ארבעה כוסות בארבע טעמים
שמואל גבעת יגל׳ ׳אברהם קהילת אבוקרט, אבינדב הרב
**בבלי פסחים צט ב**
ואפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי.
**בבלי פסחים קיב א**
ואפילו מן התמחוי! אלא נצרכא לא אפילו לרבי עקיבא, משום דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות —
מודה. משום פרסומי ניסא.
**ר״ן על הרי״ף פסחים כו א**
דקס״ד דכוס ג׳ משום ברכת המזון בלחוד, מדתנן ואפי׳ מן התמחוי, בעי׳ למפשט דכוס המזון שמחזירין עליה כדרך שמחזירין על המצות.
ודחי, אלא כיון דאיתי דעיקר תקנתא משום חירות דאתי, ביה עבדינן מצות ברכה.
**ירושלמי פסחים אי**
רבי יוחנן בשם ר׳ בנייה: מניין לארבעה כוסות? כנגד ארבע גאולות. רבי לוי אמר: כנגד ארבע מלכיות. ורבנן אמרי: כנגד ד׳ כוסות של פרעה. רבי יהושע בן לוי אמר: כנגד ארבעה כוסות פורענות של שהקב״ה עתיד להשקות את אומות העולם.
**רש״י ברכות מב א**
היו נוהגין להביא לפניהם, ומביאין כוס יין קודם אכילה, ואחר כך מביאין פרפראות להמשיך אכילה, כגון פרגיות ודגים, ויושבים ושותים ואוכלים. ולאחר גמר סעודה, מה הן השלחן — פרפראות, כגון כיסני דמעלו ללבא, ולחמניות, והוא יין ואוכלים — פרפרת שלאחר המזון, ושניהם קודם ברכת המזון.
**בבלי פסחים קח א — קט ב**
תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים, ואחד נשים, ואחד תינוקות. רבי יהודה אמר: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין?
אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו וישאלו.
**רשב״ם**
וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין: הלא פטורין מן המצות.
**חידושי הר״ן**
כלו׳ דבכי הא לא שייך לחנכן במצות, מה מעלה יש לתנוקות ביין, דכיון שאין נהנין ושמחין בו אינו דרך חירות להן.
**ספר הרוקח רפג פסח**
למה אין מברכין ״אקב״ו על ד׳ כוסות״? לפי שאינו עושה ביחד, אלא שכל הברכות דוקא כשעושין המצווה. וד׳ כוסות צריך על כל אחד ומצותו ביחד בלא הפסקה. שאם שתאן בבת אחת לא יצא, דאין אז ד׳ כוסות כלל, ואז אין לברך עליה.
**חזון עובדיה פסח קיז ב**
מאותו טעם א׳ שאדם שותה או אוכל לשם מצווה לא ניכר, מברכים על סעודות שבת ויום טוב.
**שולחן ערוך א תעד**
ואין מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, שאין מברכין בורא פרי הגפן אם כי על כוס של קידוש, ועל כוס של ברכת המזון, ואין מברכין על הגפן אחר כ״א כוס רביעי.
הגה: והמנהג בין אשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס, אבל ברכה אחרונה אין מברכין רק אחר האחרון לבד, וכן דעת רוב הגאונים.
**רש״ש בבלי פסחים קט ב**
מכאן נ״ל דד׳ כוסות אין מעכבין זה את זה, ואם אין לו אלא שלש ישתה כולן.
**גבורות ה׳ מט**
דלא אמרינן שכל אחד ואחד מצוה בפני עצמו, אלא לענין זה דאין הארבע כוסות שתיה אחת לכל אחד ואחד, וכל אחד טעם בפני עצמו ואין בהם זוגות, ולכן אין מעכבין זה את זה.
**המאור הקטן פסחים כד א**
ומה דאמר הרב ז״ל דלא אפשר ליה למקרי ולמשתי בהדי הדדי, אנו אומרים אם רצה לשתות בתוך ההגדה בידו הרשות, כדתנן הכוסות הללו, אם רצה לשתות ישתה, ואין הפרש בין שותה לפני ההגדה בין לשתות בתוך ההגדה, ואין לנו למחות בידו אם בא בין הכוסות לשתות בתוך ההגדה.
**מלחמת ה׳ פסחים כד א**
ומה שכתב בעל המאור ז״ל שאומר שאם רצה לשתות בתוך ההגדה בידו הרשות, כדתנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה — חס ושלום שלא התירו אלא לכוס לכוס, אבל לו משמזגו כוס שני והתחיל במצותו לשאול עליו ולדרוש, אינו רשאי להפסיק אלא לכוס בשתיה.
**ירושלמי פסחים וי**
בין שלישי לרביעי — אם רצה לשתות ישתה. למה? בין יין שבתוך המזון לשל אחר המזון. מה הוא! כבר משוכר. מה בין יין שבתוך המזון למה של אחר המזון? יין שבתוך המזון משכר, יין של אחר המזון אינו משכר.
**רמ״א תעב ז**
ונראה לי, אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה, אין לחזור ולשתות בהסיבה, דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות.
**תוספות פסחים צט ב**
מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו, אם כי הוא שנא ארבע, וסברא הוא דמאי שהוא מוציא את כולם בשלו לעצמו. ומקיש דכל השנה שאחד מוציא כולם. ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד, והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום, דאמר בגמרא (לקמן קה:) פגמו טעמו.
**שולחן ערוך הרב אורח חיים תעב**
אבל קידוש של שאר ימים טובים ושבתות אין צריך לדחוק את עצמו לשתות הכוס, אלא יכול לשמוע הקידוש מאחר. מה שאין כן בארבע כוסות של פסח, שאף שהבית בני שומעין ההגדה וההגדה מבעל הבית, אף על פי כן כל אחד ואחד חייב לשתות ד׳ כוסות אחר ד׳, דרך חירות.
**תוספות פסחים קח ב**
ומיהו לכתחילה לוגמיו כמלא, היינו רובא דכסא — צריך לשתות רביעית.
**רמב״ם חמץ ומצה טז**
ואם שתה מכל כוס רובו — יצא.
**בבלי פסחים קח ב**
אמר שמואל: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה. רב יהודה אמר: שתאן חי — יצא, שתאן בבת אחת — יצא. רבא אמר: שתאן חי — יצא ידי יין, לא יצא ידי חירות. שתאן בבת אחת — יצא ידי ארבעה כוסות, לא יצא. יצא — לבניו ולבני ביתו.
**רש״י**
יצא ידי יין — ששתה ארבעתן לתוך כוס אחד. בבת אחת — עירה ד׳ כוסות.
**רשב״ם**
ולא נהירא, דאפילו שותה הרבה בכלי אחד לא חשיב אלא כוס אחד. ונראה לי — פי׳ ׳בבת אחת׳ שלא על סדר רצופין, אלא שתאן. משנתינו אלא.
**פסחים פרק עשירי משנה**
מזגו לו כוס ראשון… מברך על היין, וכאן הבן שואל אביו, מזגו לו כוס שני… מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. מזגו לו רביעי, גומר עליו את ההלל.
**ביאור הלכה תעב הלכה ח**
עיין מג״א שכתב דכשאומר ההגדה כשמיקרי דכסדר. ומשמע לכאורה דכשלא אמר ההגדה בינתים, אפילו שהה בין כוס לכוס מיקרי כסדר, אבל אם שהה בינתים ולא הסמיך אמירת ההגדה לכל כוס — יצא, אף שלא כסדר.
ודע, דודאי עבר איסור מה שלא הסמיך אמירת ההגדה על הכוסות כמו שתקנו חכמים, מ״מ הפסיד לא בדיעבד. ודע דלפי מה שפסק הש״ע דנשים חייבות גם כן בד׳ כוסות, מ״מ תקנת חכמים היא לשתותן על סדר הגדה. א״כ צריכות ליזהר שיאמרו סדר ההגדה על הכוסות, שעכ״פ ישמעו מבעליהן, או כל כוס וכוס.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה