הגאולה האחרונה על פי הגר״א הרמח״ל והרב קוק
מאמר הגאולה לרמח״ל
1. "אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז ח). זה הפסוק מודיע סוד בטחון ישראל ותקוותם, שייגאלו גאולה שלימה במהרה בימינו, אמן. ולגאולה נמצאו הכנות רבות ופעולות גדולות וחזקות מאד, נודעות למשכילים אשר ניסו ללכת בדרכי החכמה ועמדו על אמיתה, וכאשר תתפשט החכמה בעולם, אז יראו וידעו הכל, כמה הגדיל ה' לעשות עמנו. כי כאשר חשבו ישראל שהסתיר הקדוש - ברוך - הוא את פניו מהם ועזב אותם, אז היה מכין להם טובה וברכה, כי אז היה מכין להם אוצרות גדולים אשר לרחבם אין קץ ולגדולתם אין תכלית, ובאוצרות האלה היה נותן כל הון יקר ונעים וכל סגולת מלכים בכל עת ובכל שעה, עד שנתמלאו אלה האוצרות מה שאין הפה יכול לדבר והאוזן לשמוע ואפילו הלב להרהר, וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתידה להיגלות בעולם, ייפתחו כל האוצרות האלה, ומהם יצאו כל מיני מחמדים ויינתנו לישראל חלף עבודתם הקשה שעבדו בגלותם. ועל הסוד הגדול הזה נאמר (תהלים צ טו): "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה", כי כל הימים שהיו ישראל בגלות ואור לא נגה עליהם, אותו האור הראוי לאותם הימים לא אבד, אלא כל האור ההוא היה הקדוש - ברוך - הוא גונזו באלה האוצרות שאמרתי לך, וכשיהיה הזמן לפתוח אותם, אז יצא כל האור ההוא כאחד, ואז יהיה זמן שמחה לישראל אשר כמוה לא נהיתה, ויתקן העולם במנוחה והשקט, ולא יהיה עוד יגון בעולם כלל. ואם תאמר, שאין הפסוק מדבר רק על מספר השנים, הרי לא נשאר בששת האלפים השנים אשר לעולם כימים שהיינו בגלות עד היום הזה. וצריך שתדע, כי גאולת מצרים והגאולה העתידה שוות הן בדברים הרבה, רק שהעתידה עוד תגדיל יותר, כי אז תמצא הבריאה מנוח אשר לא מצאה למיום היותה ועד עתה.
2. דע, כי לגאולה נמצאו שני זמנים, ומצאנום בגאולת מצרים ובגאולת בבל, ונודע לנו שכן יהיה בעתידה להיגלות במהרה בימינו. ועל אלה שני הזמנים נאמר הפסוק שהתחלתי בו בראשונה (מיכה ז ח): "אל תשמחי איבתי לי" - זהו הזמן הראשון, ונקרא "פקידה", "כי אשב בחשך ה' אור לי" - הוא השני, ונקרא "זכירה". ולא בפסוק הזה לבד, כי בהרבה פסוקים נרמזו אלה שני הזמנים. וכן כתוב (ישעיה נב ב): "התנערי מעפר קומי שבי ירושלם" - זוהי הפקידה, "התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון" - זוהי הזכירה, וכן (ישעיה ס א): "קומי אורי כי בא אורך" - זמן הפקידה, "וכבוד ה' עליך זרח" - הוא זמן הזכירה.
3. ונמצא, שבהיגלות פעולות המאורות האלה לגמרי, אז תהיה הזכירה, וקודם לזה נמצאת הפקידה. אבל האמת, שקדימתה למטה ולא למעלה, כי למעלה הזכירה היא הראשונה, וממנה יצאה הפקידה.
4. ולכן נמצא כח למשיח בן יוסף ולמשיח בן דוד בשתי הפעולות לקבל כח לעשות חיל לגאולה העתידה.
5. והפעולה הראשונה נתבארה בפסוקים שהבאתי בתחילה, והיא קימת השכינה מן העפר, ועל כן כתוב (מיכה ז ח): "כי נפלתי קמתי", וכן (ישעיה נב ב): "התנערי מעפר קומי שבי ירושלם". ואומר לך מה היא זאת הקימה, כי לא היה רק חושך ואפילה לישראל, ולא היה להם מנחם ברוב היגון והצרה המתגברת בכל יום תמיד, ועל כן שפלה נפשם לעפר, שהן הקליפות, ובהגיע הזמן הזה להתחבר הצדיק, כמו שזכרתי, אז נמצא להם מנחם, וקמה השכינה מן העפר הזה, והיא מתחזקת בעצמה, אף על פי שהיא בין הקליפות, כי עדן לא יצאה, אבל אינה כבראשונה משפלת עצמה ומתבוססת כביכול בצערה, כי עתה לקחה אור הממלכה ולא חסר ממנה רק הגילוי, להראות את כל העמים ואת כל השרים את ממשלתה שתראה בעת הזכירה במהרה בימינו. וכאשר נשלם החיבור הזה הראשון, לא יסף עוד להיות כמוהו עד הזכירה, ועל כן כתוב (מיכה ז ח): "כי אשב בחשך", משם והלאה "ה' אור לי" - באחרית הזעם.
6. ותדע, שבהאיר המאורות בזאת החמדה והתשוקה, אז תימשך מהם לישראל אורה גדולה ועצומה אל כל נשמותיהם ואפילו שלא נודעה בגילוי, אך נשמותיהם קבלו זאת ההארה, ויינתן בלבם לשוב אל ה' אלהיהם ולבקש אותו, ועל זה הענין כתוב (דברים ד ל): "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך", ואז נאמר (שיר השירים ה ה) "קמתי אני לפתוח לדודי". והבן, כי זאת היא הקימה שזכרתי לך למעלה אך לעתיד לבא לא כך יהיה, כי תחת שבמצרים היה בחפזון מזה הטעם שאמרתי, לעתיד כתוב (ישעיה נב יב): "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה'" - "הולך" ולא "עובר". וכן כתוב (ישעיה סג א): "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כחו" כי התיקון יהיה גדול ושברון הטומאה שברון שלם, וכבר ייכנעו כולם לפני אדוניהם; ועל כן לא יהיה חפזון. וזה בזכירה, אך בפקידה לא כן, כי עדיין לא הגיע התיקון אל נכון,
7. ועתה הבן, כי נמצאו במאורות בית וחוץ, ונקראו במשל נפש וגוף ותיקון הנפש הוא הנעשה בפקידה, ומשם והלאה צריך תיקון הגוף. ועל כן נמצא חושך אחריה, וברוב החושך התורה הולכת ומשתכחת, וכל יד אזלה וכל זרוע חלשה, עד יאיר אור עולמים, ועל כן גמר הכתוב ואמר (מיכה ז ח): "כי אשב בחשך ה' אור לי", והוא מדבר על החושך הזה המתחדש אחר הפקידה, שכבר הזכירה "כי נפלתי קמתי".
8. ונמצא בכאן שנים צריכים תקון - אחד החיצוניות שיוכל להתחבר בו הפנימיות, ואחד - הפנימיות - שיתחבר בחיצוניות. ובסוד החיצוניות נתקנים כל עניני הגלות כולם וגאולתם, ששלימותה היא חיבור הפנימיות בחיצוניות. וזה ענין השני משיחים, כי משיח בן יוסף הוא בסוד השמאל, והוא בסוד החיצוניות הצריך לכל התקונים האלה. ומשיח בן דוד הוא בסוד הימין, הצריך שיהיה מתחבר אליו, והגאולה שלמה. (קנאת ה' צב-אות ח״ב)
9. ועל דבר הארת הגאולה. אין הרעיון סובב על המעמד המעשי, כ״א על ההזרחה הנשמתית. וזו היא באין ספק באה מאוצר הגאולה העליונה שהחלה להיות מופעת על נשמת כנסת ישראל, ועתה קרואים אנחנו לעבד את ההזרחות אחרי שהם מסתתרות בסבכי החיים המעשיים, ומצד העיבוד הפרטי הרינו עומדים במצב של אתחלתא דגאולה" (אגרות ח״ד)
10. אפיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, הוא בתוכיותה של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה, בכל כחותיה, מגדלת היא את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה, אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה. עינה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט. היא אינה שבה עדיין אל אישה הראשון בפועל, היא מעבדת את חייה בכחותיה הנמצאים בשרשי נשמתה. אמנם בלא קריאת שם, בלא מגמה מבוררת הכל הוא אור ד' וכבודו, אבל לא היא ולא העולם מכיר זה בבליטה, שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש ואלהי הוא. רק בהגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור אלהי נקרא בשם המפורש להגלות, יגלה ויראה, שכל מה שהאיר וכל מה שיאיר, כל שחי וכל שיחיה בה, הכל אור אלהי עולם אלהי ישראל הוא, "וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו", "ושם העיר מיום ד' שמה". (אורות תחיה לב)
11. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. (ברכות לד:)
12. "כי ב' ימות המשיח הן, היינו ימות משיח בן יוסף וזה תליא בזכות… ואח״כ באלף השישי כשיבוא הזמן בעתה יבוא עשו עם גוג ומגוג על ' ועל משיחו ויפלו כולם ביד משיח בן דוד וכשיבוא משיח בן דוד יתקיים מ״ש "ובלע המוות לנצח" וכל יעודי הנביאים וזה נקרא לעתיד לבוא" (הגר״א אמרי נועם ברכות יג. .)
13. ""וברחמים גדולים אקבצך" שיפקון מסטרא דימינא, אבל בתחילה יתער בשמאלא – שמאלו תחת לראשי, והוא יהיה פקידה כמו שיה בבית שני בימי כורש"
14. לפי שלעתיד לבוא "החשך יכסה ארץ וערפל לאומיםועליך יזרח כבוד ה'" וזה שנאמר "והלכו גוים לאורך, אמר כאן לכו לישרא תחילה, ונלכה אחריהם, כדבר העור אל הפיקח המוליכו. והנה בגאולת מצרים חשב שם שתי גאולות, הצלה מעני מצרים, וקריבתן תחת כנפי השכינה, ובכתוב מבואר שם שתים שהן ארבע "והוצאתי וגאלתי ולקחתי והייתי" וכן יהיה לעתיד לבוא, על כן כפל לומר "לכו", ואמר פעם ראשון "לכו ונעלה" [יינו מן השעבוד אל הגאולה ומארצות העמים אל הר בית ' ואח״כ אמר לכו ונלכה באור ה' – כמ״ש "כי אז אפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבד שכם אחד" (אדרת אליהו)
15. ישעיה נד, ז "והיה ביום הוא יוסיף ' שנית ידו לקנות את שאר עמו"
ישעיה נו, ז ". . נאם ה' אלקים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו"
ישעיה א, כז "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"
"והנה ציון בצשפט תפדה כי כבר לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאתיה. אבל ושביה – רצה לומר השבים לציון והם שבי פשע – יפדו בצדקה, ואינו לפי המשפט"
"בתחילה תפדה ציון ואחר כך ושביה וכו', לכך אמר לשנה הבאה בירושלים – היא גאולה לירושלים, ואחר זה לשנה הבאה בני חורין – היא גאולה לישראל"
16. "וממוצא דבר אתה יודע שאם יהיה בהם תורה לא ימות הצדיק ותמצא שכתב האר״י ז״ל שצריך לכוין בתפל' הקבוע להתפלל על זה הצדיק שלא ימות פי' כי באמצעות התפלה יתרבה זכותו ויעמוד חי ותבוטל גזירת מות ממנו" אור החיים פרשת מצורע
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה