש״י שם
המצות- את ושמרתם … אל אומר יאשיה רבי כדרך המצוות, את אלא המצות את קורא תהי את מחמיצין אין כך המצה את מחמיצין שאין
עשה לידך באה אם אלא המצווה, מיד: אותה
31 ב עמוד ו דף מגילה.
אדר ושנה שנה כל מה ושנה, שנה בכל סבר: יוסי ברבי אליעזר רבי ושנה. שנה בכל דרשו: אחד מקרא ושניהם יוחנן: רבי אמר
לשבט- הסמוך לניסן- הסמוך אדר ושנה שנה כל מה ושנה, שנה בכל סבר: גמליאל בן שמעון ורבן לשבט, הסמוך אדר כאן אף
יוסי- ברבי אליעזר רבי בשלמא לניסן. הסמוך אדר כאן אף טעמא, מסתבר בן שמעון רבן אלא, המצות על מעבירין דאין
עדיף. לגאולה גאולה מסמך גמליאל בן שמעון דרבי טעמא טבי: רבי אמר טעמא- מאי? גמליאל
32. רש״י שם
את ושמרתם במכילתא תניא דהכי לעשות, אקדים לידי משבא כו- מעבירין 'אין המצות- תחמיצנה אל לידך מצוה באת. אם
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
33 טעמיה מסתבר ד״ה ב עמוד ו דף מגילה מסכת תוספות.
המצות- על מעבירין דאין טעמיה מסתבר דקאמר בגמרא ושם) נא. דף (זבחים מקומן איזהו בפרק דאמרינן להא קשה מכאן
יסו אל קרא דאמר טעמא ודייק המזבח של מערבי יסוד על שופך היה הדם שירי העולה. מזבח ד דפגע הוא מערבי ביסוד מערב שהוא ההיכל מפתח יוצא וכשהוא המצות על מעבירין דאין ליה תיפוק קרא לי למה התם וקשה
ברישא? דפגע אותה קודם לעשות לו שיש מצות שתי לפניו שיש היכא אלא המצות על מעבירין אין למימר שייך דלא מפרשים ויש
ברישא. ליכא דהכא אינו וזה מעבירין. דאין משום הטעם מפרש הכי ואפילו אחת מצוה אלא
בדיעבד. דאסור איצטריך הכי, משום שרי דיעבד הא לכתחילה מעבירין דאין אמינא הוה קרא לאו דאי תירץ יהודה ורבינו הכי ום מש דצריך חזינן לא יסוד אבל כשר, מזבח של מערבי דכל אלא חזינן לא מעבירין דאין דמטעם התם נראה נמי אי
יסוד לאשמועינן קרא. איצטריך ל״זריזין תחמיצנה" "אל אין בין היחס "מה
34. קסט- סימן גאון אחאי דרב שאילתות על שאלה העמק א אות
בזה, לחקור מקום יש ועוד סי או״ח רמ״א בהגהת 'במש״כ
תרכ״ה מהרי״ל ][בשם יוה״כ אחר מיד הסוכה לתקן דמצוה
תחמיצ אל לידך הבאה מצוה משום נה להביא הגר״א והוסיף מצוה המצוות את המצות את ושמרתם במכילתא דתני' הא
א״ת לידך. הבאה לר״מ בין לר״י בין מכדי ד״ד דפסחים מסוגי' תמוה ולכאורה זריזין וכ״ת בשית. ונבדוק שעות משש אלא אסור אינו חמץ ימול השמיני וביום דכתיב מצפרא נבדוק למצות מקדימין
ותניא ערלתו בשר מקדימין שזריזין אלא למילה כשר היום כל
- בבוקר אברהם וישכם שנאמר למצות להזדרז צריך דאין הרי
המצוה. זמן לפני ימים בד' ולא מצפרא אלא בגוף הברייתא מיירי דלא ודאי הא שהרי ליישב מקום יש אבל
המצוה- וזריזותי דא״א מעובדא ללמוד נצרכנו לא.'דלזה
מצוה במכילתא ודרשו המצות את תם ושמר דכתיב לן תיפוק
א״ת. לידך הבאה בעלות להקדים לכתחילה אסור הרי ממש מילה במצות אי ותו
ב. . פרק במגילה כדתנן החמה נץ קודם.'השחר להכין שיש משום אלא עצמה במילה מדבר אינו ודאי אלא זמן שהגיע בשעה ביום להכין יתחיל ואם מילה וצרכי סמים
ביום שעות כמה המילה נמשך. גוף יהי' המצוה מקדימין זריזין מכ״מ למילה כשר היום דכל דאע״ג תני ע״ז בלילה אבל השחר מעלות ההכנות להקדים יש וא״כ למצות.
דמילה להכנה להזדרז מצוה. אין
רש״י… שיטת ליישב מקום יש ובזה קושית קשה ודאי הא
'התו, בלילה יצאו שלא היינו אהדדי דסתרי תרתי למדנו היאך
היום לפני להזדרז. ושא״צ שפיר, מיושב לדברינו אבל להר הליכה מעצם ודאי דהא קודם להזדרז דא״צ משום הטעם לומר אפשר היה לא המוריה
זו, בהליכה תלוי היה המצוה גוף שהרי הבוקר שיקדים ומה וה״ז הצווי. גוף ויעש המוריה להר קודם יבא לילך עצמו
מ״ע על עובר רגע בכל והרי ביתו. ל למזוזה שצריך למי דומה הקודם בכל מזוזה להשיג בלילה גם לילך. ומחויב לילך דאסור משום הוא בלילה א״א הלך שלא מה ע״כ אלא
סכנה. משום מדכתיב" אלא אינו דזריזות הוכחה וכל בבוקר אברהם וישכם בנו יצחק ואת אתו נעריו שני את ויקח חמורו את ויחבוש
עולה" עצי ויבקע. וילך" ואח״כ״ויקם - 'וגו חבישת מיהת הא בלילה, לעשות יכול היה הליכה עד מעשה וכל החמור אלא
הברור הפי' זהו. מצפרא אלא להכנה להזדרז א״צ ע״כ
שי הה״ג בני העירני זה ולדבר.'לרש״י.
מהרי״ל. פסק נתיישב ומעתה בהכנה אלא זה כלל נאמר דלא
יותר דחשיב תורה ב שמפורש מה אבל בתורה. מפורש שלא הבוקר לאור קודם אפי' זריזות דין בזה. יש כתב שלא ותדע כתיב דבסוכה משום אלא בסוכה אלא בלולב לעסוק מהרי״ל
תעשה.
35 ב עמוד כב דף ברכות הש״ס גליוני.
ן זריזי שייך לא יותר ומשובח מובחר באופן יעשנה אזי באיחור המצוה יעשה דאם דהיכא פוסקים כמה לדעת י״ל ואך
… מקדימין זריזות- שייך לא יותר משובח באופן יעשה זמן דלאחר היכא דבזה מקדימין דזריזין זריזות לעניין רק התינח ואולם
גמ איסור דהוא המצוות על מעבירין אין לעניין אבל ו המצות, את מושמרתם ר יותר משובח באופן אח״כ יעשה דאפי' וודאי
המצוה. על להעביר אסור
אינו אם העברה לי' קרינן ולא זריזות רק לי' קרינן מדוע מקדימין שזריזין אלא למילה כשר היום דכל בהך ק' הא מת דבא נ' וע״כ העברה, מיקרי לא זמן דאיחור לומר ואין בבוקר, מיד מל מעבירין דאין סברה מעוברת שנה לענין אמר ב') (ו' מגילה בגמ' דהא
טעמ מהאי המגילה לקרות לעניין המצוות על לחוד. זמן איחור רק דהוא ואף שני, שבאדר בי״ד ולא ראשון שבאדר בי״ד א
המצוה, מן מסתלק אם רק הוא דהעברה פשוט בזה החילוק ואולם המצוה מן מסתלק ואין למילה כשר היום דכל במילה וע״כ
אי אבל זריזות, רק הוא בבוקר המילה קדימת ע״כ - למול יכול הרי ורגע רגע דכל באיחור כשמל העברה, נה עובר אינו שהרי
המצוה. מן ומסתלק - לקריאה ראוים אין הרי שני שבאדר י״ד עד הימים שאר וכל הט״ו אזי ראשון שבאדר בי״ד יקרא לא דאם דמגילה בההוא ואך
העברה… הוא שפיר המצוה מן מסתלק שהוא נמצא למצוה ראוי שאין בנתיים זמן שיש כיון וע״כ
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
36. א חלק האפוד חשב שו״ת ג סימן
ליום המילה לדחות רשאים אם באב בתשעה למולו שיכולים ראשון יום וחל חולי מחמת בזמנו למולו יכלו שלא תינוק נשאלתי.
. המחרת כמה תקנ״ט סי' סוף תשובה בשערי תראה הלא בט״ב בזמנה שלא מילה דמלין האחרונים הפוסקים לכל להו פשוט והנה
דנימא אדעתייהו אסיק לא הא אבל לאכול הברית בעלי רשאים אם שנדחה בט״ב מנה בז שלא מילה חלה אם שחקרו אחרונים כל זמנה שעבר פי על אף דמילה י' אות תקס״ח סי' המג״א דברי תשובה השערי ציין גם ט״ב. אחר עד תדחה בזמנה שלא דמילה
עכ״לד ערל לעמוד דאסור הוא זמנה ושעתא. שעתא
למצות מקדימין דזריזין לדחותה אין בזמנה שלא אפי' דמילה כתב קס״ו סי' יו״ד מ״ת "ב הנו כי בזה לפלפל מקום יש ולכאורה אחרי עד המילה שמאחרין בט״ב מצינו ואעפ״כ בהשכמה לעשות ביומו גם להקדים צריך מקדימין זריזין מטעם והנה שם. עיין
הב״י וכתב קינות. בשעת לעשותה ואין שמחה ב עליהם קבלו מילה שמצוה תקנ״ט סי' בב״י והטעם חצות אחרי עד וי״א הקינות חיישינן דלא הרי קינות בשעת המילה לעשות שלא המנהג מיהו הזריזין מצות שמבטלין על תגר קרא החכמה שבספר שם זריזין של ענין אלא אינה למחר שהדחיה בזמנה שלא מילה כן ואם שמחה. בשעת לעשות לן עדיף דטפי משום זריזין למצות
למול פוסקים להני להו דפשיטא זה מה קשה וא״כ שלמה בשמחה המצוה ולעשות למחר עד להמתין היא טובה רא סב מקדימין בט״ב בזמנה שלא. מילה שבאה מצוה ובין למצות מקדימין זריזין בין לחלק שכתב ע״ב כ״ב ברכות למס' הש״ס בגליוני ז״ל ענגיל יוסף ר' להגאון וראיתי
בינתים זמן שאין במקום אבל תחמיצנה אל שייך המצוה לקיים אפשר יהי' שלא בינתים זמן ש שי דבמקום תחמיצנה, אל לידך תתקיים אם פוסקים כמה לדעת מקדימין, זריזין במקום כי לדינא והחילוק זריזות. אלא שייך לא המצוה בו לקיים אפשר שאי
לאחר אסור תחמיצנה אל ושייך בו בטלה צוה שהמ בינתים זמן שיש במקום אבל לאחרה, יש יאחרנה אם הידור ביותר המצוה כשמל המצוה מן מסתלק ואין למילה כשר היום דכל במילה וז״ל הדברים בתוך שם וכתב בהידור. יותר תתקיים ואפי' אותה
ע״כ העברה אינה אבל זריזות רק הוא בבקר המילה הקדמת ע״כ למול יכול הרי ורגע רגע דכל. באיחור
ניחא האלה הדברים ולפי המצוה יעשו חצות אחרי הרי מקדימין שזריזין פי על ואף חצות אחרי עד להמתין יש בעצמו דבט״ב מלין ואין בינתים לילה יהי' שהרי בזמנה שלא במילה אפי' אסור מחר עד המילה לדחות אבל בשמחה דהיינו הידור ביותר
יותר… בהידור תעשה ואפי' המצות על מעבירין אין זה ובכגון בלילה
מהר״ל מדברי
37 יז פרק התורה נתיב עולם נתיבות.
מעכב הרע היצר הוא שבעיסה השאור יהיה שאל כלומר תחמיצנה, אל לידך שבאה מצוה בא) (מכילתא אמרו כן גם זה ובשביל
ה בז אמר ולפיכך הזמן, תחת הוא הגשמי הדבר כי הזמן תחת אינה אלהית שהיא המצוה כי מפני ועוד המצוה. מלעשות ידך על אלא המצות את ושמרתם תקרי אל המצות את ושמרתם מן זה דבר רז״ל למדו ולכך בזמן נעשה החמץ כי תחמיצנה אל הלשון אותה לעכב תחמיצנה אל ולכך הזמן תחת אינה האלהית המצוה כי אחד, דבר שניהם והמצה המצוה כי המצוות את ושמרתם
צוה ולכך במקומו שהתבאר כמו הזמן תחת שאינה עליונה במעלה צרים ממ יצאו ישראל כי מפני המצה וכן בזמן, נעשה להיות לילה שבשכר מצוה לדבר אדם יקדים לעולם קרחה בן יהושע רבי אמר ע״א) (כ״ג דנזיר ג' בפרק אמרו ולכך מצה. אכילת על
מעלתה לפי צוה המ עושה שהוא מורה במצות הקדימה כי פירוש למלכות, דורות ארבעה הקדימה לצעירה בכירה שקדמה אחת
אלהית… שהיא המצוה מעלת לפי אינה זה דבר המצוה מעכב ואם הזמן תחת ואינה אלהית היא שהמצוה כראוי
38 יב משנה א פרק אבות מסכת חיים דרך.
מצוה בא אם המצות את ושמרתם בא) (מכילתא ז״ל שאמרו כמו בזמן, נעשו שיהיה ראוי אין מדריגתם עלוי לפי הדברים כל כן
ומה זמן. ובעיכוב בשהיה נעשים היו לא ולכך אלקיים דברים הם המצוות כי המצוות, אלא המצות תקרא אל תחמיצנה ל א לידך האלקית העליונה המדריגה מכח ממצרים יצאו ישראל כי אחד, טעם הכל המצוה את להחמיץ ואסור המצה את להחמיץ שאסור
על כמו המצוה על חימוץ שם יש כי המצוה להחמיץ שאסור טעם ה וז במקומו, בזה שהארכנו וכמו כלל זמן שהיית בה שאין הזמן תחת הגשמי עולם שהוא הזה בעולם שהם הדברים אל ששייך הזמן לה ראוי ואין אלקית היא המצוה כי. המצה
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
טבדי בנימין הרב שיעור סיכום למצוות– מקדימין זריזין
מהסוגיה התוספות וקושיית במצוות לזריזות המקור
בחולין
ב 1. וירא1 פרשת על מסופר העקידה. נסיון מעידה התורה
שאברהם" רש״י וביאר בבוקר" אברהם "וישכם נזדרז
למצווה". ו פסחים2 במסכת הוא רש״י דברי מקור הלומדת, כדי והנה למצוות". מקדימין ש״זריזין אברהם של מהנהגתו
במצוות "זריזות של הערך מהות על "לעמוד מהלך את נציע
הסו: גיה
החמץ את בודקין עשר לארבעה ש׳אור כתוב 'במשנה בלילה נעשית שהבדיקה היא שהכוונה מסיקה, והגמרא
בניסן. עשר ארבעה [ליל] אור
בלילה החמץ בדיקת את מקיימים מדוע שואלת, הגמרא בשעה למחרת ביום רק חל החמץ השבתת זמן והרי
? השישית
לילה ב שבודקים שהסיבה האפשרות את דוחה הגמרא אומרת הגמרא במצוות. זריזות של העניין מחמת, הוא במילה במצוות שמצאנו כפי זריזות, של עניין שיש שאף כל כשירה שהמילה [ואף למצוות" מקדימין ש״זריזים
ולהקדים- להזדרז מצווה יש ]היום מצוות מקום מכל מביאה הגמרא מהלילה. ולא מהבוקר רק חלה הזריזות
מ״וישכם לכך ראיה בבקר- "אברהם שמכך והיינו שאין משמע היום, אור קודם קום הקדים לא שאברהם אי ממילא לילה. מבעוד ביום] [החלות למצוות להקדים בגלל ללילה החמץ בדיקת את שמקדימים לומר אפשר את להקדים היותר לכל יועיל זה טעם שכן "זריזין" לחצות סמוך במקום המוקדמת, הבוקר לשעת הבדיקה
חמץ איסור יש [שאז הי. ]ום
חמץ בדיקת את שמקדימים שהטעם היא הסוגיה מסקנת אחרים מטעמים אלא "זריזין" דין מחמת איינו ללילה יפה הנר ואור בבתיהם, מצויין אדם שבני ['בשעה
. ]'לבדיקה
להסיק ניתן הסוגיה ממהלך כן, ואם לקיים להזדרז שיש
להזדרז מצווה ביום- החלה ומצווה. מצוות מהבוקר, אליה
לכן קודם. ולא
2. הנ״ל הסוגיה בין סתירה על הצביעו התוספות בעלי והנה
במסכת לסוגיה פסחים במסכת חולי ן3 בחולין הגמרא:
הפסוק את מביאה ממנו ולומדת בבוקר' אברהם 'וישכם שאברהם דהיינו בלילה. יחידי לצאת חכם לתלמיד שאין
יחידי לצאת לא כדי מהערב ולא בבוקר רק יצא אבינו
. ולהסתכן
3. השאלות שתי קושיות. ג' הקשו התוספות בעלי
לעצם נוגעות הראשונות דברי בחולין: הגמ'
1 ג.'כ״ב,
2 ע״א. ד
3 ע״ב. צא
אברהם מ״וישכם לומדת הגמרא כיצד ראשונה: שאלה אברהם הלא בלילה, יחידי לצאת לת״ח שאין בבוקר" עמו נעריו "שני את והן יצחק את הן לעקידה עמו. לקח
ולא בבוקר רק לדרך יצא שאברהם הסיבה אם ממילא שבלילה- הסכנה בגלל היא בלילה ניתן היה לכאורה יצחק (אברהם, בלילה אנשים ד' אף לילך שאסור ללמוד
הנערים.)ושני
היה לא כן ועל מצווה לדבר הלך אברהם שניה: שאלה
יחידי" בדרך לסכנת״הליכה לחוש לו קיי״ל שהרי
ניזוקין אינן מצוה. ששלוחי
שיש אומרים בפסחים הגמרא כיצד שלישית: ה שאל להזדרז שהמצווה בבוקר אברהם של מהשכמתו ללמוד
מהבוקר, רק חלה המצוות בקיום שחובת אפשר הלא אברהם שיצא ומה לבוקר, קודם אף היא ה״זריזות"
בלילה יחידי יצא לא שת״ח האזהרה מחמת הוא. בבוקר
4. התוספות הטענה ידי על הקושיה את מיישבים שהפסוק בהקשר נאמר הוא בפסחים שמוזכר בבוקר" אברהם "ישכם בבוקר אברהם "וישכם הפסוק ואילו יצחק, עקידת של
תפילת של בהקשר נאמר יחידי לילך שאין למדו שממנו
תוספות של זו, טענה ש לציין יש ועמורה. סדום על אברהם סדום- של בהקשר נאמר הוא שבחולין "וישכם" שהפסוק
אברהם "וישכם כתוב בגמרא לפנינו שכן גירסה. י שינו טוען רק נאמר החמור חבישת ואזכור חמורו". את ויחבוש בבוקר בפסוק שמדובר הטענה לכן יצחק. עקידת של בהקשר שכתוב כך גירוסה שינוי גם מחייב סדום של בהקשר שנאמר
החמור חבית של אזכור ללא בבוקר", אברהם "וישכם. רק
והנה שינו ידי על השאלות: ג' נפתרו זה י
בדרך יחידי היה לא שאברהם הראשונה, השאלה לגבי
לעקידה- אברהם מהליכת למדו לא שאכן היא התשובה הלך אברהם ואכן לסדום. מהליכתו אלא לעקידה, בבוקר שיצא מהנהגתו ללמוד ניתן ממילא יחידי. לסדום
בלילה- ולא בלילה יחידי לילך היזהר לת״ח. שיש
לדבר היתה לעקידה שההליכה השנייה, אלה הש לגבי שליחי שכן להיזק לחוש לאברהם היה ולא מצווה,
ניזוקים- אינם מצווה מדובר שלא היא התשובה כאן גם צווה לא ואברהם והואיל לסדום. בהליכה אלא בעקידה "לדבר הליכתו את להגדיר אפשר אי לסדום, ללכת
."מצוה
שלא מכיוון השלישית, השאלה לגבי מהשכמתו למדים בלילה יחידי לילך שאסור יצחק לעקידת אברהם של הסדום אל להתפלל השכמתו הוא לכך המקור (שהרי ולא בבוקר רק להשכמתו שהסיבה ללמוד נותר וכנ״ל) בבוקר רק מתחילה שהזריזות משום היא שלפניו, . בערב הסכנה חשש בגלל לעקידה השכיר שאבהם לטעון, ואין
מצווה בדבר שמדובר ועוד יחידי ה הי לא הוא שהרי
. כנ״ל
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
הרי״ף- גירסת פי על הסוגיות יישוב בדברי ועיון
חלאווה מהר״ם
5. רש״י גירסת לפי דווקא היא הסוגיות בין הסתירה כל והנה של השכמתו גירסתם לפי שכן בפסחים. בסוגיה והתוספות
הובאה אברהם כראייה מתחילת רק חל 'זריזין' שדין לכך
היום לפי. הגירסה היא [וכן גירסתם ש בגמרא נכתב: פנינו] ל
מצפרא "נבדוק בבקר" אברהם וישכם …שנאמר והיינו. את מביאה זה ואחרי מצפרא" "ונבדוק מציעה שהגמרא
הרי״ף4 בנוסח זאת לעומת כראיה לעקידה אברהם. השכמת "וישכם שנאמר למצות מקדימין זריזין תימא 'וכי נכתב:
מצפרא?'. נבדוק בבקר- "אברהם שישנם נראה זה מנוסח
הגמרא הראשון בשלב שלבים: שני המקור את מביאה
אברהם. של מהשכמתו הזריזות למצוות שנאמר מה ואילו
שיש שלמדנו שהגם לומר, רצונו פרא" מצ "נבדוק כך אחר בבדיקת להזדרז שיש מנייןלנו מקום מכל להזדרז מצווה
מהלילה- חמץ כך כל להקדים שאין לומר יש מסברה הלא מהבוקר לבדוק ודי בזריזות, הצורך מחמת המצווה. את וכן
הר״ן5 ביאר בהכי זריזות ליה דסגי 'מסברא להרי״ף.'שנראה
אברהם של מהנהגתו ראיה הביאו שלא יוצא זה הסבר לאור הוא מאברהם שלמדו מה כל הבוקר. קודם להשכים שאין
ולא צווה המ את לעשות מקדים שהיה הזריזות, עניין את לא שאברהם שהסיבה ללמוד אפשר ממילא אותה. דחה לצאת ת״ח של הסכנה מחמת הוא הבוקר קודם השכים וכאמור קודם. להזדרז אין הדין שמעיקר בגלל ולא בלילה, של מסברה זהו "מצפרא" לבדוק שדי אמרה שהגמרא מה
ראיה ללא. הגמרא
יד תלמ [בונפיד, דוד רבנו בחידושי מפורש מצאנו וכן 6. ואחר ודוחהו, רש״י פירוש שמביא שם, פסחים על הרמב״ן] כנ״ל הסוגיה ומיישב ברי״ף, שלפנינו הגירסא את מביא, כך ראיה לזה ואין הסברא מכח רק מוזרת "מצפרא" שהקושיה
אבינו אברהם של. מ״וישכם"
את כאן מביא חלאווה. המהר״ם מלשון עולה גם כך
חידושים ה על לעמוד כדי מהרח״ל דברי מהלך
: שבדבריו
קודם לפיו הרי״ף, נוסח את מהרח״ל מביא בתחילה את ומביאה וכו' זריזין של הדין את אומרת הגמרא
בבוקר- אברהם וישכם הפסוק שואלת מכן ולאחר
מצפרא.""ונבדוק
רש״י של הגירסה את מהרח״ל כתב מכן לאחר מ״וישכם לומר הגמרא זו גירסה שלפי וציין "ותוספות,
שאין מהלילה ולא מצפרא אלא. להקדים
ללמוד רוצים איך מהרח״ל: הקשה מכן לאחר ולא מצפרא רק למצוות מקדימין זריזיון דין מ״וישכם"
בלילה- הוא בלילה יצא לא שאברהם שמה אפשר הלא
בלילה יחידי לצאת לת״ח שאסור. מחמת
ע״ב א פסחים 4 5. שם
היה שכאן לתרץ ואין לתירוץ: אפשרות שולל מהרח״ל
ניזוקין- אינם מצווה חי ושלו מצווה דבר להשכים שהרי
מצוה זו אין סדום את. לראות
בעניין פסחים במסכת שהלימוד כתב, הקושיה וביישוב ממילא מהעקידה. אלא מסדום לא הוא במצוות זריזות שהיה ועוד מצווה בשלוחי מדובר ובעקידה הואיל
והנערים- יצחק עם אברהם לאברהם שהיה סיבה אין
מהסכנה, לחוש [ולא בבוקר מהשכמתו מוכח כן ועל
הבוקר קודם זריזות דין שאין. קודם]
7. הערות שת מהרח״ל ע״ד להעיר יש. והנה
עולה מהרח״ל של הדברים מסדר ראשונה: הערה ותוספות רש״י של הגירסה על דווקא היא, שהקושיה אין שכן קושיה, כלל אין הרי״ף גירסת לפי ואילו
קודם זריזות שאין " מ״וישכם ראיה להביא מחפשים ורק להזדרז. מצווה שיש מ״וישכם" הראיה כל הבוקר.
הר״ן בדברי וכנ״ל מצפרא", "ולבדוק שאלו. מסברה
מהר״ם שמדברי כך, על לעמוד יש שניה: הערה "וישכם של שהפסוק סבר הוא שבה״א עולה, "חלאווה "זריזין דין למדו ומשם לסדום, בנוגע נאמר הוא
למצוות "מקדימין לפי הן נכונה זו שהבנה [ומשמע בהמשך מאידך התוספות]. גירסת לפי והן הרי״ף גירסת כותב הוא התוספות] גירסת על השאלה [בשלב דבריו לסכנה לחשוש צריך היה לא שאברהם לומר אפשר שאי אינם מצווה ששלוחי מהטעם בלילה לצאת היה ויכול
ניזוקין-. וה מצו בגדר היתה לא לסדום ההליכה שכן ההליכה אם פנימית: סתירה כאן שיש יוצא ולכאורה לגבי משם ללמוד שייך בכלל מה מצווה אינה לסדום זריזין דין כך: לומר וצריך למצוות? מקידמין זריזין שאין אפילו רוחני, עניין בכל הוא למצוות מקדימין
מצווה- שלוחי זאת לעומת מסויימת. מצווה היינו
לכן למצווה. השליח את צוה ומ שמשלח מי שיש דווקא "שלוחי שייך אלוקי ציווי עליהן שיש במצוות רק
ניזוקין אינם. מצוה"
8. להישאר אפשר הרי״ף שיטת שלפי יוצא זה הסבר לפי בפסוק מדובר בפסחים וגם בחולין בגם והיינו בה״א,
מאד ברורה היא הרי״ף שיטת כך: מסדום!
הוא בלילה יחידי יוצא ת״ח שאין למדנו ממנו המקור סיטואציה באותה לסדום. ביחס אברהם של ה״וישכם" ממילא מצוה. של הליכה זו היתה ולא לבדו אברהם היה לבדו ת״ח יצא שלא לכך המקור שזהו מאד מתאים
. בלילה
גם הוא במצוות זריזים להיות שיש לכך המקור
סדום- של ה״וישכם" מצווה יש סוף כל סוף שכן
ולכן מצווה, שלוחי בכלל שאינו אף סדום, על בתפילה המצווה לקיום השכים. אברהם
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
רש״י על הקושיות
9. רש״י- שיטת על לעמוד המקום זה שני בזה לציין ויש הראשון המקור עליהם. להעיר שיש רש״י בפירוש מקומות שנאמר ממה שלמדו בחולין, בסוגיה רש״י הוא הוא
רש״י ופירש יחידי. בלילה ת״ח יצא שלא "וישכם" שם לא הוא מקום מכל יחידי היה לא אבינו שאברהם שלמרות יחידי ת״ח יצא שלא בק״ו ללמוד יש כן ואם יחידי, יצא שהקשו וכפי להולמם, קשה רש״י דברי ולכאורה בלילה. ביותר אפילו אז אבינו מאברהם ללמוד נבוא שאם התוספות, שבו שהמקרה ועוד בלילה. יחידי לצאת לת״ח אין מאחד
אברהם בעקידה- הוא יחידי שלא יצא ואם מצווה, הוא ושם אסור מצווה לדבר שאפילו ללמוד יש שמאברהם יוצא כן
ניזוקים אינם מצוה שלוחי הלא וקשה יחידי, . לצאת
11. שאלת את ביאר ששם בפסחים, רש״י הוא השני המקור הקדמה "דאיכא לשונו: וזה מצפרא", "ונבדוק הגמרא
מילה גבי כדאשכחן לזריזים שנאמר דאברהם ובזריזותיה מקום ומכל החמה הנץ עד המתין שלא בבקר אברהם וישכם האחד החלק חלקים, שני בדבריו ויש הקדים". לא בלילה והחלק להזדרז, מצווה מצאנו ששם מילה, מצוות אזכור הוא ולא בבוקר שהשכים אבינו אברהם של הנהגתו הוא השני
שיש האומרת מהברייתא ולכאורה קודם. מצוות להקדים ואילו במצוות, זריזות של העיקרון את רק לומדים מילה לומדים בלילה יצא ולא בבוקר רק השכים שאברהם ממה
קודם להשכים צורך. שאין
א- קושיה המילה הקדמת את כאן הזכיר רש״י, מדוע לגמרא ביחס מצפרא". "ולבדוק עם עניין לזה אין הלא
שזה בגלל נעשה ר שהאזכו לומר אפשר זאת שהזכירה זה על יחזור שרש״י למה אבל מהברייתא, ? חלק
ב- קושיה הראשונים- שהקשו כפי ללמוד אפשר שאי לומר יש שכן מהבוקר, היא שהזריזות אבינו מאברהם לומר [אין בלילה יחידי לצאת שלא נזהר שאברהם שמדובר ובגלל העקידה של ב״וישכם" שמדובר
ש- לחשו לאברהם היה לא במצווה בחולין רש״י הלא לצאת שלא נזהר אברהם לעקידה בדרך שאפילו הסביר לא שאברהם שמה מניין קושי יש כן ואם הלילה, קודם
זריזות דין אז שאין מחמת הוא הלילה קודם. ]יצא
ראויה הנהגה או מצווה היא זריזות? האם
יסודית מחלוקת פי על רש״י שיטת את לבאר ונראה
הדשן תרומת של בסוגיה. לתוספות רש״י בין שמצאנו
ביומא6 במשנה את תורמים היו בהם הזמנים הובאו
הסוגייה מהלך את נציע המזבח. מעל: הדשן
בקריאת המזבח את 'תורמין יום שבכל מספרת המשנה
התרומה- זמן השתנה ובמועדים לו' סמוך או הגבר
הראשונה מאשמורה וברגלים מחצות הכיפורים.''ביום
עיכול ש׳קובע שהזמן נאמר בה למשנה 'ציינת מ הגמרא אם וכן המזבח, את לתרום מותר ואילך שממנו דהיינו
6 ע״ב. כ
הוא להחזירה, צריך אין קרבן חתיכת נפלה חצות
שלכאורה פסוקים משני הוא זו להלכה הביסוס. הלילה זה– את זה סותרים " אומר' אחד כתוב הלילה כל
והקטיר' וה הלילה אומר׳כל אחד וכתוב, רים' הא,
- להרמה" וחציו להקטרה חציו חלקהו, כיצד? דהיינו גבי על מוקטרים יהיו שהאיברים צורך יש חצות שעד
המזבח- המזבח את תורמים ואילך מחצות. ואילו
זו את זו סותרות המשניות שלכאורה מקשה: הגמרא את להרים מצווה ואילך שמחצות למדנו אחר מצד
תרומת הזמנים שברוב ר מבוא במשנתינו ומאידך הדשן מוקדמים אחרים, בזמנים אלא בחצות, נעשית לא הדשן הראשונה באשמורה הדשן את הרימו (במועדים )יותר הדשן את הרימו רגילים (בימים יותר מאוחרים או הכיפורים ביום ורק לבוקר). סמוך ז״א הגבר, בקריאת
בחצות ממש נעשית. ההרמה
11 הדשן לתרומת ביחס ה קושי ישנה השיטות כל לפי והנה. הראשונה- באשמורה במועדים שנעשית הנהגה שלכאורה עד המזבח על להיות הדשן על שמצוה ההלכה את סותרת זו תרומת את "מקדימין" כיצד הגמרא שואלת ולפיכך חצות.
הזמן קודם במועדים. הדשן
שאר של ההנהגה על גם היא הקושיה האם נחלקו אמנם
הדשן שתרומת השנה ימות בגמרא לבוקר. סמוך נעשית "היכי במילים בסוגריים זו אפשרות מובאת שלפנינו
לתלמוד בפירושו רש״י והנה מאחרינן". לגרוס שאין טען
" הגמ קושיית 'את מאחרינן "היכי בטענה" זאת ונימק ומה
מתחילה הדשן תרומת שמצוות שאף והיינו ", יאחר אם לנו
אלא בחצות, דווקא את ז לעשות להזדרז עניין אין בחצות- אי לפיכך פגם. בזה ואין הבוקר, אור עד זאת לדחות אפשר לאחר גם לאחר מותר שכן מאחרינן" "היכי לגרוס אפשר
חצות.
דברי על תמהו במקום התוספות " רש״י- זריזין הא ואמאי
למצוות" מקדימין שהגמרא מבינים שהתוספות והיינו?
מקדימינן- "היכי גם "שואלת את מקדימים במועדים כיצד המצווה את מבטלים [ובזה חצות לפני הדשן, תרומת
מאחרינן- "היכי וגם חצות], עד תעשה "שההקטרה כיצד הלא הגבר, לקריאת סמוך ההקטרה את השנה בכל מאחרים "זריזין מדין וממילא בחצות מתחילה הדשן הרמת "מצוות
א ול לחצות, סמוך הכי הדשן הרמת את לעשות לנו היה
. לאחר
בשאלה ותוספות רש״י מחלוקת בפנינו הרי דין במעמד
לרש״י ""זריזין: ולתוספות- מעלה, זו. חיוב
12. יסודית מחלוקת פי על רש״י שיטת את לבאר ונראה
את נציע ע״ב. כח דף ביומא לתוספות רש״י בין שמצאנו
הסוגיה: מהלך
ומספרת המנחה. לתפילת הראויה בשעה דנה הגמרא
שביעית שעה בתחילת מתפלל היה נו אבי שאברהם הכתלים- דפנות את מאירה אינה שהחמה היום] [חצות
כותלי משחרי.''מכי
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
וניגמר ניקום מאברהם 'אנן בתמיהה שואל יוסף '? רב מאברהם ללמוד יש האם תמיהה, בזה שיש דהיינו
מוקדם כך כל. להתפלל
למצוות ביחס הלא יוסף" רב של קושיתו על מקשה רבא
מ״מ למצווה כשר היום שכל שאף בברייתא שנינו ה מיל הרי אברהם". מ״וישכם זאת ולמדו מקדימין, זריזין
מילה- לגבי הזריזות מצוות את מאברהם שלמדו ולמה
מנחה בתפילת זריזות גם איבנו מאברהם נלמד. שלא
חדש באופן יוסף רב של קושיתו את מבאר רבא: לפיכך
האפשרות על כללית קושיה אינה יוסף רב קושיית לנו אפשר שאי מקשה, הוא אלא אבינו, מאברהם ללמוד בתחילת מנחה להתפלל הנהגה אבינו מאברהם ללמוד מנחה תפילת שזמן במשנה קיי״ל שהרי שביעית, שעה
ומחצה שעות בשש הוא. עבורנו
מותר היה אבינו לאברהם מדוע מסבירה הגמרא בהמשך
לעומתנו שביעית שעה בתחילת כבר, להתפלל שביעית שעה [אמצע ומחצה שש לשעה. ]הממתינים
בריטב״א7 והנה מה תם ורבנו רש״י שנחלקו מבואר מה היינו הנ״ל. בסוגיה השונים השלבים בין היחס מה וניגמור", ניקום מאברהם "אנן הגמרא שאלת בדיוק בביאור רבא מסקנת בדיוק ומה רבא, דחיית בדיוק
שהסבירם כפי יטות מהש כ״א נבאר ולהלן השאלה.
. בריטב״א
13. בכלל האם בגמרא הדיון ברש״י, הריטב״א הסבר פי על אבינו אברהם של הנהגותיו אחרי להתחקות לנסות. אפשר
ניקום מאברהם "אנן שאל יוסף שרב שבתחילה והיינו
"ונגמור- זריזין להיות ללמדנו "באת רש״י פירש
מאברהם ללמוד שאפשר היתה והתשובה, כאברהם?". שכן אמר רבא מכן ולאחר מילה. לעניין זריזות מ״וישכם", למדנו של מזריזותו נלמד כיצד אחרת: היתה יוסף רב של ששאלתו שאין בברייתא מצאנו הלא מנחה, תפילת לגבי אבינו אברהם
אברהם כמו מוקדמת כ״כ בשעה מנחה. להתפלל
שלנו באפשרות דן הסוגיה מהלך רש״י שלפי לומר ניתן
אברהם- מ ללמוד אפשרי הדבר. ולמסקנה
14. ההבנה לסוגיה: ר״ת הסבר את גם מביא הריטב״א והנה ללמוד אפשר אי הלא היתה, בתחילה יוסף רב בשאלת יש ולכן תורה, מתן לפני והוא הואיל הנהגה אבינו מאברהם באופן לכן תורה. מתן מאז ההלכה השתנתה שמא לחוש
זה על ינו. אב מאברהם הלכות ללמוד אפשר אי עקרוני "וישכם באברהם שנאמר ממה למדנו הלא רבא, הקשה כשר היום שכל שאף מילה, לגבי הלכה בבוקר" אברהם
למילה- שבכל רבא הסיק ולפיכך מקדימין. זריזין מ״מ תורה מתן קודם ואפילו מהאבות, הלכה ללמוד יש. מקום באופן זה, שבעניין הוכחה שיש הוא הקשה יוסף שרב ומה
מאברהם הלכה שהשתנתה רואים שממנה ברייתא ש י חריג, שש שעה קודם להתפלל אין הברייתא ליפ שכן אבינו.
ב כח, יומא 7
השתנתה- שההלכה לנו שהתברר בגלל רק ולכן ומחצה. אין שאין מקום בכל עקרונית אבל אבינו. כאברהם לנהוג לנו
האבות כמו לנהוג יש הלכה שהשתנתה. הוכחה
15. כללית מחלוקת כאן שיש עולה, הדברים מסגנון והנה היא בסגויה השאלה רש״י לפי מהאבות. ללימודים ביחס והתשובה מהאבות, הנהגה ללמוד אפשר האם הנהגתית: לא הוא היון שכל כלול זו הגרה ובכלל אפשרי. זה שכן, היא היא השאלה תם רבנו לפי זאת לעומת הנהגתי. אלא הלכתי,
היא שובה הת זה ועל מהאבות. ללמוד צריך האם הלכתית, כמותם הלכה שאין ראיה יש כן אם [אלא. ]חיובית
16. ללמוד יש בזריזות עוסקת שהסוגיה בגלל דווקא אך
למצוות- מקדימין "זריזין לדין גם פרטי באופן "מכאן לפי
הלכה- זו תם רבנו ולפי הנהגה זו רש״י ברורה גם וממילא והיינו הדשן. לתרומת ביחס הנ״ל ותוספות רש״י מחלוקת
קושי אין ולכן הדין מעיקר להזדרז חובה אין רש״י לפי ש רש״י לפי לכן חצות. אחר הדשן תרומת את מאחרים כיצד מסתברא התוספות אך מאחרינן". "היכי גורסין אין קושיה שיש מסבירים הם ולכן תם, רבנו כשיטת שהולכים
חצות- אחרי הדשן תרומת את מאחרים כיצד יש בזה הלא
"זריזין מצוו."ת של ביטול
17. היא רש״י שיטת של שעיקרה הנ״ל, לאור לי ונראה בדרכי הליכה של הערך מצד היא במצוות הזריזות שמעלת לצורת לאדם, הנוגעת הנהגה היא שהזריזות והיינו אבות. באישיותו מעצב שהוא הרוחני ולטיפוס שלו, ה'. עבודת
רש״י בשיטת נקודות מספר להסביר ניתן זאת. לאור
18. כח דף ביומא הסוגיה לשון את מסביר זה, כל ראשית הכוונה בפשטות מאברהם. ללמוד אפשר האם הוא שהדיון מאברהם הלכה ללמוד [ולא מאברהם הנהגה ללמוד. ]היא ממילא כאברהם". זריזים "להיות רש״י לשון לפי ובפרט זה מאברהם בזריזות מילה לעשות למדו שחז״ל שמהא ברור
הנהגה של הערך את מראה שכן לכך הוכחה וזאת כאברהם.
אברהם של בדרכו ללכת שייכות לנו. יש
בד״ה ד דף בפסחים רש״י לשון את מסביר זה שנית לזריזים הקדמה "דאיכא לשונו: וזה מצפרא", "ונבדוק וישכם שנאמר דאברהם ובזריזותיה מילה גבי כדאשכחן מקום ומכל החמה הנץ עד המתין שלא בבקר אברהם
וכאן קושיות, ב' רש״י על והקשנו דים". הק לא בלילה
: נתרצם
א- קושיה המילה הקדמת את כאן הזכיר רש״י, מדוע לגמרא ביחס מצפרא". "ולבדוק עם עניין לזה אין הלא שזה בגלל נעשה שהאזכור לומר אפשר זאת שהזכירה
זה על יחזור שרש״י למה אבל מהברייתא, ? חלק
אברהם של גתו מנה הוא והלימוד הואיל לזה: התשובה
אבינו- זו הנהגה שאכן ממילה, הראיה את להביא צריך לטעון מהאפשרות לאפוקי עבורנו, משמעות בעלת היא
כח דף ביומא כמובא וניגמור" ניקום."מאברהם
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
ב- קושיה הראשונים- שהקשו כפי ללמוד אפשר שאי לומר יש שכן מהבוקר, היא שהזריזות אבינו מאברהם
בלילה יחידי לצאת ש. לא נזהר שאברהם של מהנהגתו מוחלטת ראיה שאין שאף לומר ויש מכל קודם, ולא מהבוקר דווקא הוא זריזין שגדר אברהם של בדרכו ללכת הוא הזריזות ועניין הואיל מקום יצא לא שאברהם ומצאנו הואיל כן על אבינו אברהם
בלילה- יציאה כוללת לא בדרכיו ההליכה מצדינו גם אז
שלמדנו שציין רש״י בלשון נכנס זה רעיון ילה. ל בעוד דאברהםֹּ ובזריזותיה מילה גבי "כדאשכחן זריזין דין
הקדים- לא "בלילה הנהגה למצא מנסים שאנחנו והיינו הקדים לא הוא שבלילה ומצאנו והואיל אבינו, מאברהם
חדשה הנהגה להמציא לנו אין. שוב
משאר רז להזד עניין יותר יש במילה שדווקא העמדה
מצוות
19. "זריזין של העקרון שאכן מקורות במספר מצאנו "והנה מילה במצות ובפרט ראויה, הנהגה אלא חלוטה הלכה. אינה אינו למצוות' מקדימין 'זריזין שהכלל כתב המכתם בספר
אבות- בדרכי לאחוז ישראל מנהג אלא גמור חיוב כל 'נהגו
כי נראה אירי המ מדברי אף בזריזות'. ולמול להשכים ישראל ברית במצוות שדווקא מוכח מדבריו גמור. בדין מדובר לא שלא 'כדי המצווה את לעשות להזדרז הידור ישנו מילה
הבן8. על חמלתו מצד בה כמתרשל 'ייראה מבאר זה נימוק
להזדרז- החיוב את לומדים ממנו המקור את נאה בצורה להיראות יכול היה איחור בו שגם העקידה, מעשה
כ המצוו. ה בקיום התרשלות
21 שדין זה בעניין להעיר יש והנה. מילה בברית 'זריזין'
נוסף מקור לו יש בפרט ע״א. (כט בקידושין מ)הגמ', בספר. יָמִּים שְׁמֹּנַת בֶּן בְּׁנוֹּ יִּצְׁחָק אֶת אַבְׁרָהָם 'וַיָּמָל נכתב: בראשית
כַּאֲשֶר נאמר ש מקום ש׳כל חכמים ולומדים אֱלֹּהִּים' אֹּתוֹּ צִּוָּה
""צו- אלא אינו זירוז את לבצע שעליו דהיינו ולדורות' מיד שהזריזות נראה זה ממקור וזריז. מהיר באופן המצווה
התורה. מן מצווה אלא בלבד מעלה איננה המילה במצוות
21. קושיות ב' להקשות יש זאת לאור: והנה
מהתורה מצווה יש שבמילה נקטו שהפוסקים מצאנו לא
נראה והמאירי המכתם מספר דרבה, וא בזריזות. לנהוג חובה ולא מנהג בגדר רק. שהוא
את הביאה במילה זריזין לדין בנוגע הברייתא מדוע הלימוד את הביאה ולא בבוקר" אברהם "וישכם הפסוק מילה לעשות לדורות הוראה ממש שהוא מ״צו"
. בזריזות
8 מדברי הבין ע״ב) ד פסחים הש״ס (גיליוני ענגיל יוסף הרב ישנו מילה ובמצוות המצוות בכל להזדרז חיוב שישנו המאירי
אמנם במצוות. ל כמתרש ייראה שלא כדי גם יותר גדול חיוב ברית במצוות דווקא אלא כך אינו המאירי רבנו בדברי הפשט
חיוב אין המצוות ובשאר להזדרז חיוב ישנו. מילה
22. תמימה9 תורה בספר בדוחק ויישב זאת קושיה הקשה
בפסוק שהכוונה המצווה את שיקיים בכך לזריזות אינו ולא בזריזות. המצווה מעשה את שיעשה אלא בהשכמה
בקידו יהושע ובפני דבריו. התבארו שין10 שאין כתב גם ונראה הזמן. זריזות על מילה של המיוחד בלימדו הכווהנ המצווה [לעשות הזמן זריזות זריזות: סוגי שני שיש כוונתו
בשקידה המצווה לקיים, יינו [ה הרצון וזריזות מוקדם] והיינו זריזים" ש״כהנים שמצאנו וכעין ורצון. מסירות מזורז "בן שמצאנו כמו או כמאמרה, ההלכה בקיום מדייקים מזוכך שהכווונה מהרש״א ועיי״ש ע דף בסנהדרין ומלובן"
לתורה. ]ומושכר
לצורך שבת לחלל מתי ש׳זריזין' תוספות של חידושו
מילה
23. הזירוז מאירי) (רש״י מהפוסקים חלק שלפי לעיל ראינו למדים אין שכן גמור, חיוב ולא נכונה הנהגה הוא במצוות ואילו בדרכם. ללכת שואפים רק אלא הלכה האבות ממעשה לומדים שכן גמור דין הוא 'זריזין' התוספות שיטת לפי האם לברר יש התוספות לשיטת אף אמנם הלכה. מהאבות
יש האם דהיינו בחפצא. או ברא בג היא הזריזות מצוות היא שהזריזות או מצוות כשעושה זריז להיות כללית מצווה נחשבת היא זו בדרך מצווה שעושה כן ועל מהמצווה חלק
מהודרת. ליותר
24. דעתו את מציגה ע״א) (קל שבת במסכת המשנה והנה שלא דהיינו השבת, את דוחין מילה שמכשירי אליעזר ר' של
שמאפשר מה אף אלא השבת את וחה ד המצווה פעולת רק המשנה דברי הם זו הלכה של יוצא פועל ביצועה. את
הרבים רשות דרך בשבת המילה סכין את להביא. שמותר
25. את להביא מציעה הסוגייה מדוע מקשים התוספות בעלי התוספות בעלי הסכין? אל התינוק את ולא התינוק אל הסכין
ש׳החי (מטעם לבד ב מדרבנן אסור התינוק שטלטול מניחים התורה מן אסור האיזמל טלטול ואילו עצמו') את. נושא מתירים שלא שהסיבה התוספות, עונים האחרונה בתשובתם שהבאת דהיינו המצווה'. למהר 'כדי היא התינוק את לטלטל המילה ברית בקיום לאיחור ותגרום מסורבלת היא, התינוק
יישובם את זמן פחות שדורשת הסכין הבאת כן שאין. מה ששם הסוגיה, בהמשך המובאת הגמ' על התוספות מבססים סכין בה להביא ששכחו בשבת, החל מילה ברית על מסופר אליעזר רבי ברצון שלא בשבת 'והביאוהו שבת.'מערב שלא וזהו כרמלית, דרך הסכין את שהביאו שם ומבואר רשות דרך הסכין את להביא שהתיר אליעזר ר' ברצון
שהעדיף אליעזר רבי של שטעמו מסבירים וספות הת הרבים. של הערך מחמת כן גם הוא דרבנן איסור על תורה איסור
המצווה. זירוז
26 הללו התוספות מדברי מוכח ש כותב סולבייצי׳ק הגרי״ד. הגברא על מצווה של בגדר אינו המצווה בקיום שההזדרזות
ה התור בכל זריזין שדין מצאנו לא שהרי במצוות, זריז להיות
9 ג כב, ד. כא, . בראשית
10 א כט,
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
שמצוות לומר צריך כרחך על אלא. שבת לדחות יתיר שמצוות ומכיוון המילה, מצוות מגוף חלק היא 'זריזין' ידחה בזריזות קיומה שאף הוא הדין השבת את דוחה המילה
השבת11. את
תחמיצנה אל לידך הבאה מצווה
27. מהנגותיו שנלמד "זריזין" דין על דברנו עתה עד והנה
בספר מצאנו אך בפרט. מילה ת ובמצוו אבינו אברהם של
למצווה נוסף מקור שמות 'וּשְׁמַרְׁתֶּם מהפסוק, הַמַּצּוֹּת12 'אֶת
" חז״ל פי על רש״י שם שהביא וכפי את מחמיצין שאין כדרך לידך באה אם אלא המצווה, את מחמיצין אין כך המצה
מיד". אותה עשה
28. הגמרא תחמיצנה". ל״אל יסוד מצאנו בתלמוד וגם
במגילה13 בשנה פורים את חוגגים מתי בשאלה נה שד שיש יוסי ב״ר אליעזר ר' של דעתו את ומביאה המעוברת. את דורש אליעזר רבי הראשון. באדר הפורים את לחגוג
ושנה- שנה 'בכל אסתר: במגילת הפסוק ושנה שנה כל מה
לשבט- הסמוך אדר אף הגמרא לשבט'. הסמוך אדר כאן אף
הכלל משום דעתו את מצדיקה המצוות על מעבירין.''אין
היינו שאם דהיינו קובעים היינו הב' באדר פורים את אתר על רש״י כך. לנהוג אין ולכן הא' אדר על מעבירין
הדרשה היא המצוות" על מעבירין "אין של שהמקור, מסביר המצות- את ש״ושמרתם תחמיצנה על לידך הבאה."מצוה
29 (נא זבחים סכת במ לסוגיה מציינים אתר על התוספות. העולה" מזבח יסוד "אל מהפסוק– חכמים דורשים שם ע״א) מערבי יסוד על העולה קרבן של הדם שיירי את לשפוך שיש
ומקשים– המזבח. של " ד׳אין ליה תיפוק קרא? לי למה שהוא ההיכל מפתח יוצא וכשהוא המצות', על מעבירין
ברישא". דפגע הוא מערבי ביסוד מערב
'אין הכלל. א ישובים שתי: למסקנה עים מצי התוספות מפסוקי הלימוד דיעבד. ולא לכתחילה רק נאמר מעבירין' אף פסול מערבי ביסוד שלא שפך שאם לחדש בא העולה
לשפוך שיש ללמוד ניתן לא מעבירין' 'אין מהכלל. ב. דיעבד הפסוק לחדש שבא מה וזה המזבח יסוד אל הדם שיירי את
. האמור
תוספות- של מהיישובים וכן התוספות יית קוש מעצם והנה שמקורו המצוות", על מעבירין "אין של שהעיקרון עולה
תחמיצנה- אל לידך הבאה מ״מצוה "כאמור דין הוא
. דאורייתא
11 למצוות שייך שהוא כל אליעזר רבי שלפי לומר ניתן מאידך נפש שפיקוח מ״ד שמצאנו וכמו השבת, דחיית את מתיר המילה
במצוות ישירות נוגע שאינו מה שגם "הותרה", בחינת ב הוא נפש- פיקוח שהתוס לומר אפשר כן ואם ההיתר. בכלל הוא 'אף "הותרה מדין מותרים הם ומכשיריה מילה אליעזר שלרבי."ס״ל
זה כעין שכותב דמילה, ר״א פרק ריש בר״ן. ועי'
12, יב. יז
13 ב ו,
ל׳זריזין תחמיצנה' 'אל בין היחס 'מה
31 מקדימין 'זריזין דין הן התוספות לשיטת ש התבאר והנה. המצוות- את להחמיץ שאין ההלכה והן למצוות' הינן כללי בין ההבדל מה לשאול יש ממילא התורה. מן מצוות
אחד בכלל די לא ומדוע הללו, ? ההלכה
31 הנצי״ב14. תחמיצנה אל לידך הבאה "מצוה שדין פירש " להזדרז שיש נאמר זה ועל המצווה, זמן חל שכבר היינו בין הבדל אין זה ובעניין חלה. שהיא מרגע המצווה בקיום
למצוות- מקדימין "זריזין" דין זאת לעומת. ללילה יום הוא ולכן עצמה, המצווה לגבי ולא למצוה, ההכנו על שנסוב דין
בלילה ולא ביום רק הוא. דין״זריזין"
ללא בית לו שיש שאדם היא, לכך מביא שהוא הדוגמא
בפתחו- מזוזה להניח וחייב מזוזה, הוא אותו שמחייב מה
בין המזוזה את להשיג להשתדל וצריך תחמיצנה". "אל דין שבמילה אומרת שהגמרא מה זאת, לעומת בלילה. ובין ביום
ההכנות- על רק נסוב זה זריזין דין יש הסמים הבאת את חבש שאברהם מהמ זאת למדו ולכן וכדומה. לרפואה הכשר היא החמור שחבישת והיינו מהבוקר, רק חמורו
ולא בוקר מה אלא זאת עשה לא שאברהם וקמ״ל מצווה,
לכן. קודם
32. משאר שונה שעשייתה הנצי״ב טוען לסוכה ביחס והנה
מצוה- אינה מצווה הכשר שבד״כ והיינו מצווה. הכשר שאר עשיה של הלכות מזה ולמדו לך", "תעשה נאמר בסוכה. אך יותר בו של דין ויש ממשי, באופן לעשות מצווה יש ממילא
מצווה שיש רי״ל מה דברי הביא הרמ״א והנה וכו'. מבשלוחו שהוא הגר״א וכתב יו״כ, במוצאי הסוכה את להכין להתחיל מדין היה זה שאם הנצי״ב ומסביר תחמיצנה". "אל מדין
זריזין- ימים מספר ולא בלילה, להתכונן צריך היה לא אז סוכה לבנות עצמאית מצווה שיש בגלל אך וכו'. סוכות קודם
- תחמיצנה "אל דין כאן שייך,"לפיכך מצוות שאר כמו
חיובן- חל שכבר ללילה יום בין הבדל אין. וממילא
33. על מעבירין ש״אין מבאר הש״ס בגליוני ענגיל יוסף ר'
תחמיצנה- מ״אל שלמדנו "המצוות" היינו יש כאשר דווקא בנו את מל שלא אדם ונבאר, המצווה. מן הסתלקות כשר היום כל שכן המצווה מן מסתלק אינו בהשכמה
. למילה הנ״ל מגילה במסכת הגמרא שאמרה מה, וכגון
לקרא שיש קובעים שאם יוצא השני, אדר בחודש מגילה עברו וכאשר לקרא, אפשרות היתה הראשון אדם שבחודש
הראשון- באדר וט״ו י״ד של הימים מהמצווה סילוק נעשה היה שבו זמן חלון והיה הואיל ולכן השני. אדר שהגיע עד
המצוות על מעבירין "אין בכלל הו."א מהמצווה- סילוק
ביום שעות מספר אחר מילה שעושה מי זאת, לעומת
בבוקר- מיד ולא השמיני, היתה שבה שעה היתה לא הלא ממילא מילה. לעשות אפשרות היתה שבו מהמן "הפסקה"
"זריזין של דין רק אלא המצוות, על העברה בזה."אין
14 העמק שאילתות, דבר, קסט. א
מס3 שיעור שבועי", "סדר תוכנית במסגרת עיון 'שיעורי חשוון יד │ תשפ״ד עמוד1
34 האפוד15 חשב בשו״ת. ענגיל "י הגר של ביסוד השתמד מילתו שנדחית תינוק לגבי נשאל הוא מילה. מצוות לעניין יום וחל השמיני. ביום אותו ימולו לא וכבר חולי, מחמת היתר יש האם היתה והשאלה באב. בט' שלו הנדחה המילה המצווה בשמחת להרבות כדי למחרת, המילה את. לדחות
ענה האפוד חשב, ובעל לאחר עצמו בט״ב שנוהגים שאף
א ובהידור בשמחה לקיימה כדי היום לחצות המילה ת כי [גם שהמילה בשעה כי וגם אבלות, תוקף פחות יש חצות אחר בצאת מיד המילה סעודת את להסמיך אפשר לשקיעה סמוך
מקום מכל שמחה- בזה ושי ]הצום את לדחות להתיר אין
הוא החילוק וטעם בשמחה. להרבות כדי המילה, למחרת ש לומר יש שכן במילה] שמחה [כגון מצווה הידור את דוחה
להתיר" ביכולתו אין אך "זריזין" מעלת על העברה
המצוות" על העברה היא המחרת ליום הברית ודחיית.
המצווה מן מסולק ונחשב למול אסור בלילה שכן. המצוות
המהר״ל מדברי
35 המהר״ל16 שבדברי לציין ויש. של בחינות ב' מצאנו
קל להיות האדם על ש מהר״ל כותב הגברא, מצד גם זריזות. ימנע הגשמי הגוף שכבידות ואסור במצוות, וזריז וכו' כנשר מדגיש גם המהר״ל אך בזריזות. המצוות לקיים ממנו שהואיל ומבאר עצמה. למצווה שלימות היא שהזריזות גם היא שלה הקיום צורת ע״כ רוחנית, דרגה היא והמצווה
שמקיימים ווה מצ שלימות וזוהי הזמן. מעל דהיינו רוחני, כן
שלה דרגתה כפי. אותה
36. את "שמרתם בין הקשר את המהר״ל מבאר ובזה
חז״ל- דרשת ל המצות" כמו והיינו. המצוות את ""שמרתם נס בדרך נעשתה מצריים יציאת כי בזריזות שנעשו שהמצות
גמשיות– ללא עוני, לחם הם המצות ולכן הטבע מעל כל כך
בהתאם ות להעש צריכות מצריים ביציאת שיסודן המצוות
טבעית העל האלוהית, . לדרגה
15, א. ג
16 יז, התורה נתיב ב פרק סוף הזריזות נתיב ועי' יב א, אבות
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה