פרשת כי תבוא / דבר תורה מאת בן ציון עמר
**יקר הכלי — פירוש ועיון**
״אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ליראה את השם הנכבד והנורא… והפלא ה' את מכותך…״
מדוע דווקא כאן הזכיר הקב״ה את תאריו? והרי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. עוד דרשו חז״ל בגמרא (שבת קלח) על הפסוק ״והפלא את מכותך״ — הנכבד האל והנורא — כך היא מידתו של הקב״ה, שעתידה תורה שתשתכח מישראל בעוונם, וימקו מתורה.
מסיק מכאן הכלי יקר, שדברי ישעיה לא נאמרו בדור של רשעים, אלא דווקא בדור של לומדי תורה ומקיימי מצוות — אך אינם מקיימן מיראת שמים, אלא מתוך איזו דחף או סיבה חיצונית, שלא לטובתם. ועל כן הרואים שהם חיל ורם, ולומדים מהם, יקראו תגר על הקב״ה כביכול: ״ראה בניך מקיימי מצוותיך״ — ומענישם הקב״ה על מחשבתם.
כך אומרים חז״ל (ברכות): ״אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו — כנוס עליו, שלא תתבזה בה ברבים, ואל תלמדה ברבים, אלא כנוס את התורה לעצמך. ״ לכן, בדור כזה שאין התורה חביבה עליו, על החכמים לכנוס את הלימוד ואת קיום מצוותיה לעצמם — שתורתו ומעשיו שלא מן הלב ומן השפה ולחוץ, המתאימה לדור תהפוכות, יסבב ה' לאבד חכמת חכמיו, כי אין נחת רוח לפניו בלימוד חיצוני.
ועל זה אמר הנביא ישעיה (כט, יג): ״יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני, וליבו רחק ממני״ — שאינם עושים מרצונם ומאהבת ה' שבליבם, אלא מתוך שהם מוכרחים מסיבות חיצוניות. משום שסיבות חיצוניות המכריחות את האדם לעבוד את אלוקיו אינן יכולות להכריח רק את השפתיים, הידיים, ושאר איברים שאין הרצון תלוי בהם. לכן אומר הנביא: שתאבד חכמת החכמים, ועוד אוסיף לו כהנה וכהנה — ותאבד החכמה מאותו דור כעונש, כדי שילכו בחשיכה ולא ידעו, ולא יבינו, ויתהלכו ויתמקו בעוונם.
לרוב לימוד התורה וליראת שמים יש סיבות חיצוניות — כבוד, ממון, עושר, וכו׳. לכן, משום שיראה חיצונית אינה נובעת מתוך זה, לא הכיר השם את תאריו בתורה — שיראה פנימית נובעת מהבנה מיהו השם יתברך: נכבד ונורא. כך יתוקן עוון חילול ה', ואז יראו הגויים שתורת ה' אמת, ולא תילקח מעימכם חכמת ה'. דבר סוף — ואין זה לרוח ה׳.
**למדנו מדברי הכלי יקר: **
עד כמה צריכים אנו לחנך את עצמינו לעבודה זו — השגת מטרה זו של עבודת ה' הפנימית — שהיא קשה יותר. עבודה שאינה טכנית מעצם עשיית המצוות, אלא לימוד והבנת טעמי המצוות, וכוונה עמוקה בעשייתן. כן ניתן להשיג מטרה זו של עבודה פנימית בעבודת ה׳.
**שבת שלום**
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה