שיעור במדרשי אגדה שיעור 4 - פרשת וירא תשפד - העצה על המילה

המילה על העצה

פרשת אגדה, במדרשי שיעור וירא תשפ״ד│ טבדי בנימין הרב

מ אברהם שביקש העצה – וממרא אשכול ענר, תיאור ראשון

א פסוק יח פרק בראשית

אֵּלָיו׳ה וַיֵּרָא כְּחֹם הָאֹהֶּל פֶּתַח יֹשֵּב א וְּהו מַמְּרֵּא בְּאֵּלֹנֵּי

וֹם: הַי

רש״י שם

המילה, על עצה לו שנתן הוא ממרא- באלוני עליו נגלה לפיכך

: בחלקו

יג פסוק יד פרק בראשית

הָעִבְּרִי ם לְּאַבְּר וַיַגֵּד הַפָלִיט ָוַיָבֹא אַבְּרָם: בְּרִית בַעֲלֵּי וְּהֵּם עָנֵּר וַאֲחִי אֶּשְּכֹל אֲחִי הָאֱמֹרִי מַמְּרֵּא בְּאֵּלֹנֵּי שֹכֵּן א וְּהו

(וילנא רבה )בראשית ח מב,

בא שוכן והוא נחמיה. ורבי יהודה רבי ממרא, לוני

… על ממרא, דשמיה הוא אתרא יהודה דרבי דעתיה על

ממרא. דשמיה הוא גברא נחמיה דרבי דעתיה

ר בשם יהודה רבי בשם עזריה ר' ממרא, שמו נקרא 'ולמה

ס באברהם. פנים שהמרה ימון

ונמלך הלך לימול ברהם לא הוא ברוך הקדוש שאמר בשעה

אוהביו. בג'

את ומצער הולך ואתה אתה שנה ק בן כבר ענר לו 'אמר

עצמך.

שונאיך. בין עצמך את ומסיים הולך את מה אשכול לו אמר

ובמלכים האש בכבשן לך שעמד אלהיך ממרא לו אמר

ל שאמר הזה והדבר וברעבון לו. שומע אתה אין למול ך

חייך למול עצה לו נתתה אתה הוא ברוך הקדוש לו אמר של בפלטין ולא ענר, של בפלטין לא עליו נגלה שאיני ה אליו וירא יח) (בראשית הה״ד שלך בפלטין אלא 'אשכול,

ממרא. באלוני

יוסף עץ שם

ממרא דשמיה הוא. אתר אילוני אמר ולכן ממרא. ששמו מקום

שם על רא נק המישור שכל פארן איל כמו ממרא של מישור ממרא

(מת״כ לעיר צורך שהמגרש:)העיר

כו הוא 'גברא ממרא של ופלטין היכל ממרא אילוני: ופי'

ממרא שמו נקרא. ולמה הייתם ממרים כמ״ש מרי מלשון ממרא. כי פנים שהמרה לטובה דרש כן על אברהם. של תלמידו היה והרי

שימול: לו ואמר נגדו פניו שהעיז באברהם

כו ונמלך 'הלך התנחומא על בביאורי עיין: מ״ש

עצמך ומצער ושם ותשנוק. נוער כענין עצמך ומנער שצ״ל אפשר

מות בסכנת שתכנס פי' עצמך מצער ואתה וגירסתינו דרש. : ענר

עצמך את. ומסיים דרש אשכול שלשון ור״ל ומסרס גרס ובילקוט ור״ל ממאיס גרס והרא״ם בראשית. באגדת הוא וכן מבנים. שכול

בהמ: ולו שיבזוהו

לו שומע אתה אין: בתמיה

ממרא באלוני ה' אליו. וירא ממרא באלוני דהשתא השכינה דגילוי

המילה על עצה לו דנתן משום רק הוי במקרה: לא

יט פרק (בובר) בראשית אגדת

לו היה אוהבים שלשה בריה, כל שכר מקפח שאינו הוא ברוך הקדוש של שמו יתברך אלא ממרא, באלוני לו להגלות ראה, ומה

ענ וממרא… אשכל ר אברהם. ברית בעלי והם שנאמר לימול, עצה מהם שנטל ומנין

מדרש ג סימן וירא פרשת (ורשא) תנחומא

הקדוש של שמו יתברך ממרא באלוני ולמה ממרא באלוני

בריה. של שכר מקפח שאינו הוא ברוך

וכיון וממרא, אשכול ענר לאברהם לו היו אוהבים שלשה

עצה. מהם לקחת הלך שימול הוא ברוך הקדוש לו שאמר

ענר א״ל הוא, ברוך הקדוש לי אמר וכך כך אמר ענר אצל הלך

המלכים של קרוביהן שיהיו לעשותך אתה רוצה מום בעל

והורגין באין שהרגת מפניהם. לברוח יכול אתה ואין אותך

אשכול. אצל והלך הניחו הקדוש לי אמר וכך כך ליה אמר

דם מך מ יצא תמול אתה אם זקן אתה אשכול א״ל הוא, ברוך

ותמות. לסבול תוכל ולא הרבה

ברוך הקדוש לי אמר וכך כך א״ל ממרא, אצל והלך הניחו

הלא עצה מבקש אתה הזה בדבר ממרא א״ל תיעצני, מה הוא

מן והצילך הנסים כל לך ועשה האש מכבשן שהצילך הוא

רמ״ח והציל אותך הורגין היו וגבורתו כחו ואלולי המלכים

עצה? מבקש אתה אחד אבר ומקצת שבך אברים עשה

כמצותו!

איני שימול עצה תת שנ אתה יתברך, הוא ברוך הקדוש אמר

ממרא. באלוני ה' אליו וירא הה״ד בתחומך, אלא אליו נגלה

מ אות ב חלק המנחה קומץ מלובלין- הכהן צדוק ר'

להעמיד הזה החשקות בתוקף עומד שהיה אז אברהם ולכך מזליה עת באותו לבשרו המלאכים שנשלחו בעת אז כי זרע

… בחשקות לזה להשתוקק חזי לכך המביאה הוא ומילה שזהו תמים הוא זה ידי ועל חסר שיהיה במילה לומר שרצה

כש השלימות חסר. הוא

שהקנאה וכו' קרוביהם ענר שאמר (שם) בתנחומא אמרו ולזה

מנוצח הוא שנמצא חסר להיות מייעצו אין הממשלה ורדיפת שלם. שהוא מחבירו

הכל לשאוף שמתאוה וכו דם ממך יצא אומרת התאוה 'וכן

חסר להיות. ולא

חסר שיהיה מוסכם לעד ההשארה בקשת מצד כן שאין מה

לעד. ישאר זה ידי שעל רק ומנוצח

חולפים דברים בקשת הוא והתענוגים הממשלה בקשת כי

שעה, אחר קי ואין לעד, ימים לבקשת הפכיים ממש והם

ההשארה, הממשלה בקשת היפך שהוא המילה ידי על ולכך מה על נתבשר חסר להיות רק שעה לפי שהם והתענוגים

לעד ההשארה והוא: שכנגדם

א היה מדוע להבין הקושי ב – מהם עצה צריך רהם ותירוצי הראשונים

פר בראשית חזקוני א פסוק יח ק

בשלשת ונמלך הלך למול הוא ברוך הקדוש לו שאמר בשעה בב״ר כדאיתא המילה על עצה לו שנתן הוא פרש״י ממרא באלני א״ל שונאיך בין עצמך ומצער הולך אתה מה אשכול א״ל עצמך ומצער הולך ואתה שנה צ״ט בן אתה כבר ענר לו אמר אוהביו

בכבשן אלהיך לך עמד ממרא יתכן היאך תאמר ואם וכו', לו שומע אתה אי למול לך שאמר הזה והדבר במלכים ברעבון האש הוא ברוך הקדוש של מצוה מילה יקיים אם עצה יטול נסיונות בעשר שעמד כאברהם למקום אהוב וקדוש גדול איש על לומר

רצון לעשות אחרים בדעת דעתו תלה לא אברהם בודאי לומר לנו יש אלא לאו. אם ענר של דעתם לשקול היה בדעתו אך בוראו

בממרא רק ישר בהם מצא ולא וממרא. אשכול

א פסוק יח פרק בראשית מברטנורא עובדיה ר'

י״ל לו. ליתן צריך היה עצה ומה שימול לו אמר הוא ברוך הקדוש לא וה קשה וכו'. המילה על עצה לו שנתן הוא ממרא באלוני מוערל כדדרשינן מילה מקום ו ל שאמר לו נתן העצה וזאת המילה מקום היכן לו אמר ולא שימול הוא ברוך הקדוש לו שאמר

. זכר

וילידי לו יולדו אשר יו בנ את למול דוקא או עצמו את שימול אליו המצוה אם מסופק אברהם שהיה לומר שיש תירץ ומהר״ר

ממש… עצמו את למול עצה לו שנתן אמר ומזה ביתו

הדור לליצני יחוש ולא כל לעין ימול או להחבא בחדר חדר ימול אם ממנו עצה שנטל: בראש וירא פ' רש״י בבאורי איסרלן מהר״ר כתב וי״ל)(כן אברהם נמול הזה היום בעצם כדכתיב בגלוי להמול עצה לו: ונתן

א פסוק יח פרק בראשית (רא״ם) מזרחי

המילה על עצה בקש אבינו שאברהם לומר להו דקשיא משום המילה, מקום על מפרשים יש המילה. על עצה לו שנתן הוא

שמו נקרא "למה ח): מב, רבה (בראשית בהדיא אמרו רבה בבראשית דהא היא, ולא יד). ט- (יז, יתברך הבורא שצוהו, ממרא בשלושת ונמלך הלך למול הוא ברוך הקדוש לו שכשאמר באברהם, פנים שהמרא מפני אמר: יהושע רבי בשם עזריא רבי ממרא לו אמר שונאיך. בין עצמך ממאיס אתה למה אשכל: לו אמר נפשך. ותצער שנה מאה בן כבר אתה ענר: לו אמר: אוהביו,

ברעבון האש, בכבשן א׳להיך, לך עמד לא, איכן הוא ברוך הקדוש לו אמר לו. שומע אתה אין לך שאומר הזה והדבר: במלכים דכתיב הוא הדא שלך, בפלטין אלא אשכל של בפלטין ולא ענר של בפלטין לא אליו נגלה איני חייך למול, עצה לו נתת: אתה

ויבטח עצמם מראים שהם מה כפי ה יראי הם אם לנסותם כדי ונמלך שהלך פירושא, הכי אלא ממרא'". באלוני ה' אליו ''וירא לא שהם שידע מפני אדרבה נמי, אי בהם. יבטח לא ושוב בפיהם, אלא ה' את יראים אינם או כבתחלה, בריתו בעלי שיהיו בהם

ידו על ויותר יותר ה' יתקדש ובזה אליהם ישמע לא זה כל ועם שימנעוהו, כדי עמהם להמלך בקש למול עצה לו: יתנו

א פסוק יח פרק בראשית אריה גור

המילה על עצה יבקש שאברהם ותימה המילה. על עצה לו שנתן הוא עשה שאברהם ו יאמר שלא כדי זה שעשה לומר ונראה,

עצה- שואל היה ואילו עצה, בלא למול- שלא ועצה טעם לו נותנים והיו דבריהם ושומע עצה שאל לכך למול, שלא שומע, היה

המוחין- דברי ושמע עצה ששאל אחר יאמרו העולם כל והשתא מל, היה כך ואחר שהממו לומר יוכלו ולא עשה, הכי ואפילו

ד כב, להלן בעקידה)(ר' נאמר הטעם ומזה לעשות. מה ם אברה ידע ולא הוא ברוך הקדוש שלא, וירא עיניו וישא השלישי ביום ""ויהי

כדלקמן וערבבו הממו. יאמרו

עם מדרש לרעיו אברהם בין הדיון של מחודש תיאור

עמוד165 אליהו חופת (אייזנשטיין) מדרשים אוצר

וממרא אשכול ענר הן ואלו לאברהם היו אהובים רעים, ג' ונמלך הלך בשרך מול לאברהם הוא ברוך הקדוש וכשאמר

אם לו אמר המילה על צוני הוא ברוך הקדוש לו אמר, בענר, על ויאמרו ממך יפרשו העולם אומות כל מיד כך תעשה עצמו

אחרים. על יחוס ואיך חס לא

ענר. כדברי משיבו הוא אך - באשכול ונמלך ענר הניח מיד

צוני הוא ברוך הקדוש וא״ל ממרא אצל והלך שניהם את הניח

ברוך הקדוש אם לאברהם ממרא א״ל בשרך את מול לי, ואמר נותנה אתה אין עליך חביבה יא שה נשמתך על לך אמר הוא

לו?

מכבשן תתירא! אל א״ל אמות, שמא מאד אני מתירא אמר

הוצאתיך אשר ה' אני אמר שנ עצמו הוא והצילך ירד האש הדברים אחר שנאמר ויסייעך יצילך עכשיו אף כשדים, מאור אברם תירא אל לאמר במחזה אברהם אל ה' דבר היה האלה

ממרא שאמר דברים אחר אחר מהו אחר, לך. מגן? אנכי

וסומכך עוזרך אני לו ואמר הוא ברוך הקדוש השיבו לאברהם

הרבה שכרך שנאמר, הבא ובעולם הזה בעולם שכר לך ואתן

מאד.

אעשה היאך ואמר וחומר קל נושא אברהם היה שעה באותה גדם הריני מרגלי ואם קטע הריני מיד אם אמול, אבר זה. ומאי

והעביר החרב ממרא נטל המילה מקום ואראך בא ממרא, א״ל מת מה ומפני מיד, מת המילה למקום שבא וכיון גופו כל על

למילה תחלה בשרו, קדים לה ברצונו שהיה מפני ממרא אוהבי לאברהם אלא צויתי לא זה דבר אמר הוא ברוך הקדוש

לכב והושלך השם קדושת על עצמו שמסר מפני האש. שן

יתר אבר איזה לאברהם הוא ברוך הקדוש אמר שעה באותה שיזכו כדי שתמול, מצוה אני אותו ממנו יבנה שהעולם באדם

ומל עמד אברהם ע ששמ כיון הבא. עולם לחיי אחריך בניך ושרתה זכה ממרא שיעצו עצה אותה ובשביל ערלתו. בשר את

ממרא. באלוני ה' אליו וירא שנאמר בחלקו, שכינה

לגר״א אליהו קול בראשית א יח,

וגו. ממרא באלוני ה' אליו 'וירא המילה על עצה לו שנתן הוא ופרש״י י״ל הענין ביאור בחלקו. נגלה לפיכך כל היה ע״ה אבינו אברהם כי

כנפי תחת גרים להכניס השתדלותו וגם פרס. לקבל מנת על שלא השכינה

הנפש ואת כמ״ש בידו הצליח ה' חפץ התרגום כפירוש בחרן עשו אשר בימי שהאומות מפאת וזה אונקלוס. כבודה היתה השוא אמונתם אברהם ואת בניהם את גם כך כל עליהם לאלהיהם באש ישרפו. בנותיהם

'ה בשם ניבא ע״ה אבינו ואברהם כוללת והעבודה ומיוחד ליחיד לעבוד שלא נעימים. מצות ז' עם האמונה רק ולא לגזול. ולא לנאף. ולא לרצוח. להרכיב ושלא החי. מן אבר לאכול

דבריו שהיה זכה מינו. נו בשאי אילן

. נשמעים

מאתו השי״ת ביקש עכשיו ואמנם וכן ערלתו בשר לחתוך שנה לצ״ט

ימים שמונת בן זכר לכל. יעשה ימשכו לא עי״ז שמא אאע״ה נתיירא לו היה ונוח להתגייר הבאים אחריו ורק הטוב משכרו לעצמו להפסיד נתייעץ ולכן בעולם. מאמינים לקבץ ושנים וממרא, אשכול ענר עם אך בזה. עמו הסכימו הראשונים הציווי נגד למרוד שלא לו יעץ ממרא

יתברך מפיו: שנצטוה

קוק הראי״ה שור מדבר כא דרוש,

אבינו אברהם כונת עיקר היתה שזו ונראה כדחז״ל המילה, על עצה ששאל במה ע״ה מפני ממרא של בחלקו עליו נגלה מה מפני

מאד יפלא אשר, המילה על עצה לו שנתן שישאל ע״ה למאמינים ראש על יתכן איך

עצה לו מצינו ולא השי״ת, דבר ימלא אם יראה ולי הנסיונות. שאר על עצה ששאל לא המילה ע״י פן שנתירא הדבר שיתכן נפרד יראוהו באשר אצלו מצויין בנ״א יהיו יראים יהיו גם בגופו, מצוין באות מהם עליהם להטיל שאפשר כיון הדרכתו לקבל גם יחייב אולי ויחשבו כזו, חמורה מצוה

יהי זה ודבר ממנו. יבדלו ע״כ 'ה בז אותם לקרא שכיון מעשיו, תכלית לכל מנגד

שמו להודיע, עולם אל ד' "בשם "בעולם לא ממנו בנ״א התפרד וע״י בעולם, יתעלה

כי עצתו זאת והיתה זה חפץ להפיק. יוכל ויהי ח״ו, ד' ע״פ לעבור אפי' לו ראוי 'אולי לכל מעלה ימשיך אבל בחוקו, לו חסרון זה

הע בזה. לו שיחסר מה כולו ולם

ד ע״ד להתחכם שאין ממרא עצת 'והיתה מדרך מאד גדלה וחכמתו ד' עצת כי ית',

שהיתה שכרו הי' ע״כ האנושי, השכל כנגד מדה בחלקו, עליו הנבואה השראת

. מדה יותר האלהי לדיבור יקר נתן שהוא בדברים אפי' האנושי, השכל רגשות מכל

האנושי השכל ע״פ הנוגעים ח״ו כפגיעה לאדם לא כי ידע מ״מ מעלה, של בכבוד

גם ע״כ ית', דרכו את הבין הנבואה כבוד

בחלקו. לאברהם נגלה

קכב עמ' לי, רזי חרל״פ, הגרי״מ

להסבירם אבינו אברהם שרצה מה זה

רק הוא תכליתם שכל ך אי דעה שיבינו יותר בשליבה ישראל העמדת ידי על

משלהם, עליונה צריכים בעצמם והם

זה. על ולהסכים זה את להבין אין כי א״כ אלא הציבור על פרנס ממנים

עמהם. להמלך והלך בו. נמלכים

רק הזה הגובה על לעמוד זכה לא אבל

לבד, ממרא ואשכול. ענר ולא אשר

ר הדו ראשי השלושה אלו היו אם לידי באים אברהם ברית בעלי ההוא של ערכם להבין המילה על הסכמה ולשון עם מכל גבוהים שהם ישראל

השלם. התיקון כבר אז היה

עַמִים וְּהָלְּכו עד מצפים הננו ועתה יְּקֹוָק הַר אֶּל וְּנַעֲלֶּה לְּכו וְּאָמְּרו רַבִים מִדְּרָכָיו וְּיֹרֵּנו יַעֲקֹב אֱלֹהֵּי בֵּית אֶּל

תוֹרָה תֵּצֵּא ן ו מִצִי כִי בְּאֹרְּחֹתָיו ֹוְּנֵּלְּכָה

שָלִָם. מִירו דְּבַר׳ה ו על היעוד הוא יכיר אחד שכל התעודה, הכרת עם ולחברו להבליטו וישתדל מקומו, להעלות אפשר שאי הכללי, הסולם כל חיבור עם דווקא בראשו כולם העמים כל אז ויכירו, השלימות. תוכן כי חפיצה, בנפש זה על ויסכימו גדולתם ערך לפי תלוי ומהותם מצבם

יותר ישראל ש מה וכל ישראל, של

גבוה- וכל העמים כל עמו מתגבהים

כולו… העולם

מלו וממרא אשכול ענר, גם עצמם– את ומה הנ״ל לאור המשמעות

קב רמז שרה חיי פרשת תורה שמעוני ילקוט

ארבע קרית אותה קורא ולמה וחברון, ארבע קרית ממרא אשכול לה נקראו שמות ארבעה ב] [כ״ג, ארבע בקרית שרה ותמת ואברהם וממרא אשכול ענר צדיקים ארבעה בה שדרו ארבע בה ושנקברו, וממרא אשכול ענר אברהם צדיקים ארבעה בה ושמלו

ולאה. רבקה שרה חוה אמהות

תרעא שנה וירא פרשת בראשית משמואל שם

כו ענר א״ל כו', אשכול א״ל וכו' המילה] [על עצה מהם לקחת הלך תנחומא.'במדרש ע״ז עצה שיטול. ייך ש איך יפלא והדבר ד בה ונמולו וממרא אשכול ענר אברהם צדיקים ארבעה בה שדרו ע״ש הארבע קרית נ״ח) (פ' במד״ר מפורש הלא קשה 'ועוד

מה וגם השי״ת, ציווי שהי' כיון כזו שאלה לשאול ח״ו כי לא, או לעשות אם עצה נטל הפירוש דאין ונראה. יע״ש כו' צדיקים ימול ל שלא אשכול ענר שאמרו לעשות. שלא הפירוש אין

אדה״ר מחמת מה בצד השתוות להם יש בגופם רק כי אוה״ע, נשמות מחצב זה אין ישראל של הנשמות מחצב דהנה הענין, רק שאמר אאע״ה של חשבונו הי' וזה אחרת. צורה השיג דהגוף הגוף, מצד גם הפרש נעשה המילה, ע״י אך ממנו, באים שכולם

היתה דכוונתו והיינו אצלי, באים אינם משמלתי תאמר אצלי באים והשבים העוברים היו מלתי לא ש עד מ״ז) סו״פ (ב״ר היינו ע״ז, הם שיסכימו רצה ולכך למוטב, להחזירם יוכל ולא בגוף גם העולם מן נבדל ייעשה א״ע וכשימול למוטב להחזירם

למעלה שהיא עשי' תהי' לא וממילא ע״ז, יסכים האנושי השכל שגם כדי להחזירם ויוכל ולם, הע עם חיבור לו יהי' ועוד מהטבע

עדיין. למוטב

ניתנה דמילה מקום, שום למילה אין האנושי השכל דמצד אשכול ענר והשיבו ע״ז. האנושי השכל דעת מה להם ששאל וזה

ו הטבע, מן למעלה שהיא בשמיני בתוך גם ש אמר, וממרא מהטבע למעלה ג״כ יעשו אבל אח״כ א״ע מלו עצמם שהם הגם

כן: להיות צריך האנושי השכל ומצד מקום לו יש הטבע

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות