– אחת שבת עליו ""חלל הן נפלאים חידושים והן שבת הלכות ב ב אחרות הלכות
טבדי│ בנימין הרב תשפ״ג שבועות ליל
הצגת – הגמרא סוגיות עליו "חלל "בין
בהם "ל״וחי
מפולת נפלה שאם אומרת א ][פג, יומא במסכת המשנה שעליו מי אם ספק יש וכן מישראל, אדם שם יש אם וספק
הוא המפולת נפלה מת– או חי במספר גם מקום מכל
השבת את עליו מחללין. ספיקות
יומא במסכת הגמרא [פה, א] לטעם הצעות מספר מביאה
: ההלכה
דוחה אחד באיבר הנעשית שמילה השיב אלעזר רבי
האדם אברי לכל שנוגעת הצלה שכן וכל; שבת,
שהשבת- דרשה הביא יהודה ברבי יוסי, רבי מסורה "היא
בידה מסורים אתם ולא;"בידכם
שבת במסכת הגמרא טעם את מביא מנסיא בן שמעון, רבי שישמור כדי אדם להציל אחת שבת לחלל יש לפיו
הרבה. שבתות
הוסיף שמואל בשם יהודה רב התנאים, דעות הבאת לאחר
בהם- שימות ולא בהם, "וחי בדרשה: נוסף, "טעם
כי האדם, למות מצוותיה בקיום לגרום אמורה לא התורה להביא ניתן שמואל של מטעמו שרק חתם רבא לחייו. אם הדין והוא השבת, את שדוחה נפש פיקוח ספק לגבי ראיה
הטעמים– שאר כל זאת לעומת המצוות. שאר את כולל שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של הטעם
"הרבה– דוחה נפש וח פיק שוודאי רק ללמוד ניתן מהם השבת. את
שבת במסכת הגמרא והנה [קנא, ב] הדנה ברייתא מביאה "תינוק לחיים: המתים בין ומבדילה שבת, לחלל בהיתר
חי- יומו בן מת ישראל מלך דוד השבת, את עליו מחללין
- את מבארת הברייתא השבת". את עליו מחללין אין
לצורך שבת חילול לבין חי לצורך שבת חילול בין ההבדל תורה ש״אמרה משום מותר חי לצורך שבת חילול: מת: אולם הרבה", שבתות שישמור כדי אחד, שבת עליו חלל כדי שבת לחלל מתירה התורה המצוות. מן בטל המת כדי להיבטל, שבת של אחד רגע ראוי כי אדם להציל זה אין במת אולם רבות, שבתות לקיים יוכל שהניצול
ב. מצוות שייך שאינו כן, לומר
לא שבת במסכת הגמרא מדוע לשאול מקום היה לכאורה בהם שימות ואל בהם "וחי של הלימוד את."הביאה המקור הוא זה שמקור משמע יומא במסכת הגמרא מפשט הן דוחה נפש פיקוח ספק שאפילו לומדים שממנו העיקרי
שיש מוכח מכאן המצוות. שאר את והן השבת את
"חל של לטענה שבת עליו ל חוץ נוסף, רעיון וכו' אחת"
בהם מ״וחי רק ללמוד יכולים שאנו."ממה
נמצא וכן בנושא, האחרונים גדולי דברי את נראה להלן הראשונים בלשון דקדוק מתוך אלו לשאלות, התייחסות בצורה הסוגיות שבין היחס על העירו לא שהם למרות
וברורה. ישירה
תר להי התנאי – הרבה שבתות שישמור ""כדי
בהם ""וחי
הסוגיות– בין המחברת הראשונה, השיטה שיטת היא
פוזנר. מאיר ר' הגאון מאיר "בית "בספרו של] סימן [או״ח
הוא מביא הרעק״א, של תשובה שבת לחלל המתיר פי על אף קראים. של למשפחה הנולד יהודי תינוק, עבור
רעק״א שדעת מחללים ואין כמומרים הם שהקראים
שבת– עבורם אנוס הוא הלא התינוק לגבי מקום מכל סובר לפיכך מומר. דין עליו להכיל ואין שנשבה" ו״תינוק
להצילו מנת על שבת לחלל שיש. רעק״א
ש לו וכותב רעק״א על חולק מאיר הבית עיקר "כל ו הואיל הרבה" שבתות שישמר כדי הוא חילול היתר – הרי
של שבמקרה " שנשבה" תינוק שבתות ישמור לא ודאי ש
– הרבה שבת לחלל היתר. אין מאיר הבית לשיטת הרבה שבתות ששימור "כדי שבת חילול של "העיקרון שימות ולא בהם "וחי של ההיתר ביסוד העומד הוא
."בהם
רעק״א אחר בהליכה מהסס שליבו וטוען מאיר לבית עונה
לבדו זה טעם הוצעו ביומא בגמרא שהרי, טעמים מספר
אין וברובם נפש פיקוח מפני שבת חילול להיתר תנאי עבורו שבת לחלל מותר שבת לשמור שעתיד מי. שרק כדי אחת שבת עליו "חלל של הטעם שגם לומר יש לפיכך שאינו מי את למעט בא הוא אין הרבה" שבתות שישמור
דאמרינן ודאי אלא הרעק״א קובע כן" על שבת. שומר קיום עצם וממילא, ישראל מזרע נפש על חסה "דהתורה נוסף1. תנאי ללא שבת, דוחה מישראל נפש
1 ומה שאמר אלעזר רבי מדעת ראיה מביא שהרעק״א לציין יש " שבאדם- איברים ושמונה וארבעים ממאתים אחד שהיא מילה,
השבת". את שדוחה גופו- לכל וחומר קל השבת, את דוחה וטוען
לו יעשו לא קראי שתינוק יאמר אלעזר שרבי מסתבר שלא, רעק״א כן ואם הרבה, שבתות לשמור עתיד לא שהוא בגלל בשבת מילה תינוק של מילה על שאם אלעזר רבי לשיטת הפחות לכל מוכח כן לומר יש ממילא איבריו. שאר לגבי וחומר קל שבת דוחים קראי
בהם שימות ואל בהם מ״וחי שלומדים למסקנה "גם תלות שאין
עתידית שבת בשמירת. מוכרחת
ורעק״א– מאיר הבית שמחלוקת ונראה בשתי תלויה
סנהדרין מסכת על הרמ״ה היד של פרשנויות א. ][עד,
כל את דוחה נפש שפיקוח שלמרות אומרת, שם הגמרא
התורה– אחד הוא דמים שפיכות מקום מכל הדברים שהסברה אומרת הגמרא נפש. פיקוח מפני נדחים שאינם
טפי סומק דדיך דדמא חזית "מאי היא."בזה
כך הגמרא מהלך את הרמ״ה מסביר הראשון: בפירושו
בהם– "וחי נאמר התורה מצווות לכל ביחס שימות ולא כאשר המצוות. את דוחים האדם שחיי והיינו בהם", כדי חבירו דמי את לשפוך נזקק שאדם במצב מדובר
ימות– מישהו מקרה שבכל כך עצמו, את להציל יש אפשר שאי דבר וזה יותר, עדיף בהם" "וחי איזה לחשב אפשר אי מדוע טעמים שתי מביא רמ״ה היד לדעתו.
נשמה אינו לדעת אפשר אי א. ם: עדיפי חיים איזה לדעת יותר יאריך מי לדעת אפשר אי ב. המקום. בעני יותר יקרה
. ימים
שפיקוח לכך הסיבה כי ברור זה פירוש פי על מקום מכל
החיים– חשיבות מחמת הוא מצוות דוחה נפש וזה
הנ״ל אייגר עקיבא רבי. כשיטת
לפי לסוגיה. אחרת הסברה הרמ״ה מציע השני בפירושו
אלא נפש פיקוח אצל לידחות מצות ניתנו לא זה בר הס" ב פ״ה )(יומא התם כדאמרינן הרבה מצות ויקיים שיחיה כדי ממילא ". הרבה שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו חלל טפי "סומק מי של הדם אודות השאלה רציחה "לגבי
" הבא באופן הרמ״ה ידי על: מוסברת דדמא חזית מאי
וראוי טפי סומק דידך כדי מחבירך יתר ימים להאריך בהם לקיים מספיקין ואינן מעוטין שהן חייו ידחו שתאמר בהם לקיים וראויים מרובין שהן חיי מפני הרבה מצות
טפי". סומק דחברך דמא דילמא הרבה מצות
בעל של דרכו כפי דווקא עולה הרמ״ה של זו מפרשנות
שברור במי מדובר אם זו דרך פי על הנ״ל. " מאיר ה״בית מצוות– יקיים שלא לנו עבורו שבת לחלל היתר. אין
המאירי רבנו אצל גם דרכים שתי לכאורה מצאנו כן. כמו
יומא[ מסכת על בחידושיו אחר במקום פה, יומא הבחירה בית
]ב שימות ואל בהם "וחי שהדרשה מהמאירי משמש
בני ושמרו אמרו הערה רך ד העיקרית היא: בהם" …" שבתות שישמור כדי זו שבת עליו חלל השבת את ישראל ואין בידכם מסורה היא לכם היא קדש אמרו וכן הרבה
כזה למול אין שאה״נ וכותב לרעק״א בחזרה עונה מאיר הבית אך
בין מטומע שישאר שידעינן כזה תינוק וחלילה בשבת: תינוק " ומביאו הב״ח דפוסי שעם י״ד בטור כדאיתא שבת עליו לחלל הגוים
רעה לתרבו. ת שיצא אותו מחזיקים אנו ואין רס״ו סי' וש״ך הט״ז בשבת למולו אסור רעה לתרבות שיצא בו במוחזקים הא מבואר
וק״ל".
האדם אותם יעשה אשר הדברים וכלל בידה מסורים אתם
בהם." שימות ולא בהם וחי
שאין עולה שמהם דיוקים שני ישנם הללו המאירי בדברי
כדי אחת שבת עליו "חלל של לדרשה יתר משקל לתת
הרבה שבתות."שישמור
הערה "דרך זה לכלל ביחס מתנסח המאירי ראשית רק אלא גמורה סברה זו שאין משמע זו מלשון אמרו".
.""הערה
המאירי כותב המאירי של דבריו בחתימת שנית, " וכלל
שימות ולא בהם וחי האדם אותם יעשה אשר הדברים
בהם שזוהי כך על מורה רים" הדב "וכלל הביטוי ". נפש שפיקוח הדין תורף את המשקפת העיקרית הדרשה
מצוות ושאר שבת. דוחה
עקיבא רבי כשיטת משמע הללו המאירי דברי לפי ממילא
אייגר– סכנה חשש שיש היכן שכל מצוות– לעומת
על מצוות קיום תוספת של תנאי ללא, מכריע בהם" ה״וחי
ההצלה. ידי
הבחירה [בית לכן קודם ת קצ המאירי מאידך יומא א ]פה,
: כותב " … מפולת עליו שנפלה מי המאירי אמר מחללין חי ומצאוהו בחוטמו ובדקו לפקח התחילו ומפקחין עליו לחיות לו אפשר שאי שנתברר פי על אף בפקוחו משלימין
ויתודה". בלבו ישוב שעה שבאותה אחת שעה אפי'
בלבו ישוב שעה "שבאותה המאירי של דבריו מחתימת מסויימת קושיה לתרץ בא שהמאירי משמע. ויתוודה" שבת לחלל ההיתר מה היא, המאירי של הקושיה בפשטות מצוות לקיים האדם יוכל לא זו בשעה הלא שעה, חיי על
– על הצלתו. לצורך שבת לחילול הצדקה אין וממילא
מועטת שעה שבאותה סיכוי ש שי המאירי, עונה זו קושיה יוכל כן שהוא מה בזכות וממילא ויתודה", בלבו "ישוב
ההצלה– בעקבות מצווה לקיים שבת לחלל היתר יש
הצלתו. לצורך
אין לפיה מאיר, הבית לשיטת יותר מתאימה זו פרשנות מצוות לקיים אפשרות שיש באופן אלא שבת לחלל היתר
הצלה אותה. בעקבות
בעל עטר בן חיים רבנו ש להוסיף, יש, הקדוש אור-החיים לדורותם השבת את "לעשות הפסוק על "בפירושו [שמות
הבית- של כסברתו הכריע כן גם לא, טז]. מאיר מסביר הוא למי אלא נפש פיקוח של במצב שבת לחלל היתר שאין אור כותב בתחילה השבת". את "לעשות את שיקיים
גר לגבי אמורה זה בעניין מינה שהנפקא הק' החיים לחלל אין מקום מכל להחיותו מצווים שאנו שהגם תושב,
בהל הרמב״ם פסק '[וכן עבורו שבת ב, יב] שבת מכן לאחר אך.
הק אוה״ח רבנו:'הוסיף יגיע ולא יקום לא שודאי ש״מי
או ת לשעו יועילו אלו שרפואות הגם לשומרו, לשבת
ש והיינו שבת". עליו יחלל לא לימים- הטעם עיקר בהיתר שבתות שיישמרו בתוצאה, הוא סכנה במקום שבת חילול ידי על אפילו המסוכן, שהאדם באופן ממילא הרבה.
- לשומרה הבאה לשבת יגיע לא ההצלה מעשה אין
השבת את עליו. לחלל
אלעזר, [א מנחת שבשו״ת לציין יש באריכות התייחס ]ט שיטתו את ליישב וניסה הק', החיים אור רבנו לדברי העיר אלעזר המנחת בעל למעשה שונות. , בדרכים
מוכח א] יומא[פה, במסכת הגמרא ממהלך ש לחיי שאף שאמר תמרים כפות מספר הביא וכן שבת, לחלל יש שעה
הרבה- שבתות שישמור "כדי הגמרא שאמרת דוקא, לאו לפי גם מקום ומכל הרבה". ציויים לומר רצונו אלא
דווקא הוא ההיתר תמרים הכפות לקיים שיוכל מנת על
בחול. אפי' מצוות,
שיטות ג' לנו יש כה עד שהתבאר מה פי: על
. א שבת ישמור שלא מי עבור גם שבת לחלל יש מצוות או
[בעניין שבת לשמור עתיד ולא שנשבה תינוק כגון, בכלל שייכות לו כן ועל עניינים להרבה כגוי דינו מומר,
כן משמע כן ו רעק״א, סובר זו כשיטה לנידוננו].
מה במאירי אחד ממקום וכן. , רמה היד של הראשון פירוש מפורשת מסוגיה משמע שכן נראה. בהמשך
שיזכה מי רק ב. אותה– ולשמור הבאה לשבת להגיע
עבורו שבת לחלל. מותר לקיים שיזכה מי שאפי' והיינו שבת– שמירת שאינה כלשהי מצווה להתיר כדי בזה אין
משמע כך הצלתו. לצורך שבת לחלל החיים אור מדברי
. הקדוש אך מאיר, הבית מדברי להבין אפשר כך כן כמו שאומרת הגמרא מדברי זו עמדה על וקשה הואיל
שעה– חיי לצורך שבת שמחללים דברי את להסביר יש
הבאה כשיטה מאיר. הבית
יקיים זה ידי שעל היכן דווקא הוא שבת לחלל ההיתר. ג עולה כן אחרות. מצוות ובין שבת שמירת בין מצוות, היד של השני בפירוש וכן המאירי, בדברי אחד במום כן גם שהובא תמרים הכפות מדברי וכן בסנהדרין רמ״ה
אלעזר. במנחת את למעשה להסביר יש שכן נראה כאמור
מאיר הבית. שיטת
שלא מי בעניין הלכה הביאור הכרעת מצוות יקיים
שו״ע ב והנה נפסק שכט, ד] [או״ח יכול שאינו מי שאפילו
שעה- לפי אלא לחיות השבת את עבורו. מחללים
הלכה הביאור לפי] אלא ד״ה [שם מדברי שלכאורה העיר עוד לשמור יוכל שלא מי שאפילו מוכח ערוך השלחן
אחרות– שבתות עבורו שבת לחלל יש. עדיין
שכתב, דלעיל המאירי דברי את הביא הביה״ל זאת עם הוא שעה חיי רק שיחיה מי עבור שבת לחלל שההיתר
מפני " מלשון כאמור ". ויתודה בלבו ישוב שעה שבאותה פעולה שום לעשות יוכל שלא שמי משמע המאירי של זו
שבת– עליו שנחלל מה ידי על שבת עליו לחלל. אין
מדברי העולה לדיוק מתייחס הלכה הביאור, המאירי
טוען הוא זאת, ובכל שבתות שישמור הטעם שעניין
לדינא אבל בעלמא, לטעמא "הוא הרבה- כלל תלוי לא
גם שבת לחלל שיש הלכה ור הביא מכריע ומכאן."במצות עוד יוכל שלא גוסס על וכן מצוות, יקיים שלא שוטה על חייו את להאריך כדי שבת מחללים בכולם מצוות. לקיים
בודדים לרג. עים אפילו
טענתו לחיזוק מקורות שלוש מביא הלכה. הביאור
נפש שפיקוח הדבר שטעם שמסביר הרמב״ם, לשון. א הם "רחמים התורה שדיני מחמת הוא שבת דוחה לשמור שעתיד מי בין הבדל אין זה טעם לפי בעולם".
זאת יעשה שלא למי מצוות עוד ולקיים שבתות. עוד
ביומא[ בגמרא שמואל דעת ב. ב- פד, א ]פה, של שבמקרה
שנ ישראל תינוק נכרים– תינוקות בין ערב ת לתת מותר
לתורה– אותם מחנכים ואין נבלות לאכול לכולם ומכל הולכים ואין הואיל השבת, את עליהם מחללים מקום
עתיד שלא שתינוק חזינן כן אם. הרוב אחר בנפשות עבורו שבת מחללים עדיין שבת לשמור. מסתמא
. ג אפי שבת לחלל שיש 'כתב לח ][נט, והיתר איסור בספר מכך ראיה ומביא מעט", כ״א לחיות יכול "שאים מי על שכל זו מהשוואה משמע גוסס. של עיניו להעצים שאסור שבת לחלל חובה יש כך עניו את להעצים איסור שיש מי משמע פשוט ובאופן במעט, ולו חייו את להאריך מנת על
שום לקיים יוכל לא מועט זמן אותו שב באופן שמדובר
. מצווה
החתם-סופר בשיטת 'הותרה'
נוסף מהלך שבת עליו "חלל הסברה של למקומה ביחס
הרבה שבתות שישמור כדי "אחת מצאנו החתם בדברי
. סופר
המובאת קושיה על נסובים החתם של דבריו יסוד הזקוק סכנה בו שיש חולה של במצב מדוע בראשונים,
בשר– לאכילת בהמה ולשחוט שבת, לחלל עדיפות יש בהגהות שבת חילול ללא נבילה בשר לו לתת. מאשר
מרדכי תסד] רמז טז [שבת קוש הביא י בשם תירץ ו זו ה רבנן שווייה כחול נפש אוכל לגבי טוב ש״יום, המהר״ם
נפש פקוח לענין שבת וכ״ן פיקוח של במצב ש והיינו. היתר אם כי שבת, חילול איסור של 'דחייה' אין נפש
השבת זה ולעניין מוחלט, איסורים בלא חול כיום נעשית
. כלל להיתר זאת משווה המהר״ם טוב ביום נפש"."אוכל
שכשם והינו את התיר טוב ביום באכילה הצורך שעצם
– וכו והבישול 'השחיטה את מתיר בשבת נפש פיקוח כן
השבת. מלאכות
נבילה" איסור זאת לעומת ואריא איסור עצמו שהמאכל
עלייהו." רביעא להיות הפך לא נבילה שאיסור והיינו
נפש פיקוח בגלל היתר אלא, לאכול יש סכנה שבמקום
הצלת את מעדיפה שההלכה אלא נשאר, האיסור. נבילה מאיסור. נבילה זהירות מאשר נפשות
פיקוח בפני קיימים אינם שבת איסורי אכן אם ממילא,
אלא מתבטל שלא נבילה אכילת איסור לעומת נפש, רק
ברירה- חוסר של במקום נדחה חולה לפנינו שאם ברור שתי בין להכריע ועלינו בשבת, לבשר הזקוק מסוכן לחולה לתת או בשבת בהמה את לשחוט או אפשרויות:
הבהמה את לשחוט לה. עדיף יש נבילה– בשר
החתם- סופר א, פה] א, עט; [שו״ת, שממנו שהמקור מסביר נפש פיקוח של שבמצב הגדול, החידוש את מהר״ם למד
"נדחו– רק ולא מלכתחילה הותרו שבת "מלאכות היא שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של הסברה בהם שימות ולא בהם "וחי של מהדרשה אכן "הרבה".
התורה מצוות כל לגבי והן שבת לגבי הן למוד ל אפשר עליו "חלל של התוספת נפש. פיקוח בפני נדחות שהנן נוסף היתר יש שבת שלגבי מלמדת וכו' אחת" שבת
וייחודי– נפש פיקוח בפני הותרה ששבת. והוא
ה, ב] יבמות שיעורים [רשימות סולוביצ׳יק הגרי״ד כתב כן גם
לבאר והוסיף סופר לחתם דומים דברים "המתיר שכאשר
השבת- דיני מעצם יוצא כמו התורה מדין חל הוא הרי
שכמו והיינו טוב". ביום נפש אוכל של יתר הה שחל דין בו שיש טוב, היום מהות את לשרת בא נפש" ש״אוכל מצוות את לקיים כדי בבישול צורך יש וממילא שמחה
גופא– טוב היום לשרת בא סכנה במקום השבת חילול כן
הרבה שבתות שישמור "כדי."את חלק הוא השבת חילול
לדורות השבת. מקיום אלא מקרית, דחייה זו אין לכן
עצמי2. היתר
2 ביומא הגמרא מלשון, מתקשה פה ][א, שם שהחת״ס לציין יש מייתרת בהם" שימות ולא בהם "וחי של שהדרשה משמע שממנה קשה ממילא סכנה. במקום שבת חילול להתיר הדרכים שאר, את
יוצא סופר החתם שביאר י וכפ מהר״ם של חידושו פי על שהרי שאפשר ממה יותר וכו' עליו" "חלל של בדין חידוש תוספת שיש ואילו "דחויה", דין רק הוא בהם" "וחי שכן בהם". מ״וחי ללמוד נשאר החת״ס "הותרה". דין של חידוש לי מוסיף וכו' עליו" "חלל
עיון ב״צריך זה."בעניין ייתרון את הציגה שהגמרא מה שכל לומר ויש "וחי של הדרשה בהם שמ״וחי שם בסוגיה המבוארת בנקודה רק הוא "בהם" שבת מחללים כן גם הצלה וספק נפש פיקוח בספק שגם. לומדים של מהדין כולל הדרשות, שאר ידי על להילמד יכולה לא זו נקודה אחר אמנם הרבה". שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל
מצוות– דוחה נפש וח פיק ספק שגם בהם" מ״וחי שלמדנו הרי
בהקשר סופר החתם של יסודית הערה על בזה לציין יש
יומא במסכת התוספות דברי לאור הנ״ל, . לחידוש
דברי את לעיל הזכרנו כבר הג מרא ב– פד, [יומא א ]פה,
תינוקות עם שהתערבב ישראל תינוק של במקרה דנה ה שיש כך ברוב" "ביטול יש לכאורה כזה במצב נכרים. הגמרא אומרת ואכן כנכרים. התינוקות לכל להתייחס צורך ואין נבילות, הללו התינוקות כל את להאכיל שמותר
ישראל– תינוק בתוכם שיש למה לחשוש כל כמו
בתערובות הת. נהלות
נפשות– שבענייני שמואל דעת זאת עם על שבת מחללים שבת מחללים אין הדין שמעיקר פי על ואף התינוקות. כל
נכרים- התינוקות רוב זה ובמקרה נכרי, על מבאר
אחר בנפשות הולכים "אין ש ולפקח ד״ה התוספות][שם
דכתיב משום הרוב יוכל שלא בהם שימות ולא בהם וחי
ישראל." מיתת לידי ענין בשום לבוא העיר כך על החתם
סופר [א, פה] שבתות שישמור "כדי הטעם בזה שייך שלא
" הרבה – המדוברים התינוקות כל את מאכילים שכן שאר וקיום שבת לשמירת אותם מחנכים ולא נבלות, בטעם עבורם להשתמש אפשר שאי ברור ממילא המצוות.
הרבה– שבתות שישמור "כדי "של מסתבר למעשה שהרי ממילא ששבת. ישמור לא הללו מהתינוקות אחד שאף
ש, יצא תינוקות ה עבור שבת חילול להתיר היחידה הדרך
בהם– "וחי דין רק הוא "הללו בשמירת מותנה שאינו
עצמו בפני עומד הוא אלא עתידית, . שבת
עקיבא רבי של לעמדתו חיזוק היא זו שסוגיה לציין יש מי עבור גם שבת לחלל יש לפיה לעיל, שהובאה אייגר סופר החתם דברי לפי אכן שבת. ישמור לא שבוודאות
הוא שבת ישמור שלא מי ור עב שבת לחלל ההיתר הנ״ל, דין בו ואין בהם", מ״וחי הנלמד "דחויה" מדין רק כדי אחת שבת עליו, חלל של מהסברה הנלמד "הותרה"
הרבה שבתות."שישמור
חי שאינו במי נפש פיקוח
התוספות בעלי דעת
של בסברה החידוש תוספת לגבי נוספת מחודשת סברה
נוגעת הרבה" שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל
חי שאינו מי עבור עבירה עשיית. לגבי
שהחיה הנביא אליהו על מסופר כא ][יז, א מלכים בספר הצרפתית האלמנה בן: את " הַיֶּלֶּד" עַל וַיִּתְמֹדֵד רבותינו. את להחיות לאליהו מותר היה כיצד התקשו, הראשונים
המת– הילד חכמים שאמרו כפי כהן הוא אליהו הלא
שבת עליו "חלל של בסברה שיש החידוש את לדייק שאפשר פיקוח לצורך שבת חילול בעניין "הותרה" דין מוסיפה שהיא אחת"
. נפש
אליהו– זה ""פנחס קושיה למתים. להיטמא אסור ולכהן
הגמרא שם א], [קיד, מציעא בבא במסכת מצאנו זו כעין נכרים של הקברות בבית שהיה אליהו על, מספרת קברות לבית להיכנס יכול הוא כיצד דיון שם והתפתח שם נכונה זו שקושיה כשם ממילא כהן. הוא אליהו, הלא
האלמנה בן עם אליהו מע. שה לגבי נכונה היא כך
ליה אמר ד״ה א קיד מציעא התוספות, [בבא בעלי התייחסו
זו לקושיה, שיחייהו לו ברור שהיה לומר ש״יש והשיבו
נפש פיקוח משום מותר היה."לכך
עתה עד אם. מחודש עיקרון עולה הללו התוספות מדברי
הוא נפש שפיקוח חשבנו או בסכנה שנמצא חי הצלת
בעלי ש הרי האיסור- את התורה התירה ולכך, מות ל נוטה חלים ם, החיי בכלל שאיננו מת שגם מחדשים התוספות
של ההיתרים לגביו איסורים לדחות ואפשר, נפש ''פיקוח
להחיותו. מנת על
[קובץ וסרמן אלחנן ר' כתב הללו התוספות דברי לאור
טז] הערות, מח איסורים- שדוחה נפש פיקוח שעניין איננו
עבירה עשיית חשבון על גם ממיתה הצלה מצוות, ת העדפ "אפילו אלא - כלל מצוה ליכא האיסור על לעבור שרי
חיים. קיום נפש הצלת "במקום והופעתם- שום ללא
ש זה הוא "הצלה– של "עניין תורה. איסורי דוחה
ההיתרים כל וסרמן אלחנן ר' של זו הגדרה פי על
בהם– "וחי מהפסוק "הנלמדים חיים ביצירת גם, ים נכונ
ממוות בהצלה רק. ולא
מלשון העולה קושי יש זו הסברה שיטת שלפי אלא
שהדגיש ות התוספ" זו מלשון ". שיחייהו לו ברור שהיה
לאליהו״ברור" שהיה בגלל שרק משמע ודאי באופן לו להיטמא לנכון ראה הוא הילד את להחיות. שיצליח יצליח לא או יצליח שמא ספק לו היה לו זאת לעומת
להצילו– לו להיטמא היתר לו היה לא זה. באופן
הטעם מה העקרונית לתמיהה המצטרפת זו, קושיה לאור
נפש– כ״פיקוח המת החייאת "להגדיר ביאר השרידי- אש
לט] [סנהדרין בע שיטת את התוספות לי מחודש. באופן
ה שרידי-אש בהם עוסקים שאנו הלימודים לשני חוזר וכן בהם", שימות ואל בהם "וחי נפש: לפיקוח בנוגע
הרבה שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו.""חלל
מבואר יומא במסכת שבגמרא לעיל הזכרנו כבר והנה מצב גם כולל בהם" שימות ולא בהם "וחי של שמהדרשה
ספק של נפש- פיקוח עליוש "חלל של העיקרון לעומת
ספק של במצב תקף לא שהוא וכו' אחת". בת
כדי אחת שבת עליו "חלל של הרעיון שני, מצד והנה של בעניין עוסק לא כלל הוא הרבה" שבתות שישמור את המתיר העתידי, המצוות קיום בערך רק אלא סכנה,
זה עיקרון ש אומרת, זאת והארעי. הנקודתי השבת חילול רק לא אותנו לשמש יכול וכו' אחת" שבת עליו "חלל של
– ממיתה החי הצלת לגבי שישמרו בתוצאה בעיקר אלא מצוות עוד ויתקיימו שבתות עוד זה ידי. על
ממילא– ה טוען – שרידי-אש ברורים התוספות דברי ולא מת בחייאת כאן ומדובר הואיל שהרי ונהירים.
על ממילא ממיתה, בהצלה על סומכים לא אנו כרחך שישמור "כדי של הסברה על אלא בהם" "וחי של ההיתר אלא זו סברה על לסמוך אפשר אי לפיכך הרבה". שבתות בצדק וממילא ביומא, הגמרא כדברי וודאות, של במקרה להחיות שיצליח לאליהו "ברור" שהיה התוספות כתבו
הילד. את
ב הראשונים מחלוקת מתה העובר עמד מ לידה בשעת אמו
זה– יסוד אלא הצלה לצורך רק לא שבת לחלל היתר שיש
הרבה– שבתות "שישמור "כדי הראשונים בשיטות תלוי קרוי עובר אימתי הסוגיות, סתירת את ליישב כיצד
.""נפש
ראיות מספר ישנן תינוק שרק ק יומו" "בן "נפש "וי ר
ואילו נולד– שטרם עובר "נפש קרוי."אינו
במסכת ש ב״מובא ][מג, דה נ … אחד יום בן תנוק ההורגו
"ואיש שכתוב ממה זאת שלומדים מבואר ובגמרא ". חייב נפש– כל יכה "כי ריבוי שיש "כל" מהמילה ומשמע הריגה איסור בכלל היא יומו בן תינקו של נפש. שאפילו
כן אם יום "בן הוא התינוק אם שדווקא זו מסוגיה עולה
נולד לא שעוד במי כן שאין מה, "נפש קרוי הוא "אחד"
"נפש בכלל."שאינו
משנה ה וכן ו] אהלות[ז, מסכת ב שהיא האשה: מובא " אותו ומוציאין במעיה הולד את מחתכין לילד מקשה אין רובו יצא לחייו קודמין שחייה מפני אברים אברים
נפש." מפני נפש דוחין שאין בו נוגעין
מפני נפש דוחין ש״אין שהעיקרון כאן שמפורש הרי לכן– קודם אך רובו, שיצא אחרי רק נכון נפש" יש עולה מכאן גם העובר. פני על האשה חיי את להעדיף
"נפש בכלל אינו רובו יצא שלא."שעובר
שנאמר ממה נוספת ראיה הביא שהרמב״ן לציין יש
ב משפטים פרשת אשה נגפו שאם כב כא, ][שמות ויצאו הרה
הוולדות הפסק דמי את לבעלה לשלם חובה יש. ילדיה להתקיים צריך היה ל״נפש" נחשבים העוברים היו אם את ולפטור מיניה" בדרבה ליה "קים של העיקרון כאן
נפש3. רוצח כל כמו ממון מתשלום המזיק
3 שמות על הרא״ם בפי' עי' התורה. מפרשי בדברי נידונה זו ראיה
קלב״מ דין העוברים כלפי שאין שהסיבה שטוען שם, מחמת הוא
ערכין במסכת סוגיה מצאנו הנ״ל לעומת ב ][ז, שממנה
עבור שבת לחלל שיש עולה אמר נחמן א״ר: עובר מביאין בשבת, ומתה המשבר על שישבה האשה שמואל:
ובהמשך ". הוולד את ומוציאין כריסה את ומקרעים סכין במלאכות אפילו שבת שמחללים מבואר שם הגמרא
העובר את להוציא מנת על. דאורייתא
דרכים מספר מצאנו הנ״ל בערכין הגמרא. ביישוב
התוספות איהו ד״ה הבא) לעמוד (ממשי]ך א מד, [נדה מעלה
נפש– בכלל אינו רגיל שעובר שאף אפשרות מקום מכל
ברחם– נמצא ועובר מתה שהאמא במקרה נחשב הרי
אפשר ומיהו ברחם כלוא שהוא אלא נולד הוא: כאילו " ראשו שיצא עד הורגו מיחייב לא חיה דאמו היכא דדוקא
ם משו חייב דמתה היכא אבל אמו בחיות קצת שתלוי
דמי." בקופסא דכמונח
לפי אחר. הסבר מצאנו ב מד, נדה ][חי' ברמב״ן זאת לעומת שמתה עובר על שבת לחלל מותר מדוע הקושיה הרמב״ן
אמו– התם ש משום אלא נפש חשוב שהוא מפני זה "אין שבתות שיקיים כדי אחת שבת עליו חלל תורה אמרה
הרבה" 4. עצמאי היתר שיש לסברה כוונתו כי ברור ונראה הרבה שבתות של קיום יהיה זה ידי על אם שבת, לחלל
חי אדם של נפשות סכנת במקום שלא אפי'. וזה
בסוגיית דבריו פי על הרמב״ן שיטת ביאור המשך עוברה
שהריחה
עוברה של בהקשר ביטוי לידי באה הרמב״ן של זו שיטה
חלק אותה. שמאכילים ורים הכיפ ביום מאכל שהריחה המעוברת את להאכיל ההיתר שטעם הבינו מהראשונים בה״ג שיטת זאת לעומת שלה. הסכנה מפני הוא סכנה כל נשקפת לא שלה באופן אפי' אותה שמאכילים
האדם [תורת הרמב״ן העובר. יסתכן שמא חשש רק אלא
הסכנה ]שער דן הוא דבריו כדי תוך בה״ג. בשיטת מצדד
בעובדה בכלל אינו שעובר עולה השונים שהמקורות
משום ביה לית מעיקרא הרמב״ן עונה כך על: נפש. "
… נפשות הצלת מחללין מצות שמירת לענין הכי אפילו ישמור שמא אחת שבת עליו חלל תורה אמרה עליה,
דבריו את דוחה אריה בגור המהר״ל נפלים. הם אם ספק שיש
עיי״ש נפש. חשוב העובר שאין הנ״ל הטעם את. וכותב
4 ב בשבת][קנא, הגמרא מלשון מקשה הרמב״ן הדברים בהמשך
משמע שמכאן ", השבת את עליו מחללין חי אחד יום בן "תינוק הרמב״ן עונה כך על נולד. שהתינוק קודם שבת לחלל היתר שאין
" מת ישראל מלך דוד לומר כדי היא, גוזמא אלא עובר לאפוקי לאו
היינו השבת". את עליו מחללין אין באה היא הגמרא מטרת שעיקר קיצוניים מקרים נקטה היא ולכן למת, חי בין ההבדל את לשקף
]"["גוזמא– עליו מחללין שאין מת, ישראל מלך דוד אחד מצד
"נפש החשוב חי, יומו בן תינוק ומאידך ", "נפש שאינו "שבת המקרה מי בשאלה לעסוק הגמרא כוונת אין שבת. עליו ומחללים בין להנגיד רק אלא שבת, לחלל היתר יש שבו ביותר הקיצוני זו מגמרא לדייק אין לכן הפחותה. לדמות ביותר החשובה הדמות
עובר הצלת בדיני. גדרים
הרבה. שבתות מבן פחות עובר בהצלת אפי' הלכך
בעל כדעת עליו מחללין כלל חיות לו שאין יום ארבעים
הלכות".
אין שבת שמחללים שהסיבה במפורש אומר כאן הרמב״ן מפני רק אלא "נפש" של ממד בעובר שיש מפני זה
יותר מסקנה מעמדתו גוזר אף הרמב״ן מצוות". "שמירת יום מארבעים פחות הוא העובר אם אפילו משמעותית:
כלל– חיות לו ""שאין כדי שבת לחלל היתר יש כן גם
אותו דרך הרבה שבתות וישמרו יתקיימו דבר ל ש שבסופו
. עובר
שבו מצב שהציג הרמב״ן ללשון לב לשים יש כן כמו "שמא מלשון הרבה". שבתות ישמור "שמא "העובר יש הרבה שבתות ישמור שודאי במקרה רק שלא משמע
שבת– לחלל היתר שמא ספק שיש במקרה אפילו אלא
שבת לחל. ל היתר יש כן גם הרבה שבתות ישמור
למד שממנה הנ״ל, בערכין מהסוגיה עולה גם כך
במפורש מדגישה שם הסוגיה סקנתו: מ את הרמב״ן ספק ויש קיימא, בר היה לא עתה עד שהעובר שאפילו
בשבת אותו שמצילים אמרינן כן גם נפל, הוא אם. לגבי
הלא דהרמב״ן. אליבא שאלה מעלה זו שהלכה אלא
ל״ודאי רק "ועילה מ זו שסברה אמרה ביומא הגמרא שאר לעשות או שבת לחלל ההיתר ספק. ולא הצלה בהם "וחי של מהדרשה נלמד נפש פיקוח לצורך עבירות
בהם שימות."ולא
בהם "וחי כאן אין הרמב״ן פי שעל זה, באופן כן "אם
– הרבה שבתות שישמור "כדי של הסברה את רק "אלא
"אי ש״וד באופן רק להיות צריך היה ההיתר לכאורה כלשון "שמא", של במצב ולא הרבה שבתות ישמור
הרמב״ן5.
למדה הגמרא שאמנם הרמב״ן, שלדעת לומר יש ושמא אומרים נפש פיקוח ספק במקום שאפילו בהם" מ״וחי
שבת לחלל הסברה אך, שבתות שישמור "כדי היא בזה הבית וכשיטת מהראשונים בחלק שראינו וכפי הרבה", שמירת של בספק גם אכן שלמסקנה יצא וממילא מאיר. ומכל השבת, את לחלל שיש אומרים כן גם הרבה שבתות כגון מצווה, שום יקיים לא שמסתמא היכא עדיין מקום
שנשבה– תינוק שבת עליו לחלל היתר אין. שוב
5 הראשונים כל מדברי גם ה עול זה שעיקרון לציין יש עוד הן הכיפורים ביום לאכול לה מותר שהריחה שמעוברת שמסבירים היה אם והנה העובר. סיכון בגלל או לנפשה חשש בגלל זה אם
האשה– למעמד העובר מעמד בין הבדל איזשהו שהפוסקים הרי
משמע ביניהם הגמורה מההשוואה הבדל. שיש לציין צריכים היו
שלה סכנה ספק שעל וכשם להם, אחד דין ות נפש הצלת שלעניין שלו סכנה ספק על הדין הוא המצוות כל. נדחים
צדדים ב' לה יש מאיר הבית של עמדתו זו, הבנה: לפי עבור רק השבת חילול היתר את מצמצמת היא אחד מצד
מאפשרת היא ומאידך שבת, שישמור סבירות שיש מי עובר כגון נפש, בכלל אינו שעדיין למי גם שבת חילול
יום ארבעים. לפני
לרמב״ן והשוואתה הריטב״א שיטת
הריטב״א והנה נדה [חי' ]שם הרמב״ן דברי ברוח כתב כן גם
היינו הוא נפש דלאו דאע״ג במקצת שונה בלשון: אך " אבל בו, יגעו שלא כדי אמו נפש לדחות או ההורגו לחייב טעמא בו לומר שייך דהא כנפש דינו בשבת הצלתו לענין שישמור כדי אחת שבת עליו חלל קיימא בן גבי דאמרינן
עוברה זה ולפירוש הרבה. שבתות כשם שהריחה מפני מחללין כך פניה הוריקו אם מפניה שבת שמחללין
הולד."
הרמב״ן לעומת בריטב״א נקודות לשתי לב לשים. יש
עובר גם להציל היתר שיש מזכיר לא הריטב״א ראשית,
מאי- ראיה להביא קשה אמנם יום. מארבעים פחות אזכור
זאת– ובכל שכזה, נתון של הערה. זו
מלשון שנית, משמע הריטב״א "נפש דיני לעובר "שיש
לחייב היינו הוא נפש דלאו כותב הוא שכן חלקי. במובן "
" אמו נפש לדחות או ההורגו – אלו לעניינים שרק ומשמע להורגו מיתה חיוב של שבהקשר והיינו "נפש". בגדר אינו
לידתו– לשם אמו נפש על לוותר או אותו מחשיבים אין
זאת עם "נפש". כמספיק כותב להצילו לאפשרות ביחס
הריטב״א " ומשמע ". כנפש דינו בשבת הצלתו לענין אבל לומר כדי הפחות לכל "נפש" של מציאות כבר כאן שיש
עליו "חלל …עליו שות י איזו כאן יש שישמור". כדי
עבורו הזה ה״חשבון" את לעשות. ששייך
מוס זו הסברה שהריטב״א לעיל שציינו מה עם יותר רת ב
פחות שהוא מי לגבי גם נכון זה שכלל במפורש ותב כ לא כלל חיות לו ואין בעלמא" "מיא ועדיין יום, . מארבעים מנת על ישות איזו מצריך כן הריטב״א שאכן והיינו ולכן כהרמב״ן. ודלא השבת, את עליה לחלל היתר שיהיה
י מסתבר הריטב״א לפי בעובר מדובר אם שרק לומר תר ו
תקף יהיה זה ה. יתר יום ארבעים לו שיש
והריטב״א הרמב״ן שיטת להבנת נוספת אפשרות
דברי בין המחברת שונה, קצת בדרך לומר אפשר עוד את רק לנו היה אם שאמנם והיינו לריטב״א. הרמב״ן
הלימוד שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של
"הרבה– להציל כדי שבת לחלל אפשר היה נמי הכי אין
הצלה שזו בתנאי רק הרבה שבתות ור שישמ מנת על אדם שהגמרא שאחר אלא ביומא. בגמרא וכמבואר ודאית, בהם שימות ולא בהם "וחי של הדרשה את "הביאה
שבת לחלל היתר יש נפש פיקוח ספק לגבי שאף וחידשה
– לעניין כ״נפש" נחשב שהוא שכל ללמוד חזרה הגמרא
שבת עבורו לחלל היתר יש כבר עתידית שבת. שמירת לעניין "נפש" לא הוא שעובר לומר שייך שפיר כן ואם
וכדומה– רציחה המצוות לעניין "נפש" כן הוא אך
עתידית שבת. ושמירת
לא נפש, פיקוח עבור שבת חילול היתר זו, הגדרה לפי מה על אלא הרגיל, ההלכתי במובן "נפש" על רק אמור
ו היינ הרבה– שבתות שישמור "כדי לעניין נפש "שמוגדר
העתידי הפוטנציאל. לגבי שנלמד שעיקרון יוצא ממילא
שבת– מחללים נפש פיקוח בספק שגם בהם" מ״וחי "נפשו פיקוח שספק עובר, עבור כן גם נסוב "הדבר
שבת- חילול מתירה הגדרת נפש פיקוח לעניין שכן
בעובר אפילו היא. ה״נפש"
אייגר עקיבא רבי שיטת עם גם להסתדר יכולה זו, הסברה
שנשבה– תינוק על גם שבת שמחללים להלכה הסובר מדובר לא כאמור שהרי הרבה. שבתות ישמור שלא הגם ה״נפש בהגדרת אלא בעתיד שבת לשבירת "בתנאי
שבת לחלל עבורה. שמותר
והריטב״א הרמב״ן שיטות לביאור הדרכים סיכום – והשוואה
התוספות לשיטת
השיטות את לבאר דרכים מספר לנו יש הנ״ל כל לאור של מהטעם עובר להציל מנת על שבת לחלל המתירות הרבה שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו,""חלל
נפש פיקוח בספק. ואפילו
א– אפשרות "כדי של מהטעם הוא בהם" "וחי דין כל של עניין הוא שהכל והיינו הרבה", שבתות שישמור ידי על שיישמר עתידיות שבתות של "טכני" חשבון
ידם שעל בהם" ה״וחי היא המטרה החילול. שה מע להגדיר צורך אין זה לפי לא. ותו בעתיד מצוות ישמרו
נפש אינו אפילו אלא, צורה בשום "נפש" הוא שהעובר
כלל–. השבת את לחלל המתירה היא העתידית התוצאה עובר שאפילו שכתב הרמב״ן לדברי נכנסת זו הסברה
עליו מחללים יום מארבעים פחות לא שכן, השבת את לא או נפש הוא אם או לא, או חי נחשב הוא אם לנו אכפת
– הרבה שבתות עוד שיישמרו היא שהתוצאה העיקר
התהליך. בסוף לעובר סכנה בספק אפילו מדוע מובן וכן
משום והיינו שבת– מחללים כן גם שישמור "כדי שעניין "וחי דין של התכלית את מגדיר הוא הרבה" שבתות
יודעים אנו בהם" "וחי ולגבי הואיל וממילא ". בהם בספק– אפילו אמור שהדבר של התכלית לגבי הדין הוא
בספק אפילו אמור שהוא הרבה" שבתות שישמור."כדי
שניה, אפשרות ש ריטב״א- ה ללשון יותר נכנסת שעובר
דברי עיקר זה לפי. ובייקטיבי א באופן "נפש", נחשב כן
שאין לומר בא לא בעובר חה" רצי "חיוב שאין הריטב״א כי כך, על "חיוב" שאין רק אלא רוצח איסור כלל כאן חיים כאן יש בהחלט אך ברציחה. בשיעור חסר
אמו– את מסכן העובר שאם מה גם כן כמו שהופסקו. יותר יש שלחייה מפני רק הוא אותה, להציל מעדיפים ממשות את לגמרי מלהפקיע בזה אין אך מחייו, ממשות
יום ארבעים בן עובר שרק מסתבר זו הסברה לפי יו. חי מארבעים פחות עובר ולא השבת, את עליו לחלל מותר
. יום
שלישית– אפשרות ובריטב״א ברמב״ן להעמיסה שניתן
ביחד– שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של הדין ש של התפתחות איזה על להגדיר רק בא הרבה" שבתות
די נאמר "נפש" מציאות ן בהם.""וחי מציאות שכל והיינו עקרוני פוטנציאל עם עתיד בה לראות כבר שאפשר
שבת– לשמירת בהם6. "וחי דין לקיום מספיקה כבר "היא
מי כלפי שאפילו מבואר התוספות בשיטת זאת לעומת
בהם– "וחי בו שייך ולא נפש, שום בו ואין "שמת עדיין
, להחיותו מנת על עבירה לעשות יתר ה של עניין יש האלמנה בן עם אליהו. וכמעשה
הפוסקים הכרעת
ערוך בשולחן הנ״ל במחלוקת הכרעה שאין הטעם
הטור תריז] [או״ח שיש שהריחה, בעוברה כבה״ג כתב
לחלל ממנו, לה יתנו לא ש״אם במקרה הכיפורים יום את יוסף][שם הבית הולד". או היא תסתכן בשם מביא
דברי את שהביא הרא״ש, ממנו שמשמע, הרמב״ן
עבור שאפילו, להאכילה היתר יש לבדו עובר סכנת דלא הדקדוקים, אלו לכל צורך "מה תמה עצמו והרא״ש
פי שעל והיינו עוברה". סכנת בלא עובר סכנת משכחת ש י האם הראשונים במחלוקת להכריע צורך אין הרא״ש
ו– לבד העובר סכנת מחמת הכיפורים יום לחלל היתר
יש לעובר סכנה שיש כל שכן מצוי, אינו זה מקרה ו הואיל לאם סכנה. גם
הבית- לא שהטור ומעיר אלו, דברים על ידיו סומך יוסף עובר סכנת שישנה שיישמע באופן להתנסח היה צריך
עליה לחלל ויש. לבדו,
גרמה בעצם יוסף הבית ושל הרא״ש של זו שעמדה אלא
יש אם ה העקרונית, בשאלה להכרעה הגענו שלא לכך
עובר– עבור שבת לחלל היתר הכרעה אין וממילא כדי אחת שבת עליו "חלל לומר מקום יש האם בשאלה
6 תשפ״ג[ מרחשוון אסיא עי' 'עמ226 – 228 ] מחלוקת של שהובאה חוץ הפריה לצורך מבחנות להציל מנת על שבת לחלל מותר האם
גופית– ע״ש הרמב״ן, דברי בהבנת הדברים את. ותלו
לפנינו שאין במקום אפילו הרבה" שבתות שישמור
להצילו מצווה שיש "חי". מישהו
הרבה שבתות יחלל שלא כדי אחת שבת עליו חלל
מספר מצאנו בנידוננו, ברורה המשנה לדעת ביחס והנה
מהסברה שחוץ סובר אכן שהוא משמע שמהם קומות מ שבת עליו "חלל של נוספת סברה יש בהם" "וחי של
וכו– 'אחת" בלבד הסכנה חשש מצד שלא אפילו, והיינו
הרבה שבתות "ישמור של הערך מצד."אלא
מי בדיני נוגע הראשון המקור יודע ואינו במדבר שהולך
ערוך השולחן שבת. מתי פוסק א ][שמד, הולך שהוא
הוא ואם שובת. הוא השביעי וביום, ימים שבעה במשך כדי מלאכה לעשות לו מותר לשרוד כדי שבת לחלל נזקק
השביעי ביום אפילו. צורכו במשך ההליכה לעצם וביחס
בכל בו לילך "ומותר: ערוך השולחן כותב הימים שבעת המשנה- בו". שמקדש ביום אפילו יום, ברורה ח] [שם
פרסאות כמה, אפילו מבאר " עולם ל במדבר, ישאר שאם
גזרה בארץ וימות שבת."יחלל
אפי ללכת להמשיך ההיתר שטעם מסביר, ברורה 'המשנה
השביעי– ביום גם פרסאות מספר איסור בזה שיש
דאורייתא– למקום יגיע דבר של שבסופו מנת על הוא דברים הזמן. בהמשך שבתות לחלל יצטרך לא וכך יישוב,
אלו אחת שבת עליו "חלל של כהטעם לכאורה מובנים
הרבה שבתות שישמור."כדי
להתיר הוא כאן ברורה המשנה של טעמו היא. לא אך בעצם שבת. ולחלל להמשיך יצטרך שלא כדי שבת לחלל פשוטה סברה זוהי השבת. חילול את לצמצם הוא, ההיתר
אחת– שבת עליו "חלל של לחידוש קשורה שלא כדי
הרבה שישמור."שבתות
השבת– לקיום לגרום כדי שבת חילול להתיר באופן הוא אחת פעם שבת לחלל או אפשרויות: שתי לפניו שיש
לחילופין– או הרבה, שבתות יקיים ובזה שבת לחלל לא יתחללו לא גם אך הרבה, שבתות יקיים לא זה ובגלל אחת שאם הרי עובר, של למקרה זאת נקביל אם הרבה. שבתות
יחיה העובר שאם אלא שבת, חילול יגרם לא ימות בר העו
– של "קיום" בשביל שנשמרים. שבת ימי עוד יתקיימו
אחת. שבת לחלל היתר יש העתידיות– השבתות
דת מהמרת הצלה
נו מקור ה הוא ההלכה לפסק הנוגע סף בית- יוסף שו] [או״ח
תשובת הביא ש הרשב״א, להמיר בתו את שחטפו אדם על
אם היתה והשאלה, דתה אב ה את ולצ שבת לחלל יכול
את ו ז מספק דחינן "מי בתו- את להציל ובכך מהתחום הסתפק עצמו הרשב״א נפשות בספק כדדחינן "? השבת,
כדי חטא לאדם אומרים שאין כתב מקום ומכל, בדבר חברך7. שיזכה
הבית- הביא הרשב״א דברי אחר בעלי דברי את יוסף
ד התוספות, [שבת ד״ה א מהתלמוד דוגמאות ביאו שה וכי] חבירו את להציל מנת על זוטא איסורא לעשות שמותר עם הללו המקרים את ליישב מנת על רבה. מאיסורא
חטא לאדם אומרים שאין הכלל חברך– שיזכה כדי
תירוצים שני התוספות. הביאו
יחטא שלא לאדם שאמרו מה שכל הוא, הראשון התירוץ
העבירה את עשה חוטא שה באופן הוא חבירו עבור את שעושה פושע אינו שהחוטא בשעה אך במזיד.
אנוס– או שוגג הוא הוא במזיד, רבה האיסורא זה באופן
חברך שיזכה כדי חטא לאדם אומרים. כן
הנו בנידון לכאורה ב כחי, שחטפו בת ה את להמיר מנת על
מזידה– ואינה אנוסה היא דתה ולכן תירוצו לאור
התוספות של הראשון על שבת לחלל לאביה לומר יש
חמורה. מעבירה להצילה מנת
התירוץ של חריגים מקרים שיש הוא, התוספות של השני מהמרת שהצלה שוודאי יוסף הבית ואומר רבה. מצווה
פעמי– חד שבת חילול לעומת רבה מצווה היא דת ואם
מנת על שבת חלל שי לאבא אומרים זה תירוץ לפי גם כן
בתו את. להציל
דבריו בחתימת יוסף הבית ללשון לב לשים יש זאת: עם
" נראה התורה מן האסורים בדברים שבת לחלל ואפילו חילול ימיה כל ותעבור תשתמד שלא דלגבי דמי דשפיר
הוי." זוטא איסורא אמרינן שבת
דיבר הוא אחד מצד סברות: שתי יוסף הבית צירף בלשונו
יוסף הבית ציין שני ומצד זוטא, ואיסורא רבה רא איסו על שעדיף וביאר השבת, חילולי מספר של החשבון את
7 מהמרת הצלה של מקרה האם הרשב״א נשאל השאלה בלשון
נפשות" כהצלת היא: דת כדדחינן השבת את זו מספק דחינן מי
נפשות". בספק לפנינו יוסף בבית שהובאה כפי הרשב״א תשובת
במילים: פותחת " תלמוד, צריך הדבר והשיב דעתי כך מקום ומכל
כאן הרשב״א מלשון ". מהעבירות הצלה על שבת דוחין שאין נוטה
נידונים שני כאן היו שלרשב״א להבין. ניתן
שמד של במקרה להתיר יש האם הוא הראשון הנידון שבת חילול
הרשב״א זו לנקודה וביחס נפשות, בהצלת כמו. הסתפק על השניה בנקודה לדון הוסיף הוא זאת כתב שהרשב״א: לאחר
מצב לפנינו שאין הצד נפשות– סכנת כמו שבת חילול המתיר
קלה עבירה לעשות כאן להקל מקום יש, האם השאלה, נשאלת המרת של חמורה מעבירה להציל מנת על אחת, שבת חילול כגון
היתר, שאין אומר הרשב״א זו לנקודה ביחס דת. ואין הואיל
חברך שיזכה כדי חטא לאדם. אומרים מקום ומכל בדברי אין
לצאת האב על ולאסור להחמיר למעשה הכרעה הרשב״א ולהציל
בתו. את שונה בלשון הדברים שהובאו כפי הרשב״א בתשובות עי': אך
" שאסור נוטה דעתי כך מקום ומכל תלמוד צריך שהדבר והשיב
העבירות" מן הצלה על השבת את דוחין שאין לפי נראה זו מלשון.
לאסור הכריע. שהרשב״א
החד- השבת חילול ימיה כל שהאשה מה לעומת פעמי
שבת. תחלל מכוון הוא שאין מדבריו ניכר זאת עם שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של לרעיון בדווקא
שחילול ך, לכ ראיה מביא רק הוא אלא הרבה" שבתות שבת חילולי לעומת זוטא" "איסורא הוא פעמי חד שבת
רבה "איסורא שהם."רבים
חולק יוסף הבית שמרן הנ״ל מכל ראיה להביא אין והנה שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של הסברה על להגיע כדי שבת לחלל היתר שיש זה במובן הרבה",
הבית שמרן פי על ואף שבת. משירת יותר של לתוצאה
סבר הזכיר לא יוסף ה זו– שהרי לה, נזקק לא הוא הלא חטא לאדם אומרים אם הדיון במסגרת פתרון מצא הוא
חברך שיזכה. כדי
ההיתר שכל לומר מקום יש לכן קודם שראינו כפי ועוד הרבה שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל "של
ואילו ספק במקום ולא ודאית, הצלה במקום דווקא נאמר כאן מדובר שלא היה מפורש הרשב״א בו שנשאל במקרה
ודאית– בהצלה את זו מספק דחינן מי בספק רק: אלא "
." נפשות בספק כדדחינן השבת
להלכה[ הכריע שמרן שאחר ועוד יד או״ח]שו, שמי
ישראל– בכלל להוציאה מנת על בתו שהוציאו יחלל
תורה באיסורי אפילו שבת זה האם באר ל נזקק לא הוא,
אחרת סברה או כזו סברה. מפני
שלא הכריע שהוא נראה ברורה המשנה מדברי אך שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של כהסברה
ברורה המשנה שהרי הרבה". [ להלכה כתב ס״ק שו נו] שאם
פשעה- בת ה אות תואם זה פסק עבורה. שבת לחלל אין
העיקרון את על זוטא עבירה עשה לאדם אומרים שאין רבה שהעבירה במקרה רבה מעבירה אחרים להציל מנת
פשעה בת שאותה באופן לכן ובפשיעה. במזיד נעשית אין
עבורה שבת לחלל רשאי. אביה
אחת שבת לחלל שראוי עקרוני עניין כאן היה אם לכאורה
שבת– שמירת לריבוי לגרום כדי לומר מקום היה כך
אפילו דתה את להמיר שהלכה הבת לגבי גם זו ה סבר באופן "ערבות" דין שאין נאמר אם ואפילו מרצונה.
במזיד– דתו את להמיר הולך שאדם אכן אם מקום מכל
שבת– שמרית ליותר נזכה ההצלה ידי על לחלל היתר יש
כך8. לשם השבת את
8 אברהם המגן של ספיקו את הביא נח ][ס״ק ברורה במשנה והנה בילדים גם אמור הוא לשמד שלקחוהו מי את להציל ההיתר האם
: קטנים" מכלל להוציאה ורוצים קטנה הבת אם צ״ע המ״א כתב מצווין ב״ד דאין קי״ל דהא בשבילה חטא הגדול יעשה אם ישראל על שמחללין נפש אפקוח דהוי מידי דילמא או מאיסור להפרישה
הרבה שבתות ור שישמ כדי אחד שבת עליו חלל דאומרים הקטן
קטן להפריש חיוב שאין בגלל האם הספק שצדדי והיינו ". כן ה״נ
ואכן " להלכה פג: הכריע ][סימן שבעה נחלת בספר ולי
לכתחלה שרי נמי דידן בנדון כמו שפשע היכא, גם ד נראה … התורה מן האסורים בדברים שבת לחלל ואפילו ולי ואמרינן חולה, גבי כמו זה מספק שבת דדחינן נראה הרבה שבתות יחלל ואל אחת שבת שיחלל מוטב, טעמא, שופך זה הרי השואל וכל משובח, זה הרי הזריז וכל
אחד בשביל שבת לל לח יכולים רבים ואפילו דמים,
שיוכל כדי החולה אומרים ואין הרבה, שבתות לשמור
חבירך"' שיזכה בשביל חטא לאדם אומרים 'וכי 9.
או להצילו, כדי שבת לחלל זה בשלב היתר אין ממילא מאיסור
הרבה– שבתות יחלל עכשיו אותו נציל לא ואם הואיל לחילופין אז
עכשיו כבר להצילו יש. כן שאכן אברהם, המגן בשם ברורה המשנה מלשון משמע והנה הוא שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של הסברה את משקלל
הרבה."שבתות לכל ברורה למשנה היה כן אם שכאמור קשה, זה שעל אלא דת שהמיר במי שבת לחלל מותר יהיה שמא להסתפק הפחות שייכת בזה גם כאמור כי בתשובה, להשיבו מנת על מרצונו,
הרבה,"ות שבת שישמור כדי אחת שבת עליו "חלל של הסברה שבת עליו לחלל שאין ברור באופן ברורה המשנה קבע לעיל. ואילו
משה אגרות בשו״ת ועיין סט: שכתב ג, ][או״ח …" ש״ו שבסימן דאף להציל פרסאות לג' חוץ אפילו לילך שמותר המחבר פסק י״ד סעיף תמר שלא דלגבי הב״י בשם כ״ט ס״ק במג״א ואיתא מהמרה בתו
לחלל דמוטב זוטא איסורא זה הוי שבת לול בח ימיה כל ותעבור שבת מחלול להציל הוא הרבה, שבתות שתשמור כדי אחת שבת יעשה שלא כדי קטן איסור לעשות לאדם דניחא מטעם דאיסור דמוטב הא הב״י ומש״כ במחצה״ש, כדאיתא גדול איסור חברו לראיה הוא הרבה שבתות שתשמור בשביל אחת שבת לחלל
אף אחת שבת שחלול שבתות מחלול זוטא איסור הוא דידיה
אחר."… של אף הרבה א לומר מכוונים לא אברהם המגן שדברי והיינו ת "חלל של הסברה מצב כאן שי שעדיין להסביר באים הם אלא וכו' אחת" שבת עליו
אומרים זה במקרה ולכן זוטא, חטא לעומת רבה חטא של לאדם
חברך שיזכה כדי. חטא
ש לב לשים יש 9 נחל שבת חילול התיר שבעה ת את להציל מנת על
ספק של במקרה אפילו דתו- להמיר שהלך מי. הצלה
בסברה משתמש הוא אחד שמצד יוצא של" אחת שבת עליו חלל
ספק שגם בעיקרון משתמש ומאידך ", הרבה שבתות שישמור כדי שימות ולא בהם מ״וחי נלמד כאמור שזה שבת, דוחה נפש פיקוח
"בהם. לעי והנה להבין אפשר ש הוסבר ל אחת שבת עליו "חלל "רת שס ב
ספק– במקום גם וכו' בהנחה הוא וכו' אחת" שבת עליו ש״חלל מנת על הוא בהם" "וחי שמהות והיינו בהם". "וחי בתוך גדר
מאיר הבית וכשיטת מצוות. , יקיים אלו שבחיים לחלל היתר לנו אין דתו להמיר שהלך מי הלא חד: יותר ובאופן
בהצלתו אמור זה שכל אלא בגוי. וכמו עבורו, שבת שימשיך באופן היתר שיש הרי מומר, יהיה לא ששוב באופן אך מומר. להיות
עצמו– מצד לא להצלתו שבת עליו "חלל של החשבון מצד אלא
הרבה שבתות שישמור כדי."אחת להמיר שהלך מי את להציל חובה שאין נראה זה הסבר שלפי אלא
היתר זהו. רק אלא דתו המחייב מה "ערבות" אין אם שהרי
אליהו– שהחיה האלמנה בבן וכמו להצילו? מצווה היה האם
? בדבר המתמהמה וכל חובה, כאן שיש כתב שבעה נחלת בשו״ת והנה
ע״ש דמים, שופך. הוא
וא להסביר פשר מצווה שהוא בהם" "וחי של החידוש גופא שזה
להביא שיכול היכא שכל והיינו מחוייב בעולם שבת שמירת עוד
ערבות– שאין ואפילו כן, לעשות מדין אלא ערבות מדין זה דין אין לגבי שאף אפשר זה ולפי בעולם. ומצוות שבת שמירת של החובה
בן כלפיו היתה שלא ואף להחיותו, לאליהו חיוב היה האלמנה לקיים לו לגרום האפשרות שדווקא שאפשר ועוד ערבות. מצוות
גר מדיני ראייה
עליו "חלל של כהסברא הלכה שפוסקים לכך נוספת ראיה
גרים מדיני הפוסקים הביאו אחת. וכו' "שבת
ב בית- יוסף רס [יו״ד ח] את הביא בת ושת כא] תשב״ץ, [א ה
למילה ג' יבא שלא כדי חמישי ביום גר למול שאין " השבת". עליו לחלל ויצטרך בשבת בטעות שאם ומשמע
בשבת– הסתכן גר ואותו חמישי ביום אותו מלו מחללים
שבת. עליו
יח ס״ק רסו ובש״ך][יו״ד את למול והתיר זה פסק על חלק
זה ידי על אם שאפילו משמע ו ומדברי חמישי, ביום הגר שבת. עליו לחלל שיצטרכו סבירות יש
אריק מאיר ר' ון ו הג א יושר אמרי בשו״ת, כתב קל ][ב, הספיק ולא ה' ביום שמל בגר כאן מדובר שלכאורה
עדיין הוא כן ואם, עדיין לטבול כגוי ממ דבריו. לכל, ילא
לתמוה: יש הנכרי את למול שאין הרשב״ץ אומר כיצד
שבת– עליו לחלל יצטרכו שלא כדי ה' ביום אין הלא
גוי10 עבור שבת מחללים.
המיר שמומר בגלל שלא והיינו הערבות. את שיוצרת זו היא ת מצוו העובדה עצם אלא ערבות, דין עמו לנו שאין בכך "נקנס" הוא דתו שיש היכא אך בערבות. הפוגע הוא משותף בסיס עמו לנו שאין
ומצוות– תורה לחיי להשיבו שאפשר מה ידי על משותף בסיס זה
להצילו החי. וב את וממילא הערבות, את יוצר גופא סובר שהוא נאמר אם הוא שבעה הנחלת את להבין אפשרות עוד שבת עליו "חלל אומר שהוא ומה רוחני. נפש פיקוח של מושג שיש פיקוח שיש לעמדה ביטוי הוא הרבה" שבתות שישמור כדי אחת יש משמד להצילו שאפשר כל כן ועל הגשמי. זה לצד רוחני נפש
מהות גופא שזו להצילו, מצווה ממילא הרוחני. נפש הפיקוח עניין ונכנס שחי מי לגבי רק אלא מת, או עובר לגבי זו סברא שייכת אל
רוחני. לשמד " סק״ה שו בט״ז][או״ח בזה ועין שרוצים הכא דשאני דיש כהתוס' הכריע בזה כך אחר לעולם מומרת ותשאר להמירה
נפש." מפיקוח עדיף דזה שבת בחילול להצילה
יוסף[ ובברכי חולקים שהאחרונים כתב טז ס״ק ]שו הנחלת על
טז יעקב][א, שבות לשו״ת וציין שבעה, טענו שתי שבזה. שטוען עצמו על מצבו הביא והוא הואיל מומר על שבת לחלל אין א.
במזיד– השבץ את עליו מחללין שאין לדעת עצמו למאבד. ודומה
את מחללין שאין פשוט זה שאין זו נקודה על להעיר ויש על השבת שבות בעל ריישר יעקב רבי שיטת זוהי ואכן לדעת, עצמו המאבד
לה יומא][דף על יעקב עיון בספרו וכן כאן, יעקב ראיה לזה הביא
ע״ש הזקן, הלל. ממעשה רוחני נפש פיקוח של מושג שיש לטעון שאין היא, שניה טענה ב.
שבת– לחלל המתיר גשמי נפש מפיקוח וחומר בקל הנלמד שהרי גשמי נפש שפיקוח יוצא כן ואם עבירות, דוחה גשמי נפש פיקוח נפש פיקוח עבור שהתירו ממה ללמוד אפשר ואי מחטא חמור
רוחני נפש פיקוח לעניין. גשמי רוחני נפש בפיקוח מדובר כאן שהרי זו, טענה לדחות יש ולכאורה
הרדב״ז כתב כבר לזה וביחס דת, המרת של רדב״ז [שו״ת בתשובה
שמד ]א, התורה כל כולל הוא כי יעבור ואל. שיהרג
10 אריק הגר״מ ש מציין שבת, לפני שטבל באופן להעמיד אפשר אי
גמור- ישראל בעצם הוא המילה שלאחר כך נפסק להלכה שהרי
כמבואר ממילתו שנתרפא אחר הוא לכתחילה הטבילה, שזמן
ערוך[ בשולחן ב יו״ד]רסח, – המילה מחמת מסוכן שהוא מדובר וכאן
לגמרי. נתרפא שלא שכן וכל ש אפשרות מעלה אריק הגר״מ באופן כאן מדובר כן מא, חריג
ש פסק ו המילה, לפני טבל כן הגוי הרמ״א שהטבילה זה שבאופן
רס״ח [יו״ד בדיעבד מועילה בהג״ה, ]א כבר הוא המילה בשעת כן ואם
שאנו זה פסק מ להוכיח שיש האמרי-יושר, טוען לפיכך הסב את להלכה פוסקים ש רא עליו "חלל כדי אחת שבת
ש שישמור הרבה תב."ות עדיין כאן שמדובר ולמרות
בגוי כלל בדרך ש, להצלתו שבת דוחין אין שייך ולא
הגוי ש במקרה הרי - ב״הם "וחי דין לגביו טבל ולא מל
שבת עבורו לחלל, יש לשמור עתיד שהוא לנו ברור שכן
הרבה. שבתות
הרבה שבתות שישמור כדי שבת, חילול
התורה לכל אב כבניין
בכלליות התורה לקיום היתר
כגון עבירה, עשיית הוא עתה עד שנידון מה כל והנה
שבת– חילול הן החי, להצלת הן הנפש. קיום לשם מצוות בהם שיקיימו חיים ליצירת כל משמד הצלה, לי וכן לענייני קשורים היו הנידונים כלל שעדיין והיינו הלאה.
. נפשות
הסברא את לומר מקום יש האם הוא לדון שיש נוסף נידון
"חלל של הרבה שבתות שישמור כדי אחת שבת "עליו
קיום חיזוק לצורך עבירה לעשיית מנחה כעיקרון התורה
כללי שמד או חיים באיב. וד מדובר כשלא גם בהמשך,
פסק ש ד] ב ם, [ממרים הרמב בדברי מצינו זה לדבר "יסוד
שבית- כגון כדין שלא שעה הוראות להורות יכולים דין מצות לבטל שעה לפי ראו "אם וכן כדין, שלא ענישה רבים להחזיר כדי תעשה לא מצות על לעבור או עשה
אחרים- בדברים מלהכשל מישראל רבים להציל או לדת,
השעה- שצריכה מה לפי "עושין עושים לשעה אם גם
כדין, שלא לבית יש התורה, שתישמר כדי זאת עושים אך
כן לעשות. הדין
שהרופא כשם זה שבפסק ההיגיון את מציין: הרמב״ם " דין בית כך כולו שיחיה כדי זה של רגלו או ידו חותך
שעה לפי מצות קצת על לעבור הזמנים מן בזמן מורים
שיתקיימו כדי כולם חלל הראשונים חכמים שאמרו כדרך
אחת שבת עליו הרבה". שבתות שישמור כדי
אחת שבת עליו "חלל של שעיקרון מבין שהרמב״ם "הרי
והה כללי, עיקרון הוא וכו' י הה כמו הוא שבו גיון גיון י
ש כ בחינת הגוף כל את להציל מנת על אביר. תת יר כן ועל שאים כללי באופן בישראל התורה קיום את לחזק כדי
לעשות או מצווה ים לקי לא שעה הוראת לתת דין בית
עבירה11.
גמור. ישראל משמע מהרשב״ץ שהרי זו, אפשרות דוחה הוא אך
הרגילה– הגירות בתהליך, רגילים בגרים עוסק שהוא זה ובאופן
עבורם. שבת לחלל יצטרכו שלא מנת על ה' ביום למולם שאין אמר
11 בערוך- העתיד השולחן סה, יב- [ממרים יש שאמנם תמיהה, הציג ]יג ואל- בשב עשה מצות לבטל וכן לגדור, חכמים ביד כוח כגון תעשה,
הדברים ברוח בחז״ל מקורות מספר מצאנו ואכן: הללו
ב] מנחות[צט, במסכת תורה של שביטולה פעמים מובא "
יסודה" זהו. " א] יבמות[עט, ובמסכת אות שתיעקר מוטב ש״ש ויתקדש כו' שמים שם יתחלל ואל התורה מן אחת
ו במ 'כו". סכת " ב] תמורה[יד, תיעקר מוטב כו' לעשות עת
מישראל." תורה תשתכח ואל תורה
פרטים לעניינים היתר
ענגיל מהר״י ב] פה יומא הש״ס [ג, ליוני י דברי על העיר
רבה ה שבתות שישמור כדי אחת שבת לחלל שיש הגמרא
– שכן שבת לגבי רק לא מצינו מצוות לגבי גם אלא
ב השנה][יט, בראש כגון: נוספות. פרטיות אומר הגמרא
שפע – אלול את מעברים מים קלקול יש זה ידי שעל ואף
ש" הגמרא עונה מקום מכל השנה, לראש תיקלקל מוטב
מועדות". כולהו יתקלקלו ולא השנה, ראש
ומקלקלים אחת מצוהו על ש״מוותרים" שמצאנו הרי
יותר להרוויח כדי כתיקונה נעשית שלא אותה אותה ממין
מצוות.
כן כמו דיון מובא ב] א, מו״ק ג; א, [שקלים בירושלמי
בשר רק לכה הה מצד עצם. בו שאין הבת בשר ציום לגבי מטמא אינו מכזית ופחות באוהל, מטמא כזית. בגודל שנקבר מכזית פחות בשר מציינים שאין אומרת והגמרא
א עוברי לבא שיכולים פי על ואף, באדמה ורח עם
קודשים זמן כל ידיעה בלא באוהל אותם וייטמאו
כזית בגודל עדיין שהבשר הדבר וכשייודע, שי שעדיין
הגמרא. שנטמאו הקדשים את לשרוף יצטרכו כזית- שם
: זה על עונה " בו יתקלקלו ואל לשעה בו יתקלקלו מוטב
לעולם והי ". טהרות פעמים מספר ישרפו ש עדיף ינו מן כזית עדיין שם שהיה למפרע שיתגלה אחרי וקודשים
המת– חשש ויש לעולם מצויין המקום יישאר מאשר שם שיעבור וקודשים טהרות כל לדורות עליו. שישרפו
מרדכי פרשת שו״ת ל מציין ענגיל יוסף הג״ר י] [או״ח שגם
זה עיקרון כתב כן קיום מפני דבר מקצת "שמבטלין
כולו" מתשובות. הרמ״א כן לן שזכור כתב ואף,
למעשה כזה שימשו שמצאנו נוספים מקורו: ת
הבושם ערוגת בשו״ת מ] [או״ח דגים לקנות שלא התיר
לגרו כדי לשבת הוא הדגים. מחירי את יל להוז למוכרים ם שבת עליו "חלל הכלל של המשך הוא זה שעיקרון מסביר
הרבה– שבתות שישמור כדי "אחת ואף יש כאן לבטל
אולם הוצאה. של שבת חילול לידי יבואו שלא בשבת, שופר ביטול
לא- מצוות על לעבור לאפשר הכוח מניין הוא שעה? לפי תעשה
שאי מסביר לא- מצות לבטל שניתן הרמב״ם כוונת ן אלא תעשה, הזה האיסור על לעבור רשאים הדין בית הכאה. איסור אחת: מצוה
ענישה באמצעות הדת, את לחזק. כדי
הש ערוך דברי אך ו הם לחן לא הרמב״ם דברי ובמפשט חידוש,
כן. משמע שעה "הוראת ערך תלמודית אינציקלופדיה."ועי'
של שבת עונגי שיתקיימו כדי אחת, שבת של שבת עונג
הרבה. שבתות
כב] תרלט לחן, [או״ח הש בערוך-ו וכן סוכות של במקרה דן יורדים גשמים שהיו בזמן אותו סוגרים שהיו גג, . עם שאפשר טפטוף ויש הסעודה סוף לקראת נמצאים פעמים
מצוות ביטול צדיק המ צער אין ועיין הסעודה את לסיים
שאם אלא סוכה. מי יסגרו לא הרי הגג את דית שיצטברו
הסכך- גבי על מים הרבה כך שעות יהיו זמן שלאחר
רבות בסוכה בישיבה צער. שיהיה עדיף האם היא השאלה
דקות למספר עכשיו בסוכה הישיבה את לקיים מתוך
רב שעות יפסידו זמן שלאחר ידיעה או ווה, המצ מקיום תו
שלאחר כדי קצר לזמן סוכה מצוות להפסיד עדיף שמא זמן יורת אותה לקיים אפשר יהיה. זמן
הש ערוך ו מ הגג את לסגור הוא שהמנהג אומר לחן ת י די
להרו מנת על קצר לזמן סוכה מצוות ולבטל אותה יח ו
ארוך– לזמן של העיקרון פי על המנהג את ליישב ומנסה הרבה- שבתות שישמור כדי אחת שבת עליו ""חלל אף
כאן כך אחר שיקיים כדי מסוכה, זו סעודה לבטל "מוטב
בסוכה. סעודות "הרבה
הל המקורות כל מכלל עליו "חלל של שהעקירון רואים לו
ש כללי עיקרון הוא הרבה" שבתות מור שיש כדי אחת בת פרטיות לסוגיות גם בו. שמשתמשים
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה