בס״ד
השואה בתקופת שנשאלו הלכתיות שאלות
– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי השואה בתקופת שנשאלו הלכתיות שאלות
הקדמה
1. מס79 גליון '"ס, תש קדושים צופייך קול זצוק״ל, אליהו מרדכי הרב מרן
- ה ולגבור לשואה הזכרון יום את קבעה לישראל הראשית שהרבנות ולמרות הכנסת שקבעה כפי ולגבורה לשואה הזכרון יום ליל הערב
הזכרון שיום ולומר לחלק ניתן אולם ניסן, בחודש ומספידים מתענים שאין כיון השואה, חללי לזכר הכללי הקדיש כיום בטבת עשרה יום
בי הכללי הקדיש ויום לשואה בשואה. לגבורה הזיכרון יום בניסן כ״ז ויום בטבת עשרה ום את עולם לדראון זוכרים אנו אלו ובימים
גם מנגד… עמדך "וביום יא): (א, עובדיה הנביא אמר וכבר כלל. לנו סייעו ולא מנגד שעמדו אלו ואת להשמידנו נגדנו שפעלו האומות
מהם". כאחד אתה הגמרא שאומרת וכמו קיומנו בעצם ה' את מקדשים אנו ישראל נצח של. מעותו מש אותנו מלמדת זו נוראה …תקופה
אחת כבשה האומות" בין להתקיים יכולה אחת אומה היאך הקב״ה של מוראו שאלמלא נוראותיו הן ואלו גבורותיו… הן "הן סט) (יומא
כן היה שלא מה ובישיבות בתורה מלאה ישראל ארץ את לנו שיש היום וק״ו זאבים, שבעים בין ולהאדירה. תורה להגדיל ירבו כן מעולם,
יה בשואה. ה' קידוש על הנרצחים נשמת לעילוי זה שעור יה
2. כו פסוק לב פרק בראשית רמב״ן
לו- יכל לא כי וירא ירכו כף להקע עמו שעשה במה רק הורשה לא כי להזיקו, המלאך לו יכול לא כן ועל דברו, עושי כח גבורי. מלאכיו דור שיהיה לדורותיו רמז כלו המאורע כי והענין שמד. של דורו זה ממנו, להיות שעתידין הצדיקים בכל נגע ג) (עז רבה בבראשית ואמרו
בבא בן יהודה רבי של כדור המשנה חכמי בימי אחד דור זה והיה ביצתן, לקעקע קרוב שיהיה עד עליהם עשו יתגבר יעקב של בזרעו נותן אני הוא ברוך הקדוש של שמו קדושת על נפשך תן אדם לי יאמר אם אבא בר חייא רבי אמר ז) ב (שהש״ר שאמרו כמו וחביריו,
אותן ומלבנין ברזל של כדוריות מביאין היו שמד, של בדורו עושים היו ומה לסבול, יכול איני שמד של בדורו אבל מיד שיהרגוני, ובלבד כמו עלינו, ועבר סבלנו והכל מזה, רע ויותר כזה עמנו שעשו אחרים דורות ויש מהן. נפשותיהן ומשיאין שיחיהן תחת אותן ונותנין באור
. שלם יעקב ויבא שרמז
3. ז סימן ד חלק רב לך עשה שו״ת
יעקב במאבק ולרמזה נוראה, כה שואה הדעת על להעלות היה אפשר אי ביותר פורה בדמיון ואף השואה, תקופת את ראה לא רמב״ן ה להשמדתו מלכתחלה שנועד עשו, של שרו של מאבק שאותו להניח הננו רשאים הנוראה, השואה את שראינו לאסוננו אנו עשו. של שרו עם
במזימתו הצליח לא עשו של ששרו וכשם יעקב. של זרעו השמדת היתה היא אף הסופית שמגמתה, ה, נורא שואה לאותה רומז יעקב, של זרעו גם כן אבותיו, מגורי ארץ אל שלם בא שיעקב וכשם מהעם. רבים כה ענפים שכרתו אף במזימתם, הצליחו לא עשו של זרעו גם כן
אבותיו נחלת ארץ אל בא ההשמדה ולמחרת. זכה
לנכרי להתחזות
4. ב סעיף קנז סימן כוכבים עבודת הלכות דעה יורה ערוך שולחן כיון מותר הגזרה, בשעת מלבושו משנה יהודי א שהו יכירוהו שלא כדי אם אבל יהרגוהו. שלא כדי כוכבים עובד שהוא לומר לאדם אסור
כוכבים עובד שהוא אומר. שאינו
5. יב סימן ד חלק ממעמקים שו״ת
אומר הוא כאילו הוי נכרי, שהוא עליו המעיד נכרים של הזיהוי תעודת מראה הוא אם מלבושו למשנה דומה ואינו נכרי שהוא מפורש
יהודי. שהוא יכירוהו שלא
6. קע סימן ט חלק הלכות משנה שו״ת איסור… בזה יש אי גוים שהם המלחמה בשעת ולמשפחתו לו זיהוי תעודת שעשה מי בענין קבלתי ח״ד ממעמקים שו״ת ספרו יקרת
בסי דברים בכמה שעברתי אחר אחת בהערה הנני לי היקרים בדבריו שעיינתי 'ולאות לי. לשלחו הטריחו על רבה בתודה והנני באהבה
– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי השואה בתקופת שנשאלו הלכתיות שאלות
להשתמש צורך לו הי' לא אולם מלידה גוים כולם שהם ולמשפחתו לו זיהוי תעודת המלחמה בשעת לו שהי' בישראל שאלה הביא י״ב
מקור להסתיר כדי נכרים של זיהוי תעודת ולמשפחתו לו שרכש במה אי ושאל מחבואם למקום נכנסו לא הגרמנים שהצוררים בהם חייב ואי מומר דין לו ויש ואמונתו עמו מכחיש הוא כאלו ח״ו נחשב הללו התעודות כבישת עצם מ״מ בהם השתמש שלא אף מחצבתו
לעבוד שאנסוהו מי ובדין בר בד האריך ומעכ״ג נ״י) בשם סי״ב קנ״ז סי' יו״ד (בש״ע בתשובה החוזר מומר כדין חברות דברי ולקבל לטבול לפטור בזה בחר והוא ברירה שיש דבמקום ר״ה סי' ובח״מ ד' בכתובות ומבואר יעבור ולא ליהרג שדינן אחרות עבירות שתי או ע״ז
… ע״ש אונס מקרי לא אחר מאונס אני האם אותי ושאלו אלי ובאו השחרור קודם אחת שבוע סעלעקציע שם והי' בבוכענוואלד קעמפ בקאנצענטרעשאן הוינא כד ודכירנא אשכנז בלשון לומר יכול יהודי הוא אם ישאלוהו שאם שכתב החו״י מדברי אז ונזכרתי המתים ובין שם החולים בין התחבאתי כי יהודי
ה והי' לישני בתרי דמשתמע מילתא ג״כ ואמרתי יהודי הוא שכן כלומר כן משמע קודש ובלשון יהודי שאינו בלשונן 'שמע שמ יודע כן בעזה״י ונצלתי. בעזרתי הסכנה בשעת הניירות על שמו לומר ואפילו עכו״ם של ניירות לו להיות איסור שום בזה ליכא דלפענ״ד נחתינן ובהא סלקינן בהא ומעתה
לפענ״ד אדם בזה פקפק ולא עולם גדולי למעשה הלכה נהגו שכן דברינו בריש וכמ״ש יהודי, שאינו יאמר שלא כ״ז איס. ור ליכא
לה רבים של ממוות להציל כדי תינוק רוג
7. יב משנה ח פרק תרומות מסכת משנה נפש להם ימסרו ואל כולן את יטמאו כולכם את מטמאים אנו הרי לאו ואם ונטמא מכם אחת תנו כוכבים עובדי להם רו שאמ נשים וכן
מישראל. אחת
8. כ הלכה ז פרק (ליברמן) תרומות מסכת תוספתא ואל כולן יהרגו כולכם את הורגין אנו הרי לאו ואם ונהרגהו מכם אחד לנו תנו גוים להם שאמרו אדם בני של סיעה אחת נפש להן ימסרו מבפנים שהוא בזמן אמו' דברים במי יהודה ר' אמ' כולן יהרגו ואל להן יתנו בכרי בן לשבע שייחדו כגון להם ייחדוהו אם אבל מישראל
האשה ותבא אומ' הוא וכן כולן יהרגו ואל להן יתנוהו נהרגין והן נהרג והוא הואיל מבפנים והן מבפנים שהוא בזמן אבל מבחוץ והן אל המורד כל להם אמרה כך או' שמעון ר' כולכם תהרגו ואל להם תנוהו נהרגין ואתם נהרג והוא הואיל להן אמרה וגו' בחכמתה העם כל
מיתה חייב דוד בית במלכות
9. ההר מגיא שו״ת 1 א סי' גה
ימ״ש, הצורר המציק מחמת שהסתתרו יהודים של שלמה עדה ישבה במחבוא "ב״בונקר- הארורים הטמאים אותם ימצאו שלא כדי
מוצ היו שאם ברור ימ״ש. מוציאים היו אותם אים פרץ האלו, האומללים את למצוא חיפושים ערכו הללו שהרשעים ובעת להורג. אותם
תינוק, היו החוצה- קולו נשמע היה לוא להשתיקו. אפשרות כל היה ולא בבכי הנחבאים, בין שהיה להריגה כולם ומוצאים. נתפסים
. ו להשתיק כדי התינוק בפי כר לשים המותר השאלה ונעמדה את ושם אחד נגש בינתים הילד. יחנק שמא לסכנה חשש היה זה במעשה
שעב אחרי והנה תינוק. אותו של בפיו הכר נחנק. שהילד לתדהמתם וראו הכר את להסיר נגשו הארורים הרשעים רו איפוא היא, , והשאלה
היתר אין או האנשים, שאר להציל בכדי הכר את לשים מותר היה אם תשובה עצמו על לקבל עליו בשגגה, כי אם זאת שעשה והאדם בזה,
חטאו. לו שיכופר …
אין, עשה שכן זה אבל שמים. שם קידשו מישראל, ילד החנקת ע״י נפשם להציל רצו שלא הי״ד) במשפחתי כאלו מקרים אלו(והיו ולכן
" הכתוב: על המפרשים מגדולי אחד בזה דיבר אשר והיטיב מישראל. נפשות להציל בכדי עשה שכדין מכיוון נוקפו לבו להיות צריך מחמס
שהביא על להתבייש צריך הוא עשיו באומרו: א( בושה)עובדיה תכסך יעקב "אחיך דברים לעשות צריך היה בגללו שרק לחמס, יעקב את
נק יקום וד' אלו, השפוך. עבדיו דם מת
ה ברבנות הארצית הכשרות מחלקת כמנהל שימש ישראל. ובארץ בחו״ל ציבור ואיש פוסק רב, היה אפרתי שמעון הרב 1 ראשית.
– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי השואה בתקופת שנשאלו הלכתיות שאלות
פסח
10. " א חלק יהושע "חסד ס חוסט, זצ״ל, גרינוולד יהושע הרב, כח2. עמ' (טו״ב), יז ימן
הסוכות חג
11. ו הלכה א פרק הנפש ושמירת רוצח הלכות רמב״ם
רודף של בנפשו ואפילו הרודף מיד הנרדף להציל מצווין ישראל כל הרי קטן הרודף היה אפילו להרגו חבירו אחר הרודף. אבל
12. ממעמקים שו״ת ו סימן ד חלק ימ״ש… מהגרמנים רשות בלי היהודים שלקחו בקרשים סוכה מצות לקיים אפשר אם מבתי היהודים לקחו הסוכה להקמת הקרשים את היתה שלא לומר צריך ואין הסוכה, לבנית שיתאימו כדי לקצר הכרח היה קרשים וכמה בהם, עבדו הכפייה שעובדי הסמוכים המלאכה
מאת ליהודים להמית דתם אחת היתה אותם תופסים היו ואם אותם, לקצר וכמה כמה אחת ועל הקרשים את לקחת רשות, הגרמנים כדת סוכה מצוות את לקיים שיוכלו כדי ורק אך עצמם את וסיכנו זו גדולה מצווה של קיומה על נפשם את מסרו הללו היהודים אבל
: השאלה נתעוררה אולם וכדין, ל אפשר האם גזולה? סוכה משום בזה אין האם זו, בסוכה המצווה את קיים … וכמה כמה אחת ועל
גזל דין הללו הקרשים על אין ממילא כן אם ממונו גם הותר הרי להרגו שמותר היכא, וכל רגו לה שמותר ישראל את רודף כשעכו״ם
… ממונם הותר הרי ממילא להם יש רודפים ימ״ש שהגרמנים דמאחר של רשותם בלי לקחת שמותר למעשה הלכה הוריתי הנ״ל מכל
הס לבנין העצים את הגרמנים. בסוכה לישב הברכה את ברכו וגם כדין המצוה את זו בסוכה קיימו הגיטו מכלואי יהודים הרבה וב״ה וכה
13. 'עמ241 אהרונסון משה יהושע הרב מרורות, , עלי
ב נכתבה זו תשובה 2 ש״ב1942 ת( שנת ב למניינם) הונגריה. במזון גדול מחסור היה בעקבות. המלחמה חג בימי החמירה הבעיה
רב. וביוקר בצמצום היו אדמה ותפוחי מצות הפסח,
– יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי השואה בתקופת שנשאלו הלכתיות שאלות
4 מאכ ים אסור לות
14 ב סעיף קצו סימן המזון וברכת סעודה, הפת, בציעת הלכות חיים אורח ערוך שולחן.
ר״ד סי' לקמן עליו.)(וע' מברכים סכנה, במקום איסור דבר אכל. אם
15 ח סעיף רד סימן הפירות ברכת הלכות חיים אורח ערוך שולחן.
לאכול אנסוהו אם הגה: וסוף תחלה עליהם מברך מהם, נהנה והחיך טוב טעמם אם לרפואה, ושותה אוכל שאדם והמשקין האוכלין. כל
והרא״ה מועד אהל בשם (ב״י כך על ונאנס הואיל עליו, מברך אינו ממנו נהנה דה.)חיך גב על אף לשתות, או
16. 'עמ241 אהרונסון משה יהושע הרב מרורות, , עלי נפ. ש לפיקוח הנאכלים אסורים מאכלות על ברכה בתדירות לברך אם
: וכיונתי" שהכל, מים) על או המאכל דהיתירא(שבתוך מידי על לברך נהגתי - שהכל" מוכרחים שהננו זאת גם אף לנו, שאירע מה כל
– נפשנו" לקיום טרפות לאכול כ "על ה.' ברצון נעשה בדברו- "נהיה " שבראת מה ל – ה״ה האסור שבמאכל השביעה חיות כח יניקת מנין
חי– כל נפש בהם "להחיות בשביל רק לגמרי, הטמאות קליפות "משלש כח נפש פיקוח של בזמן סכ״ה מעת הוא. ם קיומ
17. ב3 סימן א חלק ממעמקים שו״ת
18. יב עמ החיים, ובארץ צלמוות בגיא שאלות ', סיני דבר
3 שנגעו הלכתיות בשאלות שעסק שו״ת ספר וחיבר בשואה, רבות עסק ישיבה. וראש פוסק חכם, תלמיד היה אשרי אפרים הרב
ממעמקים. בשם לשואה,
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה