השפעת 'עין הרע'
בראשית מח: ״בן פרת עלי עין״. רש״י: ״שלא ישלוט בזרעו עין הרע, ואף כשברך מנשה ואפרים, ברכם כדגים שאין עין הרע שולטת בהם״.
ילקוט שמעוני: ״למה תתראו״. ״אל תהיו כולכם נכנסים בפתח אחד, ולא תעמדו כולכם במקום אחד, שלא תשלוט בכם עין הרע״.
שמות ל: ״כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם, ונתנו איש כפר נפשו לה׳ בפקד אֹתם, ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם״. רש״י: ״כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל… ותדע מניינם. ׳ולא יהיה בהם נגף׳, שהמניין שולט בו עין הרע והדֶבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד (שמואל ב כא, א-י)״.
רמב״ם הל׳ תמידים: ולמה מונין המניין שהסכימו עליו על האצבעות שהוציאו, ולא היה מונה על האנשים עצמן? לפי שאסור למנות את ישראל אלא על ידי דבר אחר, שנאמר: ״ויפקדם בטלאים״.
בבא מציעא קז, א-ב: ״אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה״. רש״י: ״שלא יזיקנו בעין רעה״.
״והסיר ה׳ ממך כל חולי״ — אמר רב: זו עין. רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד, אמר: תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ.
שו״ת הרמב״ם מ: היזק ראיה, שהוא היזק גדול ודאי, שיראה אדם חבירו בעת שהוא עומד ויושב ועושה צרכיו, ובין היזק ראיה, שיראה קמת חבירו משום עינא בישא [=עין הרע], שאלו דברי חסידות הם, שלא יעיין בו בעין רעה, ואותו השנוי [=התירוץ], שינויא בעלמא הוא, ואינו אליבא דהילכתא, אלא עיקר היזק ראיה בחצר הוא במקום שבני אדם דרים, אבל בגנות אינו צריך ד׳ אמות, לפי שאין דרכן של בני אדם לדור בגנות, אלא במחיצת עשרה טפחים סגי, כי היכי שיתפס כגנב [אם הוא עובר את הגדר].
פסחים נ: ״המשׂתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא? כיון דנפיש אפחזייהו, שלטא בהו עינא. . תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות ונותנין עיניהן בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא? דתהו ביה אינשי״.
שו״ע או״ח קמא: יכולים לקרות שני אחים זה אחר זה, והבן אחר האב, ואין מניחין אלא בשביל עין הרע. הג״ה: ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע.
פרי מגדים ס״ק ח בשם אורחות חיים: ״ויש אומרים דאין להם לקרות זה אחר זה, שהם פסולים לעדות זה לזה, וכתיב: ׳עדות ה׳ נאמנה׳ (תהילים יט, ח)״.
שו״ע אבן העזר סב, ג: אם יש שני חתנים יחד, מברכים ברכת חתנים אחת לשניהם. הג״ה: … ויש אומרים דאין לברך לשני חתנים ביחד משום עין הרע. וכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד. אבל לאחר הסעודה, מברכין להרבה חתנים ביחד, אם אכלו ביחד.
ריטב״א כתובות ח, א: ״אין לברך ברכה אחת לשני חתנים בבית אחד, שאין לערב שמחה בשמחה״.
מהר״ל נתיבות עולם, נתיב עין טוב: כי נחשב מי שהוא רע עין לגודל רוע הפעל הוא כמו שפיכת דמים, דודאי עינא בישא קטיל וזהו אומנות של בעל עין הרע.
חזון אי״ש מסכת בבא בתרא ליקוטים כא: מסודות הבריאה, כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחורבן של גשמים מוצקים. ומכל מקום הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליו בדין שמים לאבדן, הדבר ניצל. אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים ע״י שימת עין תמהון על הדבר, ועל ידי זה הוא כלה. ויתכן דכל שהאדם במעלה יתירה, כל סגולותיו ובחינותיו יתירות, ועינו יותר פועלת.
מקורות נוספים
אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן כו:
בענין עין הרע ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, כהא דמצינו בזוגות בפסחים דף ק״י. אבל איני רואה בזה שאשה צעירה שהוא כדרך העולם להתעבר שיהיה שייך עין הרע ואין להקפיד בזה. ובדבר הרמב״ם והמאירי ודאי לא יפלגו על הגמ׳ בדברים שחוששין לעין הרע אבל אין להקפיד כל כך, וגם רק בדבר שלא מצוי לפי דרך העולם שייך לחוש ולא לדברים מצוים.
הרב עובדיה יוסף, דרשה שמות תשע״א:
״ברוך השם היום מי חושש מעין הרע? יש מעט זקנים פוחדים מעין הרע, אבל רוב בני אדם לא פוחדים מעין הרע, לכן עולים יחד שני אחים […] ואני אומר דלא קפיד לא קפדין בהדיה, היום בדורות שלנו לא פוחדים, יש רק מעט אנשים נודניקים פוחדים מעין הרע, לכן מותר להעלות אב ובן בנו ביחד״.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה