# ט״ו באב / הרב חנן שוקרון — יום לא הוא אהבה
אם אנחנו מבינים את שלנו ברצינות — אלא לא מגזימים — נזכה לציין את הערב ביום השמח ביותר בלוח היהודי.
לפי חז״ל: ״לֹא הָיּו יָמִים טוֹבִים לְיִשְרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב. ״ (!)
נשאלת השאלה: למה? מה יש ביום הזה שהופך אותו לשמח כל כך ומיוחד?
**1. הסיבה הבסיסית לשמחה ביום זה: שידוכים. **
״בְּנוֹת יִשְרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. ״ על פי המסופר בנביא (שופטים כא), ישנו חג הנחגג ״מִיָּמִים יָמִימָה״, שלמי שאין לו אישה ״יִפְנֶה לְשָׁם״. ובאותו תאריך גם הותרו בני בנימין הנותרים ממלחמת פילגש בגבעה לקחת להם נשים מישראל.
מה היה המניע של עם ישראל להשיא להם נשים? הדבר מפורש שם בנביא: ״וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְרָאֵל״ — דהיינו, לדאוג להמשיך את זרעם. אם כן, השמחה הגדולה שצוינה ביום זה היא שמחת ההמשכיות.
**2. אירוע נוסף שקרה באותו יום: **
״בִּטֵּל הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה אֶת הַפְּרוֹזְדָּאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט עַל הַדְּרָכִים. ״
רקע היסטורי: לאחר פטירת המלך שלמה, התפצלה מלכות ארץ ישראל לשני בתי מלוכה — ״מלכות יהודה״ ו״מלכות ישראל״. ירבעם בן נבט, המלך המתפלג הראשון, חשש שבני ממלכתו יעלו לרגל לירושלים הנמצאת בשטח יהודה, וכך יאבד חלק מהנתינים שלו. לכן קבע ״פרוסדאות״ — שומרי גבול שאסרו בכוח על בני ממלכת ישראל לעלות לרגל לירושלים שבממלכת יהודה.
חוק זה נשמר על ידי כל מלכי ישראל, עד שהושע האחרון ביטל אותו והסכים לכל המעוניין לעלות לירושלים — לראשונה מאז פיצול המלוכה. דבר זה סימל אולי את ניצוץ האחדות היחידי לאורך כל תקופת המלוכה המפוצלת. סיבה אכן לשמחה.
**3. ציון דרך אחרון ביום זה, אך ראשון מבחינה כרונולוגית, לוקח אותנו אחורה כמה אלפי שנים — לזמן בריאת העולם. **
גם אז, באותו תאריך, צוין באופן מיוחד על ידי ״בני יששכר״. בהנחה שהלכה כרבי אליעזר, שהיום הראשון לבריאה הוא כ״ה באלול, והאדם נברא בא׳ בתשרי — לימדונו חכמים כלל קדמון (סוטה סו): ״ארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת: פלוני בת פלוני לפלוני. ״
לפי זה יוצא שהיום שבו ה׳ יתברך ״שידך״ את העולם למציאות הוא ט״ו באב — 40 יום פחות מכ״ב באלול. הבורא גונז ביום זה, בצדקתם, את סגולת הזיווג.
---
ט״ו באב אינו ה-Valentine's הדתי. הוא ציון דרך של אחדות, המשכיות והקמת משפחה — בין אם זה חיפוש אחר בן זוג, חיזוק התא המשפחתי הקיים, או בניין האופטימיות.
ביום הראשון לאחר החורבן, הקמת משפחה מורכבת משלושה אלמנטים: המשפחה שהיא השורש, האחדות שהיא המשימה בהווה, וההמשכיות שהיא העתיד והחוסן.
כיום יש מאבק קשה בין רוח אנשים ותרבויות ורעיונות שאינם רואים כל אחד מאלו — תנועות נגד להתחתן, נגד הבאת ילדים לעולם, ובוודאי פירור הלאומיות הישראלית מבית ומחוץ.
יהי רצון שנתחזק בערכים אלו היום ונגבר. ט״ו באב שמח, בשם השם.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה