אושפיזא דוד המלך
מדרש אגדה (מקביל - פסחים קיט:)
לעתיד לבוא הקב״ה עורך שולחנות ושוחט שור ולויתן ועושה סעודה גדולה לצדיקים, וכל אחד מושיבו לפי כבודו, והקב״ה מביא להם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, והקב״ה עושה רצונם של הצדיקים שמניח כסא הכבוד ויושב עמהם, והקב״ה מביא כל שבחו של גן עדן ומביא כל צדיק וצדיק ורואה כבודו, וכל אחד מראה באצבע ואומר: ״זה אלוקים אלוקינו עולם ועד״. ואוכלין ושותין ושמחין.
לאחר שאוכלין ושותין מצווה הקב״ה לטעון כוס של ברכה, נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, ישמעאל מקטרגני. אומר לו ליצחק: טול וברך. אומר להן: איני מברך, עֵשָׂו מקטרגני. אומר לו ליעקב: טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומרים לשבטים והם משיבים: עדות יוסף מקטרג אותנו. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע, טול וברך, אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: ׳יהושע בן נון׳ נון בנו יהושע בנו.
עד שמגיעים אצל דוד המלך ונותנים בידיו שלוש כוסות, ומוזגים לו כוס של ברכה ודוד אומר: אני אברך, ולי נאה לברך שנאמר ״כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא״. ועומד ומברך ומשבח ומהלל בכל מיני זמר. באותה שעה נוטל הקב״ה כתרו ומניחו על ראש דוד ובראש משיח בן דוד ומגיד שבחם וצדקתם עד סוף כל הדורות.
מהרש״א שם
אבל דוד שזכה שהוא בנה ירושלים ובנו בנה בית המקדש, שע״ז תקנו ברכת בונה ירושלים וע״כ אמר: לי, שזכיתי לכל הני מילי, נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא גו׳. לעיל מיניה כתיב מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי, ר״ל דבכל אחד מן הראשונים חסר בו מכל תגמוליו שהם ברית ותורה וארץ ומלכות בית דוד בבניין ירושלים, אבל עלי כל תגמוליו שיש לי ברית ותורה וארץ ומלכות בב״י, ועל כן נאה לי כוס של ברכה שאשא אותו ובשם ה׳ אקרא בברכת הזימון. וברמז כו״ס הוא רמז על מדת הדין גי׳ אלהי״ם אשא בבהמ״ז ובשם ה׳ אקרא להפוך מדת הדין לרחמים להיות כוס ישועות.
עבודה זרה ד:
א״ר יוחנן משום ר״ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ״ולבי חלל בקרבי״. ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב ״מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים״. אלא למה עשו? לומר לך שאם חטא יחיד, אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים לו כלך אצל צבור. וצריכא. אי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא, צריכא. והיינו דרבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב ״נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על״, נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה.
פרקי אבות פרק ו משנה ג
הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ הֲלָכָה אַחַת. . צָרִיךְ לִנְהוֹג בּוֹ כָבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ.
הסבר על פי הקבלה למדרש: https: //daf-yomi. com/DYItemDetails. aspx? itemId=24281
פעם חזרה בתי מביה״ס ושאלה נוקבת בפיה. היא שאלה באיזו סוגיה אני עוסק, וכשהסברתי לה את הסוגיה ההלכתית בה זכיתי לעסוק היא אמרה שהיא לא מבינה איך זה לא משעמם אותי או איך זה בעצם תורם לעולם. היא המשילה את זה למה היה קורה אם ראש האולפנה בה היא לומדת היה נכנס יום יום לכיתה ומלמד את תקנון ביה״ס. הרי אין משעמם ומיותר מזה. אדרבה, בנוהג שבעולם המסגרת היא רק בסיס לתוכן שהוא הדבר החשוב. ואכן מעיסוק שטחי בתורה ניתן להסיק שהתורה מלמדת כללי עשה ולא תעשה שהם המסגרת בה צריך לחיות בלבד. אלא שאם היה הדבר נכון התורה הייתה מייצרת אנשים מסגרתיים ויבשים חסרי מעוף וחזון, אנשים שלא מתעניינים בתיקונו של עולם אלא בגזרות ותקנות בלבד. ודוד המלך הוא המודל המושלם של כל מה שלהיפך מזה.
דוד הוא אדם ש׳חי בווליום הגבוה׳ ביותר שניתן לדמיין. אדם שהגמרא (סוכה כו) אומרת עליו שלא ישן רצוף מעולם יותר מכשנת הסוס (כחצי שעה), דוד לא יכול לישון מרוב שמחה, התרגשות ואקטיביות. לא פלא שגם אנחנו לא ישנים בכל מפגש עם דמותו העוצמתית. בליל הושענא רבה, אושפיזא דדוד המלך, נוהגים להשאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה, וכך גם בליל שבועות יום ההולדת והפטירה שלו.
דוד הוא אדם שכל ימיו בכיסופים לה׳, ״לִּבּוֹ הוּא לֵב כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ דִּבְּקוֹ הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה יֶתֶר מִשְּׁאָר הָעָם״ (רמב״ם הל׳ מלכים). לב ער וטהור (תהלים נב), ואפילו בשרו משתוקק לריבונו של עולם כהלך צמא במדבר המחכה לרוויה (תהלים סג). כשדוד מתפלל אין שפתיו בלבד דובבות אלא כולו תפילה (ואני תפילה תהלים קט, ד). כשדוד נלחם אין איש שיכול לעמוד בפני גבורתו ואומץ ליבו (תהלים יח). דוד נקרא גם נעים זמירות ישראל, ומלך שהוא גם המשורר הכי גדול וגם הלוחם הכי גדול. נוח לכופף עמוד של נחושת מלכופף את זרועו של דוד (מדרש תהלים יח כז). דוד הוא גם זה שמכונן את מלכות ישראל לדורות, מייצב מערכת דינים ובתי מדרש, כובש ומשחרר חלקי ארץ רבים, ואף מכין את לב העם ואת אוצרות הממלכה לפרוייקט הגדול והחשוב ביותר — השראת השכינה בבית המקדש בירושלים.
מניין הכוחות הבלתי גבוליים האלו? נראה שאם היינו שואלים את דוד המלך עצמו הוא היה אומר שכל הטובות, כל הברכות, כל הישועות להן זכה, הכל היה בזכות דבקותו בתורה. בפרק הארוך וככל הנראה המשמעותי ביותר בתהלים (קיט) שר דוד שיר של אהבה לאהובתו הגדולה ביותר — לתורה הקדושה. על פי הגמרא דוד היה מגדולי הלמדנים בדורו, אך הוא נזכר בפרקי אבות (פרק ו) דווקא בהקשר של כבוד התורה העצום שהיה רוחש לכל מי שלימדו דבר מה מן התורה. דוד ידע לעשות אך זכר כל רגע שכל כוחו נובע ממקור התורה. לכן אותו דוד שמדבר על יכולותיו הקרביות הוא דוד שזוכר שמצד עצמו הוא תולעת ולא איש.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה