מצוות קיום ענייני
לפי החיד״א על פרשת ואתחנן
״וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה״ (כד)
״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ״ (כה)
פירש הרב המופלג עיר וקדיש מהר״ר אברהם גירון ז״ל במה שכתב הרמב״ם בפירוש המשנה סוף מכות, כי כשיקיים האדם מצוה מתרי״ג מצוות, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כראוי וכהוגן, ולא ישתף עמה כוונה מכוונת בשום פנים, בזה זכה לחיי העוה״ב. ועל זה אמר ר' חנניה כי המצוות בהיותם הרבה לחיי העוה״ב, אי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה, ובעשותה ותחיה נפשו באותו מעשה. עכ״ד.
ואם תאמר: ״מי גבר יזכה לעשות את הכל? ״ ואם יפליא לעשות עם זה שאמר ״וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״, וזה ה׳ לומר: ״מי גבר יזכה לעשות את הכל? ״ — לזה אמר ״ה' לֹא אָמַר שלימת עבידתא, וענש ויענש! ״ כלומר אדרבה, זהו לטובתנו, ״והדר מפרש לְטוֹב לָנוּ״. וזהו ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ״ — שלמות חלקיה, אפי׳ מצוה אחת לו — לשמו, ובזה יזכה לחיי העולם הבא. והוא יודע תעלומות ולו נתכנו עלילות, והוא היודע שעשה בשלמות.
תשובה שבת רוח חיים — ג
וכי תימא: מי יוכל לקיים את כל המצוות — הן מצד יצה״ר והן מצד שיש כמה מצוות שתלויים במקרה, וכיוצא בזה. ואם ילמוד בתורה המצוות אשר א״א לקיימם — כי התורה מבטלת את היצה״ר, כי כן הלמוד מתקנם. וזה שאמר ״וּצְדָקָה״ — כלומר התורה שנקראת ״הַמִּצְוָה״, ״כִּי נִשְמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת״ — ותבטל היצה״ר. וגם ע״י קריאת דיני המצוה בפועל — יעלה עליו הכתוב כאלו קיים המצוה בפועל.
תשובה לשבת אהבת דוד — יז
הנה החקים נראים בעינינו חקים, אבל ודאי יש טעמים רבים לכל החקים. וזה רמז ב״בקראין״: ״וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״ — כי כוונתו שלא לגלות הטעם, והם חקים אצלנו, כדי שנקיים מצוותיו לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ. ״וּלְטוֹב לָנוּ״ — שהוא יתברך ציונו, הגם שלא נדע הטעם, ובזה נזכה וכו׳.
תשובה לשבת אהבת בת דוד — ד
אמנם אפשר עפ״ד, ועוד דכבר אמר ״לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים״ — ומובן אינו שכר? משלם? ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ״ — ודאי שהקב״ה מה שאמר. כי לב ישראל יתחמץ וכליותיו ישתונן, כי מי גבר יוכל לעשות את כל החקים, כי באומר ״וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה״ — ואין בידו לקיימם? לזה אמר ״וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ״ — זה חסדו יתברך שהקב״ה מעלה עלינו כאלו קיימנו הכל.
״כִּי נִשְמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת״ — ותהיה הסכמה מוחלטת בדעתנו לפני שנגמור בדעתנו, כי כשיבואו לידינו נקיים הכל, לעשות את כל המצוות. והוא בוחן לב חוקר כליות ויודע מחשבות, אף כי לבות. ובזה עשה הקדוש ברוך הוא צדקה ״כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ״ — להעלות עלינו כאלו קיימנום בפועל כל כלן המצוות, ויהיה שלם בגד הנפש.
תשובה לשבת הגדול דברים אחדים — כב
פירש, והרמב״ן שכתבו ז״ל, דכל השכר שנותן הקדוש ברוך הוא הוא צדקה, עש״ב. בה והוו קמאי, א״כ אפסדתן לטעם שכתבו. דכל השכר שנותן הקדוש ברוך הוא הוא צדקה, דעד שלא באת לעולם, ולאור החיים לאור לעה״ז הנשמה זוכה במצות, שפי״ר נפך דבתוספת, ומאן דאכיל דלאו דיליה וכו׳, וכפי הרמב״ן חזר הצער למקומו.
אבל אם נוסיף וישבנו בעניותנו, כאשר ציונו לעשות וכו׳ וצדקה, שאמר זה — בנועם יפוי ושמחה וזריזות וכיוצא, אז יצא מתורת צדקה ונוכל לחזות: ״בנועם ה׳״.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה