בס״ד
התקווה שבתשובה
1. רש״י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק יא
(יא) שמר את הדבר - היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן (ישעיה כו ב) שומר אמונים וכן (איוב יד טז) לא תשמור על חטאתי, לא תמתין:
2. ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתל
אנכי ה' אלהיך, ברוך המקום שבחר בהן בישראל מכל באי העולם ומכל מעשי ידיו וקנה אותם קנין גמור [וקרא אותם] בנים ועבדים לשמו, הרבה פעמים שהוא מדבר עמהם (כשהוא) [כמו שהוא] מדבר עם הרבים [ולפעמים הוא] מדבר עמהם [כמו שהוא מדבר עם היחיד, וכל כך למה אלא בשביל] אהבה שאהב אותה ובשמחה ששמח בם, לפיכך חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב שלא קנו העולם הזה והעולם הבא וימות המשיח אלא בשביל מעשים טובים ותלמוד תורה, לפיכך אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם וכו', במה קונה אדם לאביו שבשמים במעשים טובים ות״ת, והקב״ה מקנהו העולם הזה וימות המשיח והעולם הבא, קונה אדם לאביו שבשמים מתוך אהבה ומתוך אחוה ומתוך ריעות ומתוך האמת ומתוך השלום ומתוך ריבוי ישיבה ומתוך מעוט סחורה, מתוך פלפול תורה ומתוך שמוש חכמים ומתוך פלפול התלמידים ומתוך שפל ברך ומתוך הענוה ומתוך לאו לאו ומתוך הן הן.
3. באר מים חיים בראשית פרשת בראשית
ועל כל זה אמרו חז״ל (תנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז תת״ל) חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב וכו' ולכאורה הוא גבהות לחמוד על דבר גבוה כזה אבל בזה נאמר (דברי הימים ב י״ז, ו') ויגבה לבו בדרכי ה' שלעבודת ה' צריך להגביה לבו. וכל אשר יעשה ממעשים הטובים לא יהא נחשב בעיניו כלל רק יחמוד לעוד יותר ויותר.
4. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א
אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה.
5. של״ה מסכת שבועות פרק תורה אור
רכז. מעלת עושיה ומקיימה
'מצות ה' ברה מאירת עינים' (תהלים יט, ט).
זה הפסוק ידבר ממעלת המעשה, … ואז נזדכך גופו ונעשה אספקלריא, ועל זה נאמר (דניאל יב, ג) 'והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע' וגו', וכן כתיב (תהלים יט, יג) 'גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב'. ופירש החכם מהר״ר שמואל יהודא פדואה (דרשות מהר״י מינץ, דרוש ששי) וזה לשונו, 'נזהר' בלשון יזהירו כזוהר, כי הגוף מזדכך ומאיר. וזהו שסיים 'בשמרם עקב רב', כל כך נעשה גדול הזהירות מקיום המצוות, שיזכה לעתיד למעלה זו של עקב רב, דהיינו כמו שהיה אדם קודם שחטא כתנות אור, ותפוח עקיבו היה מכהה גלגל חמה (תנחומא, אחרי ב'), …
6. יהושע פרק ב פסוק יח
הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה:
7. רש״י יהושע פרק ב פסוק יח
(יח) את תקות - לשון קו וחבל:
8. הושע פרק ב, טו-יז
(טו) וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם יְקֹוָק: פ (טז) לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ: (יז) וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ס
9. אורות התשובה טו, ב
הישרות הטהורה אומרת, שכל עמל המדע צריך שיהיה מכוון אל היסוד האידיאלי לתן לרצון האנושי את הפנים היותר טהורים הראויים לו, לעדן את הרצון, לאמצו, לקדשו, לטהרו, להרגילו בחינוכים שונים שתהיה שאיפתו תמיד רוממה ושגיבה. יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכח אל הפועל את כל הפרטים, שהרצונות הטובים והישרים השולטים בעולם שואפים אליהם, והם הם כל צרכי החיים ההגונים החמריים והרוחנים, אבל מרום פסגת מטרתם הכללית צריך להיות עדינותו של הרצון עצמו, בהירותו השכלית של הרצון והתאדליות עצמיותו.
ואוי לה לאנושיות כולה כשהיא סרה מדרך הישרה, ותחת ליסד את המרכז של כל ההשלמות על הבסיס של עילוי הרצון תניח את הרצון עצמו בגסותו, בלא עבוד ועילוי. וכל עמלה יהיה רק למלא את התאוות הרצוניות. שהן זורמות כנחל גפרית וכל מיני גיהנם שולטין בהן.
אז נופלת היא אנושיות בכללותה ברשתה הנורא והמכוער של זוהמת עבודה זרה, אשר דם ירדפנה.
וממעמקים תקרא אל אל אלהי אמת, לשוב אל התכונה הקדושה של יסוד ההשתדלות הכללית לעילוי הרצון, ואז "תקרא וד' יענה תשווע ויאמר הנני", כי "קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". וזהו כל יסוד התשובה: התעלות הרצון והשתנותו לטובה, לצאת מחושך לאור ומעמק עכור לפתח תקוה. "ועמי תלואים למשובתי", "שובה משובה ישראל", "שובה ישראל עד ד' אלהיך".
---
בס״ד
עקב-שמירה=ביצוע
וחם השמש: ושמר — ממתין ומצפה.
משמעות לפ״ד: הרצון לקיום המצווה נותן שכר כקיום. (הווה)
עוד כיוון: אביו שמר את הדבר — מצפה מתי יבוא.
משמעות: מגדיר כיוון. (עתיד) מייצר מגמה בחיים.
ילקו״ש: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי — כיוון בחיים.
באר מים חיים: מייצר גבהות, המחפשת פסגות חדשות כל הזמן.
בפרקטיקה: לעולם ירגיז אדם יצר טוב. עובר מפחד מעבירות לעשייה אקטיבית — כמו בפרנסה יש שורד ויש חי, כך גם ברוחניות יש שורד ויש חי. שני כיוונים ב״נזהר״, ראשונים מול של״ה.
להמשכיות אנו מוצאים את המילה תקווה, כמו ברחב והמרגלים — קו וחבל.
בנבואת הושע תהליך התשובה מסתיים ב״פתח תקווה״, קצה חוט, המייצר רצף של עלייה.
עניינה של תשובה הוא לצאת מהליכה לא מבוררת, כמהלך בחשיכה, לתהליך של התקדמות וכיוון — פתח תקווה, פתח של חוט המייצר רצף בחיים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה