מתי נזכר לראשונה על ביטול גיור מחמת אי הקפדה על המצוות?
הרב בנימין טבדי, ראש בית מדרש לשמה להכשרת רבנים רעננה
ברצוני להגיב לדברים שכתב הרב אליעזר מלמד שליט״א ביחס לשיטת המחמירים בגיור.
הרב כתב שהראשון שבעצם חידש את ה״שיטה החרדית״ וה״מחמירה״ הטוענת שללא קבלת מצוות (לכל הפחות ברמה מסויימת) אין גיור — זהו רבי יצחק שלמקיס בעל ה״בית יצחק״.
ברצוני להעיר בעניין זה מספר הערות.
ראשית כל, שיטת הבית יצחק, שאומצה אחר כך על ידי האחיעזר ועוד — היא השיטה המקלה ולא המחמירה.
אינני יכול במסגרת זו לפרוש את המפה ההלכתית באופן מלא, ולכן אסתפק בהפניה לדבריו של הרב ישראל רוזן זצ״ל, ראש מערך הגיור לפני כעשרים שנה, שכתב שאיננו סומכים על הבית יצחק והאחיעזר לכתחילה, אלא כ״רשת ביטחון״ בלבד. טעם הדבר הוא, שלמעשה הקו ההלכתי הקלאסי הוא להחמיר יותר מהם (ואוהב גר עמ׳ 40). וכך שמעתי ממנו בעל פה, ששיטת הבית יצחק והאחיעזר הדורשים קיום מצוות בסיסיות ובשאר תולים בכך שהגר נכשל ״לתיאבון״ — היא גישה מקלה ומהווה רשת ביטחון בלבד.
שנית: ביחס לטענה שעד הבית יצחק לא היה ביטול גיור על רקע זלזול במצוות — הלא הדבר נסתר מדבריהם של ראשונים רבים ביחס לכותים. בימי חז״ל היו שתי גישות ביחס לכותים — יש שטענו שהכותים ״גרי אמת״ ויש שטענו שגיורם בטל הואיל וכותים ״גירי אריות הם״.
למאן דאמר שהכותים ״גרי אריות״ ולכן הם גויים לכל דבר ועניין — הקשו בעלי התוספות (יבמות כד ע״ב ד״ה הלכה), הלא להלכה אנו פוסקים כשיטת רב ש״גירי אריות״ הם גרים? ומתרצים התוספות שיש הבדל בין שני סוגים של ״גירי אריות״. גוי שמחמת פחד חיצוני (״אריות״) התגייר ובאמת קיבל עליו את המצוות — הוא גר. אמנם המוטיבציה הראשונה שלו הייתה מחמת יראה חיצונית, אך הואיל ובסופו של דבר הוא קיבל עליו את קיום המצוות, ומקיימן בפועל ממש — הרי זה גר. וזו כוונת דברי רב ש״כולם גרים הם״ — אפילו גרי אריות.
לעומת זאת הכותים היו ״גירי אריות״ מסוג אחר. אמנם הם עברו תהליך גיור בעקבות פחד מ״אריות״ — אך בפועל הם המשיכו לעבוד עבודה זרה. לכן — מסבירים בעלי התוספות — גיורם בוטל!
יתר על כן, התוספות מדגישים, שגם למאן דאמר שהכותים גירי אמת הם — אין זה מפני שהם חולקים על כך שגוי שלא קיבל על עצמו מצוות ממשיך להיות גר — אלא מפני שהם סוברים שהיסטורית הכותים חזרו והתגיירו שוב, כדין, עם קבלת מצוות מלאה.
אכן משיטת רש״י על אתר נראה שהוא חולק על דעת בעלי התוספות בנקודה זו (ונחלקו האחרונים איך להסביר את רש״י, עי׳ ערל״נ שם ולעומתו בשו״ת תשובה מאהבה ח״א סי׳ ק). אך כאמור עם בעלי התוספות הסכימו רוב הראשונים: הרא״ש, הרשב״א, הריטב״א, המאירי ועוד. כמו כן בעלי התוספות חוזרים על יסוד זה במספר מקומות (חולין ג ע״ב ד״ה קסבר; סוכה ח ע״ב ד״ה סוכת). רבי אברהם מן ההר (בן דורו של המאירי) בפירושו על מסכת יבמות גם כן מסכים עם תירוץ התוספות ומעיר שכן סובר אף הרמב״ם. וכן כתב גם מרן הרב קוק להלכה (דעת כהן קנד):
״ואף על גב דקיי״ל כמ״ד כולם גרים הם… דהיינו דוקא כשהגירות היתה שלמה בקיום המצות, אבל כשלא נתגיירו לגמרי, דהיינו בלא קיום המצות ושמירתן, וגם הכונה היתה בלתי הוגנת, אז הם גרועים מסתם גרי אריות. שלמ״ד גרי אריות הם נחשבים מן הדין כגויים לכל דבריהם, והיינו משום דאיכא תרתי, הגירות שלא לשם שמים, וקיום מצות בשלימות גם-כן אין כאן… ובלשון התוס׳ דחולין שם ׳שלא נתגיירו לגמרי׳, ומשמע דלאו דוקא עבודה זרה, אלא כל שלא מקיימים מצות, וגם המחשבה היתה שלא כראוי, אז אין כאן גירות כלל. ולשון הרמב״ם והשו״ע בסי׳ רס״ח בנתגייר בשביל דבר: ׳וחוששים לו עד שתתברר צדקותו׳ — מבואר, שאם רואין שאינו מתנהג בדת ישראל, והגירות היתה בשביל איזה דבר, אין זו גירות גמורה״.
למסקנה: בניגוד למה שנראה מדברי הרב מלמד שלא ביטלו גיורים מחמת אי קיום מצוות אלא רק מזמן הבית יצחק ואילך (לפני כמאה שנה) — הרי אנו רואים שיטה ברורה בדברי בעלי התוספות ורוב הראשונים שפרוצדורה זו קיימת הלכה למעשה עוד לפני כ-2500 שנה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה