ס״ד
ב שוקרון חנן הרב
יוּלד? - לעמל אדם ביהדות העבודה
**1. פרק א תפארת ישראל: מהר״ל**
תניא רבי אלעזר בר שמעון אומר: ראיתי לא מימי צבי קיץ שועל וסבל חנוני ואריה ואני והם מתפרנסים בצער. שלא נבראו אלא לשמשני, ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. ומה אלו שלא נבראו לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני על אחת כמה וכמה! אלא שהריעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. הרי כאן עד מר. שנ' "עונותיכם הטו אלה" שבארו.
כי הפעולות והמלאכות שעושה האדם לצורך פרנסה לו הם מצד האדם, אבל מצד מעלת האדם אינם. וכשנברא האדם, לא נבראת המלאכה ותקון בגדים ובנין הבתים רק בגן עדן, ואם כן אין אלו דברים בלא אלו הפעולות מצד השלמות לאדם, שלא נמצא בבעלי חיים. כן אם אלו דברים בלא אלו הפעולות והם מתפרנסים. אלו פעולות הם לאדם מצד חסרון שחטא וקפח פרנסתו, ולולא זה לא היה צריך לדברים אלו.
**2. מכילתא דרשב״י: שמות כ, ט "ששת ימים תעבד."**
הרי זו גזירה אחרת אומר: שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה של שבת, כך נצטוו על המלאכה.
מספר מקרי הקארושי, עיתון 2016: ממשיך לעלות, אך כבר לא היפנים הם האומה עם שעות העבודה הרבות. בשנה שעברה עבדו העובדים היפנים פחות שעות מהאמריקאים ומהמקסיקנים, המחזיקים כיום בתואר ביותר העובדים החרוצים. התופעה מתרחבת בהתאם גם מחוץ ליפן. בסין נהרגים בסביבות 600 אלף אנשים בשנה כתוצאה מגאולאוסי – כפי שהתופעה מכונה – בסביבות 1, 600 אנשים ביום. דוגמה בולטת מהשנים האחרונות מחוץ ליפן היא המקרה של מוריס ארהרדט בן ה-21, שעבד בבנק אוף אמריקה בלונדון, שהתמוטט במקלחת שלו לאחר שעבד 72 שעות ברציפות.
**3. מדרש תנאים, דברים יד, ה: "לא תעשה כל מלאכה"**
גדולה היא השבת שאסר בה המלאכה, שהרי לפניו חביבה. שברא עולמו במאמר, ולא בעמל, ולא ביגיעה, וקרא את בריאת העולם מלאכה, שנ' "ויכל א-להים ביום השביעי מלאכתו." חביבה היא המלאכה, שהרי הקב״ה לא מסר להן מלאכה בעולמו לכל הבריות שברא אלא לבני האדם בלבד.
וכן היה ר' מאיר אומר: ראית מימיך אחד מהן צבי קייץ שועל כורם או סבל ארי עושה מלאכה? הרי אינן עושין מלאכה. ובני אדם הרי הם מתפרנסין מן המלאכה. לא מפני שהן קלים מן החיות, אלא שהמלאכה חביבה.
**4. בראשית רבה, פרשה לט**
אמר ר' לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלווי, לא יהא חלקי בארץ הזאת. כיון שהגיע לסולמה דצור, ראה אותם עסוקים בנכוש בשעת הנכוש בעידור בשעת העידור, אמר הלווי יהיה חלקי בארץ הזו. אמר לו הקב״ה: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת."
**5. חתם סופר, חידושי סוכה, א: לו**
אמר מר אתרוג כושי פסול. והתניא: גמרא פסול. תנן נמי כשר. אמר אביי: כי דומה לכושי פסול, כי דומה לכושי מתני', לא קשיא הא לן הא להו.
שמעתי ממ״ו הפלא זצ״ל דפליגי בהא רשב״י ור' ישמעאל ר״פ כיצד מברכין ומסקי: עשו הרבה כרשב״י ולא עלתה בידם. אמר הוא ז״ל: דודאי מי שכוונתו כרשב״י ממש ולא כרשב״י, ה' הבוחן מחשבותיו ויודע עשתונותיו בודאי לא יעלה בידו, אלא הם עשו כרשב״י ולא נדמו לו, ע״כ לא עלתה בידם בעצם תוכניותם. ואמר: היינו דאמרי הכא אתרוג הכושי, היינו הצדיק המשונה בעורו, המשונה במעשיו, ככושי הוא, אך רוצה לדמות עצמו לרשב״י דומה כי כשר, פסול זה כי לא עלתה בידו. ע״כ דברי הרב. ואילך מכאן תוספת דברי תלמידו הפעוט כמוני:
נלע״ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא "ואספת דגנך" אלא בא״י ורוב ישראל שרויין, משום שהעבודה בקרקע גופה מצוה א״י יישוב, ועל זה ציותה התורה הקדושה להוציא פירותי ם "ואספת דגנך." ובועז זורה גורן השעורים מפני משום מצוה, וכאלו תאמר לא אניח תפילין שאני עוסק בתורה, ה״נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה. ואפשר אפילו שאר אומניות ו ת כל העולם בכלל מצוה. אבל יישוב שיש בהם בין עו מות כשאנו מפוזרים ם או בין הרבים ונותינו בעולם, וכל שמרבה יישוב העולם מוסיף עבודת ה', ועל זה אנו סומכים ל חורבן. ר״י מודה לרשב״י על מתני' סוף קידושין ר' נהוראי: אני מניח כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה, וכנ״ל. והיינו דמחדש רבא, וכנ״ל. וחוץ בארץ היינו ממש באתרוג הכושי, אפי' אינו נדמה לכושי האמתיים וחבריו, מ״מ הא לן הא להו, דהיינו רשב״י כשר לבני בבל ופסול לבני א״י, דבעי יישוב א״י ע״י ישראל.
**6. תוספות ברכות, ב: יא**
ונשאל להרב ר' יצחק כגון אנו שאין אנו לומדין ואנו טרודין והולכים כך מיד לאחר תפלת השחר עד אמצע היום או יותר, בלא מודי ל, אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת? ומר. שדעתו אינו מייאש, דשאני תורה ש…
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה