שר הב הכשרת
א. ש חה י המל לבי
1. סט יו״ד: ו״ע ש - 'א במי היטב ולהדיחו שעה חצי נגד לשרותו יזהר לכתחלה הבשר הדח' הגה: … מליחה קודם הבשר להדיח צריך המלח ימס שלא שימלחנו קודם המים שיטפטפו מעט ימתין כך ואחר ליה. סגי היטב הדיחו רק שראו לא אם אבל השרייה.
. דם יוציא ולא המים מן
להרבות צריך ואינו מלח. אותו עם לאכול ראוי יהא שלא כדי וימלח מלח מבלי מקום בו ישאר שלא מלח עליו ר פז י - 'ד ומולחו מזה. יותר מלח עליו וכן מבחוץ, או מבפנים אלא מלחם לא ואם מבפנים. גם למלחם צריך ועופות צדדים. משני
-- אחד מצד אלא נמלחה שלא חתיכה בדיעבד אפילו ן אוסרי ויש הגה: . מותר והכי ו). כלל וארוך ש״ד בהגה (מהרא״י
לצורך לא אם נהוג.
' ו - בקירוב שעה שלישית כדי שהוא מיל הילוך מכדי פחות אינו במלח שהייה. שיעור
במליחה להשהות המנהג הכי בלאו אבל שבת, לצורך או אורחים לכבוד לה לכתח אפילו או בדיעבד לסמוך יש זה ועל הגה:
. לשנות ואין שעה. שיעור
2. ו פרק אסורות מאכלות הלכות מב״ם ר הבשר מדיח עושה כיצד יפה, יפה ח ומדיחו יפה יפה מולחו כן אם אלא דמו מידי יוצא הבשר אין מולחו כך ואחר תחלה
יפה מי הילוך כדי במלחו ומניחו יפה אבל רותחין מים לתוך מיד משליכו ו זכים המים שיצאו עד יפה יפה מדיחו כך ואחר ל,
דם יצא ולא מיד שיתלבן כדי לפושרין. לא
הראב״ד השגת ז״ל: הראב״ד כתב וכו'. שיתלבן כדי זה א״א אחר שיצא האדמימות וכל מימינו ראינו ולא שמענו לא
. עכ״ל ראיה להביא עליו מכן יותר והמחמיר בשר חמר אלא אינו ממנו מליחה
3. יט:'סט' שו״ע -- והודח הבשר שנמלח אחר והמנהג: הג״ה רותחין במים ליתנו שמצריך מי ויש רותחים. שאינן במים אפילו ליתנו. מותר
וד״ע (ב״י עיקר וכן ראשונה.)כסברא
4. סט סימן דעה יורה השולחן ערוך לו- (סעיף )לז שא״צ יודה הרמב״ם גם ממיל יותר שיעור במלחו הבשר יניחו אם …ש לי ויראה זו חומרא שתפסו ישראל תפוצות בכל ואין
. ברותחין הבשר להטיל בחומרא נהגו למה לנו נודע ולא שעה שיעור במלחו השהות ל העולם שנהגו דזה אומר אני ולפ״ז הם נביאים אינם אם ישראל דכלל אלא הגאונים קבלת כפי צלייה כדי כתבו כולם שהרי בראשונים כלל נזכר שלא מה זו
. כידוע הבשר מתקלקל דבזה רותחין לתוך הבשר לשום מיד יצטרכו שלא כדי נתייסד דהמנהג הם נביאים בני
5. שו״ת צד סימן א':'חלק יצחק עולת השולח בערוך שאלה: בעי דלא מודה כאן חליטה ך שמצרי למי גם אחת, שעה הבשר את מלחו שאם שאפשר כתב ן השולח ערוך דברי על לסמוך דרכינו אם הרב ויורנו הרמב״ם. דעת שכן במפורש זאת והזכיר חליטה, . בזה ן
לרמב חליטה צריך אין שעה שבמליחה השולחן ערוך רק״דעת לא תשובה: דעתי ולעניות היא, כך צי״ב הנ דעת גם אלא ם
בדיעבד פנים כל על עליהם, לסמוך יש לדברי סתירה לנו שאין מאחר, כי גינו. ממנה הם כחצי רק במלח משהים היו ן בתימ
. שעה
ב. כבד ת צליי
6. א סעיף עג' סימן יו״ד:'שו״ע
למטה חיתוכו ומניח וערב שתי קורעו אלא מליחה ידי על לבשלו תקנה לו אין לכתחילה לפיכך דם. ריבוי בו יש הכבד. לבשלו יכול כך ואחר ט״ז) כלל הארוך (או״ה לאכילה) ראוי (שיהא וצולהו
7. ' א סעיפים עו' סימן שם -: 'ב
… מעצמו שבו הדם שואב שהאש לפי מליחה צריך אין. הצלי הדחה-- בלא ולאכלו צלי למלוח רצה לחוש ואין עושה,
במלחו-- שהה אם אבל מיד וצולהו כשמולחו מילי דהני שאומר מי ויש המלח. שעל לדם לפיכך ונאסר; בולע המלח
צלייה קודם יפה. מדיחו מליחה קצת כן גם דצריך אומרים ש וי ן). במ" (ר תחילה הדחה בעי דצלי אומרים ויש: הגה
( תחילה י) רש" דם המלח שיתמלא קודם מיד וצולהו בשפוד נתחב כאשר קצת למלחו וגם תחילה להדיחו והמנהג.
כך-- ונצלה תחילה הדחה בלא מלחו או כלל מלחו ולא הדיחו לא אם מיהו ש״ד). (הגה' כך שהה שלא ובלבד מותר
– שצלאו קודם כך כל שהה אם אבל מליחתו שיעור הדחה בלא. במליחתו. אסור
8. כו סעיף סט' סימן יו״ד תשובה:'פתחי
שכת דניאל ודי חמ בספר עיין ל מותר דכבד ב דו ימים, מג' יותר שהותו דהכבד גב על אף יצלנו. ודאי הצלי אחר, מבשלים
מקום מכל צלי, אחר יבשלנו שמא וניחוש – מותר בדיעבד ד מידי כל ישכח שמא. חיישינן לא
9. מו סימן ו חלק דעת יחוה שו״ת להשהותם מותר האם הכבדים, כל את מיד לצלות באפשרותו ואין שלהם, הכבדים עם רבים עופות שקנה מי שאלה:
צליה ללא ימי? ם שלשה להשהותם לאסור יש שמא או לצלותם, לו שיתאפשר עד המקרר של ההקפאה בתא רבים ימים
… לכתחלה מותר לגמרי, ונקפאים שנקרשים עד המקרר של ההקפאה בתא הכבדים את שמניח שלנו שבנידון לי נראה
וכמו בתוכם, הדם שנתייבש חשש כל אין ונקרשו שנקפאו ידי על כי הכבדים, בכל כנהוג צלייתם לאחר הכבדים את לבשל החורף בזמן הקרים שבמקומות עט), ס״ק סט (סימן השלחן בערוך אפשטיין מיכל יחיאל רבי הגאון בזה כיוצא, שכתב
שמכיון שיפשר, לאחר מליחה, ידי על הבשר ל לבש מותר מליחה, בלא ימים שלשה ושהה הקור, מרוב נקרש שהבשר ס״ק יז (סימן העזר אבן שמואל הבית מדברי לזה וראיה בתוכו. מתקשה שהדם לומר שייך לא כאבן, וקשה קרוש שהוא מליחה בלא ימים שלשה ששהה מקור שנקרש שבשר כא), סימן דעה יורה (חלק הלכה עמק בשו״ת כתב וכן ע״ש. , עח).
שינוי בו אין שנקרש שבשר הרואות עינינו כי בתוכו, נתייבש שהדם לומר שייך שלא כדת, מליחה י יד על לבשלו מותר בשו״ת העלה וכן נט). ס״ק סט (סימן יהודה יד בספר לנדא מהרי״ל הגאון כתב וכן ע״ש. וכו'. ימים עשרה אחר אפילו כלל
קלצקין אליהו רבי הגאון פסק וכן יד). סימן מלח ה ים (אהל פוסק ואהלות מור בשו״ת כתב וכן נג). (סימן יצחק ויעתר אהל ובשו״ת כא), סימן דעה יורה (חלק ה' כרך פיינשטיין משה אגרות בשו״ת עוד וראה נו). (סימן הלכה דבר בספרו ידי על הקור, מחמת שנקפא ימים שלשה ששהה בשר לבשל ואוסרים החולקים לדעת ואפילו ע״ש. קה). (סימן יצחק
שהדבר צליה, אחר בישול שלענין לומר יש ד'), סימן דעה יורה חלק ב' חלק אומר יביע בשו״ת שכתבנו במה ין (ועי מליחה, צליה אחר לבשלו מקומות בקצת נוהגים יש ושכן קס), (סימן הדשן תרומת בשו״ת וכמבואר הפוסקים, במחלוקת. שנוי
נקפא שהבשר באופן מקום מכל הנ״ל, ערוך השלחן מרן שפסק וכמו צליה, אחר לבשלו לכתחלה אוסרים שאנו נהי ע״ש.
לכבדים הדין והוא צליה, אחר לבשלו ולהתיר להקל, . יש
בתא מניחם ואם צלי. לאוכלם מנת על ימים, משלשה יותר במקרר ועופות בהמות של כבדים להשהות מותר: בסיכום לכתחלה אף צליה אחר לבשלם מותר המקרר, של. ההקפאה
10. תקפה סימן דעה יורה נאמן מקור: שו״ת
שא זמן לאחר לבשלו ניתן האם הוקפא, לשחיטתו ימים שלושה שתוך? , כבד לה:
אי לא במקפיא, שנשאר בשר ה: תשוב יחו ל נס ולא טעמו בד ל הדין והוא ימים. שלושה שבתוך כמו לעולם דינו ולכן, , בד כ
שג. ך כ אחר ולבשלו לצלותו אפשר בהקפאה, ימים כמה עליו עברו אם ם
11. יז סימן ה חלק יצחק מנחת שו״ת כ״פ בזה נתעוררנו כבר שר וא הנ״ל, בספר שהעיר מה הוא כלל, בדרך הגאז, על כבדים צליית בנדון לדון שיש והעיקר שנתייבש עד כך כל דנצלה היינו כהוגן, שנצלה על המעיד לחומרא, שנקטו מה הסימן גם אף שייך הגאז, על בצלי' אם פה, שרוף דאף הרבה, מצוי מבחוץ, הצלי' מהירות מחמת הגאז, ע״ג ובצלי' עיי״ש, ס״ט) סי' (בסוף הטו״ז שהביא מבחוץ,
בהמות… של ועבים גדולים כבדים בצליית וביותר כהוגן, נצלה שלא נראה ובפנים מבחוץ, שלא ביותר, לדקדק וצריך בתנור הצלי' כערך שיהי' שישער רק מבפנים צלייתו קודם תומ״י, מבחוץ לצלות ימהר שלא גאז, של קטן להב על רק יצלה
הצריך כשיעור בפנים אף נצלה שיהי' כדי האש, . ע״ג
12. :'ו ע סימן א' חלק והיתר איסור יוסף ילקוט
אומ יש - במיקרו כבד או בשר לצלות שמותר רים חימום ידי על לחוץ יוצא לא הדם שהרי השחמה, גופי בו כשאין גם גל הוה מקום מכל החום, ידי על חתיכה באותה למקום ממקום פורש החתיכה שבתוך שהדם ואף ההקרנה. בעת הבשר
חולקים ויש מותר. ערוך השלחן מרן. ת לדע לחוץ יצא שלא וכל חתיכה, באותה למקום ממקום שפירש האיברים דם ליה
לה יש ולכן. . . זה ב חמיר … ואין לצלייה. צלייה בין ללבנו צורך ואין כבד, או בשר שנית בו לצלות מותר בשר, או כבד בו שצלו צלייה רשת או שפוד
שלא ברשת ל להק יש הרמ״א לדעת וגם לכתחלה. בזה מחמירים והאשכנזים פולטו. כך דכבולעו בו, הנבלע לדם לחוש
ב ללבנו הרמ״א החמיר בשפוד ורק לצלייה, צלייה בין ללבנו להצריך. לצלייה צלייה ין … והבשר צורכו, כל נצלה לא שעדיין פי על אף האש, על בעודו בסכין ממנו לחתוך מותר האש, על אותו שצולין בשר או כבד
אל מצד להפוך כדי הצלייה בזמן הבשר או הכבד בתוך מזלג לנעוץ מותר וכן אסר. נ לא והסכין צלייתו, קודם נמלח לא לכתחלה בזה מחמירים והאשכנזים נאסר. לא והמזלג היטב, נצלה אם לבדוק כדי או. צד,
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה