היהלום תשובת - חי איש בן חיים יוסף הרב
מקדם ״חוכמה הספר מחבר כהן, חזי ד״ר ״הרב
. א! באת מאין דע
1. א משנה ג, פרק. אבות,
מהללאל בן עקביא אומר: בשלשה דברים הסתכל ואי אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת? מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
2. באת מאין דע, אבות ״חסדי פג. עמ׳
אם יאמרו לאדם השתדל וזדרז להיות קדוש כדכתיב ״קדושים תהיו״, איך ישיב קדוש להיות ממני תבקשו? והלא אנכי יושב בעולם השפל שהוא חומר עכור! בודאי זו מחשבה היא מפוגלת ותחבולת היצר. […] והנה זו מחשבה רעה שמכניס בלבו, שממנה מושכו מעט מעט לעשות רע מוחלט, ומחשבה זו וכיוצא בזו, היא […] נקראים ״ידי עבירה״.
ובעבור להסירו ולנתקו ממחשבה זו, אמר לו כנגד הנפש ״דע מאין באת״, כלומר אף על פי שאתה רואה עצמך עם הנפש שלך בעולם הזה השפל החמרי, ״דע מאין באת״ — לומר רוצה, הנפש שלך הלא נחצבה ובאה ממקום קדוש, וירידתה לארץ השפלה הזאת לא תזיק לה, ולא תשחת מן הנפש שלך.
כי אין זוהר שלה נשחת אפילו אם תהיה טבועה בטיט ובצואה שנים מרובות, אבן טובה עכירות חומרה. ועל כן מה שטענת מצד ישיבתך בארץ שפלה וחומרה העכור, אי אפשר שתוכל שיתקלקל ולא יתקלקל חשיבות שלה. כי הנפש מוכנת לקדושה ממקום שחוצבה, ואין ממש בדבריך, קדוש להיות.
3. ברכות השחר
״אלהי! נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי…״
. ב משלו מצוה אדם לכל
4. א דרוש כלה, שבת א, חיל איש, בן — רפב עמ׳. רפג דף
ונראה ליישב הענין בסיעתא דשמיא, על פי מה שכתב רבינו האר״י ז״ל (בשער הגלגולים הקדמה ט״ז, דף י״ז), וזה לשונו: מי שאינו חדש, אלא נתגלגל וחזר בעולם הזה, אין צריך שישלים עתה אלא אותם המצות החסרות ממנו, שלא קיימם בגלגול ראשון שקדם. ובזה יתבאר לך מה שמצינו בתלמוד, כי חכם פלוני שהיה זהיר במצוה פרטית יותר משאר מצות, וחכם אחר היה זהיר במצוה אחרת. וכמו שמצינו שאמורא פלוני שואל לחבירו, טפי זהיר הוה במאי אבוך, וחבירו משיב שהיה זהיר בציצית או בתפילין, וכיוצא בזה.
וכפי הנראה זה הורס את המשנה (אבות ריש פ׳ ב׳ [משנה א׳]) האומרת ״הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה״. אבל סוד הענין הוא, כי כל חכם וחכם היה זהיר באותה מצוה שהיתה חסרה ממנו בגלגול, או כולה או פרט מפרטיה. וגם זה סוד מה שמצינו בתלמוד, שחכם פלוני היה בורר לו מדות. כמו שאמרו (מגילה, כ״ז ע״ב), שאלו לרבי פלוני במה הארכת ימים, ואמר להם כך וכך, וכל אחד ואחד היה בורר לו מדות כפי בחינת גלגולו וכו׳, עיין שם […].
נמצא, אם רואין אדם שהוא זהיר במצוה אחת הרבה, ומוסר עצמו עליה, זאת המצוה שהיתה חסרה ממנו בגלגול שעבר, ועתה בא להשלים ולתקן בעבורה.
ובזה מובן המאמר של רבי טרפון, שכיון דכתיב בכיבוד אב ואם ״לְמַעַן יַאֲרִכּון יָמֶיָך״ (שמות כ׳ [יא]), מינה שמע דמצוה זו מסוגלת לאריכות ימים, לכך הזכירה זו מצוה עליו. אך החכמים סבירה להו, ואם אב בכבוד דמה שנאמר למען יאריכון ימיך, כדרשת רבי יעקב בגמרא דקידושין (דף ל״ט ע״ב), ואם אב בכבוד שנאמר למען יאריכון ימיך, ולפי זה לא יהיה תועלת מן המצוה הזו להמליץ עליו טוב שיחיה בעולם שכולו ארוך, ולא קאי אהאי עלמא.
על כן רבנן קדישי, פתחו פיהם בחכמה למצוא זכות לרבי טרפון שיחיה בטענה אחרת. כי הם הבינו מדבריה דרבי טרפון, שהיה זהיר טפי במצוה זו דכבוד אב ואם, ומסר עצמו עליה, ואם, שהוא צערא דגופא מאד, לדרוס על כפיו בחצר, וגם בזיון גדול לפי ערכו שהיה רב רבנן. ולכן עשו בזה כי זה היה אצלם סימן הכרח לומר שודאי בא בגלגול הזה לתקן ולהשלים מצוה זו של כבוד אב ואם.
ועל כן חשבו, אם נודה לדבריה לומר שהוא קיים כרו לברכה, כמו שאמר רבינו האר״י ז״ל מופת מובהק וגמור, שמצוה זו של כבוד אב ואם כראוי וכמצטרך, ומזה נפיק חורבא ונזק. ולפי זה נמצא רבי טרפון השלים חובו ומילא חסרונו עתה בגלגול הזה. והשתא יאמרו המקטרגים, מה צורך עוד לרבי טרפון בעולם הזה, שהרי השלים חובו אשר בא לעולם הזה בעבורו, ונמצא שאין להם טענה להתפלל לו לעולם שכולו ארוך, כי כבר השלים חובו שבא בעבורה.
ולכן נתחכמו להקטין מעשיו במצוה זו, לומר שעדיין לא הגיע חצי החיוב עליו, ובזה מוצאים מקום לטעון שראוי לחיות עוד שנים להשלים חובו במצוה זו אשר נתגלגל בעבורה. ולכך הקטינו כך כל מעשיו במצוה זו שאמרו אם ירבה לעשות כזאת עוד אלף אלפים פעמים, לא יגיע עד החצי, כדי שעל ידי זה ימליצו יושר בעדו שיחיה, כדי שיעסוק במצות כבוד אב ואם עוד. וכל זה לצורך להשלים חובו […].
ומה שאמרו כן עשה אלף פעמים לא הגיע עד החצי, כונתם אין שיהיה אלף פעמים באיכות, אלא חובו בכמות — לומר רוצה צריך שיקיים מצוה זו של כבוד אב ואם כמה וכמה פעמים, ולא אלפים ורבבות פעמים, כי צריך להרבות כפי ערך, ולכן צריך שיחיה שנים מרובות כדי שירבה בהם קיום מצוה זו להשלים חובו בכמות, כי תורתו רב הוא.
5. ע אות ראשון, חלק הצדיק, הכהן. צדקת צדוק, ר׳
״ויתפרו״ כענין שאמרו ז״ל, שבאותו דבר שקלקלו בו נתקנו [ברא׳ ג׳ ז׳]. החסרון של האדם, באותו דבר שבו חסרונו, ועל ידו הוא ומעלתו. ״עֲלֵה תְאֵנָה״.
6. לילה רסיסי ספר — הכהן צדוק, ר׳ כה אות
האדם אינו עומד תמיד בסדר ומצב אחד, ויש לו תדיר עליות וירידות, כנודע לכל דרכיו השם. ומה הוא — כה) דידוע ענין מיעוט הירח שיש בה מילוי וחסרון בכל חודש, והם רומזים לקודשא בריך הוא ושכינתיה, ודירח רומז לכנסת ישראל שמקבלין אורן מן החמה, שמש ה׳ ומגן, ויש בה מילוי וחסרון בכל חודש, עשר שנים חודש בשנה נגד שנים עשר שבטים (כידוע מחז״ל תנחומא ויחי טו). היינו שבכל שבט יש מילויו וחסרונו המיוחד שאין בשבט אחר, ולפיכך הם שנים עשר מיני מילויים ושנים עשר מיני חסרונות, ואלו החסרונות הוא מה שמתולדה. כענין (קידושין ל׳ ע״ב) בראתי יצר רע, וענין זה (שבועות ט׳) הביאו כפרה עלי שמיעטתי הירח, כי שורש החסרון שבכל שבט הוא בתולדה מהשם יתברך שברא האדם בעל חסרון, השלמה שצריך.
וזהו שורש ישראל שמונין ללבנה שהם בעלי חסרון, ומקוים ומאמרים שלמתן מהשם יתברך. אבל אומות העולם מונין לחמה לפי שאין להם שום חסרון, שאין להם שום השלמה, שנדמה להם שאינם חסרים כלום עד שיאמרו שלמתן. וזה חשק כל אומות העולם לדמות לחמה, ״אעלה על במתי עב אדמה לעליון״ (ישעיה יד, יד) וגו׳, שיהיה להם כל מאויים שלא יצטרכו לדבר אפילו להשם יתברך. אבל חשק בני ישראל הוא שיתברך להשם שיהיה המשלימם, ואין חפצים כלל שלימות בלא השם יתברך.
. ג תשובה הרהורי
7. טו עמ׳ א, דרוש תשובה, שבת א, חיל איש בן. טז
יש תשובה שהיא בהרהור בלבד, וגם בתשובה זו יהיה האדם נחשב בכלל צדיקים. והשנית היא תשובה בפועל. אך תשובת ההרהור באה מכ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה