חובת תפילה לנשים
משנה ברכות ג ג: נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בִּתְפִלָּה וּבִמְזוּזָה, וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
גמרא: בתפילה. דרחמי נינהו. מהו דתימא הואיל וכתיב בה ״ערב ובקר וצהרים״ כמצות עשה שהזמן גרמא דמי, קמ״ל.
ירושלמי שם: וחייבין בתפילה — כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו.
רבנו יונה שם: ואע״פ שהתפלה יש לה זמן קבוע, אפילו הכי, כיוון שאמרו: הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו — כמצווה שאין הזמן גרמא דיינינן לה [= דנים אותה], ולפיכך נשים חייבות. אי נמי, מפני שהיא רחמים.
רבנו יונה אגרת התשובה עט: תהא אשה זהירה להתפלל ערב ובקר וצהרים ובסוף תפלתה יהא עיקר תחנוניה על בניה ובנותיה שיהיו ירא שמים ושיהיו בנים מצליחין בתורה.
רמב״ם הל׳ תפילה א א: מצוות עשה להתפלל בכל יום… שנאמר: ׳ולעבדו בכל לבבכם׳, אמרו חכמים: ׳אי זו היא עבודה שבלב — זו תפלה׳. ואין מניין התפלות מן התורה, ואין משנה [= נוסח] התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה. ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה, לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. אלא חיוב מצוה זו כך הוא: שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום, ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה׳ על הטובה שהשפיע לו, כל אחד לפי כוחו.
שו״ת יחוה דעת חלק ג סימן ז: הנוסחא בגמרא שלפנינו היא: חייבים בתפלה, מאי טעמא, משום דרחמי נינהו. אולם הרמב״ם גורס כנוסחת רבו הרי״ף: מאי טעמא, משום דמצות עשה שלא הזמן גרמא היא.
רמב״ן השגות על ספה״מ: כל עניין התפילה אינו חובה כלל, אבל הוא ממידת חסד הבורא עלינו, ששומע ועונה בכל קוראינו אליו, ועיקר הכתוב ׳ולעבדו בכל לבבכם׳, מצות עשה שתהיה כל עבודתנו לאל יתעלה בכל לבבנו, כלומר בכוונה רצויה שלמה לשמו ובאין הרהור רע, לא שיעשה המצוה בלי כוונה, או על הספק אולי יש בהם תועלת… ומה שדרשו בספרי: ׳ולעובדו — זה תלמוד, דבר אחר, זו תפילה׳, אסמכתא היא [רמז בלבד ולא דרשה עיקרית], או לומר שמכלל העבודה שנלמד תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות… וזה כעניין הכתוב ׳וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה׳ אלוקיכם׳, והיא מצוה על צרה שתבוא על הציבור לזעוק לפניו בתפילה ובתרועה.
שו״ע סימן קו: נָשִׁים וַעֲבָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע חַיָּבִים בִּתְפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא.
בית יוסף אורח חיים סימן קו: ומפרש טעמא בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש רש״י וחייבים בתפילה דתפילה רחמי היא ומדרבנן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים.
מגן אברהם שם ס״ק ב: מדאורייתא די בפעם אחד ביום ובכל נוסח שירצה ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי׳ מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר.
משנה ברורה שם ס״ק ד: כ״ז לדעת הרמב״ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים, אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ״א ביום או בלילה יצא י״ח מן התורה… אבל דעת הרמב״ן שעיקר מצות תפלה היא מדברי סופרים שהם אנשי כה״ג שתיקנו י״ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע״פ שהוא מ״ע שהזמן גרמא. אעפ״כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר. על כן יש להזהיר לנשים שיתפללו י״ח, ונכון ג״כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ״פ שמע ישראל… וכ״ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע״פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ״מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית.
ברכות לא: אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה (שמואל א א, יג) ׳וחנה היא מדברת על לבה׳ מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו, ׳רק שפתיה נעות׳ מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, ׳וקולה לא ישמע׳ מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו, ׳ויחשבה עלי לשכורה׳ מכאן ששכור אסור להתפלל.
שו״ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קכא: ועכ״פ יש סמך גדול לנשים בזמה״ז שאינן בגדר ימוד את עצמו שיכול לכוון, וכסתמא דלשון הרמ״א בסימן ק״א ס״א והאידנא אין חוזרין משום חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון עיין שם, וק״ו לנשים דטרידי טובא ורשות בעליהם עליהם והטף תלויים בהם, לזה נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות, ורק כשימודו בעצמן שיכולים לכוון עכ״פ לפי האפשרות, ולפענ״ד זה אמת. ומשום זה עתה י״ל, שבשבת ויו״ט דלא טרידי כל כך, נהגו להתפלל וזה טעם נכון.
שו״ת יחוה דעת חלק ג סימן ז: ומרן השלחן ערוך פסק כדברי הרי״ף והרמב״ם וסיעתם, שנשים חייבות בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ולפי זה נראה שאין הנשים חייבות להתפלל אלא רק תפלה אחת ביום… יש להוסיף עוד, שהרי הנוסח שתיקנו לנו עזרא הסופר ובית דינו בתפלה שמונה עשרה, כולל רזין טמירין, וסודות נפלאים, והכל נתקן ברוח הקודש. ולכן מה טוב ומה נעים שהנשים יתפללו גם כן תפלת שמונה עשרה כפי שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה.
הכוזרי מאמר ג אות ה: ונמצא שאין תפילת החסיד דבר שבמנהג או שבהרגל, כצפצוף הזרזיר והתוכי, אלא כל מילה מחשבה עמה וכוונה בה. בדרך זו תהיה שעת התפילה לחסיד כגרעין הזמן ופריו, ושאר השעות תהיינה לו כדרכים המוליכות אל שעה זו, שלבואה הוא מצפה, כי על ידה הוא מידמה אל העצמים הרוחניים ומתרחק מן הבהמיים. והנה ערך כל אלה לנפש הוא כערך המזון לגוף, שכן תפילת אדם טובה לנפשו, כשם שהמזון תועלת לגופו. וכן ברכת כל תפילה שורה על האדם עד שעת התפילה שאחריה, כשם שכוח הסעודה שסעד מתקיים בו עד שיסעד סעודת לילה. אולם ככל אשר תתרחק שעת התפילה תלך הנפש הלוך וקדור מטרדות העולם הבאות עליה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה