"הקב״ה, תשמישו כלי שבורים! ? "…
על ל והיחס הגוף שלמות מוגבלויות בעלי
1 טז-כג כא, . ויקרא
וַיְדַבֵּר לֵּאמֹר אַהֲרֹן אֶל דַבֵּר לֵּאמֹר: מֹשֶה אֶל ה' יִקְרַב לֹא מּום בוֹ יִהְיֶה אֲשֶר לְדֹרֹתָם מִזַרְעֲךָ אִיש
א- לֶחֶם לְהַקְרִיב מּום אֲׁשֶׁרּבוֹ אִיׁש כָל כִי לֹהָיו:
יִקְרָב לֹא או שָרּועַ: אוֹ חָרֻם אוֹ פִסֵּחַ אוֹ עִּוֵּר ֹאִיש גִבֵּן אוֹ יָד: שֶבֶר אוֹ רָגֶל שֶבֶר בוֹ יִהְיֶה אֲשֶר אִיש מְרוֹח אוֹ יַלֶפֶת אוֹ גָרָב אוֹ בְעֵּינוֹ תְבַלֻל אוֹ דַק ַאוֹ
: ְאָשֶך מּום אֲׁשֶׁרּבוֹ אִיׁש כָל הַכֹהֵּן אַהֲרֹן מִזֶרַע
יִג לֹא קְרִיב לְה ׁש א- לֶחֶם אֵּת בוֹ מּום ה' אִשֵּי אֶת
לֶחֶם לְהַקְרִיב יִגַש לֹא: לֹהָיו א- מִקָדְשֵּי לֹהָיו
יֹאכֵּל הַקֳּדָשִים: הַקֳּדָשִיםּומִן לֹא פָרֹכֶׁת ה אֶׁל ְאַך לֵּל יְח וְלֹא מּוםּבוֹ כִי יִגׁש לֹא מִזְּבֵּח ה וְאֶׁל יָבֹא
מִקְד ָאֶׁת י ׁש מְקַדְשָם ה' אֲנִי. כִי
2 ( מימון בן משה. ר' 1204 - 1135 ) נבוכים מורה מה ג, ,
בצורתו ההמון אצל מכובד האדם שאין לפי בגדיו ויופי איבריו בשלמות אלא, האמיתית
והמטרה ][=בתורה הזה=[ לבית שתהא רוממות בית
הכל. אצל ומשרתיו המקדש]
3. מדרש ג א, ויקרא, כהנים תורת
" - יַקְרִיבֶּנּו "תָמִים שאם=[הקרבן] כשם תמים אינו
- לרצון, אינו אם=[הכהן] כך הזה- בענין אינו
לרצון. אינו
4 ( הירש רפאל שמשון. הרב 1888 - 1808 ) יז כא, ויקרא,
ורצוצים שבורים לצורך הוקם לא ה', מזבח
עוורים לשם לא וחולים. ודווים נכים ופסחים, ישתרך העייף שהאדם כדי המזבח, נבנה כך או לאבליו ניחומים שם וימצא למעלותיו בשלמותם החיים כי לחוליו, פלאים, רפואות מעש לחיי שם יתקדשו ובגבורתם ברעננותם רעננות של ה' בברכת יזכו וכך ה'. עבודת של
חיים וכוח. נעורים המוות לא ה, והגבור החיים
את דורש והוא, ה במזבח שוכנים 'והחולשה יעלה בשלמותו והאדם השלם האדם התמסרות
ויפרח. שם
5 ( קו ק הכהן יצחק אברהם. הרב 1935 - 1865 )
איה, עין ח, פאה
המומין, ובעלי האומללים מראה רוח את מעכר יאוש לידי לפעמים ומביא אותם, הרואה
בעולמו. ד' בדרכי נכונות בלתי והשקפות
7 קוק הכהן יצחק אברהם. הרב 'לפי ד״ה אות׳כ, רואי, טוב
מתוכן המקדש, השלם עולם תיקון שם על עדיין שיש אע״פ בו, פוסל הברזל כך מתוך מקום מכל וחובה, מצוה למלחמת מציאות לא הכי ומשום העתיד, מצד מאוס והוא הואיל רַבִים דָמִים "כִי ככתוב הבית, את דוד בנה
ח, כב, "ָשָפַכְת)(דהי״א תיקון היה לא הכי ומשום
היה אם כי במקדש ונשים שים אנ בין ההבדלה שבעתיד משום, ב נא, מקרא)(סוכה לדרוש צריך כלל רע ופגע שטן אין ופגם חטא כל …בתקון
6 כו טו, . שמות
אִם א- ה' לְקוֹל תִשְמַע שָמוֹעַ וְהַיָשָר ָלֹהֶיך
לְמִצְו וְהַאֲזַנְתָ תַעֲשֶה בְעֵּינָיו ֹתָיו כָל ָוְשָמַרְת
לֹא בְמִצְרַיִם שַמְתִי אֲשֶר הַמַחֲלָה, כָל חֻקָיו
ָא רֹפְאֶך. ה' אֲנִי כִי עָלֶיךָ שִים
12 לאו בני. הרב (נולד1961 תשע״ב-, אמור לשבת 'צוהר גליון,') ייקבע הציבור יחליט ""הציבור
ראויים אינם גופני מום בעלי שכוהנים הקביעה מופיעה "אמור" פרשת של הראשון בחלקה
במקדש… לשמש התנגדות מעוררת המקדש, מעבודת בגופם הנכים את המוציאה זו, פרשה פרשני שנותנים התשובות מעלה. כשוות הבריות כל במעמד להכיר שמשתדלת בחברה
הדעת… את מניח. ות אינן ומאוחרים, מוקדמים התורה, סוף (גרמניה, בכרך יאיר הרב גם
ה- המאה 17 לו נתן לא שהציבור עיוור, באדם נגע אליו שהגיע המקרה לשאלה. נדרש ) הזאת בקהילה נזף בכרך הרב מום. בבעל הפסול בגלל נוראים, בימים תפילה בעל לשמש
הגיב זו: קורת בי על בקודש. לשמש יכולים אינם מום בעלי שהרי ביקורת, כך על וספג בלי שיהיה צריך העובד וכהן קרבן, במקום דתפלה משום דפסול, לבי על עלה לא "ומימי לכהן לדמותו דאין דברור מחשבתי, מחשבותיך לא דעתך. על שעלה כמו …מום,
מה". מושכל יפקד מה חוש בהפקד כתבו והפילוסופים הקשה המפגש את משקפים דבריו
של מעולמה היונקת חשיבה לבין פשוטה, אנושית תית הלכ חשיבה החושב חכם בין היתה האדם שלמות את כמבטאת הגוף שלמות על המחשבה והפילוסופיה. הקבלה הוא חיצוני, מום ללא שלם, להיות הרצון העולם. ממחשבת ומהותי עמוק חלק כנראה
הקב״ה של שרת ככלי מתפקד האדם זו מבחינה לקורבן. השווה אדם של מובהק ביטוי בקהילה גער ולכן פילוסוף, אינו הרב אך יותר. גדולה משרתים ממערכת חלק הוא וככזה
של… תשובותיהם העיוור. החזן את לדחות שביקשה כיוון קריאת לשמש יכולות בכרך הרב מעל בוקע האדם אור את הרואים החדשה, בעת התורה עולם של ההתחדשות מבשרי של
חברתיים מטעמים למקדש מום בעל כניסת של: לה ההגב את מפרש רש״י לגופו. ומעבר
לפחתך- נא "הקריבהו מכובד למקום מום בעל אדם כניסת שאם הדבר, משמעות הירצך?"
על האחריות כלומר המקדש. לעבודת לכניסתו מניעה שום אין ובטבעיות, ברצון, מתקבלת
ומנהיגיו. הציבור על מוטלת מוגבלויות בעלי לאנשים היחס שינוי היתה קדומים בימים כבר
שהוא כמות האדם את ולראות הפילוסופית הגישה על להתגבר. מגמה (במסכת המשנה
הכנסת. . בבית כפיים בנשיאת לשמש. כוהנים יוכלו לא מום שבעלי קובעת מגילה) וממשיך להשתלב יוכל אם הקובעת היא בחברה אדם של שהרגילות הקובע מקור לצטט התלמוד
הכוהנים, בברכת חברתית. בעיה תעורר הגופניים הפגמים עם שנוכחותו או הזאת ההגדרה
לא מומים בעלי לאותם נורמלי באופן הציבור הגיב אילולא ערוך ב״שולחן להלכה."נקבעה ההלכתית העמדה משתנית. היתה בעל של ומעמדו מקומו בקביעת רב כוח יש לציבור
הלב לתשומת נתון והוא שמים ת גזיר אינו למוגבלים היחס החברה. בתוך המוגבלות להכיל נצליח מאתנו, אחד שבכל והאור הטוב את לראות נדע אם כולה. הקהילה ולאחריות לכל ולאפשר הקהילה, בלב המוגבלויות בעלי של מקומם את לקבע כולם, הנבראים כל את
התורה. באור העולם בתיקון אתנו להשתתף אחד
8 רבה. ויקרא ז פרשה
הקב״ה שפסל מה כל יודן: בר אבא רבי אמר או עורת בבהמה פסל באדם: הכשיר בבהמה לב באדם והכשיר יבלת או חרוץ או שבור
ונדכה. נשבר ההדיוט: אלכסנדרי רבי אמר הוא גנאי שבורים בכלים הוא משמש אם הזה
שבורים תשמישו כלי אבל, הקב״ה לו,
שנאמר: לשבורי הרופא לב, לנשברי ה' 'קרוב
רוח ושפל דכא ואת, לב, רוח אלהים זבחי
נשבר. לב 'נשברה,
9 ( גומבינר אברהם. רבי 1682 - 1637 )
אברהם מגן סק״ח נג, או״ח, השו״ע, על,
זרועותיו שנפלו מי, ש״ץ להיות מותר בכלים להשתמש הקב״ה שדרך שבורים … במדרש כדאמר אבל
קע״ג) ע' (אמור בזוהר דהא איתא היינו שבורים בכלים משתמש דקב״ה
מום בו שיש מי אבל רוח, ושפל דכא
פגום הוא פסול מום בעל כהן ולכן … ליזהר. יש בש״ץ גם וא״כ לעבודה,
10 ב עמוד כד דף מגילה מסכת בבלי. תלמוד
צבועות ידיו שהיו מי: אף אומר יהודה. רבי כפיו את ישא לא מומין בידיו שיש. כהן משנה
- שאמרו: מומין. תנא. גמרא בו מסתכלין שהעם מפני כפיו את ישא לא סטיס, ידיו בפניו
את ישא לא -, עקושות. עקומות כפיו את ישא לא - בוהקניות: ידיו הכי נמי תניא ורגליו…
כפיו. …, חיפה בית אנשי, ולא שאן בית אנשי לא התיבה לפני מורידין: אין הכי נמי תניא
לא: זבלגן הונא רב אמר אלפין… ולעיינין עיינין לאלפין שקורין, מפני טבעונין אנשי ולא - כפיו את ישא! ידיה פריס, והוה הונא דרב בשיבבותיה דהוה ההוא והא - דש ההוא
- בעירו דש היה, ואם כפיו את ישא לא: זבלגן הכי נמי. תניא הוה בעירו רבי. אמר מותר
, יוחנן דרבי בשיבבותיה דהוה ההוא. והא כפיו את ישא לא מעיניו באחת: סומא יוחנן! ידיה פריס דהוה - את ישא לא מעיניו באחת: סומא הכי נמי תניא הוה. בעירו דש ההוא
- בעירו דש היה, ואם כפיו את ישא לא צבועות ידיו שהיו מי אומר יהודה. רבי מותר
- בכך מלאכתן העיר אנשי רוב: אם, תנא כפיו מותר.
11 זמרא בן דוד רבי ( 1573 - 1479 לט סימן א חלק רדב״ז )שו״ת
את לישא מותר אם עיניו בשתי בסומא דעתי אודיעך ממני שאלת …כפיו נמצא זה דחולי
ראוי היה פניהם מכוסים היו 'שלא ואפי תימא של דבר ואינו זו במדינה הרבה, להתיר
בית כאן אין הילכך תימא של בדבר אלא מסתכלין העולם שאין הכהן יבטל ולא, מיחוש
'מצות ג. עשה
סטבון מיכאל
13 ( ליכטנשטיין אהרון. הרב 2015 - 1933 לשבת' 'צוהר ) תש באייר כז, בחוקותי, ע "ב
אלה שורות כותב אני וכעת המאמר… את רב בצער קראתי לא לאו, בנימין הרב המחבר את מכיר אני עמוק. יותר עוד בצער הישגיו ממני נעלמו לא מזו, ויתירה מאתמול ולא מהיום ברם בישראל. החברה לטובת המגוונות פעולותיו וכן, התורניים
אם ודעות, אמונות במישור הנוגעים השקפתיים נושאים בכמה חלוקים אנו עקרוניות, יסוד שאלות לגבי ואם לגוונים ביחס
בתפיסתנו כף על יסוד ששאלות במקומות והרי, ובהשקפותינו התורה לפרשיות בהתייחסו כבוד… לחלוקת מקום אין המאזניים, העולות נוקבות שאלות המחבר מעורר מומין… לבעלי בנוגע
חוסר עם להשלים ה שמתקש מודרנית, מנטליות במסגרת ואם ומלידה, מבטן אם מוגבלים, לאישים ביחס ואפליה שוויונות
חייהם. בקורות אותם מהפוקד הטרוניות את לשכך כדי
, והקשיים במאמר מוצע את יקהה אשר פרשני בקו לנקוט בעצם למחיקת המודרנית, למציאות ביחס ויתקרב, הפסולים עוקץ
הפסול שורש כולן… האלה הפרשיות העתיקה במציאות נעוץ ושמתאמצת לשוויונות השואפת המודרנית מההויה חלק שאיננה
אי הפלייה כל. לדחות לפסול מקום אין כי המסקנה נובעת …לכך שלילת של והתשתית היות ההלכה, פי על מוגבלים אישים אווירה שמעדיף החברתי מהנוף חלק אינה כאלה תופעות
הפסולים לעקירת הדרך ורש ש וחופשית פתוחה. שיוויונית, סמכות בקבלת נעוץ במאמר המוצעת האידאולוגיה והרגישות
שיש שמה כמובן, הנחה מתוך המודרנית, ל צַיִיטְגַיִיסְט הזמן )(=רוח
העדכנית– הנורמה את קובע להגיד, הציבור יחליט, הציבור
האלה מההנחות שישתכנעו קוראים שיימצאו ייתכן … יקבע עיון בעל כל דידן במקרה ברם מהן, העולות המעשיות וההנחיות
היסודות ו״בנפול כך פרשתנו את להבין שאין יראה …מדוקדק
populi שvox במאמר השנייה ההנחה לגבי הבית …"ימח =( המון קול
העם) הנורמטיבית האחרונה המילה את, קובע ידחה וברצותו
מסויימים הלכתיים תחומים ייתכנו אמנם יקבל. וברצותו
מינים– ד' פסול לגבי "הדר" למשל, , סמכות בר הוא שלגביהם
השקפת לפי אבל לבקרים. המתחדש ותרבותי אסתטי טעם נביאים תקופת דרך סיני הר ממעמד דורות, מדורי ישראל מסורת
ישמע שהציבור הינו בל המקו המסלול פוסקים, ראשונים, חז״ל,
לבד בלי ונשמע", "נעשה ויענה העכשוויות בתיאוריות ולבחון, ק ו הציבור ידי על הסמכות כתר נטילת לא, ומה רוחם את תואם מה
ל השואפים המוקנית זכות אינה זהותו, ומעצבי דרכו מורי יות ה ישראל כנסת או ישראל לר' שוטף. באורח מתאמץ כמה עד
מוק להעביר המאמר, ההלכה, קביעת ומרכז הסמכות די ממסורת
מסגרותיה, בתוך ומתן ומשא הדורות ולרחובות, לשווקים חכמים לקבוצת יאיר" "חוות בעל פסק בגיוס ומשתקף מתחדד "חוות בעל של סירובו סמך על וזאת, זו, גישה כגורסת המתוארת גם כך הנוראים… בימים ציבור כשליח מלכהן עיוור לפסול יאיר"
מום בעל של בהקשרו תענית, מסכת בשלהי הדיון סגרת במ הלכתית מניעה אין המקרים בשני בתפילה. כפיו את הנושא כן ועל, כפיים ובנשיאת בתפילה להשתלב המום מבעל המונעת וזאת, לפוסלו שיש הדעת על מלהעלות יאיר" ה״חוות נמנע לא זה כל מוצקים. הלכות גופי בגין אלא מדומה, ציבור בגין לא
הפילוסופי רוח הלך אחרי שנגרר טיעון, וכל ופשוט …ברור והתרבותי– …החברתי ומטעה. מוטעה כי ופשוט ברור כי אקווה
בס וגימוד זלזול של נימה בדברי אין השואפים מוגבלים של לם ב
ממנו נבצר שהדבר ומגלה וים, מס וחברתי הלכתי בנוף להשתלב המודעות את ספגתי אישית, אני ההלכה. וכללי יסודות לפי עיוור האחרונות, שנותיו תשע במשך היה ז״ל, אבי מקרוב. הזאת באומץ להתמודדות כלים מצא ואעפי״כ, חרש. וחצי לחלוטין, חיזוק הינו כאלה במקרים המפתח מצבו, עם להשלים וגבורה
וברצף– לעומק שי והאי הנפשי הקשר ובמשה בה' "ויאמינו
."עבדו
14 שם בחוקותי, לשבת', 'צוהר גליון לאו בני. הרב
ליכטנשטי הרב דברי כעומד עצמי מחשיב איני בגוף. כחרבות בי דקרו ן י
אינה גדולתו בהלכה. הרב עם להתגושש דעתי על מעלה ואיני מולו הרב נחשב הליכותיו בכל אלא והלימוד העיון לתחום מצטמצמת ז״ל אביו את ליווה שהרב בשנים בישיבה שלמד מי ומגדלור. למופת של במהותה הישיבה, תלמידי כולנו, שעברנו החי השיעור את זוכר
לצר עמוק וביחס הורים כיבוד מצוות מוגבלויות עם אנשים של, ם כיה את ה בישיב למדנו כך ועל תורתי דברי על מאמרי את תוקף הרב אולם
אבות: לפרקי מוולוזין חיים ר' של פרשנותו " בעפר מתאבק הווה
רגליהם – קושיות לו כשיש רבו דברי את לקבל לתלמיד לו ואסור
את מדליק קטן שעץ וכמו התלמיד עם האמת יהיה ולפעמים, עליהם בעפר מתאבק והוי לחכמים ועד בית ביתך יהי ששנינו, וזהו הגדול. כי מלחמה, התאבקות עניין שהוא עמו, איש ויאבק מלשון רגליהם, וללחום להאבק הרשות לנו ניתן וגם והוזהרנו היא… מצווה מלחמת
האמת את לאהוב רק איש, פני לישא ולא בדברים, ביקו ". הרב של תו ר
נושא כוללת כלפי הנושא נקודתיות הערות שלוש ועוד מרכזי. אחד
. הסמכות שאלת הוא המרכזי הסמכות מקור הוא הזמן" "רוח האם את מקבל שהציבור או זו, לרוח ההלכה את לכופף ציבור של ובכוחו
בחינת" ופוסקיה התורה מכות ס ונשמע."נעשה היא הרב של הטענה "רוח את המקבלת הראשונה התפיסה שורשי על מיוסד שלי שהמאמר פלפולי אלא אינם הדברים שאר כל וממילא הסמכות" כמקור הזמן"
סרק, זו מוטעית טענה החדשה לרוח ההלכה את. לעקם שמבקשים שלי המאמר של הכותרת בגלל ורק אך לרב לו. באה את שהצית מה זה
ובצדק. כעסו, מקוממת יקבע" הציבור יחליט "הציבור האומרת כותרת
עקא– דא וסמכות. פסיקה של משמעת בו שיש בעולם שחי מי כל
כ קשורה אינה הכותרת למאמרי לל של עטו פרי כולה והיא עורך
העלון העורך. "יחס היא הכותרת ספרי…ושם מתוך מאמרי את לקח
הקוראים את רר לעו רוצה היה העורך אם מומים. לבעלי התורה
המשתנה "המציאות במילים המאמר את לכתר צריך היה: לקריאה
עול בתוך נעשית הפסיקה להתחדשות ההלכה פוסקי את."מובילה ם יותר בצורה אולי אומר מלמטה. התהליך הנעת בלי בלא אך תורה של הזמן "רוח חיי את ושחי לתורה שנאמן ציבור של התסכול "נחרצת:
הזר את משמש את ותוביל שתקדם רוחנית להתעוררות והבדוק כון הנ ז האישיים בחיינו, והרלוונטי המרכזי למקומה הדת ואת ההלכה
ה והציבוריים. על המופקדים הפוסקים בידי ורק אך נתונה מכות ס לעסוק מוריו את ומזרז שמעורר זה הוא הציבור ופסיקה. פרשנות מתרחש ינוי שש מלהוכיח היריעה תקצר טיפול הצריכים. בדברים הדוגמא התורה. גדולי דלתי על ומתדפק מגיע ומשם החיים בשדה
היחס היא מוגבלויות), (בעלי דיונינו תחום בתוך ביותר, הטובה
להזכיר אני צריך וכי. ההלכה של בעולמה שמיעה מוגבלות עם לאנשים של מעמדו על הפוסקים גדולי כתבו מה שליט״א ליכטנשטיין לרב
שהתרחש החברתי בשינוי בקבות מעמדו השתנה צד וכי בחברה החרש הקדיש הילדסהיימר עזריאל הרב שנה? וחמישים מאה לפני בעולם מהשינוי שמתעלמים גרמניה רבני כנגד טוען ובו גדולה תשובה לכך היה כאילו כ״שוטה" החרש של מעמדו את לקבע ומבקשים החברתי
עמלים במלאכתם, כאומנים להיות, צריכים ההלכה פוסקי ה."'"דבר ב״רוח בעולם המתגלה אדם של אורו בין המיישרת הדרך את לסלול
שנתנה ההלכה מסורת לבין הזמן" הצתת אחרי נזוע לא וממנה. לנו
הרב של ותיו טענ הדברים. עקרי באים הכותרת בעקבות הביקורת
האחד– עניינים. לכמה מחולקות בפרשנות שעשיתי השימוש האם
השני– ומופרך. מופלג או ראוי רש״י אלא הלכה… מברר איני אמר במ השלישי– הזמן. ברוח ההלכה את מפרש בענייני העוסקות ההלכות של למעמדם דומות אינן כנסת בבתי מוגבלויות עם אנשים של מקומם
המקדש בעבודת מוגבלויות בעלי עם …אנשים נוכל כולנו ש מתפלל אני בחברה מוגבלויות עם אנשים של וגוברת ההולכת המגמה את לראות את להאיר, כדי וחדשים, עתיקים מקורותינו, את ובאומץ ביושר ולדובב כמו עבורי, הוא ליכטנשטיין אהרון הרב הישיבה ראש ה'. באור העולם בבריתא אליו פניו ה' יאר והשראה. סמכות מקור אחרים, רבים עבור
והישר הטוב בדרך אותנו להנחות וימשיך מעליא ונהורא. א גופ
15. הרמב״ם ( מימון בן משה ר בי 1204 - 1135 ח ח, מעילה, הלכות )
לאדם ראוי עילה- לו ידע ולא טעם, לו ימצא שלא ודבר כוחו כפי עניינם סוף ולידע הקדושה, התורה במשפטי. להתבונן בעיניו, קל יהי אל אם ומה במעילה: תורה החמירה כמה וראה בוא החול. דברי בשאר כמחשבתו בו, מחשבתו תהא ולא בו. יפרוץ פן ה', אל לעלות יהרוס ואל
שוגג היה ואפילו בה', מעל חול מנהג בהן הנוהג וכל נתקדשו; בלבד, בדברים עליהם העולם אדון שם שנקרא יון ואפר-כ ועפר ואבנים עצים הוא- ברוך הקדוש לנו שחקק למצוות וחומר קל כפרה; צריך ה על כן לא אשר דברים יחפה ולא טעמן. ידע שלא מפני בהן, אדם יבעוט,'שלא
אֶת "ּושְמַרְתֶם בתורה נאמר י הר החול בדברי מחשבתו בהן יחשב. ולא כָל ואמרו כב כ, לז; יט, .)(ויקרא אֹתָם וַעֲשִיתֶם "מִשְפָטַי כָל וְאֶת חֻקֹתַי רשות לך ואין לך, שחקקתי חוקים חכמים, אמרו ידוע. טעמן שאין המצוות הן והחוקים, כמשפטים… לחוקים ועשייה, שמירה ליתן חכמים
בהן. . . להרהר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה