בס״ד
**לחיטים שעורים בין**
**א. שמות פרק כו, טו-טז**
״וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה׳. ״
**ב. רש״י על הפסוק**
מנחה חדשה: המנחה הראשונה שהובאה מן החדש. הרי מנחת העומר קרבה, ואינה כשאר המנחות, שהיא באה מן השעורים.
**ג. רמב״ם - הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה ב**
כיצד? כל אחד מחמשה מיני תבואה אסור בלבד. החדש — אסור לאכול מהחדש שלו קודם שיקרב העומר בט״ז בניסן, שנאמר ״לא תאכלו לחם וקלי וכרמל״. וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר — לוקה מן התורה.
**ד. רמב״ם - הלכות איסורי מזבח פרק ה הלכה י**
כל המנחות — אין מביאין אותן מן החדש קודם שתי הלחם לכתחלה, שהרי נאמר בהן ״בכורים לה׳. ״
**ה. ברכות דף מא עמוד א**
רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה — מוקדם לברכה, ואיתימא רב יוסף, שנאמר (דברים ח): ״ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ״
**ו. מסכת סוטה דף יד עמוד א**
כל המנחות באות מן החטין, וזו — מנחת השעורין. היא היתה באה גרש, וזו מן השעורין. אע״פ שבאה מן השעורין — ר״ג אומר: כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה.
**ז. מסכת אבות פרק ב משנה ט — ענווה**
רבן יוחנן בן זכאי אומר: …אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך. כי לכך נוצרת.
**ח. אורות ישראל פרק ח פסקה א — אמונה**
יסוד האמונה השלמה שבלב הוא נובע מתוך סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר, השעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. ועל גביו בא יסוד השכלי והלמודי.
אמנם חולשת האדם גורמת העילוי, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו של האמונה עלול הוא למעט בהשכלה ולב. אבל תכלית הדרך הישרה היא, שכח שכל לא יתמעט על ידו, ולא יתמעט חברו, כ״א יתגלה בכל מלא עזו וחכמת, צריך שיהיה כח האמונה שלם, כאילו הוא השולט לבדו, ולעומת זה צריך כ״כ שיהיה כח החכמה מעוז ומזורז כ״כ כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש…
ולפיכך הוא מחובר פסח לעצרת ע״י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא, מנחת השעורים מאכל בהמה, מחברת אל החטים מאכל אדם, העלוי השכלי, הרוחני, נטית הרגש הטבעית. ״עץ הדעת חטה היה״. ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מכם ופעולתם ערכם במעמקי הנפש ומרחבי, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה בבית שום עליונה. אחדותית
**ט. מסילת ישרים פרק כו — קידוש החומר**
עילוי הוא למאכל ולמשתה שהאיש הקדוש אוכל, כאלו ממש נקרב על גבי המזבח ההוא, וכאלו ממש… כמו התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם והכל מעשיהם כמקדש וכמזבח ממש, מפני שהשכינה שורה עליהם, כמו שהיתה שורה במקדש ממש. והנה הנקרב להם על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים.
**י. ילקוט שמעוני סוף פסקה רלו — גאולה**
ס״מ שירד ואמר לפניו רבש״ע — ״וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה״ — לא עבדו ישראל ע״ז במצרים! ואתה עושה להם ניסים? !
---
**סיכום: **
| נושא | פסח — שעורים מאכל | שבועות — חיטים מאכל | |---|---|---| | **ספירה** | סיבת הספירה הפוך | | | **ענווה** | ענווה — נקודת ההתחלה, לשאוף ולהתקדם תמיד | לשמור על ענווה, לזכור תמיד מניין התחלנו | | **אמונה** | אמונה תמימה — החיבור בין האמונה התמימה לחקירה השכלית | אמונה מתוך חקירה | | **קידוש החומר** | מטרת ההתעלות — לרומם את כל החומר | המציאות החומרית — המציאות הרוחנית | | **גאולה** | גאולה חומרית — גאולה רוחנית | הגאולה החומרית תלויה בגאולה הרוחנית |
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה