ב״ה
ניסן, תשפ״ב
תהיו קדושים!
סבאבא לבוקר — הבאים ברוכים, יקרים סבא, סבתא ונכד!
אנו היום ניפגש במושג הקדושה, ובעז״ה נבין אותו באופן אחר ממה שהורגלנו לחשוב עד היום. לימוד משותף שלנו — ומוצלח!
הפסוק הפותח את הפרשה שלנו:
״דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״
כפתיחה נשאל מספר שאלות:
א. אילו דברים אתה מכיר שהם קדושים?
ב. מה גורם לדברים הללו להיות קדושים?
ג. מה משמעות הציווי ״קדושים תהיו״?
ד. איך נהפכים להיות קדושים? אילו מעשים צריך לעשות כדי להיות קדושים?
ה. למה יש בפסוק דגש לדבר אל כולם יחד — ״דבר אל כל עדת בני ישראל״?
סבא, סבתא, נכד — כיצד אתם עונים לשאלות אלו?
כעת ננסה ללמוד מדברי רבותינו בהקשר זה:
**רש״י**
״דבר אל כל עדת בני ישראל״ — מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל.
רש״י מציין את העובדה שפרשה זו נאמרה בהקהל. מדוע חשוב לרש״י להדגיש לנו את מה שמופיע בפסוק בפירוש?
**שפת אמת** [האדמו״ר השלישי של חסידות גור. נולד בתר״ז, ונפטר בתרס״ה — 1905]
״עיקר הקדושה על ידי שמכניס אדם עצמו בכלל ישראל, כי הקדושה שורה בכלל כנסת ישראל… ועל ידי הביטול להכלל יכולין להתקדש״.
השפת אמת כבר נותן לנו כיוון, ומסביר לנו שני דברים: א. מהי קדושה. ב. איך אנחנו יכולים להתקדש. וודאו שהבנתם היטב את דבריו!
**מאור ושמש** [רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין. מגדולי החסידות. נולד בתקי״א, נפטר בתקפ״ג — 1823]
למדו את דברי המאור ושמש, והבינו מה הטעות שעלול לטעות בגדול כשאדם רוצה להיות קדוש — והטעות שצריכים אנחנו להישמר ממנה!
״אי אפשר לאדם שיזכה אל הקדושה אלא אם כן שיהיה בכנסיה יחד עם הקהל… דהיינו שאם יתבודד עצמו ויפרוש עצמו מן הציבור יזכה בעבדות ה׳… דהיינו שאינו זוכה הקדושה, לכן נתחכם רש״י ופירש לזה קודם מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל, הוא שהפירוש קדושים תהיו דהיינו בהקהל אלא הקדושה, אל לא יכול ויוכל הציבור מן עצמו ויפרוש עצמו יתבודד שאם דהיינו תהיו קדושים הוא שהפירוש לטעות האדם זוכה שאינו דהיינו בהקהל נאמרה זו שפרשה מלמד לזה קודם ופירש רש״י נתחכם לכן הקדושה, אל בהקהל אלא הקדושה אל ה׳ מבקשי הציבור עם עצמו״.
ממה צריך אני להיזהר כאשר אני רוצה לצעוד אל עבר הקדושה?
כיצד המאור ושמש מסביר בדבריו את השאלה ששאלנו על רש״י בתחילת הלימוד?
**מסכת ברכות, דף כא**
למושג קדושה יש גם ביטוי הלכתי שאנחנו מכירים מהיום יום: כל ״דבר שבקדושה״ כגון תפילה, קדושה, קדיש — נאמרים רק כשיש עשרה. מה מקור הלכה זו?
גמרא: מסכת ברכות כא
״מנין שאין היחיד אומר קדושה? שנאמר: (ויקרא כב) ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ — כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה״.
ובלשון המשנה ברורה:
״שכל דבר שבקדושה, כגון קדיש וקדושה וברכו וקריאת התורה ונשיאת כפים, אין אומרים אותו בפחות מעשרה, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, ויליפינן בגזירה שוה ד׳תוך׳, ונקדשתי בתוך בני ישראל, ׳תוך׳ ממרגלים דכתיב הבדלו מתוך העדה הזאת הרעה… וקרואים עדה נשאר עשרה, יצאו יהושע וכלב, עדה הזאת הרעה״.
מדוע למדנו שכל דבר שבקדושה נאמר רק בעשרה? לפי מה? שימו לב למקור ולפסוקים — כיצד רואים שם שדבר שבקדושה הוא התכללות בתוך הכלל?
**ספר שערי יושר — רבי שמעון שקופ** [מגדולי הרבנים הליטאיים. נולד בתר״כ, נפטר בת״ש — 1939]
אם אני רוצה להיות קדוש, כלומר להתחבר לכלל — איך אדאג ואעשה דברים לעצמי? שימו לב להדרכה של ר׳ שמעון שקופ:
״מהי קדושה? … עיקר עבודתנו ועמלנו כל תמיד מוקדשים לטובת הכלל… והנה כשהאדם מישר הליכותיו ושואף שיהיו דרכי חייו מוקדשים להכלל, אז כל מה שעושה לעצמו גם להבראת גופו ונפשו, דרושות לרבים, גם יטיב זה ידי שעל קדושה מצות אל כן גם מתייחס הוא ונפשו, גופו לעצמו שבטובתו דרושות שאינן המותרות, סוג מן הנאה נהנה הוא אם אבל לו, הצריכים הרבים עם מטיב הוא מטיב הוא שבזה הקדושה, נגד היא זו הנאה ונפשו, גופו להבראת דמיונו, פי על לרגע לעצמו תועלת שום אין ולזולתו״.
מתי הדברים שאני עושה לעצמי הם ״קדושים״ ומתי אינם קדושים?
**עולת ראיה — לראי״ה קוק**
״עיקר העבודה הרוממה היא להשלים את הכלל ולזכותו ולהיטיב לו. ומי ששם את העבודה הזאת לנר לנתיבתו תמיד מתעלה לקדושה. אבל היחיד כשהוא לעצמו אי אפשר כיון שאין מגמתו לקדושה, שיתעלה לקדושה, לולא ההתרוממות למעלת הקדושה על ידי הרבים, לטובתם ולזכותם…״.
באיזה מצב אומר הרב קוק ש״אי אפשר שיתעלה לקדושה״?
**רמב״ם** (בהקדמה לספר המצוות, שורש ד׳)
האם ידעתם שמצות ״קדושים תהיו״ לא מופיעה ברשימת תרי״ג מצוות של הרמב״ם! מדוע לא? הרמב״ם עצמו מסביר לנו מדוע לא מופיעה ברשימה:
״הנה יבואו בתורה צוויין ואזהרות שאינן בדבר מיוחד אבל יכללו המצות כלם, כאילו יאמר עשה כל מה שצויתיך ממנו, שהזהרתיך מה מכל והזהר וזה תעשה, לא מצות שיהיה מיוחד מעשה מעשות יזהיר ולא עשה מצות שיהיה מיוחד מעשה לעשות יצוה לא שהוא ואין פנים למנות הצווי הזה מצוה בפני עצמה, שהוא לא יצוה לעשות מעשה מיוחד שיהיה מצות עשה ולא יזהיר מעשות מעשה מיוחד שיהיה מצות לא תעשה, כאמרו (שמות כג, יג): ׳ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו׳, ונאמר: ׳חקותי תשמרו׳ ׳ואת משפטי תעשון׳, ורבים כאלה. וכבר טעו בשרש הזה כן גם עד שמנו ׳קדושים תהיו׳ מכלל מצות עשה, ולא ידעו שאמרו ׳קדושים תהיו׳ ו׳והתקדשתם והייתם קדושים׳ הם צוויין לקיים כל התורה, כאלו יאמר היה קדוש בעשותך כל מה שצויתיך ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו׳״.
---
א. לאחר שלמדנו על מהות הקדושה, מה אתם עונים כעת לשאלות שבפתיחה?
ב. כיצד דברים אלו מתחברים לימים אלה — יום זכרון השואה אתמול, ויום העצמאות שיהיו בעז״ה בשבוע הבא?
ג. כיצד אתה מבין כעת את הברכות שאנו מברכים כל יום: ״ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו…״?
ד. נסה לחשוב… מדוע הפסוק הראשון של הפרשה מסתיים במילים ״כי קדוש אני ה׳ אלקיכם״?
---
כשנשאל הרב שלמה זלמן אוירבך האם הוא נוסע לקברי מספרים, הוא נהג לענות שמידי פעם הוא מבקר את הקברים של הצדיקים הגדולים ביותר — וזאת מבלי לצאת מהארץ.
כששאלוהו לפשר דבריו, השיב שבעוברו ליד הר הרצל בירושלים הוא נזכר בחיילים שקבורים שם, וניגש להתפלל שם, משום שהם קדושים — שמסרו נפשם למען עם ישראל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה