מחשבת- ""מלאכת │ והליכותיהן השבת מלאכות מהות בגדרי שבועי שיעור 1
מעבד מלאכת │ טבדי בנימין הרב
ל הבבלי בין המחברת הגישה פי על מעבד מלאכת הגדרת ירושלמי
ב עה, ; א עג, שבת
והמעבד המולחו, והמפשיטו, השוחטו, צבי, הצד מתני'…
עורו …את מעבד והיינו מולח היינו והמעבדו. והמולחו! גמ'… מינייהו חד אפיק תרוייהו: דאמרי לקיש וריש יוחנן רבי
ועייל. שירטוט
רש״י שם
מעבד- היינו מולח היינו צורך לאו מליחה אטו עיבוד? הוא
שירטוט- ועייל משרטטו לחתכו בא כשהוא הרצענין שדרך לפי ואחר החיתוך, ולקצר ולהרחיב להאריך רוצה שהוא מה כפי תחלה
כשחתכום המשכן בעורות וכן השירטוט, דרך הסכין מעביר. כך
שבת ירושלמי ב ז,
היה עיבוד מה המעבדו. משרטטין שהיו במשכן לון משרטטין מה. בעורות.
לון. מסרגלין
שדה מרומי שם ירושלמי על
דתנן דהא להירושלמי, דס״ל פי' כו בעורות משרטטין שהיו במשכן, היה עיבוד מה.'שם.
חד אפיק תרווייהו דאמרי ור״ל ר״י בבבלי גם דאיתא וכמה מולח. דהיינו עורות, עיבוד נו שאי המעבדו, שירטוט וזהו מלאכה, בו לעשות העור תיקון היינו עיבוד מפרש והירושלמי משרטט. ועייל. מינייהו
לון מסרגלין משרטטין מה עוד. ומפרש
או הלכ זרוע ר ע סימן שבת ות ג
דאמרי ורשב״ל ר״י מעבד והיינו מולח היינו והמעבדו המולחו היינו מעבדו האי פי' שירטוט ועייל מינייהו חדא אפיק תרוייהו מה [ה״ב] בירושלמי אמרינן והכי מיחייב הוא שירטוט משום לון משרטטין מהו בעורות משרטטין שהיו במשכן היתה עיבוד
כפי תחילה משרטטו חותכו ל בא כשהוא ופירש״י לון מסרגלין ואח״כ החיתוך את ולקצר ולהרחיב להאריך רוצה שהוא מה
השירטוט דרך הסכין. מעביר
ב עמוד עה דף שבת מסכת חננאל רבינו
כדאמרינן מעבד היינו דמולח ן אקשינ והמעבדו. שנמצאת וקמיח מליח חיפה לענין ב) עט (לקמן והמעבד דהמולח ור״ל יוחנן ר' ופרקין עבודו מליחתו הדין והוא חדא ותני נינהו עיבוד מלאכת תרווייהו
במתני ושני 'טוט שיר עייל להו בצרי הכי אי לאחרינא.
במשכן היה עיבוד מה רושלמי. י והמשרטטו המולחו
מסרגלין משרטטין מהו בעורות משרט. טין שהיו
ב עיון המצניע מפרק חננאל רבנו ראיית
א עט, א; עח, שבת
חבל- המוציא משנה. גמי- לקופה, אוזן לעשות כדי ממנו ליטול כדי אומר: יהודה רבי ולכברה, לנפה תלאי לעשות כדי
נייר- לקטן. מנעל מדת מוכסין- קשר והמוציא מוכסין, קשר עליו לכתוב כדי. חייב מחוק- נייר צלוחית על לכרוך כדי
עור- פלייטון של. קטנה ישראל. שמע שהיא שבתפילין, קטנה פרשה עליו לכתוב כדי קלף- קמיע לעשות, כדי. .
קמיע לעשות כדי עור כדתנן, . לו: אמר בכמה? עור המוציא נחמן: מרב רבא מיניה בעא כו'. לעשות כדי עור …'גמ
המעב שנא לא ליה: אמר בכמה? דו שנא… לא ליה: אמר בכמה? לעבדו. כ. מעובד שיעורו קאי- דלעבדו כיון
בכמה-? לעבדו, ושלא שנא. . לא ליה: . אמר ודיפתרא וחיפה מצה הן, עורות של; שה דעולא: משמיה אמי בר חייא רבי דאמר שמע, תא
משקולת בו לצור כדי יהודה: רב בר שמואל רב תני שיעורו? וכמה עפיץ. ודלא קמיח ודלא מליח לא ד כמשמעו-, מצה אמ וכמה? קטנה. ריבעא אביי: ר דפומבדיתא. דריבעא
? ו- שיעור וכמה עפיץ, ולא קמיח ולא דמליח - חיפה: כדתנן קמיע. לעשות כדי עור
הגט את עליו ל. כתוב כדי שיעורו? וכמה עפיץ, ולא וקמיח דמליח - דיפתרא דפומבדיתא דריבעא ריבעא אביי: ואמ! ר קטנה. משקולת בו לצור כדי מיהת: קתני
- התם-. בבישולא
- בין ששה, על ששה מפץ חמשה, על חמשה העור ארבעה, על ארבעה השק למדרס, שלשה על שלשה הבגד והתנן:
להוצאה שיעור לטומאה! כך כשיעור והעור, והשק הבגד עלה: ותאני למת. בין למדרס
- בקורטובלא. ההוא
א עמוד עט דף שבת מסכת הרמב״ן חדושי
למדנו מ״מ וכאן קמיע, ממנו לעשות שיעורן מעובד שאינו ובין מעובד דבין ל לעי אמרן דהא מליח היינו עיבוד דסתם גדול כלל בפ' כדאמרן עבוד דהיינו למלוחי אלא קאי לקמוחי לאו סתמא אלמא גט, לכתוב אחר שיעור וקמיח במליח
היינו מולח היינו מעבד.'וכו
מחשבת- ""מלאכת │ והליכותיהן השבת מלאכות מהות בגדרי שבועי שיעור 2
הרמב״ם שיטת
ב משנה ז פרק שבת מסכת משנה על רמב״ם
היא העור שמליחת לפי מלאכות, שתי אינן והמעבדו, המולחו ואמרו שהמליחה להשמיעך והזכירו, העבוד ממיני מין
שעשאו לפי המשנה חבור בעת התנא השמיטו ו מלאכות, מאבות שהוא בשרטוט ותשע השלשים מנין ויושלם היא. עבוד
הכתיבה. ממכשירי
ב עמוד עה דף שבת מסכת הריטב״א חדושי
פירוש מעבדו היינו מולחו. ינו הי שהעיבוד שבעולם עיבוד מלאכת בכל כללי. שם
א עמוד עג דף שבת מסכת למאירי הבחירה בית
בעבוד… הנותנו ר״ל והמעבדו העור, המולח ר״ל והמולחו העור מליחת כי מלאכות שתי אינן והמעבדו המולחו ואמרם
עבוד… המליחה כי ללמדך אותו וזכר העבוד, ממיני מין הוא
כ״ח שהוא העור את שמולח ר״ל המולחו עיבודו, תחלת פי המעבדו 'כ״ט עיבוד. מיני ושאר בסיד היינו בגמ' ושאלו
מעבדו היינו חו מול עיבוד, תחלת שהוא ממה אלא נתחייב לא במליחה שהרי כלומר ותירץ שרטוט ועייל עבוד אפיק והוא
השרטוט. דרך חותך ואח״כ להרחיב או להאריך שרוצה הדרך על תחלה משרטטו לחתכו שכשבא
ה הלכה יא פרק שבת הלכות רמב״ם
המולח ואחד המעבד ואחד חייב קמיע לעשות כדי העור מן המעבד וכן חייב, קמיע לעשות כדי, ר העו מן המפשיט היא… עיבוד מין שהמליחה
א הלכה ז פרק שבת הלכות רמב״ם
או במזיד וכרת סקילה עליהן שחייבין מלאכות חטאת קרבן מלאכות אבות כל ומנין תולדות, ומהן אבות מהן בשגגה, והקצירה והזריעה, החרישה, הן: ואלו אחת, חסר, ארבעים וההרקדה והטחינה, והברירה, והזריה, והדישה, , והעימור, והצביעה והנפוץ, והלבון, והגזיזה, והאפיה, , והלישה,
, גה והארי המסכה, והנסכת הנירין, ועשיית והטויה, והבנין והקריעה, והתפירה, וההתרה, והקשירה, , והבציעה,
וההפשטה והשחיטה, , והצידה, בפטיש וההכאה, והסתירה, והמחיקה והכתיבה, וחתוכו, העור, ומחיקת, וההעבדה,
לרשות מרשות וההוצאה והכיבוי, וההבערה, והשרטוט. ,
יז הלכה יא פרק שבת הלכות רמב״ם
וצורות רשמים הרושם ד כיצ הוא, כותב תולדת רושם הרי רושמים ין שהצייר כדרך בהן וכיוצא ובששר בכותל
הרי לתקן ם הרשו את המוחק וכן כותב. משום חייב זה וחייב מוחק תולדת. זה שירטוט אותו תחת אותיות שתי לכתוב כדי המשרטט גבי על סקרא של חוט שמעבירין העצים חרשי חייב,
וכן משרטט, ולדת ת זה הרי בשוה שינסור כדי הקורה בשוה האבן שיפצל כדי באבנים כן שעושים, הגבלים
חייב זה הרי צבע בלא או בצבע המשרטט. ואחד
ב משנה ז פרק שבת מסכת לדוד שושנים
עורו… את והמעבד מה המעבדו, איתמר, הכי ובירושלמי משרטטין מהו בעורות, משרטטין שהיו במשכן היה עבוד
לון מסרגלין לון. ע״כ
ז״ל: הרמב״ם על עשיר הון הר״ב הקשה ולפי״ז דלמה שתי לכתוב כדי הכותב שיעורי בין השרטוט הכניס רחוק כי בכתיבה, במשכן שרטוט מצינו לא דהא אותיות,
לשרטוט צריך יהיה בדף אחת אות שלכתו. ב הוא
א״כ בעורות, היה שהשרטוט בירושלמי ראינו הרי ועוד,
העור מלאכות בין השרטוט למנות להרמב״ם ליה הוה
ע״כ קמיע לעשות כדי כמותם ש. יעורו וליתן
, מלתא בהך פליגי דידן וגמ' דהירושלמי ולעד״נ
דלהירושלמי היינו כלל להו קשיא דלא כפשטה מתני' שהיא משרטט היינו דמעבד פירשו אלא מעבד, היינו מולח שהיו במשכן היה עבוד מה וז״ש העור, למלאכת עבודה
בהדיא הוזכר השרטוט דלדידהו כיון ולכן וכו', משרטטין
נמי לפרש הוצרכו לכן בעור, הוזכר והרי במתני'
בעור היה במשכן שהיה. שהשרטוט
היינו מולח היינו דמקשינן הכי, ס״ל לא דידן הש״ס מיהו אפיק תרווייהו דאמרי לקיש וריש יוחנן ר' ומתרץ מעבד,
מולח דהיינו נמי הכי אין כלומר שרטוט, ועייל מנייהו חד או מולח או שתרצה איזו מנייהו חד אפיק ולכן מעבד היינו עייל הט״ל מנין להשלים וכדי נינהו, חד דתרווייהו מעבד
במתניתין השרטוט מן רמז דליכא לעול. ם אבל שרטוט,
המולחו בד״ה תי״ט הר״ב והביאו בפירושו הרמב״ם וז״ש
מענייני אותה ושם הכתיבה בשעת בזכירתה התנא ופשע הרמ״ז ג״כ שפירש מה כפי ודאי דבריו וביאור הכותב, ואמר התנא השמיטו איך טעם קצת להטעים שכוונתו מוכרח וזה שרטוט, צריך דסתמא הכתיבה ענין על דסמך לא למה כ״כ תיקשי דלא היכי כי הבבלי, לדעת אצלי
במתני.'הוזכר
מחשבת- ""מלאכת │ והליכותיהן השבת מלאכות מהות בגדרי שבועי שיעור 3
מדאורייתא באוכלין עיבוד
המקלים הראשונים ורוב הסוגיה
ב עה, שבת
בישרא- דמלח מאן האי: הונא רב בר רבה אמר עיבוד אין: אמר רבא מעבד משום. חייב
לאורחא ליה בעי דקא אלא אמר לא הונא רב בר רבה ואפילו, : אשי רב אמר. באוכלין לביתא- אבל עץ מיכליה איניש משוי. לא
שם רש״י
לאורחא דקבעי ליה- הרבה. שמולחה
שם חננאל רבנו
לא. ביומו לאוכלו אבל מעבד משום חייב ימים כמה אחר לאוכלו או לדרך בו לצאת כוונתו אם בשבת. חי בשר מליחת
הונא רב בר כדרבה הלכתא ולית באוכלין. עיבוד אין ואמר לה דחי דרבא
ה הלכה יא פרק שבת הלכות רמב״ם
באוכלין… עיבוד ואין
'תוס ב עה, שבת
באוכלין- עיבוד אין אין מליחת מכאן להתיר אוכלין, מדרבנן דאסור שמונה בפרק מליחה קח דף (לקמן ): שרצים אסור בי״ט ואפילו יא (דף דביצה.). בפ״ק
שם ריטב״א
דרבנן איסורא ומיהו הלכה, וכן לאורחא, לה בעי ואפילו פירוש באוכלין. עיבוד אין אמר רבא
מן ירו ומכש הטעם לנתינת לאכילה שמתקנו לקדרה במולחו מיבעיא ולא שבות, משום איכא הדין מן מליחה בעי דלא לצלי אפילו אלא טובא, תיקון דאיכא דמו מידי להוציאו האיסור
לנת מתקנו הרי בס״ד, א') (קי״ב חולין במסכת כדפרישנא ואסור. איכא דרבנן ותיקון טעם ינת כדרך בשעתו למולחו ובא שהוא כמות נאכל שהוא לאכילה תיקון מחוסר שאינו בדבר ומיהו
למימלח ב') (ק״ח במכלתין לקמן וכדשרינן מלח, בו לתת או במלח לטבול תר מו אכילה,
. פוגלא אברהם המגן וקושיית הרשב״א שיטת
ב עמוד ע דף ג שער ג בית הארוך הבית תורת
לחולה השוחט הלכתא מנהרדעא דימי רב אמר דחולין קמא בפרק וגרסינן דאי ועוד כדאמרן. היא מליחה בלא ואומצא באומצא. לבריא מותר בשבת
דאמרינן כ מעבד משום חייב המולח דהא למלוח אסור בשבת במליחה גב על ואף מעבד משום חייב בשרא דמלח מאן האי גדול כלל בפרק מדרבנן אסור מיהא אחריתי מליחה לאורחא ליה דבעי במולח דאוקימנא מלחנא לא מימלח שרצים שמונה בפרק דאמרינן פוגלא ממלח גרע דלא
ז״ל התוספות בעל הידוע יצחק רבנו דעת וכן מטבילנא. . וטבולי
ז ס״ק שכא סימן אברהם מגן
מתקן דהא חי בשר מליחת למיסר דאיכא דהוי מליחה בלא ליה אסרת אי וכ״ש ליה
טפי תיקון עכ״ל. ג בית הרשב״א 'וכ״כ להצניעו בשר דמולח שכתבו וע״ש ש״ג משמע דבגמרא וצ״ע חטאת חייב לדרך וכ״פ הוא דבתרא דפטור כרבא דהלכה
פי״א. הרמב״ם
שבת משנה ב יד,
הילמי עושין אין
עושה אבל בשבת המלח מי את הוא פתו בהן וטובל לתוך ונותן התבשיל. יוסי רבי אמר הילמי הוא והלא ובין מרובה בין
מועט, מי הן ואלו
המותרין מלח?
בתחלה שמן נותן או המים לתוך המלח: לתוך
שם יו״ט תוס'
ה״ק מותרת. מועטת ומלאכה אסורה מרובה מלאכה דיאמרו הר״ב פי' מועט. בין מרובה בין רבי
בברייתא. יוסי רבנ. ן מהדרי ומאי יוסי רבי קאמר דשפיר וא״ת כמו להתקיים העומד בדבר כן כשעושה אלא מעבד משום לאסור שאין להו דסבירא וי״ל
הטור מדברי למדתי כך. לעיבוד דמי לא לשעתו אכילה לצורך אבל לעיבוד. דמי דהשתא הכבשים.
שכ״א. סי' שנראה מפני אסור דמרובין י' הלכה פכ״ב בחבורו כ' והרמב״ם התבשיל ממלאכת מלאכה כעושה
. ע״כ איירינן… מעבד דמשום וכדפירש״י הר״ב פי' מסתבר ויותר כרבא שבת מה' י״א בפרק פוסק דאיהו משום מעבד משום מפרש שאינו דהרמב״ם טעמא אלא
באוכלין. עיבוד אין דאמר גדול כלל בפרק מעבד משום חייב בישרא דמולח דסבר הונא רב בר דרבה אליביה מפרשי' והר״ב רש״י. אבל
דלא הונא רב בר דרבה הא ל לפרושי מהדר דגמ' מריה דאיהו אשי רב דהא איכא רבה וטעמא
כו. לאורחא אלא 'קאמר
מחשבת- ""מלאכת │ והליכותיהן השבת מלאכות מהות בגדרי שבועי שיעור 4
המלך השער ויישוב למלך המשנה קושיית
ה הלכה יא פרק שבת הלכות למלך משנה
… רבה הקומץ דבפרק ודע (דף בשבת ואפי' מלח תקריב בברייתא דרי. ש )כ״א ליכא והלא קרא אצטריך דלמאי לי וקשיא
דהא בשר במליחת תורה איסור באוכלין? עיבוד דאין קי״ל יעקב כמהר״ר המצויין הדיין השלם החכם עם בזה ובהתוכחי
נודע לא לראשונים מנחות למסכת שטה בידי שנמצא אומרת זאת וז״ל: אלי כתב אלפאנדארי וז״ל דכרונא בגוה וכתוב היא. למי
דכיון ונ״ל באוכלים עיבוד ואין מעבד משום אלא אינו מולח והלא שבת דדחי לומר קרא דאיצטריך כאן מלאכה איזה להקשות. ויש
דמי כמעבד הוא קרבן תיקון א״נ נאכל, שאינו כיון דמי אוכלים כעיבוד לאו נאכל ואינו כליל היה שבת דמוסף תמיד דקרבן כ: "ע
ד הלכה ג פרק טוב יום הלכות המלך שער
דל״ק, נראה ז״ל מש״ל הרב קו' ולעיקר מינייהו ואשתמיט החלבים את מולחין אין ת״ר דאמרינן דשמעתין סוגייא
בהם… מהפכין ואין
דאי דאורייתא מלאכה הויא חלבים דמליחת בהדייא משמע שהתירו כדרך י״ט שמחת משום שרינן לא אמאי מדרבנן
הדורסן, לפני עור ונתינת תריסין חזרת גופה מליחה הא
לגזירה, גזירה ליה והוה מדרבנן אלא אינו משמע אלא
מדאורייתא. אסורה חלבים דמליחת. .
וז״ל: בהדיי' הר״ן וכ״כ מידי דמולח החלבים את מולחין אין
הן, גמורין אוכלין דלאו חלבים, כגון עיבוד בו דשייך בו יש
מעבד. משום וז״ל: להמאירי כ״י בשיטה וכ״כ פי החלבים את מולחין 'אין
אוכל שאינו דבר דהיינו עיבוד תורת בו שיש דבר ל בכ מליחה עורות, כגון מלאכה אב נינהו גמורין אוכלין דלאו נמי וחלבים
הוא, מפרשים- קצת לדעת בבשר אף וכן במשכן דהא
שם. היה ואברים עורות מליחת בשר מליחת דמ״מ אלא
נפש, אוכל משום הותרה נינהו- אוכל לאו חלבים אבל עיבוד
עכ״ל. . הוא גמור.
המאירי מ״ש והנה ק לדעת בבשר אף וכן המפרשים צת הן
לכאורה, תמוהים דברים גדול כלל בפרק אמרינן דבהדיא משום חייב בישרא דמלח מאן האי הונא רב בר רבה אמר רבה אפי' אשי רב אמר באוכלין עיבוד אין אמר רבא מעבד אבל לאורחא לה בעי דקא אלא אמר לא הונא רב בר
עץ. מיכליה איניש משוה לא לביתא
מפרשים קצת לדעת בבשר אף וכן שמ״ש וצ״ל בעי בדקא
קאמר, לאורחא לה נראה וכן הונא רב בר כרבה דפוסקים
יע״ש. ג' שער ב' בית ובת״ה ג״ה בפ' הרשב״א דעת שהיא
כרבא. פוסק שהוא נראה שבת מה' בפי״א רבינו ומדברי
הרשב״א לדעת שהק' סק״ז שכ״א סימן מג״א בהרב ועיין
הוא, דבתרא כרבא דהלכה משמ' דבג' דצ״ע ש. "ע
אשי לרב דחזינן דכיון הרשב״א שדעת די״ל מידי ול״ק ומש״ה כותי' דס״ל ש״מ ר״ה בר דרבה מילתי' דקמפרש
מרבא. טפי הוא דבתרא כר״א פסק תי״ט להרב ראיתי ושוב
ש ח' בפ' ופשוט… יע״ש כן שכתב ב' משנה רצים
מה לפשוט שיש נראה ז״ל והמאירי הר״ן שמדברי ודע באוכלין, עיבוד אין דאמרי' בהא לכאורה להסתפק שיש אי
לאכילה, דחזי במידי דוקא היינו נבילה בשר במולח אמנם מעבד משום דחייב י״ל ה״נ לאכילה חזו דלא כיון וכיוצא
לאכילה, ראוין עצמן דמצד גב על ואף ממה לזה וסעד
ז״ל לראשונים שיטה משם הנז' הרב שתי' ן דקרב דכיון כיון דמי באוכלין כעיבוד לאו כליל וכולה נאכל אינו תמיד
נאכל. שאינו
בבשר דאפי' דס״ל נראה ז״ל והמאירי הר״ן מדברי אך
- באוכלין עיבוד אין וכיוצא נבילה לתת שהוצרכו ממה
משום חלבים למליחת טעם נינהו. גמורין אוכלין דלאו
גב על אף באוכלין עיבוד דאין הו״א לא״ה הא משמע
דא באכילה, הן סורין לאכילה חזו עצמן דמצד דכיון משום
אוכלין, מקרו עלייהו דרביע הוא דאיסור' אלא עיבוד ואין
באוכלין.
כן כתב שלא נראה ז״ל הרב שכתב שיטה אותה לדעת ואף
לאכילה, חזו דלא תמיד קרבן גבי אלא חלבים משא״כ
כנ״ל: לגוים דחזו נבילה ובשר
החסידות ע״ד יישוב
ה הלכה יא פרק שבת הלכות מנחם פני הגליון- שולי
קרא אצטריך דלמאי לי וקשיא בשבת, ואפי' מלח תקריב בברייתא דריש א) כא, רבה הקומץ דבפרק ודע למלך: במשנה ( באוכלין עיבוד דאין קי״ל דהא בשר במליחת תורה איסור ליכא. והלא ועי״ש א, כ״א מנחות אמת ובשפת כאן ז״ל רעק״א בהגהות הובא ז״ל, מרוטנברג מהר״ם תשובת הראשונים, קושיית והוא
שתיר ז״ל מרוטנברג במהר״ם הרבים… רשות דרך המלח להביא להתיר קרא דאיצטריך ץ ותירץ שבת, דדוחין והקטרה משחיטה שנא מאי עוד דמקשה עי״ש ויקרא, פרשת סוף בליקוטים אמת השפת תירוץ וידוע
דאי כיון באוכלין), 'יבוד ע דאין אסור, שיהיה (ולא מלח צריך אין דבשבת סד״א כי נזר) האבני בשם גם זה שכתבו (ויש יש ובשבת לקרבן, ומלח המים לנסוך מים מהם להביא והבטיחן למלכא, קריבא למהוי בעינן אנן בוכין התחתונים דמים
ודפח״ח בשבת, אפילו קמ״ל צר. יך, לא אמינא והוה עולמות בכולהו שלום
מחשבת- ""מלאכת │ והליכותיהן השבת מלאכות מהות בגדרי שבועי שיעור 5
המרכך בש עור הכנסת ו מן עדש בשבת לתמיסה רכות ות
י הלכה כג פרק שבת הלכות רמב״ם
רגלו אדם יסוך לא לפיכך וחייב, מעבד זה הרי עושים דנים שהעב כדרך בשמן עור והמרכך הוא, מלאכות מאבות מעבד שהן פי על אף סנדלו או מנעלו ולובש שמן רגלו את הוא סך אבל החדשים, הסנדל בתוך או המנעל בתוך והיא בשמן כדי מועט השמן כשהיה אמורים דברים במה חושש, ואינו חדשה קטבליא גבי על ומתעגל שמן גופו כל וסך חדשים,
בחדשים והכל כמעבדו, שהוא מפני אסור זה הרי העור שירכך כדי הרבה שמן בבשרו היה אם אבל בלבד העור ח שיצחצ מותר בישנים. אבל
ו הלכה יא פרק שבת הלכות רמב״ם
מעבד תולדת זה הרי עושין שהרצענין כדרך אותו ומשוה ומושכו בידו המרככו או שיתקשה עד ברגלו העור על הדורס
וחייב…
מח שו״ת מב סימן ג חלק אליהו זה
. . . דהעור דהגם דהיינו מעבד אחר מעבד דיש דברור ודע קצת העור נתיבש אם מ״מ ונגמר תקין במצב כבר היה פעם שוב ומעמידו ומתקנו בחזרה משמנו והוא משמנוניתו מעבד אחר מעבד אין אמרינן ולא מעבד זה הרי איתנו על
דהא ישול. ב אחר בישול אין בישול במלאכת כדאמרינן דכבר ופשוט מעבד הוי מנעל על משחה או שמן למרוח
זה. . מעשה לפני פעמים כמה העור. נתעבד
דברינו בריש כתבנו כבר מגע. לעדשות בנוגע לנד״ד נחזור נתיבשו כבר דקות חמש בערך דאחרי מומחה אצל שביררנו הם (א) ענינים. בכמה שנתקלקלו כזה לשיעור העדשות וזה להכניסם. א״א שיתרככו ועד העין עבור מידי קשים מתעגלים העדשות קצוות (ב) דקות. כחמש אחר קורה וזה כך. ללובשם אופן בשום וא״א היבוש מחמת לפנים
(ג מהעין. שיצאה מאז שעה כרבע אחרי כלל בדרך )ורה ק אי להם הנצרכת הצורה שנאבד וכל צורתם מאבדים הם דרק העין לתוך יתנם אם אפילו הראיה לשפר להם אפשר זה וגם לאדם. דמועילים הוא המדויק במקומם במונחים העדשות היבוש ע״י (ד) שעה. רבע אחרי בערך קורה
להישבר או להיסדק וקרובות ותר בי ועדינות דקות נעשות דקות דנעשים שלמה שעה בערך אחר קורה וזה לגמרי. כל לחץ ע״י לשברם מאוד קל ואז היבוש מחמת ביותר ושהייתם להם המיוחד נוזל לתוך נתינתם ע״י אולם שהוא. לא ושוב לשימושם וראויות מתרככות הם מה זמן שם
. יתקלקלו
העדשות דלשרות יוצא עיל ל בע״ה דאיתברר מה כל ולפי שהוציאם משעה דקות כחמש עליהם שעברו אחרי בנוזל נתבאר דכבר דמעבד. דאורייתא איסור בו יש מהעין
א- אותיות ע' בעור רק לא חומר מיני בכל שייך 'דמעבד 'ה ומשתנה שבולע חומר וכל בפלסטיק גם שייך ודאי ולכן
ונתברר (א) וכדומה. משחה או שמן הוספת ע״י דלהוסיף על הפלסטיק או העור להעמיד ועי״ז לחזק נוזל או שמן ענין דזהו מעבד הוי לשימושו ראוי שיהא התקין מצבו קמיחה במליחה ונמשך העור ע״ג מדריסה המתחיל דמעבד לעיל ע' וביד בשמן בריכוך ומסתיים עפצים במי ושרייתו
ו- 'אותיות ראויות העדשות אין שנתיבשו כל וכאן י״א. (ב פעם. שוב שיתרככו עד העין) ראית (לשפר )למילתייהו או מישרו והאדם צורתו העור שאבד דכל נתברר וגם וכן י״ב. אות לעיל ע' מעבד הוי הנכונה צורתו על מעמידו הראויה צורתן מאבדות העדשות היבוש דע״י בנד״ד הוא נתקן זה גם השריה וע״י קצת מתעגלות דקצוותיהן. ובפרט
ועי״ז לרככו בכדי לעור שמן שמוסיף דכל נתברר וגם (ג) ובנד״ד. מעבד בכלל הוי שימושו בשעת מלהיסדק למונעו קלה ולחיצה להישבר מאוד קרובות העדשות היבוש ע״י פעם שוב יתרככו בנוזל שריה וע״י לשתים תשברם עליהן
זו. . בעיה. ותתוקן
כל לנוזל: ליתנם מיד ורוצים העין מן העדשות כשמוציאים הוציאו מאז דקות כחמש כבר עברו כאשר הוה שכתבנו מה החומר יובש מצד בין להתקלקל והתחילו העין מן העדשות של הצורה מתקלקלת היובש שמחמת צורתו מצד ובין מן אותן כשמוציאים מיד אבל שביארנו. וכמו העדשות
כדי מיוחד נוזל לתוך אותן לשים ילה לכתח מותר העין שומרו ורק דבר שום מתקן דאינו מלהתיבש, לשומרן ששמירה בידינו גדול וכלל יתקלקל. שלא הראוי במצבו
כתיקון. נחשבת אינה
פג אות טו פרק כהלכתה שבת שמירת
העין מן הסרתן עם מיד נוזל לתוך להכניסן חייבים אשר רכות, מגע עדשות
תת שלא כדי בשבת גם זה בנוזל ליתנן מותר קלקלנה, )(רסד. העדשות אם אך
רכותן. את להן להחזיר כדי בחומר ליתנן אין נתייבשו, כבר
הערות שם
… (רסד) העדשות על לשמור כוונתו, דכל יתקלקל שלא למקרר אוכל כמכניס, והוה
זצ״ל אויערבך מהגרש״ז. שמעתי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה