י״א מאורנו ׀ 41
סוכה שם לו ויעש - כיפור ליום הפטרה? יונה,
אמסלם מנחם אליה
פרקים ראשי
הקדמה
מבוא
הראשונים פירושי
האחרונים פירושי
המוטיב גדול-
המנחה המילה קום-
המוטיב ועלייה- ירידה
מוטיב אנשים- והחפצת חפצים האנשת
בתנ״ך אחרים למקורות השוואות
לאליהו יונה בין השוואה
למבול יונה בין השוואה
הרעיונות לשרשרת החיבור החרוזים השחלת
א שבפרק הרעיון
יונה של השנייה נבואתו על שאלות
האחרון בפרק עיון
ליונה ה' בין הוויכוח
ויונה אליהו
בפנטומימה טענות
לקיקיון ההשוואה
סיכום
42 ׀ י״א מאורנו
הקדמה
שאלות ועולות צפות לעומקו כשמעיינים אמנם לכולנו, מוכר יונה של סיפורו
הזוהר אשר עד רעיונותיו, שעמקו ומכאן עליו, הפרשנים רבו כן על קשות. (שמות
קצט אין): קצט-. דף שלנו, לעולם שמעבר לעולמות שקשורים עומקים לו מייחס
הזהב תפוחי אותם אל שלב אחרי שלב קמעא קמעא ולהתקרב לנסות אלא לנו
הכסף משכיות תחת. שמסתתרים
הפשט לפרשני פניתי אותי, שיספק פירוש לחפש ניסיתי הספר את למדתי כאשר
לי קשה היה אך מטמונים מהם לדלות כדי המדרשים על עברתי מצאתי, ולא
תשובותיהם אך אחרונים בספרי קראתי שם, הטמונות המרגליות את מהם להפיק
צריך הייתי חסר. הרגשתי ועדיין לשיעורים הקשבתי אף צרכי, את מילאו לא
אותו שעוטפים הסיפורים מדרשיו, קושיותיו, כל על הספר את לי שיחרוז, פירוש
לאחד אחד חיברתי שקלטתי המידע רוב לאחר בעומקו. שמוצפנים והרעיונות
מחרוזת. והכנתי
בשלושת ההתבוננות היה לכך אותי שהניע מה שאלה, הצבתי המאמר בכותרת
נינווה ואנשי המלחים יונה, הם: יונה שבספר הראשיים. הגיבורים
זוהי נינווה. אנשי של בתשובתם ה' רצון סביב סובב הסיפור עיקר שטחי, במבט
לאחר אמנם הכיפורים, יום של כהפטרה יונה ספר את לקבוע מספקת סיבה
גם קשור שיונה גיליתי בספר התעמקות בעיקר- לא אם הסוכות- לחג.
ובליבי גדולים, רעיונות אותן את ולחשוף שעברתי, הדרך את להראות ברצוני
ה לפניך ליבי והגיון פי אמרי לרצון "יהיו הקורא. בעיני חן ימצאו שדברי 'תפילה
וגואלי "צורי
מבוא
מבחינה לשניים מתחלקים הפרקים ארבעת פרקים, לארבעה מחולק יונה ספר
הראשונה השליחות רעיונית: א השנייה)ב-(פרקים השליחות מול, ג.)ד-(פרקים
עצמם על חוזרים כביכול ונושאיהם מקבילים, החלקים שני עמ מקרא '(דעת:)3
ראשונה נבואה א פרקים ב- שנייה נבואה ג פרקים ד-
א לנינווה)ב-(א. יונה שליחות א לנינוה)ב-(ג. יונה שליחת
לתרשיש)ד-(ג הבריחה לנינוה)ד-(ג ההליכה
סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 43
אנשי של יראתם
האֳנִיָה )ח-(ה לתשובה)ט-(ו המלך פקודת
על יונה של הכרזתו
בה 'אמונתו אנשי של אמונתם )(ט בה 'נינווה )(ה
אנשי ע״י ה' הכרת
האֳניה )(י נינוה)(י אנשי תשובת
אנשי של תפילתם
האֳניה תפילתו של- תלונתו )(יד יונה ב )ד-(ד.
ע״י יונה של הצלתו
הדג בליעת אנשי של הצלתם א )(ב. נינוה י )(ג.
א (ב. יא- ב, הדג) נס הקיקיון)י-(ו נס
הצלתם על ה' דבר ב יונה)י-(ב. של הצלתו נינוה אנשי של )(יא
החלק כל הסיפור. קורה שבו המרקם הוא השני לחלק הראשון החלק בין ההבדל
יונה הנבואה, של השני בחלק ואילו ותהומות. במים מלא יונה ספר של הראשון
הוא העולם של המים ממקום קיצונית יותר עוד ובצורה היבשה, על נמצא כבר
הקב״ה החלקים, שני בסוף לקיקיון. צריך שהוא עד הצחיח המדבר למקום הולך
אזור לאותו השייכים נבראים באמצעות בטעותו להכיר יונה את. מביא
משל הוא ויונה האדם, לגוף משל היא שהאֳניה מפרש הזוהר של בדרכו הגר״א
לא פרשן של דעה כספי יוסף ר' מביא מכך יותר אף לעולם. פה שנשלחת לנשמה
משל כאל זה לספר שהתייחס. 1ידוע
בספר אמיתי בן יונה של מפורשת נבואה יש שהרי אותה, להבין קשה זו דעה
סיפור קיים היה באמת אם גם שאכן מגלה יונה בספר עיון זאת בכל אך מלכים.
מדוע משל. הוא שיונה לומר שייך עדיין? כזה,
מהותיות הבחנות בכמה: נבחין
נינווה ואנשי המלחים יונה, הם: לעיל כאמור הספר. גיבורי
חריגות דמויות או חפצים פריטים, הרבה בתוכו כולל יונה ספר לכל, בנוסף
לרעיון משלים להוות יכולות דמויות כאלו איתם, ונפגש עובר שיונה ובולטות
(עמ1 מקרא ובדעת ' לרמב״ם5-6 שהתכוון שיערו.)
44 ׀ י״א מאורנו
ותולעת קיקיון סוכה, דג, לאֳניה, כוונתי מבטאים. . 2שהם
הספינה ירכתי סיפון, מלחים, חובל, רב שלה: המפורט הציור כל על, האֳניה
עומק לתוך אותנו מכניסים אלו כל בים. גדול סער האֳניה, מתוך חפצים השלכת
ומאורעותיו יונה מול חיה בצורה אותנו ומעמידים. הסיפור
במקום ואמצעים משלים באמצעות והקב״ה יונה ע״י מתנהל ד' שבפרק הוויכוח
והשוואה דמיון באמצעות מופיעה הקב״ה של האחרונה תשובתו גם דיבורים. -
לנינווה משל הוא. הקיקיון
שלמה כך מובנת. שתהיה לשפה עמוקים רעיונות להוריד הוא המשל של המהות
השירים ושיר (משלי ספרים שני מחבר הרמב״ם3המלך וכן במשלים, מלאים )
גם יונה, של שסיפורו כן אם ברור המשל. במהות מעמיק נבוכים למורה בהקדמתו
ומהותיים יותר עמוקים לרעיונות ואלגוריה משל כולו שהיה", "מעשה הוא אם
. יותר
הראשונים פירושי
בשאלה הספר את פותח: הרד״ק
מאומות שהיתה נינוה על וכולה הקדש בכתבי זו נבואה נכתבה למה לשאול "ויש
כמוה זולתה הנביאים בכל ואין לישראל זכר בו ואין?"העולם,
מביא הוא תירוצים: שלושה
מישראל שאינם נכרי עם שהרי לישראל מוסר להיות נכתבה כי לפרש ונוכל
שלמה בתשובה שבו הנביא שהוכיחם הראשונה ובפעם לתשובה קרוב היה
שבים ואינם והערב השכם הנביאים אותם מוכיחים וישראל מרעתם,
. מרשעם שהיה הנביא עם יתברך האל שעשה הגדול הפלא להודיע ועוד
הדג שהקיאו ועוד וחי, לילות וג' ימים ג' הדג. במעי יתברך שהאל ללמד ועוד
רבים כשהם שכן וכל להם ומוחל שיהיו עם מאיזה תשובה בעלי על. חומל
לקחו לא ישראל בני אם האברבניאל, מקשה הרד״ק של הראשונה תשובתו על
בעולמות2 שלו השורש את יש נברא שלכל דהיינו והשורשים הענפים שפת שנקראת שפה יש הקבלה פי על
פרט כל כנגד הוא ממנו פרט וכל הקב״ה של ממידותיו והנהגה מידה מבטא נברא כל הקב״ה. של ההנהגה
הנהגות לאותם רומזים פרטים אותם שכל ייתכן הנהגה. . באותה
משלים3 ספר יחשב קהלת שאף וייתכן.
סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 45
נינוה אנשי ממעשה יקחו איך הנביאים, ודברי התורה ממצוות? מוסר
תעניות במסכת הירושלמי קשה, ועוד [ח א לא)]: (ב, כלל נינווה שתשובת מביא
של תשובה לקיש: בן שמעון רבן "אמר שם: כתוב וכך שלימה, תשובה הייתה
עגלים העמידו חלפותא: בן ר״ש בשם חונה רבי עשו? מה נינוה. אנשי עשו רמיות
געיי אילין והוון מבחוץ, ואימותיהם מבפנים סייחים מבחוץ ואימותיהם מבפנים
עליהון מרחמין לינן עלינן מתרחם לית אין אמרין: הכא. מן געיי ואילין הכא! מן
וגו בקר' עדרי נָבֹכּו בהמה נאנחה 'מה דכתיב: הוא 'הדא יח א, .")(יואל
סובר שהרד״ק לתרץ אפשר ואולי זו. גמרא מחמת השלישית תשובתו קשה גם כך
באנשי נאמר לא אחינו כבושין דברי לפניהן אומר שבהן "הזקן שלנו: הגמרא כמו
שבו כי מעשיהם את האלהים וירא אלא תעניתם ואת שקם את אלהים וירא נינוה
הרעה "מדרכם טו.). (תענית
לא תשובה הייתה אכן נינווה אנשי שתשובת עולה הפסוקים מפשט זאת גם ואף
האדם שקים "ויתכסו רגילה: "והבהמה ח.)(ג,
מריש גזל אפילו שמואל: אמר החמס, ומן הרעה מדרכו איש "וישובו ובמדרש:
לבעליו מריש ומחזיר הבירה מקעקע בבירה "ובנאו תקנא רמז יונה, שמעוני.)(ילקוט
אם ועוד, יונה? של הדג נס את לספר העניין מה להבין צריך השנייה ובתשובתו
היה ולמה נינוה? על הנבואה המשך את צריך היה מדוע הנבואה נכתבה כך לשם
הרבה כך בכל ולהאריך סוף ועד מתחילה הסיפור שאר כל את לנו לספר צריך
? בפרטים
שלישי באופן מתרץ: האברבניאל
מפני ובנותיה שמרון ישראל, מלכות את להחריב לפניו גזור שהיה מפני
מהרעה אשור את להציל יתברך משתדל היה ולכן אשור, ידי על עוונותיהם
אשור שינצל כדי בכפיהם אשר החמס בעבור עליהם לבוא המעותדת
'הוי שאמר וכמו ישראל את בו להחריב הקב״ה של זעמו כלי ויהיה מהכליה
וגו אפי' שבט 'אשור ה י, ראש)(ישעיהו נינווה את ליישר הקב״ה רצה זה ומפני
רעתם עלתה כי אליה לקרא נינוה אל יונה שליחות הטעם וזה אשור, מלכות
כדי מהרעה להצילם כדי אלא בהם וחשק אותם השם מאהבת לא לפניו,
ישראל של רגל למועדי מעותדים. שיהיו
למה להבין צריך אמנם התקופה. להקשר מסתדרת אף היא מעניינת, תשובה אכן
על זאת בכל שלחן שהקב״ה רשעות אומות היו לא וכי ועוד, כיפור? ליום שייך זה
46 ׀ י״א מאורנו
לו שישמשו כדי ולא עליהם, חומל שהקב״ה הוא הכתובים פשט ובכלל ישראל?
אשור ארץ מכל אחת עיר היא נינווה ובכלל ישראל? עם את בו שיכה אפו, לשבט
הארץ כל את בתשובה להחזיר יונה על היה האברבניאל כדברי? ואם
לנינווה ללכת לו מפריע מה ה'? מפני בורח יונה מדוע עוד, נשאל? גם
יפגע ישראל שעם רצה לא יונה ביאורו, פי על האברבניאל מתרץ זו. שאלה
תבע ולא הבן כבוד תבע "יונה המדרש: באמצעות דבריו את מסייע האברבניאל
האב "כבוד שכה רמז ירמיהו, שמעוני.)(ילקוט
יראה אשר עד לעיר מחוץ ויושב מהעיר יוצא יונה מדוע הבנתי לא לשיטתו אמנם
ללכת רצה שלא בזה אך ניחא. הבן, כבוד תבע שיונה זה וכן בעיר? יהיה מה
האב כבוד תבע לא שהוא נקרא זה מדוע? לנינווה
הללו השאלות מספר עם נותרתי אלו בשאלות העיון: לאחר
בורח יונה מדוע? א.
המדרש פשר מה ב. ואחד)(שם הבן, וכבוד האב כבוד תבע אחד הם: בנים "שלשה:
תבע ירמיה האב; כבוד ולא הבן כבוד תבע ואחד הבן, כבוד ולא האב כבוד תבע
הבן כבוד תבע יונה הבן… כבוד ולא האב כבוד תבע אליהו הבן… וכבוד האב כבוד
האב כבוד "…ולא האב- כבוד תובע ולא הבן, כבוד תובע שיונה מתבטא כיצד?
ובמדרש ג. א יב, שמות זוטרתא שאין)(פסיקתא מקום לארץ חוצה לי אלך יונה: "אמר:
את לחייב שלא וכדי הם תשובה קרובי שהגויים לפי למה? שם, נגלית שכינה
תשובה קרובי הם שהגויים בזה ליונה כך כל הציק מה? ישראל".
האחרונים פירושי
ועד שיעורים לספרים, האחרונים, לפירושי ופניתי להעמיק, המשכתי מכאן,
המקשר החוט את חסר היה לדאבוני אך פנינים, כמה עוד מצאתי אמנם מחקרים.
שרשרת לי שתהיה. בכדי
בחכתי שהעליתי החידושים: ואלו
להלן אביאם מנחים, מוטיבים מספר קיימים. ביונה
המוטיב גדול-
שמעצימה בשאלה מסתיים הספר סוף וגם גדול. סער גדולה, רוח הגדולה, העיר
סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 47
הדברים משמעות מהי בגדול. הולכים האלו הפרקים כל נינווה. של הגודל? את
גדול סיפור זהו אלא מקומי, סיפור לא הוא יונה שספר נראה מכאן גדולה- העיר,
גדולה צרה גדולה, רוח עולמי- כלל סיפור זהו.
זהו אמיתי בן ליונה נמשלה ישראל כנסת אמיתי. בן יונה לעם, נמשל הנביא
הקב״ה יונה לספר הגר״א.)(ביאור
האֳניה על שהיו המלחים מספר הוא לכך הקשור נוסף פרט המדרש- דרבי (פרקי
פ״י העולם)אליעזר אומות כנגד מלחים שבעים שהיו אומר.
המנחה המילה קום-
ליונה אומר: ה' נינווה" אל לך "קום ב החובל)(א, רב לו אומר כנגדו: , קרא" קום
אלהיך "אל ו בורח)(א, ויונה יונה את שולח הקב״ה שליחות, מבטאת קום המילה.
הירידה לשיא מגיע שהוא עד והולך יורד מהשליחות, החובל- שרב עד הירדמות.
קום לו ואומר מגיע. בעצמו
המוטיב ועלייה- ירידה
ה 'מלפני בירושלים- השואבה בית משמחת [כב א ה, בסוכה צניחה)]: (ירושלמי,
הרים "לקצבי אומר יונה בתפילתו ואח״כ וירדם, לירכתים, ירידה הים, ליורדי
ירדתי ז.)(ב,
אח״כ מלחים, נקראים הם בתחילה המלחים. עליית ניצבת יונה לירידת במקביל
וייראו גדולה, יראה יראה, וגדלים: הולכים שלהם ה' עבודת ביטויי ומשם אנשים,
ובמדרש נדרים. ויידרו לה' זבח ויזבחו ה'. את גדולה יראה האנשים דרבי (פרקי
פ״י והתגיירו)אליעזר לירושלים שעלו כתוב.
הכלים בזריקת כפרה אין אם עלייה. יש המלחים של התשובה במעשי גם
הפנימיים הכלים את יזרקו אולי אז החיצוניים, לנו- הזאת הרעה.
מוטיב אנשים- והחפצת חפצים האנשת
להישבר חישבה האֳניה חפצים: . האנשת
מעליהם להקל באֳניה אשר הכלים את מטילים בתחילה אנשים: החפצת, ומנגד
עצמו יונה את משליכים. ולבסוף
48 ׀ י״א מאורנו
ואילו למטה, יונה את מורידים הגשמיים או הטבעיים הדברים שכל לב, נשים עוד
הדג הים, האֳניה, הרוח, למעלה. יונה את מעלים האנשים את- מורידים אלו כל
לפני רגע יונה את "נושאים" המלחים קום. לו אומר החובל רב ואילו למטה. יונה
שאחריה הנמוכה למדרגה יורד. שהוא
היא הפרשנים את שמעניינת נוספת נקודה המלחים. התייחסות
לאלוהים לקרוא הצליחו ומשלא יונה, את להעיר יורד ובעצמו בכבודו החובל רב
יונה של האלוקים והוא לעזור יכול שהוא אחד אלוקים שיש מבינים הם. אחרים,
אליו פונים הם לכן משלם- אדם לנחש קשה לא הכל. קרה שבגללו יודעים הם
שוכח ונרדם. הולך הוא ולברוח מהעולם לשכוח ומנסה האֳניה, כל שכר את
המדרש שלו. מהשליחות פ״ט אליעזר דר' אנשים)(פרקי שבעים היו שבאנייה אומר
האלילים את זורקים כולם להישבר חישבה כשהאנייה העולם, אומות משבעים
עברי שהוא למלחים משיב יונה מועיל. לא וזה וכל- אחד מהעבר עומד יונה
האחר מהעבר. העולם
בתנ״ך אחרים למקורות השוואות
זה בספר חסר לא השוואות: גם
לאליהו יונה בין השוואה
א. ""קום
ב לילה וארבעים יום. ""ארבעים
ג ולא האב כבוד תובע אליהו ואילו האב, כבוד תבע ולא הבן כבוד תבע יונה.
הבן כבוד. תובע
ד לברוח מנסים. . שניהם
ה הקב״ה עם שיח ודו וויכוח מנהלים. שניהם.
ו למות רוצים הם עליהם, שהוטלה השליחות עם מסכימים לא שניהם. . כאשר
ז תלמידו היה ואלישע יהוא, את למשוח אלישע ע״י שנשלח הנער היה יונה.
והמשך שרשרת כאן יש כן אם אליהו. של
ח וחזק גדולה רוח יש אליהו ואצל חרישית, רוח מול גדולה רוח יש יונה אצל.
דקה דממה קול. מול
סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 49
ט בסערה יורד יונה ואילו השמימה, בסערה עולה לברוח שמנסה לאחר אליהו.
. לתהום
למבול יונה בין השוואה
א. . יונה
ב במים. . סערה
ג מהפך וקורה יום. . ארבעים
ד. . חמס
ה. . אֳניה
הללו ההשוואות משמעות על לעמוד! עלינו
אחרי לכאורה הרי שלו, השנייה השליחות על מתלונן יונה מדוע לשאול, צריך עוד
לאחר מתברר מה שוב? ללכת מסכים הוא מדוע טועה! שהוא מודה הוא התפילה
השנייה השליחות לאחר מתחדש ומה הראשונה, ? השליחות
הרעיונות לשרשרת החיבור החרוזים השחלת
א שבפרק הרעיון
מנסה יונה אך הקב״ה מאת שליחות מקבל יונה א' בפרק לעומק, יותר מעט נחדור
יחייבו והם תשובה קרובי שהגויים היה ליונה שהפריע מה המדרש, פי על לברוח.
יותר זה על נרחיב ולקמן ישראל. . את
מתפקידו בורח שהנביא למרות איך ה', הנהגת לעינינו נחשף הראשון הפרק לאורך
ליטמא והבא לברוח, בוחר יונה יתקיים. ה' שרצון המציאות כל את הופך הקב״ה
לו למטה4פותחין יותר יורד שיונה וככל לרשותו עומדים הטבעיים האביזרים,
שהם כך כדי עד למעלה, עולים בתושבה להחזיר צריך הוא שאותם האנשים ככה
ירא אני השמים אלוקי ה' ואת אנוכי "עברי לומר עצמו אותו "מביאים ט.)(א,
יפו4 אל יונה לו "ירד ליפו: יונה של הגעתו על (פ״ט) אליעזר דר' בפרקי שכתוב התיאור את להביא מעניין,
מה יונה. את לנסות ימים ב' מהלך מיפו רחוקה היתה יונה בה שירד והאניה בה, לירד אניה מרכב מצא ולא
שדרכי יודע אני עכשו ואמר לבו, ושמח יונה וראה יפו, אל והחזירה גדול סער עליה הביא הקב״ה? עשה
לפני."מיושרת
50 ׀ י״א מאורנו
שרצון אומרת זאת כרחו. בעל תשובה. לעשות יונה את מביאים עצמם המלחים
שאף הבורא של גדולתו וזוהי נרצה, לא אם ובין נרצה אם בין יתקיים הכללי ה'
ישתנה לא העולם של הכללי המהלך עדיין ה', לרצון שמנוגדת בחירה נבחר, אם
לבירה מנהיג יש. כי
הראשון שבפרק הרעיונות כל את שקושר העמוק הרעיון. זהו
השנייה בפעם לנינווה הולך הוא ולכן מהדג יוצא שהוא לאחר זה את מבין. יונה
הוא ה' רצון את כן, מלפני לו שהיה הקשיים באותם שוב נתקל יונה כאן אולם
שיותר כמה אחד יום מהלך העיר את ילך הוא ולכן משהו, מאולץ באופן יקיים
מהמקום ועובר נעים לא ריח להריח לא מנת על האף את שסותם אדם כמו. מהר,
בעיר יהיה מה "לראות לעיר מחוץ יושב יונה זה, את עושה שהוא אחרי "בסוף
ה ד, )(ראה אבל רוצה, שאתה מה עשיתי ה', יונה: של השאלה את צועק הזה הפסוק
רמייה של תשובה עושים נינווה אנשי צודק! אני. עדיין
יונה של השנייה נבואתו על שאלות
יונה של השנייה נבואתו על שאלות ארבע נשאל. עכשיו
כיצד נינווה. של לתשובתם בנוגע לירושלמי הבבלי בין סתירה בתחילה הבאנו
שמא או אמתית תשובה עשו נינווה אנשי האם הזאת, הסתירה את נסדר באמת
רמייה מעשה הייתה? תשובתם
יונה של השנייה בנבואתו מתחדש מה שאלנו, ? עוד
הקב״ה עם הפעם עוד מתווכח יונה? למה
למבול כאן שיש בהשוואה המשמעות? מה
האחרון בפרק עיון
הספר של האחרון בפרק נעיין אלו, שאלות על שנשיב. לפני
לקב״ה כמודה יונה נראה שבו הקודם, לפרק בניגוד בדיוק- קורה כאן ה'! צדקת
אומר יונה ההיפך תרשישה- לברוח קידמתי כן "על צדקתי אני הנה " ב.)(ד,
בן יונה הצרפית האישה עליו שאומרת כמו האמת, איש אליהו של תלמידו אמיתי,
בנה את שהחיה לאחר [כב א ה, בסוכה הירושלמי לפי יונה אל)]: (שהוא האשה "ותאמר:
סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 51
אתה אלהים איש כי ידעתי זה עתה אליהו אמת בפיך ה' "ודבר כד יז, א',)(מלכים
חסד ורב אפים ארך ורחום חנון אל אתה כי ידעתי "כי כאן: שמתלונן זה הוא ונחם
הרעה "על ב מידת)(ד, את יונה מחליף מידות, בי״ג שמופיע ואמת חסד ורב במקום.
יונה טענת זוהי שקר. כאן יש כביכול הרעה", על ב״ניחם. האמת
בטבלה הוויכוח את: נציג
יונה של טענותיו הקב״ה של תשובתו
. 1 אמת לא זה אבל הרעה, על וניחם חסד רב. אתה
למות רוצה אני לכן
לך חרה ההיטב
אמצעי שלושה מזמין הקב״ה סוכה ובונה. 2הולך
רוח תולעת, קיקיון, הוכחה:
למות רוצה. 3אני לך חרה ההיטב הקיקיון על
לי חרה היטב מות. 4עד תשובה ללא שאלה
כאן גם למות. מוכן יונה הקב״ה, מול הראשון בוויכוח הפרק בתחילת שגם, נבחין
שלו בעקרונות להישאר מנת על למות מוכן שוב יונה הוויכוח, של הראשון. בשלב
בשאלה משיב. הקב״ה
אמצעים בעזרת טענותיהם את מציגים הצדדים שני הטענות של השני. בשלב
לשאול צריך הקב״ה על וכן להקשות, צריך יונה. על
לשאול צריך הקב״ה ועל סוכה? באמצעות דווקא לקב״ה להשיב בוחר יונה למה
קצרה בצורה פעל לא הקב״ה למה וכן והרוח? התולעת הקיקיון, את צריך מדוע
היה יונה הסוכה את הורס היה אם גם שהרי יונה, של הסוכה את להרוס יותר,
עיקר שהרי הסוכה? על לך חרה ההיטב אותו לשאול צריך היה והקב״ה מצטער,
לא ואני קטן והוא חיים רוח בו שאין קיקיון על חסת אתה היא יונה על הטענה
ובהמה אדם הרבה שם שיש נינווה על. 5אחוס
שאלתו על חוזר הקב״ה וכן הראשונה. טענתו על חוזר יונה השלישי, בשלב
הקיקיון על לך חרה ההיטב מודגש שכאן אלא. הראשונה,
מדגיש שהקב״ה הזה הדגש מה להבין צריך הקיקיון- על?
אבד5 לילה ובן היה לילה שבן גידלתו ולא בו עמלת לא אשר לשאול הקב״ה מוסיף מדוע לעיין יש ובאמת,
שבראתי נינווה על אחוס לא ואני לומר לקב״ה היה לכאורה, כ״כ. ברור לא המשוואה של השני הצד הרי
הרבה כ״כ בה והשקעתי אותה. ויצרתי
52 ׀ י״א מאורנו
יונה של הודאה יש לכאורה הרביעי, בשלב עוד- לי אין לענות, מוכן כבר הוא כאן
הראיה מגיעה זו הודאה לאחר מות", עד לי חרה "היטב עצמי את להצדיק אמצעי
הקב״ה של לכאורה. המוחצת
פשוטה בתשובה הקב״ה שעושה הק״ו את לפרוך שאפשר משום לכאורה, כתבנו
נינווה- אנשי ואילו רע לעשות בחירה אין לקיקיון כנידון, להיות הדין מן לבא דיו
רע. עשו
ההוכחה את מקבל יונה באמת האם לשאול עלינו? לכן
לעיין צריך בהן הנקודות את: נסכם
א יונה עם הוויכוח את ממשיך הקב״ה באמת מדוע הקודמת, לנבואה, בהקשר.
לכאורה צודק יונה? הרי
ב למות יונה של הרצון של המשמעות. ? מה
ג בהם משתמשים והקב״ה שיונה אמצעים אותם של המשמעות. ? מה
ד אותה על הקב״ה של חזרתו ע״י מגיעה ליונה הקב״ה של שההוכחה נראה.
אותה על יונה של וחזרתו הקיקיון), על לך חרה ההיטב בהדגשה (רק שאלה
למאמרנו בהקדמה שהבאנו וכפי התשובה, לנינווה- במשל הקיקיון.
ה ההוכחה את מקבל יונה. ? האם
ו במשל ליונה להשיב צריך הקב״ה. ? מדוע
ליונה ה' בין הוויכוח
המדרש לחומר, היחס נבנה יונה בספר ח ויקרא, היה)(תנחומא כאשר שיונה מספר
הלווייתן עם נפגש הדג הדג, : במעי
הרי ומעלה, מוריד נקראת רבש״ע! הקב״ה: לפני להתפלל יונה והתחיל
ירדתי למות- נפשי הגעת הרי ומחיה, ממית נקראת העלני! ולא- החייני!
וגו אשלמה' נדרתי 'אשר מפיו: שיצא עד 'נענה. - את לעלות נדרתי אשר
ישראל ישועת ביום אשלם לפניך ולהעלות תודה, לויתן בקול 'ואני שנאמר
שנאמר ליבשה יונה את והקיא הקב״ה רמז מיד נדרתי'. אשר לך אזבחה
היבשה אל יונה את ויקא לדג ה'.''ויאמר
זה מה מהלוויתן. סעודה לעשות עצמו על שקיבל הקבלה בזכות מהדג יוצא יונה
סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 53
מהו להבין נצטרך אלו שאלות על להשיב כדי ניצל? הוא זה בגלל רק מדוע אומר?
? הלוויתן
בראשית בפרשת מופיע הלוויתן כא איוב)(א, ספר גם הגדולים". "התנינים בתור
כה כו-(מ, בתהילים)מא, ודוד מאוד, עוצמתית חיה בתור הלוויתן את מתאר כו )(קד,
בו לשחק יצרת זה "לויתן."אומר
בלתי כמעט פיל של עור לו יש העצמות, בשיא החומריות את מבטא הלוויתן
אחרי הולכים היו זרה עבודה עובדי בשר. של בשפע מלא הוא בו לפגוע אפשרי
הוא הלוויתן פגיעים. ובלתי יכולים' 'כל מצליחים שהם כוח. להם שיש האלים
שייך כוח שאותו פירושו בו לשחק יצרת זה לוויתן אומר וכשדוד עצמה, של סמל
. לקב״ה
אומר זה מה לוויתן". של עורו בסוכת שנשב רצון "יהי אומרים: אנו הסוכות? בחג
בסוכות דווקא? ולמה
ההתרחקות דמהימנותא, צילא העראיות סמל היא הסוכה מובן, שאמרנו מה לפי
מעשה של המשמעות עצמו. החומר משיא סוכה לעשות גם אפשר אבל מהחומר.
דמהימנותא צילא להיות יכול החומר שאפילו תהיה. זה
מימי עוד המפותחת, העיר הייתה היא ומעולם מאז גדולה, עיר הייתה נינווה
זה בארמית נון ה'. לפני ציד גיבור שהיה נמרוד הוא נינווה את שבונה מי אשור,
לעושר קשורה בתנ״ך הספינה לרוב ספינה. בתוך דג היה נינווה של והסמל דג,
חומריות והרבה יחזקאל- כשהנביא יקרים. ומוצרים זהב כסף מביאה תרשיש אוני
כז מכל)(פרק אליה שבאים לאֳניה אותה ממשיל הוא צור, של העושר את מתאר
אותה לשרת. העולם
לממון התאווה בלי באדם, שיש הכבוד יצר בלי ליצר. קשור ופיתוח עושר, אותו
אם נינווה העולם. של היצירה יצירה, של לשון הוא יצר מתפתח. היה לא העולם
ולהעלות ללכת מהקב״ה מתבקש יונה בעולם. והטכנולוגיה הפיתוח סמל היא כן
מהדג ויוצא נענה הוא כך משום ורק לקב״ה, העושר את יונה. את
האחרון בפרק אמנם ממנו, רוצה הקב״ה מה את מבין יונה מהדג ביציאה לכאורה
הקב״ה לבין יונה בין בוויכוח מתבטא וזה הדברים. הם כך שלא מוצאים. אנחנו
ביניהם הוויכוח? מה
שעולה וכמו הירושלמי שאומר כמו צודקת, יונה של שטענתו לראות אפשר באמת
54 ׀ י״א מאורנו
הפסוקים מפשט רמיה- של תשובה עשו נינווה אנשי הקב״ה6 זאת, בכל אך.
הכי התשובה זוהי פנים, כל על שלגביהם, משום זאת תשובתם את מקבל כן
התכוון זאת לדרגה ליונה, הקב״ה של הטענה וזה להגיע. יכולים שהם אמיתית
בין סתירה אין באמת כלומר, אמתית. הייתה נינווה של שתשובתם כשסבר הבבלי
ולא הגיעו לא נינווה שאליה הגבוהה התשובה מעלת על דיבר הירושלמי הגמרות,
נינווה של הדרגה לפי תשובה על מדבר הבבלי ואילו להגיע, . יוכלו
ויונה אליהו
ויונה אליהו ה- רצון את עושה לא ישראל וכשעם אמת, של איש הוא אליהו '
ישראל לארץ המדבר את מביא והוא מחודש תורה מתן של מעמד לעשות צריך
הר ישראל עם על לכפות אפשר שאי הזמן כל לו רומז הקב״ה אמנם הבצורת. ע״י
פעמי חד באופן רק עובד זה המזבח של המים את תאכל שהאש אפשר אי, כגיגית,
יביא ולא המים, את שימתיק אלישע הנביא את להביא הוא לעשות שצריך מה
מעלה הקב״ה ולכן לסוף עד זה עם הולך האמת איש אליהו אותם. שתאכל אש
צודק שהקב״ה יוכיח בעצמו שהוא עד השמימה בסערה. אותו
התמונה של השני הקצה שהוא אלא עיקרון אותו עם הולך התלמיד יונה בניגוד-
המים את שממתיק אלישע כמו ושלא השמימה, אש של בסערה שעולה, לאליהו
להיפרד מנסה היא למעלה תמיד עולה האש למטה. המים אל בסערה יורד יונה
מהפתילה החומר- עולם את מבטא המים זאת לעומת ברוח. ולהידבק מהגוף
אותם ולהעלות לחומר המים אל לרדת יונה של העניין בדיוק זה. והתאוות.
העם את שמכריח לאליהו בניגוד מאליהו, ההיפך הוא יונה עצמם במעשים וגם
צודקים הם תמיד חוטאים, שהם אפילו ישראל עם לטובת הולך יונה ה', אל. ללכת
ישראל לבין העולם אומות בין ההבדל את מבליט שהוא כך ע״י זאת עושה. יונה
לא החטא ובעצמותו בטבעו קדוש, עדיין הוא חוטא ישראל עם אם שאף טוען הוא
עליהם נוסף אלא מהם חלק לא הוא להם חיצוני הוא ישראל של הרע היצר. פוגע,
לא הם ממש. מהם חלק בהם טבוע הוא הרע יצר העולם אומות אצל זאת לעומת
אצלם אין ולכן המלך. דוד אצל רק ייתכן זה מתוכם, הרע יצר את לעקור יכולים
לגביהם כי מועילה, תשובתם אופן בכל לו עונה והקב״ה תשובה. שנקרא מושג
בטענה6 ישראל, את תחייב כזאת שתשובה הצדק ממידת זה ואין כל- תשובה עושים הגויים אפילו "ראו!
תשובה עשו לא באמת הגויים שכן תשובה", לעשות צריכים אתם. שכן
סוכה שם לו ויעש כיפור- ליום הפטרה יונה, ? ׀ 55
לפי מתאימה נינווה של התשובה הבבלי, של כוונתו וזוהי תופסת. כזאת תשובה
. מדרגתם
בפנטומימה טענות
הסוכה של המהות את הקב״ה כנגד טוען שיונה לי נראה אומות- בין ההבדל
אומר המדרש העולם. ג ע״ז ומבקשים): ג-. (גמרא העולם אומות באים לבוא שלעתיד,
וכשמגיעה הסוכה, מצוות את להם נותן והוא מצוות, לקיים גם להם שייתן
ישראל עם בין ההבדל עניינו בכללותו הסוכות חג בסוכה. בועטים הם השמש
העולם לאומות זכריה- ובנבואת העולם. אומות שבעים כנגד פרים שבעים יד )(פרק
מחובר הבן כבוד שתובע יונה הסוכות. בחג דווקא לירושלים עולים העולם אומות
הסוכות בחג מקבל הוא שלו הנבואה שורש את הסוכות, לחג מאוד בית- שמחת
ולכן לוויתן" של עורו "סוכת בזכות מהדג יוצא הוא דבר של ובסופו השואבה.
הוא אין סוכה. באמצעות זאת עושה הוא צודק שהוא לקב״ה מוכיח הוא כאשר
במעשים זה את מבטא הוא אלא במילים זאת מוציא משלים-.
מבין יונה בתפילה כבר הרי לנו, קשה יהיה אז אמנם הספר, בסוף שמתגלה מה זה
הקב״ה כנגד טוען שוב הוא עכשיו למה זה? ? את
אבל משהו, מבין הוא כביכול לקב״ה. מודה באמת יונה הראשונה בנבואה אמנם
וממילא בחירה, יש לגויים אבל בחירה. בעל לא שהוא דג על רק זה את מבין יונה
אם מדוע ממש. מתוכם חלק הוא שלהם הרע שהיצר אלא הרע יצר גם להם יש
תשובתם את מקבל הקב״ה? כן
למבול במעשיהם דומה מאוד נינווה אם לכאורה למבול, בהשוואה תלוי זה
על באה שבים הסערה כל ובעצם למים, העולם את להחזיר צריך היה הקב״ה
ההבדל כי מבול, עליהם מביא לא הקב״ה אמנם המבול. את עובר יונה כאילו יונה,
בעולם נמצא ישראל עם שעכשיו הוא העכשווי המצב לבין במבול שהיה מה, בין
אם הקודש, למקום לבוא יכולים הזה הרוע מכוח שמתפתחים דברים אותם וכל
ודעת חכמה נתן לפניו שטוב לאדם "כי מ״מ ורשעים חוטאים שהגויים אפילו כן
האלהים לפני לטוב לתת ולכנוס לאסוף עניין נתן ולחוטא "…ושמחה כו ב, .)(קהלת
לקיקיון ההשוואה
צריכים היינו אם בלבד. זו לא אך סוכה. ע״י הקב״ה כנגד טוען יונה לעיל, כאמור
56 ׀ י״א מאורנו
תפאורה ומאחוריה הסוכה את הבמה על שמים היינו יונה, של סיפורו את להציג
אם לקב״ה אומר בעצם יונה מהחומר, הפרישה שיא שמסמל המדבר מדבר, של
לחיות מהחומר ולהינזר למדבר ללכת צריכים אנחנו קדושה לקבל רוצים אנחנו
לא הוא בקיקיון, משיב הקב״ה כנגדו טומאה. מקבל שאינו מדבר שעשויים בבתים
הוא העניין אלא דווקא, למות ירצה שיונה עניין אין כי הסוכה את ליונה הורס
שבמדבר החומר סמל הוא אשר הקיקיון על יחוס. שיונה
ופנטומימה במשל משיב הקב״ה אף מדוע לקיקיון? ההשוואה עניין? מה
הוא אבל צודק אמנם אליהו הזה, העולם בגדרי עוד תשובה עונה הקב״ה לאליהו
שמאי כבית שהלכה בזמן לבוא לעתיד להגיע צריך הוא העבודה, בזמן, טועה
לעתיד ויחזור השמימה בסערה עולה הוא וכעת והאמת הדין כאנשי שהלכה
בגדרים הכול אליהו אצל אופן ובכל לאליהו, התשובה זה הגואל. בבוא לבוא
להבין אפשר שאי כדי עד עמוקה כך כל היא ליונה התשובה אך הזה. העולם של
במשלים רק ליונה עונה הקב״ה ולכן הזה, העולם של במושגים אותה. ולתפוס
סיכום
המרכזי הרעיון יונה: של לסיפור מרכזיים רבדים שני שיש יוצא שאמרנו ממה
על ומוסתר הסיפור בעומק שנמצא המוצפן המרכזי והרעיון התשובה, הוא הגלוי
שצפות והשאלות המדרשים ידי על והספרותיים, האומנותיים האמצעים כל ידי
בין ביחס ביותר החזקה בצורה שמתבטא לעמים ישראל בין ההבדל זהו בפרק,
אך כיפור ליום שייך בגלוי שיונה נמצא ישראל. של לתשובתם נינוה של תשובתם
חגים שני בין שקיים יחס על מלמד זה אולי הסוכות. לחג שייך הוא מוסתר באופן
השני אחרי אחד שבאים חגים שני אלו לחינם לא לענ״ד. אלו?
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה