תשעה באב שחל ביום ראשון

בס״ד

**הלכה י — פסק בא תשעה יום ב שחל ב ראשון**

אליהו מרדכי הרב מרן פסקי פי על זצוק״ל מו״ר ובנו שליט״א אליהו שמואל הרב

מתוך בקצרה מלוקט ולימים (למועדים מרדכי מאמר כ פרק, ח) - יצ״ו שבתאי שלו הרב וליקט צופייך: ערך קול. ומעלוני ההוראה בית. מרבני

---

**שבת יום**

א. שבת — מתפללים כל תפילות שבת כרגיל, ואין משנים כלום בסדרי התפילה. כמו כן אין משנים כלום מניגוני התפילה, קריאת התורה, ההפטרה.

במקומות שנהגו להתפלל במנגינות של צער — יש מחלוקת. אם רוצים להחזיק במנהגם לבטל מנה גם אם לא יצא מזה מחלוקת — יחזיקו. ואם יש חשש למחלוקת — לא יחזיקו.

אין נמנעים משירי שבת הנהוגים כל שבת (עיין כה״ח תקנא ס״ק יג, יד).

ב. תורה לימוד — יש מחמירים שלא ללמוד תורה ביום ראשון כשחל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, ויש המתירים ללמוד ביום שבת אחרי חצות היום רק את הדברים המותרים ללמוד בתשעה באב. ויש חולקים ומתירים ללמוד עד השקיעה, וכך נוהגים (כה״ח תקנג ס״ק יח, משנ״ב ס״ק יט, דברים בא״ח שיט).

נמנעים מלומר פרקי אבות בשעת מנחה כשערב תשעה באב חל להיות בשבת (שו״ע סי' תקנג סע' ב, רמ״א).

ג. טוב להקדים תפילת מנחה של שבת כדי שיאכל סעודה שלישית במתינות. תפילת מנחה של שבת הוא כמו כל שבת, אך אין אומרים ״צדקתך״ אחרי החזרה.

ד. כשתשעה באב חל ביום ראשון, או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון — מותר בסעודה שלישית לאכול בשר ולשתות יין, ואפילו בסעודה שלישית לא ימנע מכבוד שבת בגלל ערב תשעה באב. ויכול לאכול לשבת עם בני ביתו ולברך בזימון. אך צריך להפסיק לפני בין השמשות שהוא עם השקיעה (עיין שם סע' י, תקנב).

ה. אחרי השקיעה, שהוא בין השמשות — אסור לשתות, לרחוץ, ללמוד תורה, וכל דבר שהם ״ב״קום ועשה״. אך דברים שהם ״ב״שב ואל תעשה״ אסורים. ולכן לא יחליף בגדי שבת ולא ינעל נעלי גומי עד אחרי צאת הכוכבים.

ו. יש נוהגים להביא ספר קינות לבית הכנסת לפני שבת מערב שבת. באים לבית הכנסת לפני צאת שבת, אחרי בין השמשות לפני שהחזן אומר ״ברכו״, עם נעלי עור, ואומרים ״ברוך המבדיל בין קודש לחול״ וחולצים ומחליפים לנעלי באב תשעה (עיין שו״ע תקנג סע' ב ומשנ״ב ה ו).

אבל המנהג הטוב הוא שזמן תפילת ערבית יהיה במוצאי שבת כעשר דקות אחרי זמן צאת הכוכבים הרשום בלוח. ולפיכך במוצאי שבת ימתינו המתפללים בביתם שלושים או ארבעים דקות אחרי השקיעה, ויאמרו ״ברוך המבדיל בין קודש לחול״, וחולצים נעלי עור ונועלים נעלי גומי, ומחליפים שבת בגדים ולובשים את הבגדים שלבשו ביום שישי, והולכים לבית הכנסת עם הסידור לתשעה באב (עיין שו״ע, רמ״א תקנג סע' ב ואחרונים).

כל הזמנים הכתובים כאן נכונים לארץ ישראל — במקומות אחרים בעולם משתנה זמן בין השמשות, וישאלו חכם מתי הזמן לפי מקומם.

ז. יש אוסרים להביא ספר הקינות לבית הכנסת לפני צאת השבת משום הכנה משבת לחול, ויש מתירים. ואם הוא מתכוין לעיין בו בשבת — מותר לכולם. וכל זה במקום שיש עירוב כשר.

---

**שבת מוצאי**

ח. ערבית של מוצאי שבת — מתפללים ערבית לאחר צאת הכוכבים, בישיבה על הרצפה כרגיל, ואומרים קינות כרגיל בכל תשעה באב. רק מוסיפים בתפילה ״אתה חוננתנו״.

ט. אם שכח לומר ״אתה חוננתנו״ — אינו צריך לחזור, אלא גומר תפילתו כרגיל, ואחר התפילה יאמר ״ברוך המבדיל בין קדש לחול״. אם לא אמר בבית הכנסת — יאמר בבית, כנ״ל.

י. אם לא אמר במוצאי שבת ״ברוך המבדיל בין קודש לחול״ ושכח לומר בתפילה ״אתה חוננתנו״ — אם צריך לעשות דבר האסור בשבת כגון: לנסוע ברכב או להדליק חשמל וכדו', אפילו ביום ראשון — יאמר קודם ״ברוך המבדיל בין קודש לחול״ בלי שם ומלכות (עיין שו״ע רצט סע' י, בא״ח ש״ש ויצא ג).

יא. נשים שלא התפללו ערבית או שלא אמרו ״אתה חוננתנו״ — אסור להם לעשות שום מלאכה עד שיאמרו ״ברוך המבדיל בין קודש לחול״ (משנ״ב תקנו ס״ק ב).

יב. אחרי קדיש ״תתקבל״ מברכים ״בורא מאורי האש״ ואחר כך מתחילים איכה. ואין מברכים על הבשמים. ובמוצאי יום ראשון עושים ״הבדלה״ על הכוס בלבד ומברכים ״בורא פרי הגפן״ ו״המבדיל״ בלבד. ואין מברכים על נר ובשמים (עיין שו״ע תקנו סע' א והחונים עליו).

יג. הפוסקים כרמ״א מברכים ״בורא מאורי האש״ לפני ״איכה״, ואין אומרים קדיש לפניו. אבל ״תתקבל״ בקדיש מרים אחריו, כן מדויק מרמ״א סעי' ד תקנט שלפניו, אחרי עמידה (כן מקורו במנהגי ר״א טירנא וגם לוח ארץ ישראל).

יד. אם שכח לברך ברכת ״בורא מאורי האש״ מיד — יברך ברכה זו על נר מתי שנזכר כל מוצאי שבת עד שעלה עמוד השחר (כה״ח שם ס״ק ג ומשנ״ב ל עוד א, שם ס״ק א).

---

**הבדלה למי שאוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון**

טו. מי שצריך לאכול בתשעה באב שחל ביום ראשון — לא יבדיל מיד במוצאי שבת, אלא בעת שירצה לאכול. אם צריך רק לשתות מים — יכול לשתות קודם שיבדיל.

טז. האוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון (או שנדחה ליום ראשון) — חייב להבדיל על הכוס. וכיון שאיש זה צריך להזהר מלשתות יין שמשמח בתשעה באב, לכן הטוב ביותר שיסחט בשבילו ענבים, או יבדיל על כוס מיץ, או על כוס בירה. ואם אין לו — יבדיל על יין ענבים. ואם אין לו אלא יין — יבדיל על יין.

יז. כשמבדיל על יין — לא ישתה ממנו אלא מעט, ויתן לשתות רביעית לילד קטן שלא צם. אם הוא צריך לשתות יין לרפואתו — מותר, ויכול להוציא אחרים חובת הבדלה אף שאינם אוכלים (כה״ח תקנו ס״ק ט).

יח. גם נשים שנהגו כל השנה לשמוע הבדלה ולא לעשות הבדלה לעצמם — אם הן צריכות לאכול בתשעה באב, יעשו הבדלה לעצמן.

יט. מי שצריך לאכול בתשעה באב ומבדיל בלילה על מוצאי שבת ועדין לא בירך על הנר — יברך שלוש ברכות: ״הכוס״, ״הגפן פרי בורא״, ״בורא מאורי האש״ ו״המבדיל״. ולא יברך על ״בשמים״.

כ. אם מבדיל אחרי שבירך על הנר, או אם מבדיל ביום ראשון — יברך שתי ברכות בלבד: ״הגפן״ ו״המבדיל״.

---

**הבדלה במוצאי הצום**

כא. במוצאי הצום עושים הבדלה על הכוס בלבד ומברכים ״בורא פרי הגפן״ ו״המבדיל״ בלבד. ואין מברכים על נר ובשמים. האשה אינה צריכה לחכות לבעלה שיבדיל לה, אלא תבדיל בעצמה. ואם אינה יודעת, או שחוששת להבדיל בעצמה — הבעל צריך להזדרז ולחזור לביתו במהרה להבדיל לאשתו, ואחר כך יברך ברכת הלבנה אפילו ביחיד (קול צופייך, דברים תשנ״ח, גליון 2).

---

**ברכת הלבנה**

כב. אע״פ שאפשר לברך ברכת הלבנה קודם ט' באב, אין כך, כדי לברך אותה בשמחה במוצאי ט' באב — מברכים ברכת הלבנה בשמחה (עיין שו״ע תכו סעיף ב).

יש אומרים שכדי שיהיה בשמחה צריך לחלוץ נעלי הגומי ולברך ברכת הלבנה. אבל בימינו אין צורך בכך, כיון שנעלי הגומי של ימינו הם חשובים. ומנהג טוב הוא להבדיל בבית ולאכול משהו, או לכל הפחות לרחוץ פניו, כדי לסמל מה שאנו אומרים ״שגם הם עתידים להתחדש כמותה״ — שזו ברכה לעם ישראל שגם הם יתחדשו ויברכו בשמחה (קול צופייך, דברים תשנ״ח, גליון 2).

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות