נטילת ידיים – יטול ככל האפשר סמוך למקום השינה, במקום שלא הולכים שם.
וירוקן כל הלילה: ספרדים ער – יטול ידיו אחרי עלות השחר ללא ברכה. אשכנזים – יטול ידיו וילך לשירותים, ויברך. בין חצות הלילה לעלות השחר: ספרדים השכים – יטול ידיו בברכה. אשכנזים – יטול ידיו אך יברך רק בבוקר, לאחר הליכתו לשירותים.
ברכות השחר – ער כל הלילה: ספרדים יברך כרגיל. אשכנזים – במידת האפשר ישמע מאדם אחר את ברכת ״המעביר שינה״ ואת ברכת ״אלוקי נשמה״. לאחר חצות הלילה: ספרדים השכים – יברך כרגיל. אשכנזים – לכתחילה יברך ברכת ״הנותן לשכוי״ לאחר עלות השחר.
ברכות התורה – ספרדים ער כל הלילה: יברך כרגיל. אשכנזים – יברך רק אם ישן חצי שעה ביום, ולפחות חצי שעה בלילה שלפניו והשכים קודם. אם מתעתד ללמוד מחצות – יברך ברכות התורה.
מקום הראוי לדברי קדושה: יש להימנע מלהתפלל כנגד שירותים כימיים, ובמידה ומותר צורך במקום כזה – יש להרחיק מהם, ובמידה שרואה את האסלה ונודף מהם ריח – כממקום שנגמר הריח, כ-2 מטר.
אכילה לפני התפילה – שמירה לשם כשירות מבצעית: מותר לאכול לפני תפילה.
עשיית מלאכה לפני תפילה – פעילות צבאית מבצעית: מותר אם דחייתה תפגע בצורך מבצעי כלשהו. ראוי לומר ברכות השחר וק״ש לפני הפעילות ההכרחית, ולעשותה לפני תפילה.
ציצית – זמנה: יש להמתין מלברך עד שיגיע הזמן, כ-50 דקות לפני הזריחה, ומסתיים בשקיעה. חיילים שרגילים שלא בטלית ללא רשות – יש להקפיד על שימוש בטליתם גם ללא ידיעתם, אך יש להימנע מלברך עליה.
תפילין – זמן ההנחה: כ-50 דקות לפני הזריחה, ומסתיים בשקיעה. מי שבאפשרותו להניחם רק לפני זמן זה – יניחם ללא ברכה, ובשעה שיגיע הזמן ימשמש בהם ויברך. המניח תפילין שמאליות ל׳ימני׳ – יש לו להניחן הפוך (וכן להיפך), דהיינו שה׳בית׳ קרוב לכתף וה׳מעברתא׳ קרובה למרפק.
הכנה לתפילה – ניקיון הגוף: אם אינו יכול להתאפק עד מעט לנקביו – לא יתפלל עד שיתפנה. אם התפלל תפילתו תועבה, וחוזר ומתפלל בזמן של 72 דקות. נטילת ידיים קודם התפילה: אם יפסיד תפילה בציבור בשל חיזורו אחר מים לנטילה – יכול להסתפק בקינוחן בעפר וכדו׳.
הפסק בפסוקי דזמרה – לצורך: ניתן להפסיק בדיבור לצורך מצוה עוברת, כגון לקרוא קריאת שמע בזמנה, וכן לצורך עניית אמן על שאר ברכות. הפסק לצורך ׳ישתבח׳: עדיף להפסיק בין ׳ישתבח׳ ל׳ברכו׳ (כגון, כאשר הדבר נצרך ביותר, גיבוש המניין), מאשר באמצע פסוקי דזמרה.
צירוף למניין בתפילה בציבור: יש להקפיד שהמניין יימצא במקום אחד. יקפידו שיראו אלו את אלו ושלא יהיה דבר טינוף ביניהם. אם נחסר מנין באמצע חזרת הש״ץ – יכולים למנהג האשכנזים בלבד להמשיך עד סוף החזרה, אך לא יעלו כהנים לדוכן ולא יאמרו גם קדיש ׳תתקבל׳.
קיצור הלכות מלחמת חרבות ברזל
זמנה של קריאת שמע של שחרית: כ-50 דקות קודם הזריחה. במקום דוחק גדול רשאי להקדים ולקרותה מעלות השחר. באמצע ק״ש: אסור לרמוז לחברו – לאחר שסיים פרשה ראשונה רשאי לרמוז לצורך מצוה.
זמנה של תפילת עמידה של שחרית: זמנה מהזריחה. בשעת דחק – משיעלה עמוד השחר. תפילה מול נץ: יש להעדיף מניין במסגרת הצבאית, תפילה בציבור קודם נץ החמה על פני תפילה ביחיד אחר הנץ. תפילה בנסיעה בתרגיל: עדיף אם הפסקת הנסיעה והיציאה מהרכב תגרום לחוסר יישוב הדעת – מוטב שיתפלל בישיבה ברכב.
נשיאת כפים – נטילת ידיים: ניתן בשעת צורך לסמוך על נטילת ידיים של הבוקר, ובלבד שיקפיד שידיו יהיו נקיות. במקרה זה לא ייגע במנעליו, וכשידו עטופה בבד וכד׳ יחלוץ אותם. חליצת נעלים: ניתן לישא כפיים בלא חליצת נעלים בשעת הדחק. במצב זה לעמוד על הקרקע ולא על גבי הגבהה.
תחנון – יש לאומרו מיד לאחר תפילת העמידה במקום שהמשיך בתפילה. אם כבר המשיך הציבור הלאה – אשכנזים הנוהגים ליפול אפיים גם אם אין ספר תורה – ימנעו מלעשות כן, ויאמרו אותו בישיבה בלבד.
קיצור התפילה בשעת הדחק: יאמר לכל הפחות ברכות נטילת ידיים, אלוקי נשמה, ברכות התורה, ברוך שאמר, אשרי, וישתבח, וימשיך כסדר הרגיל עד תפילת עמידה. כאשר הזמן אינו מאפשר גם את זאת, ניתן לדלג לחלוטין על מברכת יוצר אור עד פסוקי דזמרה.
תשלומין – בכל מקרה שגג או נאנס ולא התפלל, כגון שישן כל משך זמן התפילה, או היה עסוק בפעילות צבאית – מתפלל תפילת עמידה נוספת בתפילה הבאה. תשלומין אינו מתפלל – אם התפלל ולא כן.
זמנה של תפילת מנחה: ניתן להתפלל בשעת הדחק עד שלוש עשרה דקות וחצי אחר השקיעה. מנהג תחנון: כאשר מתפלל מנחה אחר השקיעה יש שלא לומר תחנון, ובוודאי כאשר הזמן דחוק – כך לנהוג לכתחילה.
תפילת ערבית – זמנה: אחרי צאת הכוכבים, ויש לנהוג כך לכתחילה. ויש חשש במידה שיוכל להתפלל לא לפני צאת הכוכבים. זמן קריאת שמע: אם אמר קריאת שמע לפני צאת הכוכבים צריך לאומרה שנית לאחר מכן. כמו כן יש להשתדל לקרוא ק״ש לפני חצות הלילה.
ק״ש שעל המיטה – אם קיימת סבירות גבוהה שיישן חצי שעה לפני שיוקפץ – יאמרה ללא ברכת המפיל.
תפילת הדרך – נאמרת לנוסע יותר מ-4 ק״מ מחוץ לעיר, לדעת האשכנזים, וליותר מ-72 דק׳ לדעת הספרדים (יציאה לקרב, מסוכנת וכד׳). אומר תפילת הדרך אף שהדרך קצרה יותר.
קריאת התורה – זמנה: יש לקרוא לכל הפחות בתורה כסדר, ואי אפשר במידה לקרוא בתורה עד חצות היום. כאשר הדבר אינו אפשרי ניתן לקרוא בתורה עד השקיעה.
נטילת ידיים לסעודה – יש מצב להקפיד שהידיים יהיו נקיות מכל לכלוך וחציצה ככל הניתן. ליטול לסעודה: ניתן גם בשעת הדחק לטול ידיים ממימייה או מבקבוק שפיו צר.
ברכות – כל זמן ברכת המזון: ניתן לברך בדיעבד עד זמן שמרגיש שבע מהסעודה. אם מסופק בדבר, או אינו מרגיש שבע – יברך ברכת המזון עד 72 דקות מסיום סעודתו. ברכת המחיה ונפשות: במידה שאכל מזונות ושתה משקה – יברך עד כחצי שעה לאחר סיום אכילתו. בזמן מסע ישתדל לשתות בכל פעם 86 סמ״ק ויברך ברכה אחרונה. כל מה שאינו שותה שיעור זה יתכוון בברכה ראשונה על מה שישתה במהלך המסע.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה