יה ה מי? הנחש
בראשית פרשת
א ג בראשית ראשון, פירוש עזרא אבן
א. הא כי אומרים: יש ה שה י ויודעת מבינה יתה י, חיות לשון
ברמיזות הנחש ויאמר. ויפרשו:
ב. שהוא אמרו: ואחרים. שטן עפר יאכל ואיך גחון על השטן ילך איך כי הפרשה, סוף יראו לא ואיך ג (בראשית, )יד
ג (בראשית רֹאׁש" יְׁשּופְָך לקללת״הּוא טעם ומה. )טו
י הי ואם הנחש, קילל למה לחקור: השתבשו ורבים צו או שלמה, דעת לו תה ו הא ישיא שלא ה. שה י
ג. שאי לנו שנתברר אחר ז״ל: גאון סעדיה רב ויאמר לא האתון גם הנחש כי לומר נצטרך לבדו, באדם אלא דעת בור ד ן י
רק דברו, דבר מלאך. בשבילם חפני בן שמואל רב עליו. והשיב שמואל רב על והשיב היה, גדול וחכם השקולים, שירים בעל הקטן הספרדי שלמה ר׳ קם והנה
ד. שהדברים בעיני: והישר באדם- דעת והשם זקופה, בקומה הולך והוא מדבר, היה והנחש, כמשמעם בו. שם
1. הַשָדֶה" חַיַת מִכֹל "עָרּום היה כי העיד הפסוק והנה ערום- ירוש ופ כאדם. לא רק, א ג )(בראשית דברים שיעשה חכם,
. בערמה
2. ב (בראשית עֲרּומִים" אחר״ׁשְנֵיהֶם ערום היות בעבור תתמה ואל הקודש. . בלשון צחות כאלה כי טעמים, שנים והנה )כה, ,
3. את ממרה המלאך ואין השם, של שלוחו שיהיה יתכן לא המלאך וזה לנחש, חטא אין פיו, על דבר המלאך אם ועוד:
השם. פי
פירוש עזרא בן א א ג בראשית, שני פיו על דבר מלאך רק דבר, לא הנחש כי הגאון: . אמר
פיו על דבר שר שהוא השטן כי אמרו: . ואחרים הסכמה עקרו כי אדם, בני בלשון הנחש לדבר יתכן לא כי הגאון: . וראית
לדבר בו מוכנים הדבור אברי אין כי. ועוד:
. הנחש דבר כי אמר: חפני בן שמואל ורב שפתיו שתאלמנה זכר בכתוב אין כי ודעו היום, מדבר איננו למה מדבר, הנחש היה אלו גבירול: בן שלמה ר׳. ויאמר עשב וכל פרי כל לאכול שנבראו החיים כל ממעלת ירד הנה עפר, מאכלו שם שהשם ואחר כמשמעו, להיות. והפשט:
דוד בי ר ק מחי, (צרפת1235 - 1160 ) המקרא פרשני מגדולי העברית) השפה של המדקדקים ומחשובי 'ה ויפתח אמר: לא למה בלעם, אתון אמירת כמו מופת דרך היה ואם היה, איך לאשה: הנחש אמירת ענין על לשאול יש את
הנחש. . , פי?
א. בעבורם דבר מלאך אלא האתון ולא הנחש דבר שלא שכתב: סעדיה רב כדברי, ואם
הא את מלאך ישיא איך ועוד הנחש? נתקלל למה י הנה? לנחש ענין מה ועוד האל? מצות לעבור שה אמר" ולמה היה והנחש
הא את לנסות כי נאמר ואם דבר, שלא אחר ערום" ולמה בזה? הנחש חטא מה השם, פי את תעבור אם המלאך בא שה י
ה לא כי לאדם המלאך בא לא? האל מצות לאשה הגיד שאדם פי על אף לאשה, לא לאדם, אלא האל מצות יתה י
ב. והעניי ן העניי הנסתר לפי אבל הנגלה, לפי מאד מבולבל הזה ן, מבואר. הנחש כי בזה: ז״ל רבותינו שכתבו מה ומהנסתר.
כדבריהם בו המשל נכבד מאד מה כי זה, והבין ורוכבו, הגמלא על שוחק והקב״ה עליו רוכב וסמאל כגמל גדול. היה ועוד
: כב ע״ז בבלי קג, יבמות אמרו)(בבלי זוהמא. ." בה הטיל חוה על נחש "כשבא שלא המשל הנה נבאר לא ואנחנו למבין נכון. ה ז וכל יבין והמבין הם, שרמזו כמו הרמיזות נכתוב אבל שכתבנו, כמו עליו ז״ל רבותינו שהזהירו כמו הנסתר. נגלה
ג. והא לאשה, רמז בצפצוף אלא דבר, לא הנחש כי אומרים: ויש י לומר רוצה זה כי. ה וידע הנחש ברמיזות הכירה שה האישה מענה הבין איך הנחש, רמיזות הבינה האישה אם ועוד ברמיזות. האלה הדברים האישה שתבין רחוק. וזה
ד. והנה דעה. בו שם באדם, דעת והשם זקופה, בקומה הולך והיה מדבר, היה הנחש כי כתב עזרא בן אברהם ר׳ והחכם
ז״ל רבותינו דעת וכן כאדם. . א ל רק השדה, חית מכל ערום היה כי העיד הפסוק עליו שאמר האדם שהבדיל כמו החיות ומן הבהמות מן הבדילו לא הבריאה בעת איך הזה החכם לפרוש לתמוה ויש
א (בראשית כִדְמּותֵנּו" בְצַלְמֵנּו אָדָם "נַעֲשֶה )כו ועוד, ? " חַיֶיָך יְמֵי כָל תֹאכַל וְעָפָר תֵלְֵך גְחֹנְָך לו״עַל ואמר הנחש קלל: כאשר
ג (בראשית תחסר" לו״ודעת אמר לא איך: , )יד הזכירה לא ואיך הגדולה הקללה היא כי? ,
הא בו לנסות מופת דרך על הנחש דבור שהיה הוא שכתבנו מה בכל והקרוב. שה י
" אמר שלא פי על: ואף ה והוא גדול נסתר בזה שיש לפי בלעם, באתון שאמר כמו הנחש" פי את ויפתח׳ה למביני עיקר
. מדע בפיו הדבר שם שהאל אחר הנחש נתקלל למה לשאול יש? ועדין כעניי בפיו הדבר ושם התירו דעתו שידע והאל באדם, לקנא בערמימותו חשב הנחש כי לפרש, ויש ן ק״ד (שבת:)שאמרו
נענש בדין כי אדם בני שידעו ועוד לו. פותחין ליטמא. בא
אברבנאל בעני ממני נפלאו מהדעות המה שלשה י ודבריו: הנחש ספור ן
א. שבתח האומרים דעת ודבורו שכלו ממנו הוסר ושבחטאו זקופה בקומה והולך ודבור שכל בעל הנחש היה הבריאה לת י
. רגליו ונקצצו מכלם העצימה בהיותה קללותיו בתוך זה נזכר ולא ומהויותיהם הדברים טבעי הכחשת כלו זהו. כי
ב. שהנחש האומר ודעת וזולתו. סעדיה רב הגאון שכתב כמו הנחש בצורת לאדם שנראה השטן היה המדבר
ממש בהם שאין אין מחשבות באמת הם. כי
ג. הטבעית החכמה מן רמז שהוא אבל כלום אינו הזה הכתוב שפשט בבריתו והמחזיקים המורה מהרב הג׳ והדעת
והאל. הית ו התורה כתובי פשוטי עליו. שיעידו בכללו אחד ספור להכחיש ראוי שאין הודעתיך כבר כי
בעני דעתי ולכן י ואמ הזאת הפרשה יסוד שהוא פה לך אגיד הזה הספור ותוכן הנחש ן י תתה, אל כלל דבר לא שהנחש והוא
הא ולא שה הא י י י בעני הכתוב אמר לא ולזה הוא דברים איש לא כי אליו שה הנחש. . פי את ה׳ ויפתח נו לא כלל דבר שלא לפי
ולא טבע בדרך הענ היה אבל נס בדרך ולא פעם אחר פעם מפירותיו ואוכל הדעת בעץ עולה שהיה הנחש את ראתה שהיא ין י
והא מה בדבר ניזוק ולא מת היה י ה כאלו בעצמה וחקרה בזה חשבה שה הנחש עם מדברת יתה י ובאכלו בעץ בעלותו הוא וכי
זה. . על אמריה תשיב במחשבתה היא אף תמותון. מות לא אליה אומר היה מפריו וחקירתה התחכמותה עשתה היא כי
אליו הכתוב שיחס הדברים הם והם הנחש. ממעשה
ה ש ממ עלי תקשה ואל אמר הכתוב" הא אל ויאמר י" שה ממנו. היא שחשבה ומה פעולתו הוראת ענינה ההיא האמירה הנה כי. .
בתח נאמר ולזה השדה" חית מכל ערום היה הזה״והנחש הספר לת י הי ולא י אבל נצחיות וטענות והשכל ידועה תו ערמ תה זה ומפני השדה חית אם כי העוף זכר לא ולכן השדה חיות שאר עושים היו שלא מה מפריו לשבעה לאכול בעץ בעלותו היה
ה שלא לפי האדם מן כן גם נאמר לא השדה חית מכל יותר מזונו בבקשת אם כי כמוהו ובדבור בהשכל ערמתו י. יתה
הים" ו אל ה׳ עשה ואמר״אשר אל שעשה להודיענו ו הא את בו לנסות כדי פרטית בהשגחה מאד ערום בזה הנחש את הים שה י
הנה שנזכר זה כל אליה אומר הנחש כאלו בעצמה ונתנה ונשאה שה י הא התבוננה העץ מפרי ואכלו שמה בעלותו כי והאדם. .
כן ם א כלל בפועל שדבר לא אבל ידו על התקלה ושבאה הזאת הרעה כל סבב שהנחש היה. אמת
וַייזֶל הֶרְץ נפתלי [גרמניה1805 ( - 1725 ] היהודית ההשכלה תנועת מאבות עברי, ומשורר בלשן,) משל מהן ועשו מפשוטיהן הדברים הוציאו וקצתם ענינה, לדעת וחקרו לב חכמי עמדו הזאת הפרשה בפירוש ייני לענ ם. אחרים
אבל הכתובים מפשטי לזוז לנו אין למשל. בה שומה דבר בתורת׳ה אין כי מַעְגְֹלתֶיה הפשטָנָעּו על לעמוד היא עמוקה אך, .
ו דרכו, כפי אותה פירש אחד וכל ז״ל המפרשים ביד עם כאשר פירושה ואכתוב בדרכי אאחוז אני גם. בְעֵינָיו יָׁשָר אִיׁש דֶרְֶך כָל
המליצות הוראת כפי, לבבי ושורשיה. ן
א. וחידות מְׁשָלִים הפרשה מדברי שעשו ז״ל הרבנים דברי נזכיר, ולא
בזה עסק לנו אין. כי לנו כתבה למה להתבונן לנו הורשה אז זה, ענין בידינו שיעלה ואחר באמת. הדברים קרו כאשר באתי מקרא של פשוטו ולפרש
ה לכוונ נכתבה שלא בתורה מלה אין כי לו. לטוב לאדם המועילים הפשט מן היוצאים הלימודים ולהודיע הזה? הספור התורה האדם נפש לחיי להועיל שתהיה הזאת, . הטובה
ב. ז״ל, . . ראב״ע בפירוש באו והם הפשט, בדרך לפרשה שבחרו ז״ל המפרשים דעת בקצרה נזכיר, ולכן 'ה אחרי מלא והנה
כמשמעם שהדברים. והעיד
הזאת הדעת אבל צריכ בעניי לחשוב שיש הדרכים כל כוללים דרכיו ובאמת. לנפש להמתיקה ותבלין מלח ה ן, זה
ג. ז״ל אברבנאל ר״י שפי׳ מה כי בענייננ ו דבריו על לב לשום אין רוח, רעיון. הוא
ד. עשו שקצתן ודומיהם ז״ל מיימון בן משה ורבינו הספרדי שלמה ור׳ גאון סעדיה כרב לב חקרי גדולים כי אומר והנני
מפשוטיהן המלות מקצת הוציאו וקצתן, , מְשָׁלִים הפרשה מדברי במציאות כן הדברים שאין שראו עיניהם ממראה כן לעשות שנלחצו בבירור נראה ר שהתבר אחר הגאון שאמר וכמו,
נפשו. את להטעות רוצה שאינו החכם, שישאל השאלות מן וכיוצא לבדו, לאדם אם כי דעת דבור שאין. לנו, פי׳ה את אדם שהמרה קודם להן שהיו לטבעיהן עתה, לעינינו שהן כמו שבעולם הדברים טבע להשוות שאין נאמר כן על טרם
נתקלקל בחטאו כי ורע. טוב דעת ידע הבניי ו האדמה כולו, ן גדולות יותר ראיות זה על לבקש לנו ומה. עליה אשר החיים כל
היית לא הנחש קללת שהרי הכתובים, עליהן שיעידו ממה ה אבל חוה, את שהשיא לבדה, הנחש לאותו היית ה לדורות הקללה
לומר יך צר ואין היום. עד הנהוג הטבע שהיא עולם לדורות להם היו האדמה וקללת האישה קללת וכן קיים. לטבע עולם, הארץ זה, בחטא שנתקלקלו תראה אחת, אל אחת האלה הקללות תחבר וכאשר בנו. היום עוד שנוהגת אדם את שקלל הקללה והבהמה החיה כל שירדו ואולם עליה. הם אשר עפר ואדמת האדמה ורמש השמים עוף עד והחיה, והבהמה האדם צאצאי וכל
אתה ״ארור שאמר הכתוב. מעיד זה על גם ממעלתן, כלן את ארר לא אם כן, לומר יתכן ולא השדה״. חית ומכל הבהמה מכל
. כן לומר וחלילה למארה, מתחלה כולן שנבראו לומר אתה צריך כן אינו שאם האדם, . בחטאת
גאון סעדיה ב ר כמלאך ][הנחש אחד בתואר, המתוארים כל אלא בשמותיהם, גם ים ו שו שיהיו מחייב אינו ולמלאכים לנחשים משותף שהוא שרפים התיאור
כא אחר בשם מהם אחד כל שנקרא יתכן ו. . ארוך איש ארוך, בית מרנו… אל שליחות מביאים כשהם להטעות, ורצון ותאווה כעס רגעי וגם קנאה למלאכים לייחס מחייב היה זה שדבר מה מלבד
אפשרי. . בלתי דבר וזה הנביאים,
הע גם יהיו לכך ובהקבלה כמשל, ש לנח העונש את לפרש מחויבים יהיו הרי זה, מלבד ו העץ וגם משלים, וה ו וח אדם של נשים
ר ו ולאמ מפשוטם בראשית מעשי כל את להוציא מוכרחים שיהיו עד מלהטרידם הדבר יפסיק לא וכך משלים. רק יהיו והגן ממש עץ ולא האסורים מהעצמים עצם הוא הדעת שעץ שאמרו אלה וכמו בלבד, משלים. שהם
ה יצליחך ודע, השונות לדעות להתחלק האלה לאנשים שגרם שהדבר אל, הידוע שהנחש להאמין רצו שלא מה הוא האלה
ש זה- דבר כי. ועונש שכר שיקבל שכן וכל ידבר, , ועונש כר הרי הוא כך הדבר ואם ומוזהר, מצווה שהוא למי רק מתאים
מוכרח הרי ועונש ושכר ואזהרות מצוות להם יש ם וא ועונש. . , שכר ומקבלות ומוזהרות מצוות תהיינה הבהמות שגם, מתחייב ואזהרה ציווי להם שיהיה אפשר אי הרי שכל להם אין [ואם שכל להם שאין או שכל להם שיש או אלה: משתי אחת ]שיהיה
בעני להפכפכנות אותם שהובילה היא הזאת וההבחנה עליהם. יתרון לאדם אין הרי שכל להם יש ואם אלה. נים י
מצד ולא השכל מצד לא תעשה, לא ועל עשה על מצווה יהיה לנו הידוע שהנחש אפשר אי אמנם אומר: ובו נו… שהבחי מה וזהו
. . , אחר בלבד. . לאנשים והגמול, שהמצוות ובעונש ובשכר ובצווי בידיעה אותם ייחד. ,
אל לטעון: שיש הטענות יתר מכל שיפטרנו דבר בזה אומר אבל ו כמו רבים, נחשים ברא יתעלה הים מכל רבים אישים שברא
האחרים החיים בעלי של. מין בנ אדם את להעמיד וכשרצה אדם צורת לו ונתן מהנחשים אחד של טבעו את שינה, סיון י הראשון, . מצבו אל אותו יחזיר ימרה שאם בו והיתרה ועונש, ושכר תעשה ולא עשה מצוות עליו והטיל אמרתי ולפיכך.
ידו), . . אדם(על שיתנסה כדי אלא לחכם, נהפך ולא. לחכם היה ערום״- ״היה של בתרגום. לדם המים הפיכת כגון בו, יאמינו שאנשים כדי ידם, על מופתים עושה כשהוא בגופים המקרים את משנה שהאלוהים. כדרך
אומרים אנו לזה ובדומה ן בעניי כאן: הנחש. אדם בני בתכונות אותן והמיר הנחש תכונות את ממנו הסיר הבורא אמר ולפיכך
לתנין ויהי לדם, והיו שם שאמר כמו ערום, היה. כאן:
מלבי״ם ג לדבר יכול שהיה לאמר נוכל וכן כן ם גדול היה אדם שמעלת שכמו מבואר וזה לדבר, אותם שמלמדים עופות קצת נמצאו כי
להפליא. . עד החטא קודם מאד כן, כמ עתה, . . , מאשר מעולה טבעם היה והבהמה החיה גם " שנאמר ו מִכָל אַתָה אָרּור
" הַבְהֵמָה יד ג )(בראשית מכולם יותר נתארר הנחש רק יתקללו והחיה הבהמה שגם, מכלל
לצרכיו בו עזר י לה שיוכל הנחש את וראה רשותו, תחת שיהיו לאדם ומסרם השדה חית כל האדם לפני ה׳ שהעביר. . ובעת האדם עם ביחד שוכן בייתי, היה הבית בצרכי שעסקה שה י הא אל דבריו היו העיוני בשכלו רק עוסק היה האדם ובאשר
. המעשי. בשכל
וידוע האדם, אל אם כי פשיות ו והח הבחירה נתנה לא כי במעשיו, טבעי רק בחירה בעל היה לא ערום שהיה אף. . שהנחש שהצ במעשיו. . בחירה לו שיש אל, מי רק שייך לא ווי י בחירה לו שיש מצד הוא ימות יאכל שאם אותו שמזהיר צווי שזה,
וח ו לאכול. . פשיות שייך אין ואצלו בחירה, לו ואין במעשיו מוכרח שהוא הנחש מבין כאינו עצמו ת א עשה או הבין לא וזה,
אמירה רק צווי אל שאמר כמו, הים" ו " רָקִיע ַיְהִי הגן מעץ יאכלו שלא שיאמר ראוי כן כן, שיהיה הטבע על גזר ש ו. . , א )(בראשית
. . לאכול יוכלו שלא בטבעם כן יהיה ואז
( מגוריציה (יש״ר רֶג׳ֹו שמואל יצחק 1855 - 1784. ) ישראל חכמת תנועת,)מראשי
בענ הכתוב שספר מה פי על והנה. . י האדם את ״ה ב השם ברא כאשר כי הכתוב, כאן שזכר הנחש ענין לנו מתברר איוב ין
ח ישמרו בעבור גדול באושר עדן בגן והושיבם ודמות בצלם ואשתו ו בהתי משפט ביום קיו, י אל בני צב העליון השופט אמר, הים ו
השמתם ליבכ ם אמר לכבודם ובקנאתו כדרכו, השטן גם בא אז ואכבדהו. שמי ידע ובצדקה, באמת לפני ההולך כפי יציר אל
שומרים ואשתו שהאדם יפלא למה מצוות אנשים בקרב יחיו אילו אבל בארץ, לבדם הם כי רע לעשות יודעים אינם והרי, ך לו יע ההוא העץ מפרי יאכלו שאם ויודיעום בחלקלקות שיסיתום חטאים למדרגה ויעברו לדבריהם יתפתו מיד גדולה, יותר
על מצוות אז. ך ' ה לו נתן ית ברך יעמדו שלא שידע אע״פ במופת הדבר לברר רשות בניסיו ן, . . למלאות ה׳ מלפני יצא והשטן,
וחוו אדם את ידו על להסית אין בארץ אחר שאדם ולפי עצתו, הבע באחד לבחור, הוצרך ה חיים לי כי ולם בכ מוכן מצא ולא,
בפיו דבר וישם הנחש את העיר והשטן השדה, חית מכל ערום שהיה הנחש אם אל שדבר מה דבר והוא. . האישה
נצי״ב נזכרה לא מה על דומיה, שיאלם שנתקלל אלא תחילה מדבר היה דאם מעולם, מדבר הנחש היה שלא מושכל הדבר והנה
בדעת. . תלוי דהדיבור ותו, זו. קללה זו במעלה. וחד מי האדם שהיה הרי
אלא מזל לו יש צומח אפילו הנברא מכל מין דכל, נחש של גרונו מתוך שעה באותו ודיבר קנאה שהתלבש הוא נחש של מזלו " רז״ל: וכמ״ש העולם, מן נפסק יהא שלא ולגדלו לשמרו המין זה על הממונה מלאך והוא מזל לו שאין ועשב עשב כל לך אין
לו ואומר אותו שמכה ברקיע " גדל. ו י רבה )(בראשית יתברך. . בקונו דבקותו על באדם שהתקנא כמוהו הנחש של, ומזלו למקורו תמיד השואף כחלק בה׳ כך כל דבוק היה, שהאדם
מ כן שאין ה המלאך והתקנא וכדומה, לשירה המיוחדת בשעה אלא יתברך לאורו ושואף דבוק ואינו נפרד אלא אינו מלאך
באשתו הגשמי והנחש. באדם ברמז אלא תורה דברה לא אדם לכל מושגים שאינם בדברים כי בכתוב. . , זה כל מבואר שאינו, והא. א א בראשית דבר )(העמק
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה